מסכת שקלים

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

בְּאֶחָד בַּאֲדָר           מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים                  ְעַל הַכִּלְאַיִם.

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ      קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּין,

וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים

וְאֶת הָרְחוֹבוֹת

וְאֶת מִקְוְאוֹת הַמַּיִם,

וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים,

וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת,                 וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם:

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את מה שעושים באחד באדר ואת מה שעושים בחמישה עשר באדר.

2.    העיצוב מקביל את הטיפול בכלאיים בין אחד באדר לבין חמישה עשר באדר.

פרק א - משנה ב

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,     בָּרִאשׁוֹנָה                         הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶם.

מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה,         הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין עַל הַדְּרָכִים,

 הִתְקִינוּ                           שֶׁיְּהוּ מַפְקִירִין כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ:

1.    עיצוב המשנה מראה את השתלשלות התקנה של הסנקציות כנגד מגדלי  הכלאיים, בשלשה שלבים.

פרק א - משנה ג

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ,               שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּמְּדִינָה.

בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה,              יָשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ.

מִשֶּׁיָּשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ,   הִתְחִילוּ לְמַשְׁכֵּן

 אֶת מִי מְמַשְׁכְּנִין,             לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים,

אֲבָל לֹא נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים.

כָּל קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ,

שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק

 וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים        מִפְּנֵי דַּרְכֵּי שָׁלוֹם:

1.    עיצוב המשנה מראה שני חלקים. בחלק הראשון המשך לוח הזמנים של גביית מחצית השקל ובחלק השני מי חייב במחצית השקל.

פרק א - משנה ד

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

הֵעִיד בֶּן בּוּכְרִי בְּיַבְנֶה,                כָּל כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא.

אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,         לֹא כִּי, אֶלָּא כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא,

אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁים מִקְרָא זֶה לְעַצְמן (ויקראְ ו')

וכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל,

הוֹאִיל וְעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ,

הֵיאָךְ נֶאֱכָלִים:

1.    עיצוב המשנה מראה את הוויכוח בדבר פטור או חובת הכהן לשקול מחצית השקל.

פרק א - משנה ה

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ,   אֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים,

אִם שָׁקְלוּ                                   מְקַבְּלִין מִיָּדָן.

הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּׁקְלוּ,               אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן.

וְאֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן

קִנֵּי זָבִין וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת,

וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמות

אֲבָל נְדָרִים וּנְדָבוֹת,                    מְקַבְּלִין מִיָּדָן.

זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב,            מְקַבְּלִין מִיָּדָן.

כָּל שֶׁאֵין נִדָּר וְנִדּבָ                       אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן.

וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא,

שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד') לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ:

1.    עיצוב המשנה מבליט את דין הפטורים ממחצית השקל ובעיקר את דין הנוכרים לגבי מחצית השקל.

2.    חתימת המשנה בשתי השורות האחרונות מחזקת את ההלכה שאין הגויים שותפים במחצית השקל שהוא מיועד לקורבנות חובה. הנוכרים יכולים להיות שותפים רק לקורבנות נדבה.

פרק א - משנה ו

וְאֵלּוּ שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן,       לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים,

אֲבָל לֹא כֹּהֲנִים וְנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים.

הַשּׁוֹקֵל עַל יְדֵי כֹּהֵן, עַל יְדֵי אִשָּׁה, עַל יְדֵי עֶבֶד, עַל יְדֵי קָטָן,            פָּטוּר.

וְאִם שָׁקַל עַל יָדוֹ וְעַל יַד חֲבֵרוֹ,                                                      חַיָּב בְּקָלְבּוֹן אֶחָד.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                                                                          שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת.

הַנּוֹתֵן סֶלַע וְנוֹטֵל שֶׁקֶל,                                                                 חַיָּב שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת:

1.    הקלבון הוא תוספת קטנה על מחצית השקל. עיצוב המשנה מראה מתי יש לגבות תוספת זאת ומי הוא הפטור ממנה.

פרק א - משנה ז

הַשּׁוֹקֵל         עַל יְדֵי עָנִי, וְעַל יְדֵי שְׁכֵנוֹ, וְעַל יְדֵי בֶּן עִירוֹ,       פָטוּר.

וְאִם הִלְוָם                                                                          חַיָּב.

הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן,                   פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה.        

 וּכְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה,                              פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן.

וְכַמָּה הוּא קָלְבּוֹן,   מָעָה כֶּסֶף,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   חֵצִי:

1.    העיצוב מראה את שני חלקי המשנה. מי חייב ומי פטור מהקלבון, והמחלוקת מה הוא גובה הקלבון.

פרק ב

פרק ב - משנה א

מְצָרְפִין שְׁקָלִים לְדַרְכּוֹנוֹת          מִפְּנֵי מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ.

כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ       כָּךְ הָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמְּדִינָה.

בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבָדוּ,

אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה,       נִשְׁבָּעִין לַגִּזְבָּרִים.

וְאִם לָאו                           נִשְׁבָּעִין לִבְנֵי הָעִיר,

וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין תַּחְתֵּיהֶן.

נִמְצָאוּ, אוֹ שֶׁהֶחֱזִירוּם הַגַּנָּבִים,   אֵלּוּ וָאֵלּוּ שְׁקָלִים,

וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה הַבָּאָה

1.    עיצוב המשנה מפרט מצבים שונים בהעברת מחצית השקל מאזורי הארץ לירושלים.

2.    עיצוב המשנה מראה שלש הלכות. הפיכת השקלים מכסף קטן לכסף גדול, הקופות שבהם אספו את הכסף, ומצב שהשקלים נאבדו בדרך לירושלים.

.פרק ב - משנה ב

הַנּוֹתֵן שִׁקְלוֹ לַחֲבֵרוֹ לִשְׁקֹל עַל יָדוֹ,        וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ,

אִם נִתְרְמָה תְּרוּמָה                               מָעַל.

הַשּׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ מִמְּעוֹת הֶקְדֵּשׁ,

אִם נִתְרְמָה תְרוּמָה וְקָרְבָה הַבְּהֵמָה      מָעַל.

מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִדְּמֵי שְׁבִיעִית,          יֹאכַל כְּנֶגְדָּן:

1.    עיצוב המשנה מראה פרוט דיני מעילה בכסף השקלים.

פרק ב - משנה ג

הַמְכַנֵּס מָעוֹת וְאָמַר,         הֲרֵי אֵלּוּ לְשִׁקְלִי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         מוֹתָרָן נְדָבָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           מוֹתָרָן חֻלִּין.

שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְשִׁקְלִי,                   שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרָן חֻלִּין.

אֵלּוּ לְחַטָאת,                              שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה.

שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְחַטָאת,                 שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר חֻלִּין:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה טובה את ההשוואה בין הפרשת הכסף למחצית השקל לבין הפרשת הכסף לקרבן חטאת.

2.    העיצוב מבליט את צורת ההתבטאות מצד ימין ואת הדין מצד שמאל.

פרק ב - משנה ד

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,    מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָאת.

שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶם קִצְבָה, וְחַטָאת אֵין לָהּ קִצְבָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶן קִצְבָה,

שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה          הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת,

חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים,

חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טְבָעִין,

וּבִקְּשׁוּ לִשְׁקֹל דִּינָרִים.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,    אַף עַל פִּי כֵן, יַד כֻּלָּן שָׁוָה.

אֲבָל חַטָאת,           זֶה מֵבִיא בְּסֶלַע

וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁתַּיִם

וְזֶה מֵבִיא בְּשָׁלשׁ:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את התשובה על השאלה מה בין מחצית השקל לבין קרבן חטאת.

2.    עיצוב המשנה מראה את שלבי התקנה לגבי מחצית השקל.

פרק ב - משנה ה

מוֹתַר שְׁקָלִים,                                                                              חֻלִּין.

מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה, מוֹתַר קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת,

וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת,                                                                        מוֹתְרֵיהֶן נְדָבָה.

זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא בָּא לְשֵׁם חַטָאת וּלְשֵׁם אַשְׁמָה,                       מוֹתָרָן נְדָבָה.

מוֹתַר עוֹלָה,            לָעוֹלָה.

מוֹתַר מִנְחָה,           לַמִּנְחָה.

מוֹתַר שְׁלָמִים,        לַשְּׁלָמִים.

מוֹתַר פֶּסַח,            לַשְּׁלָמִים.

מוֹתַר נְזִירִים,         לַנְּזִירִים.                 מוֹתַר נָזִיר,             לַנְּדָבָה.

מוֹתַר עֲנִיִּים,           לָעֲנִיִּים.                  מוֹתַר עָנִי,               לְאוֹתוֹ עָנִי.

מוֹתַר שְׁבוּיִים,        לַשְּׁבוּיִים.               מוֹתַר שָׁבוּי,            לְאוֹתוֹ שָׁבוּי.

מוֹתַר הַמֵּתִים,        לַמֵּתִים.                  מוֹתַר הַמֵּת,            לְיוֹרְשָׁיו.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                                  מוֹתַר הַמֵּת, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר,                                      מוֹתַר הַמֵּת   בּוֹנִין לוֹ נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה בעליל את ההקבלות בין ההלכות השונות הקשורות ל"מותר".

2.    העיצוב בסוף המשנה מבהיר את המחלוקת המשולשת לגבי מותר המת.

3.    העיצוב מדגיש את שירת המשנה.

פרק ג

פרק ג - משנה א

בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה,

בִּפְרוֹס הַפֶּסַח,                  בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת,                   בִּפְרוֹס הֶחָג,

וְהֵן גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר,

בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר,    וּבְאֶחָד בְּסִיוָן,                   וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב.

רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים,

בְּאֶחָד בְּנִיסָן,                    בְּאֶחָד בְּסִיוָן,                    בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.

מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ                 בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל,

וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב,

לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ             לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את שלשת הדעות בנוגע למועדי תרומת הלשכה.

פרק ג - משנה ב

בְּשָׁלשׁ קֻפּוֹת           שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין          תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה,

וְכָתוּב בָּהֶן    אָל''ף           בֵי''ת            גִימ''ל.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן     אָלפ''א         בֵית''א          גָמל''א.

אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל,

וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ,

שֶׁמָּא יַעֲנִי,              וְיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי,

אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר,      וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר.

לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם,

שְׁנֶּאֱמַר (במדבר לב)          וִהְיִיתֶם נְקִיִים        מֵיְיָ               וּמִיִּשְׂרָאֵל,

וְאוֹמֵר (משלי ג) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי      אֱלֹהִים         וְאָדָם:

1.    עיצוב משנה זאת מתאר בצורה יפה את ההליך של תרומת הלשכה לתוך שלש קופות.

2.    העיצוב מחדד את התנהלות התורם כדי שהוא לא יעורר חשד.

פרק ג - משנה ג

שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָהְ נכנָס וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו,

וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם, וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן וְדוֹחֲקוֹ לַקֻּפָּה.

אֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם,      אֶתְרֹם.

וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ,      תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם, שָׁלשׁ פְּעָמִים:

1.    עיצוב המשנה מראה שני נושאים. התנהלות נציג משפחת רבן גמליאל והקריאה לתורם שיתרום.

פרק ג - משנה ד

תָּרַם אֶת       הָרִאשׁוֹנָה     וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת,

שְׁנִיָּה            וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת.

שְׁלִישִׁית       לֹא הָיָה מְחַפֶּה,       שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִתְרֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם.

תָּרַם אֶת       הָרִאשׁוֹנָה     לְשֵׁם   אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

וּשְׁנִיָּה           לְשׁוּם כְּרַכִין הַמֻּקָּפִין לָהּ,

וְהַשְּׁלִישִׁית    לְשׁוּם בָּבֶל וּלְשׁוּם מָדַי וּלְשׁוּם מְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת ההליך של תרומת הלשכה לשלשת הקופות.

פרק ד

פרק ד - משנה א

הַתְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ,

לוֹקְחִין בָּהּ    תְּמִידִין וּמוּסָפִין וְנִסְכֵּיהֶם,

הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר.

שׁוֹמְרֵי סְפִיחִים בַּשְּׁבִיעִית, נוֹטְלִין שְׂכָרָן          מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר       אַף הָרוֹצֵֶּה מתנדב שׁוֹמֵר חִנָּם.

אָמְרוּ לוֹ,                אַף אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר:

1.    עיצוב המשנה מחדד את המטרות שלשמן השתמשו בכסף של תרומת הלשכה.

פרק ד - משנה ב

פָּרָה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית,                            בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִשְׁכָּה.

כֶּבֶשׁ פָּרָה, וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קַרְנָיו

 וְאַמַּת הַמַּיִם, וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, וְכָל צָרְכֵי הָעִיר,    בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר,

כֶּבֶשׁ פָּרָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן:

1.    עיצוב המשנה מבליט את השימוש בכסף תרומת הלשכה ובשייריה. העיצוב מראה את התחומים השונים.

פרק ד - משנה ג

מוֹתַר שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶן,

לוֹקְחִין בָּהֶן יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, וְהַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ,

דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            אֵין מִשְׂתַּכְּרִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ וְלֹא מִשֶּׁל עֲנִיִּים:

1.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בין רבי ישמעל לרבי עקיבא הנוגע לשימוש בכסף שנשאר משיירי הלשכה.

פרק ד - משנה ד

מוֹתַר תְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ,           רִקּוּעֵי זָהָב צִפּוּי לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,

מוֹתַר הַפֵּרוֹת          לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ,

וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה      לִכְלֵי שָׁרֵת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,

מוֹתַר הַתְּרוּמָה       לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ,

וּמוֹתַר נְסָכִים         לִכְלֵי שָׁרֵת.

רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר,

מוֹתַר נְסָכִים          לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ,

וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה      לִכְלֵי שָׁרֵת.

זֶה וָזֶה                    לֹא הָיוּ מוֹדִים בַּפֵּרוֹת:

1.    עיצוב המשנה מבליט את המושג "מותר" דהיינו את השימוש בכספים או החומרים שנשארו אחרי שנעשתה המצווה.

2.    העיצוב גם מבהיר את הוויכוח בין התנאים לגבי השימושי ב"מותר".

פרק ד - משנה ה

מוֹתַר הַקְּטֹרֶת מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ,

מַפְרִישִׁין מִמֶּנּהָ שְׂכַר הָאֻמָּנִין,

וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין,

וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן,

וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ                                   מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה

 אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ, לוֹקְחִין אוֹתָהּ    מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.

וְאִם לָאו                                               מִן הַיְּשָׁנָה:

1.    עיצוב המשנה מבליט את השימוש במותר הקטורת ואת הדרך להכין קטורת חדשה.

פרק ד - משנה ו

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר,   יִנָּתְנוּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמַר לוֹ בֶּן עֲזַאי, אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה,

אֶלָּא מַפְרִישִׁין מֵהֶן           שְׂכַר הָאֻמָּנִין,

וּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל             מָעוֹת הָאֻמָּנִין,

                    וְנוֹתְנִין אוֹתָן                     לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן,

וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָן      מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה:

1.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בין רבי עקיבא לבן עזאי בנוגע לשימוש בנכסים שהוקדשו.

פרק ד - משנה ז

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,      זְכָרִים וּנְקֵבוֹת,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת,

וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים,

וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,             זְכָרִים עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת,

וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת,

וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק.

אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, שָׁמַעְתִּי כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן,

שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ,           כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם,               כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

1.    עיצוב המשנה מסייע בהבנת המחלוקת המורכבת שבין התנאים.

2.    העיצוב יוצר הקבלה תבניתית בין דברי רבי אליעזר לבין דברי רבי יהושע.

פרק ד - משנה ח

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסִים וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,

יֵינוֹת, שְׁמָנִים וְעוֹפוֹת,

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר,                       יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת,

וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת:

1.    המשנה ממשיכה לדון בשימוש בנכסים שהוקדשו. העיצוב מסייע להבין את ההבחנה בין הדברים השונים.

פרק ד - משנה ט

אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם,           מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה.

כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק      סְלָתוֹת מֵאַרְבַּע,

עָמְדוּ מִשָּׁלשׁ, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע.

מִשָּׁלשׁ וְעָמְדוּ מֵאַרְבַּע,

יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע, שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה.          

וְאִם הִתְלִיעָה סֹלֶת,          הִתְלִיעָה לוֹ.

וְאִם הֶחְמִיץ יַיִן,                הֶחְמִיץ לוֹ.

וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מְעוֹתָיו, עַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה:

1.    עיצוב המשנה מבליט את הנוהל ש"יד ההקדש על העליונה"

פרק ה

פרק ה - משנה א

אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ,

יוֹחָנָן בֶּן פִּנְחָס                  עַל הַחוֹתָמוֹת,

אֲחִיָּה                               עַל הַנְּסָכִים,

מַתִּתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל            עַל הַפְּיָסוֹת,

פְּתַחְיָה                             עַל הַקִּנִּין.     פְּתַחְיָה, זֶה מָרְדְּכָי.

לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה.

שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן

,                                                                     וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.

בֶּן אֲחִיָּה                           עַל חוֹלֵי מֵעַיִם,

נְחוּנְיָא                              חוֹפֵר שִׁיחִין,

גְּבִינֵי                                כָרוֹז,

בֶּן גֶּבֶר                              עַל נְעִילַת שְׁעָרִים,

בֶּן בֵּבָי                              עַל הַפָּקִיעַ,

בֶּן אַרְזָה                           עַל הַצִּלְצָל,

הֻגְרַס בֶּן לֵוִי                     עַל הַשִּׁיר

          בֵּית גַּרְמוּ                          עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים,

בֵּית אַבְטִינָס                     עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת,

אֶלְעָזָר                              עַל הַפָּרוֹכוֹת,

וּפִנְחָס                              עַל הַמַּלְבּוּשׁ:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת רשימת בעלי התפקידים השונים שהיו במקדש. השם מצד ימין והתפקיד מצד שמאל.

פרק ה - משנה ב

אֵין פּוֹחֲתִין                                 מִשְּׁלֹשָה גִּזְבָּרִין      

וּמִשִּׁבְעָה אֲמַרְכָּלִין,

וְאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר       בְּמָמוֹן פָּחוּת מִשְּׁנַיִם,

חוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה                           שֶׁעַל חוֹלֵי מֵעַיִם

וְאֶלְעָזָר                                       שֶׁעַל הַפָּרוֹכוֹת,       שֶׁאוֹתָן קִבְּלוּ רוֹב הַצִּבּוּר עֲלֵיהֶן:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את מספר האנשים לכל תפקיד.

פרק ה - משנה ג

אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶן,   עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר,

חֲמִשָּׁה הָיוּ, וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן,                   עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא דַּל, וְחוֹטֵא עָשִׁיר.

עֵגֶל מְשַׁמֵּשׁ             עִם נִסְכֵּי בָּקָר גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת.

גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ              עִם נִסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים.

זָכָר מְשַׁמֵּשׁ             עִם נִסְכֵּי אֵילִים בִּלְבָד.

חוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ          עִם נִסְכֵּי שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצוֹרָעִין:

1.    עיצוב המשנה מדגיש את המחלוקת בין תנא קמא לבן עזאי.

2.    העיצוב מראה יפה את השימוש שנעשה בכל חותם.

פרק ה - משנה ד

מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים    הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת,

נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת                              וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם.

בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִיָּה                        שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים,

וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם                            וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים.

וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה,  

וַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת      וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת.

וְאִם הוֹתִירוּ                               הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ.

וְאִם פָּחָתוּ,                                 הָיָה מְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ,

שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה ברורה את סדר "קניית" הנסכים באמצעות חותם, ואת ההתחשבנות שנעשתה בסוף כל יום.

פרק ה - משנה ה

מִי שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ חוֹתָמוֹ,              מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב.

אִם מוֹצְאִין לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ,         נוֹתְנִין לוֹ.

וְאִם לָאו                 לֹא הָיָה לוֹ.

וְשֵׁם הַיּוֹם כָּתוּב עֲלֵיהֶן               מִפְּנֵי הָרַמָּאִין:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את ההתנהלות במקרה שאדם איבד את החותם שהוא רכש.

פרק ה - משנה ו

שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ,           אַחַת לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים,        וְאַחַת לִשְׁכַּת הַכֵּלִים,

לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים                  יִרְאֵי חֵטְא                        נוֹתְנִים לְתוֹכָה בַּחֲשַׁאי,

וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים             מִתְפַּרְנְסִים מִתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי.

לִשְׁכַּת הַכֵּלִים,                  כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כֶּלִי, זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ.

וְאַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, גִּזְבָּרִין פּוֹתְחִין אוֹתָהּ.

וְכָל כְּלִי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת, מַנִּיחִין אוֹתוֹ.

וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין בִּדְמֵיהֶן וְנוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת:

1.    עיצוב המשנה מלמד את סדר התרומה לצדקה ולבדק הבית במקדש. העיצוב משווה בין לשכת החשאים לבין לשכת הכלים.

פרק ו

פרק ו - משנה א

שְלשָׁה עָשָר            שוֹפָרוֹת,

שְלשָה עָשָר            שֻלְחָנוֹת,

שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה            הִשְׁתַּחֲוָיוֹת, הָיוּ בַּמִקְדָּשׁ.

שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים

הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה.

וְהֵיכָן הָיְתָה יְתֵרָה, כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים,

שֶׁכֵּן מָסֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז

1.    עיצוב המשנה משווה שלשה נושאים שהמשותף להם הוא המספר שלש עשרה.

2.    העיצוב מבליט את המחלוקת בין תנא קמא לבין בית רבן גמליאל לגבי מספר ההשתחוויות.

פרק ו - משנה ב

מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד   שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק,      

וְרָאָה הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ.

בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ.

לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ,        

וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:

1.    המשנה מבהירה את הסיפא של המשנה הקודמת בנוגע לגניזת הארון. העיצוב מסייע להבנת הסיפור.

פרק ו - משנה ג

וְהֵיכָן הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים,

אַרְבַּע בַּצָּפוֹן, וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם, שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח, וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב,

כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים

 שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִין לַמַּעֲרָב,

שַׁעַר הָעֶלְיוֹן  שַׁעַר הַדֶּלֶק, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שַׁעַר הַמָּיִם.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם,

שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,

בּוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת.

לְעֻמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִין לַמַּעֲרָב,

שַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר קָרְבָּן, שַׁעַר נָשִׁים, שַׁעַר הַשִּׁיר.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה,

שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְּגָלוּתוֹ.

בַּמִּזְרָח,                  שַׁעַר נִיקָנוֹר,

וּשְׁנֵי פִשְׁפְּשִׁין הָיוּ לוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ.

וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב         שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם שֵׁם:

1.    עיצוב המשנה עושה סדר בנוגע לשלשה עשר המקומות שבהם היו משתחווים.

2.    העיצוב מסייע להבין חלק משמות השערים המוזכרים.

פרק ו - משנה ד

שְׁלשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ,

שְׁמוֹנֶה שֶׁל שַׁיִשׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם,         שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִם.

וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ,                           אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף

עַל שֶׁל שַׁיִשׁ                       הָיוּ נוֹתְנִים אֶת הָאֵבָרִים,

עַל שֶׁל כֶּסֶף                       כְּלֵי שָׁרֵת.

וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב,

עַל שֶׁל שַׁיִשׁ                       נוֹתְנִין לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ,

וְעַל שֶׁל זָהָבּ                                                    בִּיצִיאָתוֹ,

שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.

וְאֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים,                         שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד:

1.    עיצוב המשנה עושה סדר בנוגע לשלשה עשרה השולחנות ולשימושים השונים בהם.

פרק ו - משנה ה

שְׁלשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם,

תִּקְלִין חַדְתִין וְתִקְלִין עַתִּיקִין, קִנִּין וְגוֹזְלֵי עוֹלָה, עֵצִים, וּלְבוֹנָה,

זָהָב לַכַּפֹּרֶת. שִׁשָּׁה, לִנְדָבָה.

תִּקְלִין חַדְתִּין,        שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.

עַתִּיקִין,                  מִי שֶׁלֹּא שָׁקַל אֶשְׁתָּקַד, שׁוֹקֵל לְשָׁנָה הַבָּאָה.

קִנִּין,                      הֵם תּוֹרִים.

וְגוֹזְלֵי עוֹלָה,           הֵן בְּנֵי יוֹנָה.            וְכֻלָּן עוֹלוֹת,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                 קִנִּין, אֶחָד חַטָאת וְאֶחָד עוֹלָה.

וְגוֹזְלֵי עוֹלָה, כֻּלָּן עוֹלוֹת:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את השימושים שנעשו בשלשה עשרה השופרות. לגבי שבעה שופרות יש פירוט ועל הששה הנותרים כתוב נדבה.

2.    העיצוב מסייע להבין המחלוקת בין רבי יהודה לבין חכמים בנוגע לשופר שלך הקנין.

פרק ו - משנה ו

הָאוֹמֵר, הֲרֵי עָלַי     עֵצִים,                     לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּזְרִין.

לְבוֹנָה,                    לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ.

זָהָב,                       לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב,

שִׁשָּׁה לִנְדָבָה,

נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ,    לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת,

הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים.

זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל

(ויקרא ה) אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיְיָ. (

זֶה הַכְּלָלֹּ כל שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת,

                                        הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים.

נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים קַיָּמִים, אָשָׁם לַה', וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים,

וְאוֹמֵר (מלכים ב יב) כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָאוֹת

לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שלשה נושאים. הראשון נוגע לכמות של נדבת עצים לבונה וזהב, והשני נוגע לשאלה מה עשו עם הכסף שבששה השופרות של הנדבה שהוזכרו במשנה הקודמת, והשלישי המדרש של יהוידע כהן גדול. 

פרק ז

פרק ז - משנה א

מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ        בֵּין הַשְּׁקָלִים לִנְדָבָה,         קָרוֹב לַשְּׁקָלִים        יִפְּלוּ לַשְּׁקָלִים,

לַנְּדָבָה          יִפְּלוּ לַנְּדָבָה,

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה        יִפְּלוּ לַנְּדָבָה.

בֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה,             קָרוֹב לָעֵצִים           יִפְּלוּ לָעֵצִים,

לַלְּבוֹנָה         יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה,

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה        יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה.

בֵּין קִנִּין לְגוֹזְלֵי עוֹלָה,       קָרוֹב לַקִּנִּין            יִפְּלוּ לַקִּנִּין.

לְגוֹזְלֵי עוֹלָה            יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה,

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה        יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה.

בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,       קָרוֹב לַחֻלִּין            יִפְּלוּ לַחֻלִּין,

לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי            יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה        יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

זֶה הַכְּלָל, הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב לְהָקֵלָ             מחצה לְמֶחֱצָה        לְהַחְמִיר:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה יפה את העיקרון המנחה בשאלות של ספקות בנוגע לכסף שנמצא במקדש.

2.    העיצוב הזהה מראה שיש ארבעה מצבים של כסף מסופק שבכל אחד מארבעת המצבים יש שלושה תתי-מצבים ובכולם העיקרון זהה.

פרק ז - משנה ב

מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ        לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה,                               לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר.

בְּהַר הַבַּיִת,                                           חֻלִּין

בִּירוּשָׁלַיִם    בִּשְׁעַת הָרֶגֶל,                     מַעֲשֵׂר.

וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה,    חֻלִּין:

1.    המשנה ממשיכה בהלכות של כסף שנמצא ויעודו מסופק. העיצוב מראה שלשה מקומות שנמצא בהם הכסף.

פרק ז - משנה ג

בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא           בָּעֲזָרָה,         אֵבָרִים,                  עוֹלוֹת.

וַחֲתִיכוֹת,               חַטָאוֹת.

בִּירוּשָׁלַיִם,   זִבְחֵי שְׁלָמִים.

זֶה וָזֶה תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.

נִמְצָא                     בַּגְּבוּלִין,       אֵבָרִים,                  נְבֵלוֹת.

חֲתִיכוֹת,                 מֻתָּרוֹת.

וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרֻבֶּה,      אַף אֵבָרִים              מֻתָּרִין:

1.    המשנה מממשיכה בדיון על חתיכות בקר שנמצאו והן מסופקות. העיצוב מראה את חילוקי ההלכות בין המקדש לבין ירושלים ולבין הגבולין.

פרק ז - משנה ד

בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר, וּכְמִדָּתָהּ לְכָל רוּחַ,

זְכָרִים,                   עוֹלוֹת

.                                                 נְקֵבוֹת,                   זִבְחֵי שְׁלָמִים

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                      הָרָאוּי לִפְסָחִים,     פְּסָחִים

קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלשִׁים יוֹם:

1.    במשנתנו הספק הוא לגבי בהמות חיות. העיצוב מבהיר את המקרים השונים ואת דעת רבי יהודה בנוגע לבהמות שנמצאו סמוך לחג הפסח.

פרק ז - משנה ה

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ,    עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ.

חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין.

הִתְקִינוּ בֵּית דִּין                                    שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר

1.    עיצוב המשנה מבהיר את התקנה הראשונה הנוגעת למוצא בהמה ואת התקנה השנייה.

פרק ז - משנה ו

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן,

נָכְרִי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם            וְשִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים,          קְרֵבִין מִשֶׁלּוֹ.

וְאִם לָאו,                         קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר.

וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים,                    אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים              קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ.

וְאִם לָאו,                         קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר.

וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת, שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ                  קְרֵבָה מִשֶּׁל צִבּוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                                         מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין.

וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה

1.    משנתנו ממשיכה לדון במקרים של האחריות על הבאת הנסכים. העיצוב מבליט את ההלכות הנוגעות לשאלה מהיכן לקחו את הנסכים.

פרק ז - משנה ז

עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים                  שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים בָּהֶן,

וְעַל הַפָּרָה                                   שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ,

וְעַל הַקִּנִּין הַפְּסוּלוֹת                   שֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁל צִבּוּר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּנִּין,                     מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת:

1.    משנתנו ממשיכה לפרט את התקנות שמזכיר רבי שמעון. עיצוב המשנה מראה את התקנות זו אחר זו.

פרק ח

פרק ח - משנה א

כָּל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִין         חוּץ מִשֶּׁל שׁוּק הָעֶלְיוֹן,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה,           שֶׁבָּאֶמְצַע טְמֵאִין

וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְהוֹרִין.

וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל,                   שֶׁבָּאֶמְצַע טְהוֹרִין

וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְמֵאִין,

שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן מֻעָטִין מִסְתַּלְּקִין לַצְּדָדִין:

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוסי בנוגע לטומאת רוקין בירושלים.

פרק ח - משנה ב

כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם    דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְבִילָה          טְמֵאִין.

דֶּרֶךְ עֲלִיָּה,                                  טְהוֹרִין,

שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ יְרִידָתָן עֲלִיָּתָן,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                                                            כֻּלָּן טְהוֹרִין,

חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה וְהַמְּרִצָּה הַמְיֻחָדִין לַקְּבָרוֹת:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לבין רבי יוסי בנוגע לטומאת כלים בירושלים.

פרק ח - משנה ג

סַכִּין שֶׁנִּמְצֵאת        בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר,                  שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד.

בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר,                   שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל.

וְקוֹפִיץ,                  בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה              שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל.

חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,                       שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד.

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר,                                                 שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד.

נִמְצֵאת קְשׁוּרָה לְסַכִּין,                                   הֲרֵי זוֹ כַּסַּכִּין:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את ההלכה בנוגע לטומאת סכין ובנוגע לטומאת קופיץ סמוך למועד שחיטת קורבן הפסח.

פרק ח - משנה ד

פָּרֹכֶת שֶׁנִּטְמֵאת      בִּוְלַד הַטֻמְאָה,        מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בִּפְנִים וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד.

וְאֶת שֶׁנִּטְמֵאת        בְּאַב הַטֻמְאָה,         מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ בַּחֵיל.

וְאִם הָיְתָה חֲדָשָׁה, שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִצְטַבָּא,

כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּהּ שֶׁהִיא נָאָה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את צורת ההתנהלות עם הפרוכת של המקדש שנטמאה.

פרק ח - משנה ה

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן,

פָּרֹכֶת עָבְיָהּ טֶפַח,             וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת,

וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא           עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין.

אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה         וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה,

וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית.

וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה,

וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את צורתה של הפרוכת ואת צורת ההכנה שלה וטבילתה.

פרק ח - משנה ו

בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא,       בֵּין בְּאַב הַטֻמְאָה,

בֵּין בִּוְלַד הַטֻמְאָה,

בֵּין בִּפְנִים,

בֵּין בַּחוּץ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         הַכֹּל יִשָּׂרֵף                                  בִּפְנִים,

חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה        בַּחוּץ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           הַכֹּל יִשָּׂרֵף                                  בַּחוּץ,

חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה       בִּפְנִים:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי בנוגע לטומאת בשר מקודשי הקודשים.

פרק ח - משנה ז

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

אֶת שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ,        יִשָּׂרֵף בַּחוּץ.

וְאֶת שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ,      יִשָּׂרֵף בִּפְנִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                                          מְקוֹם טֻמְאָתוֹ שָׁם שְׂרֵפָתוֹ:

1.    משנתנו היא המשך המשנה הקודמת ועיצובה מבהיר את הדעות הנוספות לגבי שריפת בשר קודשי הקודשים שנטמא.

פרק ח - משנה ח

אֵבָרֵי הַתָּמִיד,         נִתָּנִין            מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָה            בַּמִּזְרָח,

וְשֶׁל מוּסָפִין            נִתָּנִין            מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָה            בַּמַּעֲרָב,

וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נִתָּנִין            מִתַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ        מִלְּמָטָה

הַשְּׁקָלִים וְהַבִּכּוּרִים                    אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת,

אֲבָל מַעְשַׂר דָּגָן וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וְהַבְּכוֹרוֹת

נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת

 הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים,        הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                       הָאוֹמֵר בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ,       אֵינָן קֹדֶשׁ:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים. בחלק הראשון תאור של מקום הנחת הקורבנות השונים על גבי המזבח והחלק השני בנוגע לדברים שהשתנו אחרי החורבן.