סימן כב
רוב דמים שבבהמה ובעוף נגררין אחר הורידין שבצואר, ואין המלח ולא האור שואב כל הדם שבהם. הלכך עוף שדרך לצלותו שלם צריך לשחוט הורידין כדי שיצא הדם ולא שהורידין הם בתורת שחיטה שהרי אם שהה או דרס בהן כשרה אלא שצריך לנקבם בשעת שחיטה בעוד שהדם חם שלא יתקרר בתוכו ואז לא יוכל לצאת.
לא חתכן בשעת שחיטה ומנתח העוף לאברים שרי אבל לא יאמר לכתחילה לא אחתכם בשעת שחיטה ואנתחנו לאברים דחיישינן שמא לא ינתחנו כיון שדרך לצלותו כאחד. וכן גדיים וטלאים שרוצה לצלותן כאחד צריך לחתוך ורידיהן לא חתכן וצלאו כאחד כתב ר"י שהוא מותר, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שהוא אסור. ומיהו אינו מפעפע בכולו אלא ישליך הורידין ויחתוך סביבם כדי נטילה שהוא כעובי אצבע. אם בשלו בקדרה מחטט ומנקר החוטין והשאר אם יש בו כדי לבטל כל החוטין בס' מותר.
ובהמה כיון שדרך לנתחה אין צריך לחתוך הורידין ומותר בין לבשל בין לצלות וה"ר אפרים כתב שאין לבשל עוף שלם אע"פ שחתך הורידין עד שינתחו אבר אבר ויסיר כל הגידין שיש בהן דם. וכן בהמה שרוצה לבשלה אע"פ שמנתחה צריך לשחוט הורידין. וכן כתב בעל הלכות גדולות והני מוזרקי דבהמה צריך למחתכינהו בהדי סימנים אף על גב דאמר רב חסדא לא א"ר יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד זימנין דבהמה נמי צולהו כולו כאחד וצריכי ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל.