מסכת עירובין

מחבר: יהודה שוורץ

 פרק א

משנה א'

מָבוֹי   שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה,                 יְמַעֵט.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             אֵינוֹ צָרִיךְ.

וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת,                                      יְמַעֵט.

וְאִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח,

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת,                 אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט

1.    עיצוב המשנה מראה שלש אפשרויות של מבנה המבוי ואת הדרך להתנהל בכל אפשרות.

משנה ב'

 הֶכְשֵׁר מָבוֹי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                                       לֶחִי וְקוֹרָה;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:                                        לֶחִי אוֹ קוֹרָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:                                         לְחָיַיִן.

מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל

אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא:

לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל

עַל מָבוֹי שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת,

שֶׁהוּא                                                   אוֹ בְּלֶחִי אוֹ בְּקוֹרָה;

עַל מַה נֶחְלְקוּ?

עַל רָחָב מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר;

שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:                                    לֶחִי וְקוֹרָה,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:                                        אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:

עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחְלְקוּ

1.    עיצוב המשנה מראה את שלש האפשרויות של מחלוקת בית הלל ובית שמאי בנוגע להכשר המבוי.

משנה ג'

 הַקּוֹרָה שֶׁאָמְרוּ,     רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ.

וְהָאָרִיחַ חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

דַּיָהּ לַקּוֹרָה             שֶׁתְּהֵא רְחָבָה טֶפַח, כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ לְאָרְכּוֹ

1.    העיצוב מסייע להבין את רוחב הקורה .

משנה ד'

 רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ,

וּבְרִיאָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:   רְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ בְּרִיאָה:

1.    העיצוב מסייע להבין את חוזק הקורה.

משנה ה'

 הָיְתָה שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל קָנִים,        רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שֶׁל מַתֶּכֶת.

עֲקֻמָּה,                             רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא פְּשׁוּטָה.

עֲגֻלָּה,                               רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְרֻבַּעַת;

כָּל שֶׁיֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, יֶשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח

1.    העיצוב מסייע להבין את צורת הקורה ואת האופן שבו רואים אותה.

משנה ו'

 לְחָיַיִן שֶׁאָמְרוּ,

גָּבְהָן                       עֲשָׂרָה טְפָחִים,

 וְרָחְבָּן וְעָבְיָן           כָּל שֶׁהוּא.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר       רָחְבָּן                      שְׁלֹשָׁה טְפָחִים

1.המשנה עוברת לתאור הלחי. העיצוב מבליט את המחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי

משנה ז'.

 בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן,   אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁיֶשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים.

וְרַבִּי יוֹסֵי                אוֹסֵר.

וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל,

וְרַבִּי מֵאִיר              מְטַהֵר.

וְכוֹתְבִין עָלָיו גִּטֵּי נָשִׁים,

וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי    פּוֹסֵל:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדעות השונות בנוגע לשימוש בבעלי חיים בלחי, בגולל, ובגט.

משנה ח'

 שְׁיָרָא שֶׁחָנְתָה בַבִּקְעָה      וְהִקִּיפוּהָ בִּכְלֵי בְּהֵמָה,

מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ;

וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,

וְלֹא יִהְיוּ פְּרָצוֹת יְתֵרוֹת עַל הַבִּנְיָן.

כָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא כְּעֶשֶר אַמּוֹת,               מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפֶתַח.

יָתֵר מִכָּאן,                                           אָסוּר:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת תאור המחנה שמקימה השיירה באמצע הבקעה.

2.    העיצוב מסייע להבין את צורת הגדר את הגובה שלה ואת הפרצות האפשריות בתוכה.

משנה ט'

 מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים,    זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה      וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים;

שִׁעוּר חֲבָלִים וְעָבְיָן יָתֵר עַל טֶפַח,          כְּדֵי שֶׁיְהֵא הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת דין לבוד על ידי שלשה חבלים.

משנה י'

 מַקִּיפִין בְּקָנִים,      וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

בְּשַׁיָּרָא דִּבְּרוּ,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   לֹא דִּבְּרוּ בְּשַׁיָּרָא אֶלָּא בַּהוֹוֶה.

כָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁתִי וְשֶׁל עֵרֶב,

אֵינָהּ מְחִצָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             אֶחָד מִשְּׁנֵי דְּבָרִים.

אַרְבָּעָה דְּבָרִים פָּטְרוּ בַּמַּחֲנֶה:

מְבִיאִין עֵצִים מִכָּל מָקוֹם,

וּפְטוּרִים       מֵרְחִיצַת יָדַיִם,

וּמִדְּמַאי,

וּמִלְּעָרֵב:

1.    עיצוב המשנה מראה על חלוקתה לשלשה חלקים. המחלוקת לגבי היתר הלבוד בשיירה או בכל מקום, מחלוקת לגבי הצורך במחיצה של שתי וערב, והדברים שפטרו במחנה.

2.    העיצוב מבליט את שתי המחלוקות בנוגע לשיירה ובנוגע לשתי וערב.

3.    עיצוב החלק השלישי מראה באופן ברור את ארבעת הדברים שפטרו במחנה.

עירובין

פרק ב - משנה א
עוֹשִׂין פַּסִּין לַבֵּירָאוֹת        אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין,     נִרְאִין כִּשְׁמֹנָה,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                                  שְׁמֹנָה,                    נִרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר,

אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין

וְאַרְבָּעָה פְשׁוּטִין.

גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא,

וּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת                   שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                     שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע,

קְשׁוּרוֹת וְלֹא מֻתָּרוֹת,

אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת שתי המחלוקות שבין רבי יהודה לבין רבי מאיר . האחת לגבי מספר הדיומדין והשניה לגבי הרווח שבין הדיומדין.

משנה ב
מֻתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר,                  וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּהּ בִּפְנִים וְשׁוֹתָה.

מֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא,             וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את אפשרויות המרחק של הפסין מהבאר.

משנה ג
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             עַד בֵּית סָאתָיִם.    

אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ           בֵית סָאתַיִם אֶלָּא לְגִנָּה וּלְקַרְפֵּף,

אֲבָל אִם הָיָה דִּיר אוֹ סַחַר אוֹ מֻקְצֶה אוֹ חָצֵר,

אֲפִלּוּ בֵית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין,

אֲפִלּוּ בֵית עֲשָׂרָה כּוֹרִין, מֻתָּר.

וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא,           וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין:

1.    עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין רבי יהודה לבין חכמים.

2.    השורה האחרונה במשנה  מבהירה את נושא הפסין מסביב לבאר.

משנה ד
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אִם הָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן,          יְסַלְּקֶנָּה לַצְּדָדִין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                               אֵינוֹ צָרִיךְ.

אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים, וּבְאֵר הָרַבִּים, וּבְאֵר הַיָּחִיד, עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין,

אֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר,                    

אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין       אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד,

וְלַשְּׁאָר                   עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שתי מחלוקות. האחת בנוגע לדרך הרבים המפסיקה, והשניה בנוגע לסוגי בורות שונים.

משנה ה
וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא, הַגִּנָּה וְהַקַּרְפֵּף

שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם,

מֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,            מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ,

וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵית דִּירָה,

אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה,    מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ,                מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ,

וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם

עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירָיִם

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ

אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,                                  אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      אֲפִלּוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ,               מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ:

1.    עיצוב משנה ארוכה זאת מסייע לראות את מחלוקת התנאים בנוגע לטלטול בגינה ובקרפף.

משנה ו

אָמַר רַבִּי אִלָּעִאי,

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר,      וַאֲפִלּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר

. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ,           אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב,

בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, לוֹ, אֲבָל לָהֶם מֻתָּר.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ,             שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַקְרַבְנִים בְּפֶסַח.

וְחִזַּרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, וְלֹא מָצָאתִי:

1.    עיצוב המשנה מראה את שלשת השמועות ששמע רבי אלעאי מרבי אליעזר.

בס"ד

מסכת עירובין פרק ג 

משנה א
בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִים,           חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח.

וְהַכֹּל נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר,              חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח.

הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן,                        מֻתָּר בְּמַיִם וּבְמֶלַח.

מְעָרְבִין                   לְנָזִיר            בְּיַיִן

וּלְיִשְׂרָאֵל      בִּתְרוּמָה.

סוּמְכוֹס אוֹמֵר,                           בְּחֻלִּין.

וּלְכֹהֵן           בְּבֵית הַפְּרָס.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       אֲפִלּוּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת,

מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ לָחוֹץ וְלֶאֱכֹל:

1.    העיצוב מראה שני חלקים במשנה. דין המים והמלח ודין הערוב בדברים האסורים על אדם מסויים.

2.    העיצוב בחלק הראשון מראה שלשה נושאים הקשורים למים ומלח

3.    העיצוב של החלק השני מראה שלשה דינים: דין נזיר ביין, ישראל בתרומה, וכהן במקום טמא.

משנה ב
מְעָרְבִין                   בִּדְמַאי,    

וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, 

וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ.

                    וְהַכֹּהֲנִים, בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה

אֲבָל  לֹא                 בְטֶבֶל, 

וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ.

הַשּׁוֹלֵחַ עֵרוּבוֹ         בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן,

אוֹ בְיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב,             אֵינוֹ עֵרוּב.

וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ,              הֲרֵי זֶה עֵרוּב:

1.    עיצוב המשנה מראה בה שני חלקים. במה מותר ובמה אסור לערב, ודין שליחות בערוב.

2.    עיצוב החלק הראשון מראה ההקבלה בין מה שמותר לערב בו ומה שאסור לערב בו.

3.    עיצוב החלק השני מראה איזו שליחות פסולה לערוב וכיצד ניתן להתיר שליחות זאת.

משנה ג
נְתָנוֹ בְאִילָן, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,             אֵין עֵרוּבוֹ עֵרוּב.

לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,               עֵרוּבוֹ עֵרוּב.

נְתָנוֹ בְּבוֹר,    אֲפִלּוּ עָמוֹק מֵאָה אַמָּה,              עֵרוּבוֹ עֵרוּב.

נְתָנוֹ בְרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ בְרֹאשׁ הַקֻּנְדָּס

בִּזְמַן שֶׁהוּא תָלוּשׁ וְנָעוּץ,

אֲפִלּוּ גָבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה,                הֲרֵי זֶה עֵרוּב.

נְתָנוֹ בְמִגְדָּל וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ,                            הֲרֵי זֶה עֵרוּב.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בִּמְקוֹמוֹ,         אֵינוֹ עֵרוּב:

1.    עיצוב המשנה מציע הבחנה בין מקומות שונים בהם מונח הערוב ודין כל מקום ומקום.

משנה ד

נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לַתְּחוּם ,            

וְנָפַל עָלָיו גַּל, אוֹ נִשְׂרַף, אוֹ תְרוּמָה וְנִטְמֵאת,

מִבְּעוֹד יוֹם,             אֵינוֹ עֵרוּב,

מִשֶּׁחֲשֵׁכָה,              הֲרֵי זֶה עֵרוּב.

אִם סָפֵק,

רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים,                               הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים,                                 סְפֵק עֵרוּב, כָּשֵׁר.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,

אַבְטוֹלְמוֹס הֵעִיד מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים                      עַל סְפֵק עֵרוּב שֶׁכָּשֵׁר:

1.    עיצוב המשנה מסייע לזהות שלש אפשרויות של עיתוי הקלקול של הערוב.

2.    העיצוב מסייע להבין את המחלוקת במקרה של ספק.

משנה ה
מַתְנֶה אָדָם עַל עֵרוּבוֹ וְאוֹמֵר,

אִם בָּאוּ גוֹיִים         מִן הַמִּזְרָח,                                 עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב.

מִן הַמַּעֲרָב,                                 עֵרוּבִי לַמִּזְרָח.

אִם בָּאוּ מִכָּאן וּמִכָּאן,                לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ.

לֹא בָאוּ לֹא מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן,      הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי.

אִם בָּא חָכָם           מִן הַמִּזְרָח,                                 עֵרוּבִי לַמִּזְרָח.

מִן הַמַּעֲרָב,                                 עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב.

בָּא לְכָאן וּלְכָאן,                         לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ.

לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן,                    הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ,              הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ,

וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם רַבּוֹתָיו              לִמְקוֹם שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ:

1.    עיצוב המשנה מראה שתי אפשרויות להתנות על הערוב. האחת במקרה שבאו גויים והשנייה במקרה שבא חכם.

2.    בכל אחד מהמקרים יש ארבע אפשרויות מקבילות.

3.    רבי יהודה מוסיף בשתי השורות האחרונות עוד שני מצבים הנוגעים למפגש עם רבו.

משנה ו
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לְשַׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ,

מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר,  

עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח,     וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב.

הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב,               וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח.          

עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן,                 וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי.

עֵרוּבִי הַשֵּׁנִי,                     וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי.

 וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת,

אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר.

אוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים,

אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר.

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה   מוֹלִיכוֹ בָרִאשׁוֹן, וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ.

בַּשֵּׁנִי מַחְשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ.

וְנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵרוּבוֹ.

נֶאֱכַל בָּרִאשׁוֹן, עֵרוּבוֹ לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵרוּב לַשֵּׁנִי.

אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,               מוֹדִים אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת:

1.    עיצוב המשנה מציג בצורה מובלטת את המחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים במקרה של יום טוב הסמוך לשבת.

משנה ז
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר,

מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין    

וְאוֹמֵר,

עֵרוּבִי בָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח      וּבַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב,

בָּרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב      וּבַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח.

עֵרוּבִי בָּרִאשׁוֹן,                 וּבַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי.

עֵרוּבִי בַּשֵּׁנִי,                      וּבָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי.

וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

1.    העיצוב מסייע להבין את האפשרויות השונות שמציע רבי יהודה לגבי הערוב בראש השנה..

משנה ח
וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה

                              מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן       וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי.

 וְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָרִאשׁוֹן,        תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי.

וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

1.    העיצוב מבהיר את עמדת רבי יהודה בנוגע הערוב בשני ימים של יום טוב.

משנה ט
רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס אוֹמֵר,

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה

אוֹמֵר, הַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה, אִם הַיּוֹם, אִם לְמָחָר

                                                            וּלְמָחָר הוּא אוֹמֵר, אִם הַיּוֹם, אִם אֶמֶשׁ.

וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

1.    עיצוב המשנה מאפשר להבין את נוסח התפילה שמציע רבי דוסא בראש השנה.

בס"ד

מסכת עירובין פרק ד –

משנה א

מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ       גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה,             אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.

     הֶחֱזִירוּהוּ,                                                 כְּאִלּוּ לֹא יָצָא.

הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת.

נְתָנוּהוּ בְדִיר אוֹ בְסַהַר,

רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמְרִים,   מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים,                    אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרַנְדִּיסִין

וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָּם.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה                  הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא                                  לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת,

שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן:

1.    עיצוב המשנה מראה שני חלקים: המחלוקת בין התנאים והמעשה המדגים את המחלוקת.

משנה ב
פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמָל עַד שֶׁחֲשֵׁכָה.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל,     מָה אָנוּ לֵירֵד.

אָמַר לָהֶן,                         מֻתָּר אַתֶּם, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל,

וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁכָה:

1.    העיצוב מבהיר את השיח שבין רבן גמליאל לבין המפליגים איתו.

משנה ג
מִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ,        כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה,

יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.

אִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא,

שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את העיקרון שבמשפט האחרון.

משנה ד
מִי שֶׁיָּשַׁב בַּדֶּרֶךְ, וְעָמַד,      וְרָאָה וַהֲרֵי הוּא סָמוּךְ לָעִיר,

הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה כַוָּנָתוֹ לְכָךְ,

לֹא יִכָּנֵס,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             יִכָּנֵס

.אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,             מַעֲשֶׂה הָיָה, וְנִכְנַס רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹא מִתְכַּוֵּן:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה בהירה את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה.

משנה ה
מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָדַע שֶׁחֲשֵׁכָה,          יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ,

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                 אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                               וְהוּא בְאֶמְצָעָן

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ.

וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה                                 שֶׁאִם בֵּרֵר לוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את מחלוקת התנאים בנוגע למי שנרדם בדרך ונכנסה השבת.

משנה ו
הָיוּ שְׁנַיִם,     מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה,

מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

הָיוּ שְׁלֹשָׁה,   וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינֵיהֶן,

הוּא מֻתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרִין עִמּוֹ,

וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה,

לְשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ

וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

עֵרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית,

הִיא מֻתֶּרֶת עִמָּהֶם וְהֵן מֻתָּרוֹת עִמָּהּ,

וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ:

1.    העיצוב מבהיר יפה את הדין במקרה ששניים או שלשה שובתים ביחד בדרך.

2.    העיצוב מראה את המקרה המקביל של שלש חצרות הפתוחות זו לזו.

משנה ז
מִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר,

וְאָמַר,          שְׁבִיתָתִי תַחְתָּיו,     לֹא אָמַר כְּלוּם.

שְׁבִיתָתִי בְעִקָּרוֹ,     מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה,

וּמֵעִקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה

                                                            נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את ההבדל בין שתי האמירות: שביתתי תחתיו או שביתתי בעיקרו.

משנה ח
אִם אֵינוֹ מַכִּיר, אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָקִי בַהֲלָכָה, וְאָמַר, שְׁבִיתָתִי בִמְקוֹמִי,  

זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.  

עֲגֻלּוֹת,

דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                                        

מְרֻבָּעוֹת,

כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר לַזָּוִיּוֹת:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין רבי לחנינה לבין חכמים לגבינ צורת החישוב של אלפיים אמות.

משנה ט
וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ,               הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר,                אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר,

לֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בְּפַת אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר,

שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה.

משנה י
מִי שֶׁיָּצָא לֵילֵךְ בְּעִיר שֶׁמְּעָרְבִין בָּהּ וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ,

הוּא מֻתָּר לֵילֵךְ וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,    כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְעָרֵב וְלֹא עֵרֵב, הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל:

1.    עיצוב המשנה מראה המחלוקת בין רבי יהודה לבין רבי מאיר לגבי האדם שיצא להניח את העירוב.
 

משנה יא
מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם,      אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,              לֹא יִכָּנֵס.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           שְׁתַּיִם,                              יִכָּנֵס,

שָׁלֹשׁ,                               לֹא יִכָּנֵס.

מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,              לֹא יִכָּנֵס.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,             אֲפִלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, יִכָּנֵס,

שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת, מִפְּנֵי הַטּוֹעִין:

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את שתי המחלוקות. בין ת"ק לרבי אליעזר ובין ת"ק לרבי שמעון.

עירובין פרק ה –

משנה א
כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים,

בַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא,

פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא.

הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים,

וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה,

מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְנֶגְדָּן,

וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרֻבַּעַת

כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את הצורה שבה מודדים את שטח העיר לגבי קביעת אלפיים אמה.

משנה ב
נוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   לֹא אָמְרוּ קַרְפֵּף אֶלָּא בֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת,

אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם,

וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם,

עוֹשֶׂה קַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָת:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים לגבי חישוב שטח הקרפף.

משנה ג
וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְפָרִים הַמְּשֻׁלָּשִׁין,

אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ,

עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד:

1.    העיצוב מסייע להבין את דין שלש הכפרים הסמוכים בצורה של סגול.

משנה ד
אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

וְלֹא יִמְדּוֹד אֶלָּא כְנֶגֶד לִבּוֹ.

הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ.

הִגִּיעַ לְהָר,                                  מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם.

אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ

בָּזוֹ אָמַר רַבִּי דוֹסְתַּאי בַּר רַבִּי יַנַּאי

מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,

שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת הצורה שבה מודדים את המרחק ים בעזרת חבל של חמישים אמה.

משנה ה
אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה.

רִבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִעֵט לְמָקוֹם אַחֵר, שׁוֹמְעִין לִמְקוֹם שֶׁרִבָּה.

רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאַחֵר,                       שׁוֹמְעִין לַמְרֻבֶּה.

אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, נֶאֱמָנִין לוֹמַר, עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת,

שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל:

1.    עיצוב המשנה מראה את המגמה להקל בתחומים.

משנה ו
עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים,   מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ.

וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד,        אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ,

אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה,

שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                       שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים:

1.    משנה זאת שעוסקת בעירובי חצרות מעוצבת בצורה המבליטה את המחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון.

משנה ז
מִי שֶׁהָיָה      בַמִּזְרָח         וְאָמַר לִבְנוֹ    עָרֵב לִי בַמַּעֲרָב,

בַּמַּעֲרָב         וְאָמַר לִבְנוֹ,   עָרֵב לִי בַמִּזְרָח,

אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן,

מֻתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ.       

                     לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן

אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ.

הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר,         לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.

נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,      מַה שֶׁנִּשְׂכָּר הוּא מַפְסִיד:

1.    העיצוב מראה שני חלקים במשנה: מזרח ומערב, וערוב בעיבורה של העיר או מחוץ לתחום..

2.    בחלק הראשון משחק מילים מקביל: עירובו – ביתו.

משנה ח
אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה               מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה,

וְאֵין   אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה      מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה.

כֵּיצַד.

מִי שֶׁהָיָה      בְעִיר גְּדוֹלָה            וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר קְטַנָּה,

בְּעִיר קְטַנָּה            וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר גְּדוֹלָה,

מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,

אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה:

1.    העיצוב מסייע להבנת העירוב בעיר קטנה וגדולה ואת המחלוקת בין ת"ק לרבי עקיבא.

משנה ט
אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא,       אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בִמְעָרָה,

שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה.

אָמְרוּ לוֹ,                          אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיוּרִין,

אֲבָל יֶשׁ בָּהּ דִּיוּרִין,

מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.

נִמְצָא, קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ.

וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ                נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם,

שֶׁאֲפִלּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בִמְעָרָה:

1.    עיצוב המשנה שהיא המשך המשנה הקודמת, מסייע להבנת השיח שבין רבי עקיבא וחכמים.

עירובין פרק ו'

משנה א
הַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶחָצֵר,

אוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב     הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,        לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר

עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי אליעזר בן יעקב.

משנה ב
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם,

וְאָמַר לָנוּ אַבָּא,      מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי,

                                                  עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר,

                              מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי         עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת שתי האפשרויות שימנאו מהנוכרי לאסור את המבוי על שכניו.

משנה ג
אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב,

בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא,          לוֹ וְלָהֶם,

וְשֶׁלָּהֶם מֻתָּרִין,                                     לוֹ וְלָהֶם.

נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן,       הוּא מֻתָּר וְהֵן אֲסוּרִין.

הָיוּ שְׁנַיִם,               אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה,

שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת             וְנוֹטֵל רְשׁוּת,

שְׁנַיִם נוֹתְנִים רְשׁוּת           וְאֵין נוֹטְלִין רְשׁוּת:

1.    העיצוב מבליט את מטבעות הלשון המקבילים במשנה.

משנה ד
מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         מִבְּעוֹד יוֹם,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           מִשֶּׁחֲשֵׁכָה.

מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא,   בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד,        הֲרֵי זֶה אוֹסֵר,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                     בְּמֵזִיד אוֹסֵר                    

בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת שתי המחלוקות במשנה.

משנה ה
בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שֻׁתָּף לִשְׁכֵנִים, לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְיַיִן,          אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב.

לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְשֶׁמֶן,        צְרִיכִים לְעָרֵב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                       אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה,           אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב:

1.    העיצוב מסייע להבין את המחלוקת בין ת"ק לרבי שמעון.

משנה ו
חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִטְרַקְלִין אֶחָד,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּן.

וּמוֹדִים,

בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן שְׁרוּיִן בַּחֲדָרִים אוֹ בַעֲלִיּוֹת,

שֶׁהֵן צְרִיכִין           עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה:

1.    העיצוב מסייע להבין מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

משנה ז
הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶם,

צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

לְפִיכָךְ,          אִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב,

מְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ.

אֵימָתַי,         בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אַחֵר,

אֲבָל אִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָן,

אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין בֶּחָצֵר,                אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:

1.    העיצוב מסייע להבנת דין האחים הגרים עם אביהם באותה חצר.

משנה ח
חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי,

עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי,                 מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי.

וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי,                                      מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן.

עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי,

וְשָׁכַח אֶחָד   מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב,                    מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן.

מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף,

מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי

                                                                                שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים:

1.    העיצוב מבליט את המקרים בצד ימין ואת ההלכה בצד שמאל.

משנה ט
שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ,

עֵרְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה,     הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה.

הַחִיצוֹנָה, וְלֹא הַפְּנִימִית,             שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.

עֵרְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ,                 זוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ

וְזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

רַבִּי עֲקִיבָא                                                     אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה,

שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                           אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ:

1.    עיצוב המשנה מראה את המקרים בצד ימין ואת ההלכה בצד שמאל וכן העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי עקיבא וחכמים.

משנה י
שָׁכַח אַחַד     מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב,                הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה.

מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב,                שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.

נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁכַח אֶחָד,  

בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵרֵב,    שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.

וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים,                                      אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:

1.    עיצוב המשנה שהיא המשך למשנה הקודמת, מסייע להבין את ההבדל בין החצר הפנימית לחצר החיצונה.

עירובין פרק ז.

משנה א

חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת,

אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה,        

בְּתוֹךְ עֲשָֹרָה                      מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ, מְעָרְבִין אֶחָד;

פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה,

אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָֹרָה           מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת הערוב של החצרות שיש ביניהן חלון. 

משנה ב

כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת

גָּבוֹהַּ עֲשָֹרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה -                   מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.

הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ פֵּרוֹת -                                          אֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין

וְאֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לְמַטָּה.

 נִפְרַץ הַכֹּתֶל עַד עֶשֶֹר אַמּוֹת -                מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּפֶּתַח;

יוֹתֵר מִכָּאן -                                         מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם.

.

1.    עיצוב המשנה מראה מצד ימין את מצב הכותל בין שתי חצרות, ומצד שמאל את ההלכה בנוגע לערוב.

משנה ג

חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת,

עָמֹק   עֲשָֹרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה -                 מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד,

אֲפִלּוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶּבֶן;

מָלֵא עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת -      מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם.

1.    העיצוב מסייע להבין את שני המצבים של החריץ שבין החצרות.

 משנה ד

נָתַן עָלָיו נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים,

וְכֵן שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ -             מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד;

פָּחוֹת מִכָּאן -                                        מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.

1.    העיצוב מסייע להבין את שני המקרים הדומים: החריץ ושתי הגזוזטראות.

משנה ה

מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת

גָּבוֹהַּ עֲשָֹרָה טְפָחִים                              מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.

אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן

וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן.

 נִתְמָעַט הַתֶּבֶן מֵעֲשָֹרָה טְפָחִים              מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם.

1.    העיצוב מסייע להבין את שני המצבים בנוגע למתבן. 

משנה ו

כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי?

מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי,

וּמְזַכֶּה לָהֶן                                 עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים,

וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ;

אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה                          לא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים,

וְלא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים,

מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ.

1.    העיצוב מסייע להבין את ההבדל בין שני המצבים. מזכה, ואינו מזכה.

 משנה ז

נִתְמָעַט הָאֹכֶל -                          מוֹסִיף וּמְזַכֶּה,        וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ.

 נִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם -                        מוֹסִיף וּמְזַכֶּה,        וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ.

1.    העיצוב מבליט את ההבדל בין שני המצבים.

משנה ח 

כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ?

בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין -                                מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכֻלָּם.

בִּזְמַן שֶׁהֵן מֻעָטִין -                                כַּגְּרוֹגֶרֶת, לְהוֹצָאַת שַׁבָּת, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

1.    העיצוב מסייע להבין את שתי התשובות על שאלת המשנה. 

משנה ט

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּתְחִלַּת עֵרוּב, אֲבָל בִּשְׁיָרֵי עֵרוּב -                    כָּל שֶׁהוּא.

וְלא אָמְרוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת,           אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת.

1.    בהמשך למשנה הקודמת, העיצוב מסייע להבנת ההבדל בין המשפט האחרון במשנה הקודמת לבין שיירי הערוב.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות קובע עיקרון חשוב לגבי הערוב.

 משנה י

בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין,                                 חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח; 

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:                                                   כִּכָּר הוּא עֵרוּב.

אֲפִלּוּ מַאֲפֵה סְאָה   וְהִיא פְּרוּסָה -                            אֵין מְעָרְבִין בָּהּ;

כִּכָּר בָּאִסָּר              וְהוּא שָׁלֵם -                                מְעָרְבִין בּוֹ.

1.    העיצוב מסייע להבין המחלוקת בין רבי אליעזר לבין רבי יהושע.

משנה יא

נוֹתֵן אָדָם מָעָה לַחֶנְוָנִי וְלַנַּחְתּוֹם                     כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ עֵרוּב; 

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                                          לא זָכוּ לוֹ מָעוֹתָיו.

וּמוֹדִים בִּשְׁאָר כָּל אָדָם -                                שֶׁזָּכוּ לוֹ מָעוֹתָיו,

שֶׁאֵין מְעָרְבִין לָאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ.

 אָמַר רַבִּי יְהוּדָה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּעֵרוּבֵי תְחוּמִין;

אֲבָל בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת                                        מְעָרְבִין לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ;

לְפִי שֶׁזָּכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו,

וְאֵין חָבִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.

1.    העיצוב מבהיר את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים.

2.    העיצוב מסייע להבנת דברי רבי יהודה בנוגע להבדל בין ערובי תחומין לערובי חצרות.

בס"ד

עירובין פרק ח

משנה א

כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּתְּחוּמִין?

מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית

וְאוֹמֵר.

הֲרֵי זֶה         לְכָל בְּנֵי עִירִי,

לְכָל מִי שֶׁיֵּלֵךְ          לְבֵית הָאֵבֶל

אוֹ                          לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה.

וְכָל שֶׁקִּבֵּל עָלָיו       מִבְּעוֹד יוֹם -           מֻתָּר.

מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ -             אָסוּר;

שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ.

1.    עיצוב המשנה מראה את האפשרות שאחד יניח לבני העיר ערוב תחומים אבל בתנאי שהרוצה ללכת בשבת יקבל על עצמו את הערוב הזה מבעוד יום.

משנה ב

כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ?

מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד.      מְזוֹנוֹ לַחֹל וְלא לַשַּׁבָּת; 

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                                                              לַשַּׁבָּת וְלא לַחֹל.

וְזֶה וָזֶה מִתְכַּוְּנִין לְהָקֵל.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר.

מִכִּכָּר בַּפֻּנְדְּיוֹן מֵאַרְבַּע סְאִין בַּסֶּלַע.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:            שְׁתֵּי יָדוֹת לַכִּכָּר מִשָּׁלשׁ לַקַּב.

חֶצְיָהּ לְבַיִת הַמְנֻגָּע.

וַחֲצִי חֶצְיָהּ לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה.

1.    עיצוב המשנה מראה את המחלוקת לגבי כמות המזון שיש להניח כערוב.

2.    שתי השורות האחרונות מוסיפות הלכות אחרות הנוגעות לשיעור מזון ולא הלכות של הערוב. 

משנה ג

אַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מַרְפֶּסֶת שֶׁשָּׁכְחוּ וְלא עֵרְבוּ,

כָּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָֹרָה טְפָחִים -          לַמַּרְפֶּסֶת,

פָּחוֹת מִכָּאן -                              לֶחָצֵר.

חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע,          גְּבוֹהִים עֲשָֹרָה טְפָחִים -              לַמַּרְפֶּסֶת,

פָּחוֹת מִכָּאן -                              לֶחָצֵר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּסְמוּכָה.

אֲבָל בְּמֻפְלֶגֶת,        אֲפִלּוּ גְּבוֹהָה עֲשָֹרָה טְפָחִים -       לֶחָצֵר.

וְאֵיזוֹ הִיא סְמוּכָה?

כָּל שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה אַרְבָּעָה טְפָחִים.

1.    עיצוב המשנה מאפשר להבחין בין המצבים השונים של חצר ומרפסת הסמוכות זו לזו בנוגע לטלטול לעמוד או תל או בור שבחצר.. 

משנה ד

הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ

בְּבֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמַרְפֶּסֶת -           אֵינוֹ עֵרוּב, וְהַדָּר שָׁם אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו;

בְּבֵית הַתֶּבֶן וּבְבֵית הַבָּקָר,

וּבְבֵית הָעֵצִים וּבְבֵית הָאוֹצָרוֹת -          הֲרֵי זֶה עֵרוּב, וְהַדָּר שָׁם אוֹסֵר עָלָיו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: 

אִם יֶשׁ שָׁם תְּפִיסַת יָד שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת     אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו.

1.    עיצוב המשנה מבהיר את ההבדל בין השם את הערוב במקום שנחשב לדירה לבין מקום שאינו נחשב לדירה.

משנה ה

הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת,

אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְֹרָאֵל -                     הֲרֵי זֶה אוֹסֵר; 

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                                                                        אֵינוֹ אוֹסֵר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:                                    נָכְרִי                                 אוֹסֵר,

יִשְֹרָאֵל                             אֵינוֹ אוֹסֵר,

שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְֹרָאֵל לָבוֹא בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: 

אֲפִלּוּ הִנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר                   אֵינוֹ אוֹסֵר,

שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ.

1.    עיצוב המשנה מאפשר לזהות את הדעות השונות של התנאים לגבי אדם שעזב ביתו לשבת ולא השכיר רשותו לשאר בני החצר.

 משנה ו

בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת -              אֵין מְמַלְאִין מִמֶּנּוּ בַּשַּׁבָּת;

אֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לוֹ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָֹרָה טְפָחִים,

בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה בֵּין מִתּוֹךְ אָגְנוֹ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:                  מִלְּמַטָּה,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:                    מִלְמַעְלָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:                        לא תְּהֵא מְחִצָּה גְּדוֹלָה מִן הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם.

1.    עיצוב המשנה מראה את הדעות השונות בנוגע לשאיבת מים מהבור שנמצא בין שתי חצרות. 

משנה ז

אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר אֵין מְמַלְאִין הֵימֶנָּה בַּשַּׁבָּת,

אֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לָהּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָֹרָה טְפָחִים,

בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                      כֹּתֶל שֶׁעַל גַּבָּהּ תִּדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:                        מַעֲשֶֹה בְּאַמָּה שֶׁל אָבֵל,

שֶׁהָיוּ מְמַלְאִין מִמֶּנָּה עַל פִּי זְקֵנִים בַּשַּׁבָּת.

אָמְרוּ לוֹ:                                    מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כַּשִּׁעוּר.

1.    עיצוב המשנה מראה את האפשרויות השונות לשאוב מים מהאמה שעוברת בחצר.

משנה ח

גְּזֻזְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם אֵין מְמַלְאִין הֵימֶנָּה בַּשַּׁבָּת,

אֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לָהּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָֹרָה טְפָחִים,

בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה.

וְכֵן שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.

עָשׁוּ לָעֶלְיוֹנָה וְלא עָשׁוּ לַתַּחְתּוֹנָה           שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּעָרְבוּ.

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את הדרך שניתן לשאוב בה מים מהנהר שעובר מתחת לגזוזטרא.

 משנה ט

חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת -       אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת,

אֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לָהּ עוּקָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם

מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה,

בֵּין מִבַּחוּץ בֵּין מִבִּפְנִים;

אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ         צָרִיךְ לִקְמוֹר,

מִבִּפְנִים                  אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר.

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין מה הדין של שפיכת מים בחצר קטנה שהמים עלולים לצאת ממנה לרשות הרבים.

 משנה י

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר.

בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:  אֲפִלּוּ גַּג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה        לא יִשְׁפֹּךְ עַל פִּי הַבִּיב,

אֲבָל שׁוֹפֵךְ מִגַּג לְגַג,

וְהַמַּיִם יוֹרְדִין לַבִּיב.

הֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת.

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת בין רבי אליעזר בן יעקב לחכמים בנוגע לשפיכת המים בחצר שיגיעו לביב ברשות הרבים.

2.    המשפט האחרון במשנה שייך למשנה הקודמת בנוגע לחצר שהיא פחותה מארבע אמות.

משנה יא

וְכֵן שְׁתֵּי דְיוּטָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ,

מִקְצָתָן עָשׁוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לא עָשׁוּ עוּקָה -    אֶת שֶׁעָשׁוּ עוּקָה מֻתָּרִין,

וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׁוּ עוּקָה אֲסוּרִין.

1.    עיצוב המשנה מבייע להבין שמי שלא עשה עוקה לא יכול לשפוך המים בחצר בגלל שהן יוצאים לרשות הרבים.

בס"ד

עירובין פרק ט'

משנה א

כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת,         

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַּג גָּבוֹהַּ עֲשָֹרָה אוֹ נָמוּךְ עֲשָֹרָה; 

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                                כָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:                                אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵרוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת -

רְשׁוּת אַחַת לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ לְתוֹכָן,

וְלא לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת.

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את שלשת דעות התנאים לגבי הטלטול בגגות העיר.

משנה ב

גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן,                   הַגָּדוֹל - מֻתָּר          וְהַקָּטָן -       אָסוּר.

חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה,      הַגְּדוֹלָה - מֻתֶּרֶת     וְהַקְּטַנָּה -     אֲסוּרָה,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה.

חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים,     הַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד

אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְתוֹכָהּ            חַיָּב; 

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:                      מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ           פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַּכַּרְמְלִית.

1.    העיצוב מראה את ההקבלה בין המשפט הראשון למשפט השני.

2.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים . 

משנה ג

חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵי רוּחוֹתֶיהָ,

וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵי רוּחוֹתָיו,

וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְּלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו

מֻתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת                    וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא; 

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:      אִם מֻתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת -           מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבֹא;

וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא -          אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת.

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין רבי יהודה לרבי יוסי לגבי חצר או בית שנפרצו בשבת.

משנה ד             

הַבּוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים,

וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפֻלָּשִׁים -               מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת; 

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וַחֲכָמִים -                                   אוֹסְרִין.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:                מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ.

וַחֲכָמִים -                                   אוֹסְרִין.

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת שתי המחלוקות בין רבי יהודה לחכמים.

בס"ד

עירובין פרק י'

משנה א

הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין -                          מַכְנִיסָן זוּג זוּג.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:                     שְׁנַיִם שְׁנַיִם.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּישָׁנוֹת, אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת -             פָּטוּר.

מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְּרִיכוֹת -          מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן.

וּבַסַּכָּנָה -                                    מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ.

1.    עיצוב המשנה מראה אפשרויות שונות של טיפול בתפילין שנמצאו בשבת במקום האסור בטלטול. 

 משנה ב

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:  נוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ,         עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה.

וְכֵן בְּנוֹ,                  נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ,         אֲפִלּוּ מֵאָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:  נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵרוֹ

וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ,                             אֲפִלּוּ חוּץ לַתְּחוּם.

אָמְרוּ לוֹ.                לא תְּהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ.

1.    עיצוב המשנה מראה את המשך הדין של התפילין מהמשנה הקודמת, שצריך להביא לעיר וכן הלכות נוספות הדומות לטלטול התפילין.

 משנה ג

הָיָה קוֹרֵא בַּסֵּפֶר עַל הָאִסְקֻפָּה, נִתְגַּלְגַּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ -          גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.

הָיָה קוֹרֵא בְּרֹאשׁ הַגַּג וְנִתְגַּלְגַּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ,

עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָֹרָה טְפָחִים -                                           גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ;

מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָֹרָה טְפָחִים -                                                   הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: 

אֲפִלּוּ אֵין מְסֻלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִּמְלא מַחַט -                     גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: 

אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ עַצְמוֹ -                                                             גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ,

שֶׁאֵין לָךְ דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ.

1.    עיצוב המשנה מראה את ההבחנה בין שלשת דעות התנאים, בנוגע לגלילת הספר שנתגלגל מיד האדם לרשות הרבים.

 משנה ד

זִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן       נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בַּשַּׁבָּת.

עוֹמֵד אָדָם              בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד         וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

בִּרְשׁוּת הָרַבִּים        וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת.

1.    עיצוב המשנה מראה את שלשת המקרים שבהם מותר לטלטל כשאדם ברשות אחת והוא שולח ידו לרשות אחרת.

 משנה ה

לא יַעֲמֹד אָדָם        בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד                   וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

בִּרְשׁוּת הָרַבִּים                  וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד.

וְכֵן לא יָרֹק.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: 

אַף מִשֶּׁנִּתְלַשׁ רֻקּוֹ בְּפִיו      לא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָּרֹק.

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את שני המצבים האסורים מרשות לרשות.

 משנה ו

לא יַעֲמֹד אָדָם        בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד                   וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

בִּרְשׁוּת הָרַבִּים                  וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,

אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה.

וְכֵן בַּגַּת.

קוֹלֵט אָדָם   מִן הַמַּזְחֵילָה לְמַטָּה מֵעֲשָֹרָה טְפָחִים;

וּמִן הַצִּנּוֹר, מִכָּל מָקוֹם שׁוֹתֶה.

1.    עיצוב המשנה מסייע להבחין בין המקרים השונים של השתייה כשהאדם ברשות אחת והמים ברשות אחרת.

 משנה ז

בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחֻלְיָתוֹ גְּבוֹהָה עֲשָֹרָה טְפָחִים,

חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו - מְמַלְאִין הֵימֶנּוּ בַּשַּׁבָּת.

אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָֹרָה טְפָחִים, 

חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ - שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת.

1.    עיצוב המשנה מראה שני מקרים מקבילים, שבהם מעבירים מרשות יחיד אחת לרשות יחיד אחרת דרך מקום פטור.

 משנה ח

אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ,

אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים -             מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו.

שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים -                  לא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן.

הַדֶּלֶת שֶׁבַּמֻּקְצֶה וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה וּמַחֲצָלוֹת -         אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן,

אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ.

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים: טלטול מתחת לעץ סבוך שענפיו קרובים לארץ, וסגירת פרצה במקום מגודר. 

משנה ט

לא יַעֲמֹד אָדָם        בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,                 וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים;

בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,                 וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד;

אֶלָּא אִם כֵּן עָשָֹה מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָֹרָה טְפָחִים;

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

אָמְרוּ לוֹ: 

מַעֲשֶֹה בְּשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִין שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם,

שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: 

שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הָיָה.

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים לגבי הושטת יד מרשות לרשות.

2.    דברי רבי יוסי לא חולקים אלא מציינים שהעובדה הייתה אחרת.

משנה י

נֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלֻסְטְרָא -

רַבִּי אֶלְעָזָר -                              אוֹסֵר,

וְרַבִּי יוֹסֵי -                                מַתִּיר.

 אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר.

מַעֲשֶֹה בִּכְנֶסֶת שֶׁבִּטְבֶרְיָא           שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר,

עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים                        וְאָסְרוּ לָהֶן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:                                              אִסּוּר נָהֲגוּ בָּהּ,

בָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים                                וְהִתִּירוּ לָהֶן.

1.    עיצוב החלק הראשון מראה יפה המחלוקת לגבי שימוש בנגר.

2.    עיצוב החלק השני מראה את שתי המסורות בנוגע לשימוש בנגר בטבריה.

 משנה יא

נֶגֶר                         הַנִּגְרָר - נוֹעֲלִים בּוֹ            בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לא בַּמְּדִינָה;

וְהַמֻּנָּח -                           כָּאן וְכָאן אָסוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמֻּנָּח –                            מֻתָּר בַּמִּקְדָּשׁ,

וְהַנִּגְרָר -                           בַּמְּדִינָה.

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין ת"ק לרבי יהודה.

משנה יב

מַחֲזִירִין צִיר           הַתַּחְתּוֹן                           בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לא בַּמְּדִינָה;

וְהָעֶלְיוֹן -                                    כָּאן וְכָאן אָסוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעֶלְיוֹן -                           בַּמִּקְדָּשׁ,

וְהַתַּחְתּוֹן -                        בַּמְּדִינָה.

1.    עיצוב המשנה דומה לעיצוב של המשנה הקודמת. העיצוב מסייע להבין המחלוקת בין ת"ק לרבי יהודה.

משנה יג

מַחֲזִירִין רְטִיָּה                                                בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לא בַּמְּדִינָה;

אִם בַּתְּחִלָּה -                                                                      כָּאן וְכָאן אָסוּר.

קוֹשְׁרִין נִימָא                                                  בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לא בַּמְּדִינָה;

אִם בַּתְּחִלָּה -                                                                      כָּאן וְכָאן אָסוּר.

חוֹתְכִין יַבֶּלֶת                                                  בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לא בַּמְּדִינָה;

וְאִם בַּכְּלִי -                                                                         כָּאן וְכָאן אָסוּר.

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את ההקבלה בין המקרים של רטיה, נימא, יבלת, בנוגע להבדל בין המקדש למדינה..   

2.    העיצוב מבליט את הדברים האסורים מול הדברים המותרים.

3.    העיצוב מקשר בין המשנה הזו לקודמתה ולבאה אחריה..

משנה יד

כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ  כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶּמִי                בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לא בַּמְּדִינָה;

אִם לְהוֹצִיא דָּם -                                                                כָּאן וְכָאן אָסוּר.

בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ                     בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיקוּ,

וּמְמַלְאִים     מִבּוֹר הַגּוֹלָה וּמִבּוֹר הַגָּדוֹל בַּגַּלְגַּל           בַּשַּׁבָּת,

וּמִבְּאֵר הַקַּר                                         בְּיוֹם טוֹב.

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שלשה נושאים שהקלו בהם במקדש בשבת. טיפול במכה באצבע בשבת, מלח על גבי הכבש של המזבח בשבת, מילוי מים בעזרת גלגל בשבת.

2.    עיצוב החלק האחרון מבליט את ההבדל שבין בור לבאר ובין שבת ליום טוב לעניין מילוי מים.

משנה טו

שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמִּקְדָּשׁ,

כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְּהֶמְיָנוֹ,        שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטֻּמְאָה; 

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:            בִּצְבַת שֶׁל עֵץ,                   שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה.

מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ?

מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ; 

דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: 

מְקוֹם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת -

מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ,

וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת -       כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: 

מְקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לָךְ חֲכָמִים, מִשֶּׁלָּךְ נָתְנוּ לָךְ,

שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לָךְ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת.

עיצובה של המשנה האחרונה מראה שיש בה שני נושאים. איך להוציא את הטומאה מהמקדש. ומהיכן יש להוציא את הטומאה. בשני הנושאים העיצוב מראה את המחלוקת בין התנאים.