סימן נז

 דרוסה טרפה פירוש הנדרס מחיה ועוף הדורסין ולא כל חיה ועוף שוין בדריסה אלא מעלות מעלות יש. כיצד, הארי יש לו דריסה אפילו בשור הגדול ובחיה אפילו גדולה שבחיות ואין צריך לומר בעופות. הזאב אין לו דריסה בבהמה גסה ואפילו בקטנה שבגסות כגון בעגלים הרכים אבל יש לו דריסה בדקה ואפילו בגדולה שבדקות כגון כבשים הגדולים ואין צריך לומר בעופות. חתול ונמייה ושועל אין להם דריסה בכבשים הגדולים אבל יש להם דריסה בגדיים וטלאים וכל שכן בכל העופות. חולדה אין לה דריסה בבהמה כלל אפילו בגדיים וטלאים אבל יש לה דריסה בכל העופות. וכלב אין לו דריסה כלל אפילו בעופות אלא כמעשה קוץ בעלמא, שאם דרס או נקב בשיניו עד לחלל חוששין לו כדרך שחוששין לקוץ שניקב לחלל.

וכל שאר חיות חוץ מאלו כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שאין להם דריסה שאע"פ שהדוב שכול והנמר עז אינן דורסין.

והרשב"א כתב כל חיה טמאה שאינה גסה מן הזאב אין לה דריסה בגדולה, שבדקה בכבשים ועזים אפילו היא גסה כזאב אבל יש לה דריסה בגדיים וטלאים וכל שכן בעופות. ואם היתה גסה מן הזאב דינה כזאב ויש לה דריסה בדקה אבל לא בבהמה גסה אפילו היא גדולה כארי. היתה גסה יותר מארי הרי היא כארי ויש לה דריסה בכל וכן יראה מדברי הרמב"ם. כל העופות אין להם דריסה בבהמה, אפילו בגדיים וטלאים חוץ מהנץ שיש לו דריסה בגדיים וטלאים ולא כשאר דריסה לחוש כשנתאדם הבשר, אלא אם ניקב עד לחלל חוששין לדריסתו, שאז מטיל ארס.

ועופות בעופות כיצד, הגס והוא אישט"ור ויש אומרים שהוא פלקון וכל שלמעלה ממנו יש לו דריסה בכל העופות אפילו בגס שבגסין ושאר עופות שהן למטה מהגס עד הנץ יש להם דריסה בכל העופות שכמותם אבל לא במינים הגדולים מהם הנץ הוא הנקרא אשפר"וויר יש לו דריסה בכל העופות הדקין כגון יונים וכיוצא בהם וכל שכן בצפרים ואפילו הם גדולים ממנו אבל לא בגסין כאווזים ותרנגולים, במה דברים אמורים בתרנגולים הגדולים אבל בקטנים יש לו דריסה.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל כל שלמטה מן הנץ אין לו דריסה כלל אפילו במינין שלמטה ממנו. וכל אלו שיש להן דריסה אין חילוק בין אם באים להציל הנדרס ממנו ובין אם אין באין להצילו.

אבל בספר התרומה כתב דחתול אין לו דריסה אפילו בעופות, אלא אם כן יש לו מצילין ועל כן אנו סומכים להתיר בחתול שנכנס לתוך לול של תרנגולים.

ומסקנת אדוני אבי ז"ל כסברא ראשונה, ורי"ף אוסר בכל ענין, וטוב להחמיר.

והרשב"א כתב אפשר שחתולין שלנו בני תרבות הם עם התרנגולים וכל שלא ראינו שרדף אחריהם והכה אין חוששין לו וראוי לחוש להם ע"כ.

אין דריסה אלא ביד ובצפורן אבל דרסה ברגלה ונשכה בשיניה לא הוי אלא כקוץ בעלמא. ואין דריסה אלא מדעת הדורס אבל שלא מדעת כגון שנפל הדורס דרך מקרה על הנדרס ונתחב בו צפורנו לא הוי דריסה. ואין דריסה אלא מחיים של דורס ונדרס. כיצד, הרי שנעץ בצפורנו בגבו של דרוס ועד שלא הוציא צפורנו הומת הדורס או נשחט הנדרס, הרי זה כשר במה דברים אמורים שראינו מתחילה ועד סוף, אבל אם בא לפנינו וצפורן תחובה לו בגבו חוששין שמא דרס וחזר ודרס וכן אלו הצדין בעופות הדורסין, אפילו אם שחטוה קודם שהסיר צפורנו אסור שכן דרך שמכה בו כמה פעמים עד שיצודנו.

חוששין לספק דרוסה כגון אם רואים ארי שנכנס לבין השוורים חוששין שמא דרסן, במה דברים אמורים בשהוא שותק והם מקרקרין, אבל אם הוא שותק והם שותקין או הוא והם מקרקרין אין חוששין ואם חתך ראשו של אחד מהם, אין חוששין לאחרים אפילו הוא שותק והם מקרקרין, דאמרינן כבר נח רוגזיה.

וכתב הרשב"א דוקא בשהרגה אבל אם פצע אחד מהם ולא הרגה חוששין לכולם דכל שכן שחמתו בערה בו כשהצילה עצמה ולא הרגה. והא דחוששין דוקא כשידענו שנכנס הארי אבל אם הוא ספק אם נכנס אם לאו, או שהוא ספק ארי או כלב או שמא בקנה ניגף אין חוששין. ארי שנכנס בין השוורים ונמצאת צפורן של הארי תלושה ויושבת בגבו של אחד מהן בין אם הצפורן לחה או יבשה חוששין אפילו אם הוא שותק והם שותקין שחוששין שמא הארי דרסו והצפורן נשמטה וישבה לו בגבו.

וכתב הרשב"א ולא לזה לבד חוששין אלא לכל השוורים שבדיר שכבר ביארנו שאין אומרים נח רוגזו אלא כשהרג אחד מהם אבל דרס ולא הרג אדרבה עולה רוגזו ביותר ומכה ודורס.

וכתב עוד הוא

במה דברים אמורים כשנכנס בכלוב מלא עוף, או בדיר של בהמה שהוא להם מקום צר שאין דרך לברוח מפניו אבל ארי שנכנס למקום שהבהמות רועות שם אפילו שמענו צווחות והוא שותק אין חוששין שאנו אומרים ברחו מפניו ולא השיגם ע"כ.

בהמה או עוף שבא לפנינו כשהוא מבעבע דם ולא ידענו מה היה לו ומה אירע לו תולין להקל, ואמרינן בקנה הוכה או כלב הכה אותו, ואין צריך בדיקה אלא במקום שהדם מבעבע. וכן אם ניקב אפילו בפנים כשרה,

וכתב הרשב"א דוקא שיש לפנינו כלב וחתול או קנה וחתול שיש דבר לתלות בו להקל, אבל כשבאו לפנינו כך ולא ידענו במה לתלות, אין תולין אלא במצוי בין להקל בין להחמיר.

הא דחוששין לדרוסה היינו שלא להתירה בלא בדיקה אבל אם בדקה ואינו מוצא בה רושם כשרה, ומיהא כתב הריב"ם דוקא ספק דרוסה ניתרת בבדיקה אבל אם ודאי שנדרסה אין לה היתר בבדיקה.

וכן כתב בעל העיטור דלא שרינן בבדיקה, אלא היכא דקאמר אין חוששין לו, אבל היכא דקאמר חוששין לו אין לו תקנה בבדיקה.

ואדוני אבי הרא”ש ז"ל כתב דאפילו ודאי דרוסה יש לה היתר בבדיקה.

וכיצד הוא הבדיקה, בודקין מכנגד המוח עד סוף הירכים מכל י"ח טרפות ואם נמצא שהאדים הבשר כנגד אחד מהאברים שנטרפת בהן אסורה. וכן אם נתמסמס הבשר כנגדו או כנגד צומת הגידין עד שהרופא גוררו אסור. והסימנים קשים הם אצל דרוסה הילכך אפילו אם האדים בשר כנגדם מותר עד שיאדימו הם בעצמם ואז אסור אפילו האדים הקנה בכל שהוא.

בהמה שנדרסה אין לה תקנה בבדיקה כיון שושט אין לו בדיקה מבחוץ כדפירשית לעיל בטריפות הושט.

כתב הרשב"א

בדק ולא האדים הבשר מבחוץ אם סמוך לדריסתו בדק כשירה ואם לא בדק סמוך לדריסתו יראה לי שחוששין לו שהרי חוששין לספק דרוסה, וחוששין שמא שינה מראיו מבחוץ והבריא ויורד ונוקב למטה ע"כ.

ולא ידעתי למה יש לנו לחוש לדבר שלא מצינו שחששו לו לו חכמים.

כתב בעל הלכות גדולות בכל מקום שהוזכר שם בדיקה כגון בדרוסה נפולה ושבורה במה דברים אמורים בדורות הראשונים, דרבנן קמאי הוו חכימי ובקיאי בבדיקה, אבל השתא ליכא למיקם אבדיקה שפיר, ואמור רבנן לזכר י"ב חדש ולנקבה כל שאינה יולדת, הלכך משהינן הזכר י"ב חדש והנקבה עד שתתעבר ותלד.

ויש מהגאונים שכתבו שאנו סומכין על בדיקתינו שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וצריך בדיקה יפה.

ציפורים הקטנים וגם היונים האדמומית נמצא בהן בדיקתן קשה, וגם כתבו שארס הנץ אינו אדו' כ"כ ואינו ניכר לפיכך אין לו בדיקה.

כתב הרשב"א שאם רבים הם הנדרסין אסור להשהותן שנים עשר חדש שמתוך שהם רבים יבא לידי מכשול לאכול אחד מהם. אסור למכור דרוסה או ספק דרוסה לעכו"ם, שמא יחזור וימכרנו לישראל והוא לא ידע.

כתב בספר המצות דספק דרוסה שנתערבה באחרות יש בה צד להתיר דהוי ספק ספקא דכל אחד ואחד שמא לא זו היא ומכל מקום גמגם לאסור דכיון דבריה היא אינו ניתר בספק ספיקא, כיון שקודם שנתערבה היה הספק אסור מן התורה ונראה שיש תקנה אפילו לודאי דרוסה שנתערבה באחרות דנכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש, וכולן מותרות חוץ מב' האחרונות.