מסכת עבודה זרה

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלשָׁה יָמִים

          אָסוּר           לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן,

לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאֹל מֵהֶן,

לְהַלְוֹתָן וְלִלְוֹת מֵהֶן,

לְפָרְעָן וְלִפָּרַע מֵהֶן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   נִפְרָעִין מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵצֵר לוֹ.

אָמְרוּ לוֹ,                          אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר הוּא עַכְשָׁיו, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמָן:

1.    עיצוב המשנה מבהיר מה אסור לעשות סמוך למועדים של הגויים.

פרק א - משנה ב

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם וּשְׁלשָׁה יָמִים לְאַחֲרֵיהֶם,           אָסוּר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                     לִפְנֵי אֵידֵיהֶן           אָסוּר

לְאַחַר אֵידֵיהֶן         מֻתָּר

1.    עיצוב המשנה מתבקש לאור מחלוקת רבי ישמעאל וחכמים.

פרק א - משנה ג

וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם,

קָלֶנְדָּא, וּסְטַרְנוּרָא, וּקְרָטֵסִים, וְיוֹם גְּנֻסְיָא שֶׁל מְלָכִים,

וְיוֹם הַלֵּידָה, וְיוֹם הַמִּיתָה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

כָּל מִיתָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה, יֶשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה.

וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵפָה,    אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה.

יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ יוֹם שֶׁעָלָה בוֹ מִן הַיָּם,

וְיוֹם שֶׁיָּצָא בוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים,

וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ,              אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם

וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבָד:

1.    עיצוב המשנה מסכם את רשימת ימי אידיהן ומבהיר את ההסתייגות של חכמים מדברי רבי מאיר לגבי יום המיתה.

פרק א - משנה ד

עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,            חוּצָה לָהּ מֻתָּר.

הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה,          תּוֹכָהּ מֻתָּר.

מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם

                                                  בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם,           אָסוּר.

וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר,           מֻתָּר.

עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיוּ בָהּ חֲנֻיּוֹת מְעֻטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת,

זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן,

וְאָמְרוּ חֲכָמִים,       הַמְעֻטָּרוֹת              אֲסוּרוֹת

                              וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת     מֻתָּרוֹת:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את החלוקה שבין מקום שיש בו עבודה זרה שהוא אסור ומקום הסמוך לו שהוא מותר.

פרק א - משנה ה

אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכֹּר לְגוֹיִם,

אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   מֻתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין.

וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִפְנֵי עַצְמוֹ, קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ,

לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה.

וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים,           סְתָמָן           מֻתָּר,

וּפֵרוּשָׁן         אָסוּר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב וַחֲצָב וְנִקְלִיבָם                      אָסוּר לִמְכֹּר לְגוֹיִם:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את פירוט הדברים שאסור למכור לגויים לצורך עבודה זרה.

פרק א - משנה ו

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר בְּהֵמָה דַקָּה לְגוֹיִם,                     מוֹכְרִין.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר,                                         אֵין מוֹכְרִין.

וּבְכָל מָקוֹם                                                              אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה,

 עֲגָלִים וּסְיָחִים,

שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין.

רַבִּי יְהוּדָה              מַתִּיר בִּשְׁבוּרָה.

וּבֶן בְּתֵירָה              מַתִּיר בְּסוּס:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת הנוגע למכירת בעלי חיים לגויים.

פרק א - משנה ז

אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דֻּבִּין וַאֲרָיוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ נֵזֶק לָרַבִּים.

אֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם                בָּסִילְקִי, גַּרְדּוֹם, וְאִצְטַדְיָא, וּבִימָה

 אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם            בִּימוֹסְיָאוֹת וּבֵית מֶרְחֲצָאוֹת.

הִגִּיעוּ לַכִּפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,                              אָסוּר לִבְנוֹת:

1.    עיצוב המשנה מראה שני נושאים. מכירת חיות מסוכנות לגויים וסיוע בבניית מבנים הקשורים להוצאה להורג או לעבודה זרה.

פרק א - משנה ח

וְאֵין עוֹשִׂין תַּכְשִׁיטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה,        קֻטְלָאוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                               בְּשָׂכָר מֻתָּר.

אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע,

אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,            מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לָקוֹץ.

אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,          וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת.

וּבְסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים,                       אֲבָל לֹא שָׂדוֹת.

וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים                      וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים,                אֲבָל לֹא שָׂדוֹת.

וּבְסוּרְיָא       מוֹכְרִין בָּתִּים                              וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת.

וּבְחוּצָה לָאָרֶץ                                                 מוֹכְרִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ:

1.    עיצוב החלק הראשון של המשנה מחדד את שתי המחלוקות שבין תנא קמא ורבי אליעזר ובין תנא קמא ורבי יהודה.

2.    עיצוב החלק השני של המשנה מתבקש לצורך השוואת דברי רבי מאיר לדברי רבי יוסי.

פרק א - משנה ט

אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר,                לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ

                                                                      מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ.

וּבְכָל מָקוֹם                                          לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִקְרָא עַל שְׁמוֹ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת ההבהרות בנוגע להשכרת דירה או בית מרחץ לגויים.

פרק ב

פרק ב - משנה א

אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם,        מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה

 וְלֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן,                                מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת

 וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִמָּהֶן,                                  מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכַת דָּמִים.

בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית,                   מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה.

אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל.

בַּת יִשְׂרָאֵל    לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית

 אֲבָל נָכְרִית  מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ

1.    עיצוב המשנה מתבקש ומסייע להכיר את ההלכות הנוגעות לקשרים עם גויים בתחומים שונים.

פרק ב - משנה ב

מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִפּוּי מָמוֹן, אֲבָל לֹא רִפּוּי נְפָשׁוֹת.

וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכָל מָקוֹם

 דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר,

אֲבָל לֹא בֵינוֹ לְבֵינוֹ

1.    עיצוב המשנה מתבקש ומבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

פרק ב - משנה ג

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה.

הַיַּיִן וְהַחֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן וְחֶרֶס הַדְרִיָּנִי,

וְעוֹרוֹת לְבוּבִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ   עָגוֹל,            אָסוּר.

מָשׁוּךְ,          מֻתָּר.

בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה                                          מֻתָּר.

וְהַיּוֹצֵא,                                                                    אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְזִבְחֵי מֵתִים

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת,            אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם.

וְהַבָּאִין,                            מֻתָּרִין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין הלכות שונות הנוגעות לדברים שאסור לקבל מהגויים.

2.    ההלכה של רבי עקיבא בנוגע לבשר מקבילה להלכה האחרונה באופן הפוך. בשר הנכנס מותר והיוצא אסור. לעומת ההולכים לבית עבודה זרה אסור לשאת ולתת עמהם והחוזרים מותר.

פרק ב - משנה ד

נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן,      אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה.

הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּין שֶׁל גּוֹיִם                                         אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

לַחִין, אֲסוּרִין,

יְבֵשִׁין, מֻתָּרִין.

הַמֻּרְיָס וּגְבִינוֹת בֵּית אֻנְיָקִי שֶׁל גּוֹיִם                          אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                     אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:

1.    עיצוב המשנה מראה סדרת מחלוקות מקבילות בין רבי מאיר לחכמים בנוגע לאיסורי הנאה בדברים שונים של גויים.

פרק ב - משנה ה

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ.

אָמַר לוֹ,                 מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְבִינוֹת הַגּוֹיִם.

אָמַר לוֹ,                 מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבָה שֶׁל נְבֵלָה.

אָמַר לוֹ,                 וַהֲלֹא קֵבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּבַת נְבֵלָה,

וְאָמְרוּ, כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה שׂוֹרְפָהּ חַיָּה.

וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, אֲבָל אָמְרוּ, אֵין נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.

חָזַר, אָמַר לוֹ,         מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה

 אָמַר לוֹ,                אִם כֵּן, לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַהֲנָאָה.

הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר,

אָמַר לוֹ, יִשְׁמָעֵאל אָחִי,     הֵיאַךְ אַתָּה קוֹרֵא

 (שיר השירים א),            כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן,

אוֹ כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ.

אָמַר לוֹ,                                     כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ

 אָמַר לוֹ,      אֵין הַדָּבָר כֵּן,

שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ מְלַמֵּד עָלָיו,              לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את השיח שקיימו רבי ישמעאל ורבי יהושע בלכתם בדרך.

2.    השיח של החכמים עסק בגבינה שמעמידים אותה בתוך קיבה ובצורת קריאת פסוק משיר השירים.

פרק ב - משנה ו

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין                 וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה.

חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ

 וְהַפַּת,                   וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן.

רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ         הִתִּירוּ בַשֶּׁמֶן.

וּשְׁלָקוֹת, וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ וְטָרִית טְרוּפָה,

וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה כִלְבִּית שׁוֹטֶטֶת בּוֹ, וְהַחִלָּק,

וְקֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית, וּמֶלַח סַלְקוֹנְטִית,

הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין                         וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה

1.    עיצוב המשנה מבהיר את רשימת הדברים של גויים שאסורים באכילה אבל לא באיסור הנאה.

פרק ב - משנה ז

אֵלּוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה.

חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ.

וְהַדְּבַשׁ וְהַדַּבְדָּנִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְּפִין, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה.

וּכְבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ.

וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה.

וְצִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דָּגָה.

וְעָלֶה שֶׁל חִלְתִּית.

וְזֵיתִים גְּלֻסְקָאוֹת הַמְגֻלְגָּלִין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      הַשְּׁלוּחִין,               אֲסוּרִין.

הַחֲגָבִים הַבָּאִים     מִן הַסְּלוּלָה,           אֲסוּרִין.

מִן הַהַפְתֵּק,            מֻתָּרִין.

וְכֵן לִתְרוּמָה:

1.    עיצוב המשנה מראה בהקבלה למשנה הקודמת את רשימת הדברים של גויים שמותרים גם באכילה.

2.    עיצוב ההערות של רבי יוסי מסייע להבין מה הם הדיוקים שלו.

פרק ג

פרק ג - משנה א

כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה,

דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַדּוּר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

          כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כָל דָּבָר:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת המשולשת בין התנאים.

פרק ג - משנה ב

הַמּוֹצֵא שִׁבְרֵי צְלָמִים,                 הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים.

מָצָא תַבְנִית יָד אוֹ תַבְנִית רֶגֶל,    הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים,

מִפְּנֵי שֶׁכַּיּוֹצֵא בָהֶן נֶעֱבָד:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההשוואה בין שברים לבין תבניות.

פרק ג - משנה ג

הַמּוֹצֵא כֵלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרָקוֹן

יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,      שֶׁעַל הַמְכֻבָּדִין, אֲסוּרִים.

שֶׁעַל הַמְבֻזִּין, מֻתָּרִין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                          שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם

 אָמְרוּ לוֹ,                                   אַף הוּא נַעֲשֶׂה זֶבֶל

                                        שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את הדיוקים של רבן שמעון בן גמליאל ושל רבי יוסי בנוגע לדברי תנא קמא, כל אחד בנקודה אחרת.

פרק ג - משנה ד

שָׁאַל פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פִלוֹסְפוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ,

שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי,

אָמַר לוֹ,                 כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם, וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם.

מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְדוֹדִיטִי.

אָמַר לוֹ,                 אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ.

וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ,    אֲנִי לֹא בָאתִי בִגְבוּלָהּ, הִיא בָאתָה בִגְבוּלִי

                              אֵין אוֹמְרִים, נַעֲשֶׂה מֶרְחָץ לְאַפְרוֹדִיטִי נוֹי,

אֶלָּא אוֹמְרִים, נַעֲשֶׂה אַפְרוֹדִיטִי נוֹי לַמֶּרְחָץ.

דָּבָר אַחֵר,               אִם נוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה,

אִי אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרוֹם וּבַעַל קֶרִי וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ,

וְזוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל הָעָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ.

לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֱלֹהֵיהֶם.

אֶת שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ,                   אָסוּר.

וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ,          מֻתָּר:

1.    עיצוב המשנה מבהיר בצורה יפה את השיח הפילוסופי שבין רבן גמליאל לבין פרוקלוס.

פרק ג - משנה ה

הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת, הֵן מֻתָּרִין וּמַה שֶּׁעֲלֵיהֶם אֲסוּרִים,

                              שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, (שם יב)  אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים, וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם.

                                                  אֱלֹהֵיהֶם עַל הַגְּבָעוֹת, וְלֹא הַגְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם.

וּמִפְּנֵי מָה אֲשֵׁרָה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יָד אָדָם,

וְכֹל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם אָסוּר.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,

אֲנִי אוֹבִין וְאָדוּן לְפָנֶיךָ.

כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ וְגִבְעָה נִשָּׂאָה וְעֵץ רַעֲנָן,

דַּע שֶׁיֶּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת דיוק רבי יוסי הגלילי ביחס לדברי תנא קמא ולהבנת דיוק דברי רבי עקיבא ביחס לפסוק.

פרק ג - משנה ו

מִי שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְנָפַל, אָסוּר לִבְנוֹתוֹ.

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה,

כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּבוֹנֶה.

הָיָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, נִדּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה.

אֲבָנָיו עֵצָיו וַעֲפָרוֹ, מְטַמְּאִין כַּשֶּׁרֶץ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כַּנִּדָּה   שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ,

מַה נִּדָּה                  מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא,

אַף עֲבוֹדָה זָרָה       מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את ההתנהלות בנוגע לכותל ישראל הסמוך לעבודה זרה שנפל.

2.    העיצוב מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לרבי עקיבא בנוגע לדין העצים והאבנים של הכותל שנפל.

פרק ג - משנה ז

שְׁלשָׁה בָתִּים הֵן.

בַּיִת שֶׁבָּנוּי מִתְּחִלָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה,                    הֲרֵי זֶה אָסוּר.         

סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְחִדֵּשׁ,                       נוֹטֵל מַה שֶּׁחִדֵּשׁ.

הִכְנִיס לְתוֹכָה עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹצִיאָהּ,               הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

שָׁלשׁ אֲבָנִים הֵן.

אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לְבִימוֹס,                        הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.

סִיְּדָהּ וְכִיְּרָהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְחִדֵּשׁ,              נוֹטֵל מַה שֶּׁחִדֵּשׁ.

הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה וְסִלְּקָהּ,                    הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת.

שָׁלשׁ אֲשֵׁרוֹת הֵן.

אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִלָּה לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה,           הֲרֵי זֶה אָסוּר.

גִּדְּעוֹ וּפִסְּלוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְהֶחֱלִיף,             נוֹטֵל מַה שֶּׁהֶחֱלִיף.

הֶעֱמִיד תַּחְתֶּיהָ עֲבוֹדָה זָרָה וּבִטְּלָהּ                  הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

אֵיזוֹ הִיא אֲשֵׁרָה,    כֹּל שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֶּיהָ עֲבוֹדָה זָרָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ.

וּמַעֲשֶׂה בְצַיְדָּן בְּאִילָן שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין אוֹתוֹ, וּמָצְאוּ תַחְתָּיו גָּל.

אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן,

בִּדְקוּ אֶת הַגַּל הַזֶּה,          וּבְדָקוּהוּ וּמָצְאוּ בוֹ צוּרָה.

אָמַר לָהֶן,               הוֹאִיל וְלַצּוּרָה הֵן עוֹבְדִין, נַתִּיר לָהֶן אֶת הָאִילָן:

1.    במשנתנו שני חלקים. העיצוב מראה שבחלק הראשון יש שלשה סעיפים של שלשה שלשה. (בתים, אבנים, אשירות). בחלק השני דיון בנוגע לאיסור אשירה.

2.    עיצוב החלק השני בנוגע לדין אשירה מחדד את עמדת רבי שמעון.

פרק ג - משנה ח

לֹא יֵשֵׁב בְּצִלָּהּ                             וְאִם יָשַׁב,              טָהוֹר.

וְלֹא יַעֲבֹר תַּחְתֶּיהָ.                      וְאִם עָבַר,               טָמֵא

 הָיְתָה גוֹזֶלֶת אֶת הָרַבִּים,           וְעָבַר תַּחְתֶּיהָ,         טָהוֹר.

וְזוֹרְעִין תַּחְתֶּיהָ יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים                     אֲבָל לֹא בִימוֹת הַחַמָּה.

וְהַחֲזָרִין,                                    לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים

 רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                         אַף לֹא יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים,

מִפְּנֵי שֶׁהַנְּמִיָּה נוֹשֶׁרֶת עֲלֵיהֶן וְהֹוָה לָהֶן לְזָבֶל:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההלכות בנוגע למעבר מתחת לעץ האשירה וביחס לזריעת ירקות מתחתיה.

פרק ג - משנה ט

נָטַל מִמֶּנָּה עֵצִים,                        אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה.

הִסִּיק בָּהֶן אֶת הַתַּנּוּר,                אִם חָדָשׁ,     יֻתַּץ.

וְאִם יָשָׁן,      יֻצַּן.

אָפָה בוֹ אֶת הַפַּת,                       אֲסוּרָה בַהֲנָאָה.

נִתְעָרְבָה בַאֲחֵרוֹת,                      כֻּלָּן אֲסוּרוֹת בַּהֲנָאָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                     יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח.

אָמְרוּ לוֹ,                                    אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה.

נָטַל הֵימֶנָּה כַרְכֹּר,                       אָסוּר בַּהֲנָאָה.

אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד,                       הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָאָה.

נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים בַּאֲחֵרִים,       כֻּלָּן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                     יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח.

אָמְרוּ לוֹ,                                    אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההרחקות והאיסורים הנובעים משימוש בענף מעץ האשירה.

2.    עיצוב המשנה מבליט את זהירות היתר הננקטת בנוגע לשימוש בעצי האשירה.

פרק ג - משנה י

כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ.

קִרְסֵם, וְזֵרַד, נָטַל מִמֶּנָּה מַקֵּל אוֹ שַׁרְבִיט, אֲפִלּוּ עָלֶה, הֲרֵי זוֹ בְטֵלָה.

שְׁפָיָהּ לְצָרְכָּהּ,                   אֲסוּרָה.

שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ,                    מֻתֶּרֶת:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבהרת הדין של ביטול האשירה על ידי הגוי באמצעות פעולות שונות שהוא עושה.

פרק ד

פרק ד - משנה א

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,

שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ בְצַד זוֹ בְּצַד מַרְקוּלִיס,            אֲסוּרוֹת.

וּשְׁתַּיִם,                                                          מֻתָּרוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

שֶׁנִּרְאוֹת עִמּוֹ,                                                 אֲסוּרוֹת.

וְשֶׁאֵין נִרְאוֹת עִמּוֹ,                                          מֻתָּרוֹת:

1.    עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת שבין רבי ישמעאל לחכמים בנוגע לאיסור של האבנים שבצד המרקוליס.

פרק ד - משנה ב

מָצָא בְרֹאשׁוֹ           מָעוֹת, כְּסוּת אוֹ כֵלִים,                                    הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

פַּרְכִּילֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים

וְיֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת

וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,        אָסוּר:

1.    עיצוב המשנה מחדד את מה שמותר או אסור בשימוש ממה שמונח על אבן המרקוליס.

פרק ד - משנה ג

עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה לָהּ גִנָּה אוֹ מֶרְחָץ,               נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְטוֹבָה

וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה.

הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים,                                   נֶהֱנִין מֵהֶן בֵּין בְּטוֹבָה

וּבֵין שֶׁלֹּא בְטוֹבָה:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת שני חלקיה המקבילים.

פרק ד - משנה ד

עֲבוֹדָה זָרָה   שֶׁל נָכְרִי,                                    אֲסוּרָה מִיָּד.

וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל,                               אֵין אֲסוּרָה עַד שֶׁתֵּעָבֵד.

נָכְרִי             מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ,

וְיִשְׂרָאֵל        אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי.

הַמְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה,         בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ.

בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ,                 מְשַׁמְּשֶׁיהָ מֻתָּרִין     וְהִיא אֲסוּרָה:

1.    עיצוב המשנה מראה את פרטי ההלכות בנוגע לביטול עבודה זרה או ביטול משמשיה.

פרק ד - משנה ה

כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ,

קָטַע רֹאשׁ אָזְנָהּ, רֹאשׁ חָטְמָהּ, רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ,

פְּחָסָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ,                                    בִּטְּלָהּ.

רָקַק בְּפָנֶיהָ, הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ,

גְּרָרָהּ, וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה,                                     הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה.

מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ,

רַבִּי אוֹמֵר,              בִּטֵּל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   לֹא בִטֵּל:

1.    עיצוב המשנה מראה את אפשרויות הביטול של עבודה זרה.

פרק ד - משנה ו

עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִנִּיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ      בִּשְׁעַת שָׁלוֹם,          מֻתֶּרֶת.

בִּשְׁעַת מִלְחָמָה,       אֲסוּרָה.

בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל מְלָכִים,                                            הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת,

מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָם      בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִים:

1.    עיצוב המשנה מחדד מצבים של ביטול העבודה זרה.

פרק ד - משנה ז

שָׁאֲלוּ אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי,

אִם אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, לָמָה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ.

אָמְרוּ לָהֶן,

אִלּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ הָיוּ עוֹבְדִין, הָיָה מְבַטְּלוֹ.

הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת.

יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים

 אָמְרוּ לָהֶן,

אִם כֵּן, יְאַבֵּד דָּבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ וְיַנִּיחַ דָּבָר שֶׁצֹּרֶךְ הָעוֹלָם בּוֹ.

אָמְרוּ לָהֶן,

אַף אָנוּ מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְדֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ,

שֶׁאוֹמְרִים, תֵּדְעוּ שֶׁהֵן אֱלוֹהוֹת, שֶׁהֲרֵי הֵן לֹא בָטָלוּ:

1.    עיצוב המשנה מחדד את הוויכוח הפילוסופי העקרוני שבין זקני ישראל לבין חכמי רומי.

פרק ד - משנה ח

לוֹקְחִין גַּת בְּעוּטָה מִן הַגּוֹי          אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל בְּיָדוֹ וְנוֹתֵן לַתַּפּוּחַ.

וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ, עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר

                                                  יָרַד לַבּוֹר,     מַה שֶּׁבַּבּוֹר    אָסוּר,

וְהַשְּׁאָר         מֻתָּר

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההבחנה בין מיץ הענבים שנמצא עדיין בגת לבין המיץ שירד לבור, בנוגע ליין נסך.

פרק ד - משנה ט

דּוֹרְכִין עִם הַגּוֹי בַּגַּת,                            אֲבָל לֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ.

יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטֻמְאָה,               לֹא דוֹרְכִין וְלֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ,

אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ חָבִיּוֹת לַגַּת, וּמְבִיאִין עִמּוֹ מִן הַגָּת.

נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטֻמְאָה,                לֹא לָשִׁין וְלֹא עוֹרְכִין עִמּוֹ,

אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ פַת לַפַּלְטֵר:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההשוואה שבין הטיפול ביין בטומאה לבין הטיפול בלחם בטומאה.

פרק ד - משנה י

גּוֹי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בְּצַד הַבּוֹר שֶׁל יַיִן, אִם יֶשׁ לוֹ עָלָיו מִלְוָה,             אָסוּר

                                                            אֵין לוֹ עָלָיו מִלְוָה,            מֻתָּר

 נָפַל לַבּוֹר וְעָלָה, וּמְדָדוֹ בַקָּנֶה, הִתִּיז אֶת הַצִּרְעָה בַקָּנֶה

אוֹ שֶׁהָיָה מְטַפֵּחַ עַל פִּי חָבִית מְרֻתַּחַת,

בְּכָל אֵלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂה,        וְאָמְרוּ יִמָּכֵר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן            מַתִּיר.

נָטַל אֶת הֶחָבִית וּזְרָקָהּ בַּחֲמָתוֹ לַבּוֹר,   זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְהִכְשִׁירוּ:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההלכה בנוגע למקרים אחדים שבהם הגוי נגע ביין.

פרק ד - משנה יא

הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי וְנוֹתְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ בְּבַיִת הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

בְּעִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרְאֵלִים,   מֻתָּר.

בְּעִיר שֶׁכֻּלָּהּ גּוֹיִם,                       אָסוּר, עַד שֶׁיּוֹשִׁיב שׁוֹמֵר

                                        וְאֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר.

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס,       מֻתָּר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר,

כָּל רְשׁוּת גּוֹיִם אַחַת הִיא:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההלכות שבהן הישראל מטפל ביין של הגוי. מתי זה יין נסך ומתי לא.

פרק ד - משנה יב

הַמְּטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי וְנוֹתְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ,

וְהַלָּה כוֹתֵב לוֹ, הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָעוֹת, מֻתָּר.

אֲבָל אִם יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאוֹ וְאֵינוֹ מַנִּיחוֹ                       עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת מְעוֹתָיו,

זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְבֵית שְׁאָן,                                                  וְאָסְרוּ חֲכָמִים:

1.    בהמשך למשנה הקודמת עיצוב משנה זאת ממשיך ומחדד את דין ישראל המטפל ביין של הגוי.

פרק ה

פרק ה - משנה א

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְיֵין נֶסֶךְ,                                       שְׂכָרוֹ אָסוּר.

שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת,

אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הֲעֲבֵר לִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,    שְׂכָרוֹ מֻתָּר.

הַשׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ יֵין נֶסֶךְ,                                      שְׂכָרָהּ אָסוּר.

שְׂכָרָהּ לֵישֵׁב עָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ הַגּוֹי לְגִינוֹ עָלֶיהָ,                    שְׂכָרָהּ מֻתָּר:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין חלקיה: שכר עבודת הפועל, מול שכר ההובלה על החמור.

פרק ה - משנה ב

יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל עַל גַּבֵּי עֲנָבִים,                                                יְדִיחֵן וְהֵן           מֻתָּרוֹת

                    וְאִם הָיוּ מְבֻקָּעוֹת,                                                              אֲסוּרוֹת.

נָפַל עַל גַבֵּי תְאֵנִים אוֹ עַל גַּבֵּי תְמָרִים,             אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם,           אָסוּר

 מַעֲשֶׂה בְּבַיְתוֹס בֶּן זוֹנָן שֶׁהֵבִיא גְרוֹגָרוֹת בִּסְפִינָה,

וְנִשְׁתַּבְּרָה חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ וְנָפַל עַל גַּבֵּיהֶן,

וְשָׁאַל לַחֲכָמִים                                     וְהִתִּירוּם.

זֶה הַכְּלָל,                                             כֹּל שֶׁבַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם,           אָסוּר.

כֹּל שֶׁאֵין בַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם,     מֻתָּר

                                                            כְּגוֹן חֹמֶץ שֶׁנָּפַל עַל גַּבֵּי גְרִיסִין:

1.    עיצוב המשנה מראה דוגמאות אחדות שיין נסך נשפך על מוצרים שונים. העיצוב מוביל לכלל בשלש השורות האחרונות.

פרק ה - משנה ג

נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם

                                                            אִם הָיָה בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר,           מֻתָּר.

אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג,                      כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיָגוּף וְתִגֹּב:

1.    עיצוב המשנה מעמיד את המחלוקת בין תנא קמא לרבן שמעון בן גמליאל במקרה שהישראל עזב לזמן מסוים את המקום של החביות.

פרק ה - משנה ד

הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בְקָרוֹן אוֹ בִסְפִינָה וְהָלַךְ לוֹ בְקַפַּנְדַּרְיָא,

נִכְנַס לַמְּדִינָה וְרָחַץ,          מֻתָּר.

אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג,                                                    כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                                              כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיָגוּף וְתִגֹּב.

הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַחֲנוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס                 מֻתָּר.

וְאִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג,                                                  כְּדֵי שֶׁיִשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                                              כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיָגוּף וְתִגֹּב:

1.    עיצוב המשנה מראה בהמשך למשנה הקודמת את האפשרויות שישראל עזב את היין אצל הגוי והשאלה אם יש לחשוש שהגוי פתח את החבית ונגע ביין.

פרק ה - משנה ה

הָיָה אוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן

וְהִנִּיחַ לְגִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וּלְגִינָה עַל הַדֻּלְבְּקִי וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא,

מַה שֶּׁעַל הַשֻּׁלְחָן,                                  אָסוּר.

וּמַה שֶּׁעַל הַדֻּלְבְּקִי,                               מֻתָּר.

וְאִם אָמַר לוֹ הֱוֵי מוֹזֵג וְשׁוֹתֶה,              אַף שֶׁעַל הַדֻּלְבְּקִי אָסוּר.

חָבִיּוֹת                    פְּתוּחוֹת,                                               אֲסוּרוֹת.

סְתוּמוֹת,                                              כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיָגוּף וְתִגֹּב:

1.    עיצוב המשנה ממשיך להראות את אפשרויות הנגיעה של הגוי ביין שעל השולחן או על המדף או בחבית.

פרק ה - משנה ו

בַּלֶּשֶׁת גּוֹיִם שֶׁנִּכְנְסָה לָעִיר

בִּשְׁעַת שָׁלוֹם,                    חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת,                אֲסוּרוֹת.

סְתוּמוֹת                 מֻתָּרוֹת.

בִּשְׁעַת מִלְחָמָה,                           אֵלּוּ וָאֵלּוּ                מֻתָּרוֹת לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ:

1.    עיצוב המשנה מראה את האפשרויות של חיילים גויים שעוברים בעיר ביחס לסיכוי שיגעו ביין ויאסרו אותו.

פרק ה - משנה ז

אֻמָּנִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלַח לָהֶם נָכְרִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בִּשְׂכָרָן,

מֻתָּרִים לוֹמַר לוֹ תֵּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ.

וְאִם מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָן,                                 אָסוּר

 הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לַנָּכְרִי, פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד,           דָּמָיו מֻתָּרִין.

מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָסַק,                                         דָּמָיו אֲסוּרִין.

נָטַל אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ וּמָדַד לְתוֹךְ צְלוֹחִיתוֹ שֶׁל נָכְרִי,

וְחָזַר וּמָדַד לְתוֹךְ צְלוֹחִיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל,

אִם יֶשׁ בּוֹ עַכֶּבֶת יַיִן,                   אָסוּר.

הַמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כְּלִי,       אֶת שֶׁעֵרָה מִמֶּנּוּ,     מֻתָּר.

וְאֶת שֶׁעֵרָה לְתוֹכוֹ, אָסוּר:

1.    במשנתנו נקודות אחדות הקשורות ליין נסך. העיצוב מראה את דין היין כשכר או את דין היין שהמוכר מוזג לגוי הקונה ואחר כך מוכר גם לישראל בעזרת אותו המשפך.

פרק ה - משנה ח

יֵין נֶסֶךְ                    אָסוּר,         וְאוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא.

יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם,                   בְּכָל שֶׁהוּא.

יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן,                   בְּנוֹתֵן טָעַם

 זֶה הַכְּלָל, מִין בְּמִינוֹ,                 בְּמַשֶּׁהוּ.

וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ,                               בְּנוֹתֵן טָעַם:

1.    עיצוב המשנה מלמד את כללי התערובות. תחילה דוגמאות ואחר כך ניסוח הכלל העקרוני בשתי השורות האחרונות..

פרק ה - משנה ט

אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן

          יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה,

וְצִפֹּרֵי מְצֹרָע, וּשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב,

וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה,

הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן:

1.    בהמשך לדיני יין נסך שהוא אסור ואוסר בכל שהוא מביאה המשנה דוגמאות נוספות שהדין שלהם זהה כמו יין נסך. העיצוב מציג יפה את הדוגמאות.

פרק ה - משנה י

יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לְבוֹר,                              כֻּלּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                יִמָּכֵר כֻּלּוֹ לְנָכְרִי, חוּץ מִדְּמֵי יֵין נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ:

1.    עיצוב המשנה מחדד את הבנת המחלוקת בין תנא קמא לבין רבן שמעון בן גמליאל.

פרק ה - משנה יא

גַּת      שֶׁל אֶבֶן        שֶׁזִּפְּתָהּ גּוֹי,             מְנַגְּבָהּ וְהִיא טְהוֹרָה.

וְשֶׁל עֵץ,

רַבִּי אוֹמֵר,              יְנַגֵּב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   יִקְלֹף אֶת הַזֶּפֶת.

וְשֶׁל חֶרֶס,

אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַף אֶת הַזֶּפֶת, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה

1.    עיצוב המשנה מראה את דין הגת שעשויה משלשה חומרים שונים. אבן, עץ, חרס ושיש חשש ששמו עליה יין נסך.

פרק ה - משנה יב

הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹי,

אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְבִּיל,         יַטְבִּיל.

לְהַגְעִיל,        יַגְעִיל.

לְלַבֵּן בָּאוּר,   יְלַבֵּן בָּאוּר.

הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכְּלָה,            מְלַבְּנָן בָּאוּר.

הַסַּכִּין,                             שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה:

1.    עיצוב המשנה מחדד את הדינים של הכשרת כלי תשמיש שקנה ישראל מן הגוי לשימוש ישראל.