מסכת שבת

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת         שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים,           וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ.

כֵּיצַד.

הֶעָנִי עוֹמֵד בַּחוּץ וּבַעַל הַבַּיִת בִּפְנִים,

פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהוֹצִיא,                     הֶעָנִי חַיָּב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר.

פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִי,

אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהִכְנִיס,                     בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב וְהֶעָנִי פָּטוּר.

פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ,

אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהוֹצִיא,                      שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.

פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּ,

אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהִכְנִיס,                      שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין:

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את האפשרויות השונות של ההוצאה.

2.    עיצוב המשנה מעמיד את המקרים בצד ימין ואת ההלכה בכל מקרה בצד שמאל.

פרק א - משנה ב

לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה,         עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל.

לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ

 וְלֹא לַבֻּרְסְקִי

וְלֹא לֶאֱכֹל

וְלֹא לָדִין.

וְאִם הִתְחִילוּ,         אֵין מַפְסִיקִין.

מַפְסִיקִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע,

וְאֵין מַפְסִיקִים לַתְּפִלָּה:

1.    עיצוב המשנה מראה בצד ימין מה לא לעשות לפני מנחה (בכל יום) ובצד שמאל מתי מפסיקין ומתי לא מפסיקין.

פרק א - משנה ג

לֹא יֵצֵא        הַחַיָּט בְּמַחְטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה,      שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא.

וְלֹא              הַלַּבְלָר בְּקֻלְמוֹסוֹ.

וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו,

וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר

                    בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן תִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים,

אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא.

כַּיּוֹצֵא בוֹ,

לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה,                                 מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה:

1.    עיצוב המשנה מלמד שיש בה שני נושאים. הראשון נוגע למה שאסור לשאת סמוך לכניסת השבת מחמת חשש שייכנס עם החפצים האלה לשבת, והשני התנהלות בשבת עצמה עם הנר והחשש שמא יטה את הנר.

2.    עיצוב המשנה מראה את ההלכה הנוספת שבמשנה הנוגעת להרחקה הנחוצה מן העבירה.

פרק א - משנה ד

וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַעֲלִיַּת חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גֻּרְיוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ.

נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל,

וּשְׁמֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם:

1.    עיצוב המשנה מראה את הרקע לגזירת שמונה עשרה דבר.

פרק א - משנה ה

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִים וְכַרְשִׁינִים,

אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם.

וּבֵית הִלֵּל                         מַתִּירִין:

1.    עיצוב המשנה מתבקש על פי המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

פרק א - משנה ו

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר,

אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּהְבִּילוּ מִבְּעוֹד יוֹם,

וְלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה,

אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּקְלֹט הָעַיִן.

וּבֵית הִלֵּל                         מַתִּירִין.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים,

אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם

 וּבֵית הִלֵּל                        מַתִּירִין:

1.    עיצוב המשנה מראה עוד שתי מחלוקות בין בית שמאי לבית הלל.

פרק א - משנה ז

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו,

 אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב.

וּבֵית הִלֵּל                         מַתִּירִין:

1.    כנ"ל

פרק א - משנה ח

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לְעַבְּדָן וְלֹא כֵלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי,

אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם.

וּבְכֻלָּן בֵּית הִלֵּל                 מַתִּירִין עִם הַשָּׁמֶשׁ:

1.    כנ"ל.

פרק א - משנה ט

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,

נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן לְכוֹבֵס נָכְרִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת.

וְשָׁוִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ,                שֶׁטּוֹעֲנִין קוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וְעִגּוּלֵי הַגָּת:

1.    משנתנו מוסיפה הערה על המשנה הקודמת בבית רבן גמליאל החמירו כבית שמאי בנוגע לכביסה שמסרו לנוכרי בערב שבת. עיצוב המשנה מראה את ההבדל בין כביסה לבין הפקת השמן והיין.

פרק א - משנה י

אֵין צוֹלִין בָּשָׂר, בָּצָל, וּבֵיצָה,       אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם.

אֵין נוֹתְנִין פַּת לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה

וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי גֶחָלִים,           אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                     כְּדֵי שֶׁיִּקְרֹם הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהּ:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המקרים השונים של הכנת אוכל סמוך לכניסת השבת.

2.    העיצוב מבהיר את המחלוקת שבין תנא קמא לרבי אליעזר.

פרק א - משנה יא

מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה.

וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד.

וּבַגְּבוּלִין,                          כְּדֵי שֶׁיֶּאֱחֹז הָאוּר בְּרֻבָּן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             בְּפֶחָמִין, כָּל שֶׁהוּא:

1.    עיצוב המשנה ממשיך להבהיר את הטיפול באוכל ובאש סמוך לכניסת השבת.

פרק ב

פרק ב - משנה א

בַּמֶּה מַדְלִיקִין         וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין.

אֵין מַדְלִיקִין           לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן,

וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וְלֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק,

וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב.

נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר,                                          מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                 אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל,

אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש שני חלקים ברשימה. החלק הראשון נוגע לפתילות והחלק השוני (המוזח) נוגע לשמנים..

2.    מתוך כך קל לגלות שיש ששה מרכיבי פתילות וכנגדם ששה מרכיבי שמנים

פרק ב - משנה ב

אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,          אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.

וַחֲכָמִים                            מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין,

בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת,

בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,              אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת המשולשת בנוגע לשמנים שמתאימים להדלקת נרות שבת.

פרק ב - משנה ג

כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ                            אֶלָּא פִשְׁתָּן.

וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים         אֶלָּא פִשְׁתָּן.

פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת לגבי הפתילות המתאימות להדלקה.

פרק ב - משנה ד

לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר

בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס.

וְרַבִּי יְהוּדָה   מַתִּיר.

אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד.

לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר

וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת.

וְרַבִּי יְהוּדָה   מַתִּיר:

1.    עיצוב המשנה מבליט את שתי המחלוקות בין תנא קמא לבין רבי יהודה בנוגע לנרות שמותר או אסור להדליק בהם.

פרק ב - משנה ה

הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה,

וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן,                                       פָּטוּר.

כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה,        חַיָּב.

וְרַבִּי יוֹסֵי                פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את האפשרויות השונות של כיבוי הנר בשבת ואת המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יוסי.

פרק ב - משנה ו

עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן,

עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת   בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר:

1.    חלוקת המשנה למשפט כותרת ומשפט פירוט מדברת בעד עצמה.

פרק ב - משנה ז

שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה.

עִשַּׂרְתֶּם.       עֵרַבְתֶּם.        הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר.

סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה,

אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי,    וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים,          וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת,

אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין,                                    וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין:

1.    העיצוב מראה כי במשנתנו שני נושאים. התזכורת שצריך אדם לתת לבני ביתו לקראת כניסת השבת, והדברים המותרים והאסורים בזמן שהוא ספק לקראת כניסת השבת.

פרק ג

פרק ג - משנה א

כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ      בְקַשׁ וּבִגְבָבָא,         נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל.

בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים,        לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           חַמִּין וְתַבְשִׁיל.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           אַף מַחֲזִירִין:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את ההבדל בין חומרי הבעירה בתנור ואת המחלוקת הכפולה בין בית שמאי לבית הלל.

פרק ג - משנה ב

תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ     בְקַשׁ וּבַגְּבָבָא,         לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו.

כֻּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ      בְקַשׁ וּבִגְבָבָא,         הֲרֵי זֶה כְכִירַיִם,

בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים,        הֲרֵי הוּא כְתַנּוּר:

1.    עיצוב המשנה מראה את ההבדל בין תנור לכופח ובין חומרי הבעירה השונים.

פרק ג - משנה ג

אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה     בְצַד הַמֵּחַם                                           בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל.

וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְסוּדָרִין.

וְרַבִּי יוֹסֵי                מַתִּיר.

וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְחֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים          בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את האפשרויות השונות של החימום של הביצה ואת המחלוקת שבדבר.

פרק ג - משנה ד

מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא

וְהֵבִיאוּ סִלּוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין.

אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים, אִם בְּשַׁבָּת כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְשַׁבָּת,       

אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה

בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְיוֹם טוֹב,

אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה.

מוּלְיָאר הַגָּרוּף,                           שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בְשַׁבָּת.

אַנְטִיכִי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה,         אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:

1.    עיצוב המשנה מראה על שלש צורות של שימוש במים חמים והמותר והאסור בהם.

פרק ג - משנה ה

הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ,        לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן                                בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ,

אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס     כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן.

הָאִלְפָּס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין,

לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תְּבָלִין,

אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   לַכֹּל הוּא נוֹתֵן,        חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וְצִיר:

1.    עיצוב המשנה מראה שני נושאים . המשך הדיון בחימום המים ונתינת תבלין לתוך כלי חם.

פרק ג - משנה ו

אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר             לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן.

וְאִם נוֹתְנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם,                מֻתָּר

 וְאֵין נֵאוֹתִין מִמֶּנּוּ,                     לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.

מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ,                      אֲבָל לֹא יָשָׁן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין,                   חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת.

נוֹתְנִין כְּלִי תַחַת הַנֵּר                   לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת.

וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם,                   מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה:

1.    עיצוב המשנה מלמד על אפשרויות שונות של טיפול בנר ובשמן של הנר בשבת.

פרק ד

פרק ד - משנה א

בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין.

אֵין טוֹמְנִין  

לֹא בְגֶפֶת וְלֹא בְזֶבֶל, לֹא בְמֶלַח וְלֹא בְסִיד וְלֹא בְחֹל,   בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים.

          לֹא בְתֶבֶן וְלֹא בְזָגִים וְלֹא בְמוֹכִים וְלֹא בַעֲשָׂבִים         בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים,

אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן     כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁין.

טוֹמְנִין         

בִּכְסוּת וּבְפֵרוֹת, בְּכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְסֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה.

רַבִּי יְהוּדָה                                                                אוֹסֵר בְּדַקָּה וּמַתִּיר בְּגַסָּה:

1.    המשנה מבארת את דיני ההטמנה. העיצוב מראה את ההבחנה בין החומרים השונים כשהם יבשים או לחים בנוגע להיתר או איסור ההטמנה בהם.

פרק ד - משנה ב

טוֹמְנִין          בִּשְׁלָחִין,       וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן,

בְּגִזֵּי צֶמֶר,     וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן.

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה,              נוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר,

קֻפָּה,            מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל,

שֶׁמָּא יִטֹּל וְאֵינוֹ יָכֹל לְהַחֲזִיר

. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,           נוֹטֵל וּמַחֲזִיר.

לֹא כִסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם,        לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ.

כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה,                  מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ.

מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן            וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר,   אוֹ תַחַת הַכָּסֶת:

1.    המשנה ממשיכה בדיני הטמנה. העיצוב מראה את ההבחנה בין דברים שונים שהם גם מוקצה אבל מותר להטמין בהם ויש להיזהר בהזזתם.

פרק ה

פרק ה - משנה א

בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה           וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה.

יוֹצֵא הַגָּמָל                       בְּאַפְסָר,

וְנָאקָה                              בַחֲטָם,

וְלֻבְדְּקִיס                          בִּפְרֻמְבְּיָא,

וְסוּס                                בְּשֵׁיר,

וְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר יוֹצְאִים בַּשֵּׁיר וְנִמְשָׁכִים בַּשֵּׁיר,

וּמַזִּין עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן

1.    עיצוב המשנה מראה את הבהמות השונות ואת האביזר המשמש להובלתם או שמירתם. הדין הוא שאביזר הנחוץ לבהמה לא נחשב לטלטול אם הבהמה יוצאת עימו מרשות לרשות.

פרק ה - משנה ב

חֲמוֹר            יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת,       בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לוֹ.

זְכָרִים          יוֹצְאִין לְבוּבִין.

רְחֵלוֹת          יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת

 הָעִזִּים         יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכֻלָּן,        חוּץ מִן הָרְחֵלִין הַכְּבוּנוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,            

עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ, אֲבָל לֹא לְחָלָב:

1.    עיצוב המשנה מפרט אביזרים שונים המשמשים את הבהמות ושהם לא נחשבים כהוצאה.

2.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי יוסי ולבין רבי יהודה.

פרק ה - משנה ג

וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה.

לֹא יֵצֵא גָמָל בִּמְטוּטֶלֶת, לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל,

וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת.

לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשֹׁךְ.

אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְיִמְשֹׁךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ

1.    עיצוב המשנה מראה את האביזרים שאסור לבהמה לצאת עמם, כי יש בכך טלטול, או חשש שהם יפלו ובעליהן יטלטל אותם.

פרק ה - משנה ד

אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא       בְמַרְדַּעַת       בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ,

וְלֹא בְזוֹג,      אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק,

וְלֹא בְסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ,

וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ.

וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין     בְּחוּטִין,

וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם.

וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין         בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן.

וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת       חֲנוּנוֹת.

וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא                בְגִימוֹן.

וְלֹא פָרָה                           בְּעוֹר הַקֻּפָּר,

וְלֹא                                  בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ.

פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה

הָיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים:

1.    המשנה ממשיכה לפרט את הדברים שהבהמה לא יוצאת עמהם בשבת. העיצוב מבהיר את האביזרים המיוחדים לכל בהמה ובהמה.

פרק ו

פרק ו - משנה א

בַּמֶּה אִשָּׁה יוֹצְאָה   וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה.

לֹא תֵצֵא אִשָּׁה        לֹא בְחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ.

וְלֹא תִטְבֹּל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם.

וְלֹא בְטֹטֶפֶת וְלֹא בְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין.

וְלֹא בְכָבוּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

וְלֹא בְעִיר שֶׁל זָהָב, וְלֹא בְקַטְלָא, וְלֹא בִנְזָמִים,

וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם,

וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה.

וְאִם יָצָאת,   אֵינָהּ חַיֶּבֶת חַטָּאת:

1.    משנתנו עוברת לדברים שאשה מנועה לצאת עמהם בשבת. העיצוב מבליט את שמות התכשיטים או האביזרים המשמשים את האשה.

פרק ו - משנה ב

לֹא יֵצֵא הָאִישׁ        בְּסַנְדָּל הַמְסֻמָּר,

וְלֹא בְיָחִיד                        בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה,

וְלֹא בִתְפִלִּין וְלֹא בְקָמֵעַ     בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמֻּמְחֶה,

וְלֹא בְשִׁרְיוֹן,

וְלֹא בְקַסְדָּא,

וְלֹא בְמַגָּפָיִם.                    וְאִם יָצָא,     אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת

1.    העיצוב מראה את האביזרים שהאיש נושא שאף הם אסורים בהוצאה בשבת.

פרק ו - משנה ג

לֹא תֵצֵא אִשָּׁה                  בְמַחַט הַנְּקוּבָה,

וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם,

וְלֹא בְכוֹלְיָאר,

וְלֹא בְכוֹבֶלֶת, וְלֹא בִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן.

וְאִם יָצְתָה,   חַיֶּבֶת חַטָּאת,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים                            פּוֹטְרִין בְּכוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדברים שהאשה אסור לשאת בשבת כי הם אינם תכשיטים.

2.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

פרק ו - משנה ד

לֹא יֵצֵא הָאִישׁ        לֹא בְסַיִף, וְלֹא בְקֶשֶׁת, וְלֹא בִתְרִיס, וְלֹא בְאַלָּה, וְלֹא בְרֹמַח.

וְאִם יָצָא,     חַיָּב חַטָּאת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי,

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב) וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת,

לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

בִּירִית,          טְהוֹרָה,        וְיוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת.

כְּבָלִים,         טְמֵאִין,         וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶם בְּשַׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מראה כי במשנתנו שני נושאים. טלטול הנשק וטלטול הבירית והכבלים שהם חלקי לבוש.

2.    העיצוב מראה את מחלוקת התנאים בנוגע לנשיאת נשק בשבת. 

פרק ו - משנה ה

יוֹצְאָה אִשָּׁה           בְחוּטֵי שֵׂעָר, בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה,

וּבְטֹטֶפֶת וּבְסַנְבּוּטִין          בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין.

בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר

                              בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ.

בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן לְכַתְּחִלָּה בְשַׁבָּת.

וְאִם נָפַל לֹא תַחֲזִיר.

שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב,

רַבִּי               מַתִּיר,

וַחֲכָמִים        אוֹסְרִים:

1.    עיצוב המשנה מראה את ההבחנות בין אביזרים שונים שמותר לצאת עמם לרשות הרבים או לחצר.

2.    העיצוב מבליט המחלוקת בין רבי לחכמים בנוגע לשן תותבת.

פרק ו - משנה ו

יוֹצְאָה                              בְסֶלַע שֶׁעַל הַצִּינִית.

הַבָּנוֹת קְטַנּוֹת יוֹצְאוֹת      בְּחוּטִין וַאֲפִלּוּ בְקִסְמִין שֶׁבְּאָזְנֵיהֶם.

עַרְבִיּוֹת יוֹצְאוֹת                רְעוּלוֹת,

וּמָדִיּוֹת                             פְּרוּפוֹת,

וְכָל אָדָם,                         אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהֹוֶה:

1.    עיצוב המשנה מראה המשך הדיון באביזרים השונים שמותר לאשה לצאת עמם שאין בהם חשש.

פרק ו - משנה ז

פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן וְעַל הָאֱגוֹז וְעַל הַמַּטְבֵּעַ,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִפְרֹף לְכַתְּחִלָּה בְשַׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מראה אביזרים נוספים שמותר לצאת עמם כשהם קשורים לבגד.

פרק ו - משנה ח

הַקִּטֵּעַ          יוֹצֵא בְקַב שֶׁלּוֹ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְרַבִּי יוֹסֵי      אוֹסֵר.

וְאִם יֶשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל כְּתוּתִים,   טָמֵא.

סָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ,                                       טְמֵאִין מִדְרָס,

וְיוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת,                              וְנִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה.

כִּסֵּא וְסָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ,                              טְמֵאִין מִדְרָס,

וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת,                        וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה

                    אַנְקַטְמִין                                              טְהוֹרִין,

וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את ההבחנות בין צורות שונות של אביזרים שהנכה יכול לצאת עמם

פרק ו - משנה ט

הַבָּנִים          יוֹצְאִין          בִּקְשָׁרִים,

וּבְנֵי מְלָכִים                      בְּזוֹגִין.

וְכָל אָדָם                          אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהֹוֶה:

1.    עיצוב המשנה מראה אביזרים מיוחדים לילדים או לבני מלכים שמותר לצאת בהם.

פרק ו - משנה י

יוֹצְאִין          בְּבֵיצַת הַחַרְגּוֹל, וּבְשֵׁן שׁוּעָל, וּבְמַסְמֵר מִן הַצָּלוּב,      מִשּׁוּם רְפוּאָה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                           אַף בְּחֹל אָסוּר, מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים לגבי שימוש בסגולות שיש בהם רמז למנהגי גויים ובנוגע הטלטול שלהם בשבת.

פרק ז

פרק ז - משנה א

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת.

כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת.

הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה,

חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת.

הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה,

חַיָּב עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה.

הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת:

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את המצבים השונים בהם חייבים חטאת אחת או יותר.

2.    העיצוב מוביל לדיון בהמשך הפרק להגדת מלאכה ואב מלאכה.

פרק ז - משנה ב

אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת

 הַזּוֹרֵעַ. וְהַחוֹרֵשׁ. וְהַקּוֹצֵר. וְהַמְעַמֵּר. הַדָּשׁ. וְהַזּוֹרֶה. הַבּוֹרֵר. הַטּוֹחֵן.

וְהַמְרַקֵּד. וְהַלָּשׁ. וְהָאוֹפֶה.

הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. הַמְלַבְּנוֹ. וְהַמְנַפְּצוֹ. וְהַצּוֹבְעוֹ. וְהַטּוֹוֶה. וְהַמֵּסֵךְ.

וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין.

הַקּוֹשֵׁר. וְהַמַּתִּיר.

וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת.

הַצָּד צְבִי. הַשּׁוֹחֲטוֹ. וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. וְהַמּוֹחֲקוֹ. וְהַמְחַתְּכוֹ.

 הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.

הַבּוֹנֶה. וְהַסּוֹתֵר

 הַמְכַבֶּה. וְהַמַּבְעִיר.

הַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ.

הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת.

הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת:

1.    העיצוב מחלק את ל"ט אבות מלאכות לקבוצות שכל אחת מיוחדת בדבר מה.

פרק ז - משנה ג

וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ.

כָּל הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וּמַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בְשַׁבָּת,             חַיָּב עָלָיו חַטָּאת,

וְכָל שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לְהַצְנִיעַ

וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בְשַׁבָּת,                        אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא הַמַּצְנִיעוֹ:

1.    המשנה קובעת כלל נוסף לגבי שיעור הדבר שנחשב לאיסור הוצאה. עיצוב המשנה מראה את ההבדל בין הכלל הרווח לגבי כל האנשים לבין הכלל לגבי היחיד שנוהג בדרך מיוחדת.

2.    עיצוב המשנה מראה שהיא מתחילה בפירוט הדיון במלאכות דווקא מן המלאכה שהוזכרה האחרונה במשנה הקודמת - מלאכת ההוצאה.

פרק ז - משנה ד

הַמּוֹצִיא        תֶבֶן,                                           כִּמְלֹא פִי פָרָה.

עָצָה,                                          כִּמְלֹא פִי גָמָל.

עָמִיר,                                         כִּמְלֹא פִי טָלֶה.

עֲשָׂבִים,                                      כִּמְלֹא פִי גְדִי.

עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְצָלִים, לַחִים,      כִּגְרוֹגֶרֶת,

יְבֵשִׁים,         כִּמְלֹא פִי גְדִי.

וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְשִׁעוּרֵיהֶן.

הַמּוֹצִיא        אֳכָלִים כִּגְרוֹגֶרֶת,                        חַיָּב,

וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה,        מִפְּנֵי שֶׁשָּׁווּ בְשִׁעוּרֵיהֶן,

חוּץ מִקְּלִפֵּיהֶן וְגַרְעִינֵיהֶן וְעֻקְצֵיהֶן וְסֻבָּן וּמֻרְסָנָן

. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,           חוּץ מִקְּלִפֵּי עֲדָשִׁים שֶׁמִּתְבַּשְּׁלוֹת עִמָּהֶן:

1.    בהמשך למשנה הקודמת מכאן ואילך מסבירה המשנה את השיעורים המקובלים לגבי דברים שונים, בנוגע לאיסור הוצאתם. הדבר תלוי במה שמקובל אצל רוב בני האדם.

2.    העיצוב של המשנה מראה יפה את החומר שמדובר בו בצד ימין ואת שיעורו הנחשב לחגבי איסור ההוצאה.

פרק ח

פרק ח - משנה א

הַמּוֹצִיא        יַיִן,                         כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס.

חָלָב,                      כְּדֵי גְמִיעָה.

דְּבַשׁ,                      כְּדֵי לִתֵּן עַל הַכָּתִית.

שֶׁמֶן,                      כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן.

מַיִם,                      כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹר

                    וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין, בִּרְבִיעִית.

וְכָל הַשּׁוֹפָכִין,         בִּרְבִיעִית.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֻּלָּן                 בִּרְבִיעִית,

וְלֹא אָמְרוּ כָל הַשִּׁעוּרִין הַלָּלוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן:

1.    עיצוב המשנה ממשיך לשרטט את החומרים השונים ואת שיעוריהם.

פרק ח - משנה ב

הַמּוֹצִיא        חֶבֶל,                      כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לְקֻפָּה.

גֶּמִי,                        כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנּוּ מִדַּת מִנְעָל לְקָטָן.

נְיָר,                        כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין.

וְהַמּוֹצִיא      קֶשֶׁר מוֹכְסִין,         חַיָּב.

נְיָר מָחוּק,              כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן:

1.    כנ"ל

פרק ח - משנה ג

עוֹר                         כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ.

קְלָף                       כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּין,

שֶׁהִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל

                    דְּיוֹ,                        כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.

כְּחֹל,                      כְּדֵי לִכְחֹל עַיִן אֶחָת:

1.    כנ"ל

פרק ח - משנה ד

דֶּבֶק,                      כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת.

זֶפֶת וְגָפְרִית,           כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב.

שַׁעֲוָה,                    כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן

                    חַרְסִית,                  כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּטְפּוּט.

סֻבִּין,                     כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב.

סִיד,                       כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר,                       כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְדִּיפֵי:

1.    כנ"ל

פרק ח - משנה ה

אֲדָמָה,                   כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִים,          דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

כְּחוֹתַם הָאִגְּרוֹת.

זֶבֶל וְחֹל הַדַּק,        כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב,   דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵשָׁא.

חֹל הַגַּס,                 כְּדֵי לִתֵּן עַל מְלֹא כַף סִיד.

קָנֶה,                       כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קֻלְמוֹס.

וְאִם הָיָה עָב אוֹ מְרֻסָּס,

כְּדֵי לְבַשֵּׁל בוֹ בֵיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים,

טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָאִלְפָּס:

1.    כנ"ל

פרק ח - משנה ו

עֶצֶם,                      כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְוָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חָף.

זְכוּכִית,                  כְּדֵי לִגְרֹר בּוֹ רֹאשׁ הַכַּרְכָּר.

צְרוֹר אוֹ אֶבֶן,         כְּדֵי לִזְרֹק בְּעוֹף.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר,       כְּדֵי לִזְרֹק בִּבְהֵמָה:

1.    כנ"ל

פרק ח - משנה ז

חֶרֶס,                      כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                        כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                          כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר,      אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר

 (ישעיה ל), וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד.

אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי    מִשָּׁם רְאָיָה

וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא (שם):

1.    כנ"ל

פרק ט

פרק ט - משנה א

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,

מִנַּיִן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים        שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה,

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה, צֵא תֹּאמַר לוֹ,

מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:

1.    בהמשך לסוף המשנה האחרונה שבפרק ח' שבה נזכר מקור לדין מהפסוק מביאה כן המשנה ארבע משניות שהמשותף להן שהן פותחות ב"מניין"? ומביאות פסוקים לראייה.

2.    עיצוב המשנה מראה יפה את השאלה ואת המקור מהפסוק והדיוק שנלמד ממנו.

פרק ט - משנה ב

מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה,        שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם.

מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים

שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה בְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע,

                                                  שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ

וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ,

זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא זֵרוּעֶיהָ:

1.    עיצוב המשנה מראה שתי דוגמאות נוספות של השאלה מניין והתשובה והדיוק מהפסוק.

פרק ט - משנה ג

מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט) הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים.

מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,

שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים.

מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ,

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:

1.    עיצוב המשנה מראה עוד שלש דוגמאות כנ"ל.

פרק ט - משנה ד

מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:

1.    עיצוב המשנה מראה עוד דוגמא כנ"ל

פרק ט - משנה ה

הַמּוֹצִיא        עֵצִים,                               כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.

תְּבָלִין                               כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה,

וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

קְלִפֵּי אֱגוֹזִים,

קְלִפֵּי רִמּוֹנִים,

אִסְטִיס וּפוּאָה,                 כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בַּסְּבָכָה.

מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבֹרִית,

קִמּוֹנְיָא וְאַשְׁלָג,                כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בַּסְּבָכָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                 כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכָּתֶם:

1.    משנתנו חוזרת לדבר על השיעורים לגבי ההוצאה. העיצוב של המשנה מראה את החומרים בצד ימין ואת השיעורים בצד שמאל.

פרק ט - משנה ו

פִּלְפֶּלֶת,                             כָּל שֶׁהוּא.

וְעִטְרָן,                              כָּל שֶׁהוּא.

מִינֵי בְשָׂמִים 

וּמִינֵי מַתָּכוֹת,                   כָּל שֶׁהֵן.

מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ

וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ,

מֶקֶק סְפָרִים

וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם,         כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגָנְזָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים,           כָּל שֶׁהוּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם:

1.    כנ"ל.

פרק ט - משנה ז

הַמּוֹצִיא        קֻפַּת הָרוֹכְלִין,        אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת.

זֵרְעוֹנֵי גִנָּה,             פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת

 רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר,      חֲמִשָּׁה

                    זֶרַע קִשּׁוּאִין,          שְׁנַיִם.

זֶרַע דְּלוּעִין,            שְׁנַיִם.

זֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי,     שְׁנַיִם.

חָגָב חַי טָהוֹר,         כָּל שֶׁהוּא.

מֵת,                        כַּגְּרוֹגֶרֶת.

צִפֹּרֶת כְּרָמִים,

בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה,   כָּל שֶׁהוּא,     שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא,         כָּל שֶׁהוּא,     שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לְקָטָן לִשְׂחֹק בּוֹ:

1.    כנ"ל.

פרק י

פרק י - משנה א

הַמַּצְנִיעַ        לְזֶרַע וּלְדֻגְמָא וְלִרְפוּאָה,

וְהוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת,                          חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא

                    וְכָל אָדָם                                              אֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ.

חָזַר וְהִכְנִיסוֹ,                                       אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה דיוק לגבי צורת ההתייחסות לחומרים שונים וההשפעה על שאלת שיעור ההוצאה שלהם.

פרק י - משנה ב

הַמּוֹצִיא אֳכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקֻפָּה,

בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר, פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת.

קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת

וּנְתָנָהּ עַל הָאַסְקֻפָּה הַחִיצוֹנָה,

אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַפֵּרוֹת מִבַּחוּץ,              פָּטוּר,

עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה:

1.    עיצוב המשנה מאפשר לזהות את צורות הוצאת הקופה ואת העיקרון של ההוצאה בבת אחת כגורם מחייב.

פרק י - משנה ג

הַמּוֹצִיא        בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ,               חַיָּב,

שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת.

כִּלְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ,

וּבְפֻנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָּה, בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ, וּבִשְׂפַת חֲלוּקוֹ,

בְּמִנְעָלוֹ, בְּסַנְדָּלוֹ                                                                 פָּטוּר,

שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:

1.    עיצוב המשנה מאפר להבחין בין צורות ההוצאה השונות שבהם חייב או פטור.

פרק י - משנה ד

הַמִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא     לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו,                                     פָּטוּר,

לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו                                      חַיָּב.

בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בְּסִינָר

בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ                             חַיֶּבֶת,

שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין:

1.    העיצוב ממשיך ומראה את צורת נשיאת החפץ המחייבת או פוטרת מההוצאה.

פרק י - משנה ה

הַמּוֹצִיא כִכָּר לִרְשׁוּת הָרַבִּים,                                                                  חַיָּב.

הוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם,                                                                                     פְּטוּרִין.

לֹא יָכֹל אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם,                                                 חַיָּבִים.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן                                          פּוֹטֵר.

הַמּוֹצִיא       

אֳכָלִין פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר בִּכְלִי,        פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי,            שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ.

אֶת הַחַי בַּמִּטָּה,                          פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה,         שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ.

אֶת הַמֵּת בַּמִּטָּה,                        חַיָּב.

וְכֵן

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת

וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה

וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ,                     חַיָּב.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן                                          פּוֹטֵר:

:

1.    עיצוב המשנה מראה על שני נושאים במשנה. הוצאת ככר או אוכל והוצאת אדם חי או מת.

2.    העיצוב מבהיר גם את היחס בין הכלי לאוכל או בין המיטה לאדם.

פרק י - משנה ו

הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ, אוֹ בְשִׁנָּיו, וְכֵן שְׂעָרוֹ, וְכֵן שְׂפָמוֹ, וְכֵן זְקָנוֹ,

וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת, וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת, וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                      מְחַיֵּב,

וַחֲכָמִים                            אוֹסְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת.

הַתּוֹלֵשׁ         מֵעָצִיץ נָקוּב,                                                   חַיָּב,

וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב,                                                  פָּטוּר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן                      פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה:

1.    משנתנו עוזבת את נושא ההוצאה והיא נכנסה כאן בגלל הקשר למשנה הקודמת שטיפלה במלאכה שאינה צריכה לגופה.  עיצוב המשנה מראה שני נושאים. טיפול בגוף של איש ואשה ותלישה מעציץ.

2.    העיצוב מראה את המחלוקת בין ת"ק לחכמים בקשר למלאכות בגוף האדם, ואת המחלוקת בין ת"ק לרבי שמעון בנוגע לתלישה מעציץ. 

פרק יא

פרק יא - משנה א

הַזּוֹרֵק          מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, חַיָּב.

מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע,

רַבִּי עֲקִיבָא           מְחַיֵּב,

וַחֲכָמִים           פּוֹטְרִין:

1.    הפרק חוזר לדון בענייני הוצאה. העיצוב מבהיר יפה את אפשריות הזריקה מרשות לרשות ואת מחלוקת רבי עקיבא וחכמים.

פרק יא - משנה ב

כֵּיצַד.

שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים,      הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ,           פָּטוּר.

הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוֹטָא אַחַת,           הַמּוֹשִׁיט                                     חַיָּב,

וְהַזּוֹרֵק                                       פָּטוּר,

שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם

                    שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, אֲבָל לֹא זוֹרְקִין.

חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה,

הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן,           חַיָּב,

פָּחוֹת מִכֵּן,                                  פָּטוּר:

1.    העיצוב מראה כי במשנתנו שלשה עניינים. זריקה ממרפסת למרפסת, תיאור העברת הקרשים על ידי הלוויים, ודין חוליית הבור והסלע.

פרק יא - משנה ג

הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל           לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,   כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר,

לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,     כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ.

הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת,                                                                               חַיָּב.

זָרַק    לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת            וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת,                            פָּטוּר.

חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת,           וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת,                            חַיָּב:

1.    עיצוב המשנה מראה את אפשרויות הזריקה על קיר או על הארץ, ואת המרחק המחייב והמרחק הפוטר.

2.    העיצוב מראה שלש עמודות. בצד ימין הזורק, באמצע המרחק ובצד שמאל הדין.

פרק יא - משנה ד

הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת,                                                                                  פָּטוּר.

אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ,

הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת,                                                                               חַיָּב.

וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם, פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים.

רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ,

הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת,                                                                               חַיָּב:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המקרים של זריקה באזור של המים מצד אחד, ואת הדין מהצד השני. 

פרק יא - משנה ה

הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם,

וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם,

וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ,                                                                                      פָּטוּר.

סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָזוֹ,                                  מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ.

אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפוֹת,            אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה את האפשרויות של זריקה באזור הים ובספינות. מצד ימין המקרה ומצד שמאל הדין.

פרק יא - משנה ו

הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ, קְלָטָהּ אַחֵר קְלָטָהּ כֶּלֶב אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה,           פָּטוּר.

זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה,

וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חַבּוּרָה,                                                        פָּטוּר.

זֶה הַכְּלָל, כָּל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה.

תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן, תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה,                                 פְּטוּרִין,

עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה:

1.    עיצוב המשנה מלמד על אפשרויות זריקה שונות. מצד ימין המקרה ומצד שמאל הדין.

2.    עיצוב החלק השני של המשנה בנוגע לכלל של חייבי חטאות מבהיר היטב את הכלל.

פרק יב

פרק יב - משנה א

הַבּוֹנֶה כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא                                                       חַיָּב,                                

הַבּוֹנֶה                                                            כָּל שֶׁהוּא

 וְהַמְסַתֵּת, וְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ וּבְמַעֲצָד, הַקּוֹדֵחַ    כָּל שֶׁהוּא,     חַיָּב.

זֶה הַכְּלָל כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּשַׁבָּת      חַיָּב.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

אַף הַמַּכֶּה בְקֻרְנָס עַל הַסַּדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה,                         חַיָּב,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְתַקֵּן מְלָאכָה:

1.    עיצוב המשנה מלמד על היקף הפעולות בתחום הבנייה האסורות.

2.    עיצוב הכלל ודברי רבן שמעון בן גמליאל מבהירים את ההשלמות שהמשנה מוסיפה.

פרק יב - משנה ב

הַחוֹרֵשׁ                                       כָּל שֶׁהוּא

 הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם וְהַמְזָרֵד       כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב.

הַמְלַקֵּט עֵצִים,        אִם לְתַקֵּן,    כָּל שֶׁהֵן,

אִם לְהֶסֵּק,   כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.

הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים,     אִם לְתַקֵּן,    כָּל שֶׁהוּא,

אִם לִבְהֵמָה, כִּמְלֹא פִי הַגְּדִי:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את היקף המלאכות האסורות בחרישה, ובפעולות נוספות בעבודת האדמה, ובליקוט עצים ועשבים.

פרק יב - משנה ג

הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת,        בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ,

בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת,

בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת, בְּכָל לָשׁוֹן,                       חַיָּב.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,                  לֹא חִיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רֹשֶׁם,

שֶׁכָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, לֵידַע אֵיזוֹ בֶן זוּגוֹ.

אָמַר רַבִּי,     מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל,

שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל,

נֹחַ מִנָּחוֹר,

דָּן מִדָּנִיֵּאל,

גָּד מִגַּדִּיאֵל:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את היקף איסור הכותב – דהיינו שתי אותיות.

פרק יב - משנה ד

הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד,                                                          חַיָּב.

כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם,

עַל שְׁנֵי כָתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקָס, וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה,                  חַיָּב.

הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ,                                                                                    חַיָּב.

הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את האפשרויות השונות של איסור הכתיבה.

פרק יב - משנה ה

כָּתַב בְּמַשְׁקִין, בְּמֵי פֵרוֹת, בַּאֲבַק דְּרָכִים, בַּאֲבַק הַסּוֹפְרִים,

וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם,                     פָּטוּר.

לְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ,

כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לִכְתָב, וּכְתָב עַל גַּבֵּי כְתָב,

נִתְכַּוֵּן לִכְתֹּב חֵי"ת וְכָתַב שְׁנֵי זַיְ"נִין,

אֶחָד בָּאָרֶץ וְאֶחָד בַּקּוֹרָה,

כָּתַב עַל שְׁנֵי כָתְלֵי הַבַּיִת, עַל שְׁנֵי דַפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה, פָּטוּר.

כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן,

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא        מְחַיֵּב,

וַחֲכָמִים                            פּוֹטְרִין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת האפשרויות השונות של כתיבה שלא נחשבת והאדם פטור.

פרק יב - משנה ו

הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת,

אַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם,

רַבָּן גַּמְלִיאֵל                      מְחַיֵּב,

וַחֲכָמִים                            פּוֹטְרִין:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את מחלוקת רבן גמליאל וחכמים בנוגע לכתיבת שתי אותיות בהפרש זמן גדול.

פרק יג

פרק יג - משנה א

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאַחַת עַל הָאָרִיג,          חַיָּב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף, שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין:

1.    העיצוב מבהיר את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בנוגע לאיסור אריגה.

פרק יג - משנה ב

הָעוֹשֶׂה         שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין בַּנִּירִין, בַּקֵּרוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַּל              חַיָּב.

וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת:

1.    העיצוב מבהיר את היקף איסור האריגה ואת היקף איסור התפירה.

פרק יג - משנה ג

הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ, וְכָל הַמְקַלְקְלִין,                                               פְּטוּרִין.

וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן, שִׁעוּרוֹ כַמְתַקֵּן:

1.    עיצוב המשנה מראה שני חלקים. הקורע מתוך צער או כעס  והקורע על מנת לתקן.

פרק יג - משנה ד

שִׁעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה,            כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל.

וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין,                                         שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִּיט:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת היקף האיסורים במלאכות של הטיפול בבד.

פרק יג - משנה ה

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת,                          חַיָּב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             צִפּוֹר לַמִּגְדָּל, וּצְבִי לַבַּיִת וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                          לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין.

זֶה הַכְּלָל, מְחֻסַּר צִידָה,           פָּטוּר,

וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צִידָה,         חַיָּב:

1.    עיצוב המשנה מראה את המחלוקת המשולשת בין התנאים בנוגע למלאכת צידה.

פרק יג - משנה ו

צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת    וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו,                                                       חַיָּב.

נָעֲלוּ שְׁנַיִם,                                                               פְּטוּרִין.

לֹא יָכֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם,                                  חַיָּבִין.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן                      פּוֹטֵר:

1.    עיצוב המשנה מראה את אפשרויות סגירת הצבי שנכנס לתוך בית וניצוד שם.

פרק יג - משנה ז

יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ,        יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ,           הַשֵּׁנִי חַיָּב.

יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְּאָהוּ,           וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ,

אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ,                                                הָרִאשׁוֹן חַיָּב

וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר.

הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה, לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה את אפשרויות חסימת הדלת של הבית שהצבי נכנס לתוכו, על ידי הישיבה בדלת.

פרק יד

פרק יד - משנה א

שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה,          הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן,                    חַיָּב.

וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים,                                  הַחוֹבֵל בָּהֶן                       פָּטוּר,

הַצָּדָן לְצֹרֶךְ,                                חַיָּב,

שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ,                                פָּטוּר.

חַיָּה וְעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ,                             הַצָּדָן                                          פָּטוּר,

וְהַחוֹבֵל בָּהֶן                      חַיָּב:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את ההבחנה בין שרצים לשקצים לחיה ובהמה, בנוגע לצידתם או לחבלה בהם.

פרק יד - משנה ב

אֵין עוֹשִׂין הִילְמִי בְשַׁבָּת,

אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא אֶת מֵי הַמֶּלַח     וְטוֹבֵל בָּהֶן פִּתּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,                            וַהֲלֹא הוּא הִילְמִי, בֵּין מְרֻבֶּה וּבֵין מֻעָט.

וְאֵלוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמֻּתָּרִין,           נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הַמֶּלַח:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את הצורה שמותר להכין תערובת מלח, שלא תיראה כהכנת עיבוד העור או הכנת אוכל בשבת.

פרק יד - משנה ג

אֵין אוֹכְלִין אֵזוֹב יוֹן בְּשַׁבָּת,        לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים,

אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר וְשׁוֹתֶה אַבּוּב רוֹעֶה.

כָּל הָאֳכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה,

וְכָל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה,                   חוּץ מִמֵּי דְקָלִים וְכוֹס עִקָּרִים     מִפְּנֵי שֶׁהֵן לַיְרוֹקָה.

אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא מֵי דְקָלִים         לִצְמָאוֹ,

וְסָךְ שֶׁמֶן עִקָּרִין                          שֶׁלֹּא לִרְפוּאָה:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדרכים לאכילת מאכלי רפואה שונים.  מה מותר ומה אסור.

פרק יד - משנה ד

הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו,       לֹא יִגְמַע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ, אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְדַרְכּוֹ,

וְאִם נִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא.

הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו,     לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן,

וְלֹא שֶׁמֶן וֶרֶד.

בְּנֵי מְלָכִים סָכִין שֶׁמֶן וֶרֶד עַל מַכּוֹתֵיהֶן,          שֶׁכֵּן דַּרְכָּם לָסוּךְ בַּחֹל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,             כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדרכים המותרות להקל על כאב שיניים או כאב מתניים.

פרק טו

פרק טו - משנה א

אֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן,        קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין.

וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן        כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,    כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְאַחַת מִיָּדָיו, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את האסור והמותר בנוגע לקשרים

פרק טו - משנה ב

יֵשׁ לְךָ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין.

קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתַּח חֲלוּקָהּ וְחוּטֵי סְבָכָה וְשֶׁל פְּסִיקְיָא

          וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,        קוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא.

קוֹשְׁרִין דְּלִי בִּפְסִיקְיָא, אֲבָל לֹא בְחֶבֶל.

רַבִּי יְהוּדָה                                  מַתִּיר.

כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,                  כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

1.    עיצוב המשנה מבהיר מה הם הקשרים המותרים ומה היא המחלוקת בין רבי אליעזר בן יעקב לבין רבי יהודה.

פרק טו - משנה ג

מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים,

וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת         מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת,

אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,          מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת

מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַׁבָּת,

וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. (

אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת

 רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר            לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,

וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּשַׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המותר לבצע בסידור המיטות בשבת ואת האסור מחמת הכנה משבת לחול.

פרק טז

פרק טז - משנה א

כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה,

בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן.

וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן,            טְעוּנִים גְּנִיזָה.

וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן,            מִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.

מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר,

וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין,          וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת.

וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן,                            לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ.

בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר,                                  אַף לִמְפֻלָּשׁ:

1.    עיצוב המשנה מראה את הנושאים השונים שבמשנה. הצלת כתבי הקודש מהדליקה, גניזת כתבי קודש, תיק הספר ותיק התפילין, והמחלוקת בנוגע למקום שאליו אפשר להציל מן הדליקה.

פרק טז - משנה ב

מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת                     הָרָאוּי לְאָדָם לְאָדָם,       

הָרָאוּי לִבְהֵמָה לִבְהֵמָה.

כֵּיצַד. נָפְלָה דְלֵקָה בְלֵילֵי שַׁבָּת,            מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת,

בְּשַׁחֲרִית,                מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת,

בְּמִנְחָה,                  מְזוֹן סְעֻדָּה אֶחָת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                    לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת:

1.    עיצוב המשנה מראה את ההדרגתיות בננוגע לכמות האוכל שמותר להציל בשבת מפני הדליקה.

2.    העיצוב מבליט את המחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי.

פרק טז - משנה ג

מַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת,             וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת,

וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה, וְחָבִית שֶׁל יַיִן.

וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים,                         בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם.

וְאִם הָיוּ פִקְחִין, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת.

לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן,                   לְחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת.

בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר,                        אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעֹרָבֶת:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שלשה נושאים. הצלה מן הדליקה של כמות גדולה ממה שצריך לסעודות, השתתפות אחרים בהצלת האוכל, ומחלוקת לגבי השאלה לאן ניתן לפנות את מה שמצילים מהדליקה.

פרק טז - משנה ד

וּלְשָׁם מוֹצִיא כָל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ,

וְלוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּשׁ,

וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטֹף.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים.

וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא

 וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים,    בֹּאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי:

1.    עיצוב המשנה מבליט המחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי בנוגע לכמות הבגדים שמותר להציל מן הדליקה.

2.    עיצוב המשפט האחרון מזכיר את המשנה הקודמת.

פרק טז - משנה ה

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר,

פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ

 וְעוֹשִׂין מְחִצָּה בְּכָל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים,

                                                                                בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם,

לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר

וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את האפשרויות השונות לעכב את התפשטות הדליקה. עור צבי, מחיצת כלים, כלים עם מים בתוכם.

פרק טז - משנה ו

נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת,             אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה,

מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן,

אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת,     אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ,       מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את ההשוואה בין כיבוי על ידי נוכרי לבין כיבוי על ידי ילד יהודי.

פרק טז - משנה ז

כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר                       בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶאֱחֹז בַּקּוֹרָה,

וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן,

וְעַל עַקְרָב                         שֶׁלֹּא תִשֹּׁךְ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב,        וְאָמַר, חוֹשְׁשָׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת:

1.    עיצוב המשנה מראה מקרים שונים של היתר לכפות כלי בשבת על משהו מסוכן.

פרק טז - משנה ח

נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר,               מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל,

וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל,                   אָסוּר.

מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ         מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל,

וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל,                   אָסוּר.

עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ,                יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל,

וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל,                   אָסוּר.

מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה,

וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ,               וְיָרְדוּ בוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים:

1.    עיצוב המשנה מראה שלשה מקרים שבכולם דין משותף. נר, מילוי מים, וכבש לספינה. עיצוב שתי השורות האחרונות מראה מקרה המסייע להבנת ההלכה של הכבש של הספינה..

פרק יז

פרק יז - משנה א

כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין בְּשַׁבָּת    וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן,                       אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְשַׁבָּת

.                                       שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת,       לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את ההבדל בנוגע לטלטול דלתות של כלים, לבין דלתות הבית.

פרק יז - משנה ב

נוֹטֵל אָדָם    קֻרְנָס                               לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים,

וְקֻרְדֹּם                             לַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבֵלָה.

מְגֵרָה,                              לִגְרֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה.

מַגְרֵפָה,                            לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת.

אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג,     לָתֵת עָלָיו לְקָטָן.

אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכָּר,     לִתְחֹב בּוֹ.

מַחַט שֶׁל יָד,                     לִטֹּל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ,

וְשֶׁל סַקָּאִים,                    לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדָּלֶת:

1.    עיצוב המשנה מראה רשימת כלים המותרים בטלטול ושהמשותף להם שמשתמשים בהם לא לצורך השימוש הרגיל שלהם.

פרק יז - משנה ג

קָנֶה שֶׁל זֵיתִים,      אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ,        מְקַבֵּל טֻמְאָה,

וְאִם לָאו,                         אֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,                 נִטָּל בְּשַׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מראה את דין הקנה עם קשר בראשו לעניין קבלת טומאה ולעניין טלטול בשבת.

פרק יז - משנה ד

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

כָּל הַכֵּלִים    נִטָּלִין,          חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה.

כָּל הַכֵּלִים    נִטָּלִין           לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר,  אֵין נִטָּלִין     אֶלָּא לְצֹרֶךְ

1.    עיצוב המשנה מבליט את המחלוקת בין רבי יוסי לבין רבי נחמיה.

פרק יז - משנה ה

כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, שִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִין עִמָּהֶן,

וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה.

שִׁבְרֵי עֲרֵבָה,           לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית.

שִׁבְרֵי זְכוּכִית,         לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפָּךְ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן.

שִׁבְרֵי עֲרֵבָה,           לִצּוֹק לְתוֹכָן מִקְפָּה.

וְשֶׁל זְכוּכִית            לִצּוֹק לְתוֹכָן שָׁמֶן:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את ההבדל בין תנא קמא לבין רבי יהודה בנוגע לטלטול שברי כלים.

פרק יז - משנה ו

הָאֶבֶן שֶׁבְּקֵרוּיָה,     אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת,    מְמַלְּאִין בָּהּ.

וְאִם לָאו,                                   אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ.

זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בְטָפִיחַ,                                   מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדרכים למילוי מים בשבת בקרוייה ובטפיח.

פרק יז - משנה ז

פְּקַק הַחַלּוֹן,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי, פּוֹקְקִין בּוֹ,

וְאִם לָאו,               אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                 בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ        פּוֹקְקִין בּוֹ:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לחכמים בנוגע לסגירת חלון בשבת.

פרק יז - משנה ח

כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה                    נִטָּלִים בְּשַׁבָּת.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּכִסּוּי קַרְקַע,

אֲבָל בְּכִסּוּי הַכֵּלִים,          בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּלִים בְּשַׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מראה את המחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי לגבי טלטול כיסויי כלים שאין להם בית אחיזה.

פרק יח

פרק יח - משנה א

מְפַנִּין אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קֻפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה

מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ,

אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר.

מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וּדְמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַעֲנִיִּים.

אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ,

וְלֹא אֶת הַלּוּף, וְלֹא הַחַרְדָּל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בְּלוּף,       מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין

1.    עיצוב המשנה מראה את האפשרויות לפינוי גידולים שונים כדי לארגן מקום ישיבה.

2.    העיצוב מבליט את הסיבה שבגללה מותר או אסור לפנות.

פרק יח - משנה ב

חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים,          אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה,

מְטַלְטְלִין אוֹתָן.

וְאִם לָאו,     אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן.

כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים,                     כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ.

תַּרְנְגֹלֶת שֶׁבָּרְחָה,                                            דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס.

מְדַדִּין עֲגָלִין וּסְיָחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

אִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי,                                בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל אַחַת וּמֵנִיחַ אַחַת,

אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר,           אָסוּר

1.    עיצוב המשנה מראה את המקרים השונים שקשורים להיתר טלטול. (חמישה מקרים).

2.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה בנוגע להולכת ילד קטן בשבת.

פרק יח - משנה ג

אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב,                 אֲבָל מְסַעֲדִין.

וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת,

וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,

וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת                               וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטַּבּוּר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                              אַף חוֹתְכִין.

וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מבליט את ההבדל בין סיוע לבהמה להמליט לבין עזרה לאשה ללדת.

2.    עיצוב המשנה מראה הבדל בין תנא קמא לבין רבי יוסי בנוגע לטיפול בטבור התינוק בשבת.

פרק יט

פרק יט - משנה א

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לֹא הֵבִיא כְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת,    מְבִיאוֹ בְשַׁבָּת מְגֻלֶּה.