פרק א'

 

משנה א'

מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי,

וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ,

וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים,

וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,

וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

 

הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים:        הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין,

וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה,

וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.

 

1.     עיצוב משנה ראשונה זאת במסכת מראה את המדרגות בהשתלשלות התורה שבעל פה.

2.     עיצוב דברי חכמי הכנסת הגדולה מאפשר הבנת כל היגד לחוד והבנת צירופם של ההיגדים.

 

משנה ב'

 שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

הוּא הָיָה אוֹמֵר                                    עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:

עַל הַתּוֹרָה,

וְעַל הָעֲבוֹדָה,

וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.

1.     העיצוב של המשנה הוא מובן ומדבר בעד עצמו.

 

משנה ג'

 אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.

הוּא הָיָה אוֹמֵר:          אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב            עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,

אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא   עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס

וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.

 

1.     עיצוב המשנה מבליט את תביעת אנטיגונוס על שתי אפשרויותיה.

 

משנה ד'

 יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם.

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר:                    יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים,

וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם,

וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:

 

משנה ה'

 יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:               יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,

וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ,

וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.

 

 

בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ,

קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.

מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים:

כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה,

גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ,

וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה,

וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם:

 

1.     עיצוב שתי המשניות מראה את ההקבלה הניגודית בין שני הבתים ששני החכמים ממליצים עליהם.

2.     החלק השני של משנה ה' הוא לא מדברי יוסי בן יוחנן אלא הוא מדרש ותוספת על דבריו. גם חלק זה מעוצב באופן הדומה למשנה.

3.     עיצוב המשנה מראה את ההיבטים הפיוטיים שבניסוחה. למשל במשנה ד': יהי, הוי, הוי. או במשנה ה': יהי, יהיו. 

 

משנה ו'

 יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם.

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר:                      עֲשֵׂה לְךָ רַב,

וּקְנֵה לְךָ חָבֵר;

וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

 

משנה ז'

 נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר:                         הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע,

וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע,

וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת.

 

1.     גם שתי משניות אלה המעוצבות אחת מול השניה מלמדות על שתי הגישות המנוגדות של החכמים. יהושע בן פרחיה – חיזוק הטוב, ניתאי הארבלי – שלילת הרע.

2.     עיצוב המשנה מבליט את לשונה הפיוטית. במשנה ו': עשה, קנה, הוי. במשנה ז': אל, ואל.  

 

משנה ח'

 יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם.

יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר:           אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין;

וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִּינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ     יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים;

וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ    יִהְיוּ בְּעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין,

כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:

 

 

משנה ט'

 שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר:           הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקֹר אֶת הָעֵדִים;

וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר.

 

1.     עיצוב שתי המשניות ברצף אחד מראה שהנושא של שני החכמים הוא סדרי הדיון בבית הדין. כל אחד מהחכמים מציע שתי הנחיות לדיינים.

2.     העיצוב מבליט את הלשונות החוזרים: במשנה ח': לפניך – לפניך, יהיו בעיניך – יהיו בעינך. ובמשנה ט': הוי, והוי.

 

משנה י'

 שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם.

שְׁמַעְיָה אוֹמֵר:                        אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה,

וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת,

וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:

 

משנה יא'

 אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר:                     חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם;

שֶׁמָּא

תָּחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת,

וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים,

וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ,

וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

 

1.     עיצוב שתי המשניות מראה שכל חכם עוסק בנושא אחר ואין זיקה בין דבריהם (כמו שראינו בזוגות הקודמים).

2.     עיצוב משנה י' מראה ששמעיה מנחיל שלש הנחיות המנוסחות בצורה תמציתית. בכל הנחיה שלש מילים בלבד.

3.     עיצוב משנה יא' מראה שאבטליון מדגיש נקודה אחת בלבד שהיא בעלת השלכות מתגלגלות. רצף הפעלים: תחובו, ותגלו, וישתו, ונמצא – מלמד על ההשלכות ההרסניות של חוסר הזהירות של החכמים בדבריהם.

 

משנה יב'

 הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם.

הִלֵּל אוֹמֵר:                              הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן:

אוֹהֵב שָׁלוֹם, וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,

אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

 

1.     עיצוב דבריו של הלל מחזק את המסר שלו. אהבת השלום, הבריות, והתורה.

2.     העיצוב מבליט את החזרות על מילות המפתח: אוהב – אוהב, שלום – שלום.

 

משנה יג'

 הוּא הָיָה אוֹמֵר:                     נָגֵד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ.

וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף.

וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב.

וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלֵף.

 

1.     עיצוב משנה זאת הכתובה ארמית מבליט את הניסוח הפיוטי ואת צלילי המילים החוזרות: שמא – שמיה, מוסיף – יסיף, חיב – חלף, ודלא – ודלא - ודאשתמש.

2.     עיצוב המשנה רומז לדרך שבה שיננו את המשנה בעל פה (שירת המשנה).

 

משנה יד'

 הוּא הָיָה אוֹמֵר:                     אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?

וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?

וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?:

 

1.     המשנה השלישית של הלל מעוצבת כחידה פיוטית. סדרה של שלש שאלות רטוריות.  התשובות לשאלות מציעות השקפת עולם.

2.     העיצוב מבליט את משחקי המילים החוזרות: אני – אני – אני, לי – לי – לעצמי, אם – אם. 

 

משנה טו'

 שַׁמַּאי אוֹמֵר:              עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע;

אֱמֹר מְעַט, וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה;

וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

 

1.     עיצוב משנתו של שמאי מראה שהוא מציע שלש המלצות בשלשה תחומים. תורה, דיבור מול עשייה, יחס לבני האדם.

2.     העיצוב מראה עד כמה גדולים המסרים במשפטים קצרים וחסכוניים להפליא.

 

משנה טז'

 רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר:        עֲשֵׂה לְךָ רַב,

וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק,

וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת.

 

1.     עיצוב דברי רבן גמליאל מראה שהוא ממליץ שלש המלצות בתחומים שונים: בחירת רב, ספק, מעשר.

2.     העיצוב מראה שבעשר מילים מעביר רבן גמליאל מסרים חשובים. 

 

משנה יז'

 שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר:       כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים,

וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב             אֶלָּא שְׁתִיקָה;

וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר,         אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה;

וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים,                מֵבִיא חֵטְא.

 

1.     משנת ר' שמעון בנו של רבן גמליאל מעוצבת בצורה המבליטה את העובדה שיש כותרת לדבריו (שורה 1) ואחר כך יש שלש אמירות (שורות 2-4). העיצוב רומז לכך שיש להתייחס לזיקה בין הכותרת לבין ההיגדים הבאים.

2.      העיצוב מבליט את החריזה ואת המילים המנחות: ולא – ולא – וכל, אלא – אלא.

 

משנה יח'

 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:            עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:

עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת, וְעַל הַשָּׁלוֹם,

 

שֶׁנֶּאֱמַר זכריה ח, טז                                    אֱמֶת

                                               וּמִשְׁפַּט                           שָׁלוֹם        שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.

 

1.     משנה זאת מקבילה למשנה ב' משנת שמעון הצדיק. (עיין בהבדלי גרסאות).

2.     העיצוב מאפשר לערוך הקבלה בין שלשת הדברים לבין הפסוק: דין – משפט, אמת – אמת, שלום – שלום.

 

 

פרק ב

משנה א'

רַבִּי אוֹמֵר:       אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם?    כֹּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ,

וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.

 

וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה,      שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת.

וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ  וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.

 

וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים וְאִי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה:

דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ: עַיִן רוֹאָה, וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין.

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה שלשה נושאים: הדרך הישרה, שכר המצוות, והזהירות מהעבירות.

2.     העיצוב מבליט את ההקבלות בכל חלק במשנה. בחלק הראשון: תפארת – תפארת. בחלק השני: מצווה – עבירה. בחלק השלישי: עין – אוזן- כתיבה בספר.

 

משנה ב'

 רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר:

יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ          שיגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.

וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה,            סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.

 

וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר,                     יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם;

שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן,         וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד.

וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם.

 

1.     עיצוב המשנה מלמד שיש בה שני חלקים. החלק הראשון עוסק בזיקת תלמוד תורה ודרך ארץ. החלק השני עוסק בעמל לשם שמים.

2.     עיצוב החלק הראשון מראה את שני הניסוחים המקבילים לשאלת תורה ומלאכה.

3.     עיצוב החלק השני מבליט את העיסוק בצרכי ציבור לשם שמים.

 

 

 

משנה ג'

                                    הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת,     שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן;

נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן,

וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ.

 

1.     משנה זאת היא המשך דברי רבן גמליאל ועיצובה מראה שהיא עוסקת בנושא אחד והוא הזהירות הנדרשת ביחסים עם השלטונות.

2.     העיצוב המשולש מראה את ההיבטים החשובים בזיקת האדם לשלטון.

 

משנה ד'

 הוּא הָיָה אוֹמֵר:         עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ,       כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ;

בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ.

 

הִלֵּל אוֹמֵר:                  אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר,

וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ       עַד יוֹם מוֹתְךָ,

וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ    עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ,

וְאַל תֹּאמַר      דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ          שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע.

וְאַל תֹּאמַר      לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה,                    שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה.

 

1.     עיצוב המשנה מראה שיש בה דברי שני חכמים. החלק הראשון הוא המשך דברי רבן גמליאל. החלק השני הוא המשך דבריו של הלל שנמשכים עד משנה ז'.

2.     עיצוב דברי רבן גמליאל מבליט את הסגנון החידתי הפיוטי, עם חזרה מרובה על הרצון (כפול שמונה).

3.     עיצוב דברי הלל חושף חמש הנחיות שכולם פותחות ב"אל" ומיד אחר כך פועל. כל הנחיה מחייבת הסבר נפרד.

4.     הנחיות 2-3 דומות במבנה שלהן וכן הנחיות 4-5.

 

 

משנה ה'

 הוּא הָיָה אוֹמֵר:         אֵין      בּוּר יְרֵא חֵטְא,             וְלֹא      עַם הָאָרֶץ חָסִיד,

וְלֹא      הַבַּיְשָׁן לָמֵד,                וְלֹא      הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד,

וְלֹא      כָּל הַמַּרְבֶּה בִּסְחוֹרָה                מַחְכִּים.

וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים             הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.

 

1.     המשנה ממשיכה בדבריו של הלל וגם כאן העיצוב חושף ארבע הנחיות שונות שכל אחת מחייבת הסבר.

2.     כל הנחיה ערוכה בשתי צלעות ניגודיות או משלימות.

 

משנה ו'

                                    אַף הוּא רָאָה גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

אָמַר לָהּ:         עַל        דַּאֲטֵפְתְּ,          אַטְפוּךְ; 

וְסוֹף    מְטַיְּפַיִךְ           יְטוּפוּן.

 

1.     משנה חידתית זאת מעוצבת בצורה המבליטה את הפיוט ומשחק המילים בארמית. (אטפת פירושו הטבעת אחרים במים).

 

משנה ז'

 הוּא הָיָה אוֹמֵר:         מַרְבֶּה בָּשָׂר –               מַרְבֶּה רִמָּה.

מַרְבֶּה נְכָסִים –           מַרְבֶּה דְּאָגָה.

מַרְבֶּה נָשִׁים –             מַרְבֶּה כְּשָׁפִים.

מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת –          מַרְבֶּה זִמָּה.

מַרְבֶּה עֲבָדִים –           מַרְבֶּה גָּזֵל.

 

מַרְבֶּה תּוֹרָה –             מַרְבֶּה חַיִּים

.מַרְבֶּה יְשִׁיבָה –          מַרְבֶּה חָכְמָה

מַרְבֶּה עֵצָה –               מַרְבֶּה תְּבוּנָה

מַרְבֶּה צְדָקָה –            מַרְבֶּה שָׁלוֹם.

 

קָנָה שֵׁם טוֹב,              קָנָה לְעַצְמוֹ;

קָנָה לוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה,     קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

 

1.     משנה אחרונה זאת של הלל ערוכה בעיצוב המתבקש על פי לשונה.  (מרבה – מרבה).

2.     העיצוב מראה שהחלק הראשון דן במושגים שליליים, והחלק השני במושגים חיוביים ורצויים. החלק השלישי מתייחס לקניינים משובחים.

 

 

 

משנה ח'

 רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי.

הוּא הָיָה אוֹמֵר:          אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ.

 

חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן:        

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן,

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.

הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס,         בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה,               אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.

רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן                        חָסִיד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל               יְרֵא חֵטְא.

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ,                מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.

 

הוּא הָיָה אוֹמֵר:          אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם,

וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה,          מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:

אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם,

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם,

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה,           מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.

 

1.     המשנה עוברת לדברי ר' יוחנן בן זכאי שהיה תלמידו של הלל. המשנה המעוצבת מראה שלשה חלקים במשנה. השורה הראשונה על הלומד הרבה תורה. החלק השני על איפיון חמשת תלמידי ריב"ז והחלק השלישי על שתי דעות בנוגע להערכת תלמידי ריב"ז.

2.     העיצוב של החלק השלישי מראה את הביטויים החוזרים ואת שתי הדעות.

 

 

 

משנה ט'

אָמַר לָהֶם:      צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר                   עַיִן טוֹבָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:                   חָבֵר טוֹב.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר                        שָׁכֵן טוֹב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:                   הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:                  לֵב טוֹב.

אָמַר לָהֶם:      רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם,  שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.

 

אָמַר לָהֶם:      צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ רָעָה, שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:                 עַיִן רָעָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:                   חָבֵר רַע.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:                      שָׁכֵן רַע.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:                   הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם

כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר תהלים לז, כא

לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:                  לֵב רַע.

אָמַר לָהֶם:      רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם    שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.

 

1.     עיצוב המשנה מראה את שני החלקים המקבילים. החלק הראשון בדרך הישרה והחלק השני בדרך הרעה והכל בהקבלה מלאה.

2.     העיצוב מבליט את הערכתו הגדולה של ריב"ז לר' אלעזר בן ערך.

3.     העיצוב מראה יפה את חריגות דבריו של ר' שמעון.

 

 

 

משנה י'

 הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה דְּבָרִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:     יְהִי כְּבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס;

וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ.

וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה;

שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב,

וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף,  וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ.

 

1.     המשנה מתחילה במניית שלשה שלשה היגדים של תלמידי ריב"ז. העיצוב יבליט את החלוקה המשולשת של דברי כל חכם.

2.     החלוקה של דברי רבי אליעזר לשלשה היגדים היא לא פשוטה. העיצוב מציע דרך לחלוקה משולשת זאת.

3.     העיצוב מזמין בדיקה של שאלת היחס בין שלשת ההיגדים.

 

משנה יא'

 רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:      עַיִן הָרַע,

וְיֵצֶר הָרַע,

וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת,

מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם

 

1.     עיצוב משנתו התמציתית של ר' יהושע מתבקש ומובן מאליו. כל היגד במשנה זאת ראוי לפרשנות ולהרחבה. העיצוב מעמיד פלטפורמה נוחה לכך.

 

 

משנה יב'

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:          יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ;

וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לְךָ;

וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם.

 

1.     העיצוב של המשנה מעמיד כל היגד בפני עצמו להבנה ולפרוש. העיצוב רומז גם לקשר בין ההיגדים. (בין אדם לחברו, בין אדם ללימוד התורה, בין אדם למקום).

 

 

 

משנה יג'

 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:      הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה;

וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל,  אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע,

אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא,  שֶׁנֶּאֱ' יואל ב, יג "

כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד

וְנִחָם עַל הָרָעָה".

וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ.

 

1.     עיצוב שלשת ההיגדים של ר' שמעון מאפשר התבוננות נפרדת בכל הנחייה.

2.     העיצוב מחייב להבין את הקשר בין ההיגד הראשון לשני. ובין שני הראשונים לשלישי.

3.     עיצוב ההיגד השני מוביל להבנת היחס בין דברי ר' יהושע לבין הפסוק מהנביא.

 

משנה יד'

 רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:     הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה,

וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס.

וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל; וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ,

שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ.

 

1.     עיצוב משנת ר' אלעזר שהוא אחרון ברשימת תלמידיו של ריב"ז, מאפשר להתבונן בשלשת ההיגדים: מצד אחד כעומדים כל אחד בפני עצמו, ומצד שני כרצף של שלשה היגדים המשתלשלים זה מזה.

2.     העיצוב מחייב לחשוב על ההיגד השלישי האמנם מדובר על היגד אחד.

 

 

 

משנה טו'

 רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:      הַיּוֹם קָצֵר                   וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה,

וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים,       וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה,

וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.

 

1.     עיצוב משנתו של ר' טרפון מאפשר להתבונן במשל שבדבריו תוך התייחסות לשפה הפיוטית. (מרובה – הרבה, פועלים – בעל הבית).

2.     העיצוב מאפשר לרשום לפי סדר המשל את הנמשל המקביל לכל היגד שבמשל.

 

משנה טז'

 הוּא הָיָה אוֹמֵר:         לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר,        וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה.

אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה,          נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה.

וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ,      שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ.

וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

 

1.     משנתו השנייה של ר' טרפון קשורה למשנה הקודמת, שעסקה גם בדימוי "מלאכה". עיצוב המשנה מאפשר לראות את המקבילות בכל שלש השורות הראשונות, ואת הסיכום בשורה האחרונה.

2.     הביטוי "שכר" כבר הופיע במשנה הקודמת ובמשנתנו הוא חוזר עוד שלש פעמים.  

 

 

 

בס"ד סוכות תשפ"ב

אבות פרק ג'

משנה א'

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר:

הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה.

דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ,           וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ,         וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

מֵאַיִן בָּאתָ                                                       מִטִּפָּה סְרוּחָה;

וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?                                            לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה

וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן              לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים,

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

 

1.     משנת עקביא מנוסחת כבר בצורה מעוצבת. כותרת על שלשה דברים ופרוט שלשת הדברים.

2.     הכותרת בשורות 2-3 מעמידה אתגר בפני השומע. התשובות בשורות 4-6 מבססות את הטענה שבכותרת.

3.     שורה 3 באה להדגשת יתר (זאת שורה לכאורה מיותרת). 

 

 

 

משנה ב'

רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר:           הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת;

שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ.

 

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר:               שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תּוֹרָה,

הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים,

שֶׁנֶּאֱמַר תהלים א וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.

אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה,

שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם,

שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ג,  אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.

אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם.

מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה,

שהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר?

שֶׁנֶּאֱמַר איכה ג, יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו.

 

1.     שני חכמים בשם ר' חנינא במשנתנו. דבריו של כל אחד מהם מעוצבים בנפרד.

2.     במשנת ר' חנינא בן תרדיון שלש טענות שכל אחת מהן מגובה בפסוק לראיה. העיצוב מזמין לברר כיצד קשור כל פסוק לטענה שלפניו.

3.     בשביל להבין את הפסוק מתהילים בטענה הראשונה צריך לקרוא את כל הפרק (פרק א'). 

 

משנה ג'

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר        

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד,             וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה,

כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים,

שֶׁנֶּאֱמַר  ישעיה כח, כִּי כָל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם.

אֲבָל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד,     וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה,

כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל מא, וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'.

1.     העיצוב על דרך ההנגדה מסייע להבין את ההבדל בין שני השולחנות.

2.     העיצוב מזמין לברר את ההוכחה שמביאים מכל פסוק.

 

 

 

משנה ד'

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה,

וְהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי,

וְהַמְּפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה,

הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

 

1.     עיצוב המשנה מחייב לברר האם לפנינו מקרה אחד או שני מקרים או שלשה מקרים.

 

משנה ה'

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר: 

כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה,                  מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ ;

וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה,                 נוֹתְנִין עָלָיו      עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

 

1.     עיצוב משנה זאת על דרך ההנגדה מראה שהכל תלוי בשתי מילים: מקבל – פורק. (עול תורה). העיצוב מבליט את ההקבלה המלאה בין כל ההיגדים.

 

משנה ו'

רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר:

עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם,

שֶׁנֶּאֱמַר  תהלים פב,  אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל".

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה?     שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ט,  וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ".

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה?     שֶׁנֶּאֱמַר תהלים פב,  בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט".

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם?       שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ג,        אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'.

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד?        שֶׁנֶּאֱמַר  שמות כ,  בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי

                                                אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".

 

1.     עיצוב המשנה מבליט את ההדרגתיות בדברי רבי חלפתא ואת הפסוקים מהם הוא מדייק את טענותיו.

 

 

 

משנה ז'

רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר:  תֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ,  שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ.

וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר דה"א כט, כִּי מִמְּךָ הַכֹּל,

וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:       הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ

וְאוֹמֵר:            מַה נָּאֶה אִילָן זֶה,

וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה,

מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

 

1.     במשנה דברי שני חכמים ללא קשר ביניהם. החכם הראשון מנסח היגד חידתי. החכם השני מנסח הנחייה מעשית להולכים בדרך.

2.     עיצוב דברי ר' שמעון מבליט את ההתנהלות הלא ראויה שר' שמעון מדבר נגדה.

 

משנה ח'

רַבִּי דּוֹסְתַאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר דברים ד, "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד,

פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ".

יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ?

תַּלְמוּד לוֹמַר (שם): "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ";

הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ.

 

1.     עיצוב המשנה מראה בעליל את כוונתו של ר' דוסתאי בנוגע לשכחת דברי התורה.

2.     העיצוב מזמין לפרש את הפסוקים המובאים להוכחת על טענה.

 

 

 

משנה ט'

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר:

כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ,                חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת;

וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ,              אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ,                          חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת;

וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו                          אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

 

1.     עיצוב המשנה מתבקש מהניסוח השיטתי של רבי חנינא.

2.     העיצוב מראה שיש במשנה שני נושאים הדומים מאד בתבניתם ובניסוחם. (היחס בין יראת חטא לחכמה והיחס בין המעשים לבין החכמה)

 

 

משנה י'

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ,                       רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ;

וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ,               אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

 

רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס אוֹמֵר:

שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית,

וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם,

וְשִׂיחַת הַיְּלָדִים,

וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ,

מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

 

1.     החלק הראשון של המשנה הוא השלמת דברי רבי חנינא שמעוצבים באותה תבנית כמו במשנה הקודמת.

2.     דברי רבי דוסא מעוצבים באופן הדרגתי מהשחרית ואילך.

 

 

משנה יא'

רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר:

הַמְּחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים,

וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת,

וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים,

וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם,

וְהַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה,

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים,    אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

 

1.     ר' אלעזר מביא רשימה של דברים חמורים, שהעושה אותם אין לו חלק לעולם הבא, גם אם יש בידו תורה ומעשים טובים. עיצוב המשנה מבליט את ההנגדה הזאת.

2.     עיצוב המשנה מבליט את הלשון הפיוטית: מחלל, מבזה, מלבין, מפר, מגלה.

 

 

משנה יב'

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:  הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ,

וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת,

וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.

 

1.     משנתו הקצרה של רבי ישמעאל מעוצבת כך שהלשון החידתית של שני ההיגדים הראשונים מעוררת סקרנות. 

 

משנה יג'

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:      שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִילִין לְעֶרְוָה.

מָסֹרֶת,            סְיָג לַתּוֹרָה.

מַעַשְׂרוֹת,         סְיָג לָעֹשֶׁר.

נְדָרִים,             סְיָג לִפְרִישׁוּת.

סְיָג לַחָכְמָה,                שְׁתִיקָה

 

1.     לפנינו ארבע משניות של ר' עקיבא שכל אחת מנוסחת בצורה פיוטית (רבי עקיבא הוא אבי המשנה והוא גם אבי שירת המשנה).

2.     העיצוב של המשנה מראה את החזרתיות המכוונת, ואת הדגשים המיוחדים בהיגד הראשון והאחרון.

 

 

 

משנה יד'

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם.                       חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם,                  שֶׁנֶּאֱַ' כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת האָדָם.

חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם.      חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם,    שֶׁנֶּאֱמַר  בָּנִים אֹתָם לַה' אֱלֹהֵיכֶם.

חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה.     חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם,

שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם,             שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אֶל תַּעֲזֹבוּ".

 

1.     משנה יד' מעוצבת להפליא . יש בה שלשה חלקים (חביב, חביבין, חביבין), וכל חלק מחולק לשלשה חלקים על פי אותה צורה. (חביב, חיבה יתירה, שנאמר).

2.     העיצוב מזמין לשאול שאלות חשובות בהבנת המשנה. כמו מה היא חיבה יתירה או מה כל פסוק מוכיח או מה הוא סדר ההיגדים במשנה.

3.     העיצוב מראה יפה את הקבלת ההיגדים שחוזרים על עצמם.

 

משנה טו'

הַכֹּל צָפוּי         וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה            וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן       וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.

 

1.     משנה קצרה זאת מעוצבת ומחולקת לארבעה היגדים המתחלקים לשני זוגות כשבכל זוג זיקה פנימית.

2.     נושאי המשנה עומדים ברומו של עולם האמונות והדעות. העיצוב מבליט את יכולתו של ר' עקיבא לנסח דברים גדולים במשפטים בודדים וקצרים.

 

משנה טז'

הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן,וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים:  

הַחֲנוּת פְּתוּחָה,וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף,וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ,וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת,

וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת – יָבוֹא וְיִלְוֶה.

וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם,

וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ,

וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ.

וְהַדִּין דִּין אֱמֶת,

 וְהַכֹּל  מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.

 

1.     משנה זאת היא המשך המשנה הקודמת ויש אומרים שהיא מפרשת אותה.

2.     סיגנונה של משנה זאת שונה לגמרי מהמשנה הקודמת והיא מעוצבת באופן המבליט את התנועתיות והדרמה המתחוללת בתוכה.

3.     עיצוב המשנה מבליט את זיקתה למשנה הקודמת. גם בקודמת וגם במשנה זאת מתחילים ומסיימים ב"הכל".

 

 

 

משנה יז'

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:  

אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ;             אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.

אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה                   אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה.

אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת;                      אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה.

אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה;                   אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה?

לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין,וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו,

שֶׁנֶּאֱמַר ירמיהו יז  ,"וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר,אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב".

אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ,לְמָה הוּא דּוֹמֶה?

לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ –אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם):"וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם,וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם,וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן,ּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג,וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי".

 

1.     משנה ארוכה זאת של  ר' אלעזר מחולקת לשניים. בחלק הראשון זיקות בין מושגים שונים הקשורים לתורה. בחלק השני היחס שבין החכמה והמעשה.

2.     עיצוב החלק הראשון מתבקש מלשונה של המשנה: אם אין – אם אין.

3.     העיצוב של החלק השני מבליט את הניגודיות שבין שני המצבים.

4.     הדיון בהוכחות מהפסוקים אף הוא מתבקש לאור העיצוב.

 

משנה יח'

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר:             קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה,         הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת.

תְּקוּפוֹת וְגִמַטְרְיָאוֹת,  פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.

 

1.     משנת רבי אליעזר החותמת את הפרק מעוצבת בצורה המתבקשת מקיצור דבריו ומההנגדה בין גופי ההלכות לבין הפרפראות.

 

 

בס"ד סוכות תשפ"ב

אבות פרק ד'

משנה א'

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר:

אֵיזֶהוּ חָכָם?            הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם,                   שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קיט,"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי".

אֵיזֶהוּ גִבּוֹר?            הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ,                     שֶׁנֶּאֱמַר משלי טז"טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר".

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר?           הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ,                        שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קכח,"יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".

"    אַשְׁרֶיךָ", בָּעוֹלָם הַזֶּה;  "וְטוֹב לָךְ", לָעוֹלָם הַבָּא

.אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד?         הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת,                שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א ב,"כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, וּבֹזַי יֵקָלוּ":

 

1.     עיצוב משנת בן זומא מתבקש מלשונותיה החוזרים: איזהו, שנאמר.

2.     העיצוב מראה שלפנינו ארבע שורות וכל שורה מחולקת לשלשה חלקים באופן זהה.

3.     העיצוב מוביל לברר בכל שורה מה היחס בין הצלע הראשונה לשניה ולשלישית

4.     העיצוב גם מאפשר לברר מדוע מסודרות השאלות בסדר זה דווקא.

5.     נושא מורכב הוא הברור כיצד הפסוק מסייע להוכחת דבריו של בן זומא בכל אחת מהשורות.

 

משנה ב'

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:            הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה,           וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.

שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה,                          וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.

שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה;                           וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה:

 

1.     העיצוב של משנת בן עזאי מתבקש. לפנינו שני טורים. טור המצוות וטור העבירות.

2.     בכל שורה יש תקבולת ניגודית.

3.     התוספת בשורה הראשונה "קלה כבחמורה" מחייבת הסבר.

 

 

משנה ג'

הוּא הָיָה אוֹמֵר:          אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם,                         וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר.

שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה,              וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם:

1.     עיצובה של משנתו השנייה של בן עזאי גם מתבקש על פי התוכן.

2.     על פי העיצוב אפשר לקרוא את המשנה גם בצורה אנכית וגם בצורה אופקית.

 

 

 

משנה ד'

רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ,                     שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר:    כָּל הַמְּחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר,             נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בַּגָּלוּי.

אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם:

 

1.     עיצוב משנה זאת פשוט ומתבקש. משפטים בעלי שני חלקים.

 

משנה ה'

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר:         הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת              לְלַמֵּד,

מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד               וּלְלַמֵּד.

וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת                       לַעֲשׂוֹת,

מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.

 

רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:                     אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם,

וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם.

וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר:               וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.

הָא לָמַדְתָּ כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם

 

1.     משנתם של שני תנאים שדבריהם לא קשורים האחד לשני. העיצוב מסייע להבנה

2.     התוספת לדבריו של רבי צדוק מדבריו של הלל מחזקת את טענתו.

 

 

משנה ו'

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר            כָּל הַמְּכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה,           גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת;

וְכָל הַמְּחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה          גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת:

 

1.     העיצוב מתבקש במשנה זאת לאור הלשון הפיוטית והביטויים החוזרים.

 

משנה ז'

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר  הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין          פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא.

   וְהַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה,              שׁוֹטֶה, רָשָׁע, וְגַס רוּחַ:

 

1.     המשנה מעוצבת כמתבקש מתוכנה. בצד ימין מעשה ובצד שמאל תוצאה.

 

משנה ח'

הוּא הָיָה אוֹמֵר:          אַל תְּהִי דָּן יְחִידִי,                    שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד.

וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַּעְתִּי,           שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:

 

1.     המשנה מעוצבת בצורה שבצד ימין ההנחייה ובצד שמאל הסיבה.

 

משנה ט'

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר:         כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי,              סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר;

וְכָל הַמְּבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר,          סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:

 

1.     עיצוב המשנה מתבקש בגלל לשונותיה הזהות. העיצוב מבליט את התקבולת הניגודית.

 

משנה י'

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:        הֱוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

 

וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָּל אָדָם.

 

וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה,           יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדְּךָ.

וְאִם עָמַלְתָּ בַּתּוֹרָה,                 יֵשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֵּן לְךָ.

 

1.     עיצוב המשנה מלמד שר' מאיר טוען שלש טענות. כל טענה יש להסביר לגופה.

2.     שורות 3-4 מקבילות בלשונן והעיצוב מראה זאת יפה.

 

 

משנה יא'

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:   הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת                  קוֹנֶה לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד;

וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת,                קוֹנֶה לוֹ קָטֵיגוֹר אֶחָד.

תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים,         כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.

 

רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר:       כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם              סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם;

             וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם,              אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם:

 

1.     העיצוב מראה שלפנינו שני תנאים שכל אחד מתמקד בנושא אחר.

2.     העיצוב של דברי התנאים מתבקש לאור הלשונות הדומים ממשפט למשפט.

 

משנה יב'

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר:    יְהִי כְּבוֹד תַּלְמִידְךָ       חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ;

וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ,               כְּמוֹרָא רַבְּךָ;

וּמוֹרָא רַבְּךָ,                 כְּמוֹרָא שָׁמַיִם:

 

1.     עיצוב המשנה מבליט היטב את ההדרגתיות שבדבריו של רבי אלעזר. תלמיד – חבר – רב – שמיים.

2.     העיצוב מבליט את המרכזיות של הביטויים כבוד, מורא.

 

משנה יג'

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:                   הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד,

שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,        שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים הֵם:

ּכתֶר תּוֹרָה

וְכֶתֶר כְּהֻנָּה

וְכֶתֶר מַלְכוּת

וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

 

1.     לפנינו שני חכמים שכל אחד מתמקד בנושא אחר.

2.     עיצוב משנת ר' שמעון מבליט את ה"כתר" החוזר חמש פעמים.

 

 

 

משנה יד'

רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר:      הֱוֵי גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה,

וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָּבוֹא אַחֲרֶיךָ,        

שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְּיָדְךָ;

וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:

 

1.     עיצוב המשנה מפרש בצורה טובה את המלצת ר' נהוראי (ר' מאיר?) להיות דבקים בתורה במקום שנוח ללמוד בו.

 

משנה טו'

רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר:          אֵין בְּיָדֵינוּ

לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים,

וְאַף      לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.

רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר:       הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם;

וֶהֱוֵי זָנָב           לָאֲרָיוֹת,

וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:

 

1.     עיצוב דברי ר' ינאי מעמיד יפה את הניגוד בין ההיגדים

2.     עיצוב דברי ר' מתיא מראה שיש לו שתי הצעות. ההצעה השנייה היא משל מחוכם.

 

משנה טז'

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר:         הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר   בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא;

הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר,           כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין:

 

1.     העיצוב של המשנה מבהיר את המשל של רבי יעקב והעיצוב רומז גם לנמשל.

 

משנה יז'

הוּא הָיָה אוֹמֵר:         

יָפָה שָׁעָה אַחַת בתשובה  וּמַעֲשִׂים טוֹבִים      בָּעוֹלָם הַזֶּה,    מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא;

וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ                        בָּעוֹלָם הַבָּא,    מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:

 

1.     העיצוב של משנתו השנייה של רבי יעקב מבהיר יפה את המשקל של מעשים טובים וחיי העולם הבא. הדברים מהווים המשך למשנה קודמת שעסקה גם כן ביחס שבין העולם הזה לעולם הבא.

2.     העיצוב מראה בעליל את ההקבלה המילולית בין שתי השורות.

 

 

 

משנה יח'

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ                בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ,

וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ                            בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו,

וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ                          בִּשְׁעַת נִדְרוֹ,

וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ               בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:

 

1.     עיצוב משנת רבי שמעון מתבקש בגלל הלשונות המשותפים בכל השורות. אל – אל - אל.  בשעת – בשעת – בשעת.

2.     העיצוב מחזק את הבנת דברי ר' שמעון, שמבקש להציע כללי התנהגות כלפי חברים שנמצאים בשעות משבר. 

 

משנה יט'

שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר:  "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ   אַל תִּשְׂמָח

וּבִכָּשְׁלוֹ            אַל יָגֵל לִבֶּךָ,

פֶּן יִרְאֶה יְיָ       וְרַע בְּעֵינָיו

וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּו "               (משלי כד, יז(

 

1.     שמאול הקטן רק מצטט פסוק ממשלי. עיצוב הפסוק מתבקש לאור התקבולות שבו.

 

משנה כ'

אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר:

הַלּוֹמֵד יֶלֶד, לְמָה הוּא דּוֹמֶה?                          לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ;

וְהַלּוֹמֵד זָקֵן, לְמָה הוּא דּוֹמֶה?                        לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.

רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר:

הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים,לְמָה הוּא דּוֹמֶה?             לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת,וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ.

וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים,לְמָה הוּא דּוֹמֶה?             לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.

רַבִּי אוֹמֵר:

אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן,                                         אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ:

יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן;                                 וְיָשָׁן, שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:

 

1.     במשנה זאת דברים של שלשה חכמים מדורות שונים. המשותף לכולם שעוסקים בלימוד. אלישע בן אבויה עוסק בלומד, רבי יוסי עוסק במלמד, ורבי עוסק בתוכן הנלמד.

2.     העיצוב של דברי כל אחד מהחכמים מתבקש. בדברי אלישע בן אבויה הקבלה מלאה, וההבדל הוא רק במילים: ילד – זקן. חדש – מחוק. בדברי רבי יוסי ההקבלה גם מלאה וההבדל ניכר בין: קטנים – זקנים. קהות – בשולות . גיתו – ישן. גם העיצוב של משנת רבי מתבקש לאור הלשונות החוזרים בנוגע לקנקן ולמה שיש בו.

3.     שלשת החכמים משתמשים במשל ובדימוי כדי למסור את השקפתם. העיצוב מבליט את הביטוי החוזר: דומה – דומה.

 

משנה כא'

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר:

הַקִּנְאָה            וְהַתַּאֲוָה           וְהַכָּבוֹד            מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

 

1.     עיצוב המשנה מבליט את הסתייגותו הגדולה של רבי אלעזר, משלשת ההתנהגויות האנושיות הרווחות אצל הרבה אנשים.

 

משנה כב'

הוּא הָיָה אוֹמֵר:          הַיִּלּוֹדִים לָמוּת

וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת

וְהַחַיִּים לִדּוֹן

לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע,

שֶׁהוּא אֵל         הוּא הַיּוֹצֵר      הוּא הַבּוֹרֵא

,הוּא הַמֵּבִין     ,הוּא הַדַּיָּן,      הוּא עֵד

,הוּא בַּעַל דִּין   וְהוּא עָתִיד לָדוּן.

בָּרוּךְ הוּא,

שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד,

שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.

 

וְדַע,     שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.

וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ;

שֶׁעַל כָּרְחֲךָ       אַתָּה נוֹצָר,

וְעַל כָּרְחֲךָ        אַתָּה נוֹלָד,

וְעַל כָּרְחֲךָ        אַתָּה חַי,

וְעַל כָּרְחֲךָ        אַתָּה מֵת,

וְעַל כָּרְחֲךָ        אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן

לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

 

1.     המשך דברי רבי אלעזר במשנה ארוכה זאת מעוצבים עיצוב מתבקש על פי לשונתיה. העיצוב מראה שיש במשנה שני חלקים. החלק הראשון הוא חידה אמונית שמובילה להכרה שה' מנהיג החיים והעולם. החלק השני מתמקד בשכר ועונש.

2.     העיצוב חושף את השפה הפיוטית של החכם ואת שרשור המילים הדומות והזהות.

 

 

בס"ד סוכות תשפ"ב

אבות פרק ה'

משנה א'

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.

וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת!

אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים,       שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת;

וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים,        שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

 

1.     משנתנו פותחת סדרת משניות שמציינות מספרים שונים בהקשרים מגוונים. בחלק מהמשניות מציינים רק את המספר מבלי לפרט את הרכיבים, ובחלק אחר מציינים את המספר בכותרת, ומפרטים את הרכיבים. העיצוב מבליט את הדבר.

2.      עיצובה של משנתנו נעשה מתוך התחשבות בתקבולת המלאה שבין שורה 3 לשורה 4.

3.     שאלת המאמרות שבהם נברא העולם מחייבת התבוננות. (לכאורה יש רק תשעה).

 

משנה ב'

 עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ,              לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו;

שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין,

עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל.

עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם,          לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו;

שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין,

עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:

 

1.     המשנה מתקדמת מהמאמרות שבהם נברא העולם, אל הדורות מאדם עד נח ומנח ועד אברהם. עיצוב המשנה מתבקש בגלל ההקבלה בין שני חלקיה.

2.     העיצוב מבליט את ההקבלה הלשונית בין שורות 1 ל 4 ההקבלה בין שורה 2 לשורה 5 וההקבלה בין שורה 3 לשורה 6.

3.     מניין עשרה דורות מבוסס על סוף פרשת בראשית ועל סוף פרשת נח.

 

משנה ג'

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה                         אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם,               וְעָמַד בְּכֻלָּם;

לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל            אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

 

1.     המשנה מעוצבת בצורה המבליטה את המשפט החוזר "אברהם אבינו עליו השלום"

 

 

משנה ד'

עֲשָׂרָה              נִסִּים    נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם,

וַעֲשָׂרָה                                                   עַל הַיָּם.

 

עֲשָׂרָה              נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַּמִּדְבָּר,

שֶׁנֶּאֱמַר )במדבר יד, כב(ַ  ויְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי":

 

1.     משנתנו מקבילה למשנה הקודמות בכך שבחלק השני שלה שוב מדובר על ניסיונות ובחלק הראשון שלה יש משחק מילים: ניסים – ניסיונות.

2.     המשנה כמו קודמותיה, לא מפרטת את הרכיבים שעליהם היא רומזת, ועל הלומד לחפש אותם בעצמו.

3.     העיצוב מבליט את ה "עשרה" בכל שורה.

 

משנה ה'

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

לֹא       הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ,

וְלֹא      הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם,

וְלֹא      נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבַּחַיִם,

וְלֹא      אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,

וְלֹא      כִּבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה,

וְלֹא      נִצְּחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן,

וְלֹא      נִמְצָא פְּסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים.

עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים,

וְלֹא      הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם,

וְלֹא      אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ  צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:

 

1.     משנה זאת מציינת את המספר אבל גם מפרטת את הרכיבים. העיצוב של המשנה מראה יפה את כל עשרת הרכיבים, כאשר רכיב מספר 8 הוא חריג, בכך שהוא מנוסח באופן חיובי ולא שלילי.

2.     הטור של "ולא" מבליט את היבט הניסי החורג מסדרי הטבע הרגילים.

 

 

 

משנה ו'

עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן:

פִּי הָאָרֶץ          וּפִי הַבְּאֵר        וּפִי הָאָתוֹן

וְהַקֶּשֶׁת,           וְהַמָּן,               וְהַמַּטֶּה,           וְהַשָּׁמִיר

וְהַכְּתָב,            וְהַמִּכְתָּב,         וְהַלּוּחוֹת.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים:  אַף הַמַּזִּיקִין    וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה       ,וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים:  אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:

 

1.     גם משנה זאת מפרטת את הרכיבים. העיצוב מחלק את הרכיבים לקבוצות. שורה 2: פי, שורה 3: ניסים שונים, שורה 4: דברים הקשורים לכתב.

2.     העיצוב מוביל לברור של המיוחד בכל קבוצה וכן לברור התוספות של ה"יש אומרים".

 

 משנה ז'

שִׁבְעָה דְּבָרִים בְּגֹלֶם                                                                             וְשִׁבְעָה בְּחָכָם.

חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן,

וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ,

וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב.

שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן, וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה,

וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן,

וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר: לֹא שָׁמַעְתִּי,

וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת.

וְחִלּוּפֵיהֶן בְּגֹלֶם:

 

1.     משנתנו עוברת מהמספר עשר למספר שבע. המשנה מפרטת את הרכיבים.

2.     עיצובה של המשנה מחלק את שבעת הדברים שבחכם לשלש קבוצות. הקבוצה הראשונה עוסקת בהתנהגות נאותה, הקבוצה השניה עוסקת בכישורי למידה משובחים, והקבוצה השלישית עוסקת ביושר ובדבקות באמת.

3.     העיצוב מראה שהמשנה מפרטת רק את שבעת הדברים של החכם. באשר לגולם יש לשאוף להקנות לו את אותם שבעת הדברים. 

 .

 

 

משנה ח'

שִׁבְעָה מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה:

מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין - רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים.

גָּמְרוּ    שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר                                   רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה

וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה,                  רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה.

 

דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם

עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה

שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.

חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם

עַל עִנּוּי הַדִּין וְעַל עִוּוּת הַדִּין,

וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה.

 

משנה ט'

חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם

עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם.

גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם

עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת,

וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ.

 

בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה:         בָּרְבִיעִית,  וּבַשְׁבִיעִית,  וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,

וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.

בָּרְבִיעִית,                     מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית.

בַּשְּׁבִיעִית,                    מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית.

וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,       מִפְּנֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.

וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג

שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה          מִפְּנֵי גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:

 

1.     משניות ח' – ט' הן המשך אחד. המחצית הראשונה של משנה ט' משלימה את שבעת הדברים שבהם פתחה משנה ח'. החלק השני של משנה ט' מפרט את  הפורענות של הדבר.

2.     עיצוב המשנה מראה ששלשת הפורענויות הראשונות באות על זלזול במעשרות ובמתנות כהנים. ארבעת הפורענויות האחרות באות על עבירות שונות המסודרות מהקל אל החמור.  הגלות שהיא החמורה בפורענויות באה על העבירות שנאמר בהם יהרג ואל יעבור.

3.     החלק השני של משנה ט' מעוצב בצורה המבליטה את העיתוי שהדבר מתרבה והסיבות לכך. המשותף לכל הסיבות שבגללן הדבר מתרבה הוא הפגיעה בחלשים ובעניים.

 

 

משנה י'

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם.

הָאוֹמֵר            'שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ                זוֹ מִדָּה בֵּינוֹנִית;

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם.

'שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי',              עַם הָאָרֶץ.

'שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ',             חָסִיד.

'שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי',              רָשָׁע:

 

1.     משנתנו עוברת למספר ארבע. המשנה מעוצבת כמתבקש מלשונה ומספירת ארבעת המידות. בצד ימין המידה שבה נוהג האדם ומצד שמאל ההערכה של התנהגותו.

2.     ששת המשניות י' – טו', עוסקות בארבע מדות של אדם בהקשרים החברתיים והלימודיים.

 

 משנה יא'

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת.

נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לְרַצּוֹת,            יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.

קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לְרַצּוֹת,       יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ.

קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לְרַצּוֹת,         חָסִיד;

נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לְרַצּוֹת,         רָשָׁע:

 

1.     גם משנה זאת מעוצבת כמו המשנה הקודמת. בצד ימין המידה ובצד שמאל ההערכה של האדם הנוהג כך.

2.     העיצוב מבליט היטב את הלשונות המשותפים בהיגדים שבמשנה, ואת הסגנון הפיוטי שלה.  

 

 

 

משנה יב'

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים.

מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד,         יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.

קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד,       יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ.

מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד,        חָכָם;

קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד,        זֶה חֵלֶק רַע:

 

1.     כמו במשנה הקודמת העיצוב מבליט את המידות בצד ימין ואת ההערכה של האדם הנוהג כך בצד שמאל.

2.     גם במשנה זאת משחק המילים בצד ימין מראה את הלשון השירית.

3.     העיצוב מבליט שהמשנה הזאת משתמשת באותם היגדי הערכה כמו במשנה הקודמת.

4.     המשניות של המספר ארבע עוסקות גם בענייני מידות טובות של בני האדם, וגם בענייני לימוד והוראה.

 

משנה יג'

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה.

הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים,          עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים.

יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן,                  עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁלּוֹ.

יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים,                               חָסִיד;

לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים,                    רָשָׁע:

1.     גם משנה זאת מעוצבת בצורה המבליטה את האפשרויות השונות של התנהלות אנשים בנושא הצדקה, ואת ההערכה כלפי ההתנהגות שלהם.

2.     העיצוב מבליט את הביטוי נתינה החוזר שמונה פעמים בטור הימני.

 

משנה יד'

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.

הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה,                   שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ.

עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ,                   שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ.

הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה,                           חָסִיד;

לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה,                רָשָׁע:

 

1.     המשנה מעוצבת בצורה המבליטה את הזיקות האפשריות בין לימוד התורה לבין מעשה מצוותיה.

 

 

משנה טו'

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים: סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה.

סְפוֹג,               שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל.

מַשְׁפֵּךְ,             שֶׁמַּכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ.

מְשַׁמֶּרֶת,          שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים.

וְנָפָה,               שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:

 

1.     משנה זאת מעוצבת בצורה המבליטה את המשל שבמשנה. הלומדים משולים לארבעה כלים שבמטבח. בצד ימין הכלים ובצד שמאל תאור השימוש בהם.

2.     העיצוב מסייע להבחין בצד המשל, גם בנמשל בדמות ארבעה טיפוסי לומדים בכל כיתה.

 

 משנה טז'

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר,            בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה;

וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר,                         אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.

אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר?         זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר;

וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר,                         זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:

 

1.     משנה זאת עוברת מהמתכונת של המספרים למתכונת של היגדים חינוכיים. עיצוב משנה זאת מבליט את הניגודיות שבין שורה 1 לשורה 2 ובין שורה 3 לשורה 4.

2.     העיצוב מוביל את הלומד לקורות משפחת דוד המלך בספר שמואל.

 

 משנה יז'

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,                       סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם;

וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם,                                       אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.

אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם             זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי;

וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם,                                       זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

 

1.     עיצובה של משנה זאת דומה לעיצוב המשנה הקודמת. זיקה ניגודית בין שורה 1 לשורה 2 ובין שורה 3 לשורה 4.

 

 

 

משנה יח'

כָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים                        אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ;

וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים,                   אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים,                זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא)"צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל".

יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים,      חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַ' (מ"א טו,) "עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא,  וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל":

 

1.     גם משנה זאת מעוצבת בצורה המבליטה את הניגוד בין שורה 1 לשורה 2, ובין שורות 3-4 לשורות 5-6.

 

משנה יט'

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ              מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;

וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲחֵרִים            מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.

עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה    מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;

עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה,    מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.

 

מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ    לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?

 

תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ,               אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כא) "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא".

אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע,          יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה,) "וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת;אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ":

 

1.     גם משנה זאת מעוצבת בצורה המבליטה את הניגוד שבין שורה 1 לשורה 2 ובין שורה 3 לשורה 4 ובין שורות 6-8 לבין שורות 9-12.

2.     העיצוב של המשנה מעצים את הניגוד שבין תלמידיו של אברהם אבינו לבין תלמידיו של בלעם הרשע, בכך שהיא חוזרת על הצמד הזה ארבע פעמים.

 

 

 

 משנה כ'

יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר:           הֱוֵי       עַז        כַּנָּמֵר,

וְקַל      כַּנֶּשֶׁר, 

וְרָץ      כַּצְּבִי, 

וְגִבּוֹר   כָּאֲרִי,

לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

 

הוּא הָיָה אוֹמֵר:                                              עַז פָּנִים           לְגֵיהִנֹּם,

וּבֹשֶׁת פָּנִים      לְגַן עֵדֶן.

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ  שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ:

 

1.     עיצוב המשנה מחלק אותה לשלשה חלקים: משל בעלי החיים, גיהנם וגן עדן, תפילה לבניין ירושלים. יש הרואים במשנה זאת את המשנה החותמת את הפרק וגם את מסכת אבות. המשניות הבאות הן תוספת על המסכת, וכן פרק ו' הוא מעין תוספתא על המסכת.

2.      העיצוב של החלק הראשון של המשנה מראה  את התכונות המיוחדות של כל חיה במשל. תכונות אלה צריכות לבא לידי ביטוי בנמשל.

 

משנה כא'

הוּא הָיָה אוֹמֵר:          בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים              לַמִּקְרָא,

בֶּן עֶשֶׂר                        לַמִּשְׁנָה,

בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה             לַמִּצְווֹת,

בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה            לַתַּלְמוּד,

בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה          לַחֻפָּה,

בֶּן עֶשְׂרִים                    לִרְדֹּף,

בֶּן שְׁלֹשִׁים                   לַכֹּחַ,

בֶּן אַרְבָּעִים                  לַבִּינָה,

בֶּן חֲמִשִּׁים                   לָעֵצָה,

בֶּן שִׁשִּׁים                     לַזִּקְנָה,

בֶּן שִׁבְעִים                    לַשֵּׂיבָה,

בֶּן שְׁמוֹנִים                   לַגְּבוּרָה,

בֶּן תִּשְׁעִים                   לָשׁוּחַ.

בֶּן מֵאָה,                      כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:

 

1.     משנה זאת של יהודה בן תימא מעוצבת על פי לשונה וסגנונה, והיא סוקרת את תולדות חייו של האדם.

2.     עיצוב תחנות חייו של האדם בטור השמאלי, מעצימות את האתגר הקיומי של כל שלב ושלב.

 משנה כב'

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר:           הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בַּהּ        דְּכֹלָּא בַּהּ;

וּבַהּ תֶּחֱזֵי,                   וְסִיב וּבְלֵה בַּהּ,

וּמִנַּהּ לָא תְּזוּעַ,            שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.

 

1.     משנת בן בג בג מעוצבת בצורה המחזקת את זיקת האדם ללימוד התורה.

 

 משנה כג'

בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר:        לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:

 

 

 

בס"ד סוכות תשפ"ב

1.     משניות פרק ו' מנוסחת בניסוח מרחיב יותר מן המשנה, והן נחשבות כמשנה חיצונית (ברייתא) שנקראת "קניין תורה". הפרק עוסק רובו ככולו בנושאים הקשורים ללימוד התורה.

2.     משניות הפרק מעוצבות בצורה שמסייעת להבין את המסרים הרבים שבפרק.

3.     העיצוב של כל משנה ומשנה מדבר בעד עצמו. בגלל סגנונו המיוחד של הפרק אין צורך להסביר את העיצוב של כל משנה ומשנה מפני שהדברים ברורים ומדברים בעד עצמם.

4.      

אבות פרק ו'

משנה א'

שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנֶה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם.

 רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר         כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה,

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ,

נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת,

מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה,

וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא,

וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח יד( "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה"

 וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה,

וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהֹוֶה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ,

וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים:

 

 משנה ב'

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי            בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת

אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה

שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף,       

שֶׁנֶּאֱמַר "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם",

וְאוֹמֵר "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה,

וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה,

שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת":

 

 משנה ג'

הַלוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ

פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת,

צָרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד,

שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,

שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי",

וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ,

הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד,

וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב",

וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ":

 

 משנה ד'

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה,

פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה

וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה

וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל

אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ

אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא:

 

משנה ה'

אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמוֹד כָּבוֹד,

יוֹתֵר מִלִּמּוּדֶךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל שָׂרִים,

שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם,

וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ:

 

 משנה ו'

גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת,

שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת,

וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע,

וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים, וְאֵלוּ הֵן,

1.     בְּתַלְמוּד,

2.     בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן,

3.     בַּעֲרִיכַת שְׂפָתָיִם,

4.     בְּבִינַת הַלֵּב,

5.     בְּאֵימָה,

6.     בְּיִרְאָה,

7.     בַּעֲנָוָה,

8.     בְּשִׂמְחָה,

9.     בְּטָהֳרָה,

10. בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים,

11. בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים,

12. בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים,

13. בְּיִשּׁוּב,

14. בְּמִקְרָא,

15. בְּמִשְׁנָה,

16. בְּמִעוּט סְחוֹרָה,

17. בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ,

18. בְּמִעוּט תַּעֲנוּג,

19. בְּמִעוּט שֵׁנָה,

20. בְּמִעוּט שִׂיחָה,

21. בְּמִעוּט שְׂחוֹק,

22. בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם,

23. בְּלֵב טוֹב,

24. בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים,

25. בְּקַבָּלַת הַיִּסּוֹרִין,

26. הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ,

27. וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ,

28. וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו,

29. וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ,

30. אָהוּב,

31. אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם,

32. אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת,

33. אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת,

34. אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים,

35. אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת,

36. וּמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד,

37. וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ,

38. וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה,

39. נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ,

40. וּמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת,

41. וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת,

42. וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם,

43. וּמִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ,

44. שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף,

45. הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת,

46. הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ,

47. וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ,

48. וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ,

הָא לָמַדְתָּ כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם,

שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי:

 

 משנה ז'

גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא",

וְאוֹמֵר, "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ",

וְאוֹמֵר, "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר",

וְאוֹמֵר, "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ",

וְאוֹמֵר, "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ",

וְאוֹמֵר, "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים",

וְאוֹמֵר, "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאוֹלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד",

וְאוֹמֵר "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ"

וְאוֹמֵר, "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נוֹעַם וְכָל נְתִבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם":

 

 משנה ח'

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר,

1.     הַנּוֹי

2.     וְהַכֹּחַ

3.     וְהָעוֹשֶׁר

4.     וְהַכָּבוֹד

5.     וְהַחָכְמָה

6.     וְהַזִּקְנָה

7.     וְהַשֵּׂיבָה

8.     וְהַבָּנִים

נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם,

שֶׁנֶּאֱמַר "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא",

וְאוֹמֵר, "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם",

וְאוֹמֵר "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה",

וְאוֹמֵר, "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם,

וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד":

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר,         אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים,

כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו:

 

משנה ט'

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא,       

פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָּגַע בִּי אָדָם אֶחָד,

וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם,

אָמַר לִי,           רַבִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה,        

אָמַרְתִּי לוֹ,       מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי,

אָמַר לִי,           רַבִּי רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת,

אָמַרְתִּי לוֹ        אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה, וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף", וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר, "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, בַּקָּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא, וְאוֹמֵר, לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת:

 

 

משנה י'

חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן,

תּוֹרָה               קִנְיָן אֶחָד,

שָׁמַיִם וָאָרֶץ     קִנְיָן אֶחָד,

אַבְרָהָם           קִנְיָן אֶחָד,

יִשְׂרָאֵל             קִנְיָן אֶחָד,

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ    קִנְיָן אֶחָד.

תּוֹרָה מִנַּיִן,                  דִּכְתִיב, "יְהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז".

שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן         דִּכְתִיב "כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי",

וְאוֹמֵר, "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ".

אַבְרָהָם מִנַּיִן,              דִּכְתִיב וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן,                דִּכְתִיב, "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה, עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ",

וְאוֹמֵר "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם".

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן,      דִּכְתִיב, "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", וְאוֹמֵר "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ":

 

 משנה יא'

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו",

וְאוֹמֵר "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד":

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר,   רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל,

לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר "יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":