מסכת ביצה

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         תֵּאָכֵל.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           לֹא תֵאָכֵל

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         שְׂאֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת

          וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           זֶה וָזֶה בְּכַזָּיִת

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את שתי המחלוקות בין ב"ש לב"ה.

פרק א - משנה ב

הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         יַחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           לֹא יִשְׁחֹט,

אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם.

וּמוֹדִים,                            שֶׁאִם שָׁחַט,

שֶׁיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא:

1.    עיצוב המשנה מראה  היטב את הויכוח שבין ב"ש לב"ה ואת ההסכמה של ב"ה.

פרק א - משנה ג

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ,

אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן.

וּבֵית הִלֵּל                                   מַתִּירִין.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                     עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל:

1.    העיצוב מבהיר את שתי המחלוקות בין ב"ש לב"ה.

פרק א - משנה ד

זִמֵּן     שְׁחוֹרִים       וּמָצָא           לְבָנִים,

לְבָנִים           וּמָצָא           שְׁחוֹרִים,

שְׁנַיִם            וּמָצָא           שְׁלֹשָׁה,                   אֲסוּרִים

.         שְׁלֹשָׁה          וּמָצָא           שְׁנַיִם,                     מֻתָּרִים.

בְּתוֹךְ הַקֵּן     וּמָצָא           לִפְנֵי הַקֵּן,               אֲסוּרִים.

וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם,               הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים:

1.    עיצוב המשנה מראה את שיקול הדעת ההלכתי לגבי "הזמנה" לשימוש ביום טוב.

2.    עיצוב המשנה מדגיש את הנושא שבו היא עוסקת: פער בין ההזמנה למציאה.

3.    עיצוב המשנה מזמין דיון בטעמה של כל הלכה.

פרק א - משנה ה

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב.

וּבֵית הִלֵּל                         מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר.               

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר.

וּבֵית הִלֵּל                         מַתִּירִין.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ,

אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כַזַּיִת בָּשָׂר.

וּבֵית הִלֵּל                         מַתִּירִין.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן

וְלֹא אֶת הַלּוּלָב

וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

וּבֵית הִלֵּל                         מַתִּירִין:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקות בנושאים השונים. בית שמאי מחמירים ואוסרים ובית הלל מתירים.

פרק א - משנה ו

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב,

בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם.

וּבֵית הִלֵּל                         מַתִּירִין.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי,     גְּזֵרָה שָׁוָה,              חַלָּה וּמַתָּנוֹת          מַתָּנָה לַכֹּהֵן,

וּתְרוּמָה                  מַתָּנָה לַכֹּהֵן,

כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה,

כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל,        לֹא,    אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה,      שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ,

תֹּאמְרוּ בַמַּתָּנוֹת,    שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן:

1.    גם במשנה זאת העיצוב מבליט את השיח בין בית הלל לבית שמאי ואת הניסיון של בית שמאי לשכנע את בית הלל.

פרק א - משנה ז

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         תְּבָלִין נִדּוֹכִין          בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ,

וְהַמֶּלַח                    בְּפַךְ, וּבְעֵץ הַפָּרוּר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           תְּבָלִין נִדּוֹכִין          כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן,

וְהַמֶּלַח                   בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ:

1.    העיצוב מבליט את ההבדל בין תבלין למלח ובין סוגי המדוכים.

2.    עיצוב המשנה מעמיד בצד ימין את התנאים, באמצע את הנידוכים ובצד שמאל את הכלים

פרק א - משנה ח

הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ, בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי,

אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בְנָפָה וְלֹא בִכְבָרָה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                     אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה:

1.    העיצוב מראה את ההקלות של בית הלל לעומת ההחמרה של בית שמאי .

פרק א - משנה ט

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב      אֶלָּא מָנוֹת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           מְשַׁלְּחִין                            בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף,

בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין.

מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת,                  אֲבָל לֹא תְבוּאָה,

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן                                                              מַתִּיר בִּתְבוּאָה:

1.    המשנה ממשיכה בהלכות שסביב הכנת האוכל. העיצוב מראה יפה את ההחמרה של בית שמאי ואת ההקלות של בית הלל.

2.    העיצוב מקל על הקורא את שורה 2 להשלים על פי שורה 1 את המילים "יום טוב".

פרק א - משנה י

מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין,

וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם, וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד,

אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן.

זֶה הַכְּלָל,               כֹּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ, בְּיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ:

1.    המשנה עוברת לנושא הבגדים ביום טוב וכאן כבר אין מחלוקת ב"ש וב"ה. העיצוב של המשנה מראה דוגמאות וחתימה בכלל עקרוני.

פרק ב

פרק ב - משנה א

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת,

לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה      מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת,

אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא                לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר, הוֹתִיר לַשַּׁבָּת,

וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         שְׁנֵי תַבְשִׁילִין.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           תַּבְשִׁיל אֶחָד.

וְשָׁוִין                                בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין.

אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד,                          לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה.

וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא,           סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת:

1.    המשנה מדברת על ערוב תבשילין. עיצוב המשנה מראה את פרטי ההלכה.

2.    העיצוב מראה את מחלוקת ב"ש וב"ה ואת המקרה שיש הסכמה ביניהם.

פרק ב - משנה ב

חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל   מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           כֵּלִים                      מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת,

וְאָדָם                     בַּשַּׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדין במקרה שהחג הוא ביום ראשון (ולא כמו ביום שישי המשנה הקודמת), בנוגע לטבילת כלים ואדם.

פרק ב - משנה ג

וְשָׁוִין                                שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן,

אֲבָל   לֹא מַטְבִּילִין.

וּמַטְבִּילִין     מִגַּב לְגַב

וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה:

1.    העיצוב מראה את ההבחנות בנוגע לטבילת מים או לטבילת כלים במקרים שונים.

פרק ב - משנה ד

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,  מְבִיאִין שְׁלָמִים              וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת    וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה ברורה את המחלוקת בין ב"ש לב"ה בנוגע לסמיכה על הקורבן ביום טוב.

פרק ב - משנה ה

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה

 וּבֵית הִלֵּל                        מַתִּירִין.

עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ:

1.    העיצוב מראה את הויכוח בין ב"ש לבין ב"ה בנוגע לחימום מים ובנוגע להבערת מדורה כדי להתחמם.

פרק ב - משנה ו

שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחֲמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי

          אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת,

וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְיוֹם טוֹב,

וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין.

אָמְרוּ לוֹ,

מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחֲמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל,

לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וְחֹרִי:

1.    העיצוב מבהיר את שלשת ההלכות שבהם מחמיר רבן גמליאל כבית שמאי.

2.    העיצוב מראה את השיח שבין רבן גמליאל לחכמים.

פרק ב - משנה ז

אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל,

מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת,

וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב,

וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים.

וַחֲכָמִים        אוֹסְרִין:

1.    העיצוב של המשנה מראה גם כאן את שלשת ההלכות שבהן מיקל רבן גמליאל לעומת החכמים.

פרק ב - משנה ח

שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ,

וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב

                    וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אֲבָל מְקַרְצְפִין

 וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אֵין מְקָרְדִין, אַף לֹא מְקַרְצְפִין:

1.    עיצוב המשנה מראה גם כאן את שלש ההלכות שחלוקים בהם רבי אלעזר בן עזריה וחכמים

2.    העיצוב מראה את הויכוח בנוגע לצורת הטיפול בבהמה ביום טוב.

פרק ב - משנה ט

הָרֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין טְמֵאָה, מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים,

מִשּׁוּם   כְּלִי קִבּוּל,

וּמִשּׁוּם  כְּלִי מַתָּכוֹת,

וּמִשּׁוּם  כְּלִי כְבָרָה:

1.    עיצוב המשנה פשוט ומציג את שלשת ההיבטים של טומאת הריחיים.

פרק ב - משנה י

עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטֶּלֶת בְּשַׁבָּת,

וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי כֵלִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

כָּל הַכֵּלִים אֵין נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת:

1.    עיצוב המשנה מראה  את המחלוקת בין ת"ק לרבי יהודה בנוגע לגרירת עגלה. האם רק על גבי כלים או גם על הגלגלים של העגלה עצמה.

פרק ג

פרק ג - משנה א

אֵין צָדִין       דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב,       וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.

אֲבָל צָדִין     חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין,                וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין.

זֶה הַכְּלָל,     כָּל הַמְחֻסָּר צִידָה              אָסוּר,

וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צִידָה          מֻתָּר:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את ההקבלה בין צידת דגים לצידת חיה ועוף

2.    העיצוב מראה את ההבהרה של רשב"ג לגבי סוגי הביברין.

פרק ג - משנה ב

מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,

לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב,

אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.

וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל,       וְאָמַר, מֻתָּרִין הֵן,

אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ:

1.    עיצוב המשנה מבליט את העיקרון שדבר שניצוד ביום טוב אסור באכילה.

פרק ג - משנה ג

בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחֹט,            אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                      אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ.

שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה,        לֹא יְבִיאֶנָּה בְמוֹט וּבְמוֹטָה.

אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים:

1.    העיצוב מראה שני נושאים במשנה. שחיטת בהמה מסוכנת ביום טוב, הובלת בשר הבהמה שנשחטה בשדה ביום טוב.

2.    העיצוב של החלק הראשון מראה את הקולא הגדולה של רבי עקיבא.

פרק ג - משנה ד

בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם,       יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט.

וְאִם לָאו,               לֹא יִשְׁחֹט.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   כֹּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן:

1.    העיצוב מראה יפה את המחלוקת בין רבי יהודה לבין רבי שמעון, האם  מום שנוצר ביום טוב מאפשר שלחיטה או שצריך שהמום יהיה בבהמה מלפני יום טוב.

פרק ג - משנה ה

בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה,                            לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.

וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן

עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה,

וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל,

וְאָמְרוּ לוֹ,                                   לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם:

1.    העיצוב מבליט את העיקרון "לא יזיזם ממקומם". שהרי מדובר בנבלה שאי אפשר לאכול ממנה ביום טוב.

פרק ג - משנה ו

אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה   בְּיוֹם טוֹב,

אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ                          מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב        וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר:

1.    העיצוב מראה שיש במשנה שני נושאים. התאגדות של כמה אנשים לחלוקת הבשר. ואפשרות שקילת הבשר ביום טוב.

2.    העיצוב של החלק השני מבהיר את המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים לגבי שקילת הבשר.

פרק ג - משנה ז

אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ.

לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח,      שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר.

אֲבָל שׁוֹחֵט                       וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן

1.    עיצוב המשנה מבליט את ההתנהלות המיוחדת הנחוצה ביום טוב אף שמדובר בצרכי אוכל נפש. הן בהשחזת הסכין והן בקניית בשר.

פרק ג - משנה ח

אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מַלֵּא לִי כְלִי זֶה,      אֲבָל לֹא בַמִּדָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ.

מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית,

שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר,             אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן,         מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵן,             מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת.

הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ, תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן,

שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:

1.    עיצוב המשנה מבליט את הדיון בנוגע לקבלת מצרכים הנחוצים לאוכל נפש ביום טוב. הדגש הוא שלא ינהג כמו ביום חול.

פרק ד                                                      e

פרק ד - משנה א

הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה,

אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו.

וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן,                לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו,

אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ.

וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן,                      אֲבָל לֹא בָעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה:

1.    עיצוב המשנה מבליט את צורת נשיאת המצרכים ביום טוב שלא יהיה כמו ביום חול.

פרק ד - משנה ב

אֵין נוֹטְלִין עֵצִים     מִן הַסֻּכָּה,    אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ.

מְבִיאִין עֵצִים          מִן הַשָּׂדֶה     מִן הַמְכֻנָּס

                              וּמִן הַקַּרְפֵּף   אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר.

אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף,          כֹּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      כֹּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְפוֹתַחַת,   וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מראה שלפנינו שני נושאים. מהיכן מותר להביא עצים, ומה הוא קרפף, ומהו "מצב הצבירה" של העצים.

2.    עיצוב המחלוקת בנוגע לקרפף מראה את צדדי המחלוקת. האם קרפף נקבע לפי המרחק או לפי שיטת הנעילה שלו.

פרק ד - משנה ג

אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב.

וְאֵין מְבַקְּעִין           לֹא בְקַרְדֹּם   וְלֹא בִמְגֵרָה וְלֹא בְמַגָּל                 אֶלָּא בְקוֹפִיץ.

בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת,      סָתוּם וְנִפְחַת,         נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                                            אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל:

1.    העיצוב מראה שבמשנתנו שני חלקים. מהיכן וכיצד מותר לבקע עצים, ודין הפרות שנמצאים בבית שהדלת סתומה (לגבי מוקצה).

2.    העיצוב של החלק השני של המשנה מראה יפה את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי מאיר.

פרק ד - משנה ד

אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר,                   מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְלִי.

וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב,

וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת:

1.    עיצוב המשנה מראה על האיסור להשלים יצירת הנר והאיסור לעשות פחמים.

2.    עיצוב החלק השני מבליט את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי יהודה, בנוגע לחיתוכה של הפתילה הארוכה לשנים לצורך שתי נרות.

פרק ד - משנה ה

אֵין     שׁוֹבְרִין         אֶת הַחֶרֶס,

וְאֵין   חוֹתְכִין         אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ,

וְאֵין   גּוֹרְפִין           תַּנּוּר וְכִירַיִם,                    אֲבָל מְכַבְּשִׁין,

וְאֵין   מַקִּיפִין         שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה,

וְאֵין   סוֹמְכִין         אֶת הַקְּדֵרָה בְבַקַּעַת,

וְכֵן בְּדֶלֶת,

וְאֵין   מַנְהִיגִין        אֶת הַבְּהֵמָה בְמַקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר:

1.    עיצוב המשנה מתבקש. בצד ימין טור של פעלים , ובצד שמאל מה הם הדברים שלא עושים אותם.

2.    שורה אחרונה בולטת בשל היותה שנויה במחלוקת.

פרק ד - משנה ו

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו.       וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק,

שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                           מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק:

1.    עיצוב המשנה מבליט במה חולקים חכמים על ת"ק.

פרק ד - משנה ז

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, וְלֹא מִן הֶעָפָר, וְלֹא מִן הַמַּיִם,

 וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,

עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית,    וְאוֹמֵר, מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                           עַד שֶׁיִּרְשֹׁם וְיֹאמַר, מִכָּאן וְעַד כָּאן:

1.    העיצוב מראה שבמשנתנו שני נושאים. הדלקת האש ביום טוב, מוקצה בערב שבת בשביעית.

2.    העיצוב מבליט את המחלוקת בין ת"ק לחכמים.

פרק ה

פרק ה - משנה א

מַשִּׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב,      אֲבָל לֹא בְשַׁבָּת,

וּמְכַסִּים       פֵּרוֹת בְּכֵלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף,

וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן

 וְנוֹתְנִין        כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף                בְּשַׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההבחנה בענייני מוקצה בין יום טוב לבין שבת

פרק ה - משנה ב

כֹּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו      מִשּׁוּם שְׁבוּת,

מִשּׁוּם רְשׁוּת,

מִשּׁוּם מִצְוָה, בְּשַׁבָּת,        חַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב.

וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת,

לֹא עוֹלִין בָּאִילָן,

וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה,

וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

וְלֹא מְטַפְּחִין,

וְלֹא מְסַפְּקִין,

וְלֹא מְרַקְּדִין

 וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת,

לֹא דָנִין,

וְלֹא מְקַדְּשִׁין,

וְלֹא חוֹלְצִין,

וְלֹא מְיַבְּמִין.

וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה,

לֹא מַקְדִּישִׁין,

וְלֹא מַעֲרִיכִין,

וְלֹא מַחֲרִימִין,

וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר.

כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ,   קַל וָחֹמֶר בְּשַׁבָּת

 אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת    אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבחין בין המושגים שבות, רשות מצווה וכן להבחין בין השבת לבין יום טוב.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות מסייע להבין את העיקרון החשוב הנוגע להיתר הכנת האוכל ביום טוב.

פרק ה - משנה ג

הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים                                             כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים.

הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לְרוֹעֶה,                      הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי הַבְּעָלִים.

כֵּלִים הַמְיֻחָדִין לְאַחַד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת,        הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלָיו.

וְשֶׁאֵין מְיֻחָדִין,                                               הֲרֵי אֵלּוּ כִמְקוֹם שֶׁהוֹלְכִין:

1.    המשנה עוברת לדיון בנושא איסור תחומים ביום טוב. עיצוב המשנה מסייע להבחין בין הגורמים השונים הקובעים  את המרחק לגבי איסור תחומים.

2.    העיצוב מזמין לחדד את ההגדרות: רגלי הבעלים, רגליו, מקום שהולכין.

פרק ה - משנה ד

הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,                                               כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל.

בְּיוֹם טוֹב,                                                                                    כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל.

הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תְּבָלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ     כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן

 רַבִּי יְהוּדָה   פוֹטֵר בְּמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבחין בין המקרים השונים לגבי המרחק שמותר לטלטל בהם.

2.    עיצוב המשנה מזמין דיון בדברי רבי יהודה (ההלכה והטעם).

פרק ה - משנה ה

הַגַּחֶלֶת                                                 כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים,

וְשַׁלְהֶבֶת                                               בְּכָל מָקוֹם.

גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ                                   מוֹעֲלִין בָּהּ,

וְשַׁלְהֶבֶת                                               לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.

הַמּוֹצִיא        גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים,       חַיָּב.

וְשַׁלְהֶבֶת,                          פָּטוּר.

בּוֹר               שֶׁל יָחִיד,                          כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד.

וְשֶׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר,     כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר.

וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל,                  כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא:

1.    המשנה ממשיכה לדין בקביעת המרחקים לגבי טלטול דברים שונים ביום טוב. עיצוב המשנה מראה בצורה יפה את המקרים בצד ימין ואת ההלכה לגבי כל מקרה בצד שמאל.

2.    העיצוב מבליט את העיסוק בגחלת מול השלהבת בששת השורות הראשונות של המשנה.

3.    העיצוב מבליט שלושה סוגי בורות וההלכות השונים שלהם.

4.    העיצוב מבליט שתי סוגיות בהם עוסקת הסיפא של המשנה בסיפא של המשנה: הוצאה ושאיבת מים מבור.

פרק ה - משנה ו

מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת,

וְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לְהָבִיא אֶצְלוֹ מִפֵּרוֹתָיו,           לֹא יָבִיאוּ לוֹ.

וְאִם עֵרַב הוּא,                                                          פֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ:

1.    עיצוב המשנה מצביע על שני מצבים לגבי טלטול הפרות של האדם שנמצאים בעיר אחרת.

פרק ה - משנה ז

מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים,   לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת,

אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.

אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין         אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת,

אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין        אֶת הַבַּיָתוֹת.

אֵלּוּ הֵן בַּיָתוֹת,                 הַלָּנוֹת בָּעִיר

 מִדְבָּרִיּוֹת,                        הַלָּנוֹת בָּאֲפָר

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים . שתי השורות הראשונות הן המשך לנושא התחומים מהמשניות הקודמות, והנושא השני הוא ההתנהלות עם בעלי החיים ביום טוב

2.    העיצוב מראה יפה את ההבדל בין בהמת הבית לבהמת השדה.