מסכת סוכה

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה
סֻכָּה   שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה,              פְּסוּלָה

 רַבִּי יְהוּדָה             מַכְשִׁיר.

וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,

וְשֶׁאֵין לָהּ שְׁלֹשָׁה דְּפָנוֹת,

          וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ,                                פְּסוּלָה.

סֻכָּה יְשָׁנָה,             בֵּית שַׁמַּאי                                  פּוֹסְלִין,

וּבֵית הִלֵּל                                   מַכְשִׁירִין.

וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה,     

כָּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלשִׁים יוֹם.

אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חָג,

אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה,                                      כְּשֵׁרָה:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה ברורה את המקרים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל.

2.    העיצוב מאפשר לראות היטב את הנושאים הקשורים לכשרות הסוכה: הגובה, הדפנות, הצל, סוכה ישנה.

פרק א - משנה ב

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַחַת הָאִילָן,         כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבָּיִת.

סֻכָּה עַל גַּבֵּי סֻכָּה,                       הָעֶלְיוֹנָה כְשֵׁרָה,      וְהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,            אִם אֵין דִּיּוּרִין בָּעֶלְיוֹנָה,   הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה:

1.    עיצוב המשנה מראה את האפשרויות של סוכה המכוסה על ידי דבר אחר.

פרק א - משנה ג

פֵּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר,

אוֹ שֶׁפֵּרַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף                                                     פְּסוּלָה.

אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה:

1.    המשנה ממשיכה בדין סוכה שמכוסה או שהאדם היושב בה מכוסה ולא רואה את הסכך. העיצוב ארבע אפשרויות שונות.

פרק א - משנה ד

הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּסּוֹם וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּהּ,      פְּסוּלָה.

וְאִם הָיָה סִכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן, אוֹ שֶׁקְּצָצָן,                                        כְּשֵׁרָה.

זֶה הַכְּלָל,     כֹּל שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ             אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ.

וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ,         מְסַכְּכִין בּוֹ:

1.    העיצוב מראה שבמשנה שני נושאים: צמח שמחובר לאדמה והוא מעורב עם הסכך, מה כשר לסכך בו.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות מתבקש.

פרק א - משנה ה

חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין,                                          אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן.

וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן,                                                                               כְּשֵׁרוֹת.

וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת לַדְּפָנוֹת:

1.    עיצוב המשנה מראה המשך דיון במה שאפשר להשתמש בו כסכך.

פרק א - משנה ו

מְסַכְּכִין בִּנְסָרִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וְרַבִּי מֵאִיר              אוֹסֵר.

נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים,      כְּשֵׁרָה,

וּבִלְבַד שֶׁלֹא יִישַׁן תַּחְתָּיו:

1.    עיצוב החלק הראשון מבהיר המחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות רומז לכך שמדובר על נסר בצד הסכך ולא באמצע.

פרק א - משנה ז

תִּקְרָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         מְפַקְפֵּק וְנוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם

                              וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           מְפַקְפֵּק אוֹ נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                                            נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וְאֵין מְפַקְפֵּק:

1.    עיצוב המשנה מראה את דין התקרה שמורכבת מנסרים וכיצד ניתן להכשיר אותה. העיצוב מראה שלש דעות מקבילות.

פרק א - משנה ח

הַמְקָרֶה סֻכָּתוֹ בְשַׁפּוּדִין אוֹ בַאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה, אִם יֵשׁ רֶוַח בֵּינֵיהֶן כְּמוֹתָן,           כְּשֵׁרָה

 הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ סֻכָּה,                                                              אֵינָהּ סֻכָּה:

1.    עיצוב משנה קצרה זאת מראה שיש בה שני נושאים. סיכוך בדברים שלא כשרים לסכך יחד עם סכך כשר, ועשיית סוכה באמצעות פתיחת חלל בתוך ערימה גדולה של תבואה.

פרק א - משנה ט

הַמְשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת     מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, אִם גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,           פְּסוּלָה.

                              מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אִם גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים,           כְּשֵׁרָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּה לְמַעְלָה     עֲשָׂרָה טְפָחִים,

כָּךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה           עֲשָׂרָה טְפָחִים.

הִרְחִיק אֶת הַסִּכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת                        שְׁלשָׁה טְפָחִים,                 פְּסוּלָה:

1.    עיצוב המשנה מראה את האפשרויות של הדפנות שלא מגיעות לרצפה או לא מגיעות לסכך. וכן הדין של סכך שרחוק מהדפנות.

פרק א - משנה י

בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּיו, אִם יֵשׁ מִן הַכֹּתֶל לַסִּכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת,           פְּסוּלָה.

וְכֵן חָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה.

סֻכָּה גְדוֹלָה, שֶׁהִקִּיפוּהָ בְדָבָר שֶׁאֵין מְסַכְּכִים בּוֹ,

אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו אַרְבַּע אַמּוֹת,                            פְּסוּלָה:

1.    עיצוב המשנה מראה דוגמאות שבהם יש רווח בין הסכך הכשר לבין הדפנות של מעל ארבע אמות או שיש בין הדפנות לסכך הכשר, סכך פסול ברוחב ארבע אמות.

פרק א - משנה יא

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לְכֹתֶל,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר            פּוֹסֵל,           מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ גָּג,

וַחֲכָמִים                  מַכְשִׁירִין.

מַחְצֶלֶת קָנִים גְּדוֹלָה,        עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה,      מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.

לְסִכּוּךְ,         מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה,

עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה,      מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.

לְסִכּוּךְ,         מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה

1.    עיצוב המשנה מראה שני נושאים שבשניהם שתי דעות. סוכה שהסכך שלה הוא בשיפוע, ומחצלת שמשמשת כסכך.

פרק ב

פרק ב - משנה א

הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַסֻּכָּה,                                                   לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

נוֹהֲגִין הָיִינוּ, שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים תַּחַת הַמִּטָּה בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים,

וְלֹא אָמְרוּ לָנוּ דָבָר.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,

מַעֲשֶׂה בְטָבִי עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה,

וְאָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַזְּקֵנִים,

רְאִיתֶם טָבִי עַבְדִּי, שֶׁהוּא תַלְמִיד חָכָם

וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲבָדִים פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה,

לְפִיכָךְ יָשֵׁן הוּא תַּחַת הַמִּטָּה.

וּלְפִי דַרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה,                              לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה שלש דעות בעניין הישן מתחת למיטה בסוכה. תנא קמא, רבי יהודה ורבי שמעון.

פרק ב - משנה ב

הַסּוֹמֵךְ סֻכָּתוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה,                                               כְּשֵׁרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ,         פְּסוּלָה.

סֻכָּה הַמְדֻבְלֶלֶת, וְשֶׁצִּלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ,                          כְּשֵׁרָה.

הַמְעֻבָּה כְמִין בַּיִת,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ,                            כְּשֵׁרָה:

1.    עיצוב המשנה מעמיד את פרטי הכשרות הסוכה בצד ימין ואת ההלכה בצד שמאל.

פרק ב - משנה ג

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ

בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה,         כְּשֵׁרָה,          וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָמָל,                כְּשֵׁרָה,          וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם,

אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן,        כְּשֵׁרָה,          וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

שָׁלשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן,               כְּשֵׁרָה,          וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

זֶה הַכְּלָל       כֹּל שֶׁנִּטַּל הָאִילָן

וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרָה,        וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב:

1.    עיצוב המשנה מעמיד בצורה ברורה את המקרים השונים בצד ימין ואת הדין באמצע ואת ההסתייגות לגבי יום-טוב בצד שמאל.

2.    העיצוב מראה את שני הנושאים ההלכתיים. כשרות הסוכה מצד אחד והאפשרות לעלות לסוכה שנמצאת בגובה, ביום טוב.

פרק ב - משנה ד

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ,                כְּשֵׁרָה.

שְׁלוּחֵי מִצְוָה                     פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה.

חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן              פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה:

1.    עיצוב המשנה מראה הפרדה בין הלכות שונות שבמשנה .

2.    עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין שורות 2-3 שדין משותף להם.

פרק ב - משנה ה

מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל,

וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם,                וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה.

וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה,

נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה,

וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו

1.    עיצוב המשנה מראה את שתי ההתייחסויות של החכמים לאכילה של דבר מועט בסוכה או מחוץ לסוכה.

פרק ב - משנה ו

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה,

אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלָּיְלָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג בִּלְבָד.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,     מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן,

יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין,

עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן,

וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את שתי המחלוקות שבין ר' אליעזר וחכמים.

פרק ב - משנה ז

מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת,

בֵּית שַׁמַּאי              פּוֹסְלִין,

וּבֵית הִלֵּל               מַכְשִׁירִין.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, לֹא כָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה,

שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִי,

וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת,

וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָבָר.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, מִשָּׁם רְאָיָה

          אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ:

1.    עיצוב המשנה מבליט המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי כולל המחלוקת על העדות מר' יוחנן בן החורני.

פרק ב - משנה ח

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים,               פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה.

קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ,              חַיָּב בַּסֻּכָּה.

מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן

וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה                    וְסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן:

1.    עיצוב המשנה מראה את המצבים השונים של חובת קטן בסוכה.

פרק ב - משנה ט

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי.

יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת        מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה.

מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה,

לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ,       וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו:

1.    ניסוח המשפט הראשון מאיר את מצוות הסוכה. עיצוב המשפטים המדברים בירידת הגשם בסוכה מבהירים את הדין ואת המשל.

פרק ג

פרק ג - משנה א

לוּלָב             הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ                              פָּסוּל.

שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת,        פָּסוּל.

נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו,           פָּסוּל.

נִפְרְדוּ עָלָיו,                                 כָּשֵׁר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       יֶאֶגְדֶנּוּ מִלְמָעְלָה.

צִנֵּי הַר הַבַּרְזֶל,                                               כְּשֵׁרוֹת.

לוּלָב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ,      כָּשֵׁר:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה יפה את דיני הלולב. האפשרויות השונות בצד ימין והדין בצד שמאל.

2.    משנה זו והבאות אחריה מזמינות דיון בהשוואה בין ההלכות.

פרק ג - משנה ב

הֲדַס             הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ,                             פָּסוּל.

שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת,        פָּסוּל.

נִקְטַם רֹאשׁוֹ נִפְרְצוּ עָלָיו

אוֹ שֶׁהָיוּ עֲנָבָיו מְרֻבּוֹת מֵעָלָיו,     פָּסוּל.

וְאִם מִעֲטָן,                                 כָּשֵׁר.

וְאֵין מְמַעֲטִין בְּיוֹם טוֹב:

1.    עיצובה של משנתנו העוסקת בדיני ההדס, דומה לעיצוב של המשנה הקודמת שעסקה בדיני הלולב. גם כאן המקרים השונים מימין והדין משמאל.

פרק ג - משנה ג

עֲרָבָה            גְזוּלָה וִיבֵשָׁה,                            פְּסוּלָה.

שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת,        פְּסוּלָה.

נִקְטַם רֹאשָׁהּ, נִפְרְצוּ עָלֶיהָ,

וְהַצַּפְצָפָה,                                  פְּסוּלָה

                    כְּמוּשָׁה וְשֶׁנָּשְׁרוּ מִקְצָת עָלֶיהָ,

וְשֶׁל בַּעַל,                                    כְּשֵׁרָה:

1.    גם משנה זאת העוסקת בדיני הערבה מעוצבת כמו קודמותיה.

פרק ג - משנה ד

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה הֲדַסִּים      

וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת

לוּלָב אֶחָד

וְאֶתְרוֹג אֶחָד,

אֲפִלּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים וְאֶחָד אֵינוֹ קָטוּם.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,    אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִים

רבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                               כְּשֵׁם   שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד,

כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אֶחָת:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי עקיבא בנוגע למספר שיש ליטול מכל מין ומין.

2.    עיצוב המשנה מדגיש כי שורה מס' 5 היא כהמשך לשורה מס' 1.

פרק ג - משנה ה

אֶתְרוֹג           הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ,                                      פָּסוּל.

שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת,                  פָּסוּל.

שֶׁל עָרְלָה,                                             פָּסוּל.

שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה,                               פָּסוּל.

שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה                               לֹא יִטֹּל,        וְאִם נָטַל,

כָּשֵׁר.

שֶׁל דְּמַאי,

בֵּית שַׁמַּאי                                            פּוֹסְלִין,

וּבֵית הִלֵּל                                             מַכְשִׁירִין.

שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם,                     לֹא יִטֹּל,        וְאִם נָטַל,

כָּשֵׁר:

1.    משנתנו מעוצבת כמו משניות א'-ג' וגם כאן המקרים השונים מימין והדין משמאל.

פרק ג - משנה ו

עָלְתָה חֲזָזִית עַל רֻבּוֹ, נִטְּלָה פִטְמָתוֹ, נִקְלַף, נִסְדַּק נִקַּב וְחָסַר כָּל שֶׁהוּא,             פָּסוּל.

עָלְתָה חֲזָזִית עַל מִעוּטוֹ נִטַּל עֻקְצוֹ נִקַּב                      וְלֹא חָסַר כָּל שֶׁהוּא,           כָּשֵׁר.

אֶתְרוֹג הַכּוּשִׁי,                                                                                                  פָּסוּל.

וְהַיָרוֹק כְּכַרְתִי,

רַבִּי מֵאִיר                                                                        מַכְשִׁיר,

וְרַבִּי יְהוּדָה                                                                         פּוֹסֵל:

1.    משנתנו העוסקת בכשרות האתרוג מעוצבת באותה צורה. הפגמים השונים באתרוג מימין והדין משמאל.

פרק ג - משנה ז

שִׁעוּר אֶתְרוֹג הַקָּטָן,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,              כָּאֱגוֹז.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             כַּבֵּיצָה.

וּבְגָדוֹל,                                                           כְּדֵי שֶׁיֹּאחַז שְׁנַיִם בְּיָדוֹ אַחַת,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                אֲפִלּוּ אֶחָד בִּשְׁתֵּי יָדָיו:

1.    עיצוב המשנה שעוסקת בגודל האתרוג מראה את הדעות השונות בצורה ברורה.

פרק ג - משנה ח

אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְמִינוֹ

 דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,    אֲפִלּוּ בִמְשִׁיחָה

 אָמַר רַבִּי מֵאִיר,     מַעֲשֶׂה בְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם,

שֶׁהָיוּ אוֹגְדִין אֶת לוּלְבֵיהֶן בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב.

אָמְרוּ לוֹ,                בְּמִינוֹ הָיוּ אוֹגְדִין אוֹתוֹ מִלְּמָטָּה:

1.    עיצוב המשנה מראה את רשימת החכמים מימין ואת דעותיהם השונות ביחס לאגידת המינים משמאל.

פרק ג - משנה ט

וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעְנְעִין,

בְּהוֹדוּ לַה' תְּחִלָּה וָסוֹף, וּבְאָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא,

דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.

וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,        אַף בְּאָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,              צוֹפֶה הָיִיתִי בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

שֶׁכָּל הָעָם הָיוּ מְנַעְנְעִים אֶת לוּלְבֵיהֶן,

וְהֵן לֹא נִעְנְעוּ אֶלָּא בְאָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא.

מִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה בְיָדוֹ לוּלָב לִטֹּל,

לִכְשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ יִטֹּל עַל שֻׁלְחָנוֹ.

לֹא נָטַל שַׁחֲרִית, יִטֹּל בֵּין הָעַרְבַּיִם,

שֶׁכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַלּוּלָב:

1.    העיצוב מראה שבמשנתנו שני נושאים. הנענועים, ומי שלא נטל בבוקר יכול ליטול כל היום.

2.    עיצוב החלק הראשון מראה יפה את ההוכחה שמביא רבי עקיבא לדעת בית הלל.

3.    עיצוב החלק השני מלווה את האדם לאורך היום כולו.

פרק ג - משנה י

מִי שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ,

עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִין, וּתְהִי לוֹ מְאֵרָה.

אִם הָיָה גָדוֹל מַקְרֵא אוֹתוֹ,         עוֹנֶה אַחֲרָיו הַלְלוּיָהּ:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את שתי האפשרויות של קריאת ההלל של מי שלא יודע לקרוא ואחרים מקריאים לו.

פרק ג - משנה יא

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ           לִכְפֹּל,                     יִכְפֹּל.           

לִפְשֹׁט,                    יִפְשֹׁט.

לְבָרֵךְ אַחֲרָיו,          יְבָרֵךְ אַחֲרָיו.

הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵחֲבֵרוֹ בַשְּׁבִיעִית,   נוֹתֵן לוֹ אֶתְרוֹג בְּמַתָּנָה,

לְפִי שֶׁאֵין רַשַּׁאי לְלָקְחוֹ בַשְּׁבִיעִית:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים. צורת קריאת ההלל והברכה, ומצוות ארבע מינים בשמיטה.

2.    עיצוב החלק הראשון מראה את המנהגים השונים בקריאת ההלל.

פרק ג - משנה יב

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה לוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה,         וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד.

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,

הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי                               שֶׁיְּהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה,

זֵכֶר לַמִּקְדָשׁ

וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את תקנת רבן יוחנן בן זכאי הן לגבי נטילת הלולב והן לגבי יום הנפת העומר.

פרק ג - משנה יג

יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,

כָּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת.

לַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ, וְנוֹטְלוֹ.

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים,

אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

וּשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג, אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ                     בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את הנוהג הרווח ואת ההלכה שעליה מבוסס הנוהג.

פרק ג - משנה יד

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,

וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים,        פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת:

1.    העיצוב מבהיר את חידושו של רבי יוסי.

פרק ג - משנה טו

מְקַבֶּלֶת אִשָּׁה מִיַּד בְּנָהּ וּמִיַּד בַּעְלָהּ        וּמַחֲזִירָתוֹ לַמַּיִם בְּשַׁבָּת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             בְּשַׁבָּת           מַחֲזִירִין,

בְּיוֹם טוֹב      מוֹסִיפִין,

וּבַמּוֹעֵד         מַחֲלִיפִין.

קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ,             חַיָּב בַּלּוּלָב:

1.    העיצוב מראה שבמשנה שני נושאים. דין הלולב בתוך הכלי עם המים, ודין הילד הקטן בנוגע לנטילת לולב.

2.    עיצוב החלק הראשון מראה יפה את הדרגות: שבת, יום טוב, חול המועד.

פרק ד

פרק ד - משנה א

לוּלָב וַעֲרָבָה,                     שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה.

הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה,               שְׁמֹנָה.

סֻכָּה וְנִסּוּךְ הַמַּיִם,            שִׁבְעָה.

וְהֶחָלִיל,                           חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה:

1.    משנתנו היא כותרת לשני הפרקים הבאים. עיצוב המשנה מראה מה הם הנושאים שיש לדייק לגביהם את מספר הימים שהם נוהגים בהם.

פרק ד - משנה ב

לוּלָב שִׁבְעָה כֵּיצַד

 יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, לוּלָב שִׁבְעָה,

וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים,                                            שִׁשָּׁה:

1.    השאלה המנחה את כל המספרים במשניות הבאות היא האם אפשר לקיים את המצווה בשבת. עיצוב משנתנו מבהיר שבדרך כלל לא נוטלים לולב בשבת ולכן המצווה נוהגת רק ששה ימים, אלא אם כן היום הראשון של סוכות חל בשבת ואז כן נוטלים.

פרק ד - משנה ג

עֲרָבָה שִׁבְעָה כֵּיצַד,

יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל עֲרָבָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,         עֲרָבָה שִׁבְעָה,

וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים                                             שִׁשָּׁה:

1.    עיצוב משנתנו דומה לעיצובה של המשנה הקודמת אלא דכאן חל היום השביעי של סוכות בשבת והוא היום המיוחד של מצוות הערבה.

פרק ד - משנה ד

מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד.

יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,

מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת,

וְהַחַזָּנִין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְסוֹדְרִין אוֹתָן עַל גַּב הָאִצְטַבָּא,

וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִין אֶת שֶׁלָּהֶן בַּלִּשְׁכָּה.

וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לוֹמַר, כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי בְיָדוֹ, הֲרֵי הוּא לוֹ בְמַתָּנָה.

לְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, וְהַחַזָּנִין זוֹרְקִין אוֹתָם לִפְנֵיהֶם.

וְהֵן מְחַטְּפִין וּמַכִּין אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ.

וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה,

הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ:

1.    עיצוב משנתנו מבהיר את הנוהג שהיה בבית המקדש עם נטילת הלולב בשבת עד שתיקנו תקנה שבאה למנוע קטטות. וסכנה.

פרק ד - משנה ה

מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד,

מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא.

יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה,

וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ

          בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת,

וְאוֹמְרִים,                                   אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא.

וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים.

בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, מָה הֵן אוֹמְרִים,           יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                               לְיָהּ וּלְךָ מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ:

1.    משנתנו עוסקת במצוות הערבה ביום האחרון של החג. עיצוב המשנה מתאר את שלבי קיום המצווה ואת התפילות הנלוות.

פרק ד - משנה ו

כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל         כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת,

אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת

וּמַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמֹשׁוּ.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר,

חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין, וְחוֹבְטִין אוֹתָן בַּקַּרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ,

וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא יוֹם חִבּוּט חֲרִיּוֹת:

1.    העיצוב מבליט שבמשנתנו שני נושאים: התנהלות מצוות הערבה ביום השביעי אם הוא חל בשבת, ודעתו הייחודית של רבי יוחנן בן ברוקא שסבור שהביאו ענפי דקל ולא ענפי ערבה להקפת המזבח.

פרק ד - משנה ז

מִיַּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאוֹכְלִין אֶתְרוֹגֵיהֶן:

1.    משנה קצרה זאת שכולה משפט אחד מאפשרת שני הסברים לגבי השאלה מי אוכל את האתרוגים ושל מי.

פרק ד - משנה ח

הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמֹנָה כֵּיצַד.

מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב אָדָם בַּהַלֵּל וּבַשִּׂמְחָה וּבִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג,

כִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג.

סֻכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד.

גָּמַר מִלֶּאֱכֹל, לֹא יַתִּיר סֻכָּתוֹ, אֲבָל מוֹרִיד אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה,

מִפְּנֵי כְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג:

1.    עיצוב המשנה מציין שני נושאים: מצוות השמחה שחלה גם ביום שמיני עצרת, ומצוות הסוכה שנוהגת כל שבעת הימים עד סוף היום השביעי.

פרק ד - משנה ט

נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד

          צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ.

הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.

עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ, שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיָּיִן.

וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק,

כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת.

מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם, מִזְרָחִי שֶׁל יָיִן.

עֵרָה שֶׁל מַיִם לְתוֹךְ שֶׁל יַיִן, וְשֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם,              יָצָא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמֹנָה.

וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ, הַגְבַּהּ יָדֶךָ,

שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כָל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן

1.    עיצוב משנתנו מתחייב מהתאור המפורט והחגיגי של מצוות ניסוך המים והשמחה שנלוותה למצווה זאת.

פרק ד - משנה י

כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת,

אֶלָּא שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת חָבִית שֶׁל זָהָב שֶׁאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, מִן הַשִּׁלּוֹחַ,

וּמַנִּיחָהּ בַּלִּשְׁכָּה.

נִשְׁפְּכָה אוֹ נִתְגַּלְּתָה, הָיָה מְמַלֵּא מִן הַכִּיּוֹר,

שֶׁהַיַּיִן וְהַמַּיִם הַמְּגֻלִּין, פְּסוּלִים לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:

1.    עיצוב משנתנו מבהיר את הפרטים הנוגעים למצוות ניסוך המים בשבת.

פרק ה

פרק ה - משנה א

הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה.

זֶהוּ הֶחָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה שֶׁאֵינָה דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב

          אָמְרוּ,          כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:

1.    עיצוב משנתנו מראה שני חלקים. ניגוני החליל בשמחת בית השואבה שלא דוחה שבת ויום טוב, ומשפט פותח לתאור השמחה במשניות הבאות.

פרק ה - משנה ב

בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל

 וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן,

וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד,

וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג,

שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל:

1.    עיצוב המשנה מאפשר להתרשם מסדר הדברים בשמחת בית השואבה.

פרק ה - משנה ג

מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין,

וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה:

1.    העיצוב מבאר את האור הגדול של השמחה.

פרק ה - משנה ד

חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן,

וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.

וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר,

עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים,

כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים,

שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.

וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים,

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן.

קָרָא הַגֶּבֶר                        תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.

הִגִּיעוּ לְמַעְלָה עֲשִׂירִית       תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.

הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה,                   תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ.

הָיוּ תוֹקְעִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח.

הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח, הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ,

אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה,

וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ,

וְאָנוּ לְיָהּ עֵינֵינוּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין,   אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ:

1.    עיצוב המשנה מתאר באופן בהיר את השמחה את הנגינה ואת התפילה.

פרק ה - משנה ה

אֵין פּוֹחֲתִין                       מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ,

וְאֵין מוֹסִיפִין                    עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה.

בְּכָל יוֹם                            הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ,

שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים,

וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,

וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם.

וּבַמּוּסָפִין                         הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע

 וּבְעֶרֶב שַׁבָּת                     הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ,

שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה,

וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.

עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג      הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה,

שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים,

שָׁלשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן,

וְשָׁלשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן,

וְשָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם,

וְשָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ,

תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,

וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם,

וְתֵשַׁע לַמּוּסָפִין,

שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה,

וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל:

וּבְעֶרֶב שַׁבָּת                      הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ,

שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה,

וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.

עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג      הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה,

שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים,

שָׁלשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן,

וְשָׁלשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן,

וְשָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם,

וְשָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ,

תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,

וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם,

וְתֵשַׁע לַמּוּסָפִין,

שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה,

וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל:

עיצוב המשנה מראה בצורה יפה את האפשרויות השונות למספר התקיעות שהיו במקדש במועדים השונים. בצד ימין המועדים  וסך התקיעות ובצד שמאל פרוט התקיעות.

פרק ה - משנה ו

יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג הָיוּ שָׁם           שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים,

וְאֵילִים שְׁנַיִם,

וְשָׂעִיר אֶחָד.

נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁמֹנֶה מִשְׁמָרוֹת.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן,        שִׁשָּׁה מַקְרִיבִין        שְׁנַיִם שְׁנַיִם,            וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.

בַּשֵּׁנִי,                     חֲמִשָּׁה מַקְרִיבִין      שְׁנַיִם שְׁנַיִם,            וְהַשְׁאָר אֶחָד אֶחָד.

בַּשְּׁלִישִׁי,                 אַרְבָּעָה מַקְרִיבִין     שְׁנַיִם שְׁנַיִם,            וְהַשְׁאָר אֶחָד אֶחָד.

בָּרְבִיעִי,                  שְׁלשָׁה מַקְרִיבִין      שְׁנַיִם שְׁנַיִם,            וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.

בַּחֲמִשִּׁי,                  שְׁנַיִם מַקְרִיבִין        שְׁנַיִם שְׁנַיִם,            וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.

בַּשִּׁשִּׁי,                    אֶחָד מַקְרִיב           שְׁנַיִם,                     וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.

בַּשְּׁבִיעִי,                 כֻּלָּן שָׁוִין.

בַּשְּׁמִינִי,                  חָזְרוּ לַפַּיִס כְּבָרְגָלִים.

אָמְרוּ, מִי שֶׁהִקְרִיב פָּרִים הַיּוֹם, לֹא יַקְרִיב לְמָחָר,     אֶלָּא חוֹזְרִין חֲלִילָה

1.    משנתנו דנה בחלוקת הקורבנות בין משמרות הכהנים בחג הסוכות. עיצוב המשנה מראה את החשבונות שעשו כדי לחלק חלוקה הוגנת את הקורבנות בין כל משמרות הכהנים.

2.    במשנה זו בולטת שירת המשנה במובן של חריזה וקצב אחיד.

פרק ה - משנה ז

בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כָּל מִשְׁמָרוֹת שָׁווֹת  בְּאֵמוּרֵי הָרְגָלִים

וּבְחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים

 בַּעֲצֶרֶת אוֹמְרִים לוֹ, הֵילָךְ מַצָּה הֵילָךְ חָמֵץ.

מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ,         הוּא מַקְרִיב תְּמִידִין נְדָרִים וּנְדָבוֹת וּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת צִבּוּר,

וּמַקְרִיב אֶת הַכֹּל.

יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לְשַׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ,

הָיוּ כָל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים:

1.    המשנה ממשיכה לתאר את צורת החלוקה של הקורבנות בין משמרות הכהנים. העיצוב מראה את הזמנים המיוחדים ואת צורת החלוקה.

פרק ה - משנה ח

חָל לִהְיוֹת יוֹם אֶחָד לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם,

מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, הָיָה נוֹטֵל עֶשֶׂר חַלּוֹת,      וְהַמִּתְעַכֵּב נוֹטֵל שְׁתָּיִם.

וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה,

הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֵׁשׁ,                                             וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל שֵׁשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֶׁבַע,                                           וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל חָמֵשׁ.

הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בַּצָּפוֹן,                                  וְהַיּוֹצְאִין בַּדָּרוֹם.

בִּלְגָּה  לְעוֹלָם חוֹלֶקֶת בַּדָּרוֹם,

וְטַבַּעְתָּהּ קְבוּעָה,

וְחַלּוֹנָהּ סְתוּמָה:

1.    משנתנו ממשיכה לדון בצורת החלוקה של לחם הפנים בין הכהנים. עיצוב המשנה מבליט את המספרים ואת המחלוקת בין ת"ק לרבי יהודה.

2.    המשנה חותמת במשפחת בלגה ובעונש שהיא קיבלה.