סימן נא
קוץ או מחט שניקב לחלל הבהמה או עוף חיישינן שמא ניקב באחד מהמקומות שנקובתן במשהו. אבל אם לא ניקב לחלל אפילו כולו טמון בבשר כגון בירך שהוא עבה וצד העבה של המחט כלפי פנים כשירה, ולא אמרינן ודאי מן הדקין בא ונכנס לירך דרך חודו, שאילו בא מן החוץ לא היה יכול לנקוב בצד העבה של כל עובי הירך עד סמוך לחלל, אלא אנו תולין לומר שבא מן החוץ לפי שדרך הבהמה להתחכך בכותלים, נקב בצד העבה ודחק ונכנס כל עובי הירך.
כתב בעל הלכות גדולות דנקיבת קוץ ומחט יש לו היתר ע"י בדיקה שיבדוק כל המקומות, ואם אינו מוצא נקב כשירה.
אבל רבינו שלמה פירש שאין לו היתר בבדיקה לפי שהמקומו' רבים והנקב דק ואי אפשר לעמוד ע"י בדיקה. ודוקא קוץ ומחט שהן דקין אבל ניקב בקנה וכיוצא בו יש לו בדיקה.
כתב הרשב"א נקב הקוץ לפנינו ונשחט הבהמה ונמצא הקוץ תחוב לפנינו מדופן הבהמה לאחד האברי' נראין הדברים שלא ניקב במקום אחר לפיכך אם פגע בלב וכיוצא בו ולא ניקב לבית חללו כשירה. הלעיטה קורט של חלתית טריפה, מפני שנוקבין בני מעים אבל אכלה עלין שלו כשירה.
כתב הרמב"ם הלעיטה קורט של חלתית תוך ג' ימים ספק ניקב ספק לא ניקב ותבדק. ולא נהירא מדקאמר שמואל הלעיטה חלתית טריפה, אלמא אין לה בדיקה.