מסכת שבועות

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

שְׁבוּעוֹת                  שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע,

יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה      שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע,

יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת        שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע,

מַרְאוֹת נְגָעִים         שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מניסוח כלליה המקבילים זה לזה. יציאות השבת פורטו במסכת שבת ומראות נגעים במסכת נגעים. במסכת שלנו בשני הפרקים הראשונים יש פירוט של ידיעות הטומאה, ואחר כך בהמשך המסכת ענייני שבועות.

פרק א - משנה ב

כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינְתַּיִם,    הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.

יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף,

שָׂעִיר שֶׁנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה,

עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ                               וְיָבִיא בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את ידיעות הטומאה וההעלם. ואת המקרים של חובת קורבן עולה ויורד

פרק א - משנה ג

אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף,

שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט) מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר, זֶה מְכַפֵּר.

מַה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה,

אַף הַחִיצוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה:

1.    עיצוב המשנה מחדד את המקרים שעליהם קורבנות יום הכיפורים מכפרים.

פרק א - משנה ד

וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף,

שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

שְׂעִירֵי הָרְגָלִים מְכַפְּרִין, אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים.

וְעַל מַה שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין,

עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא

 רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

כָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא,

וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף,

וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה

אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף.

אָמְרוּ לוֹ,

מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה.

אָמַר לָהֶם,    יִקְרָבוּ.

אָמְרוּ לוֹ,

הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה, הֵיאַךְ קְרֵבִין זֶה בָזֶה.

אָמַר לָהֶן,

כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:

1.    עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין התנאים בנוגע לכפרת השעירים ביום הכיפורים בחגים ובראש חודש.

פרק א - משנה ה

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ,

שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא.

מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים שֶׁמְּכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא

וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף.

מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים

שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא,

וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף,

וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף.

אָמְרוּ לוֹ,

מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה.

אָמַר לָהֶם,

הֵן.

אָמְרוּ לוֹ,

אִם כֵּן, יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים,

אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים

לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ.

אָמַר לָהֶן,

כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:

1.    עיצוב המשנה ממשיך ומחדד את כפרת השעירים של יום הכיפורים של המועדים ושל ראש חודש.

פרק א - משנה ו

וְעַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו,

שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין.

וְעַל שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה,

הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת,

הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע,

עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה,

כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין,

שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר:

1.    עיצוב המשנה מחדד את כפרתו המקיפה של השעיר המשתלח ביום הכיפורים.

פרק א - משנה ז

אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים, וְאֶחָד כֹּהֲנִים, וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ

          מַה בֵּין יִשְׂרְאֵלִים לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ,

אֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל,

כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים.

כְּשֵׁם שֶׁוִּדּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל,

כָּךְ וִדּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההבחנה בין כפרת הכהנים ביום הכיפורים לכפרת ישראל.

פרק ב

פרק ב - משנה א

יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.

נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַקֹּדֶשׁ,

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ הַקֹּדֶשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה,

נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָדַע,

וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע,

הֲרֵי זֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד.

נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ,

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה,

נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע,

וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע,

הֲרֵי זֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד:

1.    עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין שני חלקיה. המקרה הראשון שאכל קודש בטומאה והמקרה השני שנכנס לקודש בטומאה.

פרק ב - משנה ב

אֶחָד הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה וְאֶחָד הַנִּכְנָס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה,

שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת

אֶלָּא בְמֶלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתֻמִּים וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד

וּבִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר.

וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם.

הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרָפֶת.

וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְכָל אֵלּוּ,            הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ

1.    עיצוב המשנה מבליט את המאמר המוסגר שבמשנה הנוגע לטקס של הוספה על העזרות.

2.    השורה האחרונה משלימה את השורה הראשונה ובאמצע מאמר מוסגר.

פרק ב - משנה ג

נִטְמָא בָעֲזָרָה וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ,

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטֻּמְאָה,

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה, וְהִשְׁתַּחֲוָה

 אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָאָה,

בָּא לוֹ בָאֲרֻכָּה,        חַיָּב.

בַּקְּצָרָה,                  פָּטוּר.

זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המצבים של אדם שנכנס למקדש בטומאה.

פרק ב - משנה ד

וְאֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ,

הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי,

וּפֵרַשׁ מִיָּד,              חַיָּב,

מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ:

1.    עיצוב המשנה מעמיד את השאלה, את התשובה והדין, ואת הטעם לדין.

פרק ב - משנה ה

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

הַשֶּׁרֶץ וְגוֹ' וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ (ויקרא ה),

עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ חַיָּב,

וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,

וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא (שם),

עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה חַיָּב,

וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,

וְנֶעְלַם וְנֶעְלַם שְׁתֵּי פְעָמִים,

לְחַיֵּב עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת בין התנאים בנוגע לטומאת שרץ ומקדש.

פרק ג

פרק ג - משנה א

שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע,

שְׁבוּעָה          שֶׁאֹכַל וְשֶׁלֹּא אֹכַל,

שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי.

שְׁבוּעָה          שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא,          חַיָּב,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא,

הֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּב          שֶׁזֶּה חַיָּב.

אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא,

וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן,                        שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן.

שְׁבוּעָה          שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה,               אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה,   חַיָּב שְׁתָּיִם:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת בין חכמים לבין רבי עקיבא.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות מסייע להבחנה בין שני המקרים.

פרק ג - משנה ב

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל,   וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

 שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין, וְאָכַל, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

1.    משנה זאת דומה לחלק השני של המשנה הקודמת והעיצוב מסייע להבין את ההבדל בין שני נוסחי השבועה.

פרק ג - משנה ג

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה,                           אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְשָׁתָה,                          חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

1.    העיצוב מסייע להבין את שתי השבועות וההבדל ביניהן.

פרק ג - משנה ד

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל,

וְאָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה

וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה,                         פָּטוּר.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל,

וְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים,                     חַיָּב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן              פּוֹטֵר.

אָמַר, קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם,

וְהוּא אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים,              הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה:

1.    עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לרבי שמעון.

2.    עיצוב המשנה מבהיר את הקשר בין שתי השורות האחרונות לשתי השורות הקודמות להן.

פרק ג - משנה ה

אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים,

וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.

כֵּיצַד.

אָמַר, שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן,   שֶׁנָּתַתִּי וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי,

שֶׁאִישַׁן וְשֶׁלֹּא אִישַׁן,                                        שֶׁיָּשַׁנְתִּי וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי,

שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם וְשֶׁלֹּא אֶזְרֹק,                      שֶׁזָּרַקְתִּי וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבֹא,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא,

אִם כֵּן אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה,

דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן.

אָמַר לוֹ,       מֵרִבּוּי הַכָּתוּב.

אָמַר לוֹ,       אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ, רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את ההסבר של שתי השורות הראשונות בשורות הבאות.

2.    העיצוב מסייע להבנת המחלוקת בין רבי ישמעאל לבין רבי עקיבא.

פרק ג - משנה ו

נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה    וְלֹא בִטֵּל,               פָּטוּר.

לְקַיֵּם                     וְלֹא קִיֵּם,               פָּטוּר.

שֶׁהָיָה בַדִּין,            שֶׁיְּהֵא חַיָּב,

כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא,

מָה אִם הָרְשׁוּת שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי,          הֲרֵי הוּא חַיָּב עָלֶיהָ,

מִצְוָה שֶׁהוּא מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי,                          אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עָלֶיהָ.

אָמְרוּ לוֹ,

לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת, שֶׁכֵּן עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵן,

תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵן,

שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלֹא בִטֵּל,        פָּטוּר

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת בין רבי יהודה בן בתירא לבין חכמים לגבי נשבע לבטל את המצווה.

פרק ג - משנה ז

שְׁבוּעָה          שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ,

שְׁבוּעָה          שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה,

שְׁבוּעָה          שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה,

וַאֲכָלָהּ,                   אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

זוֹ הִיא          שְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁחַיָּבִין         עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת

וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

שְׁבוּעַת שָׁוְא,                     חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת

וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההבדל בין שבועת ביטוי לשבועת שוא.

פרק ג - משנה ח

אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא,

נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם,

אָמַר   עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב,

וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה,

וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ.

נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר,

אִם לֹא רָאִיתִי גָמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר,

וְאִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד.

אָמַר לְעֵדִים בֹּאוּ וַהֲעִידוּנִי,

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידֶךָ.

נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה,

שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה,

וְשֶׁלֹּא לִטֹּל לוּלָב,

וְשֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין,

זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁחַיָּבִין        עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת

וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את כל הדוגמאות של שבועת שווא.

פרק ג - משנה ט

שְׁבוּעָה          שֶׁאֹכַל כִּכָּר זוֹ,

שְׁבוּעָה                                        שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה,

הָרִאשׁוֹנָה     שְׁבוּעַת בִּטּוּי

וְהַשְּׁנִיָּה                                      שְׁבוּעַת שָׁוְא

 אֲכָלָהּ,                                       עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא.

לֹא אֲכָלָהּ,    עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את פרטי הלכות שבועת שווא מול שבועת ביטוי.

פרק ג - משנה י

שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֶגֶת

בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים,

בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִין, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ.

וְחַיָּבִין          עַל זְדוֹנָהּ                מַכּוֹת

וְעַל שִׁגְגָתָהּ             קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:

1.    עיצוב המשנה מעמיד בצורה בהירה את חלות שבועת הביטוי ואת ענשה.

פרק ג - משנה יא

שְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת

בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים,

בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, וּמִפִּי עַצְמוֹ.

וְחַיָּבִין          עַל זְדוֹנָהּ      מַכּוֹת

וְעַל שִׁגְגָתָהּ   פָּטוּר.

אַחַת זוֹ, וְאַחַת זוֹ,

הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים,        חַיָּב.

כֵּיצַד.

אָמַר, לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם

וְלֹא הֵנָחְתִּי תְפִלִּין הַיּוֹם,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,

וְאָמַר אָמֵן,                       חַיָּב:

1.    במשנתנו שני חלקים. העיצוב מראה שבחלק הראשון כמו במשנה הקודמת יש את חלות שבועת שווא ואת העונש שלה. בחלק השני יש דברים המשותפים לשתי השבועות בנוגע למושבע מפי אחרים.

פרק ד

פרק ד - משנה א

שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת

בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִין וְלֹא בִקְרוֹבִין,

בִּכְשֵׁרִים וְלֹא בִפְסוּלִין.

וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת

אֶלָּא בָרְאוּיִין לְהָעִיד, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין,

מִפִּי עַצְמוֹ וּמִפִּי אֲחֵרִים,

אֵין חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים,

אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין:

1.    עיצוב המשנה מראה מתי נוהגת שבועת העדות ומתי לא נוהגת

2.    העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

פרק ד - משנה ב

וְחַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה,             וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת,

וְאֵינָן חַיָּבִין                                 עַל שִׁגְגָתָהּ.

וּמַה הֵן חַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההשוואה בין זדון לשגגה.

פרק ד - משנה ג

שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד.

אָמַר לִשְׁנַיִם בֹּאוּ וַהֲעִידוּנִי.

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,

אוֹ שֶׁאָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ אָמֵן,                       הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.

הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים חוּץ לְבֵית דִּין

                                        וּבָאוּ לְבֵית דִּין וְהוֹדוּ,       פְּטוּרִים.

כָּפְרוּ,           חַיָּבִים עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים בִּפְנֵי בֵית דִּין      וְכָפְרוּ,          אֵינָן חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,

מַה טַּעַם, הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת:

1.    עיצוב המשנה מראה את התנהלות שבועת העדות מחוץ לבית דין ובתוך בית הדין.

פרק ד - משנה ד

כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת,                     שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין.

בָּזֶה אַחַר זֶה,                              הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָטוּר.

כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד,                הַכּוֹפֵר חַיָּב

 הָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים,

כָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה

וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה,              שְׁתֵּיהֶם חַיָּבוֹת,

מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁתֵּיהֶן

1.    עיצוב המשנה מראה את היחס בין כפירת העד הראשון לכפירת העד השני או היחס בין שתי כיתות עדים.

פרק ד - משנה ה

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי

שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה.

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,                                       אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי

פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה,                                          חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי

שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקְדוֹן חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין.

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,                                       אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת

שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין,                             חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה שבין שני חלקיה וההקבלה הפנימית בכל חלק וחלק.

פרק ד - משנה ו

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי

שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק,

תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה,

וְשֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתִּי, וּפִתָּה אֶת בִּתִּי,

וְשֶׁהִכַּנִי בְנִי, וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי,

וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי בְיוֹם הַכִּפּוּרִים,                         הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבחין בכל המקרים שיש בהם כפירת ממון ולכן חייבים בשבועת העדות.

פרק ד - משנה ז

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי

שֶׁאֲנִי כֹהֵן, שֶׁאֲנִי לֵוִי,

שֶׁאֵינִי בֶן גְּרוּשָׁה, שֶׁאֵינִי בֶן חֲלוּצָה,

שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי,

שֶׁאֵינוֹ בֶן גְּרוּשָׁה, שֶׁאֵינוֹ בֶן חֲלוּצָה,

שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתּוֹ, וּפִתָּה אֶת בִּתּוֹ,

וְשֶׁחָבַל בִּי בְנִי, וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי,

וְשֶׁהִדְלִיק גְּדִישִׁי בְשַׁבָּת,                                                      הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבחין בכל המקרים שאין בהם כפירת ממון ולכן פטורים משבועת העדות.

פרק ד - משנה ח

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי

שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִתֶּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן לִי,     הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים,

שֶׁאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל תְּבִיעַת מָמוֹן כְּפִקָּדוֹן:

1.    עיצוב המשנה ממשיך לסייע להבנת היסוד של כפירת ממון כגורם המשפיע על חיוב שבועת העדות..

פרק ד - משנה ט

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם,

כְּשֶׁתֵּדְעוּן לִי עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי,     הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים,

מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת:

1.    עיצוב המשנה מראה למה פטורים במקרה הזה משבועת העדות.

פרק ד - משנה י

עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר,

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין,

          עַד שֶׁיִּהְיֶה מִתְכַּוֵּן לָהֶם:

1.    העיצוב מחדד עוד מקרה שפטורים בו משבועת העדות.א

פרק ד - משנה יא

אָמַר לִשְׁנַיִם,

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי,

שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת

שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי,

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,

וְהֵם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד

אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל,                           הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין:

1.    העיצוב מחדד את ההבנה שרק עדות שהיא כשרה פוטנציאלית מחייבת שבועת העדות.

פרק ד - משנה יב

שִׁלַּח בְּיַד עַבְדּוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּהוּ,

הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ:

1.    העיצוב מחדד את הנקודה שיש לשמוע את התביעה לבא ולהעיד מפי התובע.

פרק ד - משנה יג

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם, אוֹסֶרְכֶם אָנִי,           הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.

בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ,                                                                  הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין.

בְּאל"ף דל"ת, בְּיו"ד ה"א, בְּשַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת,

בְּחַנּוּן וְרַחוּם, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וּבְכָל הַכִּנּוּיִין              הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.

הַמְקַלֵּל בְּכֻלָּן,         חַיָּב

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,

וַחֲכָמִים                                      פּוֹטְרִין.

הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכֻלָּן,            חַיָּב,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,

וַחֲכָמִים                                      פּוֹטְרִין.

הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵרוֹ בְּכֻלָּן,          עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

יַכְּכָה אֱלֹהִים,

וְכֵן יַכְּכָה אֱלֹהִים              זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה.

אַל יַכְּךָ, וִיבָרֶכְךָ, וְיֵיטִיב לְ ךָ,      

רַבִּי מֵאִיר                                   מְחַיֵּב

וַחֲכָמִים                                      פּוֹטְרִין

1.    עיצוב משנה ארוכה זה מראה את הדמיון בין השבעת שבועת העדות לבין נוסח הקללה שהוא אסור בשימוש.

2.    העיצוב מסייע להבנת המחלוקת בין התנאים.

פרק ה

פרק ה - משנה א

שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת

בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים,

בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ.

וּמִפִּי אֲחֵרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְפֹּר בּוֹ בְּבֵית דִּין

                    דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים, כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ, חַיָּב

          וְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן,

וְאֵינוֹ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ.

וּמַה חַיָּב עַל זְדוֹנָהּ,           אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים:

1.    עיצוב המשנה מחדד את חיוב שבועת הפיקדון.

2.    העיצוב מבהיר את מחלוקת רבי מאיר וחכמים.

פרק ה - משנה ב

שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד.

אָמַר לוֹ, תֶּן לִי פִקְדוֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ,

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי,

אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אֵין לְךָ בְיָדִי,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,          וְאָמַר אָמֵן                        הֲרֵי זֶה חַיָּב.

הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים,

בֵּין בִּפְנֵי בֵית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין,

וְכָפַר,           חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,

מַה טַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת:

1.    העיצוב מבהיר את הניסוחים השונים האפשריים בשבועת הפיקדון.

פרק ה - משנה ג

הָיוּ חֲמִשָּׁה תוֹבְעִין אוֹתוֹ

אָמְרוּ לוֹ תֶּן לָנוּ פִקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְיָדֶךָ,

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי,                                                      אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ,                                 חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָאַחֲרוֹנָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

תֶּן לִי פִקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד גָּזֵל וַאֲבֵדָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ,

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי,                                                         אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי פִקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה,         חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

תֶּן לִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ,

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי,                                                         אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִים,                      חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

אֲפִלּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְכֻסֶּמֶת,                               חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מההקבלה בין המקרים השונים שמוזכרים בה.

2.    העיצוב מסייע לזהות את המחלוקות שבין התנאים.

פרק ה - משנה ד  

אָנַסְתָּ וּפִתִּיתָ אֶת בִּתִּי,

וְהוּא אוֹמֵר לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִתִּיתִי.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,

וְאָמַר אָמֵן,                                                               חַיָּב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן              פּוֹטֵר,

שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ.

אָמְרוּ לוֹ,                                              אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ,

מְשַׁלֵּם בּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין המחלוקת בין רבי שמעון לחכמים.

פרק ה - משנה ה

גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי,                 וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,                                 חַיָּב

גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,                                 פָּטוּר.

הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,                                 חַיָּב.

הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,                                 פָּטוּר.

אָמַר לוֹ, חָבַלְתָּ בִי וְעָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה,

וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי בְךָ חַבּוּרָה,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,                                 חַיָּב.

אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ, הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי וְסִמִּיתָ אֶת עֵינִי,

וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפַּלְתִּי וְלֹא סִמִּיתִי,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,                                 פָּטוּר.

זֶה הַכְּלָל,

כָּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ,             חַיָּב.

וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ,         פָּטוּר:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין המקרים השונים העולים לכדי הכלל שבשלש השורות האחרונות.

פרק ו

פרק ו - משנה א

שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין

          הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף,   וְהַהוֹדָאָה בְּשָׁוֶה פְרוּטָה

                    וְאִם אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה,                               פָּטוּר

 כֵּיצַד,

שְׁתֵּי כֶסֶף לִי בְיָדֶךָ,

אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה,                                         פָּטוּר.

שְׁתֵּי כֶסֶף וּפְרוּטָה לִי בְיָדֶךָ,

אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה,                                         חַיָּב.

מָנֶה לִי בְיָדֶךָ,

אֵין לְךָ בְיָדִי,                                                             פָּטוּר.

מָנֶה לִי בְיָדֶךָ,

אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר,                                חַיָּב.

מָנֶה לְאַבָּא בְיָדֶךָ,

אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר,                                פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה

1.    המשנה העוסקת בשבועת הדיינים מעוצבת על פי לשונה. כל המקרים בצד ימין והדין בצד שמאל.

פרק ו - משנה ב

מָנֶה לִי בְיָדֶךָ,          אָמַר לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים הֵן.

לְמָחָר אָמַר לוֹ        תְּנֵהוּ לִי.

נְתַתִּיו לָךְ,                         פָּטוּר.

אֵין לְךָ בְיָדִי,                     חַיָּב.

מָנֶה לִי בְיָדֶךָ,         אָמַר לוֹ הֵן,

אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בְעֵדִים.

לְמָחָר אָמַר לוֹ        תְּנֵהוּ לִי,

נְתַתִּיו לָךְ,                         חַיָּב,

מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִתְּנוֹ לוֹ בְעֵדִים

1.    עיצוב המשנה מקל על הבנת המקרים שבה. 

פרק ו - משנה ג

לִיטְרָא זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ,

אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לִיטְרָא כֶסֶף,                                 פָּטוּר.

דִּינַר זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ,

אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא דִּינַר כֶּסֶף,

וּטְרִיסִית וּפֻנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה                                          חַיָּב,

שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אַחַת

 כּוֹר תְּבוּאָה יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ,

אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,                                  פָּטוּר.

כּוֹר פֵּרוֹת יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ,

אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,                                  חַיָּב,

שֶׁהַקִּטְנִית בִּכְלַל פֵּרוֹת.

טְעָנוֹ חִטִּין, וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעֹרִים,                                           פָּטוּר

                                                  וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל                    מְחַיֵּב

 הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ בְכַדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בַקַּנְקַנִּים,

אַדְמוֹן אוֹמֵר,

הוֹאִיל וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת מִמִּין הַטַּעֲנָה,             יִשָּׁבֵעַ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.

טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת,

וְהוֹדָה בַכֵּלִים         וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת,

בַּקַּרְקָעוֹת     וְכָפַר בַּכֵּלִים,                    פָּטוּר.

הוֹדָה בְמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת,                     פָּטוּר

                                        בְּמִקְצָת הַכֵּלִים,                         חַיָּב,

שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת

זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:

1.    משנה ארוכה זאת כוללת מקרים שונים. העיצוב מסייע להבחין בין המקרים.

2.    העיצוב מסייע להבין מחלוקת אדמון וחכמים.

פרק ו - משנה ד

אֵין נִשְׁבָּעִין             עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,

וְאֵין מַשְׁבִּיעִין         אֶת הַקָּטָן,

אֲבָל נִשְׁבָּעִים          לַקָּטָן וְלַהֶקְדֵּשׁ:

1.    עיצוב המשנה מראה שלשה סוגי שבועות בשלש שורות.

פרק ו - משנה ה

וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן,

הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת.

אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

שׁוֹמֵר חִנָּם    אֵינוֹ נִשְׁבָּע.

נוֹשֵׂא שָׂכָר    אֵינוֹ מְשַׁלֵּם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן,           נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן.

וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן,               אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם:

1.    עיצוב המשנה מסייע לזהות את הדברים שלא נשבעים עליהם.

2.    עיצוב דברי רבי שמעון מסייע להבין את ההקבלה הניגודית.

פרק ו - משנה ו

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע,

וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ.

כֵּיצַד,

עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ,

וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ,

רַבִּי מֵאִיר                         מְחַיֵּב שְׁבוּעָה

 וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            כָּל הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַקַּרְקַע.

אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר   שֶׁבַּמִּדָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּנְיָן

 כֵּיצַד,

בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ,

וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל,                               פָּטוּר.

זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן,                                                   חַיָּב

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים. מחלוקת רבי מאיר וחכמים ודין דבר שבמשקל ובמידה ובמניין.

פרק ו - משנה ז

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן                וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן,

אָמַר לוֹ         סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה,

וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה,                    פָּטוּר.

סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה,

וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה,     חַיָּב.

סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה,

וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה,                    פָּטוּר

 סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה,

וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וַחֲמִשָּׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה,     חַיָּב.

וּמִי נִשְׁבָּע,

מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ,

שֶׁמָּא יִשָּׁבַע זֶה וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המשא ומתן שבין התובע והנתבע והדין שבכל מקרה.

פרק ז

פרק ז - משנה א

כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה, נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין.

וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין

 הַשָּׂכִיר, וְהַנִּגְזָל, וְהַנֶּחְבָּל, וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ.

הַשָּׂכִיר כֵּיצַד,

אָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ,

הוּא אוֹמֵר              נָתַתִּי,

וְהַלָּה אוֹמֵר            לֹא נָטַלְתִּי,    הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה

 כֵּיצַד,

אָמַר לוֹ                   תֶּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ,

וְהוּא אוֹמֵר             הִתְקַבַּלְתָּ דִינַר זָהָב:

1.    עיצוב המשנה מעמיד את הכלל בשורה הראשונה ולאחריו רשימת מקרים בהם נשבע ונוטל. המשנה מפרטת את המקרה הראשון של השכיר.

2.    העיצוב מבהיר את מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה.

פרק ז - משנה ב

הַנִּגְזָל כֵּיצַד,

הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת

 הוּא אוֹמֵר             כֵּלַי נָטַלְתָּ,

וְהוּא אוֹמֵר             לֹא נָטַלְתִּי,                                  הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה.

כֵּיצַד,

אָמַר לוֹ                   שְׁנֵי כֵלִים נָטַלְתָּ,

וְהוּא אוֹמֵר             לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המציאות במקרה של שבועת הנגזל.

2.    העיצוב מסייע גם במשנה זאת להבין המחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה.

פרק ז - משנה ג

הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד,

הָיוּ מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס תַּחַת יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל,

וְאָמַר לוֹ                 חָבַלְתָּ בִּי,

וְהוּא אוֹמֵר             לֹא חָבַלְתִּי,                                 הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה.

כֵּיצַד,

אָמַר לוֹ                   חָבַלְתָּ בִּי שְׁתַּיִם,

וְהַלָּה אוֹמֵר            לֹא חָבַלְתִּי בְךָ אֶלָּא אֶחָת:

1.    העיצוב דומה למשניות הקודמות.

פרק ז - משנה ד

וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כֵּיצַד,

אַחַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאַחַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וַאֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא.

הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וּמַלְוֶה בְרִבִּית,

וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית,                    שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל

 הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין,          חָזְרָה הַשְּׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ,

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,              יַחֲלֹקוּ:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המצב שבו האיש שכנגדו חשוד על השבועה.

2.    עיצוב המשנה מסייע להבנת מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר.

פרק ז - משנה ה

וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ כֵּיצַד,

לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּתוּב עַל פִּנְקָסִי שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי מָאתַיִם זוּז

          אֶלָּא אָמַר לוֹ          תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּין,

תֵּן לְפוֹעֲלִי בְּסֶלַע מָעוֹת

 הוּא אוֹמֵר                       נָתַתִּי

וְהֵן אוֹמְרִים                     לֹא נָטַלְנוּ ,                        הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל

וְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין

 אָמַר בֶּן נַנָּס, כֵּיצַד           אֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא

וְאֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא,

אֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה

                                                                      וְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה:

1.    העיצוב מסייע להבין מחלוקת תנא קמא ובן ננס.

פרק ז - משנה ו

אָמַר לַחֶנְוָנִי תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת וְנָתַן לוֹ

 אָמַר לוֹ        תֶּן לִי הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ         נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי,                                יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת.

נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ         תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת,

אָמַר לוֹ         נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ                      יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                           כָּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.

אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי          תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ,

אָמַר לוֹ                   תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ                   נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי,                      יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת.

נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ                   תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת,

אָמַר לוֹ                   נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ,        יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִסָּר עַד שֶׁיִּטֹּל דִּינָרוֹ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרים בהם יש ויכוח בין הלקוח לבין החנווני או השולחני והדין שבכל מקרה.

פרק ז - משנה ז

כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ,

הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ                                   לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה,

וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה,             לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים,     לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו,                            לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

וְכֵן הַיְתוֹמִים                                        לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה,

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא, וְלֹא אָמַר לָנוּ אַבָּא,

וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ בֵין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר,

אֲפִלּוּ נוֹלַד הַבֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב,        הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,

אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ

שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ                                                    הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין לשונותיה בחלק הראשון.

2.    העיצוב מסייע להבין מחלוקת התנאים בנוגע ליתומים.

פרק ז - משנה ח

וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא בְטַעֲנָה,

הַשֻּׁתָּפִין, וְהָאֲרִיסִין, וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין,

וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת וְהַנּוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת,

וּבֶן הַבָּיִת.

אָמַר לוֹ מָה אַתָּה טוֹעֲנֵנִי, רְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי,              חַיָּב.

חָלְקוּ הַשֻּׁתָּפִין וְהָאֲרִיסִין                                          אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ.

נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר,                             מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.

וְהַשְּׁבִיעִית                                                                מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרים של שבועה ללא טענה.

פרק ח

פרק ח - משנה א

אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן,

שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר.

שׁוֹמֵר חִנָּם                        נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל.

וְהַשּׁוֹאֵל                            מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל

 נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר          נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה,

וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את דיני שבועת ארבעת השומרים.

פרק ח - משנה ב

אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם, הֵיכָן שׁוֹרִי,

אָמַר לוֹ         מֵת,              וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד.

נִשְׁבָּר,           וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד.

נִשְׁבָּה,          וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד.

נִגְנָב,             וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד.

אָבַד,            וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,

וְאָמַר אָמֵן,                       פָּטוּר:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין לשונותיה.

פרק ח - משנה ג

הֵיכָן שׁוֹרִי,

אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,          וְאָמַר אָמֵן,                       פָּטוּר.

הֵיכָן שׁוֹרִי,

אָמַר לוֹ אָבַד.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,          וְאָמַר אָמֵן,

וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ,                         מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן.

הוֹדָה מֵעַצְמוֹ,                                                 מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.

הֵיכָן שׁוֹרִי,

אָמַר לוֹ נִגְנָב.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,          וְאָמַר אָמֵן,

וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ,                           מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.

הוֹדָה מֵעַצְמוֹ,                                                 מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת המקבילות שבתוכה. העיצוב מאפשר לדייק את השוואת המקרים ושימת לב להבדלים שביניהם.

פרק ח - משנה ד

אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק   הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ,

וְהוּא אוֹמֵר             לֹא גָנַבְתִּי,

וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ,               מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.

טָבַח וּמָכַר,                                 מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין,

אָמַר                       גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי,      אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המקרה בצורה מדוייקת.

פרק ח - משנה ה

אָמַר לַשּׁוֹאֵל הֵיכָן שׁוֹרִי,

אָמַר לוֹ         מֵת               וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד.

נִשְׁבָּר,           וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד.

נִשְׁבָּה,          וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד.

נִגְנָב,             וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד.

אָבַד,            וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי                     וְאָמַר אָמֵן,                       פָּטוּר:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת לשונותיה המשותפים.

פרק ח - משנה ו

הֵיכָן שׁוֹרִי,

אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,          וְאָמַר אָמֵן,                                 חַיָּב.

אָמַר לַנּוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר

הֵיכָן שׁוֹרִי,

אָמַר לוֹ         מֵת,              וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה.

נִשְׁבָּר,           וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה.

נִשְׁבָּה,          וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר.

נִגְנָב,             וְהוּא שֶׁאָבַד.

אָבַד,            וְהוּא שֶׁנִּגְנַב.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,             פָּטוּר.

מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה,     וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,             חַיָּב.

אָבַד, אוֹ נִגְנָב,                   וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה.

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,             פָּטוּר.

זֶה הַכְּלָל       כָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה

וּמִפְּטוֹר לִפְטוֹר וּמִפְּטוֹר לְחוֹבָה,            פָּטוּר.

מֵחוֹבָה לִפְטוֹר,                                     חַיָּב.

זֶה הַכְּלָל,     כָּל הַנִּשְׁבָּע    לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ,                          חַיָּב

                                        לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ,                      פָּטוּר:

1.    המשנה היא המשכה של המשנה הקודמת בנוגע לשואל והיא מעוצבת באותה תבנית

2.    המשכה של המשנה דן בשומר שכר ובשוכר וגם עיצוב של החלק הזה מתבקש מחמת הלשונות המשותפים ומקל על השוואת המקרים הדומים.