סימן לד

 גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לישחט טריפה אבל אם לא נפסק רוב חללה אף על פי שהוא רוב הקיפה אם תצרף עמו עובי העור כשרה. ואם ניקבה אפילו יש בה חסרון כל זמן שאין בנקב כאיסר כשרה. ואם חסרה כאיסר טריפה. ואם נסדקה לארכה ויש בה חסרון מצטרף לכאיסר. ואם ניקב סביב הקיפה נקבים דקים זה אצל זה כנקבי הנפה אם יש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם טריפה, ואם אין בהן חסרון שיעורן ברובה.

ובעוף שיש בו נקבים כנפה אין שיעורו כפי שיעור איסר לבהמה אלא חותך המקום המנוקב כנפה ומשימה על פי חלל הקנה אם יש באותה חתיכה לכסות רובו של חלל הקנה הנקוב ממנה עם השלם שבין הנקבים טרפה ואם לאו כשירה. נפחתה כמו דלת שלא ניטל הפחת אלא תלוי ועומד וזקוף שם כדלת על פי הארובה, אם הפחת גדול כדי שיכנס ויצא בו איסר טריפה וזהו יתר מכאיסר, ואם לאו שאינו אלא כאיסר מצומצם כשירה, כיון שהדלת סותם הנקב.

והרמב"ם כתב נפחתה נקב מפולש משני צדדים כדי שיכנס איסר לרחבה טריפה. וכן כתב רב אלפס כיון שניקבה משני צדדים נטרף בשיעור קטן פירוש כעובי דינר.

נסדקה לארכה אע"פ שלא חסר ממנה כלום טריפה, במה דברים אמורים שלא נשאר ממנה כלום אבל נשאר ממנה כל שהוא למעלה ולמטה כשרה, והוא שישאר המשהו ממקום הראוי לשחיטה שממקום שאינו ראוי לשחיטה ואילך נידון כריאה ליאסר בנקיבת משהו. ואם מוצא הגרגרת שנפסקה או חסרה ואינו יודע אם נעשה מחיים אם לאו פוסקה במקום אחר, ורואה אם הם שוים כשרה ואם לאו טריפה.

אין מדמין אלא מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא, אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא, ובר חוליא הוי מחציין של טבעות כלפי מטה ממקום שמתחילין להיות דקין ויש מפרשין חוליא היינו טבעת בר חוליא היינו עור שבין הטבעות וטוב לחוש לדברי שניהם. הקנה בסופו משנכנס תחת החזה מתפצל ומשם יפרד והיה לג' ראשים והאחד נוטה לצד הלב והאחד לכבד והאחד לריאה.

ופרש"י דשל לב וריאה נקובתן במשהו, ושל כבד דינו ככבד. ורבינו חננאל פוסק דשלשתן נקיבתן במשהו.