סימן נו

 ניטלו צומת הגידין או שנפסקו טריפה אע"פ שכל העצם קיים. וצומת הגידים הם בבהמה בעצם האמצעי כלפי חוץ שהזנב נופל עליו לאפוקי מדברי הראב"ד שכתב שהם כלפי פנים לצד חלל הבהמה. והתחלתם מהערקום ולמעלה שעצם קטן יש שמחבר השוק לארכובה הנמכרת עם הראש ושמו ערקום ולמעלה ממנו מתחברין וצומתין גידים אלו ועולין ומתפשטים בשוק עד שמתרככין וחוזרין כעין בשר. נפסקו או ניטלו כנגד הערקום כשרה, נפסקו או ניטלו למעלה מן הערקום והוא המקום שהטבחים תולין בו הבהמה טרפה.

ושיעור ארכו ממקום שמתחילין להיות צומתין עד שמתפשטין בו בבשר בגסה הוא ד' אצבעות לרש"י ולדעת הרמב"ם י"ו אצבעות. ובבהמה דקה לא נתנו בהם חכמים שיעור אלא במראיתן ובמישושן דכל זמן שהם לבנים קשין ועבים יש להם דין צומת הגידין, אבל משהם מתחילין להתרכך או שהם קטנים ודקין אין להם דין צומת הגידין.

ובמקום שאין לבנים כ"כ אלא לבנים קצת ומזהירין כעין זכוכית, לרש"י הוו צומת הגידין, ולרב אלפס לא הוו צומת הגידין, וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ויש גידין אחרים שנבלעים באלו כזכרות בנקבות ואותן אינן בכלל צומת הגידים. וגידים אלו ג' בבהמה אחד עב ושנים דקים.

וכתב הרמב"ם נפסק הגדול כולו ושנים הקטנים קיימים, או שנפסקו השנים והגדול קיים כשרה. וכן אם נפסק קצת כל אחד מהם כשרה עד שיפסק רוב כל אחד ואחד מהן.

ורש"י אסר אפילו בנפסק רוב של אחד מהן.

ואדוני אבי הרא”ש ז"ל כתב אפילו לא נשאר רוב של כל אחד ואחד מהם כשרה, שאינה אסורה אלא אם כן נפסק כל הגדול ורובו של כל אחד ואחד מהקטנים, או שנפסקו כל שנים הקטנים ורובו של הגדול, אבל אם נפסק הגדול ונשאר רוב מכל אחד מהקטנים, או שנפסקו שנים הקטנים ונשאר בו רובו של הגדול כשר בעוף הן בעצם האמצעי כמו בבהמה וסימנם בו כסימנם בבהמה והם ט"ז. וחמור עוף מבהמה שאפילו אם נפסק אחד מהן טרפה.

כתב הרשב"א ואם נפסק קצתו של כל אחד מהם יש מתירין עד שיפסוק רוב כל אחד ואחד מהן כמו בבהמה,

ויש מי שאוסרין אפילו בנפסק רוב אחד מהם.

ואם נשבר העצם במקום צומת הגידין ונקשר ונתרפא יפה, יש אוסרין בלא בדיקה כיון שאילו הובא לפנינו קודם שנתרפא היה צריך בדיקה.

וה"ר שמואל מאיברא כתב בשם הריצב"א שאם לא נשתנה מראית הבשר שעל השבר אז ודאי נתרפא יפה אבל אם נשתנה אז ודאי יש לחוש.

ורבינו שמשון כתב שאם יארע הדבר בערב שבת בין השמשות בענין שאי אפשר להכין אחרת היה מתירו אבל לא בענין אחר.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל וכיון שהדבר מפוקפק בעיני הגדולים נכון להחמיר בדבר.

והרמב"ן מכשיר בניטלו צומת הגידין וחתך אחר כך הרגל למעלה מהם מפני שהוא פוסק בנחתכו רגליה כרב אלפס.

ובעיקר הפסק שהוא מכשיר בנחתכו רגליה למעלה מצומת הגידין אין דעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל כן, ובמה שכתב לחתוך הרגל למעלה מצומת הגידין להכשירה לפי דבריו כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל, ודעת רחוקה היא זו.