מסכת פסחים

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א'

משנה א             

אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר,      בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר.

כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ                              אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה.

וְלָמָּה אָמְרוּ                          שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף,   

מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,             שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָל הַמַּרְתֵּף.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,               שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת:

1.   עיצוב המשנה מלמד שיש בה שני נושאים. מועד בדיקת החמץ לאור הנר, הבדיקה במרתף.

2.   בחלק השני העיצוב מסייע להבין את מבנה המרתף ואת המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

 משנה ב

אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חֻלְדָּה       מִבַּיִת לְבַיִת

וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם,

דְּאִם כֵּן,                                       מֵחָצֵר לְחָצֵר

וּמֵעִיר לְעִיר,        אֵין לַדָּבָר סוֹף:

1.   עיצוב המשנה מראה יפה את ההדרגתיות במקומות שאין חוששים בהם שמא גררה חולדה.

משנה ג

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,        בּוֹדְקִין       אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר

וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר שַׁחֲרִית

וּבִשְׁעַת הַבִּעוּר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,        לֹא בָדַק     אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר, יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.

לֹא בָדַק     בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר,    יִבְדּוֹק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד.

לֹא בָדַק     בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד,      יִבְדּוֹק לְאַחַר הַמּוֹעֵד.

וּמַה שֶּׁמְּשַׁיֵּר, יַנִּיחֶנּוּ בְצִנְעָא,                   כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו:

1.   העיצוב מבהיר יפה את המחלוקת שבין רבי יהודה לחכמים.

2.   השורה האחרונה מציינת הלכה נוספת הקשורה גם כן לבדיקה.

משנה ד

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                          אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ.

וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע,

וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ:

1.   עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה.

 משנה ה

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

שְׁתֵּי חַלּוֹת שֶׁל תּוֹדָה פְּסוּלוֹת  מֻנָּחוֹת עַל גַּג הָאִצְטְבָא.

כָּל זְמַן שֶׁמֻּנָּחוֹת,          כָּל הָעָם אוֹכְלִים.

נִטְלָה אַחַת,                 תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין.

נִטְלוּ שְׁתֵּיהֶן                הִתְחִילוּ כָּל הָעָם שוֹרְפִין.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,      חֻלִּין נֶאֱכָלִין        כָּל אַרְבַּע,

וּתְרוּמָה              כָּל חָמֵשׁ,

וְשׂוֹרְפִין              בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ:

1.   משנתנו היא המשך המשנה הקודמת. העיצוב של החלק השני שלה דומה לעיצוב של המשנה הקודמת והוא מראה את דעת רבן גמליאל שחולק על המשנה הקודמת

2.   דברי רבי יהודה במשנתנו הם המשך דבריו מהמשנה הקודמת, והעיצוב מראה את ההקבלה בין דברין במשנה הקודמת לבין דבריו במשנתנו.

משנה ו

רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר,

מִימֵהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרוֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִוְלַד הַטֻּמְאָה

עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה,

אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ.

הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר,

מִימֵהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם

בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִטְמֵא מֵת,

אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ:

1.   משנתנו מטפלת בנושא אחר שמתקשר עם המשנה הקודמת בגלל שריפת החמץ. עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין דברי רבי חנינא סגן הכוהנים לבין דברי רבי עקיבא.

 משנה ז

אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ,

שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בַפֶּסַח.

אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אֵינָה הִיא הַמִּידָה.

וּמוֹדִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ.

עַל מַה נֶחֱלָקוּ, עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה,

שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,    תִּשָּׂרֵף זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,       שֶׁתֵּיהֶן כְּאֶחָת:

1.   עיצוב המשנה מראה את הקשר בין משנתנו למשנה הקודמת.

2.   עיצוב המשנה מראה את הויכוח בין רבי מאיר ובין רבי יוסי כן את עמדת רבי אליעזר ורבי יהושע.

פסחים פרק ב':

משנה א

כָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכוֹל,         מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת,

וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי,

וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ.

עָבַר זְמַנּוֹ,                            אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ,

וְלֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,        אֵין בִּעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵפָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,        אַף מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם:

1.   העיצוב מראה שיש במשנתנו שני נושאים. השימוש בחמץ לפני ואחרי הזמן, וצורת ביעור החמץ.

2.   העיצוב מראה יפה את המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים.

משנה ב

חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח,   מֻתָּר בַּהֲנָאָה.

וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל,                         אָסוּר בַּהֲנָאָה.

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג) לֹא יֵרָאֶה לְךָ (שְׂאֹר):

1.   עיצוב המשנה מתבקש מהשוואת חמץ נוכרי לחמץ ישראל.

משנה ג

נָכְרִי           שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵצוֹ,         אַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר בַּהֲנָאָה.

וְיִשְׂרָאֵל      שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵצוֹ,          אַחַר הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה.

חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת,       הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,               כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו:

1.   עיצוב המשנה מראה שבמשנתנו שני חלקים: השוואה בין חמץ של ישראל לחמץ של נכרי וחמץ שנפלה עליו מפולת.

2.   עיצוב החלק הראשון מקביל באופן מילולי. 

 משנה ד

הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח    בְּשׁוֹגֵג,       מְשַׁלֵם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ.

בְּמֵזִיד,       פָטוּר מִתַּשְׁלוּמִים וּמִדְּמֵי עֵצִים:

1.   העיצוב מתבקש להשוואת האוכל בשוגג מול האוכל במזיד.

 משנה ה

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח,

בַּחִטִּים, בַּשְּׂעוֹרִים, בַּכֻּסְּמִין וּבַשִּׁיפוֹן וּבְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל.

וְיוֹצְאִין      בַּדְּמַאי

וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,

וְהַכֹּהֲנִים בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה.

אֲבָל לֹא     בַטֶּבֶל,

וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדוּ.

חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר,      עֲשָׂאָן לְעֲצְמוֹ,              אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן.

עֲשָׂאָן לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק,      יוֹצְאִין בָּהֶן:

1.   עיצוב המשנה מראה שיש בה שלשה חלקים. אלו מיני תבואה כשרים למצה, הפרשת תרומות ומעשרות מהתבואה של המצה, דין חלות תודה ורקיקי נזיר לעניין כשרותם למצה.

2.   העיצוב מבליט את הפועל המשותף לכל חלקי המשנה "יוצאין"

3.    העיצוב מראה את שתי האפשרויות המקבילות בחלק השני וגם את שתי האפשרויות המקבילות בחלק השלישי.

משנה ו

וְאֵלּוּ יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח,

בַּחֲזֶרֶת וּבָעֻלְשִׁין וּבַתַּמְכָא וּבַחַרְחֲבִינָא וּבַמָּרוֹר.

יוֹצְאִין בָּהֶן         בֵּין לַחִין

בֵּין יְבֵשִׁין,

אֲבָל לֹא             כְבוּשִׁין

וְלֹא           שְׁלוּקִין

וְלֹא           מְבֻשָּׁלִין.

וּמְצְטָרְפִין לְכַזַּיִת.

וְיוֹצְאִין               בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן,

וּבַדְּמַאי,

וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּש שֶׁנִּפְדּוּ:

1.   עיצוב המשנה מראה את דיני הירקות למרור. אלו ירקות ואיך יוצאים בהם ידי חובה.

 משנה ז

אֵין             שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים,

אֲבָל          חוֹלְטִין.

הָאִשָּׁה       לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמֻּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָה לַמֶּרְחָץ,

אֲבָל           שָׁפָה הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ.

לֹא יִלְעוֹס אָדָם חִטִּין וְיַנִּיחַ עַל מַכָּתוֹ בַפֶּסַח, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת:

1.   עיצוב המשנה מראה דוגמאות אחדות שיש בהם חשש החמצה.

 משנה ח

אֵין    נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ הַחַרְדָּל,

וְאִם נָתַן,           יֹאכַל מִיָּד,

 וְרַבִּי מֵאִיר         אוֹסֵר.

אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח,        לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת,

אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָהֶן.

מֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם,        יִשָּׁפְכוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין:

1.   העיצוב מראה שבמשנתנו שלשה נושאים: דין הקמח בתוך החרוסת או החרדל, אופן הצלייה של קורבן הפסח, ודין המים שהאופה משתמש בהם.

2.   העיצוב של החלק הראשון וגם של השני מראה שתי אפרויות בכל חלק.

מַסֶּכֶת פְּסָחִים פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

משנה א

וְאֵלּוּ עוֹבְרִים בַּפֶּסַח:
כֻּתַּח          הַבַּבְלִי,

שֵׁכַר           הַמָּדִי,

חֹמֶץ          הָאֲדוֹמִי,

זִיתוֹם        הַמִּצְרִי,

זֵמַן            שֶׁלַּצַּבָּעִים,
וַאֲמֵילָן      שֶׁלַּטַּבָּחִים,
וְקוֹלָן         שֶׁלַּסּוֹפְרִים.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אַף טִפּוּלֵי נָשִׁים.

זֶה הַכְּלָל:
כָּל שֶׁהוּא מִין דָּגָן הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח.
הֲרֵי אֵלּוּ בְאַזְהָרָה, וְאֵין בָּהֶן מִשֵּׁם כָּרֵת.

1.   עיצוב המשנה מראה את שתי הקבוצות שיש בהם חמץ. קבוצת המאכלים וקבוצת החומרים של בעלי המקצוע.

משנה ב

בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי עֲרֵבָה, אִם יֵשׁ כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד,      חַיָּב לְבַעֵר,
               פָּחוּת מִכֵּן,                              בָּטֵל בְּמֵעוּטוֹ.

וְכֵן לְעִנְיַן הַטֻּמְאָה:   אִם הִקְפִּיד עָלָיו,                      חוֹצֵץ,
              אִם רוֹצֶה הוּא בְקִיּוּמוֹ,             הֲרֵי הוּא כַעֲרֵבָה.

בָּצֵק הַחֵרֵשׁ,            אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בוֹ שֶׁהֶחְמִיץ         הֲרֵי זֶה אָסוּר.

1.   עיצוב המשנה מראה  שלשה נושאים: בזק זניח שנמצא בכלי, חציצה בטומאה, בצק החרש.

2.   העיצוב של הנושא הראשון והשני מראה ניגודים.

משנה ג

כֵּיצַד מַפְרִישִׁין חַלַּת טֻמְאָה בְיוֹם טוֹב?
רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:      אַל תִּקְרָא לָהּ שֵׁם עַד שֶׁתֵּאָפֶה;
בֶּן בְּתִירָה    אוֹמֵר:      תָּטִיל בצונן.

אָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ : לֹא זֶה הוּא חָמֵץ שֶׁמֻּזְהָרִים עָלָיו בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא,
אֶלָּא מַפְרְשַׁתָּהּ וּמַנְּחַתָּהּ עַד הָעֶרֶב,
וְאִם הֶחְמִיצָה, הֶחְמִיצָה.

1.   עיצוב המשנה מראה את הויכוח שבין שלשת התנאים בנוגע להפרשת חלה טמאה ביום טוב.

משנה ד

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
שָׁלוֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד

זוֹ אַחַר זו.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
שָׁלוֹשׁ נָשִׁים עֲוסִקוֹת בַּבָּצֵק,
אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה.

רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר:
לֹא כָל הַנָּשִׁים וְלֹא כָל הָעֵצִים וְלֹא כָל הַתַּנּוּרִים שָׁוִים.

זֶה הַכְּלָל:           תֹּפָח תִלְטֹשׂ בְּצוֹנִן.

1.   עיצוב המשנה עוזר להבין המחלוקת בין שלשת התנאים.

משנה ה

שאור יִשָּׂרֵף,       וְהָאוֹכְלוֹ    פָטוּר.

סִדּוּק יִשָּׂרֵף,       וְהָאוֹכְלוֹ    חַיָּב מִיתָה.

אֵי זֶה הוּא סֵעוּר?        כְּקַרְנֵי חֲגָבִים.

סִדּוּק?       שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה.

דִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
זֶה וָזֶה, הָאוֹכְלוֹ חַיָּב כרת

אֵי זֶה הוּא סֵעוּר          כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו, כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שְׂעָרוֹתָיו.

1.   עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת בין רבי יהודה לבין חכמים.

משנה ו

אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת,    מְבַעֲרִים אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת.

דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים                          בִּזְמַנָּן.

רְבִּי אֶלְעָזָר בִּרְבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:       תְּרוּמָה מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְחֻלִּין בִּזְמַנָּן

1.   עיצוב המשנה מסייע להבין את המחלוקת בין שלשת התנאים ואת שלשת העמדות..

משנה ז

הַהוֹלֵךְ                לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ

וְלָמוֹל אֶת בְּנוֹ,

וְלֹאכַל סְעוֹדַת אֵרוּסִים בְּבֵית חָמִיו,

וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ הַבַּיִת;

אִם יָכוֹל לַחְזוֹר וּלְבָעֵר וְלַחְזוֹר בְּמִצְוָתוֹ   יַחְזוֹר;
וְאִם לָאו,                                              יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ.

וּלְהַצִּיל מִיַּד הַגַּיִס,
וּמִיַּד הַנָּהָר,
וּמִיַּד הַדְּלֵקָה,
וּמִיַּד הַמַּפְּולֹת,                                      יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ,

וְלשבות שְׁבִיתַת הָרֵשׁוּת                         ְיַחְזוֹר מִיָּד.

1.   עיצוב המשנה מסייע להבנת שלשה מצבים שונים: ההולך למצווה , ההולך בגלל מצב חירום, ההולך למשהו לא הכרחי.

2.   העיצוב מסייע להבחין במקרים בצד ימין ובדין בצד שמאל.

משנה ח

וכֵן מִי שֶׁיָּצָא מִירוּשָׁלַיִם,               ְ

ונִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ בְשַׂר הַקֹּדֶשׁ,
      אִם עִבֵּר הַצּוֹפִים    שׁוֹרְפוֹ בִמְקוֹמוֹ,
                 וְאִם לָאו,    חוֹזֵר וְשׁוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה

וְעַד כַּמָּה הֵן חוֹזְרִין?

רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:         זֶה וָזֶה                כַבֵּיצָה

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:        זֶה וָזֶה                בְּכַזַּיִת

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ         כַּזַּיִת,
וְחָמֵץ                  כַּבֵּיצָה.

1.   עיצוב המשנה מראה שני נושאים: אדם שיצא נירושלים עם בשר קודש, מה הכמות שבגללה יש לחזור

2.   העיצוב עוזר להבין המחלוקת המשולשת בין התנאים לגבי הכמות.

משנה א

מקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת,       עוֹשִׂין.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת,                                               אֵין עוֹשִׂין.

הַהוֹלֵךְ       מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין                    לִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין,

אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין         לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין,

נוֹתְנִין עָלָיו         חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם      

וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם.

וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת:

1.   עיצוב המשנה מראה בצורה ברורה את ההתנהלות של מי שהולך ממקום למקום ושינויי המנהגים.

משנה ב

כַּיּוֹצֵא בוֹ,

הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית          מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ,

אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ, חַיָּב לְבָעֵר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                 אוֹמְרִים לוֹ, צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה.

1.   עיצוב המשנה מראה את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יהודה.

משנה ג

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר,                      אֵין מוֹכְרִין.

וּבְכָל מָקוֹם                                           אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה,

עֲגָלִים וּסְיָחִים שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה.

בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס:

1.   עיצוב המשנה מראה את פרטי הדינים בנוגע למכירת בעלי חיים לגויים.

משנה ד

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים,                   אוֹכְלִין.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל,                                       אֵין אוֹכְלִין.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַדְלִיקִין.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק,                                    אֵין מַדְלִיקִין.

וּמַדְלִיקִין   בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת,

וּבִמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים,

וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים:

1.   עיצוב המשנה מראה שני נושאים הקשורים למנהג. צלי בערבי פסחים, הדלקת נר בליל יום הכיפורים.

2.   עיצוב הסיפא מראה את החריגים בליל יום הכיפורים

משנה ה

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב,      עוֹשִׂין.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה,                 אֵין עוֹשִׂין.

וּבְכָל מָקוֹם                                                    תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,         לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ תַּלְמִיד חָכָם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

בִּיהוּדָה      הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת,

וּבַגָּלִיל       לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִקָּר.

הַלַּיְלָה,      בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין,

וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד הָנֵץ הַחַמָּה:

1.   העיצוב מסייע להבנת המחלוקות במשנה.

משנה ו

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר,   גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.

אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר,       אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגָמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

שָׁלשׁ אֻמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת,

וְאֵלּוּ הֵן,             הַחַיָּטִים וְהַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין.

רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר,     אַף הָרַצְעָנִים:

1.   עיצוב המשנה מסייע להבין את ההבדל בין ת"ק לבין החכמים.

משנה ז

מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִים                   בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.

וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה,       מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ.

וְאִם מֵתָה,                   מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ.

גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה                      בְאַרְבָּעָה עָשָׂר,

וּבַמּוֹעֵד              

מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין.

מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד:

1.   עיצוב המשנה מסייע להבחין בשלושה נושאים הקשורים לערב פסח. הטיפול בתרנגולות, הטיפול ברפת, והבאת כלים מבית האומן.

משנה ח

שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ;

עַל שְׁלֹשָׁה מִחוּ בְיָדָם, וְעַל שְלֹשָׁה לֹא מִחוּ בְיָדָם.

וְאֵלּוּ הֵן שֶׁלֹּא מִחוּ בְיָדָם:      מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם,

וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע,

וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעֹמֶר, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם.

וְאֵלּוּ שֶׁמִּחוּ בְיָדָם:                מַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ,

וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְּשָׁרִים בַּשַּׁבָּת,

וְנוֹתְנִין פֵּאָה לַיָּרָק, וּמִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים:

1.   עיצוב המשנה מסייע לזהות יפה את השלושה שמיחו ואת השלשה שלא מיחו.

משנה ט

שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ;

עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ, וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ.

גֵּרַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָה שֶׁל חֲבָלִים,             וְהוֹדוּ לוֹ.

כּתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת,                                         וְהוֹדוּ לוֹ.

גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת,                                           וְהוֹדוּ לוֹ.

 עַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ:

קִצַּץ דְּלָתוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשִׁגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר,        וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.

סָתַם מֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן,                                   וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.

עִבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן,                                             וְלֹא הוֹדוּ לוֹ:

1.   העיצוב מסייע להבחין בין השלשה שהודו לו לבין השלשה שלא הודו לו.

פרק ה 

משנה א

תָּמִיד                           נִשְׁחָט בִּשְׁמֹנֶה וּמֶחֱצָה             וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה.

בְּעַרְבֵי פְסָחִים             נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה               וְקָרֵב בִּשְׁמֹנֶה וּמֶחֱצָה,     בֵּין בְּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת.

חָל עֶרֶב פֶּסַח

לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת,      נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה                 וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה,        וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו:

1.     העיצוב מעמיד את דברי המשנה כטבלא . מתי נשחט התמיד ומתי קרב.

משנה ב

הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ                        שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ,

וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק         שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ,

                                                אוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ,

אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ,            פָּסוּל.

כֵּיצַד    לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ,      לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים.

שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ,      לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פָּסַח:

1.     העיצוב מבליט את הנקודות של: לשמו ושלא לשמו, וכן את ארבע הפעולות הנעשות בקרבן.

משנה ג

שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו לַעֲרֵלִים וְלִטְמֵאִים,                     פָּסוּל.

לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו,

לְמוּלִים וְלַעֲרֵלִים, לִטְמֵאִים וְלִטְהוֹרִים,                                             כָּשֵׁר.

שְׁחָטוֹ קֹדֶם חֲצוֹת,                                                                              פָּסוּל,

מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב) בֵּין הָעַרְבָּיִם.

שְׁחָטוֹ קֹדֶם לַתָּמִיד                                                                              כָּשֵׁר,

וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד.

וְאִם נִזְרַק,                               כָּשֵׁר:

1.     העיצוב מבליט את המקרים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל.

משנה ד

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ,                                                             עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַתָּמִיד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר,        לִשְׁמוֹ                           חַיָּב,

וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ                 פָּטוּר.

וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים,                              בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,     פָּטוּר.

וּבַמּוֹעֵד, לִשְׁמוֹ                         פָּטוּר,

וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ                 חַיָּב,

וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים                               בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,     חַיָּב,

חוּץ מִן הַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ:

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים. שחית הפסח על החמץ ושחיטה שלא לשמה.

2.     עיצוב המשנה מעמיד את המקרים באמצע ואת הדין בצד שמאל . בצד ימין יש הבחנה בין הפסח לבין שאר הזבחים.

 משנה ה

הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, (שמות יב) 

קָהָל     וְעֵדָה    וְיִשְׂרָאֵל.

נִכְנְסָה כַת הָרִאשׁוֹנָה, נִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה, נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה.

תָּקְעוּ, הֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.

הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב.

שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף כֶּסֶף,

וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב.           לֹא הָיוּ מְעֹרָבִין.

וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִם,         שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם:

1.     עיצוב המשנה שלנו והמשניות הבאות מראה בצורה בהירה את התמונה של שחיטת הקורבנות והעברת הכלים עם הדם לזריקה על המזבח.

משנה ו

שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן,       נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ,

וּמְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן.

כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד:

1.     משנתנו היא המשך המשנה הקודמת ועיצובה ממשיך בתאור המראה הנפלא.

משנה ז

יָצְתָה כַת רִאשׁוֹנָה       וְנִכְנְסָה כַת שְׁנִיָּה.

יָצְתָה שְׁנִיָּה,                נִכְנְסָה שְׁלִישִׁית.

כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה       כָּךְ מַעֲשֵׂה הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּׁלִישִׁית.

קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל.         אִם גָּמְרוּ שָׁנוּ, וְאִם שָׁנוּ שִׁלְּשׁוּ,

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּשׁוּ  מִימֵיהֶם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,        מִימֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעַ לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה',

מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מֻעָטִין:

1.     עיצוב המשנה מראה את ההדרגתיות מכת ראשונה לשנייה ולשלישית.

משנה ח

כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל              כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת,

אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים מְדִיחִים אֶת הָעֲזָרָה               שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרֹבוֹת,

זְרָקוֹ זְרִיקָה אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,                  וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים. הדחת העזרה בשבת ושעת רבי יהודה בנוגע זריקה על המזבח של כוס דם מהדם שיש על הרצפה.

משנה ט

כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין,

אֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִים בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִים,             שֶׁבָּהֶן   תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין.

וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם            לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט,

מַקְלוֹת דַּקִּים חֲלָקִים הָיוּ שָׁם, וּמֵנִיחַ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ,         וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,

מֵנִיחַ יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וְיַד חֲבֵרוֹ עַל כְּתֵפוֹ,                                       וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט:

1.     עיצוב המשנה מאפשר לראות את הצורות השונות של תליית הקורבן והפשטתו.

משנה י

קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֵמוּרָיו, נְתָנוֹ בְמָגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

יָצְתָה כַת         רִאשׁוֹנָה                       וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת,

שְׁנִיָּה                            בַּחֵיל,

וְהַשְּׁלִישִׁית                   בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.

חֲשֵׁכָה,             יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן:

1.     עיצוב המשנה מראה את הסדר של התנהלות שלשת הקבוצות אחרי שהשלימו את השחיטה של הקרבן וזריקת הדם על המזבח.

פרק ו

משנה א

אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח                                                       דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת,

שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ וּמִחוּי קְרָבָיו וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו

 אֲבָל צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו                                         אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

הַרְכָּבָתוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ,       אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                  דּוֹחִין:

1.     המשנה עוברת לדיני קרבן פסח בשבת. עיצוב המשנה מדייק את מה שמותר לעשות בשבת בטיפול בקורבן ומה שאסור לעשות.

משנה ב

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא דִין הוּא,

            מָה אִם שְׁחִיטָה           שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה                          דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת,

אֵלּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת                         לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

            יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ,            שֶׁהִתִּירוּ בוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה,

וְאָסוּר בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּת.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,

מַה זֶּה, יְהוֹשֻׁעַ,

מָה רְאָיָה רְשׁוּת לְמִצְוָה

 הֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר,

הַזָּאָה תוֹכִיחַ,              שֶׁהִיא מִצְוָה

וְהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת                               וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת,

אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל אֵלּוּ,

שֶׁאַף עַל פִּי                   שֶׁהֵן מִצְוָה

וְהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת,                                לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְעָלֶיהָ אֲנִי דָן,

וּמָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה,                                  דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת,

הַזָּאָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת, אֵינוֹ דִּין                                        שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אוֹ חִלּוּף,

מָה אִם הַזָּאָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת,                                         אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת,

שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה, אֵינוֹ דִין                                  שֶׁלֹּא תִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,

עֲקִיבָא, עָקַרְתָּ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה,

בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמֹעֲדוֹ (במדבר ט), בֵּין בְּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת.

אָמַר לוֹ,

רַבִּי, הָבֵא לִי מוֹעֵד לָאֵלּוּ כַּמּוֹעֵד לַשְּׁחִיטָה.

כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,

כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת,                              אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.

שְׁחִיטָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת,                              דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:

1.     עיצוב המשנה מראה בצורה ברורה את המשא ומתן בין שלשת התנאים. ואת הכלל הסופי של רבי עקיבא.

2.     העיצוב מבליט את צדדי הקל וחומר, ואת הנושא שאותו מבקשים ללמוד מכוח הקל וחומר.

משנה ג

אֵימָתַי             מֵבִיא חֲגִיגָה עִמּוֹ,        בִּזְמַן שֶׁהוּא בָא בְּחֹל, בְּטָהֳרָה וּבְמֻעָט.

וּבִזְמַן שֶׁהוּא בָא בְּשַׁבָּת, בִּמְרֻבֶּה וּבְטֻמְאָה,   

אֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה:

1.     העיצוב מראה את ההבחנה שבין מקרה שמביאין חגיגה עם קרבן הפסח לבין מקרה שאין מביאין.

משנה ד

חֲגִיגָה הָיְתָה בָאָה       מִן הַצֹּאן, מִן הַבָּקָר, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים,

מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת.

וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הלכות החגיגה. מאלו בהמות היא באה ומה הוא זמן אכילתה.

משנה ה

הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בְשַׁבָּת,                                          חַיָּב עָלָיו חַטָּאת.

וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם פֶּסַח, אִם אֵינָן רְאוּיִין,       חַיָּב.

וְאִם רְאוּיִין הֵן,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                             מְחַיֵּב חַטָּאת,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ                             פּוֹטֵר.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,

מָה אִם הַפֶּסַח             שֶׁהוּא מֻתָּר לִשְׁמוֹ,       כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמוֹ,                    חַיָּב,

זְבָחִים                         שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן,     כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָן,                    אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

לֹא,                  אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח,                   שֶׁשִּׁנָּהוּ לְדָבָר אָסוּר,

תֹּאמַר בַּזְּבָחִים,                      שֶׁשִּׁנָּן לְדָבָר הַמֻּתָּר.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,

אֵמוּרֵי צִבּוּר יוֹכִיחוּ,    שֶׁהֵן מֻתָּרִין לִשְׁמָן,      וְהַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן,                       חַיָּב.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

לֹא,

אִם אָמַרְתָּ בְאֵמוּרֵי צִבּוּר        שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קִצְבָּה

תֹּאמַר בַּפֶּסַח                           שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָּה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,         אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵמוּרֵי צִבּוּר,           פָּטוּר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת והמשא ומתן בין רבי אליעזר לבין רבי יהושע לגבי חיוב חטאת בקורבן שלא נעשה כראוי.

2.     השורה האחרונה מראה את מסקנת רבי מאיר בנושא.

משנה ו

שְׁחָטוֹ              שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַעֲרֵלִין וְלִטְמֵאִין,                     חַיָּב.

לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו,

לְמוּלִין וְלַעֲרֵלִין, לִטְהוֹרִים וְלִטְמֵאִים,                                    פָּטוּר.

 שְׁחָטוֹ             וְנִמְצָא בַעַל מוּם,                                                                     חַיָּב.

שְׁחָטוֹ              וְנִמְצָא טְרֵפָה בַסֵּתֶר,                                                               פָּטוּר.

שְׁחָטוֹ              וְנוֹדַע שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם, אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ,        פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את השחיטה בצד ימין את המקרה באמצע ואת הדין בצד שמאל.

פרק ז

משנה א

כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח,

מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ,

וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ,

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּמִין בִּשּׁוּל הוּא זֶה,          אֶלָּא תוֹלִין חוּצָה לוֹ:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין רבי יוסי הגלילי לבין רבי עקיבא.

משנה ב

אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא עַל הַשַּׁפּוּד                            וְלֹא עַל הָאַסְכְּלָא.

אָמַר רַבִּי צָדוֹק,

מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר לְטָבִי עַבְדּוֹ,

צֵא וּצְלֵה לָנוּ אֶת הַפֶּסַח          עַל הָאַסְכְּלָא.

נָגַע בְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר,                           יִקְלֹף אֶת מְקוֹמוֹ.

נָטַף מֵרָטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס וְחָזַר עָלָיו,       יִטֹּל אֶת מְקוֹמוֹ.

נָטַף מֵרָטְבּוֹ עַל הַסֹּלֶת,                        יִקְמֹץ אֶת מְקוֹמוֹ:

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים: צליית קרבן הפסח, ומקרים שעלולים להיחשב כבישול.

2.     עיצוב החלק הראשון מבליט את המחלוקת בנוגע לאסכלא. עיצוב החלק השני מראה את ההקבלה בין הפעלים: יקלוף, יטול, יקמוץ.

משנה ג

סָכוֹ בְשֶׁמֶן תְּרוּמָה,      אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים,                  יֹאכֵלוּ.

אִם יִשְׂרָאֵל,     אִם חַי הוּא,    יְדִיחֶנּוּ

וְאִם צָלִי הוּא, יִקְלֹף אֶת הַחִיצוֹן.

סָכוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,                   לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דָמִים עַל בְּנֵי חֲבוּרָה,

שֶׁאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִירוּשָׁלָיִם:

1.     העיצוב מראה את ההבדל בין סיכת קרבן הפסח בשמן של תרומה לבין סיכת הקורבן בשמן מעשר שני.

משנה ד

חֲמִשָּׁה דְבָרִים בָּאִין בְּטֻמְאָה   וְאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּטֻמְאָה.

הָעֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים.

הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְטֻמְאָה, נֶאֱכָל בְּטֻמְאָה,

שֶׁלֹּא בָא מִתְּחִלָּתוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה:

1.     העיצוב של המשנה מבליט את ההבדל בין חמשת הדברים לבין קרבן הפסח.

משנה ה

נִטְמָא הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב קַיָּם,                              אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם.

נִטְמָא הַחֵלֶב וְהַבָּשָׂר קַיָּם,                              זוֹרֵק אֶת הַדָּם.

וּבַמֻּקְדָּשִׁין אֵינוֹ כֵן,

אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמָא הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב קַיָּם,   זוֹרֵק אֶת הַדָּם:

1.     העיצוב של המשנה מראה את ההבדל בין קרבן הפסח שנטמא לבין קורבנות אחרים.

משנה ו

נִטְמָא קָהָל אוֹ רֻבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים וְהַקָּהָל טְהוֹרִים,       יֵעָשֶׂה בְטֻמְאָה.

נִטְמָא מִעוּט הַקָּהָל,    הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן,

וְהַטְּמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי:

1.     עיצוב המשנה מראה את האפשרויות של הקרבת הפסח בטומאה.

משנה ז

הַפֶּסַח שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁהוּא טָמֵא,         הַצִּיץ מְרַצֶּה.

נִטְמָא הַגּוּף,                                                                אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה,

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, הַנָּזִיר וְעוֹשֶׂה פֶסַח,                               הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַדָּם,

וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַגּוּף.

נִטְמָא טֻמְאַת הַתְּהוֹם,                                                הַצִּיץ מְרַצֶּה:

1.     עיצוב המשנה מראה את המקרים השונים של הטומאה בצד ימין ואת תפקיד הציץ והריצוי שלו במקרים השונים בצד שמאל.

משנה ח

נִטְמָא שָׁלֵם אוֹ רֻבּוֹ,                שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה

 נִטְמָא מִעוּטוֹ, וְהַנּוֹתָר,           שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בְחַצְרוֹתֵיהֶן אוֹ עַל גַּגּוֹתֵיהֶן מֵעֲצֵי עַצְמָן.

הַצַּיְקָנִין                                   שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה, בִּשְׁבִיל לֵהָנוֹת מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה:

1.     העיצוב של המשנה מראה את הצורות השונות של שריפת הפסח במקרה שהוא נטמא.

משנה ט

הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא אוֹ שֶׁנִּטְמָא,                    יִשָּׂרֵף מִיָּד.

נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁמֵּתוּ,                  תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ וְיִשָּׂרֵף בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר,                 אַף זֶה יִשָּׂרֵף מִיָּד, לְפִי שֶׁאֵין לוֹ אוֹכְלִין:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יוחנן בן ברוקא.

משנה י

הָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִין, וְהַנּוֹתָר,                 יִשָּׂרְפוּ בְשִׁשָּׁה עָשָׂר.

חָל שִׁשָּׁה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת ,             יִשָּׂרְפוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר,

לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב:

1.     העתקת המשנה מראה את ההקבלה בין שורה 1 לשורה 2 ואת הנימוק בשורה 3.

משנה יא

כָּל הַנֶּאֱכָל בְּשׁוֹר הַגָּדוֹל,                                  יֵאָכֵל בִּגְדִי הָרַךְ, וְרָאשֵׁי כְנָפַיִם וְהַסְּחוּסִים.

הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָּהוֹר,                   הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים.

אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא,             אֵינוֹ לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים:

1.     כעיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים. הראשון אלו חלקים מהקרבן נחשבים כראויים לאכילה, והשני על מה לוקים במקרה של שבירת עצם או נותר.

משנה יב

אֵבָר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ,    חוֹתֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם,

וְקוֹלֵף עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק,          וְחוֹתֵךְ

 וּבַמֻּקְדָּשִׁין                  קוֹצֵץ בַּקּוֹפִיץ, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם.

מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים                     כְּלִפְנִים  ,

מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ                       כְּלַחוּץ.

הַחַלּוֹנוֹת וְעֹבִי הַחוֹמָה,            כְּלִפְנִים:

1.     עיצוב המשנה מדייק את צורת האכילה של בשר הקורבן שחלקו יצא ממקום המותר באכילה וכן את ההגדרה של המקום שנחשב חוץ למקומו.

2.     העיצוב מבליט את הפעלים: חותך, קולף, קוצץ וכן את המקום: כלפנים, כלחוץ.

משנה יג

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד,

אֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ   וְאוֹכְלִין,

וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין,          וְהַמֵּחַם בָּאֶמְצַע.

וּכְשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזֹג,

קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ          וְאוֹכֵל.

וְהַכַּלָּה, הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ                                                               וְאוֹכֶלֶת:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את חלוקת המקום בבית בין שתי חבורות וכן את דין השמש והכלה.

2.     הביטוי המוביךל במשנה הוא "הופך פניו" ו"מחזיר פניו".

פרק ח

משנה א

הָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ,

שָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ וְשָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ,                         תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ.

הָלְכָה רֶגֶל רִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת בְּבֵית אָבִיהָ,

שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ וְשָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ,                          תֹּאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה

 יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אַפֹּטְרוֹפְּסִין,                                יֹאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה

 עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין,                                                   לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶן.

מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין,                                   לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ:

1.     עיצוב המשנה מראה בצורה יפה איך תאכל האשה ואיך יאכלו היתומים או העבד.

משנה ב

הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ, צֵא וּשְׁחֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח,      שָׁחַט גְּדִי,                    יֹאכַל.

שָׁחַט טָלֶה,                  יֹאכַל.

שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה,           יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן.

שָׁכַח מָה אָמַר לוֹ רַבּוֹ, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה,                 יִשְׁחַט טָלֶה וּגְדִי וְיֹאמַר,                     

אִם גְּדִי אָמַר לִי רַבִּי,               גְּדִי שֶׁלּוֹ וְטָלֶה שֶׁלִּי.

וְאִם טָלֶה אָמַר לִי רַבִּי,           הַטָּלֶה שֶׁלּוֹ וּגְדִי שֶׁלִּי.

שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ,                                     שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה,

                                                                        וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי:

1.     עיצוב המשנה מעמיד את המקרים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל בהקבלות תואמות.

משנה ג

הָאוֹמֵר לְבָנָיו, הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם,

כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס הָרִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ,     זָכָה בְחֶלְקוֹ וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ.

לְעוֹלָם נִמְנִין עָלָיו עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ           עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                               עַד שֶׁיִּזְרֹק עָלָיו אֶת הַדָּם:

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שלשה נושאים. התנהלות האבא עם הבנים, כמה אנשים יכולים להצטרף לקרבן אחד ועד מתי אפשר להצטרף או לפרוש מחבורת הקורבן.

משנה ד

הַמַּמְנֶה עִמּוֹ אֲחֵרִים בְּחֶלְקוֹ,   רַשָּׁאִין בְּנֵי חֲבוּרָה לִתֵּן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ,

וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן:

1.     העיצוב מראה את הסיבוך שיצר אחד מבני החבורה ואת הפתרון.

משנה ה

זָב שֶׁרָאָה         שְׁתֵּי רְאִיּוֹת,    שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי.

רָאָה                שָׁלֹשׁ,               שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ.

שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם,             שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ.

רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים,                    שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁלִישִׁי.

וְהַזָּבָה ,                                   שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁמִינִי:

1.     העיצוב מבליט יפה בצד שמאל מתי שוחטים בכל מקרה ומקרה.

משנה ו

הָאוֹנֵן, וְהַמְפַקֵּחַ אֶת הַגַּל,

וְכֵן מִי שֶׁהִבְטִיחוּהוּ לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים,

וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן שֶׁהֵן יְכוֹלִין לֶאֱכֹל כַּזַּיִת,                     שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.

עַל כֻּלָּן                                                                         אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן,

שֶׁמָּא יָבִיאוּ אֶת הַפֶּסַח לִידֵי פְסוּל.

לְפִיכָךְ אִם אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל,                                          פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי,

חוּץ מִן הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל,   שֶׁהוּא טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ

1.     עיצוב המשנה מראה את רשימת האנשים שמותר לצרפם לחבורה אף שיש להם בעיה מסויימת. בחלק השני מסייגת המשנה וקובעת שאין לצרף אותם בפני עצמם אלא עם קבוצת אנשים רגילים שאין להם בעיה.

משנה ז

אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וְרַבִּי יוֹסֵי                     מַתִּיר

 אֲפִלּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה שֶׁאֵין יְכוֹלִין לֶאֱכֹל כַּזַּיִת,       אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.

וְאֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים:

1.     עיצוב המשנה מראה שלשה נושאים: מחלוקת לגבי אדם יחיד שמקריב, חבורה גדולה שלא מסוגלת לאכול, וחבורת נשים עבדים וקטנים.

משנה ח

אוֹנֵן                                                                 טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב,             

אֲבָל לֹא בַקָּדָשִׁים.

הַשּׁוֹמֵעַ עַל מֵתוֹ, וְהַמְלַקֵּט לוֹ עֲצָמוֹת,             טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים.

גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּעֶרֶב פֶּסַח,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,               טוֹבֵל  וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                 הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעָרְלָה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקָּבֶר:

1.     עיצוב המשנה מראה שמדובר בשלש דמויות: אונן, שומע על מתו, וגר שנתגייר . לכל אחד מאלה הלכה מיוחדת.

פרק ט

משנה א

מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן,       יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי.

שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן,                                      יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי.

אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה,

שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מֵהִכָּרֵת,

וְאֵלּוּ חַיָּבִין בְּהִכָּרֵת:

1.     הפרק עובר לעסוק בפסח שני. עיצוב המשנה מראה את המקרים שבהם צריך האדם לעשות פסח שני.

משנה ב

אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה,            מִן הַמּוֹדִיעִים וְלַחוּץ, וּכְמִדָּתָהּ לְכָל רוּחַ,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                  מֵאַסְקֻפַּת הָעֲזָרָה וְלַחוּץ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,

לְפִיכָךְ נָקוּד עַל ה', לוֹמַר,

לֹא מִפְּנֵי שֶׁרְחוֹקָה וַדַּאי,         אֶלָּא מֵאִסְקֻפַּת הָעֲזָרָה וְלַחוּץ:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת העקרונית בין רבי עקיבא לבין  רבי אליעזר ור' יוסי. האם צריך להיות במרחק 15 מיל מירושלים, או די שאדם מחוץ למקדש ולא יכול לבא זה גם נחשב לדרך רחוקה.

משנה ג

מַה בֵּין פֶּסַח רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי,

הָרִאשׁוֹן           אָסוּר בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא,

וְהַשֵּׁנִי,             מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַּבָּיִת.

הָרִאשׁוֹן           טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ,

וְהַשֵּׁנִי              אֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ.

זֶה וָזֶה             טָעוּן הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּתָן,

וְנֶאֶכָלִין צָלִי עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,

וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

1.     העתקת ה משנה מראה יפה את ההשוואה בין פסח ראשון לפסח שני. במה הם שונים ובמה הם דומים.

משנה ד

הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְטֻמְאָה, לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת.

וְאִם אָכְלוּ,                              פְּטוּרִים מִכָּרֵת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                 פּוֹטֵר אַף עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ:

1.     עיצוב שלשת השורות מראה את ההדרגתיות משורה לשורה.

משנה ה

מַה בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם לְפֶסַח דּוֹרוֹת,

פֶּסַח מִצְרַיִם    מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר  

וְטָעוּן הַזָּאָה בַאֲגֻדַּת אֵזוֹב       עַל הַמַּשְׁקוֹף

וְעַל שְׁתֵּי מְזוּזוֹת,

וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן בְּלַיְלָה אֶחָד,

וּפֶסַח דּוֹרוֹת    נוֹהֵג כָּל שִׁבְעָה:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את ההבדל בין פסח מצריים לפסח דורות

משנה ו

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי        שֶׁתְּמוּרַת הַפֶּסַח קְרֵבָה,

וּתְמוּרַת הַפֶּסַח אֵינָהּ קְרֵבָה, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ.

הַפֶּסַח שֶׁנִּמְצָא קֹדֶם שְׁחִיטַת הַפֶּסַח,

יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִקַּח בְּדָמָיו שְׁלָמִים,       וְכֵן תְּמוּרָתוֹ.

אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח,

קָרֵב שְׁלָמִים,                                                               וְכֵן תְּמוּרָתוֹ:

1.     העיצוב מסייע להבין את פירושו של רבי עקיבא לתמורת הפסח.

משנה ז

הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ זָכָר בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים,             יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב,

וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה.

הַמַּפְרִישׁ פִּסְחוֹ וָמֵת,                                                   לֹא יְבִיאֶנּוּ בְנוֹ אַחֲרָיו לְשֵׁם פֶּסַח,

אֶלָּא לְשֵׁם שְׁלָמִים:

1.     העיצוב מראה שני נושאים במשנה. בחירת קורבן פסח שלא על פי ההנחיות. ואדם שהפריש טלה לקורבן ומת לפני הקרבתו.

משנה ח

הַפֶּסַח שֶׁנִּתְעָרֵב בִּזְבָחִים, כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ,

וְיָבִיא   בִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה,

וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ.

נִתְעָרֵב בִּבְכוֹרוֹת,

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,       אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים, יֹאכֵלוּ:

1.     העיצוב מסייע להבין את ההנחייה לגבי פסח שהתערב בקרבנות אחרים.

משנה ט

חֲבוּרָה שֶׁאָבַד פִּסְחָהּ, וְאָמְרָה לְאֶחָד, צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ,            וְהָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט,

וְהֵם לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ,

אִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן,            הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵם אוֹכְלִים עִמּוֹ מִשֶּׁלּוֹ,

וְאִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן,        הֵם אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ.

וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן,

אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד,        הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵם אֵינָם אוֹכְלִים עִמּוֹ,

וְשֶׁלָּהֶן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

אָמַר לָהֶן, אִם אֵחַרְתִּי, צְאוּ וְשַׁחֲטוּ עָלָי.

הָלַךְ וּמְצָאוֹ, וְשָׁחַט, וְהֵן לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ,

אִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן,         הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל עִמָּהֶן.

וְאִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן,          הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן.

וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם נִשְׁחַט רִאשׁוֹן,

 אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד,

הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן,

וְשֶׁלּוֹ יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

אָמַר לָהֶן וְאָמְרוּ לוֹ,                אוֹכְלִין כֻּלָּם מִן הָרִאשׁוֹן.

וְאִם אֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן,

שְׁנֵיהֶם יוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.

לֹא אָמַר לָהֶן וְלֹא אָמְרוּ לוֹ,    אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה:

1.     עיצוב משנה ארוכה זאת מסייע להבין את המקרים השונים שבהם הוקרבו שני קורבנות פסח לאותה חבורה.

משנה י

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶן,         אֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד וְאֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד,

אֶחָד מֵאֵלּוּ בָא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ, וְאֶחָד מֵאֵלּוּ בָא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ,

וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים,

אִם שֶׁלָּנוּ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה,                  יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלְּךָ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלָּנוּ,

וְאִם שֶׁלְּךָ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה,                 יָדֵינוּ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּנוּ וְנִמְנֵינוּ עַל שֶׁלָּךְ.

וְכֵן חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, וְשֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה,

מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד מִכָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה, וְכֵן הֵם אוֹמְרִים:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הסיבוך שנוצר במקרה ששני קורבנות פסח של שתי חבורות התערבבו.

משנה יא

שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶם,      

זֶה מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד,                               וְזֶה מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד,

זֶה מַמְנֶה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק,             וְזֶה מַמְנֶה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק,

זֶה בָא אֵצֶל זֶה,                                   וְזֶה בָא אֵצֶל זֶה,

וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים,

אִם שֶׁלִּי  הוּא פֶסַח זֶה,                       יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלְּךָ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלִּי.

וְאִם שֶׁלְּךָ הוּא פֶסַח זֶה,                      יָדַי מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלִּי וְנִמְנֵיתִי עַל שֶׁלָּךָ

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הסיבוך במקרה ששני קורבנות של שני אנשים (לא של שתי חבורות) התערבבו.

2.     עיצוב המשנה מבליט את שירת המשנה ואת הביטויים בעלי הצלילים הדומים.

משנה א

עַרְבֵי פְסָחִים

סָמוּךְ לַמִּנְחָה,         לֹא  יֹאכַל      אָדָם   עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ.           וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,

לֹא  יֹאכַל                עַד שֶׁיָּסֵב.

וְלֹא יִפְחֲתוּ   לוֹ       מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן,

וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי.

1.    עיצוב המשנה מראה יפה ארבע הלכות במשנה. העיצוב מתאים לפירוש היש מפרשים בתוספות. אפשר לעצב את המשנה בצורה אחרת לפי הפרוש הראשון בתוספות ועיין שם.

משנה ב

מָזְגוּ לוֹ כּוֹס רִאשׁוֹן,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:         מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם,      וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:          מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן,        וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם.

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע לסדר הברכות בקידוש..

משנה ג

הֵבִיאוּ לְפָנָיו,          מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת,        עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת.

הֵבִיאוּ לְפָנָיו           מַצָּה וַחֲזֶרֶת            וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין       חֲרֹסֶת          מִצְוָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר,                                  מִצְוָה.

וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ

מְבִיאִים לְפָנָיו        גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח.

1.    העיצוב מסייע להבין את השלבים בהתקדמות ליל הסדר.

משנה ד

מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי,

וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ:

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת –

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה,                      הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת,                    הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת,                     הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים?

וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ.

מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח,

וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ.

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את השאלות במה נשתנה.

2.    העיצוב מראה את ההתקדמות בשלבים של ליל הסדר.

משנה ה

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,

וְאֵלּוּ הֵן:      פֶּסַח,            מַצָּה,            וּמָרוֹר.

פֶּסַח,            עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי             אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם.

מַצָּה,            עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ                                    אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם.

מָרוֹר,           עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי          אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְאִלּוּ הוּא       יָצָא מִמִּצְרַיִם,

שֶׁנֶּאֱמַר         וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר,

בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי                             בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין

לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר,

לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס,

לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ,

הוֹצִיאָנוּ                 מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת,

מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה,

וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב,

וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל,

וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה.             וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ.

1.    עיצוב המשנה מבאר יפה את שלשת הדברים שאמר רבן גמליאל וכן את המשך אמירת ההגדה.

משנה ו

עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         עַד "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה".

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           עַד "חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם".

וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: "אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם", וְלֹא הָיָה חוֹתֵם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ   

יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים         

הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם,

שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, 

וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים" כו',                

עַד "בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל".

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת לגבי ההלל וכן את המחלוקת לגבי נוסח ברכת הגאולה.

משנה ז

מָזְגוּ לוֹ כּוֹס            שְׁלִישִׁי,         מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ.

רְבִיעִי,          גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל,

וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר.

בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ, אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת, יִשְׁתֶּה.

בֵּין שְׁלִישִׁי לָרְבִיעִי,                     לֹא יִשְׁתֶּה.

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את ההתקדמות ליל הסדר לעבר כוס שלישי וכוס רביעי.

משנה ח

אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

יָשְׁנוּ   מִקְצָתָן,        יֹאכְלוּ.

כֻּלָּן,              לֹא יֹאכֵלוּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

נִתְנַמְנְמוּ,                יֹאכְלוּ.

נִרְדְּמוּ,                    לֹא יֹאכֵלוּ.

1.    עיצוב המשנה משלים את תאור סוף ליל הסדר ואת אכילת האפיקומן

משנה ט

הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת,            מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם.

הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר,                  מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם.

בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח,            פָּטַר אֶת שֶׁל זֶבַח.

בֵּרַךְ אֶת שֶׁל זֶבַח,              לֹא פָטַר אֶת שֶׁל פֶּסַח,

דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            לֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ, וְלֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ.

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים. טומאת הידיים הנוגעות בפסח אחר חצות וברכת הפסח והזבח.

2.    העיצוב מראה יפה את המחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא.