מסכת תענית

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א
מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,             מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג,   לָמָּה מַזְכִּיר.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,

אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל,                             אֶלָּא לְהַזְכִּיר 

מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ

 אָמַר לוֹ,                                    אִם כֵּן, לְעוֹלָם        יְהֵא מַזְכִּיר:

1.    עיצוב המשנה מבליט את שלבי השיח בין רבי אליעזר לבין רבי יהושע.

2.    העיצוב מבליט את המילה מזכיר (ארבע פעמים).

פרק א - משנה ב
אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה

בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג,           הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.

בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח,       הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.

עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפָּסַח.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                        עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן,

שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם,

מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן:

1.    העיצוב מראה ששלשה נושאים במשנה: ממתי שואלין את הגשמים (ותן טל ומטר) , ממתי עד מתי מזכירין על הגשמים (משיב הרוח), ועד מתי שואלין על הגשמים (ותן טל ומטר).

2.    העיצוב מבליט יפה בחלק הראשון את ההבדל בין שמיני עצרת לבין חג ראשון של פסח.

3.    ה עיצוב מתאר היטב בחלק השני את המחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר.

פרק א - משנה ג
בִּשְׁלשָׁה בְמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,           בְּשִׁבְעָה בוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג,

                                                            כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת:

1.    הזחת המשפט הראשון בא כדי להעמיד את המועד שקובע ת"ק, מול המועד שקובע רבן גמליאל לתחילת שאילת הגשמים.

2.    משנתנו היא הרחבה של המשפט הראשון שהוזכר במשנה ב'

פרק א - משנה ד
הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים,

הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה,

וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

1.    העיצוב של המשנה מתחייב מתוכנה של המשנה ושורות 3-4 מבהירים על איזו צורת תענית מדובר.

פרק א - משנה ה
הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים,

בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיוֹת עַל הַצִּבּוּר.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה,

וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

1.    עיצובה של המשנה מקביל לעיצובה של המשנה הקודמת, וההבדל הוא בין תענית יחידים לבין תענית ציבור.

פרק א - משנה ו
עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ,

בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם

 וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה,

וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת.

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ,

בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע,

שֶׁהֵן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר.

הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת,

שֶׁבָּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת,

בַּשֵּׁנִי             מַטִּין עִם חֲשֵׁכָה,

וּבַחֲמִישִׁי      מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:

1.    עיצובה של המשנה מקביל לעיצובן של המשניות הקודמות. במשנתנו שני שלבים שהולכים ומחמירים.

2.    העיצוב מאפשר להשוות את צורות גזירות התעניות (בצד שמאל), ואת חומרת ההנהגה בכל תענית ותענית (בצד ימין).

פרק א - משנה ז
עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ,

מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתּןָ בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין

 וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם.

הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן.

יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, סִימַן קְלָלָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב) הלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, וְגוֹ

1.    גם עיצוב משנה זאת דומה לעיצובן של המשניות הקודמות. מדובר על שלב החמור ביותר שלא ירד גשם כלל בכל החורף.

2.    עיצוב שלש השורות האחרונות מלמד עד מתי ראוי עוד להתחנן על הגשם.

פרק ב
פרק ב - משנה א
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד,

מוֹצִיאִין       אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר,

וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה           עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה,

וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין,

וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ.

הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין

 אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה,   וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם,

אֶלָּא                                           וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם,

כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. (יונה ג')

וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר                     וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם: (יואל ב')

1.    עיצוב המשנה מראה שני מרכיבים של התענית. האפר ודיברי הכיבושין.

2.    העיצוב מראה שלשה מקומות שעליהם שמים האפר.

3.    העיצוב מראה הקבלה בין הפסוקים מיונה לפסוק מיואל. לא השק והבגד הם העיקר אלא התשובה וקריעת הלב.

פרק ב - משנה ב
עָמְדוּ בִתְפִלָּה, מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה        זָקֵן

וְרָגִיל,

וְיֶשׁ לוֹ בָנִים,

וּבֵיתוֹ רֵיקָם,

כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה,

וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם       עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת,

שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם,                      

וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ:

1.    העיצוב מראה את הנדרש משליח הציבור ואת תוספת הברכות בתפילת שמונה עשרה.

פרק ב - משנה ג
וְאֵלּוּ הֵן,

זִכְרוֹנוֹת,       וְשׁוֹפָרוֹת

 אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי (תהלים קכ)

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְג' (שם קכא)

ִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה  (שם קל)

תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (שם קכב)

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת,

רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ (מלכים ב ח (דבֶר כִּי יִהְיֶה וְגוֹ',

אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת (ירמיה יד(

וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן

1.    העיצוב מראה את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי יהודה בנוגע לתוספת שש הברכות.

פרק ב - משנה ד
עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר,

מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל

. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר,

מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף 

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת.

עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר,

מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה.

עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר,

מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה.

עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר,

מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר,

מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה.

עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר,

מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה תבניתית את סדר שש הברכות הנוספות, ואת הנוסח והחתימה . הברכה הראשונה היא ברכת ראה שהיא לא נוספת אלא רק מקבלת תוספת מיוחדת. וחוץ ממנה יש עוד שש ברכות.

פרק ב - משנה ה
מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן,

שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ,

וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן.

תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ.

מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ.

מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ,

לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר מִזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת

1.    עיצוב המשנה מראה את התקנה של רבי חלפתא ורבי חנינא שהיא שונה ממה שנקבע במשנה הקודמת. החכמים לא אישרו תקנו זאת.

פרק ב - משנה ו
שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת,

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין,

וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.

שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת,

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין,

וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.

שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת,

אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת,

אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.

שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת,

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין,

וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.

שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת,

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין,

וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה יפה את המחלוקת בין רבי יהושע לחכמים בהקבלת כל התעניות אלו לאלו.

2.    העיצוב מבליט התייחסויות שונות לאנשי משמר ולאנשי בית אב.

פרק ב - משנה ז

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר                               מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן              בַּלֵּילוֹת,

                                                                                           אֲבָל לֹא בַיָּמִים.

וְאַנְשֵׁי בֵית אָב,                                                                   לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר

וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד                               אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס,

וּבַחֲמִישִׁי                מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת

1.    עיצוב המשנה מראה את ההבדלים בין אנשי משמר, אנשי מעמד ואנשי בית אב בצורה מאירת עיניים.

2.    עיצוב המשנה מבליט את שני הנושאים המרכזיים: 1. שתיית יין, 2. תספורת וכיבוס.

3.     

פרק ב - משנה ח

כֹּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית

          דְּלֹא לְמִסְפַּד,                    לְפָנָיו אָסוּר,           לְאַחֲרָיו מֻתָּר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                          לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר.

דְּלֹא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן,        לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                          לְפָנָיו אָסוּר,           לְאַחֲרָיו מֻתָּר:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה יפה את ההקבלה בין הזמנים שכתוב עליהם לא להספיד, לבין הזמנים שכתוב עליהם לא להתענות, ואת מחלוקת ת"ק ורבי יוסי בהתאם.

פרק ב - משנה ט
אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה     בַּחֲמִישִׁי,      שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים,

אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת               שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי,

וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת                               חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי,

כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת.

1.    העיצוב מראה את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי יוסי בנוגע לתחילת סדרת תעניות ביום חמישי.

פרק ב - משנה י
אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים,

וְאִם הִתְחִילוּ,         אֵין מַפְסִיקִין

 דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר,

אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין,

מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין.

וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את דברי ההבהרה של רבי מאיר, לדבריו של רבן גמליאל.

פרק ג
פרק ג - משנה א
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר, בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה.

אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ,                                                   מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד

 וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם,      מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת

1.    העיצוב מראה את המקרים החריגים המחייבים התרעה מיידית

פרק ג - משנה ב
יָרְדוּ   לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן,

לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים,

לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד:

1.    משנה זו היא המשך המשנה הקודמת והעיצוב שלה גם מפרט את המקרים המחייבים התרעה מיידית.

פרק ג - משנה ג
וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְשָׁמִים,

דִּכְתִיב (עמוס ד)     וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת

וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר,

חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְגוֹ',

אוֹתָהּ הָעִיר            מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת,   

וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ        מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת

 רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת:
1. עיצוב המשנה ממלמד על המחלוקת בין ת"ק לרבי עקיבא בנוגע למקרה חריג  שרק על עיר אחת לא יורד גשם ועל הערים בסביבה כן יורד.

פרק ג - משנה ד
וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפֹּלֶת,

אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת,

וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת.

אֵיזֶהוּ דֶבֶר,            עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי,

וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה,

הֲרֵי זֶה דֶבֶר.

פָּחוֹת מִכָּאן                      אֵין זֶה דֶבֶר:

1.    עיצוה משנתנו מראה שני חלקים. חלק ראשון דומה למשנה הקודמת ולמחלוקת ת"ק ור"ע במקרה של הדבר. החלק השני מבאר מה הוא הדבר.

פרק ג - משנה ה
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם,

עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן,

עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל,

וְעַל הַחַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב,

מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת:

1.    העיצוב מראה מה הם המקרים שנחשבים כמכה מהלכת שעלולה להתפשט במהירות לכל המקומות.

פרק ג - משנה ו
מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם,

וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן.

וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית               עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה:

1.    עיצוב המשנה מתאר שני מקרים שבהם גזרו תענית מחשש של מכה מהלכת.

פרק ג - משנה ז
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת,

עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם אוֹ נָהָר,

וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                לְעֶזְרָה וְלֹא לִצְעָקָה

 שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר,       אַף עַל הַדֶּבֶר,

וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

1.    עיצוב המשנה מראה מחלוקת לגבי ההתנהלות בשבת במקרה של אסון.

פרק ג - משנה ח
עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן,    חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים

 מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל,                               הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים.

אָמַר לָהֶם,    צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים

בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ                               הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים.

מֶה עָשָׂה, עָג עוּגה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי,

שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ.

נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן,

עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ.                                       הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין.

אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי,

אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.                             הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזָעַף.

אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה

                                                                                יָרְדוּ כְתִקְנָן,

עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת                   מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים

בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ

    כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן.

אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעִים.

שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח,

אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי.

אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ,

שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ

כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ.

וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כג)

יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:

1.    משנה ארוכה זאת מעוצבת בצורה המבליטה את התנהלות ירידת הגשמים בצד שמאל.

2.    העיצוב מבליט גם את השיח בין חוני המעגל לקב"ה.

3.     העיצוב מבליט גם את השיח בין חכמים לבין חוני המעגל.

פרק ג - משנה ט
הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים    קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה,              לֹא יַשְׁלִימוּ

.                                                 לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה,            יַשְׁלִימוּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                     קֹדֶם חֲצוֹת                       לֹא יַשְׁלִימוּ,

לְאַחַר חֲצוֹת                     יַשְׁלִימוּ.

מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוֹד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת.

אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן,

צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב.

וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב,

וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל.

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי אליעזר ואת ההוכחה לדעתו של ר' אליעזר מהמעשה בלוד.

פרק ד
פרק ד - משנה א
בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם,

בַּשַּׁחֲרִית, בַּמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים

בַּתַּעֲנִיּוֹת      

וּבַמַּעֲמָדוֹת            

וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את ארבעת התפילות ביום ואת שלשת המועדים.

פרק ד - משנה ב
אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת,

לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כחַ)  צו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי,

וְכִי הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב, וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו,

הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת.

עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל כֹּהֲנִים, שֶׁל לְוִיִּם, וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת,    כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם,

וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר

מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶן וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית

1.    עיצוב המשנה מסביר את פשר המעמד שבכל משמר ואת התפקיד של ישראל בכל משמר.

פרק ד - משנה ג
וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד הָיוּ מִתְעַנִּין אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ, מִיּוֹם שֵׁנִי וְעַד יוֹם חֲמִישִׁי.

וְלֹא הָיוּ מִתְעַנִּין      עֶרֶב שַׁבָּת,              מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.

וְלֹא בְאֶחָד בַּשַּׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִמְּנוּחָה וָעֹנֶג

לִיגִיעָה וְתַעֲנִית וְיָמוּתוּ.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן,        בְּרֵאשִׁית, וִיְהִי רָקִיעַ.

בַּשֵּׁנִי,                     יְהִי רָקִיעַ, וְיִקָּווּ הַמַּיִם.

בַּשְּׁלִישִׁי,                 יִקָּווּ הַמַּיִם, וִיְהִי מְאֹרֹת.

בָּרְבִיעִי,                  יְהִי מְאֹרֹת, וְיִשְׁרְצוּ הַמַּיִם.

בַּחֲמִישִׁי,                יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְתּוֹצֵא הָאָרֶץ.

בַּשִּׁשִּׁי,                    תּוֹצֵא הָאָרֶץ, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם

. פָּרָשָׁה גְדוֹלָה,       קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם,

וְהַקְּטַנָּה                 בְּיָחִיד,

בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף.

וּבַמִּנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶן כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע.

עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה    לֹא הָיוּ נִכְנָסִין,       מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:

1.    עיצוב המשנה מלמד את סדרי התענית של אנשי המעמד וכן את סדר הקריאות בכל יום במעשה בראשית, הן בשחרית מתוך הספר והן במנחה בעל פה.

פרק ד - משנה ד
כָּל יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל,                   אֵין בּוֹ מַעֲמָד בַּשַּׁחֲרִית.

קָרְבַּן מוּסָף,                               אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה

. קָרְבַּן עֵצִים,                              אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי,

כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה,

קָרְבַּן מוּסָף,                               אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה.

קָרְבַּן עֵצִים,                                אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה.

חָזַר רַבִּי עֲקִיבָא                          לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְבֶן עַזַּאי:

1.    העיצוב של המשנה מראה את השינויים בהתנהלות אנשי המעמד בימים מיוחדים וכן את המחלוקת בין רבי עקיבא לבן עזאי

פרק ד - משנה ה
זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם,                 תִּשְׁעָה.

בְּאֶחָד בְּנִיסָן,                              בְּנֵי אָרַח בֶּן יְהוּדָה

 בְּעֶשְׂרִים בְּתַמּוּז                         בְּנֵי דָוִד בֶּן יְהוּדָה.

בַּחֲמִשָּׁה בְאָב,                             בְּנֵי פַרְעֹשׁ בֶּן יְהוּדָה.

בְּשִׁבְעָה בוֹ,                                 בְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב.

בַּעֲשָׂרָה בוֹ,                                 בְּנֵי סְנָאָה בֶן בִּנְיָמִין.

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ,                         בְּנֵי זַתּוּא בֶן יְהוּדָה,

וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם

וְכָל מִי שֶׁטָּעָה בְשִׁבְטוֹ,

וּבְנֵי גוֹנְבֵי עֱלִי

בְּנֵי קוֹצְעֵי קְצִיעוֹת.

בְּעֶשְׂרִים בּוֹ,                                בְּנֵי פַחַת מוֹאָב בֶּן יְהוּדָה.

בְּעֶשְׂרִים בֶּאֱלוּל,                         בְּנֵי עָדִין בֶּן יְהוּדָה.

בְּאֶחָד בְּטֵבֵת                               שָׁבוּ בְנֵי פַרְעֹשׁ שְׁנִיָּה

. בְּאֶחָד בְּטֵבֵת                            לֹא הָיָה בוֹ מַעֲמָד,

שֶׁהָיָה בוֹ הַלֵּל

וְקָרְבַּן מוּסָף וְקָרְבַּן עֵצִים:

1.    עיצוב המשנה מראה את הסדר של הימים שבהם מביאים קורבן עצים ואיזו משפחה מביאה בכל יום.

2.    העיצוב מבליט את העובדה שהביאו קרבן עצים בעיקר בקיץ.

פרק ד - משנה ו
חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב.

בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז

נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת,

וּבָטַל הַתָּמִיד

 וְהֻבְקְעָה הָעִיר,

וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה

 וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.

בְּתִשְׁעָה בְאָב

נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ,

וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה

 וּבַשְּׁנִיָּה

וְנִלְכְּדָה בֵיתָר

וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר

 מִשֶּׁנִּכְנַס אָב,          מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

1. עיצוב המשנה מראה את חמשת הדברים שאירעו ביז' בתמוז וחמשת הדברים שאירעו בתשעה באב
פרק ד - משנה ז
שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ,   אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס

 וּבַחֲמִישִׁי                                             מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.

עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאָב                                    לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין,

לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                יְשַׁנֶּה.

רַבִּי יְהוּדָה              מְחַיֵּב בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה,

וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

1.    עיצוב המשנה מראה המשך מהמשפט הקודם של המשנה הקודמת. והעיצוב מראה את ההדרגתיות: משנכנס אב, שבוע שחל בו תשעה באב, וערב תשעה באב

פרק ד - משנה ח
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,

לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים,

שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.

כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה.

וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים.

וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת,

בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ.

אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַמִּשְׁפָּחָה.

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא).

וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.

וְכֵן הוּא אוֹמֵר,

צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ ב

ְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ (שיר השירים ג).

בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ,                    זֶה מַתַּן תּוֹרָה.

וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ,            זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן:

1.    משנה חותמת המסכת מעוצבת בצורה המתארת את השמחה של מחול הבנות בכרמים

2.    המשנה חותמת בתפילה לבניין בית המקדש.