סימן סא

 אחר שבדק ומצא כשר יפריש המתנות שהם הזרוע והלחיים והקבה, דכתיב וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה פירוש זרוע דוקא בשל ימין והוא מפרק ארכובה הנמכרת עם הראש עד כף היד שקורין אישפלד"א והם ב' פרקים והלחיים והם מפרק של לחי עד פיקה של גרגרת שהוא טבעת הגדולה עם הלשון שביניהם וצריך ליתנו עם העור ועם הצמר שבראש הכבשים והשער שבראש התיישים שאינו רשאי למלוג הראש ולא להפשיט עורו קודם שיתננו לכהן והקיבה צריך ליתנה לו עם כל חלבה פנימי וחיצון אלא אם כן נהגו הכהנים להניח החלב לבעלים אז רשאין לעכבו ואע"פ שאינם טובלים פירוש שאינם אוסרים לאכול מהבשר קודם שיפרישם כדרך שהתרומה אוסרת לאכול מהתבואה עד שיפרישוה אפילו הכי מצוה להפרישם מיד ואפילו אינו שוחט לצורך אכילה אלא לצורך כלבים או לצורך אכילת רפואה חייב ליתנם אבל שחט ומצא טריפה פטור.

ויתנם לכהן חבר אם יש שם חבר שהוא קודם לעם הארץ ואם אין שם חבר יתנם לעם הארץ ונותנין אותם גם לכהנת אפילו נשואה לישראל ולא עוד אלא שאפילו בעלה ישראל פטור בשבילה. ולא יחלקם להרבה כהנים שצריך ליתן לכל אחד ואחד דבר חשוב כדי נתינה אלא נותן זרוע לאחד וקיבה לאחד ולחיים לשנים ובשור הגדול יכול לחלק הזרוע לשנים לכל אחד פרק אחד ואם אין שם כהן ישום המתנות בדמים ואוכלן ונותן הדמים לכהן. ואין לו לכהן לחטוף המתנות ואפילו לשאול אותה בפה אלא אם יתנום לו דרך כבוד יטלם ובזמן שהם כהנים רבים במטבחים הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלין. אם היה צנוע זה במקום שאין מכירים שהוא כהן יטול כדי שידעו שהוא כהן. והכהן יכול לאוכלם בכל ענין שהוא ערב עליו יותר ואם כל המטעמים שוין אצלו יאכלם צלי ובחרדל דרך גדולה. ויכול להאכילם לכלבים ולמוכרם וליתנם לעכו"ם שאין בהם שום קדושה.

כהן שיש לו מכירין שרגילין ליתן לו מתנותיהן יכול לזכותם לישראל שיקבלם מיד מכיריו אע"פ שעדיין לא באו לידו ודוקא שהזוכה תלמיד חכם והשעה דחוקה לו ולא יהא כהן המזכה משרת בבית ישראל שרגיל ליתן לו המתנות אבל אם אין הזוכה תלמיד חכם או שאין השעה דחוקה לו, או כהן המשרת בבית ישראל ומזכה לאורח תלמיד חכם שמתארח בבית רבו במתנות שרגיל ליתן לו רבו אסור. לא נתן המתנות לכהן אלא אכלן או הפסידן פטור מדיני אדם אלא כדי לצאת ידי שמים צריך לפרוע דמיהם. ישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בהן מותר לאוכלן ואינו חושש שמא גזלם המשלח. ומתנות אין נוהגין אלא בבהמה טהורה ולא בחיה ועוף. ונוהגין בכלאים שבא מעז ומרחל.

ובענין מתנות כוי הבא מבהמה וחיה כתב הרמב"ם

כוי אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות צבי הבא על העז וילדה חייב בחצי מתנות אם שה אפילו מקצת שה אבל תיש הבא על הצבייה הולד פטור מכל המתנות ע"כ.

ואיני מבין דבריו למה מפרישין כל המתנות כיון שאינו חייב ליתנם והלא אינן טובלין.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כוי חייב בכל המתנות דתניא אם שה לרבות כוי ע"כ.

ונראה שרוצה לומר דוקא בצבי הבא על התיישה דממה נפשך יש כאן מקצת שה אבל תייש הבא על הצבייה פטור דשמא אין חוששין לזרע האב ואין כאן אפילו מקצת השה ואין נוהגין בקדשים ובכור. ומיהו בכור קודם שבא ליד כהן שנתערב בבהמות אחרות חייב ליתן מהן המתנות שיאמר הכהן על כל אחת ואחת תן לי מתנותיה ואם אתה אומר שהוא בכור אם כן תן לי כולה, אבל בכור שניתן לכהן במומו ומכרו לישראל שגם הוא פטור מן המתנות אם נתערב באחרות אם רבים שוחטים אותן כולם פטורים שכל אחד יאמר שלי הוא הבכור ואם אחד שוחט את כולן אין פוטרים לו אלא אחד מהם.

ונוהגין בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ ובכל זמן כך כתב הרמב"ם.

ורש"י פסק שאין נוהגין בזמן הזה וכן כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק וכן נוהגין.

ואין נוהגין אלא בישראל אבל כהנים ולוים פטורים שגם הלוי פטור מליתנם אבל אם נטלם כהן מידו אין צריך להחזירם לו שהוא ספק אם חייבין אם לאו ואין נותנין ללוי. במה דברים אמורים שכהן פטור כששוחט לעצמו אבל אם הוא טבח ושוחט למכור אם הוא קובע למכור בבית המטבחיים חייב ליתן מיד ואם אינו קובע למכור בבית המטבחיים פטור שתים ושלש שבתות ומכאן ואילך חייב ומנדין אותו אם לא יתן.

שני ישראלים שהם שותפין בבהמה אחת חייבים אבל המשתתף עם הנכרי ועם הכהן פטור וצריך לרשום פירוש לעשות סימן שהן שותפין עמו כדי שלא יחשדוהו שאינו נותן המתנות.

כתב הרמב"ם אם הכהן יושב עמו במטבחיים ונושא ונותן עמו אין צריך לרשום והמשתתף עם הנכרי אין צריך לרשום אפילו אינו עמו בשעת מכירה דסתם נכרי מרבה דברים ומודיע לכל שהוא שותף ואינו נראה כן מתוך הגמרא אלא בשותף עם הכהן בכל ענין צריך לרשום ובנכרי אם יושב עמו במטבחיים אז אין צריך לרשום במה דברים אמורים ששותפות הכהן והנכרי פוטר בשותף בכולה אפילו בכל שהוא, אבל אם אין הכהן והנכרי שותף עמו אלא בראש אינו פוטר אלא מן הלחיים ואם הוא שותף עמו ביד אינו פוטר אלא מן הזרוע ואם הוא שותף עמו בבני מעיים אינו פטור אלא מן הקיבה. ואם יש בהמה לכהן ומוכר ראשה לישראל ושייר כל הגוף לעצמו חייב בלחיים אף ע"פ שכל הבהמה היא לכהן כיון שמקום החיוב הוא לישראל. השוחט בהמת ישראל חבירו חובה על השוחט ליתן מתנותיה לכהן ואם שוחט בהמת כהן או נכרי פטור.

כהן שמכר פרה לישראל ואומר לו אני מוכר לך פרה זו חוץ ממתנותיה הוי תנאי וצריך ליתנם למוכר אבל אם אומר על מנת שהמתנות שלי אינו תנאי ומקח קיים ויכול ליתנם לכל כהן שירצה. ישראל שמכר פרה לחבירו ושייר המתנות לעצמו חייב הלוקח ליתנם אע"פ שנשארו למוכר מכל מקום החובה על הטבח שהוא הלוקח. ישראל שאומר לחבירו מכור לי בני מעיה של פרה זו והיה בהן מתנות כהונה צריך הלוקח ליתנם לכהן ואינו מנכה לו מהדמים שלא מכר לו חלקו של כהן. מכרם לו במשקל אם שקל הלוקח לעצמו צריך ליתנם לכהן ומנכה לו מהדמים ואין הכהן יכול לתובעם מהמוכר, שקלם המוכר רצה הכהן תובע אותם מן המוכר או מן הלוקח. גר שנתגייר והיה לו פרה ושחטה קודם שנתגייר פטור אחר שנתגייר חייב ספק אם קודם אם אח"כ פטור.