סימן תקלז

 דבר האבד מותר לעשותו בח"ה בלא שינוי הלכך בית השלחין שהיא שדה שצריך להשקותה תמיד שאם לא כן תפסד מותר להשקותה ודוקא שהתחיל קודם המועד שאז נפסדת אם לא ישקנה יותר אבל אם לא השקה קודם לכן אסור להשקותה ואם היא שדה לחה הוי כאילו התחיל להשקותה קודם אבל שדה הבעל שהיא שדה שא"צ להשקותה שדי לה במטר השמים ואין משקין אותה אלא להשביחה אסור להשקותה ואפילו בבית השלחין לא התירו אלא היכא דליכא טרחא יתירה כגון מן המעיין לא שנא ישן או חדש ולא חיישינן כיון שהוא חדש שמא יתקלקל אבל מים מכונסים ונקוין בגומא וצריך לדלות מהן ויש בו טורח או ממי גשמים מקובצים אסור להשקות מהן אפי' ב' ערוגות זו למעלה מזו אין דולין מהתחתונה להשקות העליונה ואפי' אחת חציה גבוהה וחציה נמוכה אין דולין מהמקום הנמוך להשקות הגבוה יאורות מים המושכים מהאגמים אם אינן פוסקין שמקלחין תמיד מותר להשקות מהם ואם הן פוסקין אסורין. חריצין שהמים באין דרך שם מהנהר לשדה אסור להשקותה מהן אע"פ שנתמלאו קודם י"ט לפי שהן פוסקין ואם אמת המים עוברת ביניהם שאז אינן פוסקין מותר אפי' אם אין רוב השדה ראוי להשקות מן האמה.

בית השלחין שיש בה מעיין שמימיו נוטפין ממנה לשדה אחרת ומתקבצין שם ונעשין בריכה כל זמן שמנטפין ולא פסק מעיין ראשון יכולין להשקות ממנה שדה אחרת מהבריכה שנתקבצה בו אבל אם פסק מעיין הראשון או אפי' לא פסק ואינה מנטפת יותר אסור. ירקות שרוצה לאוכלן במועד יכול לדלות מים להשקותן כדי שיגדלו ויהו ראויים למועד אבל אם אינו רוצה לאוכלן ועושה כדי להשביחן אסור.

שדה הבעל שיש בה אילנות יכול להמשיך המים מתחת אילן זה לתחת אילן זה ובלבד שלא ישקה כל השדה. אין עושים בתחלה החריצין שסביב עיקרי הגפנים היו עשויים כבר ונתקלקלו יכולין לתקנן אין עושין בתחלה האמה המושכת מים לשדה היתה עשוייה כבר ונתקלקלה שלא נשאר בעומקה אלא טפח יכול להעמיקה ו' טפחים. אסור לפתוח מקום לשדה כדי שיכנסו בה מים להשקותה ואם עושה כדי לצוד דגים כדי לאוכלן במועד כגון שפותח למעלה מקום שיכנסו ולמטה מקום שיצאו מותר אע"פ שסוף סוף גם השדה שותה. אסור להשוות השדה לצורך חרישה ואם ניכר שמכוין כדי לדוש לצורך המועד כגון שמשוה כולם מותר אסור ללקט עצים מן השדה לייפותו לחרישה ואם ניכר שמכוין לצרכן שצריך העצים כגון שנוטל הגדולים ומניח הקטנים מותר. אסור לקצץ ענפי האילן לתקנו ואם ניכר שמכוין בשביל הענפים להאכילן לבהמתו כגון שקוצץ כולן מצד אחד מותר. אין מתליעין האילנות ולא מזהימין הנטיעות אבל סכין האילנות ואת הפירות בשמן.

אישות ועכברים שמפסידין בשדה אילן מותר לצודן כדרכו שחופר גומא ותולה המצודה בה ואפי' בשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן מותר לצודן כדרכן שיוצאין ממנה ומפסידין שדה האילן ואם אינה סמוכה לשדה האילן אין צדין אותן אלא ע"י שינוי שנועץ שפוד בארץ ומנענע לכאן ולכאן עד שנעשית גומא ותולה בה המצודה והרמב"ם אוסר בשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן בלא שינוי וא”א הרא”ש ז"ל התיר

אין מכניסין צאן לדיר בח"ה לזבל השדה ואם הכניסן האומות מעצמו מותרין אף בשבת אפי' אם מחזיק לו טובה על שהכניסן ובלבד שלא יתן לו שכר ואפי' אין נותן לו אלא שכר מזונו אסור ובי"ט יכול ליתן לו שכר מזונו ובלבד שלא יתן לו שכר אחר ובח"ה אפי' אםן נותן לו שכר אחר מותר ובלבד שלא ישכרנו ובלבד שלא יסייעו ולא ימסור לו שומר לנער הצאן ואם היה האומות שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה מסייעין אותו בח"ה ומוסרין לו שומר לנער הצאן בשבת. אסור לקצור השדה בח"ה אם הוא בענין שאינו נפסד אם יעמוד עד לאחר המועד ואם אין לו מה יאכל קוצר ודש וזורה ובורר כדרכו ובלבד שלא ידוש בפרות וה"מ שאינו צריך אלא לבדו אבל אם הוא צריך לדוש לצורך רבים דש אפילו בפרות. מי שיש לו כרם אצל כרמו של עו"ג והאומות בוצר שלו בחול המועד ואם לא יבצור הישראל גם את שלו יפסיד יכול לבוצרו ולדרוך היין ולעשות החביות וכל צרכי היין בלא שינוי ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.