הפורים המשולש וערב פסח שחל בשבת

מחבר: הרב ח. ז. גרוסברג

שנה בשנה, 1977

תוכן המאמר:
דיני פורים המשולש
דיני ערב פסח שחל בשבת

מילות מפתח: פורים משולש, ערב פסח שחל בשבת

 דיני פורים המשולש

(תקציר מס' "אגרת הפורים")

א. פורים של מוקפין שחל להיות בשבת (שיחול השנה, שנת תשל"ז ולאחריה בשנות תשמ"א, תשנ"ד, תשס"א, תשס"ה, תשס"ח, תשפ"א, תשפ"ה) גזרו חכמים שלא לקרוא את המגילה בשבת משום חשש שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, לכן מקדימים לקרא בליל וביום הששי, ומאחרים את הסעודה ומשלוח מנות ליום הראשון, כדי שיהא ניכר שהיא סעודת פורים. נמצא שחוגגים את הפורים בירושלים שלשה ימים. ולכן קוראים אותו פורים המשולש.

ב. קריאת המגילה שמקדימים לקראה בי"ד, יש אומרים דדינה כקריאה שלא בזמנה (מ"ב תר"צ ס"א) וצריך ליזהר לקרותה בעשרה (ובריטב"א כתב דמסתבר דבלילה א"צ עשרה). ולכן צריכות הנשים גם כן לשמוע קריאתה בבית הכנסת דוקא, או שיצטרפו לעשרה (חזון איש קנ"ה, ב'), ומכל מקום גם כשקוראה ביחיד מברכת על קריאתה (פורים המשולש, הגרי"ח זוננפלד בשלמת חים סימנים ק"ב ק"ג, שכן מנהג ירושלים. ובחזו"א שם כתב בשם הרמב"ם דהוי כבזמנה, וכ"כ בכף החיים).

ג. ביום י"ג בערב (תענית אסתר) נותנים ג' מטבעות מחציות זכר למחצית השקל. ולובשים בגדי שבת לכבוד קריאת המגילה.

ד. אחרי קריאת המגילה של ליל י"ד אומרים "ואתה קדוש" ופוקדים איש את רעהו בברכת יום טוב, מאחר שהוא זמן קריאת המגילה.

ה. מתנות לאביונים נותנים בי"ד שהוא זמן קריאת המגילה, ואין אומרים בו על הנסים, ואם אמר אין מחזירים אותו (מ"ב). ומותר בו במלאכה (פמ"ג תרצ"ו בא"א ב'. קרבן נתנאל פ"ב אות ז'). ויש המצריכים לקיים בו גם מצוות משלוח מנות (המאיר, וכן מצדד החזון איש. והרע"ב פ"א מ"ב כתב שי"א לעשות גם הסעודה בערב שבת).

ו. לא קרא המגילה כל יום י"ד, קוראה בבין השמשות של שבת בלא ברכה (פמ"ג סי' תרצ"ב מ"ז ג).

ז. אין מנחמים אבלים בליל שבת קודם ברכו וכן כשחל פורים בערב שבת (ט"ז תרצ"ו, ב, א"ר רע"ק).

ח. ביום השבת ט"ו באדר אין קוראים המגילה כנ"ל, ואומרים "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון, ואם שכח לומר "רצה" חוזר ואומר גם "על הנסים" (ראה שער הציון סי' קפ"ח כ"א). מוציאים ב' ספרי תורה וקורין בספר תורה למפטיר בפרשת "ויבא עמלק" ומפטירין "פקדתי", שכח ולא קרא פרשת "ויבא עמלק", מוציאין ספר תורה וקוראין בברכה (רע"ק), ואין מזכירין נשמות ואין אומרים אב הרחמים ולא צדקתך צדק. שיר היום, מזמור של שבת. אין שולחים בו משלוח מנות, ויש הנוהגים לשלוח מנות גם בשבת לשכנו הקרוב לו (פר"ח, מור וקציעה וכן מצדד בציץ הקדש ח"ב סי' נ'). ודורשין בו בהלכות פורים (מ"ב). ויש אומרים שדורשין בענינו של נס (ריטב"א). ויש המחמירים שלא לטלטל את המגילה בשבת זו (פר"ח והגרי"ח זוננפלד בפורים המשולש) והאחרונים מתירים (מ"ב, מחה"ש, ערוך השלחן, שו"מ מהד"ג סימן כ"ט).

ט. ביום הראשון ט"ז באדר לובשים בגדי שבת ופוקדים איש את רעהו בברכת יום טוב, ואין אומרים בו תחנון ולא למנצח, ושולחים בו משלוח מנות, ועושים בו סעודת פורים, ושמחים בו בשמחת פורים עד דלא ידע, ואין אומרים על הנסים לא בתפילה ולא בברכת המזון, ויש נוהגין לומר על הנסים בהרחמן שבסעודת פורים (כף החיים בשם מהר"י אלגאזי) וי"א דאין למחות ביד מי שאומר על הנסים בסעודת פורים (הגרי"ח זוננפלד).

י. עיירות המסופקות אין נוהגין בהם דיני פורים המשולש (מהרלב"ח סימן ל"ב).

וטוב לב משתה תמיד.

דיני ערב פסח שחל בשבת

באשר שבשנה זו שנת תשל"ז חל להיות ערב הפסח בשבת, אמרתי להציב כמה הנהגות המיוחדות לשבת זו:

א. ערב פסח שחל להיות בשבת בודקים את החמץ ביום ה' בערב בליל י"ג בניסן, ומברכים על הבדיקה, ומבטלין את החמץ כמו בשאר שנים בליל י"ד, ומבערין את כל החמץ מלפני השבת, ורק משאירים כדי מזון שתי סעודות של שבת, ומניחים את המזון במקום מוצנע, ולמנהגנו שמבערין את החמץ גם בערב שבת בסוף שעה חמישית כמנהגנו בשאר ערב פסח, מניחים גם עוד כדי סעודה של ערב שבת. ואין מבטלין את החמץ בשעת שריפתו בערב שבת, רק ביום השבת אחר גמר האכילה של סעודת שחרית לפני סוף השעה החמישית, מבטלין את החמץ, ואומרים: "כל חמירא".

ב. מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לעשות מלאכה בערב שבת זו, יחמיר לעצמו כמו בכל ערב פסח, משום לא פלוג (מהרי"ל).

ג. תענית בכורים נוהגים להתענות ביום חמישי. ומי שקשה לו התענית משום שצריך לבדוק החמץ בלילה. ולפעמים יש לו הרבה חדרים לבדוק, והמנהג שלא לסעוד קודם הבדיקה, יטעום קצת קודם הבדיקה, או שיצוה לאחר לבדוק, או שיפטור עצמו מתענית ע"י סיום המסכת שעושים, כפי המנהג.

ד. בשבת זו משכימים להתפלל, ואין מאריכין בתפילה כדי שיספיק לאכול סעודת שבת לפני סוף גמר אכילת חמץ. והאיסטניסים המתענים בערב פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון, מכל מקום בשבת זו אין כדאי לדחות לגמרי סעודת שבת בשביל זה, רק שיאכל פחות לצאת ידי סעודת מצוה בלבד (ועי' בש"ע סימן תע ובמשנה ברורה).

ה. סעודה שלישית של שבת כיון שאסור לאכול בו לא חמץ ולא מצה, יקיים אותה על ידי אכילת כופתאות (קניידליך) של מצה אם הוא קודם שעה עשירית, ולאחר שעה עשירית יקיים סעודה זו על ידי אכילת בשר ודגים ופירות. ויש המחלקים סעודת הבוקר לשנים, שיהא לו שהות לברך בינתיים, ויפסיק קצת זמן בין אכילה לאכילה, כדי שלא יהא ברכה לבטלה.

ו. אין מבשלין לשבת זו תבשיל המתדבק בכלי, כיון שלא יוכל להדיחם אחר כך, ואם בישל והמאכל דבוק בכלי ואי אפשר לקנחו, יש להדיחו מעט להעביר החמץ, ואף על פי שזה לא לצורך השבת, מתירין בדיעבד מפני חשש איסור חמץ. וכבר נהגו שלא לבשל כלל בכלים של חמץ רק בכלים של פסח שלא יצטרך להדיחם, ומוציא התבשיל בכף חדשה ומערה לצלחת של חמץ, אבל לא יערה מכלי הפסח לכלי החמץ מפני ההבל העולה לכלי של פסח, וכל שכן שלא יוציא התבשיל בכלי של חמץ. ונכון יותר שישתמש גם בקערה וכף וצלחות של פסח כדי שלא יבוא לידי מכשול.

ז. אחר האכילה של סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו עליה החמץ ומטמינה בין כלי החמץ, ויכבד הבית, באופן המותר, מפני הפירורים שנפלו, והפת הנשאר נותנו לנכרי, ואם אין שם נכרי כופה עליו כלי ומבטלו כנ"ל בסעיף א', ושורפו במוצאי יום טוב. ויש מתירין להשליכו לבית הכסא.

ח. שכח למכור החמץ נותנו במתנה לנכרי, ומקנה לו בקנין המועיל בהגבהה או במשיכה, ואם הוא בחדר מיוחד יקנה לו במסירת המפתח, ואם חושש ליתן לו במתנה שמא לא יחזיר לו, יש מתירין גם למכור לו, כיון שאינו עושה רק כדי להנצל מאיסור חמץ. ויש המחמירים בזה.

ט. במכירת חמץ בערב שבת יפרשו בשטר-המכירה השעה בערב שבת שבה יחול הקנין, כדי שלא יחול הקנין בשבת

י. מצת מצוה אסור לטלטל בשבת זו.

יא. אין לסדר המטות והכלים לליל הסדר עד הלילה. הכלים של חמץ וכן השלחנות מותר אם יש אי סדר בבית, דהוי כמכין לשבת עצמה.

יב. בשבת הגדול שחל בערב פסח (לדעת הגר"א במעשה רב, או"ח קעו) אין מפטירין "וערבה". ומנהג ארץ ישראל (אשכנזים פרושים) להפטיר "וערבה" בכל שבת הגדול.

יג. דרשת הרב של שבת הגדול מקדימין בשבת שלפניו שהוא בז' בניסן.

יד. במנחה, אומרים בהגדה של פסח מתחילת עבדים היינו עד לכפר על כל עוונותינו. ולהגר"א אין אומרים.

טו. אחר המנחה אומרים סדר הקרבן פסח. ויש להוסיף הפסוק מספר יחזקאל מה, כא: "בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבעות (הבית בשורוק) ימים, מצות יאכל".

טז. יכין החרוסת והמי מלח והזרוע והביצה מערב שבת. שכח להכין המי מלח ואין לו חומץ לטבול בהן, יש לעשות מי מלח מעט כמבואר בסימן שכא סעיף א. שכח לצלות הזרוע בערב שבת, יצלנה בליל יום טוב ויאכלנה למחר. ונוהגין ליקח שני תבישלין, אף שחגיגה אינה באה אז, שאינו דוחה שבת, כיון שאינו אלא לזכר בעלמא. ומותר ליתן המרור במים בשבת שלא יכמושו, ויש ליזהר שלא ישהו במים מעת לעת מטעם כבוש. מותר לפרר החזרת ע"י שינוי בליל יו"ט (שלא ע"ג קערה, מ"ב סי' תקד, ט). שכח לסנן המים מהצימוקים בערב שבת, יסננו בליל יום טוב, כי בשבת יש כמה חששות באיסור ברירה.

יז. להביא המחזור בשבת לבית הכנסת, ראה בשערי תשובה סימן תרצג סק"ב, מה שכתב לענין מגילה, והשווה לכאן.

יח. נשים שאינן מבדילות בתפילה יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לקודש, קודם שיתעסקו במלאכות הלילה.

יט. יש להכין הנרות ולהדביקם בערב שבת לצורך ליל יום טוב. בגדי מועד ילבש אחר מנחה (בן איש חי).

כ. מותר לעשן סיגריות בלילה קודם שיבדיל בקידוש.

כא. בקידוש יאמר יקנה"ז (יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן). שכח להבדיל, אם נזכר קודם אכילת הכרפס, יש האומרים שלא להבדיל אז, ואוכלו קודם הבדלה. ואפילו נזכר קודם שהתחיל לומר ההגדה, יבדיל על כוס שני, היינו שמברך עליו בפה"ג ואח"כ ברכת הנר והבדלה. נזכר באמצע סעודתו, מפסיק ומבדיל בלא ברכת בפה"ג. נזכר באמצע ברכת המזון מבדיל על כוס ברכת המזון. נזכר אחר ששתה כוס ג', מבדיל על כוס רביעי, נזכר אחר ששתה כוס ד', יבדיל על כוס חמישי, ומברך בפה"ג.

כב. באמירת ההגדה יש המשנים במוצש"ק בברכת אשר גאלנו ואומרים מן הפסחים ומן הזבחים. ויש שאינם משנים ההנוסחא הרגילה, והכוונה לשאר השנים הבאות עלינו לטובה.