מסכת מעשר שני

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א'

משנה א'
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,   אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ,             וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ         

וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ,         וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶּגְדּוֹ.

וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם,        הֵילָךְ יַיִן וְתֶן לִי שָׁמֶן.

וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת.

אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההלכות המיועדות לשמירה על קדושת מעשר שני.

משנה ב'

מַעְשַׂר בְּהֵמָה,         אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ    תָּמִים                     חַי,

וְלֹא בַעַל מוּם          חַי וְשָׁחוּט,

וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה.

הַבְּכוֹר                    מוֹכְרִין אוֹתוֹ          תָּמִים                     חַי,

וּבַעַל מוּם               חַי וְשָׁחוּט,

וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה.

אֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי     עַל אֲסִימוֹן,

וְלֹא עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא,

וְלֹא עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שלשה חלקים. דין מעשר בהמה ודין הבכור שהם מקבילים האחד לשני בצורה ניגודית. הדין השלישי הוא דין החילול של מעשר שני.  

משנה ג'

הַלּוֹקֵחַ         בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים,

אוֹ חַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה,                            יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין

אף עַל פִּי שֶׁהָעוֹר מְרֻבֶּה עַל הַבָּשָׂר.

כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת,    מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת      יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין.

הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים,                                                 יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶם לְחֻלִּין.

הַתֶּמֶד,         עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ,                                   אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.

וּמִשֶּׁהֶחְמִיץ,                                          נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר:

1.    עיצוב המשנה מראה את חלוקתה לשני נושאים. הראשון קשור ליציאה לחולין של המעטפת, והשני לדין התמד בנוגע למעשר שני.

פרק א - משנה ד

הַלּוֹקֵחַ  חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה,      לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין.

    כַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת,

מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמָּכֵר פְּתוּחוֹת,               לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין.

    סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים עִם הַכְּלִי,               לֹא יָצְאוּ דְמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין:

1.    עיצוב המשנה מבהיר ההלכות שבהן לא יצאה המעטפת לחולין.

משנה ה'
הַלּוֹקֵחַ         מַיִם, וּמֶלַח, וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע,

אוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם,         לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.

הַלּוֹקֵחַ         פֵּרוֹת,           שׁוֹגֵג,                                          יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן.

מֵזִיד,                                         יָעֳלוּ וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם.

וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, יֵרַקְּבוּ:

1.    עיצוב המשנה מראה שני נושאים. מתי לא הפכו הנקנים למעשר, ודין הקונה פרות מעשר בשוגג או במזיד.

משנה ו'

הַלּוֹקֵחַ         בְּהֵמָה,         שׁוֹגֵג,                                          יַחְזְרוּ דָמֶיהָ לִמְקוֹמָן.

מֵזִיד,                                         תָּעֳלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם.

וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, תִּקָּבֵר  עַל יְדֵי עוֹרָהּ:

1.    עיצוב המשנה מקביל לחלק השני במשנה הקודמת והוא מסייע להבין ההבדל בין שוגג למזיד.

משנה ז'
אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה          מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

וְאִם לָקַח,                        יֹאכַל כְּנֶגְדָּן

 אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים, וְקִנֵּי זָבוֹת, וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת,

חַטָּאוֹת, וַאֲשָׁמוֹת,                                          מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

וְאִם הֵבִיא,                       יֹאכַל כְּנֶגְדָּם.

זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא חוּץ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה              מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה שני מקרים הבנויים באותה תבנית: אין מביאין - מעשר שני- ואם הביא יאכל כנגדן. ולבסוף כלל שבנוי באותה תבנית.

פרק ב'

משנה א

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,   נִתָּן לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה                  וּלְסִיכָה,

לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,            לָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ.

לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ,                                אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן.

אֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,          וְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמֶן מְפֻטָּם,

אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיַּיִן

 נָפַל לְתוֹכוֹ דְבַשׁ וּתְבָלִין וְהִשְׁבִּיחוֹ,                                      הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקַּפְלוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהִשְׁבִּיחוּ,     הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

עִסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֲפָאָהּ וְהִשְׁבִּיחַ,                                 הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי.

זֶה הַכְּלָל,     כָּל שֶׁשִּׁבְחוֹ נִכָּר                                               הַשֶּׁבַח לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.

וְכָל שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ נִכָּר,                                       הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי:

1.    העיצוב של המשנה מראה כלל עקרוני בשתי השורות הראשונות וכלל נוסף בשתי השורות האחרונות. באמצע יש הלכות אחדות שהתבנית שלהם מסתיימת בחישוב השבח.

משנה ב'
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,             אֵין סָכִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם.

וַחֲכָמִים מַתִּירִין.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן,       אִם הֵקֵל בִּתְרוּמָה חֲמוּרָה,          לֹא נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל.

אָמַר לָהֶם, מַה,                לֹא אִם הֵקֵל בִּתְרוּמָה הַחֲמוּרָה

מְקוֹם שֶׁהֵקֵל בְּכַרְשִׁינִים וּבְתִלְתָּן, נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל

מְקוֹם שֶׁלֹּא הֵקֵל בְּכַרְשִׁינִים וּבְתִלְתָּן:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את ההשוואה שעושים התנאים בין מעשר שני לבין תרומה.

משנה ג'

תִלְתָּן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,        תֵּאָכֵל צִמְחוֹנִים.

וְשֶׁל תְּרוּמָה,           בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְּטָהֳרָה, חוּץ מֵחֲפִיפָתָהּ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטֻמְאָה, חוּץ מִשְּׁרִיָּתָהּ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את ההשוואה שבין תלתן של מעשר שני לבין תלתן של תרומה.

2.    העיצוב מחדד  את המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הללו

משנה ד'
כַּרְשִׁינֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֵאָכְלוּ צִמְחוֹנִים,     וְנִכְנָסִין לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאִין.

נִטְמְאוּ,         רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,    יִתְחַלְּקוּ לְעִסּוֹת,

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   יִפָּדוּ.

וְשֶׁל תְּרוּמָה,           בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה, וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שׁוֹרִין בְּטָהֳרָה,       וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה.

שַׁמַּאי אוֹמֵר,                    יֵאָכְלוּ צָרִיד.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            כָּל מַעֲשֵׂיהֶן בְּטֻמְאָה:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההבדל בין כרשיני מעשר שני לבין כרשיני תרומה

2.    העיצוב מחדד את המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל.

משנה ה'
מְעוֹת חֻלִּין וּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ, מַה שֶּׁלִּקֵּט, לִקֵּט   לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, עַד שֶׁיַּשְׁלִים,

וְהַשְּׁאָר חֻלִּין.

אִם בָּלַל וְחָפַן,         לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

זֶה הַכְּלָל,                                             הַמִּתְלַקְּטִים,          לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

וְהַנִּבְלָלִים,              לְפִי חֶשְׁבּוֹן:

1.    העיצוב מסייע להבין את הדין הנוגע למטבעות מעשר שני ומטבעות חולין שהתערבבו.

משנה ו'

סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חֻלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ,          מֵבִיא בְסֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר,

סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא,            מְחֻלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ,

וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפָה שֶׁבָּהּ,                                    וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ,

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ,         מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת מִדֹּחַק,

וְלֹא שֶׁיִּתְקַיֵּם כֵּן,    אֶלָּא חוֹזֵר וּמְחַלְּלָם עַל הַכָּסֶף:

1.    העיצוב מחדד את הפתרון במקרה שסלע של מעשר שני התערבב בסלע של חולין.

משנה ז'
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם אֶת סְלָעָיו דִּינְרֵי זָהָב,

וּבֵית הִלֵּל                         מַתִּירִין.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,              אֲנִי עָשִׂיתִי לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת כַּסְפָּן

דִּינְרֵי זָהָב:

1.    העיצוב מחדד את המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל ואת העדות של רבי עקיבא על שיטת בית הלל.

משנה ח'
הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         כָּל הַסֶּלַע מָעוֹת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           שֶׁקֶל כֶּסֶף וְשֶׁקֶל מָעוֹת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,    אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף,

וַחֲכָמִים                  מַתִּירִים:

1.    העיצוב מבהיר את שתי המחלוקות שבמשנה.

משנה ט'
הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   כָּל הַסֶּלַע מָעוֹת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                     שֶׁקֶל כֶּסֶף וְשֶׁקֶל מָעוֹת.

הַדָּנִין לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים,       בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרֵי כֶּסֶף וְדִינָר מָעוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                      שְׁלֹשָׁה דִינָרִין כֶּסֶף, וּרְבִיעִית מָעוֹת.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,                        אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כֶסֶף.

שַׁמַּאי אוֹמֵר,                              יַנִּיחֶנָּה בַחֲנוּת וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ:

1.    העיצוב מראה יפה את הדעות השונות של התנאים.

משנה י'

מִי שֶׁהָיוּ מִקְצָת בָּנָיו טְמֵאִין וּמִקְצָתָן טְהוֹרִים,

מַנִּיחַ אֶת הַסֶּלַע וְאוֹמֵר,

מַה שֶּׁהַטְּהוֹרִים שׁוֹתִים, סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו.

נִמְצְאוּ טְהוֹרִים וּטְמֵאִים שׁוֹתִין מִכַּד אֶחָד:

1.    העיצוב מתבקש להבנת ההלכה.

פרק ג

משנה א'

לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ,      הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק,

אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ,                  הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלָיִם.

אֲבָל נוֹתְנִים זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:

1.    העיצוב מבהיר את אפשרות השותפות במעשר שני בין שני חברים.

משנה ב'

אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ,

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן,      מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים,

שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי פִגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, לֹא נָקֵל בַּתְּרוּמָה.

אָמְרוּ לוֹ,                          מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים,

שֶׁהֵן מֻתָּרִים לְזָרִים,                             נָקֵל בַּתְּרוּמָה,

שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים:

1.    העיצוב מחדד את המחלוקת לגבי קניית תרומה בכסף מעשר שני ואת הנימוקים לכאן ולכאן.

משנה ג'
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וְצָרִיךְ לוֹ, וְלַחֲבֵרוֹ פֵרוֹת,

אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹתֶיךָ.

נִמְצָא זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹתָיו בְּטָהֳרָה, וְהַלָּה עוֹשֶׂה צָרְכּוֹ בִּמְעוֹתָיו

 וְלֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ,          אֶלָּא בִדְמָאי:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת ההסדר בין שני אנשים שלאחד יש כסף מעשר שני  ולשני פרות.

משנה ד'

פֵּרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּמָעוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָאֵלּוּ.

 מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּפֵרוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָהֵם,

 וּבִלְבַד שֶׁיָּעֳלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִירוּשָׁלָיִם:

1.    עיצוב המשנה דומה לעיצובה של המשנה הקודמת והעיצוב מסייע להבחין בין שני מצבים. שורה 1 מול שורה 2.

משנה ה'

מָעוֹת נִכְנָסוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאוֹת,        וּפֵרוֹת נִכְנָסִין וְאֵינָן יוֹצְאִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                אַף הַפֵּרוֹת נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין:

1.    עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בנוגע להוצאת כסף או פרות של מעשר שני מירושלים.

משנה ו'

פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בְתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם,

יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם.

וְשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן,

סַלֵּי עֲנָבִים לַגַּת וְסַלֵּי תְאֵנִים לַמֻּקְצֶה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי,

לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל            עַל פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן,

שֶׁיִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם.

וְעַל מַה נֶחְלְקוּ,                                     עַל פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן,

שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,      יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם.

וְהַדְּמַאי, נִכְנָס וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את פרטי ההלכות הנוגעות לפרות שנגמרה או לא נגמרה מלאכתן ועברו בירושלים. עיצוב מחדד את המחלוקת בין התנאים בנוגע להסבר דברי בית שמאי ובית הלל.

משנה ז'

אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ, אוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים,

מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים,     כְּלִפְנִים.

מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ,       כְּלַחוּץ.

בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ,

אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         הַכֹּל כְּלִפְנִים

                    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           מִכְּנֶגֶדַ החוֹמָה וְלִפְנִים,     כְּלִפְנִים.

מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ,       כְּלַחוּץ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את ההלכות הנוגעות לעץ הקרוב לחומת ירושלים וענפיו נוטים פנימה מן החומה או החוצה מן החומה.

2.    עיצוב המשך המשנה מחדד את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע לבתי הבדים.

משנה ח'

הַלְּשָׁכוֹת,      בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחֹל,      תּוֹכָן חֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קֹדֶשׁ.

בְּנוּיוֹת בַּחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ,      תּוֹכָן קֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן חֹל.

בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּבַחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ וְלַחֹל,

תּוֹכָן וְגַגּוֹתֵיהֶן        מִכְּנֶגֶד הַקֹּדֶשׁ וְלַקֹּדֶשׁ,           קֹדֶשׁ,

מִכְּנֶגֶד הַחֹל וְלַחֹל,             חֹל:

1.    עיצוב המשנה דומה לעיצובה של המשנה הקודמת והיא עוסקת בחדרים הבנויים סמוך למקדש עם אפשרויות שונות של דדושת החלל או קדושת הגג של החדרים האלה..

משנה ט'
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם וְנִטְמָא,

בֵּין שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל הַכֹּל בִּפְנִים, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה בַּחוּץ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,  הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בִּפְנִים:

1.    עצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי בנוגע למעשר שני שנטמא בירושלים

משנה י'

הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא,         יִפָּדֶה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                 יִקָּבֵר.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה,       וּמָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא, הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה,

הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפָּדֶה.

אָמַר לָהֶם,                        לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ,

שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם,

                                        תֹּאמְרוּ בְלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר,

שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם:

1.    עיצוב המשנה מחדד את הבנת המחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה ואת הדין ודברים שביניהם.

משנה יא'

צְבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וָמֵת,             יִקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרוֹ

 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                                יִפָּדֶה.

לְקָחוֹ חַי וּשְׁחָטוֹ וְנִטְמָא,                       יִפָּדֶה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                    יִקָּבֵר.

לְקָחוֹ שָׁחוּט וְנִטְמָא,                             הֲרֵי הוּא כְפֵרוֹת:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את הדין של בשר צבי שנקנה בכסף מעשר שני ונטמא.

משנה יב'

הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,     אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן,       לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.

זָלַף לְתוֹכָן סְתָם,              עַד שֶׁלֹּא גָפָן,           לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.

מִשֶּׁגָּפָן,         קָנָה מַעֲשֵׂר.

עַד שֶׁלֹּא גָפָן,           עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה,

וּמִשֶּׁגָּפָן,        מְקַדְּשׁוֹת בְּכָל שֶׁהֵן.

עַד שֶׁלֹּא גָפָן,           תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל,

וּמִשֶּׁגָּפָן,        תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאֶחָת:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את התבנית הפיוטית של ההלכות של קנקנם שהשתמשו בהם למעשר שני ויש שסגרו אותם ויש שלא סגרו.

משנה יג'
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         מְפַתֵּחַ וּמְעָרֶה לַגַּת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           מְפַתֵּחַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרוֹת.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,       בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת.

אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין.

אֲבָל אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִמְכֹּר בְּמִדָּה,

יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, חָבִית זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִקַּנְקַנִּים,

יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין:

1.    עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל ואת דברי ההסתייגות וההסבר של דברי בית הלל.

פרק ד

משנה א'
הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי   מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לִמְקוֹם הַזּוֹל,

אוֹ מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר, פּוֹדֵהוּ כְשַׁעַר מְקוֹמוֹ.

הַמֵּבִיא פֵרוֹת                    מִן הַגֹּרֶן לָעִיר,

וְכַדֵּי יַיִן                            מִן הַגַּת לָעִיר,                   הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי וִיצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים מקבילים. בכל חלק שתי אפשרויות . וההלכה בכל חלק זהה בשתי האפשרויות.

משנה ב'

פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּשַׁעַר הַזּוֹל       כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ,       לֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר.

כְּמוֹת שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פוֹרֵט,     וְלֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף.

וְאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַכְסָרָה.    אֶת שֶׁדָּמָיו יְדוּעִים,           יִפָּדֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

וְאֶת שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִים,   יִפָּדֶה עַל פִּי שְׁלֹשָׁה,

כְּגוֹן הַיַּיִן שֶׁקָּרַם וּפֵרוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ וּמָעוֹת שֶׁהֶחֱלִיאוּ

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההבחנה בין שני חלקיה. בכל חלק יש שתי אפשרויות מקבילות. שורה 5 היא הדגמה לשורה 4.

משנה ג'

בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע,

בַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם,                        מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ.

בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאִסָּר,

אֶת שֶׁל סֶלַע וְאִסָּר קוֹדֵם,           מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן.

הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף עָלָיו חֲמִשִּׁית, בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה:

1.    עיצוב המשנה מחדד את שלשת חלקיה. יש הקבלה בין החלק הראשון לשני. החלק השלישי כולל גם שתי אפשרויות.

משנה ד'

מַעֲרִימִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי  כֵּיצַד,

אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים

                                                            הֵילָךְ מָעוֹת אֵלּוּ וּפְדֵה לָךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה.

אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים,

מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ:

1.    עצוב המשנה מראה שיש כלל בשורה הראשונה והדגמת הכלל הזה במתכונת של שתי אפשרויות.

משנה ה'

הָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת,

אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ           הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה.

חוֹזֵר וְאוֹמֵר,           הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבָּיִת

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת שני השלבים לתרון הבעיה שאין ביד האדם מעות.

משנה ו'

מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בְּסֶלַע, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם,

נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וּמִשְׂתַּכֵּר בְּסֶלַע,               וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ.

מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע,

נוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחֻלִּין                               וְסֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ.

אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ, נוֹתֵן לוֹ מִדְּמָאי:

1.    עיצוב המשנה מחדד שתי אפשרויות המקבילות זו לזו.

משנה ז'

הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא קָרָא שֵׁם,          רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      דַּיּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   צָרִיךְ לְפָרֵשׁ.

הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִסְקֵי גִטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ,

וְנָתַן לָהּ גִּטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵרֵשׁ,

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      דַּיּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   צָרִיךְ לְפָרֵשׁ:

1.    עיצוב המשה מראה הקבלה יפה בין דין מעשר שני לדין הקשור לגט אשה כולל המחלוקת הזהה.

משנה ח'

הַמַּנִּיחַ אִסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ,

וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יֹצֵא בְּפֻנְדְּיוֹן,      אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִסָּר

 הַמַּנִּיחַ פֻּנְדְּיוֹן וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ,

וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּאִסָּר,      אֹכֵל עָלָיו עוֹד פְּלָג.

הַמַּנִּיחַ אִסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,                                      אוֹכֵל עָלָיו אַחַד עָשָׂר בְּאִסָּר

 וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִסָּר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         הַכֹּל עֲשָׂרָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           בַּוַּדַּאי           אַחַד עָשָׂר,

וּבַדְּמַאי        עֲשָׂרָה:

1.    עיצוב המשנה מסייע בהבנת המשנה המורכבת הזאת. ב4 השורות הראשונות שני מקרים מקבילים. בשורות הבאות מקרה אחר שבו נחלקו בית שמאי ובית הלל.

משנה ט'

כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים,                           הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין,

אֲפִלּוּ דִּינַר זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת.

מָצָא בְתוֹכָן חֶרֶשׂ וְכָתוּב עָלָיו מַעֲשֵׂר,     הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההלכה שבשני המקרים השונים.

משנה י'

הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו קָרְבָּן,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אִם הָיָה שֶׁל חֶרֶס,             הוּא חֻלִּין וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן.

וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת,         הוּא קָרְבָּן וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ חֻלִּין.

אָמְרוּ לוֹ,                אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חֻלִּין לְקָרְבָּן:

1.    עיצוב המשנה מחדד את הבנת המקרה וכן את הבנת המחלוקת שבין רבי יהודה לחכמים.

משנה יא
הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו    קוּ"ף, קָרְבָּן.

מ',     מַעֲשֵׂר.

ד',      דְּמַאי.

ט',     טֶבֶל.

ת',     תְּרוּמָה,

שֶׁבִּשְׁעַת סַכָּנָה הָיוּ כוֹתְבִין ת' תַּחַת תְּרוּמָה

 רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,     כֻּלָּם שְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם הֵם

אמַר רַבִּי יוֹסֵי,        אֲפִלּוּ מָצָא חָבִית וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וְכָתוּב עָלֶיהָ תְּרוּמָה,

הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין,

שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֶשְׁתָּקַד הָיְתָה מְלֵאָה פֵרוֹת תְּרוּמָה, וּפִנָּהּ

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה שבין השורות הראשונות.

2.    עיצוב המשך המשנה מחדד את עמדת רבי יוסי.

משנה יב'

הָאוֹמֵר לִבְנוֹ,          מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּזָוִית זוֹ, וּמָצָא בְזָוִית אַחֶרֶת,        הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין.

הָיָה שָׁם מָנֶה וּמָצָא מָאתַיִם,                          הַשְּׁאָר חֻלִּין.

מָאתַיִם וּמָצָא מָנֶה,                                        הַכֹּל מַעֲשֵׂר:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת שלשת המצבים המשפיעים על ההלכה.

פרק ה

משנה א'

כֶּרֶם   רְבָעִי,           מְצַיְּנִין אוֹתוֹ           בְּקוֹזְזוֹת אֲדָמָה,

וְשֶׁל עָרְלָה                                   בְּחַרְסִית,

וְשֶׁל קְבָרוֹת                                בְּסִיד,                     וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,             בַּשְּׁבִיעִית.

וְהַצְּנוּעִים מַנִּיחִין אֶת הַמָּעוֹת וְאוֹמְרִים,

כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה, יְהֵא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ:

1.    עיצוב המשנה מראה שלשה חלקים. החלק הראשון צורת הציון בשלשה מקרים. החלק השני דעת רשב"ג והחלק השלישי מנהג הצנועים.

משנה ב'

כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צָד.

וְאֵיזוֹ הִיא תְחוּמָהּ,           אֵילַת מִן הַדָּרוֹם

וְעַקְרַבַּת מִן הַצָּפוֹן,

לוֹד מִן הַמַּעֲרָב

וְהַיַּרְדֵּן מִן הַמִּזְרָח.

וּמִשֶּׁרַבּוּ הַפֵּרוֹת,     הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא נִפְדֶּה סָמוּךְ לַחוֹמָה.

וּתְנַאי הָיָה הַדָּבָר,   שֶׁאֵימָתַי שֶׁיִּרְצוּ, יַחֲזֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה הַתְּנַאי הַזֶּה.

וּתְנַאי הָיָה,             אֵימָתַי שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, יַחֲזֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה:

1.    עיצוב המשנה מחדד את שני חלקיה. החלק הראשון הגבולות מסביב לירושלים של מהלך יום אחד.

2.    החלק השני התקנה לאחר שרבו הפרות והתנאים שתיקנו סביב התקנה הזאת.

משנה ג'

כֶּרֶם רְבָעִי,              בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין לוֹ חֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִעוּר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           יֶשׁ לוֹ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלְלוֹת,

וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           כֻּלּוֹ לַגָּת:

1.    עצוב המשנה מחדד יפה את שני הנושאים בנוגע לכרם רבעי שנחלקו בהם בית שמאי ובית הלל

משנה ד'

כֵּיצַד פּוֹדִין נֶטַע רְבָעִי,       מַנִּיחַ אֶת הַסַּל עַל פִּי שְׁלֹשָׁה, וְאוֹמֵר,

כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִפְדּוֹת לוֹ בְסֶלַע

עַל מְנָת לְהוֹצִיא יְצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ.

וּמַנִּיחַ אֶת הַמָּעוֹת, וְאוֹמֵר,

כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה, מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ

בְּכָךְ וְכָךְ סַלִּים בְּסָלַע:

1.    עיצוב המשנה מחדד את שני השלבים בפדיון נטע רבעי : אמירה והנחת המעות.

משנה ה'

וּבַשְּׁבִיעִית,                        פּוֹדֵהוּ בְשָׁוְיוֹ.

וְאִם הָיָה הַכֹּל מֻפְקָר,       אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה.

הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ,      מוֹסִיף עָלָיו חֲמִשִּׁיתוֹ,

בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה:

1.    עיצוב המשנה מחדד את שני הנושאים שבמשנה. נטע רבעי בשמיטה והפודה נטע רבעי שלו.

משנה ו'

עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית, הָיָה בִעוּר.

כֵּיצַד הָיָה בִעוּר,      נוֹתְנִין           תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַבְּעָלִים,

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִבְעָלָיו,

וּמַעֲשַׂר עָנִי לִבְעָלָיו.

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהַבִּכּוּרִים                 מִתְבַּעֲרִים בְּכָל מָקוֹם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַבִּכּוּרִים        נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים כַּתְּרוּמָה.

הַתַּבְשִׁיל,      בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         צָרִיךְ לְבַעֵר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           הֲרֵי הוּא כִּמְבֹעָר:

1.    עיצוב המשנה מסייע לראות את סדר הביעור שמתקיים פעמיים בכל שמיטה.

2.    העיצוב מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי שמעון בנוגע לביעור הביכורים ובין בית שמאי לבית הלל בנוגע לביעור התבשיל.

משנה ז'

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵרוֹת בַּזְּמָן הַזֶּה וְהִגִּיעָה שְׁעַת הַבִּעוּר,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         צָרִיךְ לְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           אֶחָד שֶׁהֵן כֶּסֶף וְאֶחָד שֶׁהֵן פֵּרוֹת:

1.    העיצוב מחדד את הבנת המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

משנה ח'

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,     בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ שׁוֹלְחִין אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁבַּמְּדִינוֹת,

מַהֲרוּ וְהַתְקִינוּ אֶת פֵּרוֹתֵיכֶם עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר.

עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד,          שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת,

פְּטוּרִים מִן הַבִּעוּר:

1.    עצוב המשנה מחדד את החידוש שהתקין רבי עקיבא בנוגע לביעור פרות שלא הגיעו לעונת המעשרות.

משנה ט'

מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ לִקְרוֹא לָהֶם שֵׁם.

מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה,

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ,            וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ.

עִשּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמֹד, נָתוּן לַעֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף

שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִיִּים,   וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לְאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה,

וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ.

וְנִתְקַבְּלוּ זֶה מִזֶּה שָׂכָר

1.    עצוב המשנה מתאר יפה את ההסדר שעשו חכמים בנוגע להפרשת תרומות ומעשרות ממרחק.

משנה י'

בַּמִּנְחָה בְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיוּ מִתְוַדִּין

 כֵּיצַד הָיָה הַוִּדּוּי,

בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו),      זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי.

נְתַתִּיו לַלֵּוִי,                                          זֶה מַעְשַׂר לֵוִי.

וְגַם נְתַתִּיו,                                           זוֹ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר.

לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה,                           זֶה מַעֲשַׂר עָנִי,

הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי.

מִן הַבַּיִת,                                              זוֹ חַלָּה:

1.    עיצוב המשנה מראה את נוסח וידוי מעשרות תוך הסבר הפסוקים שבוידוי. 

משנה יא'

כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי (שם),                       הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן,

                                        אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת.

לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ,                                      לֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ,

וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר,

וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ,

וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן,

                                        וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ.

וְלֹא שָׁכָחְתִּי,                                                   לֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרֶכְךָ

וּמִלְּהַזְכִּיר שִׁמְךָ עָלָיו:

1.    משנתנו היא המשך הוידוי שבמשנה הקודמת והעיצוב דומה.

משנה יב'

לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ                           הָא אִם אֲכָלוֹ בַאֲנִינָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת.

וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא,                      הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְטֻמְאָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת.

 וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת,                          לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים לְמֵת,

וְלֹא נְתַתִּיו לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים.

שָׁמַעְתִּי בְקוֹל ה' אֱלֹהָי,                         הֲבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה.

עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי,                      שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי בוֹ

1.    גם משנה זאת היא המשך הוידוי ומעוצבת בהתאם.

משנה יג'

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם        עָשִׂינוּ מַה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ,

אַף אַתָּה עֲשֵׂה מַה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ,

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם

וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל                     בְּבָנִים וּבְבָנוֹת.

וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ,               בְּטַל וּבְמָטָר וּבְוַלְדוֹת בְּהֵמָה.

כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ,                            כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת:

1.    כנ"ל

משנה יד'

מִכָּאן אָמְרוּ,

יִשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַדִּים,

אֲבָל לֹא גֵרִים וְלֹא עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים,   שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

אַף לֹא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם,                            שֶׁלֹּא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                              יֵשׁ לָהֶם עָרֵי מִגְרָשׁ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת מעמד האנשים שאין להם אדמה בנוגע לוידוי מעשרות.

משנה טו'

יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל        הֶעֱבִיר הוֹדָיוֹת הַמַּעֲשֵׂר.

אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִים, וְאֶת הַנּוֹקְפִים.

וְעַד יָמָיו הָיָה פַטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלָיִם,

וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמָאי:

1, משנתנו החותמת את המסכת מעוצבת בצורה המחדדת את תקנותיו של יוחנן כהן גדול.