סימן יח
השוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה הרי זה נבלה אפילו נגע בעצם המפרקת אין תולין שנפגם בו אחר שחיטה אלא חיישינן שמא בעור נפגם ונמצא ששחט בסכין פגומה ואפילו בעוף.
וכתב הרמב"ם אפילו היא קטנה ביותר ולא הזכיר חגירת צפורן. וכן כתב הרשב"א שיעור הפגימה כל שהוא ובלבד שתחגור בה כל שהוא אפילו כחוט השערה. ואדוני אבי ז”ל פסק כדי שתחגור בה הצפורן.
וכיון שפגימה פוסלת צריך לבדוק הסכין תחלה, ואין לסמוך על מה שירצה לבדוק אחר השחיטה. ואם עבר ולא בדקו תחילה ואח"כ בדקו ומצאו יפה שחיטתו כשרה.
וכיצד יהיה הפגימה כי הא דאמר רבא שלש מדות בסכין:
בסכין אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה.
מסוכסכת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה.
עולה ויורד שוחט לכתחילה.
פירוש אוגרת שיש לה ב' עוקצים ובין הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך פסול. מסוכסכת שאין לה אלא עוקץ א' וצד השני הוחלק במשחזת וכגון דקיימא ארישא דסכינא והוליך ולא הביא בענין שלא חתך אפילו העור עד שעבר כל הפגימה ואם היא עומדת אצל הקתא צריך שיביא ולא יוליך אבל אם היא באמצע הסכין בכל ענין פסולה.
ורב אלפס פסק אפילו באמצע הסכין אם העוקץ כלפי ראש הסכין כשר אם הוליך ולא הביא שאין עוקץ הפגימה קורע אלא בפוגעו בסימן ולא כשירד ממנה ואם העוקץ כלפי הזנב אז כשר אם הביא ולא הוליך וכן כתב הרמב"ם. ורש"י כתב כסברא הראשונה ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.
עולה ויורד שאין לה שום עוקץ שהושחזו שני עוקציה.
סכין שיש לה פגימות הרבה נידון כמגירה ואפילו בדיעבד פסולה ופרש"י אפילו כולם מסוכסכות ובעל העיטור כתב אם הם מסוכסכות כשרה בדיעבד אם שחט בענין שלא נגע בעוקץ בפגימה אלא מיירי שהן אוגרת ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הסכים לפירש"י.
סכין שאין בו פגימה אלא שהצפורן מסכסך בו מרוב חדודו כראש השבולת כשר. סכין שפיו חלק אלא שאינו חד שוחטין בו אע"פ ששוהה בשחיטה רק שיוליך ויביא ולא ישהה בשהייה.
ובענין בדיקת הסכין אסיקנא והלכתא אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא פירוש שצריך שיעבור עליו צפרנו לראות אם יחגור בו ובבשר אצבעו בתלת רוחתא פירוש על פיה ובשני צדדיה הלכך בודק בהולכה ובהובאה על חודה בבשר לאט ובכוונת הלב שלא יפנה לבו לדברים בטלים ואח"כ בהולכה ובהובאה בצפורן שאינו יכול להרגיש יפה אם יבדוק בבשר ובצפורן ביחד וכן יעשה בשני הצדדין והם י"ב ואסמכתא ושחטתם בז"ה.
השוחט בהמות הרבה זה אחר זה צריך לבדוק הסכין בין כל אחת ואחת ואם לא בדק ונמצאת פגומה כולן אסורות אפילו ראשונה. אע"פ שבדק הסכין לפני השחיטה צריך לבודקו גם לאחריה והני מילי לכתחילה שהסכין לפנינו אבל אם נאבד שחיטתו כשרה ואפילו שחט בו הרבה זה אחר זה.
ויש אומרים שאם נגע במפרקת הראשונה ושחט בו אח"כ אחרות ונאבד הסכין כל ששחט בה אח"כ אסור דשמא נפגם במפרקת הראשונה, ואדוני אבי ז"ל מכשיר גם בזה. אבל אם לא בדקו קודם השחיטה ונאבד אח"כ שחיטתו פסולה. ומיהו כתב אדוני אבי ז"ל טבח שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד בחזקת בדוק הוא, ואם שחט בו בלא בדיקה ונאבד שחיטתו כשרה.
השוחט בסכין בדוק ואחר השחיטה שבר בה עצמות ומצאו פגום כשרה שאנו תולין שבעצמות נפגם וכל כיוצא בזה כגון שנפלה על גבי קרקע קשה ודוקא שראינוהו שנפלה על חודה אבל מספיקא אין תולין לומר שנפלה על חודה.
כתב בעל העיטור אם נמצא עצם המפרקת פגום והסכין פגום ע"י היה מעשה ונשאלתי והשבתי כיון שדרך שחיטה נפגם לא דמי לשבר עצמות ופסולה, ורבותינו נחלקו עלי ושאלתי את פי ה"ר יעקב והשיב כדברי.
טבח שלא הראה סכינו לחכם אלא בדקה לעצמו ושחט בה ונמצאת יפה מנדין אותו, ואם נמצאת פגומה מנדין אותו ומעבירין אותו, ומכריזין על כל בשר שיצא מתחת ידו שהוא טרפה.
כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל והאידנא נוהגים בכל גלות ישראל שאין מאמינים לקצבים וממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה ולהם מחלו חכמים את כבודם כי הם זריזים וזהירים מתוך כך נתבטל בדיקת החכם לגמרי גם למי ששוחט לביתו אף כי אינו נכון כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין.