סימן לה

 ריאה שניקבה טריפה.

ותחילה אפרש צורתה ואח"כ טריפות שלה.

אמר רבא חמישה אוני אית לריאה ג' מימינה וב' משמאלה פירוש לימין הבהמה והוא לימין הטבח כשתולה ברגליה ובני מעיה כלפי הטבח ואם יתלה אותה האדם בידיה ופני הריאה כנגד פניו יהיו לשמאל האדם ג' ולימינו ב'. ויש לה עוד בצד ימין אונא אחת קטנה ונקראת עינוניתא דוורדא, ואינה עומדת בסדר האונות אלא מרוחקת מהם לצד פנים. ואם חסר אחד מהימין או מהשמאל, או שהיו שנים מימין ושלשה משמאל טריפה.

ואם חסרה הוורדא, פירש"י דכשרה. ואם יש לה שנים טריפה. ורבינו אפרים אוסר כשהיא חסרה ומכשיר בב', והגאונים מכשירים בין אם אין לה כלל בין אם יש לה ב', וכן עיקר.

נתוספו האונות במנינן שהיו ד' מימין או ג' משמאל אם התוספת עומד בסדר שאר אונות כשירה ואם לאו טריפה.

וכתב בעל העיטור דלא מכשרינן אלא כשעומד ממש בסדר האונות אבל אם היא ביני וביני שלא כסדר כדרך הוורדא טריפה בין בימין בין בשמאל. אבל הרמב"ם כתב כל מקום שהוא כלפי פנים הריאה אין התוספת אוסר אלא אם כן יהיה בגבה.

ואדוני אבי הרא”ש ז"ל הסכים לסברת בעל העיטור, שכתב שאם נמצא הוורדא בצד שמאל טריפה.

היה היתרון על גבה בכל מקום אפילו קטן כטרפא דאסא טריפה אבל פחות מטרפא דאסא אחר שתנפח הריאה לאו יתרון הוא. וכתב בעל העיטור שמעינן מהא דשיעור דאונא כטרפא דאסא. ואם חסר אחת מהאונות ואין בה אלא כטרפא דאסא כשירה.

היתה חסירה מאונות הימין, כתב הרמב"ם שהוורדא משלמת אותה, ורש"י כתב שאינה משלמת וטוב להחמיר. היתה הריאה כולה שתי ערוגות, ואין לה חיתוכי דאוני, טריפה. פירש"י היכא דלא מיחתכה באוני חיתוך גמור אלא כמין מראה הפרש ניכר בו כשירה.

לשון אדוני אבי הרא"ש ז"ל:

כתב הרמב"ם נמצאו שתי אונות כאונא אחת ואינן נראות כשתים דבוקות אם היה ביניהם כמו עלה של הדס בין בעיקרן בין באמצעיתן בין בסופן כדי שיוכר בהן שהן ב' דבוקות מותרות ואם לאו טריפה, ויש שכתבו אי סריכין מעיקרן ועד סופן מייתינן סכינא חריפא ומפרקינן להו אי מפקא זיקא בינייהו חדא היא וטריפה ואם לאו כשר ולישנא דתלמודא משמע כפירש"י דאי איכא היכרא כל שהוא כשירה וכן עיקר ע"כ.