סימן קיד

 כל שכר, אחד שכר תמרים או של שעורים וכן משקה העשוי מדבש אסורין משום חתנות. אבל אין בהן לא משום בישולי עו"ג ולא משום גיעולי עו"ג ולא החמירו בה כמו בפת ושלקות שלא אסרוה אלא בבית עו"ג.

וכתב אדוני אבי ז"ל שאף בבית העו"ג לא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתיה, אבל אם נכנס בבית העו"ג ושותה דרך עראי באקראי מותר. וכן מי שלן בבית העו"ג חשוב הפונדק כביתו ומותר לשתות.

כתב הרשב"א מקום שישראל נוהגין שם קולא ביין של עו"ג אפילו השכר אסור. ושאר משקין כגון של תפוזים ורימונים מותר לשתות בכל מקום, שלא גזרו עליהם לפי שאינן מצויין. וכל אלו המשקין וגם החומץ של שכר אסור לקנותו מהם אם דמיהם יקרים מדמי היין, שאנו חוששין שמא עירב בהן יין. במה דברים אמורים כשמוכרין בחנות אבל אם רואין שמוציאין אותו מן החבית מותרין, ולא חיישינן שמא עירב בהן יין, שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל.

השמן וכן מים החמין שלהם מותרין ואין בהן לא משום בישולי עו"ג ולא משום גיעולי עו"ג. הקפריסין והקפלוטות והחגבים שלהם הכבושין מותרין, במה דברים אמורים שרואה שמוציא אותן מן האוצר. אבל הנמכרין בחנות אסורין שמא זילף עליהן יין, וכן זיתים שלהם הכבושין מותרין אפילו רכים הרבה עד שגרעינתן נשמטת, ולא חיישינן שמא זילף עליהן יין, ובלבד שלא יהיו נחתכים בסכין שלהם, לדעת בעל התרומה שאוסר בצל שנחתך בסכין של עו"ג בשביל שהוא חריף שמדמה אותו לקורט של חלתית.

והר"מ מרוטנבורג כתב על דברי בעל התרומה, לבי נוטה להתיר. ואע"פ שאני מורה כספר התרומה אין נראה לי למחות ביד הנוהגין היתר.

וכן הענבים שלהם, אפילו הן לחין הרבה עד שמנטפות, וכן הכבשים שאין דרך לתת לתוכן יין וחומץ, וכן טרית שאינה טרופה פירש דגים מחותכין, והוא שיכיר ראש ושדרה של כל אחד ואחד, וכן ציר של דגים שיש בו כלכית, ולמעלה בהלכות דגים פירשתי כיצד התירו. וכן עלה של חלתית. אבל אסור ליקח מהם קורט של חלתית וטרית טרופה וחילק, פירש מיני דגים קטנים מעורבין, מפני שדגים טמאים מתערבין עמהן ואין יכולין להפרידן.

וכבשים שדרך שלפעמים נותנין בהן יין אע"פ שאין ידוע שהכל נותנין בהן יין, אע"פ כן אסורין לקנותן מהם ואסורין באכילה ומותרין בהנאה. אבל בידוע שהכל נותנין בהן יין, אסורים אפילו בהנאה, אע"פ שאינו יודע שנתנו לתוך אלו, אסורין בהנאה מספק כאילו היו ודאי שנתנו בהן יין. המורייס שלהם אסור. ואין איסורו מחמת עצמו אלא משום שמערבין בו יין. לפיכך אין איסור אלא במקום שהיין בזול יותר ממנו. אבל אם דמי היין יקרים מדמי המורייס מותר. ואם הביאו ממקום שהיין ביוקר למקום שהוא בזול מותר, ולא חיישינן שמא הלך במקומות שהיין בזול, במה דברים אמורים בפעם ראשונה ושנייה שנתנו עליו מים שעדיין הוא שומן ואיפשר לתקן בלא יין, אבל מפעם שנייה ואילך כבר כחוש ואי איפשר לתקן בלא יין. במה דברים אמורים באומן שהוא יכול לתקנו פעם ראשונה ושנייה בלא יין אבל מי שאינו אומן, אפילו בפעם ראשונה אינו יודע לתקנו בלא יין ואסור ואפילו אם היין יקר ממנו.