סימן נה

 נחתכו רגליה טריפה ולא בכל מקום שיחתכו אלא מקומות יש כיצד ג' פרקים יש ברגל התחתון והוא מה שחותכין עם הפרסות כשמפשיטין את הבהמה ונקראת ארכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה ממנו, פרק שני והוא הנקראת שוק וצומת הגידין בתחתיתו סמוך לארכובה הנמכרת עם הראש, ולמעלה ממנו פרק שלישי והוא הקולית ומחובר לגוף. בפרק התחתון בכל מקום שיחתוך בו כשירה, למעלה ממנו מיד בכל מקום שיחתוך טריפה, ואפילו בתוך הפרק שבינו לשוק לדעת רש"י. ועצם הקולית אפילו לא נחתך אלא ניתק ממקומו במקום חיבורו בגוף טריפה, בין בבהמה בין בעוף, במה דברים אמורים שנפסקו הגידין שמחובר בהן לגוף או נתעכלו אבל לא נפסקו ולא נתעכלו כשירה. וה"ר אלחנן כתב והני מילי בבהמה, אבל בעוף טריפה אפילו לא איעכול.

ואדוני אבי ז"ל לא חילק בזה.

כתב הרשב"א

ראשו התחתון של עצם זה המחובר עם השוק שנשף ממקומו יש אוסרין אע"פ שלא נפסקו ולא נתעכלו גידיו ויש מתירין אפילו נפסקו ונתעכלו ולזה דעתי נוטה ע"כ.

ורב אלפס מכשיר בנחתך בעצם האמצעי ובלבד שלא יהא במקום צומת הגידין, וכן כתב הרמב"ם.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב ובספר התרומה כתב כרש"י וכן נוהגין באשכנז ובצרפת.

וכיון שאם נחתך רגליה טריפה, אם יש לה ג' רגלים טריפה, דכל יתר כנטול דמי וכאילו חסרה רגל אחת, והוא שיהיה זה היתר מראש עצם התחתון ולמעלה ולכל מקום שהוא מחובר שם בין במקום צומת הגידין או למטה מהן. כל מקום שאם יחתוך שם הרגל והיא טריפה כגון מעצם התחתון ולמעלה לרש"י, אפילו אם לא נחתך אלא נשבר אם אין עור ובשר חופין את רובו, חשוב כנחתך וטריפה בין בבהמה בין בעוף, ואם עור ובשר חופין את רובו הכל מותר בין בהמה בין אבר, ואפילו אם נפל קצת מן העצם אם יש בעור ובשר לחפות השבר אף אם לא נפל העצם כשר. אבל אם אין בו כדי לחפותו אילו לא נפל אף על פי שיש בו כדי לחפותו עתה טריפה.

ובמקום שאינו נטרף אילו נחתך כמו בעצם התחתון לדברי הכל ובאמצעי שלא כנגד צומת הגידין לרב אלפס אם אין עור ובשר חופין את רובו הבהמה מותרת, והאבר אסור מדרבנן. ורוב זה צריך שיהא רוב עוביו ורוב הקיפו פירוש יש עצם שאינו עגול אלא רחב מצד אחד והולך ומצר לצד השני ואם בשר החופה הוא בצדו הרחב אז רוב עוביו יותר מרוב הקיפו ואם הוא במקום שמיצר והולך אז רוב הקיפו יותר מרוב עוביו הילכך בעינן לעולם תרווייהו. והא דמכשרינן כשעור ובשר חופין רובו דוקא כשרוב החיפוי מן הבשר ואז המיעוט של העור מצטרף עמו להכשיר. אבל אם החצי מן העור והחצי מן הבשר לא. והני מילי בבהמה אבל בעוף כיון שעורה רך מצטרף עם הבשר, אפילו אם מחצה בשר ומחצה עור.

כתב הרשב"א

יראה שעור לבדו אינו מציל אפילו בעוף ויש מקום שעור לבדו מציל אפילו בבהמה והוא במקום הסמוך ממש לארכובה, לפי שאין שם לעולם בשר אלא עור לבד דבוק עם העצם. וכיון שכן שהעור מודבק בתולדתו עם העצם מציל הוא במקומו, היו רירין בין העור ובין הבשר יש אומרים שמציל אע"פ שאין שם בשר עד כאן.

גידין שסופן להקשות אינן מצילין כבשר. לא היה הבשר החופה רובו במקום אחד אלא מתלקט מעט כאן ומעט כאן סביבות העצם או שהוא במקום אחד אלא שהוא מרודד או נקלף מעל העצם, או שניטל שלישיתו התחתון או ניקב או נסדק בכולן מיבעיא אם חשוב חיפוי ולא אפשיטא ולחומרא. וכן אם נתמסמס בשר החופה עד שהרופא גוררו חשוב כאילו אינו וטריפה.

נקדר הבשר בסכין מעל השבר כעין טבעת בעגול ורוב היקיפו מכוסה כשרה. במה דברים אמורים שהבשר דבוק בעצם סביב קדירה, שאז מעלה ארוכה אבל אינו דבוק לא. נשבר העצם במקום שעושה טריפה, וחזר ונקשר ואין ידוע אם יצא רובו אם לאו, כתבו הגאונים דכשירה, כיון שנקשר בידוע שלא יצא רובו. נמצא שבור ואין ידוע אם נעשה מחיים או לאחר מיתה אם מקום המכה שחור בידוע שנעשה מחיים. ואם אין יכולין לעמוד עליו אם יש במה לתלות כמו שדרסה לכותל או שרצצה וכיוצא בו, תולין להקל ואם לאו אסורה מספק.