מסכת בבא בתרא

מחבר: יהודה שוורץ

 פרק א - משנה א

הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֶּחָצֵר,                         בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵנִים,         בּוֹנִים הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

בְּגָוִיל,           זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,                        וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים

 בְּגָזִית,         זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה,                       וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה.

בִּכְפִיסִין,      זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם,                                   וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם.

בִּלְבֵנִים,       זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה,                           וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה.

לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל,                                               הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:

1.    עיצוב המשנה מתבקש על פי האפשרויות השונות של בניית המחיצה.

2.    העיצוב מבליט את ההקבלה בין השורה הראשונה לשורה האחרונה.

פרק א - משנה ב

וְכֵן בְּגִנָּה,                מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר            מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.

אֲבָל בְּבִקְעָה           מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר    אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ,

אֶלָּא אִם רוֹצֶה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה,  

וְעוֹשֶׂה חֲזִית מִבַּחוּץ.         לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל,       הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ.

אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע,

וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל,      הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:

1.    עיצוב המשנה מבליט את ההבדל בין מחיצה בגינה למחיצה בבקעה

2.    העיצוב מבליט את שתי האפשרויות שבבקעה. בניית הכותל  על ידי אחד או על ידי שניהם.

פרק א - משנה ג

הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשְּׁלשׁ רוּחוֹתָיו

וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית,                 אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית,                 מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל:

1.    עיצוב המשנה מסייע לזהות מי הוא זה שעמד וגדר את הרביעית.

פרק א - משנה ד

כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל,      מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת

                              בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתָן.

מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה,                        אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ

 סָמַךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה,   מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל,

                              בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתָן:

1.    עיצוב המשנה מראה את שתי האפשרויות בנוגע לכותל שנפל.

2.    העיצוב מקביל את שורה 2 עם שורה 5.

פרק א - משנה ה

כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שָׁעַר.

כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה וּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

לֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה.

כַּמָּה יְהֵא בָעִיר וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר,       שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה,                               הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים: המחלוקת הכפולה בין ת"ק לרבן גמליאל בנוגע לכפיה בבניית שער לחצר או חומה לעיר. השאלה מתי נחשב האדם כאיש העיר.

פרק א - משנה ו

אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר,     עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה.

וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה,      עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה

וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה.

וְלֹא אֶת הַגִּנָּה,                  עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            בֵּית רֹבַע.

וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין, וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ,

וְלֹא אֶת הַטַּלִּית, וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד,

עַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה.

זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיֵּחָלֵק        וּשְׁמוֹ עָלָיו,                                 חוֹלְקִין.

וְאִם לָאו,                                   אֵין חוֹלְקִין.

אֵימָתַי,                             בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים.

אֲבָל             בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים,

אֲפִלּוּ בְפָחוֹת מִכָּאן,                    יַחֲלֹקוּ

                                        וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ

אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים,          לֹא יַחֲלֹקוּ:

1.    משנתנו עשירה בנושאים. עיצוב המשנה מוביל את הלומד מנושא לנושא: חלוקת החצר השדה או הגינה, וחלוקת חפצים וכלים שונים.

2.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי יהודה ורבי עקיבא.

3.    העיצוב מעמיד את הכלל הקובע את אפשרות החלוקה בצורה בהירה.

4.    העיצוב מעמיד את כתבי הקודש במקום ייחודי מבחינת אפשרות החלוקה.

פרק ב

פרק ב - משנה א

לֹא יַחְפֹּר אָדָם        בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה,

וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין

 אֶלָּא אִם כֵּן                              

הִרְחִיק                                       מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים,        וְסָד בְּסִיד.

מַרְחִיקִין                אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח

וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים

מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים,           וְסָד בְּסִיד

 מַרְחִיקִין               אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה

וְאֶת מֵי רַגְלַיִם

מִן הַכֹּתֶל שְׁלשָׁה טְפָחִים.

וּמַרְחִיקִין               אֶת הָרֵחַיִם   שְׁלשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב,

שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרָכֶב.

וְאֶת הַתַּנוּר   שְׁלשָׁה מִן הַכִּלְיָא,

שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה:

1.    עיצוב המשנה מבליט את הצורך בהרחקה כדי לא לפגוע בכותל של החבר.

2.    העיצוב מראה את הצורך גם לסוד בסיד שמונע חלחול מים.

3.    העיצוב של החלק האחרון במשנה מסייע להבין את שתי האפשרויות ברחיים ושתי האפשרויות בתנור.

פרק ב - משנה ב

לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת,

אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ        אַרְבַּע אַמּוֹת.

הָיָה מַעֲמִידוֹ בָעֲלִיָּה,

צָרִיך שֶׁיְּהֵא תַחְתָּיו מַעֲזִיבָה        שְׁלשָׁה טְפָחִים.

וּבַכִּירָה,                  טֶפַח

וְאִם הִזִּיק,             מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

לֹא אָמְרוּ כָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ,

אֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק,                        פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:

1.    עיצוב החלק הראשון מסייע להבין את מרחקי ההרחקות הנחוצים במקרים השונים

2.    עיצוב דברי רבי שמעון מסייע להבין את המחלוקת העקרונית בינו לבין ת"ק.

פרק ב - משנה ג

לֹא יִפְתַּח אָדָם        חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

                              וְלֹא רֶפֶת בָּקָר.

בֶּאֱמֶת,                   בְּיַיִן הִתִּירוּ, אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר.

חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר,         יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ,

אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין.

אֲבָל עוֹשֶׂה כֵלִים,    יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק,

אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן,

לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ,

וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם,

וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת:

1.    עיצוב המשנה מראה שני נושאים. בנייה מתחת לאוצר החבר, ושימוש בחצר השותפים.

2.    עיצוב המשנה מבהיר את השימושים השונים שיכול אחד הדיירים לעשות בחצר, ומתי יכולים השותפים בחצר להתנגד ומתי הם לא יכולים.

פרק ב - משנה ד

מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ,        לֹא יִסְמֹךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר,

אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ                               אַרְבַּע אַמּוֹת

          וְהַחַלּוֹנוֹת, מִלְּמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן, וּמִכְּנֶגְדָּן,            אַרְבַּע אַמּוֹת:

1.    עיצוב המשנה מראה את הצורך להתרחק בבניית כותל חדש, ארבע אמות מן הכותל של החבר ומן החלון של החבר.

פרק ב - משנה ה

מַרְחִיקִין אֶת הַסֻּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ   אַרְבַּע אַמּוֹת,          כְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפֹּץ הַנְּמִיָּה,

וְאֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחִילָה             אַרְבַּע אַמּוֹת,          כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסֻּלָּם

 מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר    חֲמִשִּׁים אַמָּה

 וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ

אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ                       חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין, מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה.

וְאִם לְקָחוֹ,                                 אֲפִלּוּ בֵית רֹבַע,       הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ

1.    עיצוב המשנה מבליט את המקרים השונים ואת מרחקי ההרחקה הנחוצים בכל מקרה.

פרק ב - משנה ו

נִפּוּל הַנִּמְצָא בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה,          הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ.

חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה,         הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ

 נִמְצָא          בֵין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת,               קָרוֹב לָזֶה,              שֶׁלּוֹ

                                                            קָרוֹב לָזֶה,              שֶׁלּוֹ.

מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה,    שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את הדין במקרים השונים של מקום הימצאו של הגוזל שנפל.

פרק ב - משנה ז

מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר                עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה,

וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה              חֲמִשִּׁים אַמָּה.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כָּל אִילַן סְרָק,          חֲמִשִּׁים אַמָּה.

אִם הָעִיר קָדְמָה,                                  קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים.

וְאִם הָאִילָן קָדַם,                                 קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים

 סָפֵק זֶה קָדַם, סָפֵק זֶה קָדַם,               קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה טובה את המרחק שצריך לשמור בנטיעת עצים סמוך לעיר ואת הדין במקרה שאדם נטע עץ בלי לשמור מרחק.

פרק ב - משנה ח

מַרְחִיקִין גֹּרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר                  חֲמִשִּׁים אַמָּה.

לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ,

אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ             חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ,

וּמַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ,   כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק.

1.    עיתצוב המשנה מראה את המרחק שצריך מקים הגורן לשמור משכניו כדי שלא יזיק.

פרק ב - משנה ט

מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת

וְאֶת הַבֻּרְסְקִי מִן הָעִיר      חֲמִשִּׁים אַמָּה.

אֵין עוֹשִׂין בֻּרְסְקִי             אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                                לְכָל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה,

חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ,

וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המרחקים שצריך לשמור מן העיר, בדברים המדיפים ריח רע .

פרק ב - משנה י

מַרְחִיקִין      אֶת הַמִּשְׁרָה            מִן הַיָּרָק

וְאֶת הַכְּרֵשִׁין           מִן הַבְּצָלִים,

וְאֶת הַחַרְדָּל            מִן הַדְּבוֹרִים

 רַבִּי יוֹסֵי      מַתִּיר בַּחַרְדָּל:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את הדברים שמזיקים אחד לשני ויש להרחיק אותם.

פרק ב - משנה יא

מַרְחִיקִין אֶת          הָאִילָן מִן הַבּוֹר                 עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה,

וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה,             חֲמִשִּׁים אַמָּה,

בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִן הַצָּד.

אִם הַבּוֹר קָדַם,                          קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים.

וְאִם אִילָן קָדַם,                          לֹא יָקֹץ.

סָפֵק זֶה קָדַם, וְסָפֵק זֶה קָדַם,    לֹא יָקֹץ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן,           לֹא יָקֹץ,

שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ,

וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ:

1.    עיצוב המשנה מבליט את המחלוקת העקרונית בין ת"ק לרבי יוסי. האם צריך להרחיק את העץ מהבור או לא.

פרק ב - משנה יב

לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ,

אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ                     אַרְבַּע אַמּוֹת,

אֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל אִילָן.

הָיָה גָדֵר בֵּינְתַיִם,

זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן.

הָיוּ שָׁרָשִׁים יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,     כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה.

הָיָה חוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה,                           קוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ.

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המציאות של האילן שאדם נוטע בשדה שלו סמוך לשדה של חברו.

2.    עיצוב הסיפא של המשנה מסייע להבנת הזכות של החופר בשרשי העץ שחדר לתוך השדה שלו.

פרק ב - משנה יג

אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ,

קוֹצֵץ מְלֹא הַמַּרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה.

וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה,   כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת.

בֵּית הַשְּׁלָחִין,          כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר,   כָּל אִילַן סְרָק, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המקרים השונים בהם ענפי עץ של אחד נכסים לשדה השכן. מה מותר לעשות לשכן כדי שהענפים לא יפריעו לו.

פרק ב - משנה יד

אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

קוֹצֵץ,                     כְּדֵי שֶׁיְּהֵא גָמָל עוֹבֵר וְרוֹכְבוֹ

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                      גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                       כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת,          מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה:

1.    עיצוב המשנה במקביל למשנה הקודמת, מסייע להבנת הזכויות של בני רשות הרבים במקרה שענפי העץ של אחד עוברים לרשות הרבים.

פרק ג

פרק ג - משנה א

חֶזְקַת הַבָּתִּים וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת

וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וּבֵית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין

וְהָעֲבָדִים וְכָל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר,                     חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם

 שְׂדֵה הַבַּעַל,                                                             חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים,

וְאֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם

 רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,

שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָאֶמְצַע,

הֲרֵי שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,

חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע,

הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.

אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,       בִּשְׂדֵה לָבָן.

אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן,    כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ,

מָסַק אֶת זֵיתָיו,

כָּנַס אֶת קֵיצוֹ,

הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את דעות התנאים שחלקו בצורת החישוב של חזקת שלש שנים. המחלוקת היא רק בשדה הבעל.

פרק ג - משנה ב

שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה, יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל.

הָיָה    בִיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל,

בַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה,     אֵינָהּ חֲזָקָה, עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בַמְּדִינָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים

אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בְאַסְפַּמְיָא          וְיַחֲזִיק שָׁנָה

                                        וְיֵלְכוּ            וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה,

וְיָבֹא             לְשָׁנָה אַחֶרֶת:

1.    עיצוב המשנה מראה שני נושאים: חזקה ביהודה ובגליל, הסיבה לחזקת שלש שנים.

פרק ג - משנה ג

כָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה,                                       אֵינָהּ חֲזָקָה.

כֵּיצַד,

אָמַר לוֹ,                 מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלִּי,

וְהוּא אָמַר לוֹ,         שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר מֵעוֹלָם   אֵינָהּ חֲזָקָה.

שֶׁמָּכַרְתָּ לִי,             שֶׁנָּתַתָּ לִי בְמַתָּנָה,

אָבִיךָ מְכָרָהּ לִי,      אָבִיךָ נְתָנָהּ לִי בְמַתָּנָה,                הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.

וְהַבָּא מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, אֵינוֹ צָרִיךְ טַעֲנָה.

הָאֻמָּנִין וְהַשֻּׁתָּפִים וְהָאֲרִיסִין וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין               אֵין לָהֶם חֲזָקָה.

אֵין לָאִישׁ חֲזָקָה     בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ

 וְלֹא לָאִשָּׁה חֲזָקָה בְּנִכְסֵי בַעְלָהּ,

וְלֹא לָאָב                 בְּנִכְסֵי הַבֵּן,

וְלֹא לַבֵּן                  בְּנִכְסֵי הָאָב

 בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,      בְּמַחֲזִיק,

אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה

                                        וְהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ,

וְהַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר,

נָעַל וְגָדַר וּפָרַץ כָּל שֶׁהוּא                                 הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש במשנה נושאים אחדים: הצורך בטענה בשביל חזקה, כאלה שאין להם חזקה, וצורת חזקה מהירה האפשרית במקרים מסויימים.

פרק ג - משנה ד

הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,

מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל

 שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית,      מְשָׁלְשִׁין בֵּינֵיהֶם.

שְׁלֹשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם,

הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזָמָה:

1.    עיצוב המשנה מסייע לזהות הדין במקרה שעדים העידו על חזקה ונמצאו זוממים.

פרק ג - משנה ה

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֲזָקָה וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם חֲזָקָה.

הָיָה מַעֲמִיד בְּהֵמָה בֶחָצֵר, תַּנּוּר, וְכִירַיִם וְרֵחַיִם,

וּמְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין, וְנוֹתֵן זִבְלוֹ בֶחָצֵר,                 אֵינָהּ חֲזָקָה.

אֲבָל עָשָׂה מְחִצָּה לִבְהֶמְתּוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,

וְכֵן לַתַּנּוּר, וְכֵן לַכִּירַיִם, וְכֵן לָרֵחַיִם,

הִכְנִיס תַּרְנְגוֹלִין לְתוֹךְ הַבַּיִת,

וְעָשָׂה מָקוֹם לְזִבְלוֹ עָמֹק שְׁלֹשָׁה אוֹ גָבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה,       הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה

1.    עיצוב המשנה מראה את הפעולות שיכול אדם לעשות בחצר והן מהוות חזקה וכאלה שלא מהוות חזקה.

פרק ג - משנה ו

הַמַּרְזֵב                   אֵין לוֹ חֲזָקָה,                   וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה.

הַמַּזְחִילָה               יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה.

סֻלָּם הַמִּצְרִי           אֵין לוֹ חֲזָקָה,                   וְלַצּוֹרִי יֶשׁ לוֹ חֲזָקָה.

חַלּוֹן הַמִּצְרִית         אֵין לָהּ חֲזָקָה,                  וְלַצּוֹרִית יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה.

אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית,            כָּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אִם יֶשׁ לָהּ מַלְבֵּן,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ,    הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.

הַזִּיז, עַד טֶפַח,        יֶשׁ לוֹ חֲזָקָה,           וְיָכוֹל לִמְחוֹת.

פָּחוֹת מִטֶּפַח,          אֵין לוֹ חֲזָקָה,         וְאֵין יָכוֹל לִמְחוֹת:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את התוספות השונות לבניין שיש בהן חזקה וכאלה שאין להם חזקה.

פרק ג - משנה ז

לֹא יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹנוֹתָיו             לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין.

לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת,              לֹא יִפְתְּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין.

בָּנָה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ,               לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין.

אֶלָּא אִם רָצָה, בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ,

וּבוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח

וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן.

הָיָה קָטָן,     לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל.

אֶחָד,            לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנָיִם.

אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים   פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח

וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן

                                        הָיָה קָטָן, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָדוֹל.

אֶחָד, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנָיִם:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את הדין של פתיחת חלונות במקומות שונים במבנה, בגלל היזק ראיה.

פרק ג - משנה ח

אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים,       בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים.

אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

אֶלָּא אִם רָצָה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא.

לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת,                     הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקָתָהּ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבהיר מה מותר לאדם לעשות ברשות הרבים ומה אסור לו לעשות כדי לא לפגוע בעוברים ושבים.

פרק ד

פרק ד - משנה א

הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת, לֹא מָכַר הַיָּצִיעַ,        וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְתוּחָה לְתוֹכוֹ,

וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ,

וְלֹא אֶת הַגַּג בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,    אֵינוֹ מָכוּר:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת החלקים של הבית שאינם מכורים יחד עם הבית.

2.    העיצוב מבהיר את עמדת רבי יהודה בנוגע לגג.

פרק ד - משנה ב

לֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַדּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עֻמְקָא וְרוּמָא

                                        וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ.

וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא,           בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ,

שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ.

מְכָרָן לְאַחֵר,

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            אֵינוֹ צָרִיך לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ:

1.    משנה זאת היא המשך המשנה הקודמת בנוגע למי שמכר הבית. עיצוב המשנה ממשיך להבליט מה לא כלול במכירת הבית.

2.    עיצוב המשנה מבליט את השאלה השנויה במחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים האם המוכר צריך לשלם בשביל להגיע אל החלק של הבית שנשאר ברשותו.

פרק ד - משנה ג

הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת,   מָכַר אֶת הַדֶּלֶת,                          אֲבָל לֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ.

מָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת הַקְּבוּעָה,      אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטֶלֶת.

מָכַר אֶת הָאִצְטְרֻבָּל,                   אֲבָל לֹא אֶת הַקֶּלֶת,

וְלֹא אֶת הַתַּנּוּר,

וְלֹא אֶת הַכִּירָיִם.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ,                      הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין:

1.    עיצוב המשנה מבליט מה נמכר במכירת הבית ומה לא נמכר.

2.    עיצוב השורה האחרונה היא הבהרה חשובה לכל המשניות שעסקו במכירת בית.

פרק ד - משנה ד

הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, מָכַר             בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת

                                                  אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין

. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ,         הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,                           לֹא מָכַר אֶת הַמֶּרְחָץ

וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר,                      לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר:

1.    עיצוב המשנה מבהיר מה כלול במכירת החצר ומה לא כלול.

2.    העיצוב מחדד את עמדת רבי אליעזר החולק על תנא קמא.

פרק ד - משנה ה

הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד         מָכַר   אֶת הַיָּם וְאֶת הַמַּמָּל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת,

    אֲבָל לֹא    מָכַר   אֶת הָעֲכִירִין וְאֶת הַגַּלְגַּל וְאֶת הַקּוֹרָה.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ,                         

הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ,       הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד,              מָכַר   אֶת הַקּוֹרָה

1.    עיצוב המשנה מבליט מה נמכר בעיסקת מכירה של בית בד ומה לא נמכר.

2.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי אליעזר.

פרק ד - משנה ו
 
הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ, לֹא מָכַר      אֶת הַנְּסָרִים וְאֶת הַסַּפְסָלִים וְאֶת הַוִּילָאוֹת.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ,                         

הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ,       הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,       לֹא מָכַר        אֶת הַמְּגֻרוֹת שֶׁל מַיִם וְלֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים:

1.    עיצוב המשנה מבהיר מה נמכר ומה לא נמכר בעיסקת מכירה של בית מרחץ.

פרק ד - משנה ז

הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר,   מָכַר             בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת,

בֵּית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין,

אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.

וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ,

אֲפִלּוּ הָיוּ בָהּ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים,      הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין

 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר,                       מָכַר אֶת הַסַּנְטֵר:

1.    עיצוב המשנה מבהיר מה נכללה במכירת עיר ומה לא נכלל.

2.    העיצוב מבליט את עמדת רבי שמעון בן גמליאל בנוגע לסנטר – שומר העיר.

פרק ד - משנה ח

הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה, מָכַר   אֶת הָאֲבָנִים                     שֶׁהֵם לְצָרְכָּהּ,

וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם         שֶׁהֵם לְצָרְכּוֹ,

וְאֶת הַתְּבוּאָה                   שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע,

וְאֶת מְחִצַּת הַקָּנִים           שֶׁהִיא פְחוּתָה מִבֵּית רֹבַע,

וְאֶת הַשּׁוֹמֵרָה                   שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְטִיט,

וְאֶת הֶחָרוּב                      שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב,

וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה:

1.    עיצוב המשנה מסייע לזהות מה כלול במכירת השדה ומה לא כלול.

2.    העיצוב מבליט שלגבי כל אחד מהפריטים נקבע תנאי מסוים. ואם התנאי לא מתקיים אז הדבר לא נכלל במכירה.

פרק ד - משנה ט

אֲבָל לֹא מָכַר                              לֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצָרְכָּהּ,

וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצָרְכּוֹ,

וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ,                          הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ,                הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,                           לֹא מָכַר לֹא אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵית רֹבַע,

וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה בְטִיט

                                                  וְלֹא אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב, וְלֹא אֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה,

וְלֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַגַּת

וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, בֵּין חֲרֵבִין בֵּין יְשׁוּבִין.

וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             אֵינוֹ צָרִיךְ.

וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא,           בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ,

שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ.

מְכָרָן לְאַחֵר,

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,

בְּמוֹכֵר.

אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה,             נוֹתֵן אֶת כֻּלָּם.

הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ,                 זָכוּ בַשָּׂדֶה,              זָכוּ בְכֻלָּם.

הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר,         הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה,        הֶחֱזִיק בְּכֻלָּם.

הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה,        הִקְדִּישׁ אֶת כֻּלָּם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,             הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה,

לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב

וְאֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה:

1.    משנה ארוכה זאת כוללת נושאים אחדים. עיצוב החלק הראשון מראה את ההקבלה למשנה הקודמת וקובע מה לא נכלל במכירת השדה.

2.     עיצוב החלק השני של המשנה חוזר לסוגיית הצורך לשלם עבור דרך זבה יגיע המוכר לחלק שלא נמכר.

3.    עיצוב החלק השלישי מסייע להבין את הדין השונה במתנה, בירושה, בנכס הגר או בהקדש.

4.    עיצוב החלק האחרון מסייע להבין את המחלוקת של רבי שמעון עם תנא קמא.

פרק ה

פרק ה - משנה א

הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה,         מָכַר             אֶת הַתֹּרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הָעוֹגִין

וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ,

אֲבָל לֹא מָכַר                    לֹא אֶת הָעֲבָדִים וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין,

וְלֹא אֶת הָאַנְתִּיקִי.

וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ                                    הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ,      הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין.

מָכַר אֶת הַקָּרוֹן,                                   לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת.

מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת,                                 לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן.

מָכַר אֶת הַצֶּמֶד                                     לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר

. מָכַר אֶת הַבָּקָר,                                  לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,            הַדָּמִים מוֹדִיעִין.

כֵּיצַד,

אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז,

הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             אֵין הַדָּמִים רְאָיָה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר מה כלול בעיסקת מכירה של ספינה או של קרון ופרדות.

2.    העיצוב מסייע להבין את נקודת המחלוקת בין רבי יהודה לבין חכמים.

פרק ה - משנה ב

הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר,          לֹא מָכַר כֵּלָיו.

נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר,            מָכַר כֵּלָיו

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,            פְּעָמִים מְכוּרִין וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין.

כֵּיצַד,

הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו, וְאָמַר לוֹ מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה,             הֲרֵי כֵלָיו מְכוּרִין.

חֲמוֹרְךָ הוּא,           אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את שלשת הדעות של התנאים במכירת חמור. תנא קמא, נחום המדי, רבי יהודה.

פרק ה - משנה ג

הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר,          מָכַר אֶת הַסְּיָח.

מָכַר אֶת הַפָּרָה,                לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ.

מָכַר אַשְׁפָּה,                      מָכַר זִבְלָהּ.

מָכַר בּוֹר                           מָכַר מֵימָיו.

מָכַר כַּוֶּרֶת,                       מָכַר דְּבוֹרִים.

מָכַר שׁוֹבָךְ,                       מָכַר יוֹנִים.

הַלּוֹקֵחַ         פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ,          מַפְרִיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה.

פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת,                      נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִין וּמְסָרֵס.

חַלּוֹת דְּבַשׁ                        מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת.

זֵיתִים לָקֹץ,                      מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים. המוכר והלוקח.

2.    העיצוב מראה בשעיסקאות המכירה יש פעמים שדברים נלווים מכורים גם כן ויש פעמים שלא.

3.    העיצוב מסייע להבין את הכללים של קניית שובך כוורת חלות דבש ועצי זית.

פרק ה - משנה ד

הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ,    הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                                  קָנָה קַרְקַע.

הִגְדִּילוּ,                            לֹא יְשַׁפֶּה.

וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע,              שֶׁלּוֹ.

וּמִן הַשָּׁרָשִׁים,                   שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע.

וְאִם מֵתוּ,                         אֵין לוֹ קַרְקַע.

קָנָה שְׁלֹשָׁה,                                          קָנָה קַרְקַע.

הִגְדִּילוּ,                            יְשַׁפֶּה

 וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשָּׁרָשִׁין,   שֶׁלּוֹ.

וְאִם מֵתוּ,                         יֶשׁ לוֹ קַרְקַע:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את ההבדל בין קניית שני אילנות בתוך שדה חברו לבין קניית שלשה אילנות. העיצוב מראה הקבלה בין שני המצבים.

פרק ה - משנה ה

הַמּוֹכֵר רֹאשׁ                     בְּהֵמָה גַסָּה             לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלָיִם.

מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם,                                           לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ.

מָכַר אֶת הַקָּנֶה,                                              לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד.

מָכַר אֶת הַכָּבֵד,                                              לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה.

אֲבָל בְּדַקָּה,

מָכַר אֶת הָרֹאשׁ,                                             מָכַר אֶת הָרַגְלָיִם.

מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם,                                           לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ.

מָכַר אֶת הַקָּנֶה,                                              מָכַר אֶת הַכָּבֵד.

מָכַר אֶת הַכָּבֵד,                                              לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה:

1.    עיצוב המשנה מראה את הכללים במכירת בשר בהמה ואת ההבדל בין בהמה גסה לבין בהמה דקה. העיצוב מבליט את ההקבלה הניגודית.

פרק ה - משנה ו

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִין.

מָכַר לוֹ חִטִּים         יָפוֹת             וְנִמְצְאוּ רָעוֹת,         הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

רָעוֹת            וְנִמְצְאוּ יָפוֹת          מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

רָעוֹת            וְנִמְצְאוּ רָעוֹת,

יָפוֹת             וְנִמְצְאוּ יָפוֹת,         אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

שְׁחַמְתִּית      וְנִמְצֵאת לְבָנָה,

לְבָנָה            וְנִמְצֵאת שְׁחַמְתִּית,

עֵצִים שֶׁל זַיִת          וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה,

שֶׁל שִׁקְמָה              וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת,

יַיִן                וְנִמְצָא חֹמֶץ,

חֹמֶץ             וְנִמְצָא יַיִן,              שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן:

1.    עיצוב המשנה מראה באופן ברור את ארבעת המידות במוכרין לגבי אפשרות ביטול העסקה.

2.    העיצוב מבליט את הטעות שמתרחשת בכל מכירה ומכירה.

פרק ה - משנה ז

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ,                   מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד,       קָנָה.

מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ,       לֹא קָנָה.

אִם הָיָה פִקֵּחַ,                            שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמָן.

הַלּוֹקֵחַ פִּשְׁתָּן מֵחֲבֵרוֹ,                                               הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה

עַד שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

וְאִם הָיָה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע            וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא,     קָנָה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את סוגי הקניינים והפעולות הסימליות המבטאות קניין בפרות ובפשתן.

פרק ה - משנה ח

הַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ

וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ            אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה,               לַמּוֹכֵר.

מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה,                              לַלּוֹקֵחַ.

וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן,   נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית,                          נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר.

וְחַיָּב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִפִּין.

הִרְכִּינָהּ וּמִצָּה,                            הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר

          וְהַחֶנְוָנִי אֵינוֹ חַיָּב לְהַטִּיף שָׁלֹשׁ טִפִּין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה,                  פָּטוּר:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדיוקים הנחוצים בשעת מכירה של יין ושמן כאשר המחיר משנתנה כדי להימנע מגזל.

פרק ה - משנה ט

הַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי וּפֻנְדְּיוֹן בְּיָדוֹ,

וּמָדַד לוֹ בְּאִסָּר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִסָּר,

שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִסָּר,                         חֶנְוָנִי חַיָּב.

רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר,    שֶׁעַל מְנָת כֵּן שְׁלָחוֹ

 וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה 

בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק וּמָדַד חֶנְוָנִי לְתוֹכָהּ,     חֶנְוָנִי פָטוּר:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המציאות שבה הקטן שבר את צלוחית השמן, או איבד את הכסף העודף.

פרק ה - משנה י

הַסִּיטוֹן        מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו                   אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם,

וּבַעַל הַבַּיִת                                           אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                חִלּוּף הַדְּבָרִים.

חֶנְוָנִי            מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו                   פַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת

                    וּמְמַחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו           פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת,

וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם                 עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת ההנחיות לגבי דיוק מכשירי השקילה על ידי הסיטונאי על ידי החנווני ועל ידי בעל הבית.

פרק ה - משנה יא

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּלַּח.        אֲבָל בַּיָּבֵשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ.

וְחַיָּב   לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח.

הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן,                         נוֹתֵן לוֹ גֵרוּמָיו

                                                            אֶחָד לַעֲשָׂרָה בַּלַּח

וְאֶחָד לְעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ.

מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמֹד   בַּדַּקָּה,                    לֹא יָמֹד בַּגַּסָּה.

בַּגַּסָּה,                    לֹא יָמֹד בַּדַּקָּה

לִמְחֹק,                   לֹא יִגְדֹּשׁ.

לִגְדֹּשׁ,                     לֹא יִמְחֹק:

1.    המשנה עוסקת בדיוקי השקילה. עיצוב המשנה מסייע להבין בהמשך למשנה הקודמת איך צריך להתנהל עם מכשירי השקילה בשקילת לח ובשקילת יבש.

2.    עיצוב המשנה מסייע להבין את ההנחיות לגבי תוספות קטנות שהמוכר צריך להוסיף לקונה על המשקל, במצרכים שונים.

פרק ו

פרק ו - משנה א

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ וְלֹא צִמְּחוּ, וַאֲפִלּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן,              אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,     

זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין,           חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן.

1.    עיצוב המשנה מבהיר את הבעיה של מכירת פרות או זרעונים שנזרעו על ידי הקונה ולא צמחו. הבהרת רבן שמעון בן גמליאל מלמדת שאם הזרעונים מיועדים רק לזריעה ולא לאכילה אז המוכר חייב באחריות.

פרק ו - משנה ב

הַמּוֹכֵר          פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ,          הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנֹּפֶת לִסְאָה.

תְּאֵנִים,                  מְקַבֵּל עָלָיו             עֶשֶׂר מְתֻלָּעוֹת לְמֵאָה.

מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן,         מְקַבֵּל עָלָיו             עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה.

קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן,       מְקַבֵּל עָלָיו             עֶשֶׂר פִּיטַסְיָאוֹת לְמֵאָה:

1.    עיצוב המשנה מראה את כמות הפחת המחושבת במכירת פרות,  יין או קנקנים.

פרק ו - משנה ג

הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ וְהֶחְמִיץ,                             אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ                                   הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת.

וְאִם אָמַר לוֹ יַיִן      מְבֻשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ,         חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת

                              וְיָשָׁן,                                מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד.

וּמְיֻשָּׁן,                              מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים

1.    עיצוב המשנה מאפשר להשוות את הניסוחים השונים בעת מכירת יין ואת הדין בכל מקרה.

פרק ו - משנה ד

הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ        לִבְנוֹת לוֹ בַיִת,

וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ           לִבְנוֹת לוֹ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ

וּבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ

                                        בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,          רֶפֶת בָּקָר הוּא זֶה.

הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר   בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ.

בַּיִת קָטָן,     שֵׁשׁ עַל שְׁמֹנֶה.

גָדוֹל,            שְׁמֹנֶה עַל עֶשֶׂר.

טְרַקְלִין,       עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר.

רוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ.

רְאָיָה לַדָּבָר, הֵיכָל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                הַכֹּל כְּבִנְיַן הֵיכָל:

1.    עיצוב המשנה מאפשר להבחין במה שמקובל בעת מכירת נדל"ן מבחינת הניסוח של מושא המכירה.

2.    העיצוב מבליט את המחלוקת בין התנאים לגבי מה נקרא בית.

פרק ו - משנה ה

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

נִכְנָס   בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין

וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין,

וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ,

אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ,

וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתַחַת         וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתָחַת:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המציאות שבה יש לאדם אחד בור מים בביתו של אדם אחר. המשנה מבהירה מה יהיו סדרי השימוש בבור.

פרק ו - משנה ו

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים

וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין,

וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין

                              וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת

 וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדָּרֶךְ.

נָתְנוּ לוֹ דֶרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם,

נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה

וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה,

וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין,

וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת

 וְזֶה וָזֶה אֵינָם רַשָּׁאִים לְזָרְעָהּ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המציאות שבה יש לאדם אחד חלקת גינה בתוך שדה של אדם אחר. המשנה מבהירה מה יהיו סדרי הכניסה לגינה כדי לא להפריע אחד לשני.

פרק ו - משנה ז

מִי שֶׁהָיְתָה    דֶרֶךְ הָרַבִּים            עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ,

נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד,            מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן,

וְשֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ.

דֶּרֶךְ הַיָּחִיד   אַרְבַּע אַמּוֹת

 דֶּרֶךְ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ,   אֵין לָהּ שִׁעוּר.

דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר,   אֵין לָהּ שִׁעוּר.

הַמַּעֲמָד,       דַּיָּנֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ,   בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המציאות שבה עוברת דרך ציבורית בתוך שדה פרטית.

2.    עיצוב המשנה מסייע להבין את הרוחב של הדרכים השונות.

פרק ו - משנה ח

הַמּוֹכֵר                    מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ          לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר

 וְכֵן הַמְקַבֵּל            מֵחֲבֵרוֹ                    לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר,

עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה                          אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ,

וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ         שְׁמֹנָה כוּכִין,

שְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכָּאן

וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן,

וְכוּכִין אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שִׁבְעָה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה

 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה                          שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמֹנֶה,

וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ         שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כּוּךְ,

אַרְבָּעָה מִכָּאן וְאַרְבָּעָה מִכָּאן

וּשְׁלֹשָׁה מִכְּנֶגְדָּן

וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל.

וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ, כִּמְלֹא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ

 וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ        שְׁתֵּי מְעָרוֹת            אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   אַרְבַּע                     לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ

 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,               הַכֹּל לְפִי הַסָּלַע:

1.    משנה ארוכה זאת עוסקת ברכישה ובבניית מערת קבורה. העיצוב של המשנה מסייע להבין את המחלוקת בין התנאים על גודל המערה, ועל צורת ומספר הכוכים שניתן לבנות בתוך מערת הקבורה.

פרק ז

פרק ז - משנה א

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ,

הָיוּ שָׁם         נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים

אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים,         אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

פָּחוֹת מִכָּאן,           נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

וְאִם אָמַר לוֹ כְּבֵית כּוֹר עָפָר,

אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם          נְקָעִים עֲמֻקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים

אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,

הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המקובל במכירת שטח אדמה ובמיוחד שטח שיש בו מהמורות שונות. העיצוב מראה שני ניסוחים שונים המשפיעים על צורת המדידה של שטח האדמה.

פרק ז - משנה ב

בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בַחֶבֶל,

פִּחֵת כָּל שֶׁהוּא,                           יְנַכֶּה

 הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא,                       יַחֲזִיר.

אִם אָמַר, הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר,

אֲפִלּוּ פִחֵת רֹבַע לַסְּאָה

אוֹ הוֹתִיר רֹבַע לַסְּאָה,                 הִגִּיעוֹ.

יוֹתֵר מִכָּאן,                                יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן.

מַה הוּא        מַחֲזִיר לוֹ,     מָעוֹת.

וְאִם רָצָה,     מַחֲזִיר לוֹ      קַרְקַע.

וְלָמָּה אָמְרוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת,      לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר,

שֶׁאִם שִׁיֵּר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין

וּבַגִּנָּה בֵּית חֲצִי קַב,

וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא                                         בֵּית רֹבַע,

מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע.                וְלֹא אֶת הָרֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר,

אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר:

1.    עיצוב המשנה שהיא המשך לקודמת מסייע להבנת הניסוח של המוכר לגבי דיוקי השטחים הנמכרים. וכן לגבי השינויים תוך כדי התהליך.

2.    עיצוב המשנה מראה שתי צורות ניסוח המשפיעות על הדין. מידה בחבל, הן חסר הן יתר. 

פרק ז - משנה ג

מִדָּה בַחֶבֶל אֲנִי מוֹכֵר לְךָ   הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר,

בִּטֵּל הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר         מִדָּה בַחֶבֶל.

הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר                מִדָּה בַחֶבֶל,

בִּטֵּל מִדָּה בַחֶבֶל                הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, דִּבְרֵי בֶן נַנָּס.

בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו, פָּחוֹת מִשְּׁתוּת,

הִגִּיעוֹ.          עַד שְׁתוּת,               יְנַכֶּה

1.    עיצוב משנה זאת שהיא המשך לקודמת מסייע לראות את ההבדל בין הניסוחים והשפעתם על הדין.

פרק ז - משנה ד

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שָׂדֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ,

מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן       וְנוֹטֵל חֲצִי שָׂדֵהוּ.

חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ,                   מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן       וְנוֹטֵל חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם,

וְהוּא מְקַבֵּל עָלָיו מְקוֹם הַגָּדֵר,

חֲרִיץ וּבֶן חֲרִיץ.

וְכַמָּה הוּא חֲרִיץ,    שִׁשָּׁה טְפָחִים

וּבֶן חֲרִיץ,               שְׁלֹשָׁה:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את לשון ההסכם בין הקונה למוכר בנוגע לחצי שדה. העיצוב גם מסייע להבין את חובת הקונה להקים גדר בשטח שלו ולעשות חפירה מאחורי הגדר.

פרק ח

פרק ח - משנה א

יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין          וְיֵשׁ נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין,

מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין,         לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין.

וְאֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין,

הָאָב אֶת הַבָּנִים וְהַבָּנִים אֶת הָאָב וְהָאַחִין מִן הָאָב    נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין.

הָאִישׁ אֶת אִמּוֹ וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וּבְנֵי אֲחָיוֹת          נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין.

הָאִשָּׁה אֶת בָּנֶיהָ וְהָאִשָּׁה אֶת בַּעְלָהּ וַאֲחֵי הָאֵם,         מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין.

וְהָאַחִים מִן הָאֵם,                                                    לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מלשונה ומההיגד החוזר: נוחלין ומנחילין.

2.    שתי השורות הראשונות מבהירות את ארבעת המצבים האפשריים ביחס לירושה. השורות הבאות מתייחסות לארבעת המצבים הללו.

פרק ח - משנה ב

סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הוּא, (במדבר כז) 

אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ,

בֵּן קוֹדֵם לַבַּת,                  וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן       קוֹדְמִין לַבַּת.

בַּת קוֹדֶמֶת לָאַחִין.           יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל בַּת,          קוֹדְמִין לָאַחִין.

אַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב. יוֹצְאֵי יְרֵכָן שֶׁל אַחִין,        קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב.

זֶה הַכְּלָל,

כָּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה,           יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין.

וְהָאָב קוֹדֵם                      לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ:

1.     עיצוב המשנה מתייחס לפסוק שבכותרת. העיצוב מבהיר את ההשתלשלות וסדרי העדיפות בקבלת הירושה.

2.    עיצוב המשנה מראה את ההקבלות הלשוניות בשלושת העמודות שבמשנה.

פרק ח - משנה ג

בְּנוֹת צְלָפְחָד           נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בַּנַּחֲלָה.

חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם,

וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר.

וְשֶׁהָיָה בְכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את חישוב שלשת החלקים שקיבלו בנות צלפחד בירושה.

פרק ח - משנה ד

אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה,

אֶלָּא   שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב           וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם.

וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאָב                   וְאֵינָן נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאֵם:

1.    עיצוב המשנה מבליט את ההבדל בין הבן לבת בחלוקת הירושה.

פרק ח - משנה ה

הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם,

אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי                   לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו,                      לֹא אָמַר כְּלוּם,

שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה

 הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו, רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד

                                        וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר,               דְּבָרָיו קַיָּמִין.

וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה,                                                      לֹא אָמַר כְּלוּם.

כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה,           דְּבָרָיו קַיָּמִין.

הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵשׁ בַּת

בִּתִּי תִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֶּשׁ בֵּן,                                              לֹא אָמַר כְּלוּם,

שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר,

אִם אָמַר       עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לְיָרְשׁוֹ,                     דְּבָרָיו קַיָּמִין.

וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לְיָרְשׁוֹ,                     אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין.

הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו,                         מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי

                    אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה,                       זָכוּר לְטוֹב:

1.    במשנה זאת ריבוי אפשרויות. העיצוב מסייע להבחין בכל אפשרות ובכל ניסוח ובדין המתאים.

פרק ח - משנה ו

הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי,                           נֶאֱמָן.

זֶה אָחִי,                            אֵינוֹ נֶאֱמָן וְנוֹטֵל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ.

מֵת,                                            יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן.

נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר,      יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ.

מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצֵאת דְּיָתֵיקֵי קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ,

הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם

 זִכָּה בָהּ לְאַחֵר בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין

בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין,               דְּבָרָיו קַיָּמִין:

פרק ח - משנה ז

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו,          צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                אֵינוֹ צָרִיךְ.

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ,

הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר,       מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן,

וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר,       מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב.

מָכַר הָאָב,                        מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת.

מָכַר הַבֵּן,                         אֵין לַלּוֹקֵחַ בָּהֶן כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב.

הָאָב תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל          לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.

וּמַה שֶּׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ,            הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁין

 הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים,

אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִים עַל הַקְּטַנִּים

וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים,          אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.

נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים, יִשְׂאוּ הַקְּטַנִּים.

וְאִם אָמְרוּ קְטַנִּים הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם,

אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם,   אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם        נָתָן:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת חלקיה ונושאיה השונים.

2.    העיצוב מחדד את המקרים שבהם הבטחות האב תקפות והמקרים שבהם לא אמר כלום.

פרק ח - משנה ח

הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת,

אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל הַקְּטַנּוֹת

וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת,                   אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.

נָשְׂאוּ גְדוֹלוֹת, יִשְׂאוּ קְטַנּוֹת.

וְאִם אָמְרוּ קְטַנּוֹת, הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם,

אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן.

זֶה חֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים,

שֶׁהַבָּנוֹת        נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים

וְאֵין נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המקרים בבנות הדומים למקרים שבמשנה הקודמת בנוגע לבנים.

2.    שלש השורות האחרונות מעוצבות לחידוד ההשוואה בין הבנים לבנות.

פרק ט

פרק ט - משנה א

מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת,

בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים,            הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ.

נְכָסִים מֻעָטִין,                                      הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ

וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים.

אַדְמוֹן אוֹמֵר,                                                           בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל,            רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את ההבדל בין הבנים לבנות ואת המחלוקת בין אדמון לבין תנא קמא.

פרק ט - משנה ב

הִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטֻמְטוּם,

בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים,            הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל נְקֵבוֹת.

נְכָסִים מֻעָטִין,                  הַנְּקֵבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל זְכָרִים.

הָאוֹמֵר אִם תֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר                  יִטֹּל מָנֶה,

יָלְדָה זָכָר,              נוֹטֵל מָנֶה.

נְקֵבָה                      מָאתַיִם

יָלְדָה נְקֵבָה,            נוֹטֶלֶת מָאתָיִם.

אִם זָכָר מָנֶה אִם נְקֵבָה מָאתַיִם,

וְיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה,                                זָכָר נוֹטֵל מָנֶה

וְהַנְּקֵבָה נוֹטֶלֶת מָאתָיִם.

יָלְדָה טֻמְטוּם, אֵינוֹ נוֹטֵל.

אִם אָמַר כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי יִטֹּל,       הֲרֵי זֶה יִטֹּל.

וְאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא,                יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים הסובבים על דינו של הטומטום.

פרק ט - משנה ג

הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים

הִשְׁבִּיחוּ גְּדוֹלִים אֶת הַנְּכָסִים,                                   הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע.

אִם אָמְרוּ רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא,

הֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂים וְאוֹכְלִין,                       הִשְׁבִּיחוּ לְעַצְמָן.

וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁבִּיחָה אֶת הַנְּכָסִים,                          הִשְׁבִּיחָה לָאֶמְצַע.

אִם אָמְרָה רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לִי בַּעְלִי,

הֲרֵי אֲנִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת,                        הִשְׁבִּיחָה לְעַצְמָהּ.

1.    עיצוב המשנה מראה את שתי האפשרויות של טרחת הבנים או האשה בנכסים.

פרק ט - משנה ד

הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאֻמָּנוּת,                                      נָפַל לָאֶמְצַע.

חָלָה וְנִתְרַפָּא,                                                 נִתְרַפָּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ.

הָאַחִין שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָן שׁוּשְׁבִינוּת בְּחַיֵּי הָאָב,

חָזְרָה שׁוּשְׁבִינוּת,                                            חָזְרָה לָאֶמְצַע,

שֶׁהַשּׁוּשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין.

אֲבָל הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן,                      אֵינָן נִגְבִּין בְּבֵית דִּין,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים:

1.    עיצוב המשנה על מצבים שונים של חלוקה בין האחים.

פרק ט - משנה ה

הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו, שָׁלַח שָׁם מֵאָה מָנֶה

                    וְאָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן אֲפִלּוּ בְדִינָר,       אֵינָן נִגְבִּין.

לֹא אָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן,                     הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין.

שָׁלַח סִבְלוֹנוֹת מְרֻבִּין שֶׁיַּחְזְרוּ עִמָּהּ לְבֵית בַּעְלָהּ,        הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין.

סִבְלוֹנוֹת מֻעָטִין שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּבֵית אָבִיהָ,             אֵינָן נִגְבִּין:

1.    עיצוב המשנה מראה את המצבים השונים של גביית המתנות ששלח החתן לבית כלתו, במקרה שהשידוך מתבטל..

פרק ט - משנה ו

שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים

וְשִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא,                          מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.

לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא,                      אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.

לֹא כָתַב בָּהּ שְׁכִיב מְרַע,

                    הוּא אוֹמֵר שְׁכִיב מְרַע הָיָה

וְהֵן אוֹמְרִים בָּרִיא הָיָה,              צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                           הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת שבין תנא קמא לבין רבי מאיר.

פרק ט - משנה ז

הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסֻכָּן

                                        נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה,

וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת           אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה.

אָמְרוּ לוֹ,

מַעֲשֶׂה בְאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאָמְרָה תְּנוּ כְבִינָתִי לְבִתִּי

וְהִיא בִשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וָמֵתָה,    וְקִיְּמוּ אֶת דְּבָרֶיהָ.

אָמַר לָהֶן,

בְּנֵי רוֹכֵל תְּקַבְּרֵם אִמָּן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

בְּשַׁבָּת,          דְּבָרָיו קַיָּמִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְתּוֹב.

אֲבָל לֹא בְחֹל.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,

בְּשַׁבָּת אָמְרוּ           קַל וָחֹמֶר בְּחֹל.

כַּיּוֹצֵא בוֹ,

זָכִין לַקָּטָן וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,

לַקָּטָן אָמְרוּ קַל וָחֹמֶר לַגָּדוֹל:

1.    עיצוב המשנה מראה את המחלוקת המשולשת בין התנאים לגבי אדם המחלק נכסיו ומתנת שכיב מרע.

פרק ט - משנה ח

נָפַל הַבַּיִת     עָלָיו וְעַל אָבִיו

אוֹ עָלָיו וְעַל מוֹרִישָׁיו,

וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב,

יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים,        הַבֵּן מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב,

בַּעֲלֵי הַחוֹב אוֹמְרִים,         הָאָב מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                             יַחֲלֹקוּ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                               נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן:

1.    עכיצוב המשנה מבהיר יפה את המקרה והוויכוח בנוגע לשאלה מי מת ראשון ובהתאם את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע להלכה.

פרק ט - משנה ט

נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ

 יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל אוֹמְרִים,      הָאִשָּׁה מֵתָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל,

יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אוֹמְרִים,     הַבַּעַל מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הָאִשָּׁה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         יַחֲלֹקוּ

 וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן,

כְּתֻבָּה                               בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל,

נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.

1.    עיצוב משנה זאת דומה לעיצובה של המשנה הקודמת. העיצוב מבהיר את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

פרק ט - משנה י

נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ,

אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים               שֶׁיַּחֲלֹקוּ.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,                                  מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן.

אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי,                                   עַל הַחֲלוּקִין אָנוּ מִצְטַעֲרִין,

אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לְחַלֵּק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המחלוקת בין רבי עקיבא לבן עזאי.

פרק י

פרק י - משנה א

גֵּט פָּשׁוּט,               עֵדָיו מִתּוֹכוֹ.

וּמְקֻשָּׁר,                  עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו.

פָּשׁוּט                     שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו

וּמְקֻשָּׁר                   שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ,                    שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים.

רַבִּי חֲנִינָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

מְקֻשָּׁר                    שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ,                    כָּשֵׁר,

מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָשׁוּט.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                                    הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת ההבדל בין שני סוגי השטרות.

2.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לרבי חנינא בן גמליאל  וכן את עמדתו של רבי שמעון בן גמליאל.

פרק י - משנה ב
....
גֵּט      פָּשׁוּט,          עֵדָיו   בִּשְׁנָיִם

          וּמְקֻשָּׁר,                  בִּשְׁלֹשָׁה.

פָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ     עֵד אֶחָד,

וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ   שְׁנֵי עֵדִים,                                            שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.

כָּתַב בּוֹ         זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן סִלְעִין עֶשְׂרִין,                       אֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין.

זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן תְּלָתִין סִלְעִין,                      אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה.

כְסַף זוּזִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק,                                אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם

                    כְּסַף סִלְעִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק,                              אֵין פָּחוּת מִשְּׁנָיִם.

דַּרְכּוֹנוֹת דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק,                                  אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם.

כָּתוּב בּוֹ        מִלְמַעְלָה מָנֶה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם,

מִלְמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה,                     הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן

 אִם כֵּן, לָמָּה כוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן,

שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן,               יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן:

1.    עיצוב המשנה מלמד שיש בה שלשה נושאים: העדים בסוגי השטרות, הדין במקרה של אי בהירות בנוגע לסכומים, וסתירה בין הסכומים שכתובים בשטר למעלה ולמטה..

פרק י - משנה ג

כּוֹתְבִין         גֵּט לָאִישׁ                אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ

                    וְהַשּׁוֹבֵר לָאִשָּׁה       אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ,

וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָן,                   וְהַבַּעַל נוֹתֵן שָׂכָר

 כּוֹתְבִין        שְׁטָר לְלֹוֶה              אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַלְוֶה עִמּוֹ,

וְאֵין כּוֹתְבִין לְמַלְוֶה                    עַד שֶׁיְּהֵא לֹוֶה עִמּוֹ,                     וְהַלֹּוֶה נוֹתֵן שָׂכָר.

כּוֹתְבִין שְׁטָר לְמוֹכֵר                    אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ

 וְאֵין כּוֹתְבִין לְלוֹקֵחַ                   עַד שֶׁיְּהֵא מוֹכֵר עִמּוֹ,                   וְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שָׂכָר

1.    עיצוב המשנה מראה את המבנה המשולש והאחיד בשלשת המקרים שבמשנה: כתיבת גט ושובר, כתיבת שטר הלוואה כתיבת שטר מכר.

פרק י - משנה ד

אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין        אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם           וְהֶחָתָן נוֹתֵן שָׂכָר

 אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת     אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם           וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן שָׂכָר

 אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי בֵרוּרִין

וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין                               אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם,       וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר

 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,               שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם

לָזֶה לְעַצְמוֹ וְלָזֶה לְעַצְמוֹ

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים שהדין שלהם דומה. כתיבת שטרי אירוסין ונישואין, וכתיבת כל מעשה בית דין.

2.    העיצוב מראה את ההקבלה בין המקרים – דעת שניהם, ונתינת השכר.

פרק י - משנה ה

מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ       וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ

וְאָמַר לוֹ אִם לֹא נָתַתִּי לְךָ מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי

תֶּן לוֹ שְׁטָרוֹ,

הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן,

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                יִתֵּן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             לֹא יִתֵּן:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המקרה ואת המחלוקת בין רבי יוסי לרבי יהודה.

פרק י - משנה ו

מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטַר חוֹבוֹ,      מְעִידִין עָלָיו עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין וְעוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם,

                              אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו.

מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             יַחֲלִיף.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                יִכְתּוֹב שׁוֹבֵר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,               נִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים.

אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי,             כָּךְ יָפֶה לוֹ, וְלֹא יוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל זֶה:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים: קיום לשטר שנמחק, ומי שפרע חלק מחובו.

2.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי יוסי לרבי יהודה.

פרק י - משנה ז

שְׁנֵי אַחִין, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר,           וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד,

עֲשָׂאָן לְשָׂכָר,                     הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע.

עֲשָׂאָן לְעַצְמָן,

הֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי, קַח לְךָ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַמֶּרְחָץ,

קַח לְךָ זֵיתִים וּבֹא וַעֲשֵׂם בְּבֵית הַבָּד.

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְעִיר אַחַת,     שֵׁם אֶחָד יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן

וְשֵׁם אַחֵר יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן,

אֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה

וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטָר חוֹב.

נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ

 שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶן פְּרוּעִין.

כֵּיצַד יַעֲשׂוּ,                       יְשָׁלֵשׁוּ.

וְאִם הָיוּ מְשֻׁלָּשִׁים,           יִכְתְּבוּ סִימָן.

 וְאִם הָיוּ מְסֻמָּנִין,            יִכְתְּבוּ כֹּהֵן

 הָאוֹמֵר לִבְנוֹ                    שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתַי פָּרוּעַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ

                                                                                שְׁטָרוֹת כֻּלָּן פְּרוּעִין.

נִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם,                                   הַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְהַקָּטָן אֵינוֹ פָרוּעַ.

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי עָרֵב                          לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב.

וְאִם אָמַר עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה,         יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה,                   בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב.

וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ וְהָיָה בַעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ,

יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ:

1.    במשנה ארוכה זאת נושאים אחדים. העיצוב מסייע להבחין במעבר מנושא לנושא. שני אחים אחד עני ואחד עשיר, שני יוסף בן שמעון שהיו בעיר, האומר לבנו יש לי שטר אחד פרוע, המלווה את חברו על ידי ערב, הערב לאשה בכתובתה.

פרק י - משנה ח

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁטָר,             גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים.

עַל יְדֵי עֵדִים,          גוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין

 הוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ,                גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.

עָרֵב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִתּוּם שְׁטָרוֹת,                   גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.

מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר,                גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.

אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס,                                               אֵינוֹ גוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים

וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.

אָמַר לוֹ, לָמָּה.

אָמַר לוֹ,

הֲרֵי הַחוֹנֵק אֶת אֶחָד בַּשּׁוּק וּמְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ הַנַּח לוֹ, פָּטוּר

                                                  שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ.

אֶלָּא אֵיזֶהוּ עָרֵב                שֶׁהוּא חַיָּב,

הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ,         חַיָּב,   שֶׁכֵּן עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ.

אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,

הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים, יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת,

שֶׁאֵין לְךָ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָּדוֹל מֵהֶן, שֶׁהֵן כְּמַעְיָן הַנּוֹבֵעַ.

וְהָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת,                      יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס:

1.    המשנה החותמת את המסכת מביאה את המלצתו של רבי ישמעאל לגבי העיסוק בדיני ממונות.

2.    עיצוב החלק הראשון של המשנה מסייע להבין את ההבדל בין הלוואה בשטר להלוואה בעדים וכן את דין הערב.