סימן נב

 נפלה לאור ונחמרו בני מעיה ונשתנו, כגון לב וקורקבן וכבד שדרכן להיות אדומין ונשתנו והוריקו או המעיים שדרכן להיות ירוקין נשתנו והאדימו טריפה אפילו במשהו מהם שנשתנו, אפילו לא הגיע לחלל, שכיון שלקו מחמת מכות אם סופן לינקב. ואין הכבד דומה ללב וקורקבן שהלב והקורקבן בכל מקום שישתנו אפילו במשהו טריפה, וכבד אין השינוי אוסר בו אלא אם כן נשתנה כנגד המעיים, ואין איסורו מחמת עצמו שהרי אפילו ניטל כולו כשר, אלא שאנו אומרים כיון שלקה כנגד המעיים אפילו בכל שהוא, ודאי לקו גם הבני מעיים, אפילו הן לפנינו ואין רואין בהם שום ריעותא אסורה. וכנגד המעיים הוא ראש התחתון שלה וכלפי פנים, דצד החיצון שלה הוא כנגד הצלעות.

כתב הרשב"א הוא הדין נמי אם הוריק כנגד המרה, או כנגד מקום חיותא שהיא אסורה דכל מקום ירקותא כאילו נשרף וניטל.

וקאמר בגמרא דבריאה אין לחוש בנפילת האור מפני שהצלעות מגינות עליה. ופירש הרשב"א דלא קאמר אלא לענין שאין צריך לבדוק אחריה, אפילו אם נפלה לאור לפנינו, אבל אם ראינו שהאדימה טריפה שהרי לא הגינו עליה צלעותיה.

ואדוני אבי הרא”ש ז"ל כתב אפילו רואין אותה אדומה כשירה, דכיון שצלעותיה מגינין עליה, אנו תולין השינוי בדבר אחר ולא בנפילת האור, אפילו אם נפלה לאור בפנינו. והא דשינוי פוסל דוקא כשעמדה בשינוי אחר ששלקן, אבל אם שלקו וחזרו למראיתן לא שנא ירוקים שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו, לא שנא אדומין שהוריקו ושלקו וחזרו והאדימו כשירה,

וכתב הרשב"א דלא מכשרינן אלא בירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו, אבל לא באדומין שהוריקו וחזרו על ידי ששלקן.

ואדוני אבי הרא”ש ז"ל הכשיר בשניהם.

אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו וירוקין שלא האדימו ושלקן והאדימו טריפה, ומכל מקום מותר לאוכלן צלויין ולא חיישינן אם היה שולקן שמא היו משתנין. כתב הרשב"א שני מיני ירקות הן יש ירוק ככרתי ויש ירוק כביצה, ויראה לי שהירקות הפוסל בכבד של עוף הוא הירוק ככרתי שהכבד הוא ירוק כביצה, אם הוא שמן וכן יראה לי שאין ירקות פוסל בעוף, בייתי שיש במינו מדברי שכל המדבריים כבדם ירוק ככרתי וכל שיש במינו מדברי ירוק איפשר שימצא לעתים גם בייתי ירוק, כענין שהתירו יתרת שבריאה מפני שיש לעזים מדבריות כן. וכתב עוד הוא ז"ל נמצא הכבד ירוק כנגד בני המעים, ואין ידוע אם נפלה לאור אם לאו טריפה, דבידוע שנפלה לאור.

ואדוני אבי הרא”ש ז"ל כתב דכל מקום דטרפינן בשינוי מראה במעיים היינו דוקא בידוע שנפלה לאור, אבל אי לא ידעינן וחזינן שנשתנה בני מעיה לא תלינן בנפילת האור דמילתא דלא שכיחא היא אלא תלינן בשינוי הטבעים, דפעמים מחמת רוב שומן או כחש משתנין.

וכתב עוד אדוני אבי הרא"ש ז"ל יש אומרים דטריפות שנפלה לאור לא שייך בבהמה לפי שעורה קשה וגם עובי הצלעות מגינין עליה וגם בני מעיה קשין ליחמר כי בטרם יחמרו מנפילת האש ישרף עורה ובשרה וכן כתב הרמב"ם.

ובעל העיטור כתב דרך פשרה

שהעוף מכיון שנפל לאור צריך לבדוק לפי שאין לו עור וקרוב הדבר שנחמרו מעיה, אבל בבהמה אין חוששין אבל ודאי אם נחמרו גם היא נטרפת בכך, ואין אלו אלא דברי נביאות אלא ודאי לא שייך בבהמה כלל ע"כ.