סימן מו
ניקבו הדקין טריפה ואפילו ליחה שבהן סותמתן אינה סתימה, ואפילו היא דבוקה בהן הרבה עד שאין יכולין להוציאה אלא ע"י הדחק. ואם חלב טהור סותמתן כשירה, שכל חלב טהור סותם טמא אינו סותם, חוץ מקרום שעל הלב וחלב שעל כרכשתא, שאע"פ שהן טהורין אינן סותמין. וחלב חיה שכנגדו טמא בבהמה אינו סותם. יצאו הדקין לחוץ והיפך בהן והחזירן טריפה אפילו הן שלימים אבל אם החזירן ולא היפך בהן כשירה.
כתב הרשב"א אפילו לא יצאו ונמצאו מהופכין טריפה דכל שנהפכו בני מעיה אינה יכולה לחיות. הדרא דכנתא שניקב אחד לחבירו כשירה שחבירו מגין עליו, ואין צריך לומר אם ניקב לכנתא שהכנתא חלב טהור הוא וסותם.
חלחולת והוא מעי האחרון שהוא שוה בלא עיקום והרעי יוצא ממנו אם ניקב במשהו טריפה כמו שאר המעיים, במה דברים אמורים שניקב לחלל הבטן, אבל אם ניקב במקום שהוא דבוק בין הירכים כשר, ואפילו ניטל כל מקום הדבוק בין הירכים כשר, רק שישאר ממנו כמלא ד' אצבעות בשור הגדול ובדקה לפי שיעור זה הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו.
ואם באותן ד' אצבעות ניקב, יש אומרים דאפילו במשהו טריפה. והרב רבינו יונה הכשיר עד שינטל הרוב של הד' אצבעות, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.