סימן לג

 ניטל לחי התחתון כשר. וכתבו הגאונים והוא שיכולה לחיות ע"י המראה והלעטה, הא לאו הכי טרפה.

כתב הרמב"ם ניטל לחי העליון טרפה, אבל ניטל התחתון כגון שנגמם עד הסימנים ולא נעקרו הרי זה מותר.

ואני כתבתי למעלה בהלכות שחיטה שאפילו נעקרו רוב מהלחי אם המיעוט נשאר מחובר במקום אחד כשר עד שנעקרה כולה או שלא ישאר המיעוט במקום אחד.

וגם אני תמה על מה שאסר ניטל לחי העליון כיון שאינו מפורש וכי להוסיף על הטרפות יש. ואין לדקדק מדהכשיר בתחתון מכלל דבעליון טרפה דלגופיה איצטריך לאשמועינן אע"פ דסימנין מחוברין בו כשרה וכל שכן בעליון. ושט שניקב בכל שהוא טרפה ואפילו בתרבץ הושט שאינה מקום שחיטה דינו כושט לעניין נקב. ושני עורות יש לושט זה על זה ואם ניקב זה בלא זה כשר, ניקבו שניהם אפילו זה שלא כנגד זה טריפה. הילכך בכל מקום שניקב טריפה, אם נקבו ועלה בו קרום ונסתם טריפה דלא חשיב סתימה. וקרומין אלו החיצון אדום ופנימי לבן. ואם נתחלפו שהחיצון לבן ופנימי אדום טריפה.

ואם שניהם אדומים או לבנים כתב בעל העיטור דכשרה שאחד מהן לקה וחבירו מגין עליו והוי ליה כניקב זה בלא זה. ואיכא מאן דאמר טריפה.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל וכן נראה לי דלא דמי לנקב קטן דחבריה מגין עליו אבל הכא שכולו לקוי אינו מתקיים ע"י השני.

וכיון שעור החיצון אדום והפנימי לבן - אין לו בדיקה בחוץ אצל דרוסה שצריך בדיקה כדאיתא לקמן דכיון שהוא אדום אין אודם הארס ניכר בו אלא מבפנים.

וכיצד יעשה? אם עוף הוא בודק הקנה בחוץ ושוחטו ואח"כ מהפך הושט ובודקו מבפנים. ובעל העיטור כתב שגם אם בהמה היא, שוחטה ובודקה בפנים, אם יש בה קורט דם פסול ואם לאו כשירה ולא חיישינן שמא במקום דם שחט דמינכרא מילתא ע"כ.

ודבר קשה הוא להתיר בבהמה שהוא מתלכלך בדם השחיטה ואין קורט של הארס ניכר בו. ופירש רש"י דהוא הדין נמי לענין נקב אין בדיקה מבחוץ.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב, שנקב ניכר בו מבחוץ אע"פ שהוא אדום.

ויש מחלקין כשהנקב במקום ידוע יכול לבודקו אבל כשאינו במקום ידוע אינו יכול לבודקו וכיון שאינו יכול לבודקו אם הוא בהמה אין לו תקנה, שאי אפשר לשוחטה ולהופכו אח"כ ולבודקו דשמא שחט במקום נקב, ואם עוף הוא שוחט הקנה ויהפך הושט ויבדקנו.

עוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם, פירש רש"י שאין חוששין לספק דרוסה לבדוק כל הצואר אבל חוששין לספק נקובה לבדוק מקום המלוכלך.

וריב"א פירש שאין צריך בדיקה כלל.

אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא, ורוב הפוסקים פסקו דלא כותיה אלא חוששין שמא הבריא. ופירש רש"י הבריא – ניקב, מלשון וברא אתהן בחרבותם. וצריך בדיקה למאן דאמר ושט יש לו בדיקה אצל נקב.

ויש מפרשים הבריא מלשון בריא, שמא ניקב ונתרפא, והוה ליה קרום שעלה מחמת מכה בושט ואינו קרום. וכן כתב הרמב"ם הרי זו ספק נבילה דשמא ניקב הושט ועלה קרום במקום הנקב. ואינו נראה.

ודוקא שנמצא הקוץ תחוב בושט אבל אם נמצא לארכו או לרוחבו ואינו תחוב כשרה.

כתב הרשב"א:

במה דברים אמורים שיש קורט דם בושט או סביב הקוץ אבל לא נמצא עליו קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה וכשרה. ומקצת המורים אסרו בין כך ובין כך ולזה דעתי נוטה ע"כ.

והראב"ן פסק כעולא דאין חוששין אפילו בקוץ התחוב ובכל ענין כשר, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ואפילו לדבריו אם יש עליו קורט דם בחוץ בודאי טריפה דודאי ניקב כולו. כתב רבנו חננאל נפרד הושט מהקנה ונתדלדלו זה מזה ברוב שיעור ארכן טריפה. בעוף מחובר הזפק בושט שלאחר שכלה הושט מתחיל הזפק והוא ככיס תלוי למטה ואם ניקב כשר וגגו דינו כושט ליאסר בנקב כל שהוא ואיזהו גגו כל שנמתח עמו פירש ממקום שמתחיל לשפע כלפי הושט ונעשה על הזפק ככסוי על פי הקדרה, רבי אומר אפילו ניטל כולו כשר.

וכתב בעל העיטור דקיימא לן כרבי. אבל כתוב בתשובת הגאונים מדקאמר גגו של זפק נידון כושט שמע מינה לא קיימא לן כרבי דאמר אפילו ניטל דהא איכא מקום דאפילו בניקב לבד טריפה עד כאן.