מסכת שביעית

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א'

משנה א'

עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִיעִית?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפְּרִי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 עַד הָעֲצֶרֶת.

וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ:

1.      עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.

משנה ב'

אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן?    כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה,

אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי,

חוֹרְשִׁים                      כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.

פָּחוֹת מִכָּאן,    אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ: 

1.      העיצוב מחדד את הגדרת שדה האילן.

משנה ג'

אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל,     רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם תְּאֵנִים.

אִם רְאוּיִים לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי,

חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.

פָּחוֹת מִכָאן                 אֵין חוֹרְשִׁים לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן: 

1.      עיצוב המשנה מראה את ההשלמה של המשנה הקודמת איך ומתי מותר לחרוש.

משנה ד'

הָיָה     אֶחָד עוֹשֶׂה כִּכַּר דְּבֵלָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִׂין,

אוֹ        שְׁנַיִם עוֹשִׂין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה,

אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן,

עַד        שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה.

הָיוּ       עֲשָׂרָה, מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה,

בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין                                         חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד): בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת,

אֵין צָרִיךְ לוֹמַר            חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית,

אֶלָּא                             חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית,

וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,    מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר: 

1.      עיצוב המשנה מחדד את הלימוד ממדרש ההלכה בנוגע לתוספת שביעית.

משנה ה'

שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין,          וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.

וְכַמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶם?

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו:

1.      העתקת המשנה מראה את שתי הנקודות שבה.

משנה ו'

עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה,                                   חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן,

עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמֻקָּפוֹת עֲטָרָה,                                          אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן: 

1.      העיצוב מתבקש מחמת ההקבלה שביןשורה 1 לשורה 3

משנה ז'

הַנְּטִיעוֹת וְהַדְּלוּעִים, מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל עֲשָׂרָה דְּלוּעִים לְבֵית סְאָה,

חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה

עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה:

1.      העיצוב מראה את ההקבלה למשנה הקודמת

משנה ח'

עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת?

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר,    עַד שֶׁיָּחֹלּוּ.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                    בַּת שֶׁבַע שָׁנִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                   נְטִיעָה כִּשְׁמָהּ.

אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין, מִטֶּפַח וּלְמַטָּה כַּנְּטִיעָה,

מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, כָּאִילָן,

דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן: 

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת שבין התנאים בנוגע להגדרת נטיעות

פרק ב'

משנה א'

עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הַלָּבָן עֶרֶב שְׁבִיעִית?

עַד שֶׁתִּכְלֶה הַלֵּחָה;

כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹרְשִׁים לִטַּע בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:        נָתַתָּ תּוֹרַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיָדוֹ;

אֶלָּא     בִּשְׂדֵה הַלָּבָן –             עַד הַפֶּסַח,

וּבִשְׂדֵה הָאִילָן –          עַד עֲצֶרֶת. 

1.      עיצוב המשנה מעמיד את שתי הדעות – תנא קמא ורבי שמעון בצורה בהירה.

משנה ב'

מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת          עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה;

וְכֵן בְּבֵית הַשְּׁלָחִין.

מְיַבְּלִין, מְפָרְקִין, מְאַבְּקִין, מְעַשְּׁנִין,               עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

אַף נוֹטֵל הוּא אֶת הֶעָלֶה מִן הָאֶשְׁכּוֹל              בַּשְּׁבִיעִית. 

1.      העיצוב מראה את ההקבלה בין העבודות שמותר לעשות עד ערב ראש השנה.

משנה ג'

מְסַקְּלִין                                                           עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה .

מְקַרְסְמִין, מְזָרְדִין, מְפַסְּלִין,                          עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:

כְּזֵרוּדָהּ וּכְפִסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית, כָּךְ שֶׁל שִׁשִּׁית.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן, רַשַּׁאי אֲנִי בְּפִסּוּלוֹ. 

1.      עיצוב המשנה מאפשר לחדד את שלשת דעות התנאים בנוגע לעבודות בעצים לפני ראש השנה של השביעית.

משנה ד'

מְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת,

וְכוֹרְכִין אוֹתָן,

וְקוֹטְמִין אוֹתָן,

וְעוֹשִׂין לָהֶן בָּתִּים,

וּמַשְׁקִין אוֹתָן,                                                             עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר:

אַף מַשְׁקֶה הוּא אֶת הַנּוֹף                    בַּשְּׁבִיעִית,

אֲבָל לֹא אֶת הָעִקָּר. 

1.      העיצוב מראה את רשימת המלאכות המותרות בנוגע לנטיעות בשנה השישית סמוך לשביעית.

משנה ה'

סָכִין אֶת הַפַּגִּים וּמְנַקְּבִים אוֹתָם,                  עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לִשְׁבִיעִית,

וְשֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,           לֹא סָכִין וְלֹא מְנַקְּבִין אוֹתָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָסוּךְ,                             אֵינָן סָכִין, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לָסוּךְ,                    סָכִין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן                                           מַתִּיר בָּאִילָן,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן.

1.      עיצוב המשנה מראה מלאכות נוספות בעץ התאנה שמותר לעשות עד ערב ראש השנה של שביעית ומיד בתחילת השנה השמינית.

משנה ו'

אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין          עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה;

וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב,                       יַעֲקֹר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                   כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת      לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת.

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים,                                               לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

1.      עיצוב המשנה מחדד את שלשת דעות התנאים בנוגע לנטיעה בחודש האחרון שלפני שנת השמיטה.

משנה ז'

הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשֻּׂמְשְׂמִין

שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה                מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר        וּמֻתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית.

וְאִם לָאו,                                                                                 אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית,

וּמִתְעַשְּׂרִין לַשָּׁנָה הַבָּאָה.

1.      עיצוב המשנה מחדד את דין הגידולים שהשרישות לפני ראש השנה של שביעית.

משנה ח'

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי אוֹמֵר:

פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִלָּה,       כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין,                                 כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין,                                 מִשֶּׁתִּרְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

1.      משנתנו בהמשך למשנה הקודמת דנה בגידולים שנחשבים לגידולי השנה השישית.

משנה ט'

הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים וּפוֹל הַמִּצְרִי,

שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר        וּמֻתָּרִים בַּשְּׁבִיעִית.

וְאִם לָאו,

אֲסוּרִים בַּשְּׁבִיעִית,

וּמִתְעַשְּׂרִין לַשָּׁנָה הַבָּאָה.

וְשֶׁל בַּעַל,

שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם          שְׁתֵּי עוֹנוֹת,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,       שָׁלֹשׁ.

1.      עיצוב המשנה מחדד את דין השקיית הגידולים לפני השביעית ואם הם נחשבים כגידולי שישית או שביעית.

משנה י'

הַדְּלוּעִין שֶׁקִּיְּמָן לְזֶרַע,

אִם הֻקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מֵאֹכֶל אָדָם,        מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית;

וְאִם לָאו,                                                                     אָסוּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית.

הַתְּמָרוֹת שֶׁלָּהֶם                                                          אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית.

וּמַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן,

דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב                                                   אוֹסֵר.

מְמָרְסִין בָּאֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

אֲבָל אֵין מְכַסְּחִין.

1.      עיצוב המשנה מחדד את דין הדלועים והאורז במעבר מהשנה השישית לשביעית.

פרק ג'

משנה א'

מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לָאַשְׁפַּתּוֹת?                         מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                        מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                                           מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר.

1.      עיצוב המשנה מבליט את המחלוקת המשולשת בנוגע להוצאת הזבל לשדות בשביעית

משנה ב'

עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין?

עַד שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה,   שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת            שֶל לֶתֶךְ לֶתֶךְ.

מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת,           וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                    אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.

1.      עיצוב המשנה מחדד את ההתנהלות המותרת עם הוצאת הזבל לשדה בשביעית.

משנה ג'

עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה.

יָתֵר מִכָּאן –    מַחֲצִיב,

דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין,                                עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה.

עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר,                                 עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה.

הָיָה לוֹ דָבָר מוּעָט,                              מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר,               עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה,

אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה,

אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע.

1.      עיצוב המשנה מבהיר את דרך ההתנהלות עם הוצאת הזבל לשדה בשביעית.

משנה ד'

הַמְּדַיֵּר אֶת שָׂדֵהוּ, עוֹשֶׂה סַהַר לְבֵית סָאתַיִם.            עוֹקֵר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הָאֶמְצָעִית;

נִמְצָא מְדַיֵּר                             בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין.

הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ                       בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין,

מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.                    וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר

וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין.

1.      עיצוב המשנה מחדד את ההלכה הנוגעת להקמת דיר בשדה לצורך זיבול השדה על ידי הבהמות שבדיר. העיצוב מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבן שמעון בן גמליאל.

משנה ה'

לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחֲצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,               עַד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ שָׁלֹשׁ מוּרְבִּיּוֹת,

שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ.

שִׁעוּרָן עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע אֲבָנִים.

1.      עיצוב המשנה מתבקש להבנת ההיתר לחצוב אבנים מן השדה בשביעית.

משנה ו'

גָּדֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים שֶׁל מַשּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם,       הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.

שִׁעוּר גָּדֵר,       עֲשָׂרָה טְפָחִים.

פָּחוֹת מִכַּן,       מַחְצֵב,

וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?            מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ;

אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,              מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, יִטּוֹל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?            בִּזְמַן שֶׁלֹא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית;

אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית    

מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, נוֹטֵל.

1.      עיצוב המשנה מחדד את הבנת ההלכות הנוגעות לפינוי גדר מהשדה בשביעית.

משנה ז'

אֲבָנִים שֶׁזִּעַזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה,אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ,

אִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁתַּיִם שֶׁל מַשּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם,               הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.

הַמְּסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ                                                      נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת,

וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.

וְכֵן גַּרְגַּר שֶׁל צְרוֹרוֹת, אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים                      נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת,

וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.

אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ,

הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.

1.      המשנה ממשיכה לדון בנושא האבנים שמותר ליטול מהשדה בשביעית. העיצוב מחדד את הצורות השונות של האבנים.

משנה ח'

אֵין בּוֹנִין מַדְרֵגוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת

עֶרֶב שְׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים         מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לַשְּׁבִיעִית.

אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית         מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים,     מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

וְלֹא יִסְמוֹךְ בֶּעָפָר                     אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִץ:

כָּל אֶבֶן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ,                הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל.

1.      עיצוב המשנה מבליט את הבנת המועדים שבהם מותר לבנות מדרגות בשדה בשביעית ואת צורת הבנייה.

משנה ט'

אַבְנֵי כָּתֵף,                               בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם.                   וְהַקַּבְּלָן מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם.

וְאֵלּוּ הֵם אַבְנֵי כָּתֵף:

כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

אַבְנֵי כָּתֵף כִּשְׁמָן          כָּל שֶׁהֵן נִטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עַל הַכָּתֵף.

1.      עיצוב המשנה מחדד את הבנת המחלוקת בין רבי מאיר לבין רבי יוסי בנוגע לגודל אבני הכתף.

משנה י'

הַבּוֹנֶה גָדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים,    מֻתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע.

מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר?                                  צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְתַקְּנוֹ,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:                              כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

כָּךְ לֹא יְתַקְּנוּ.

מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר?                                  צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין.

וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה.

1.      עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין רבי יהושע לבין רבי עקיבא בנוגע לחפירה הנחוצה לצורך בניית גדר.

פרק ד

משנה א'

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים:

מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ,          כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

אֶת הַגַּס הַגַּס.

מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה,

הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה,                      וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה,

שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקַצֵּץ לָהֶם מְזוֹנוֹת:

1.      עיצוב המשנה מראה את ההנגדה בין שני המצבים. בראשונה ומשרבות עוברי עבירה.

משנה ב'

שָׂדֶה    שֶׁנִּתְקַוְּצָה                    תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

שֶׁנִּטַּיְּבָה אוֹ שֶׁנִּדַּיְּרָה   לֹא תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

שָׂדֶה    שֶׁנִּטַּיְּבָה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:               אֵין       אוֹכְלִין פֵּרוֹתֶיהָ בַּשְׁבִיעִית;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:                            אוֹכְלִין.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:               אֵין       אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים                              אוֹכְלִין בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:חִלּוּף הַדְּבָרִים,

זוֹ מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל:

1.      עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים  הראשון נוגע לזריעה במוצאי שביעית והשני בנוגע לשדה שנטייבה ואכילת פירותיה בשביעית

2.      העיצוב מחדד את המחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל.

משנה ג'

חוֹכְרִין נִירִין מִן הַנָּכְרִים בַּשְּׁבִיעִית,   אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל.

וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית,        אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל.

וְשׁוֹאֲלִין           בִּשְׁלוֹמָן,                      מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:

1.      עיצוב המשנה מראה שלשה נושאים בשלוש השורות של המשנה.

משנה ד'

הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים,            בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,   יָגוֹם;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,     יְשָׁרֵשׁ.

וּמוֹדִים בַּמַּחֲלִיק,        עַד שֶׁיָּגוֹם.

אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל?                                           אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם;

הַמַּחֲלִיק,        שְׁלֹשָׁה, זֶה בְּצַד זֶה.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ;

אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

אַף הַמַּחֲלִיק    יְשָׁרֵשׁ:

1.      עיצוב המשנה מבהיר את המלאכות שעושים בעצי הזית.

2.      העיצוב מחדד המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

משנה ה'

הַמַּבְקִיעַ בַּזַּיִת,                        לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר,         אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ.

הַקּוֹצֵץ קוֹרוֹת שִׁקְמָה,            לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר,         אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ.

אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית                          מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:       כְּדַרְכָּהּ, אָסוּר                         אֶלָּא     אוֹ מַגְבִּיהַ עֲשָׂרָה טְפָחִים,

אוֹ גּוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ:

1.      עיצוב המשנה מסייע להבנת הפעולות המותרות והאסורות בעת כריתת עצים בשביעית.

משנה ו'

הַמְּזַנֵּב בַּגְּפָנִים וְהַקּוֹצֵץ קָנִים,

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר            יַרְחִיק טֶפַח.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר                    קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ, בְּקַרְדּוֹם אוֹ בְּמַגָּל וּבִמְגֵרָה וּבְכָל מַה שֶׁיִּרְצֶה.

אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח,                          קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית.

לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי יוסי הגלילי לבין רבי עקיבא.

2.      עיצוב שתי השורות האחרונות מחדדות את הצורה שבה מותר לקשור עץ שנשבר

משנה ז'

מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?       הַפַּגִּים, מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ,      אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה.

בִּחֲלוּ,               כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּע, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת.

1.      העיצוב מבהיר את ההתנהלות עם הפרות בשביעית בשני מצבים

משנה ח'

הַבֹּסֶר, מִשֶּׁהֵבִיא מַיִם, אוֹכֵל בּוֹ פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה.

הִבְאִישׁ,           כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בּוֹ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת.

1.      המשנה מקבילה למשנה הקודמת.

משנה ט'

זֵיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ רְבִיעִית לַסְּאָה,

פּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה.

הִכְנִיסוּ חֲצִי לֹג, כּוֹתֵשׁ וְסָךְ בַּשָּׂדֶה.

הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ, כּוֹתֵשׁ בַּשָּׂדֶה

וְכוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַייָּבִים בַּמַּעַשְׂרוֹת.

וּשְׁאָר כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן,

כְּעוֹנָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת,      כָּךְ עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית.

1.      משנתנו היא המשך לשתיים הקודמות. העיצוב שלה מקביל לקודמות

2.      עיצוב שתי השורות האחרונות מכליל את ההלכה לגבי כל שאר הפרות.

משנה י'

מֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין אֶת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:                                                   כָּל הָאִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:                הֶחָרוּבִין מִשֶּׁיְּשַׁלְשְׁלוּ,

וְהַגְּפָנִים מִשֶּׁיְּגָרְעוּ,                 

וְהַזֵיתִים מִשֶּׁיָּנֵצוּ,

וּשְׁאָר כָּל הָאִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא.

וְכָל הָאִילָן, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת,        מֻתָּר לְקָצְּצוֹ.

כַּמָּה יְהֵא בַּזַּיִת וְלֹא יְקֻצֶּנּוּ                              רֹבַע.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:                         הַכֹּל לְפִי הַזַּיִת.

1.      עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

2.      עיצוב שתי השורות האחרונות מסייע להבנת המחלוקת בין תנא קמא לבין רבן שמעון בן גמליאל.

פרק ה'

משנה א'

בְּנוֹת שׁוּחַ, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן שְׁנִיָּה,                     שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:       הַפַּרְסָאוֹת, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,    שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.

אָמְרוּ לוֹ:                     לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּנוֹת שׁוּחַ:

1.      עיצוב המשנה מבהיר את המצב בצמחים חריגים לגבי השמיטה ואת המחלוקת בין רבי יהודה וחכמים.

משנה ב'

הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף בַּשְּׁבִיעִית,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר          לֹא יִפְחוֹת מִסָּאתַיִם, עַד גֹּבַהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:      לֹא יִפְחוֹת מֵאַרְבָּעָה קַבִּים, עַד גֹּבַהּ טֶפַח,       וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו.

וְטוֹמְנוֹ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת אָדָם:

1.      העיצוב מחדד המחלוקת בין רבי מאיר וחכמים לגבי הלוף.

משנה ג'

לוּף שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לִקְּטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לִקְּטוּ   וְאִם לָאו, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הָעֲנִיִּים.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר  אִם לִקְּטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לִקְּטוּ  וְאִם לָאו, אֵין לָעֲנִיִּים עָלָיו חֶשְׁבּוֹן:

1.      העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע בנוגע ללוף שעברה עליו שביעית.

משנה ד'

לוּף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִכְנַס לַשְּׁבִיעִית,

וְכֵן בְּצָלִים הַקַּיְצוֹנִים,

וְכֵן פּוּאָה שֶׁל עִדִּית,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:   עוֹקְרִין אוֹתָן                בְּמַאֲרוּפוֹת שֶׁל עֵץ;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:                                        בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת.

וּמוֹדִים

בְּפוּאָה שֶׁל צְלָעוֹת,                                          שֶׁעוֹקְרִין אוֹתָה           בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת:

1.      עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע לצורת העקירה של צמחים מיוחדים בשביעית.

משנה ה'

מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית?

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                                                       מִיָּד;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                                                      מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ

1.      העיצוב מחדד את הבנת המחלוקת בין רבי יהודה לבין חכמים בנוגע ללוף במוצאי שביעית.

משנה ו'

אֵלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית:

מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ,

הָעֹל,

וְהַמִּזְרֶה,

וְהַדֶּקֶר.

אֲבָל מוֹכֵר הוּא                                                            מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר,

וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ.

זֶה הַכְּלָל:                                                        כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר;

לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר, מֻתָּר.

1.      עיצוב המשנה מחדד את ההבדל בין כלי עבודה  שמותר למכור בשביעית או שאסור למכור.

משנה ז'

הַיּוֹצֵר,                         מוֹכֵר    חָמֵשׁ                כַּדֵּי שֶׁמֶן

וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה                כַּדֵּי יַיִן,

שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר.

וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן,                       מֻתָּר.

וּמוֹכֵר לַנָּכְרִי               בָּאָרֶץ,

וּלְיִּשְׂרָאֵל         בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

1.      העיצוב מחדד את ההלכה הנוגעת למכירת כדים בשביעית המשמשים לאיכסון יין או שמן.

משנה ח'

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:   לֹא יִמְכֹּר לוֹ פָּרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית.

וּבֵית הִלֵּל                     מַתִּירִין,                       מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֳטָהּ.

מוֹכֵר לוֹ פֵּרוֹת בִּשְׁעַת הַזֶּרַע,

וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ,      אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֹּרֶן.

וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת,           אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים.

וְכֻלָּן, בְּפֵרוּשׁ,               אֲסוּרִין.

1.      עיצוב החלק הראשון מחדד את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע למכירת פרה חורשת בשביעית.

2.      עיצוב החלק השני של המשנה מחדד את הדברים שמותר למכור או להשאיל בשביעית גם אם הם למלאכה שאינה מותרת בשביעית.

משנה ט'

מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית,        נָפָה וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם וְתַנּוּר;

אֲבָל לֹא תָּבֹר וְלֹא תִּטְחַן עִמָּהּ.

אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ,                         נָפָה וּכְבָרָה,

וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמְרַקֶּדֶת עִמָּהּ.

אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִּגַּע אֶצְלָהּ,

שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.

וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ,                                                אֶלָּא     מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִי בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל.

וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן                                                         מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

1.      עיצוב המשנה מבהיר את המותר והאסור ביחסי חברות והשאלה בין חברים לבין עמי הארצות שאינם מקפידים.

2.      עיצוב שלשת השורות האחרונות מחדד את רעיון מפני דרכי שלום.

פרק ו'

משנה א'

שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַשְּׁבִיעִית.

כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָּבֶל, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד כְּזִיב                    לֹא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד.

וְכָל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם, מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה,      נֶאֱכָל, אֲבָל לֹא נֶעֱבָד.

מִן הַנָּהָר וּמֵאֲמָנָה וְלִפְנִים,                                                     נֶאֱכָל וְנֶעֱבָד.

1.      עיצוב המשנה משרטט את האזורים השונים של ארץ ישראל בנוגע למצוות שביעית.

משנה ב'

עוֹשִׂין בְּתָלוּשׁ בְּסוּרְיָא,                       אֲבָל לֹא בִּמְחֻבָּר.

דָּשִׁין וְזוֹרִין וְדוֹרְכִין וּמְעַמְּרִין             אֲבָל לֹא קוֹצְרִין ולֹא בּוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִין.

כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:           

כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ מֻתָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְּסוּרְיָא.

1.      עיצוב המשנה מחדד את ההשוואה שבין ארץ ישראל לסוריה וכן את הכלל של רבי עקיבא.

משנה ג'

בְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצִמְּחוּ, אִם הָיוּ הֶעָלִין שֶׁלָּהֶם שְׁחוֹרִין,                        אֲסוּרִין.

הוֹרִיקוּ, הֲרֵי אֵלּוּ       מֻתָּרִין.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:           אִם יְכוֹלִין לְהִתָּלֵשׁ בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן,                     אֲסוּרִין.

וּכְנֶגֶד כֵּן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,                               מֻתָּרִין.

1.      עיצוב המשנה מחדד את ההתנהלות עם הבצל בשביעית וכן את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי חנינא.

משנה ד'

מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית?        מִשֶּׁיֵּעָשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ.

עָשָׁה הַבַּכִּיר, הֻתַּר הָאָפִיל.

רַבִּי הִתִּיר לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית                                     מִיָּד.

1.      עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי בנוגע לקניית ירק במוצאי שביעית.

משנה ה'

אֵין מוֹצִיאִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה וּפֵרוֹת שְׁבִיעִית                     מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין               לְסוּרְיָא,

וְאֵין מוֹצִיאִין לְחוּצָה לָאָרֶץ.

1.      עיצוב המשנה מחדד את דעות החכמים בנוגע לקדושת פרות שביעית ואיסור הוצאתם לחוץ לארץ.

משנה ו'

אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה                                                     מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ.

אָמַר רַבִּי שִמְעוֹן שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ שֶׁמְּבִיאִין                  מִסּוּרְיָא,

וְאֵין מְבִיאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ.

1.      עיצוב המשנה מראה את ההקבלה המדוייקת שלה למשנה הקודמת.

פרק ז'

משנה א'

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית:

כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם, וּמַאֲכַל בְּהֵמָה, וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים, וְאֵינוֹ מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ,

יֶשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, יֶשׁ לוֹ בִּעוּר וּלְדָמָיו בִּעוּר.

וְאֵיזֶה?                        זֶה עֲלֵה הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה, וַעֲלֵה הַדַּנְדַּנָּה, הָעֻלְשִׁין, וְהַכְּרֵישִׁין,

וְהָרְגִילָה, וְנֵץ הֶחָלָב.

וּמַאֲכַל בְּהֵמָה?            הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים.

וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים?        סְפִיחֵי אִסָטִיס, וְקוֹצָה.

יֶשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, יֶשׁ לָהֶם בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר.

1.      עיצוב המשנה משרטט בצורה ברורה את הכלל הגדול של השביעית (ארבעה פרמטרים).

משנה ב'

וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ:

כָּל שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה, וּמִמִּין הַצּוֹבְעִין, וּמִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ,

יֶשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, אֵין לוֹ בִּעוּר וְאֵין לְדָמָיו בִּעוּר.

אֵי זֶהוּ?                       עִקַּר הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה, וְעִקַּר הַדַּנְדַּנָּה, וְהָעַקְרְבָנִין, וְִהַחַלְבִּיצִין, וְהַבּוּכְרְיָה.

וּמִמִּין הַצּוֹבְעִין?          הַפּוּאָה וְהָרַכְפָּא.

יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית, וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית; 

אֵין לָהֶם בִּעוּר, וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:                    דְּמֵיהֶם מִתְבַּעֲרִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

אָמְרוּ לוֹ:                                 לָהֶן אֵין בִּעוּר, קַל וָחֹמֶר לִדְמֵיהֶן.

1.      גם עיצוב משנה זאת מבהיר את הכלל הגדול הנוסף בשביעית בנוגע לחובת הביעור.

2.      העיצוב מחדד את הויכוח בין חכמים לרבי מאיר.

משנה ג'

קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים וְהַגַּלְעִינִין,          יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית.

הַצַּבָּע צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ, וְלֹא יִצְבַּע בְּשָׂכָר                          שֶׁאֵין עוֹשִׂים סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְלֹא בִּבְכוֹרוֹת, וְלֹא בִּתְרוּמוֹת,

וְלֹא בִּנְבֵלוֹת, וְלֹא בִּטְרֵפוֹת,

וְלֹא בִּשְׁקָצִים, וְלֹא בִּרְמָשִׂים.

וְלֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק;               אֲבָל הוּא לוֹקֵט, וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ.

     לָקַח לְעַצְמוֹ וְהוֹתִיר,                                  מֻתָּר לְמָכְרָן.

1.      עיצוב המשנה מחדד מספר נושאים שבתוכה. דין הקליפות. דין סחורה בפרות שביעית ובדברים אסורים נוספים. דין מכירת פרות שביעית.

משנה ד'

לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ אוֹ לָרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ,           מֻתָּר לְמָכְרוֹ.

צָדֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶם מִינִים טְמֵאִין   מֻתָּרִים לְמָכְרָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:אַף מִי שֶׁנִּתְמַנָּה לוֹ לְפִי דַּרְכּוֹ,         לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר,

וּבִלְבַד שֶׁלֹא תְּהֵא אֻמָּנוּתוֹ בְּכָךְ.

וַחֲכָמִים                                                                       אוֹסְרִין.

1.      עיצוב המשנה מצביע על דוגמאות שונות של איסור מכירה.

2.      העיצוב מחדד המחלוקת בין רבי יהוה לחכמים בנוגע למכירת בעלי חיים טמאים.

משנה ה'

לוּלְבֵי זְרָדִים וְהֶחָרוּבִין                                   יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,

יֵשׁ לָהֶן בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר.

לוּלְבֵי הָאֵלָה וְהַבָּטְנָה וְהָאֲטָדִין                      יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,

אֵין לָהֶם בִּעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר.

אֲבָל לֶעָלִין                                                       יֵשׁ בִּעוּר,          מִפְּנֵי שֶׁנּוֹשְׁרִין מֵאֲבִיהֶן.

1.      עיצוב המשנה מחדד יפה את ההבדל בין שתי השורות הראשונות לבין שתי השורות הבאות.

2.      השורה האחרונה מתייחסת לשתי השורות הקודמות.

משנה ו'

הַוֶּרֶד וְהַכֹּפֶר                וְהַקְּטָף וְהַלֹּטֶם,          יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:אֵין לַקְּטָף                           שְׁבִיעִית,          מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פְּרִי.

1.      העיצוב מחדד המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי שמעון בנוגע לקטף.

משנה ז'

וֶרֶד                              חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן     יָשָׁן,                 יְלַקֵּט אֶת הַוֶּרֶד.

וְיָשָׁן                             בְּחָדָשׁ,             חַיָּב בְּבִעוּר.

חָרוּבִים חֲדָשִׁים          שֶׁכְּבָשָׁן בְּיַיִן יָשָׁן,

וִישָׁנִים בְּחָדָשׁ                                     חַיָּבִין בְּבִעוּר.

זֶה הַכְּלָל          כָּל שֶׁהוּא בְּנוֹתֵן טַעַם,                         חַיָּב לְבָעֵר, מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ.

וּמִין בְּמִינוֹ, כָּל שֶׁהוּא.

שְׁבִיעִית אוֹסֶרֶת כָּל שֶׁהוּא בְּמִינָהּ                   וְשֶׁלֹּא בְּמִינָהּ, בְּנוֹתֵן טַעַם.

1.      עיצוב המשנה מחדד את דיני התערובות ונותן טעם של פרות שביעית.

פרק ח'

משנה א'

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית:

כָּל הַמְּיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם,          אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם,       וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לַבְּהֵמָה.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם,             אֲבָל לֹא לַבְּהֵמָה.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד

לֹא לְמַאֲכַל אָדָם

וְלֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה,    חִשַּׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם וּלְמַאֲכַל בְּהֵמָה,

נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי אָדָם וְחֻמְרֵי בְהֵמָה;

חִשַּׁב עָלָיו לְעֵצִים,        הֲרֵי הוּא כְּעֵצִים.

כְּגוֹן הַסִּירָא וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית.

1.      עיצוב המשנה מסייע להבנת הכלל הגדול הנוגע לשימושים המותרים בפרות שביעית.

משנה ב'

שְׁבִיעִית,          נִתְּנָה לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה                        וּלְסִיכָה,

לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,        וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ.

לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ,                              אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן.

וְכֵן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

קַל מֵהֶם שְׁבִיעִית,

שֶׁנִתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר.

1.      עיצוב המשנה מסייע להבנת השימושים השונים בפרות שביעית וכן להשוואת השימוש בפרות שביעית לשימוש בתרומה ובמעשר שני.

משנה ג'

אֵין מוֹכְרִין      פֵּרוֹת שְׁבִיעִית,             לֹא בְּמִדָּה, וְלֹא בְּמִשְׁקָל, וְלֹא בְּמִנְיָן,

וְלֹא תְּאֵנִים                                                                  בְּמִנְיָן,

וִלֹא יָרָק                                               בְּמִשְׁקָל.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים                            אַף לֹא אֲגֻדּוֹת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים                              אֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱגוֹד בַּבַּיִת,

אוֹגְדִין אוֹתוֹ בַּשּׁוּק,

כְּגוֹן הַכְּרֵשִׁין וְנֵץ הֶחָלָב.

1.      עיצוב המשנה משקף את הצורה המותרת או האסורה במכירת פרות שביעית

2.      העיצוב מחדד את הבנת המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

משנה ד'

הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל: הֵא לָךְ אִסָּר זֶה וּלְקוֹט לִי      יָרָק הַיּוֹם,                   שְׂכָרוֹ מֻתָּר.

  לְקוֹט לִי  בּוֹ   יָרָק הַיּוֹם                    שְׂכָרוֹ אָסוּר.

לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן, כְּשֶׁאֶלְקוֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לְךָ    מֻתָּר.

לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם,                                                         לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית,

שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.

1.      עיצוב המשנה מחדד את ההלכות הנוגעות לשכר מפרות שביעית.

משנה ה'

אֵין נוֹתְנִים, לֹא           לַבַּיָּר, ולֹא לַבַּלָּן, וְלֹא לַסַּפָּר, וְלֹא לַסַּפָּן.

אֲבָל נוֹתֵן הוּא             לַבַּיָּר לִשְׁתּוֹת.

וּלְכֻלָּן הוּא נוֹתֵן           מַתְּנַת חִנָּם.

1.      העיצוב מראה את השרות שאסור לשלם עליו מפרות שביעית

משנה ו'

תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית,    אֵין קוֹצִין אוֹתָן בַּמֻּקְצֶה,            אֲבָל קוֹצֶה אוֹתָם בְּחֻרְבָּה

אֵין דּוֹרְכִין עֲנָבִים בַּגַּת,               אֲבָל דּוֹרֵךְ הוּא בַּעֲרֵבָה.

וְאֵין עוֹשִׂין זֵיתִים בַּבַּד וּבַקֹּטֶב,   אֲבָל כּוֹתֵשׁ הוּא וּמַכְנִיס לְבוֹדִידָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:                                                           אַף טוֹחֵן הוּא בְּבֵית הַבַּד

      וּמַכְנִיס לְבוֹדִידָה.

1.      עיצוב המשנה מחדד את הצורה שבה מותר לנהוג בפרות שביעית. תאנים ענבים וזיתים.

משנה ז'

אֵין מְבַשְּׁלִין יָרָק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה,       שֶׁלֹא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְּסוּל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן                   מַתִּיר.

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית,                                 וְהַפְּרִי עַצְמוֹ אָסוּר.

1.      עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בדבר שילוב שביעית ותרומה.

משנה ח'

אֵין לוֹקְחִים עֲבָדִים וְִקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית;          וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן.

אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית;           וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן.

אֵין סָכִין כֵּלִים בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית;                                                    וְאִם סָךְ, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ.

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין שלשת הנושאים שבתוכה.

משנה ט'

עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:                 יִדָּלֵק;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                  יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ.

אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא:          אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, יִדָּלֵק.

אָמַר לָהֶם:                              שְׁתוֹקוּ; לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ.

1.      עיצוב המשנה מבהיר את המשא ומתן בין רבי אליעזר וחכמים ורבי עקיבא לגבי עור שסכו בשמן שביעית.

משנה י'

וְעוֹד אָמְרוּ לְפָנָיו:                    אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִים כְּאוֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר.

אָמַר לָהֶם:                              שְׁתוֹקוּ; לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ.

1.      עיצוב משנתנו מקביל למשנה הקודמת בנושא אחר.

משנה יא'

מֶרְחָץ שֶׁהֻסְּקָה בְּתֶבֶן אוֹ בְּקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית,                מֻתָּר לִרְחוֹץ בָּהּ.

וְאִם מִתְחַשֵּׁב הוּא,                  הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחוֹץ.

1.      עיצוב המשנה מסמן שתי צורות התנהגות לגבי מרחץ שהוסק בתבן של שביעית.

פרק ט'

משנה א'

הַפֵּיגָם, וְהַיַּרְבּוּזִין הַשּׁוֹטִים, וְהַחֲלַגְלוֹגוֹת,

כֻּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים, וְהַכַּרְפַּס שֶׁבַּנְּהָרוֹת, וְהַגַּרְגֵּר שֶׁל אֲפָר,

פְּטוּרִין מן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנִלְקָחִים מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית,           שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם נִשְׁמָר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר         סְפִיחֵי חַרְדָּל מֻתָּרִין,                           שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:       כָּל הַסְּפִיחִים מֻתָּרִים,

חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב,                              שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים        כָּל הַסְּפִיחִים אֲסוּרִים.

1.      עיצוב המשנה משקף את הצמחים שהם הפקר ולכן מותר לסחור בהם בשביעית.

משנה ב'

שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר:   יְהוּדָה,            וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן,                וְהַגָּלִיל.

וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת.

גָּלִיל הָעֶלְיוֹן,    וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן,            וְהָעֵמֶק.

מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל שִׁקְמִין,           גָּלִיל הָעֶלְיוֹן.

וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין,            גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן.

וּתְחוּם טְבֶרְיָא,                                                           הָעֵמֶק.

וּבִיהוּדָה,                     הָהָר                 וְהַשְּׁפֵלָה                      וְהָעֵמֶק.

וּשְׁפֵלַת לוֹד כִּשְׁפֵלַת הַדָּרוֹם,

וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ.       מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם, מְדִינָה אַחַת.

1.      עיצוב המשנה מציג יפה את חלוקת הארץ לאיזורים בנוגע למצוות ביעור פרות שביעית.

משנה ג'

וְלָמָּה אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת        שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת, עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת,           אֶלָּא בִּיהוּדָה;

וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת כְּהַר הַמֶּלֶךְ.

וְכָל הָאֲרָצוֹת כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים.

1.      עיצוב המשנה מחדד את עמדתו של רבי שמעון שחולק על תנא קמא.

משנה ד'

 אוֹכְלִין עַל הַמֻּפְקָר,                            אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר.

רַבִּי יוֹסֵי                                              מַתִּיר אַף עַל הַשָּׁמוּר.

אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין וְעַל הַדּוּפְרָא,      אֲבָל לֹא עַל הַסִּתְוָנִיּוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה                                           מַתִּיר כָּל זְמַן שֶׁבִּכְּרוּ, עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקַּיִץ.

1.      עיצוב המשנה מבליט את שתי המחלוקת תנא קמא מול רבי יוסי ותנא קמא מול רבי יהודה.

משנה ה'

 הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת,             רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,      אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,        אַף עַל הָאַחֲרוֹן.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:     כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה, יְבַעֵר מִינוֹ מִן הֶחָבִית;

וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:       כָּל יָרָק – אֶחָד לַבִּעוּר.

אוֹכְלִין בָּרְגִילָה                                                עַד שֶׁיִּכְלוּ סִגָּרִיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה.

1.      עיצוב המשנה מחדד את הדעות השונות בנוגע לביעור ירקות שכבשו אותם יחד.

משנה ו'

 הַמְּלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים,           עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק.

וְהַמְּגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ                         עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְּפָנִים               עַד שֶׁיִּשְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן.

וְהַמְּגַבֵּב בַּיָבֵשׁ                         עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

בְּכֻלָּן                            עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

1.      עיצוב המשנה מחדד את הדין בנוגע לאיסוף עשבים ועלים ואת המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי עקיבא.

משנה ז'

 כַּיּוֹצֵא בּוֹ,      

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים                              עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים,                              עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

עַד אֵימָתַי עֲנִיִּים נִכְנָסִים לַפַּרְדֵּסוֹת?                          עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

מֵאֵימָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית?      מִשֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת התבנית המשותפת לכל ההלכות הנוהגות משתרד רביעה שניה.

משנה ח'

מְחַלֵּק מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד     וַעֲנִיִּים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר, אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:                                              אֶחָד עֲנִיִּים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר.

1.      העיצוב של המשנה מחדד את המחלוקת בין רבי יהודה לרבי יוסי לגבי האכילה אחר הביעור.

משנה ט'

 מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִּירֻשָּׁה אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                              יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                              אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר;

אֶלָּא יִמָּכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן, וּדְמֵיהֶם יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם.

הָאוֹכֵל מֵעִסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ,         חַיָּב מִיתָה.

1.      עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים בנוגע לפרות שביעית שנפלו בירושה.

2.      השורה האחרונה מבהירה שגם מפירות שביעית יש להפריש חלה אף שלא מפרישים תרומות ומעשרות.

פרק י'

משנה א'

 שְׁבִיעִית                      מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַמִּלְוֶה,                          בִּשְׁטָר וְשֶׁלֹּא בִּשְׁטָר.   

הַקָּפַת הַחֲנוּת                                      אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת.

וְאִם עֲשָׂאָהּ מִלְוֶה,                               הֲרֵי זוֹ מְשַׁמֶּטֶת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                                                                   הָרִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן מְשַׁמֵּט.

שְׂכַר שָׂכִיר                                           אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.

וְאִם עֲשָׂאוֹ מִלְוֶה,                                הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:          כָּל מְלָאכָה שֶׁפּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית,          מְשַׁמֶּטֶת;

וְשֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית,                  אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת.

1.      הפרק האחרון עוסק בשמיטת כספים. עיצוב המשנה מתבקש מהתבנית של המקרה בצד ימין והדין בצד שמאל.

2.      העיצוב מחדד את העמדות של רבי יהודה ושל רבי יוסי.

משנה ב'

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה, וְחִלְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה,      אִם הָיָה הַחֹדֶשׁ מְעֻבָּר,            מְשַׁמֵּט;

וְאִם לָאו,                                 אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.

הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה, וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רָע,וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין,                   אֵינָן מְשַׁמְּטִין.

הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וִהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין,                             אֵינָן מְשַׁמְּטִין

1.      עיצוב משנה זאת כמו הקודמת. המקרה בצד ימין והדין בצד שמאל.

.

משנה ג'

 פְּרוּזְבּוּל, אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.

זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים   שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן     כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה,

וְעוֹבְרִין עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים טו):

"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַּעַל" וְגו',

הִתְקִין הִלֵּל פְּרוּזְבּוּל.

1.      עיצוב המשנה מבהיר את תקנת פרוזבול על ידי הלל ואת הסיבה לתקנה

משנה ד'

 זֶהוּ גּוּפוֹ שֶׁל פְּרוּזְבּוּל:

מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי,                   הַדַּיָּנִים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,

שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה.

וְהַדַּיָּנִים חוֹתְמִין לְמַטָּה, אוֹ הָעֵדִים.

1.      עיצוב המשנה מבהיר את הנוסח של הפרוזבול.

משנה ה'

 פְּרוּזְבּוּל הַמֻּקְדָּם כָּשֵׁר,                      וְהַמְּאֻחָר פָּסוּל.

שְׁטָרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִים פְּסוּלִים,          וְִהַמְּאֻחָרִים כְּשֵׁרִים.

אֶחָד לֹוֶה מֵחֲמִשָּׁה,                             כּוֹתֵב פְּרוּזְבּוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

חֲמִשָּׁה לֹווִין מֵאֶחָד,                            אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא פְּרוּזְבּוּל אֶחָד לְכֻלָּם.

1.      עיצוב המשנה מבהיר שיש במשנה שני חלקים. שתי השורות הראשונות מדברות על פרוזבול מוקדם ומאוחר ושתי השורות האחרונות על לווים רבים.

משנה ו'

 אֵין כּוֹתְבִין פְּרוּזְבּוּל אֶלָּא עַל הַקַּרְקַע            אִם אֵין לוֹ, מְזַכֶּה הוּא בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כָּל שֶׁהוּא.

הָיְתָה לוֹ שָׂדֶה מְמֻשְׁכֶּנֶת בָּעִיר,                        כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוּזְבּוּל.

רַבִּי חֻצְפִּית אוֹמֵר:                                          כּוֹתְבִין לְאִישׁ   עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ           

וְלִיתוֹמִים        עַל נִכְסֵי אַפִּטְרוֹפִּין.

1.      עיצוב המשנה מבהיר את זיקת הפרוזבול לבעלות על קרקע.

משנה ז'

 כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:     הֲרֵי הִיא כְּקַרְקַע,        וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוּזְבּוּל

וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ,

וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת              חַיָּב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:      אֵינָהּ כְּקַרְקַע,              וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוּזְבּוּל,

וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ,

וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת              פָּטוּר.

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת המחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים בנוגע לדין כוורת.

משנה ח'

 הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית,         יֹאמַר לוֹ:         מְשַׁמֵּט אֲנִי.

אָמַר לוֹ:          אַף עַל פִּי כֵן,                יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו): "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה".

כַּיּוֹצֵא בּוֹ,

רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָטוֹ

וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ,

יֹאמַר לָהֶם:     רוֹצֵחַ אֲנִי.

אָמְרוּ לוֹ:         אַף עַל פִּי כֵן,                יְקַבֵּל מֵהֶם,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט): "וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ".

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין המחזיר חוב בשביעית לבין רוצח בשוגג

משנה ט'

 הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית,                                                         רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

הַלֹּווֶה מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בָּנָיו עִמּוֹ,       לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו;

וְאִם הֶחֱזִיר,                רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

כָּל הַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה;      וְכָל הַמְּקַיֵּים אֶת דְּבָרוֹ,    רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ

1.      עיצוב המשנה מתבקש מחמת הלשון המשותפת בשלשת השורות. "רוח חכמים נוחה הימנו".