מסכת ראש השנה

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.

בְּאֶחָד בְּנִיסָן           רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.

בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל          רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.

רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים,

בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי

          בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי         רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת.

בְּאֶחָד בִּשְׁבָט          רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן,           כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים,

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:

1.    עיצוב המשנה מעמיד את כל התאריכים בצד ימין ואת המועדים ודברי החכמים בצד שמאל.

2.    התאריכים בצד ימין מסודרים מחודש ניסן ועד חודש שבט תוך הדגשת ארבעת ראשי השנים.

פרק א - משנה ב

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן,

בְּפֶסַח                     עַל הַתְּבוּאָה,

בַּעֲצֶרֶת                   עַל פֵּרוֹת הָאִילָן,

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה           כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן,

שֶׁנֶּאֱמַר תהלים לג 

(משמים הביט ה ראה את כל בני האדם

ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ)

היּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.

וּבֶחָג                       נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:

1.    עיצוב המשנה מעמיד את ארבעת המועדים בהם העולם נידון בצד ימין לפי הסדר מפסח ועד חג הסוכות.

2.    העיצוב  מוסיף בראש השנה בסוגריים את הפסוקים מתהילים לג שנמצאים לפני הפסוק המצוטט במשנה. רק אם מעיינים בפסוקים אלה מבינים את כוונת המשנה "כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון".

פרק א - משנה ג

עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין,

עַל נִיסָן                   מִפְּנֵי הַפֶּסַח,

עַל אָב                    מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית,

עַל אֱלוּל                 מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

עַל תִּשְׁרֵי                מִפְּנֵי תַקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת,

עַל כִּסְלֵו                 מִפְּנֵי חֲנֻכָּה,

וְעַל אֲדָר                 מִפְּנֵי הַפּוּרִים

                                                            וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, יוֹצְאִין אַף

עַל אִיָּר                   מִפְּנֵי פֶסַח קָטָן

1.    גם משנה זאת מעוצבת בצורה כזאת שהחודשים מסודרים בצד ימין מניסן ואילך (שאלה: מדוע חודש אייר נמצא בסוף המשנה ולא במקומו מיד אחרי חודש ניסן).

2.    ביטוי המפתח בכל השורות הוא "מפני".

פרק א - משנה ד

עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת,

עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי,           שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא,

וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת.

וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם,

מְחַלְּלִין אַף עַל כֻּלָּן                     מִפְּנֵי תַקָּנַת הַקָּרְבָּן:

1.    העיצוב של משנה זאת מבליט את המשותף לתשרי ולניסן מצד אחד ואת מה שהיה נהוג בזמן בית המקדש מצד שני.

2.    העיצוב מבליט את השאלה למה לא יוצאים גם בסיוון שגם בו יש מועד.  

פרק א - משנה ה

בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַעֲלִיל,        מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת,

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

אִם נִרְאָה בַעֲלִיל,              אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מאפשר להבין את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי יוסי

פרק א - משנה ו

מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג,

וְעִכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא בְלוּד.

שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים, נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין ר' עקיבא לבין רבן גמליאל.

פרק א - משנה ז

אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ,           יֵלְכוּ.

לֹא שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, אֶלָּא שֶׁאִם יִפָּסֵל אֶחָד מֵהֶן, יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

אָב וּבְנוֹ וְכָל הַקְּרוֹבִין, כְּשֵׁרִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,

מַעֲשֶׂה בְטוֹבִיָּה הָרוֹפֵא, שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא וּבְנוֹ וְעַבְדּוֹ מְשֻׁחְרָר,

וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים                 אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ,                  וּפָסְלוּ אֶת עַבְדּוֹ

          וּכְשֶׁבָּאוּ לִפְנֵי בֵית דִּין,      קִבְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת עַבְדּוֹ,      וּפָסְלוּ אֶת בְּנוֹ:

1.    עיצוב המשנה מבליט את הדעות השונות בנוגע לעדות אב ובנו, או בנוגע לעדות עבד ואדונו.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות יוצר הקבלה מלאה.

פרק א - משנה ח

אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין

הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וּמַלְוֵי בְרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, וַעֲבָדִים.

זֶה הַכְּלָל,     כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְשֵׁרָה לָהּ,          אַף הֵן אֵינָן כְּשֵׁרִים לָהּ:

1.    שתי השורות המעוצבות של המשנה מבהירות את הכלל ואת הדוגמאות.

פרק א - משנה ט

מִי שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ        וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ,    מוֹלִיכִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר, אֲפִלּוּ בְמִטָּה.

וְאִם צוֹדֶה לָהֶם,               לוֹקְחִין בְּיָדָם מַקְּלוֹת.

וְאִם הָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה,   לוֹקְחִין בְּיָדָם מְזוֹנוֹת,

שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם:

1.    עיצוב המשנה מלמד על שלשת ההיתרים של חילול השבת שניתן לבצע בשביל להביא אדם להעיד על חידוש הלבנה.

פרק ב

פרק ב - משנה א

אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ,     מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לַהֲעִידוֹ.

בָּרִאשׁוֹנָה                         הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם

 מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין,           הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:

1.    עיצוב שלשת השורות של המשנה מלמד על השתלשלות התקנה. מה היה בראשונה, מה קרה משקלקלו המינין, ומה היא ההלכה כתוצאה מקלקול זה.

פרק ב - משנה ב

בָּרִאשׁוֹנָה                         הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת

 מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים,         הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:

1.    גם עיצוב משנה זאת מראה את השלבים עד קלקול הכותים.

פרק ב - משנה ג

כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת,

מְבִיאִין כְּלֻנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּין וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן

וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר,

וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד

עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי,

וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את הדרך שבה העבירו ההודעה על קידוש החודש בעזרת המשואות.

פרק ב - משנה ד

וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת,

מֵהַר הַמִּשְׁחָה         לְסַרְטְבָא

          וּמִסַּרְטְבָא              לִגְרוֹפִינָא,

וּמִגְּרוֹפִינָא              לְחַוְרָן,

וּמֵחַוְרָן                   לְבֵית בִּלְתִּין,

וּמִבֵּית בִּלְתִּין          לֹא זָזוּ מִשָּׁם, אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד

עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את התחנות שבהם הדליקו את המשואות, והעבירו את ההודעה מתחנה לתחנה.

פרק ב - משנה ה

חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת,

וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים

 וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם.

וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא.

בָּרִאשׁוֹנָה                                   לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם,

הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן           שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.

וְלֹא אֵלּוּ בִלְבַד,                           אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד,

וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַגַּיִס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפֹּלֶת,

הֲרֵי אֵלּוּ כְאַנְשֵׁי הָעִיר,                וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:

1.    העיצוב מלמד שבמשנתנו שני חלקים: ההתכנסות של העדים בבית יעזק, וההלכה בנוגע לאפשרות חזרתם של העדים הביתה בשבת.

2.    עיצוב החלק השני מלמד על מה שהיה נהוג בראשונה ועל התקנה שהתקין רבן גמליאל. המשנה מרחיבה את התקנה מעדי קידוש החודש למקרים נוספים, שהתירו בהם לחזור אחרי גמר הפעולה.

פרק ב - משנה ו

כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים.

זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן.

וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ,          אֱמֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה,

לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה, לִצְפוֹנָהּ אוֹ לִדְרוֹמָהּ,

כַּמָּה הָיָה גָבוֹהַּ וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה, וְכַמָּה הָיָה רָחָב.

אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה לֹא אָמַר כְּלוּם.

וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.

אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים,      עֵדוּתָן קַיָּמֶת.

וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת                         שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְבָרִים,

לֹא שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶן,                 אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ,

בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבֹא:

1.    עיצוב המשנה משקף באופן בהיר את ההליך של בדיקת העדים וחקירתם.

פרק ב - משנה ז

רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר          מְקֻדָּשׁ,         וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו       מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ.

בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ,         מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר,

אִם לֹא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ,         אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ,

שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמָיִם:

1.    עיצוב המשנה מראה את המשך ההליך של הכרזת קידוש החודש.

2.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בין ת"ק לרבי אלעזר בנוגע לירח שלא נראה בזמנו.

פרק ב - משנה ח

דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ,

שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה.

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי,               עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם.

כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה                             קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ,               רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה,

וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס,

עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן,

הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה,

וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,                    רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ:

1.    המשנה המעוצבת משקפת נושאים אחדים במשנה.  הצורות בחדרו של רבן גמליאל. מקרים של סתירות בעדות העדים.

2.    עיצוב הדימוי שמביא רבי דוסא מחדד  את עמדתו. 

פרק ב - משנה ט

שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ.

הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר,

אָמַר לוֹ,       יֶשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי,                

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם,

בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.

בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, אָמַר לוֹ,

אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה

וְעַד עַכְשָׁיו,

                    שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד), וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא

וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים,

אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל,

הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה.

נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל

בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.

עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ,

אָמַר לוֹ,       בֹּא בְשָׁלוֹם,   רַבִּי                         וְתַלְמִידִי,

רַבִּי בְחָכְמָה,           וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ דְּבָרָי:

1.    עיצוב משנה ארוכה זאת מראה את חלקיה השונים. גזירת רבן גמליאל על רבי יהושע, התלבטותו של רבי יהושע וההתייעצות שלו עם החכמים, ההחלטה של רבי יהושע והמפגש בינו לבין רבן גמליאל.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות מראה את המעמד היפה שהתקיים בפגישה בין רבן גמליאל לבין רבי יהושע.

פרק ג

פרק ג - משנה א

רָאוּהוּ בֵית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל,

נֶחְקְרוּ הָעֵדִים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקֻדָּשׁ, עַד שֶׁחֲשֵׁכָה        הֲרֵי זֶה מְעֻבָּר.

רָאוּהוּ בֵית דִּין בִּלְבַד, יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם,             וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ.

רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין, יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם

 וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם,                  וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ,

שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:

1.    עיצוב המשנה מעמיד את המצבים השונים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל.

פרק ג - משנה ב

כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה,      מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,                                      וַהֲלֹא כָל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן,

שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו), בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי יוסי.

פרק ג - משנה ג

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל  פָּשׁוּט,    וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב,

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין

 שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ         וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת,                   שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:

1.העיצוב של המשנה  מראה את צורת השופר ואת היחס בין השופר לחצוצרות.

פרק ג - משנה ד

בַּתַּעֲנִיּוֹת, בְּשֶׁל זְכָרִים, כְּפוּפִין וּפִיהֶן מְצֻפֶּה כֶסֶף        וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע.

שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת,                            שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:

1.    עיצוב משנה זאת מראה תמונת מראה למשנה הקודמת ואת היחס בין השופר לחצוצרות בתענית.

פרק ג - משנה ה

שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה                       לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה           תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים,

וּבַיּוֹבְלוֹת                בְּשֶׁל יְעֵלִים:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי יהודה.

פרק ג - משנה ו

שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ,                            פָּסוּל.

דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת,                              פָּסוּל.

נִקַּב וּסְתָמוֹ, אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה,    פָּסוּל.

וְאִם לָאו,     כָּשֵׁר:

1.    עיצוב משנה זאת מראה יפה את האפשרויות  השונות של שופר שאיננו מושלם בצד ימין, ואת ההלכה בכל מקרה בצד שמאל.

פרק ג - משנה ז

הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּטָּס,

אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע,                             יָצָא.

וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע,                           לֹא יָצָא.

וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת,

אוֹ שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת,

וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִלָּה,

אִם כִּוֵּן לִבּוֹ,            יָצָא,

וְאִם לָאו,               לֹא יָצָא.

אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע,    זֶה כִּוֵּן לִבּוֹ              וְזֶה לֹא כִוֵּן לִבּוֹ:

1.    העיצוב של המשנה מבליט את הביטוי "כיוון ליבו", שהוא מרכזי גם במשנה הבאה.

פרק ג - משנה ח

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שמות יז),

וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה.

אֶלָּא לוֹמַר לְךָ,

כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה

 וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם          הָיוּ מִתְגַּבְּרִים.

וְאִם לָאו,     הָיוּ נוֹפְלִין.

כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר

 (במדבר כא), עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.

וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה.

אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה

וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם,            הָיוּ מִתְרַפְּאִים,

וְאִם לָאו,     הָיוּ נִמּוֹקִים.

חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן,                               אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר,           אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:

1.    במשנה שלשה חלקים: ידיו של משה, נחש הנחושת, ודין מי שאינו מחוייב בדבר אם מוציא אחרים. (שאלה: מה הקשר של שתי השורות האחרונות למשנה).

2.    העיצוב מבליט את התבנית המשותפת של מדרש ידיו של משה ומדרש נחש הנחושת.

פרק ד

פרק ד - משנה א

יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,             בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִים,

אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה.

מְשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,

שֶׁיְּהוּ תּוֹקְעִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין

. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר,

לֹא הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי                אֶלָּא בְיַבְנֶה בִּלְבָד.

אָמְרוּ לוֹ,                                              אֶחָד יַבְנֶה וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית דִּין:

1.    עיצוב המשנה מציג את ההתנהלות בנוגע לתקיעת שופר בשבת, בתקופת הבית ולאחר החורבן.

2.    העיצוב מראה יפה את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי אלעזר.

3.    העיצוב מבליט את תקנת רבן יוחנן בן זכאי שחי בדור החורבן וכן במשניות הבאות.

פרק ד - משנה ב

וְעוֹד זֹאת הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה,

שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבֹא,           תּוֹקְעִין.

וּבְיַבְנֶה                   לֹא הָיוּ תוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד:

1.    העיצוב מבליט את ההבדל בין ירושלים ליבנה.

פרק ד - משנה ג

בָּרִאשׁוֹנָה     הָיָה הַלּוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה,            וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד.

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי

שֶׁיְהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה 

זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ,

וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר:

1.    העיצוב מבהיר את ההבדל בין המצב לפני החורבן למצב שלאחר החורבן.

פרק ד - משנה ד

בָּרִאשׁוֹנָה     הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם.

פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּהוּ הָעֵדִים מִלָּבֹא, וְנִתְקַלְקְלוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר.

הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה.

וְאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה,

נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ.

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,

שֶׁיְּהוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה,

וְעוֹד זֹאת הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,

שֶׁאֲפִלּוּ רֹאשׁ בֵּית דִּין בְּכָל מָקוֹם,

שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים הוֹלְכִין אֶלָּא לִמְקוֹם הַוָּעַד:

1.    גם במשנה זאת העיצוב מבליט את ההבדל בין המצב שלפני החורבן למצב שלאחר החורבן.

פרק ד - משנה ה.

סֵדֶר בְּרָכוֹת,

אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכוּיוֹת עִמָּהֶן, וְאֵינוֹ תוֹקֵעַ.

קְדֻשַּׁת הַיּוֹם,                                                                      וְתוֹקֵעַ.

זִכְרוֹנוֹת,                                                                             וְתוֹקֵעַ.

שׁוֹפָרוֹת,                                                                             וְתוֹקֵעַ.

וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם אֵינוֹ תוֹקֵעַ לַמַּלְכוּיוֹת, לָמָּה הוּא מַזְכִּיר

          אֶלָּא אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם,

וְכוֹלֵל מַלְכוּיוֹת עִם קְדֻשַּׁת הַיּוֹם,                     וְתוֹקֵעַ.

זִכְרוֹנוֹת,                                                                             וְתוֹקֵעַ.

שׁוֹפָרוֹת,                                                                             וְתוֹקֵעַ.

וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:

1.    המשנה עוברת לסדר התקיעות בתפילת מוסף של ראש השנה. העיצוב מבליט את המחלוקת בין רבי יוחנן בן נורי לבין רבי עקיבא לדבי סדר הברכות.

פרק ד - משנה ו

אֵין פּוֹחֲתִין                       מֵעֲשָׂרָה מַלְכוּיוֹת,

מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת,

מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר,    אִם אָמַר שָׁלשׁ שָׁלשׁ מִכֻּלָּן,          יָצָא.

אֵין מַזְכִּירִין זִכָּרוֹן מַלְכוּת וְשׁוֹפָר שֶׁל פֻּרְעָנוּת.

מַתְחִיל בַּתּוֹרָה        וּמַשְׁלִים בַּנָּבִיא.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה,                              יָצָא:

1.    המשנה עוברת לתיאור הפסוקים הנלווים למלכויות זיכרונות ושופרות. העיצוב מבליט המחלוקת בין ת"ק לבין רבי יוסי.

2.    העיצוב גם מבליט את העקרונות לבחירת הפסוקים.

פרק ד - משנה ז

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה,                     הַשֵּׁנִי מַתְקִיעַ

. וּבִשְׁעַת הַהַלֵּל,                                                                  רִאשׁוֹן מַקְרֵא אֶת הַהַלֵּל:

1.    העיצוב מראה את ההבדל בין התקיעות שמצודות לתפילת מוסף (השני) לבין ההלל הצמוד לתפילת שחרית (הראשון).

פרק ד - משנה ח

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה,       אֵין מַעֲבִירִין עָלָיו אֶת הַתְּחוּם,

וְאֵין מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל,

לֹא עוֹלִין בְּאִילָן,

וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה,

וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת,

וּבֵין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה

.                                       אֲבָל אִם רָצָה לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן,    יִתֵּן.

אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת          מִלִּתְקוֹעַ,

אֲבָל מִתְעַסְּקִין עִמָּהֶן                  עַד שֶׁיִּלְמְדוּ.

וְהַמִּתְעַסֵּק,                                 לֹא יָצָא

 וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק,               לֹא יָצָא:

1.    העיצוב מראה כי במשנה שני נושאים: מלאכות האסורות ביום טוב לצורך הכנת השופר, ושמעית התקיעות מקטן או ממי שמתעסק (מתלמד).

פרק ד - משנה ט

סֵדֶר תְּקִיעוֹת,

שָׁלשׁ, שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ.

שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלשׁ תְּרוּעוֹת.

שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלשׁ יְבָבוֹת

תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה

,

וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִשְׁתַּיִם,       אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָת

מִי שֶׁבֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר,

תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלשׁ פְּעָמִים

כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב,    כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,           שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:

1.    העיצוב מראה שבמשנה שלשה חלקים: אורך הקולות של תקיעות השופר, תקיעות אחר התפילה, התקיעות של שליח הציבור.

2.    העיצוב מבליט המחלוקת בין ת"ק לבין רבן גמליאל.