סימן כד

 דרסה כיצד השוחט צריך שיוליך ויביא, ואם לא עשה כן אלא התיז הסימנים בבת אחת כמו שחותך הצנון – פסולה. היה שוחט בהולכה או בהובאה לבד, אם יש בסכין כמלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר כשרה שאז אפשר לו לשחוט בלא דרסה על ידי הולכה או הובאה לבד. ואם הוליך והביא אפילו שחט באיזמל כל שהוא כשר.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל

לא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב, דאין אדם יכול ליזהר בזה, דפעמים הסכין חד וחריף וחותך רוב הסימנים קודם שיוליך או יביא כשיעור הזה. אלא לא אמרו חכמים שיעור זה אלא דקים להו שאז יכול לשחוט בריוח בלא דרסה.

והשחיטה כשרה בהולכה או בהובאה כשיש בסכין מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר או באיזמל כל שהוא והוליך והביא ואף אם שחט הרוב קודם שהוליך כל אורך הצואר /הסכין/ ובלבד שלא יתפוש הסכין במזיד במקום אחד וישחוט בדרסה קודם שישחוט הרוב ע"כ.

שוחט אדם שני ראשים כאחד ובלבד שיהא הסכין כדי ג' ראשים. לא היה בו אלא כדי שנים הביא ולא הוליך החיצונה כשרה והפנימית פסולה הוליך ולא הביא הפנימית כשרה והחיצונה פסולה. ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפילו זה למעלה לצד הראש וזה למטה מצד החזה שאוחזין אותו באלכסון ולא חיישינן שמא ידרוס זה על זה.

חלדה כיצד שמכניס הסכין בין סימן לסימן. לא שנא שחט התחתון כהלכתו ממעלה למטה וחזר והוציאו ושחט העליון לא שנא שחט העליון ממטה למעלה שלא כהלכתו והוציאו ושחט התחתון. החליד הסכין תחת העור או תחת צמר מסובך בצואר הבהמה או תחת מטלית הקשור בצוארה, או שהמטלית מהודק בה בשעוה ושחט - שחיטתו פסולה. אבל אם המטלית פרוש על צוארה ושחט תחתיו שחיטתו כשרה.

והרמב"ם פסל גם בזה ולא נהירא.

כתב בספר המצוות צריך ליזהר כשאדם שוחט וחס על העור שלא יעשה בו קרע גדול ישחט בראש הסכין ומתכסה מהעור אמנם אם שוחט באמצע הסכין אין לחוש אם ראשו מתכסה בעור, כיון שהסכין במקום ששוחט בו כנגד הסימנין אינו מכוסה. וה"ר אליעזר ממיץ היה מחמיר גם בזה.

והחליד במיעוט הסימנים מיבעיא ולא איפשיטא, ולחומרא, וגם בזה פרש"י במיעוט בתרא, ולאחר ששחט הרוב החליד תחת המיעוט ושחטו ממטה למעלה. והרמב"ם פירש במיעוט קמא, שהחליד תחת מיעוט הראשון ושחטו ממטה למעלה ואח"כ גמר השחיטה כדרכה. וכן אם שחט רוב סימן אחד בבהמה והחליד הסכין תחת מיעוט הנשאר ושחט סימן השני. אבל החליד במיעוט בתרא כשרה. ואדוני אבי ז"ל כתב כרש"י.

הגרמה כיצד ששחט שלא במקום שחיטה. וכבר כתבתי לעיל מקום השחיטה בקנה משפוי כובע ולמטה ואם שחט למעלה ממקום שחיטה או שהתחיל לשחוט במקום שחיטה ושחט מעט והטה הסכין חוץ למקום שחיטה וגמרה שם שחיטתו פסולה. אבל אם שחט הרוב במקומה והטה כלפי מעלה וגמרה שם כשרה אפילו למי שפוסל שהייה וחלדה במיעוט בתרא, ודוקא ששחט רוב חלל הקנה אבל ברוב הטבעת לא סגי לפי שאינן מקיפות את כל הקנה ואע"פ ששחט רובן עדיין לא שחט רוב הקנה חוץ מטבעת העליונה שהיא מקפת כל הקנה.

ורש"י פוסל גם בזה שכתב בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש, ואפילו שחט שני שלישים והגרים שליש הכל פסול.

ואדוני אבי הרא”ש ז"ל לא פסק כמוהו במה שפוסל שחט שני שלישים והגרים שליש.

ובענין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש או איפכא, יש אוסרין הכל ואפילו הגרים שליש ושחט שני שלישים. והרמב"ם הכשיר הכל, חוץ מהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש. אבל שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש או הגרים שליש ושחט שני שלישים - כשירה, ולזה היה נוטה דעת אדוני אבי ז"ל.

וכל זה בקנה אבל בושט אפילו אם שחט בו כל שהוא חוץ למקום שחיטה קודם גמר הכשר השחיטה פסולה, אע"פ שגמר כל השחיטה (ס"א בהכשר) לפי שנקובתו במשהו.

עיקור פירש רש"י ששחט בסכין פגומה ונעקרו הסימנין. ובעל הלכות גדולות כתב שנעקר הסימן או נשמט ממקומו ואח"כ שחטו. ואפילו בעוף אם נשמט סימן אחד ושחט השני פסול, או שנעקר בתוך השחיטה קודם שנגמרה, אבל אם נעקר לאחר ששחט רובו כשרה.

ודוקא שנעקר כל הסימן או רובו מן הלחי אז אין מועיל השחיטה. אבל אם נשאר בו רובו מחובר בלחי כשרה. והא דפסול בנעקר דוקא כשנעקר בכח מכאן ומכאן שמיעוט הנשאר אינו במקום אחד הילכך אינו חשוב חיבור אבל אם נשאר המיעוט מחובר במקום אחד שרי.

שחט סימן אחד בעוף ואח"כ נשמט השני כשר, נשמט ואח"כ שחט השני פסולה. שחט אחד ונמצא השני שמוט ואינו יודע אם נשמט קודם השחיטה אם לאו פסולה. ואם נמצא השחוט שמוט, כתב הרמב"ם אם לא תפס בסימנים כשרה שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ובודאי אחר שחיטה נשמט ואם תפס בסימנים הרי זו ספק נבילה ולא הזכיר שום בדיקה.

ויש אומרים שאפילו אם תפס בסימנים מותר ע"י בדיקה, שבודקו אם נעשה קודם השחיטה אם לאו. כיצד יעשה, יביא בהמה אחרת וישחוט הסימן ואח"כ יעקרנה ממקומו אם שתי השחיטות שוות כשרה שכשם שזו נשחטה קודם כך הראשונה נשחטה קודם ואם השנייה מאדמת יותר פסולה שזהו סימן שהראשונה נשמטה קודם שחיטה.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב דלא מהניא בדיקה אלא אלא כשלא תפש, אבל תפש לא מהניא בדיקה ופסולה.

השוחט תרנגול צריך ליזהר שידחק רגלו בקרקע או יגביהנה שלא ינעוץ רגלו בקרקע כדי שלא יעקור הסימנין.