מסכת עדויות

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

שַׁמַּאי אוֹמֵר,          כָּל הַנָּשִׁים    דַּיָּן שְׁעָתָן.

וְהִלֵּל אוֹמֵר,                                מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, אֲפִלּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה,

אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה,

וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת.

כָּל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת,                דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.

הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים,                      הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה,

מְמַעֶטֶת        עַל יַד מֵעֵת לְעֵת

וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה:

1.    עיצוב המשנה השייכת למסכת נידה מתבקש מחמת שלשת הדעות: הלל, שמאי, וחכמים.

2.    עיצוב ארבעת השורות האחרונות מסייע להבין את הכלל העקרוני.

פרק א - משנה ב

שַׁמַּאי אוֹמֵר,          מִקַּב לְחַלָּה.

וְהִלֵּל אוֹמֵר,            מִקַּבָּיִם

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה,

אֶלָּא קַב וּמֶחֱצָה חַיָּבִים בְּחַלָּה.

וּמִשֶּׁהִגְדִּילוּ הַמִּדּוֹת אָמְרוּ, חֲמֵשֶׁת רְבָעִים חַיָּבִין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

חֲמִשָּׁה, פְּטוּרִין. חֲמִשָּׁה וָעוֹד, חַיָּבִין:

1.    משנה זאת השייכת למסכת חלה מעוצבת כדוגמת המשנה הקודמת. העיצוב מבליט את שלשת דעות התנאים ואת התוספת של רבי יוסי.

פרק א - משנה ג

הִלֵּל אוֹמֵר,                                 מְלֹא הִין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה,

אֶלָּא שֶׁאָדָם חַיָּב לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ

 וְשַׁמַּאי אוֹמֵר,                            תִּשְׁעָה קַבִּין

 וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה,

אֶלָּא עַד שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי גַרְדִּיִּים

מִשַּׁעַר הָאַשְׁפּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם

וְהֵעִידוּ מִשּׁוּם שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן,

שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה,

וְקִיְּמוּ חֲכָמִים אֶת דִּבְרֵיהֶם:

1.    גם משנה זאת מעוצבת כדוגמת הקודמות. העיצוב מבליט את שלשת הדעות.

פרק א - משנה ד

וְלָמָּה מַזְכִּירִין אֶת דִּבְרֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל לְבַטָּלָה,

לְלַמֵּד לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם עוֹמֵד עַל דְּבָרָיו,

שֶׁהֲרֵי אֲבוֹת הָעוֹלָם לֹא עָמְדוּ עַל דִּבְרֵיהֶם.

1.    המשנה שואלת שאלה עקרונית ביחס לשלשת המשניות הקודמות. עיצוב המשנה מבליט את השאלה העקרונית ואת התשובה המוסרית.

פרק א - משנה ה

וְלָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין,

הוֹאִיל וְאֵין הֲלָכָה אֶלָּא כְדִבְרֵי הַמְרֻבִּין.

שֶׁאִם יִרְאֶה בֵית דִּין אֶת דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְיִסְמֹךְ עָלָיו

                    שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ

                    עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן.

הָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה אֲבָל לֹא בְמִנְיָן,

בְּמִנְיָן אֲבָל לֹא בְחָכְמָה,

אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דְּבָרָיו,

עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן:

1.    המשנה שואלת שאלה דומה לשאלה שעלתה במשנה הקודמת. עיצוב המשנה מקל על הבנת התשובה ההלכתית.

פרק א - משנה ו

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כֵּן לָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין לְבַטָּלָה.

שֶׁאִם יֹאמַר הָאָדָם כָּךְ אֲנִי מְקֻבָּל,

יֵאָמֵר לוֹ, כְּדִבְרֵי אִישׁ פְּלוֹנִי שָׁמָעְתָּ:

1.    משנתנו חוזרת על אותה השאלה שעלתה כבר בשתי המשניות הקודמות. עיצוב המשנה מאפשר להבחין בתשובה המפתיעה בהשוואה לתשובות בשתי המשניות הקודמות.

פרק א - משנה ז

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         רֹבַע עֲצָמוֹת מִן הָעֲצָמִים   בֵּין מִשְּׁנַיִם בֵּין מִשְּׁלֹשָׁה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           רֹבַע עֲצָמוֹת מִן הַגְּוִיָּה,      מֵרֹב הַבִּנְיָן אוֹ מֵרֹב הַמִּנְיָן.

שַׁמַּאי אוֹמֵר,                                                            אֲפִלּוּ מֵעֶצֶם אֶחָד:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההשוואה המילולית בין דברי שמאי לדברי הלל.

פרק א - משנה ח

כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה, וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים,                      שׁוֹרִין בְּטָהֳרָה, וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה.

שַׁמַּאי אוֹמֵר,                              יֵאָכְלוּ צָרִיד.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                      כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּטֻמְאָה:

1.    עיצוב המשנה מסייע להשוות דברי הלל לדברי שמאי ולהבין את הערת רבי עקיבא.

פרק א - משנה ט

הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         בְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,              אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף.

וַחֲכָמִים                            מַתִּירִין:

1.    עיצוב המשנה מציג באופן בהיר את שתי המחלוקות שבמשנה. האחת בין בית שמאי לבית הלל והשנייה בין רבי מאיר לחכמים.

פרק א - משנה י

הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   בְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                     בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת.

הַדָּנִים לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים,      בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף וּבְדִינָר מָעוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                      בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף

וּבִרְבִיעִית כֶּסֶף בִּרְבִיעִית מָעוֹת.

וְרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר,                      אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כָסֶף.

שַׁמַּאי אוֹמֵר,                              יַנִּיחֶנָּה בַחֲנוּת וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת הדעות הרבות של התנאים (שש דעות!)

פרק א - משנה יא

כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו,

בֵּית שַׁמַּאי              מְטַמְּאִין,

וּבֵית הִלֵּל               מְטַהֲרִין.

שַׁמַּאי אוֹמֵר,          אַף מַלְבֵּן שֶׁל כִּסֵּא טָמֵא.

כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בַעֲרֵבָה,

בֵּית שַׁמַּאי              מְטַמְּאִין,

וּבֵית הִלֵּל               מְטַהֲרִין.

שַׁמַּאי אוֹמֵר,          אַף הֶעָשׂוּי בָּהּ:

1.    עיצוב המשנה מציג את המחלוקות לגבי שני הכסאות. כסא של כלה, וכסא שקבעו בערבה.

2.    בשני החלקים מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל עם תוספת דעתו של שמאי.

פרק א - משנה יב

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי.

הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמְרָה      מֵת בַּעְלִי,     תִּנָּשֵׂא.

מֵת בַּעְלִי,     תִּתְיַבֵּם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,

לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר בִּלְבָד.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי,

אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים

וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם, לֹא דִבְּרוּ בַקָּצִיר אֶלָּא בַהֹוֶה.

חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמָּאי.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי,

הִתַּרְתֶּם אֶת הָעֶרְוָה הַחֲמוּרָה, לֹא תַתִּירוּ אֶת הַמָּמוֹן הַקָּל.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל,

מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִין לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי,

וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ,

שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיךְ.

חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת העיקרון שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי בשני מקרים.

2.    העיצוב מבליט את הדמיון בשיח שבין בית הלל לבית שמאי.

פרק א - משנה יג

מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד,

דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי,

תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם.

לִשָּׂא שִׁפְחָה, אֵינוֹ יָכוֹל. בַּת חוֹרִין, אֵינוֹ יָכוֹל.

לִבָּטֵל, וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה,

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה), לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ.

אֶלָּא, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין

וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו.

חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמָּאי:

1.    עיצוב המשנה ממשיך את המשנה הקודמת בתבנית של השיח בין בית הלל לבית שמאי.

פרק א - משנה יד

כְּלִי חֶרֶס מַצִּיל עַל הַכֹּל,

כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל.

וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,

אֵינוֹ מַצִּיל אֶלָּא עַל הָאֳכָלִין וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלֵי חָרֶס.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל,

מִפְּנֵי מָה.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָמֵא עַל גַּב עַם הָאָרֶץ, וְאֵין כְּלִי טָמֵא חוֹצֵץ.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל,

וַהֲלֹא טִהַרְתֶּם אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי,

כְּשֶׁטִּהַרְנוּ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ, לְעַצְמוֹ טִהַרְנוּ.

אֲבָל כְּשֶׁטִּהַרְתָּ אֶת הַכְּלִי, טִהַרְתָּ לְךָ וָלוֹ.

חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:

1.    עיצוב המשנה ממשיך להציג את התבנית של החזרה של בית הלל והסכמתם לדברי בית שמאי.

פרק ב

פרק ב - משנה א

רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.

מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים          לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה

עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ.

הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא,

מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים          לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם

בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִטְמֵא מֵת,              אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההקבלה בין דברי רבי חנינא לדברי רבי עקיבא. ומחמת העיקרון המשותף "אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו".

פרק ב - משנה ב

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים,

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי עוֹר         יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,

מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ, שֶׁהַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּכוֹר וְנִמְצָא טְרֵפָה,

שֶׁיֵּאוֹתוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

לֹא רָאִינוּ אֵינוֹ רְאָיָה,        אֶלָּא יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין רבי חנינא לבין חכמים ואת ההערה של רבי עקיבא.

פרק ב - משנה ג

אַף הוּא הֵעִיד עַל כְּפָר שֶׁהָיָה בְצַד יְרוּשָׁלַיִם,

וְהָיָה בוֹ זָקֵן אֶחָד וְהָיָה מַלְוֶה לְכָל בְּנֵי הַכְּפָר

וְכוֹתֵב בִּכְתַב יָדוֹ וַאֲחֵרִים חוֹתְמִים,

וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ.

לְפִי דַרְכְּךָ אַתָּה לָמֵד,        שֶׁהָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ

                                        וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ

 שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו.

וְעַל מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בַּבָּשָׂר,          שֶׁהַסַּכִּין וְהַיָּדַיִם טְהוֹרוֹת, וְהַבָּשָׂר טָמֵא.

וְאִם נִמְצֵאת בַּפֶּרֶשׁ,                                                  הַכֹּל טָהוֹר

1.    עיצוב המשנה מראה שתי עדויות נוספות של רבי חנינא. על הזקן שהלווה וכתב את השטר בעצמו,  ועל מחט טמאה שנמצאה בבשר הקודש.

פרק ב - משנה ד

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה.

עַל בֵּיצָה טְרוּפָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל גַּבֵּי יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה,         שֶׁהִיא חִבּוּר.

וְאִם הָיְתָה כְמִין כּוֹבַע,      אֵינָהּ חִבּוּר.

וְעַל שִׁבֹּלֶת שֶׁבַּקָּצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה,

אִם נִקְצְרָה עִם הַקָּמָה,               הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

וְאִם לָאו,                                   הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים.

וְעַל גִּנָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת עָרִיס,

אִם יֶשׁ בָּהּ    כִּמְלֹא בוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן

וּמְלֹא בוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן,              תִּזָּרֵעַ.

וְאִם לָאו,                                                       לֹא תִזָּרֵעַ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבחין בשלשת הדברים של רבי ישמעאל. ביצה, שבולת, גינה.

2.    כל דבר מעוצב בפני עצמו על פי עניינו.

פרק ב - משנה ה

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,

וְלֹא אָמַר בָּהֶם לֹא אִסּוּר וְהֶתֵּר

 וּפֵרְשָׁן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן מַתְיָא.

הַמֵּפִיס מֻרְסָא בְּשַׁבָּת,       אִם לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה                      חַיָּב,

וְאִם לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לֵחָה,            פָּטוּר.

וְעַל הַצָּד נָחָשׁ בַּשַּׁבָּת,        אִם מִתְעַסֵּק שֶׁלֹּא יִשְּׁכֶנּוּ,            פָּטוּר,

וְאִם לִרְפוּאָה,                             חַיָּב.

וְעַל לְפָסִין אִירוֹנִיּוֹת          שֶׁהֵם טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת

וּטְמֵאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר,

אַף בְּמַשָּׂא הַזָּב, טְהוֹרוֹת,

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבחין בשלשת הדברים שאמרו לפני רבי ישמעאל. מפיס מורסא, צד נחש, ליפסין אירוניות.

2.    העיצוב מבהיר את נקודת המחלוקת של רבי אלעזר בן צדוק.

פרק ב - משנה ו

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְלֹא הוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא.

הַשּׁוּם וְהַבֹּסֶר וְהַמְּלִילוֹת שֶׁרִסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם,

שֶׁרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,                 יִגְמֹר מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ,

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                     לֹא יִגְמֹר:

1.    עיצוב המשנה מחדד את שלשת הדברים שאמר רבי ישמעאל ואת המחלוקת של רבי עקיבא.

פרק ב - משנה ז

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא,

שְׁנַיִם מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאֶחָד מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

שְׁנַיִם מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,

יוֹצֵאת אִשָּׁה בְעִיר שֶׁל זָהָב,

וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִים לְעֵדוּת.

וְאֶחָד מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

הַשֶּׁרֶץ בְּפִי חֻלְדָּה וּמְהַלֶּכֶת עַל גַּבֵּי כִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה,

סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע,                 סְפֵקוֹ טָהוֹר:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את שלשת הדברים שאמרו לפני רבי עקיבא. עיר של זהב, מפריחי יונים, השרץ בפי חולדה.

פרק ב - משנה ח

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,

עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לוֹ וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ.

עַל סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִים,         שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס.

וְעַל שְׁיָרֵי תַנּוּר                  אַרְבָּעָה,                  שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה.

וְהוֹדוּ לוֹ

 וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ,

עַל כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו זֶה בְּצַד זֶה,

שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא          מְטַמֵּא

וַחֲכָמִים                  מְטַהֲרִין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבחין בשלשת הדברים של רבי עקיבא. שניים שהודו לו ואחד שחכמים חלקו עליו.

פרק ב - משנה ט

הוּא הָיָה אוֹמֵר,

הָאָב זוֹכֶה לַבֵּן, בַּנּוֹי, וּבַכֹּחַ, וּבָעֹשֶׁר, וּבַחָכְמָה, וּבַשָּׁנִים,

וּבְמִסְפַּר הַדּוֹרוֹת לְפָנָיו וְהוּא הַקֵּץ,

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא) קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ,

אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו), וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה,

וְנֶאֱמַר (שם), וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה:

1.    עיצוב המשנה  מסייע להבנת חמשת הדברים שהאב זוכה לבנו ואת הדיוק מהפסוקים בנוגע לחישוב הקץ.

פרק ב - משנה י

אַף הוּא הָיָה אוֹמֵר,

חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁל                       שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל,                     שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ

          מִשְׁפַּט אִיּוֹב,                               שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ

          מִשְׁפַּט הַמִּצְרִיִּים,                       שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ

          מִשְׁפַּט גּוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבֹא,      שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ

          מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם,               שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר,

מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת,

שֶׁנֶּאֱמַר וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מרשימת חמשת הדברים שעניינם שנים עשר חודש.

2.    העיצוב מבהיר את דעתו החולקת של רבי יוחנן בן נורי בקשר למשפט הרשעים.

פרק ג

פרק ג - משנה א

כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל שֶׁנֶּחְלְקוּ, וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ הַבַּיִת,

רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס        מְטַהֵר,

וַחֲכָמִים                            מְטַמְּאִין.

כֵּיצַד.

הַנּוֹגֵעַ בְּכִשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים מִן הַנְּבֵלָה אוֹ נוֹשְׂאָן,

וּבַמֵּת, הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וּמַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת

אוֹ נוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וְכַחֲצִי זַיִת מַאֲהִיל עָלָיו,

וּמַאֲהִיל עַל כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים,

מַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת וְכַחֲצִי זַיִת מַאֲהִיל עָלָיו,

רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס        מְטַהֵר

וַחֲכָמִים                            מְטַמְּאִין.

אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת,

אוֹ מַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת,              טָהוֹר.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר,

אַף בָּזֶה        רַבִּי דוֹסָא     מְטַהֵר

וַחֲכָמִים        מְטַמְּאִין.

הַכֹּל טָמֵא, חוּץ מִן הַמַּגָּע עִם הַמַּשָּׂא, וְהַמַּשָּׂא עִם הָאֹהֶל.

זֶה הַכְּלָל,     כֹּל שֶׁהוּא      מִשֵּׁם אֶחָד,             טָמֵא.

מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת,           טָהוֹר:

1.    עיצוב המשנה מוביל את שני המקרים המפורטים אל עבר הכלל שבשתי השורות האחרונות של המשנה.

2.    עיצוב דברי רבי מאיר מסייע להבנתם.

פרק ג - משנה ב

אֹכֶל פָּרוּד,              אֵינוֹ מִצְטָרֵף,

דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

מִצְטָרֵף.

מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן,  

דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אֵין מְחַלְּלִין.

מַטְבִּילִין יָדַיִם לַחַטָּאת,

דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אִם נִטְמְאוּ יָדָיו, נִטְמָא גוּפוֹ:

1.    עיצוב המשנה מעמיד יפה את שלשת הנושאים בהם נחלקו רבי דוסא וחכמים. אוכל פרוד, חילול על אסימון, טבילת ידים לחטאת.

פרק ג - משנה ג

מְעֵי אֲבַטִּיחַ וּקְנִיבַת יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה,

רַבִּי דוֹסָא     מַתִּיר לְזָרִים,

וַחֲכָמִים        אוֹסְרִין.

חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גְּזוּזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרַס, חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז,

דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

חָמֵשׁ רְחֵלוֹת כָּל שֶׁהֵן:

1.    עיצוב המשנה שהיא המשך הקודמת מחדד המחלוקות שבין רבי דוסא וחכמים.

פרק ג - משנה ד

כָּל הַחוֹצָלוֹת טְמֵאוֹת טְמֵא מֵת,

דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

מִדְרָס.

כָּל הַקְּלִיעוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל גַּלְגִּילוֹן

 דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

כֻּלָּם טְמֵאוֹת, חוּץ מִשֶּׁל צַמָּרִים:

1.    עיצוב המשנה כמו הקודמת.

פרק ג - משנה ה

הַקֶּלַע שֶׁבֵּית קִבּוּל שֶׁלָּהּ אָרוּג,               טְמֵאָה.

וְשֶׁל עוֹר,

רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס        מְטַהֵר

וַחֲכָמִים                            מְטַמְּאִין.

נִפְסַק בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ,                          טְהוֹרָה.

בֵּית הַפָּקִיעַ שֶׁלָּהּ,                                  טְמֵאָה:

1.    עיצוב המשנה מרה עוד מחלוקת בין רבי דוסא וחכמים . העיצוב מבהיר דינים נוספים הנוגעים לקלע.

פרק ג - משנה ו

הַשְּׁבוּיָה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה,

דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא

          וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,   יֵשׁ שְׁבוּיָה אוֹכֶלֶת וְיֵשׁ שְׁבוּיָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת.

כֵּיצַד.

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי,             אוֹכֶלֶת,

שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.

וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית,

וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אָנִי,                               אֵינָהּ אוֹכֶלֶת:

1.    העיצוב מחדד עוד מחלוקת בין רבי דוסא וחכמים.

פרק ג - משנה ז

אַרְבָּעָה סְפֵקוֹת

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ    מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים        מְטַהֲרִין.

כֵּיצַד.

הַטָּמֵא עוֹמֵד                     וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר,

הַטָּהוֹר עוֹמֵד                    וְהַטָּמֵא עוֹבֵר,

טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד       וְטָהֳרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

טָהֳרָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד        וְטֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

סָפֵק נָגַע                           סָפֵק לֹא נָגַע,

סָפֵק הֶאֱהִיל                     סָפֵק לֹא הֶאֱהִיל,

סָפֵק הֵסִיט                       סָפֵק לֹא הֵסִיט,

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ    מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים        מְטַהֲרִין:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת לשונותיה המקבילות. בתחילת המשנה כותרת ואחר כך פירוט כפול ארבע פעמים. ולבסוף המחלוקת בין רבי יהושע לחכמים.

פרק ג - משנה ח

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים         רַבִּי צָדוֹק     מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים        מְטַהֲרִין.

מַסְמֵר הַשֻּׁלְחָנִי,

וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת,

וּמַסְמֵר שֶׁל אֶבֶן שָׁעוֹת,

רַבִּי צָדוֹק     מְטַמֵּא

וַחֲכָמִים        מְטַהֲרִין:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מרשימת שלשת הדברים עליהם יש מחלוקת בין רבי צדוק לחכמים.

פרק ג - משנה ט

אַרְבָּעָה דְבָרִים        רַבָּן גַּמְלִיאֵל            מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים                  מְטַהֲרִין.

כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתָּכוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים,

וּתְלוֹי הַמַּגְרֵדוֹת,

וְגָלְמֵי כְלֵי מַתָּכוֹת,

וְטַבְלָא שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנָיִם.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם,

אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,

הַגָּדוֹל                     טָמֵא

וְהַקָּטָן                    טָהוֹר:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת הכותרת "ארבעה דברים".

2.    באשר לטבלא שנחלקה לשניים יש תוספת הבהרה מעוצבת בדעת חכמים.

פרק ג - משנה י

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי.

אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת,

וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב,

וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין.

אָמְרוּ לוֹ,

מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין עַל יִשְׂרָאֵל

לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וָחֹרִי:

1.    עיצוב המשנה מתחייב מחמת הכותרת "שלשה דברים".

2.    עיצוב השיח שבין רבן גמליאל לחכמים מבהיר את ה טיעונים לכאן ולכאן.

פרק ג - משנה יא

אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל.

מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת,

וּמְנִיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב,

וְעוֹשִׂים גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים.

וַחֲכָמִים        אוֹסְרִים:

1.    עיצוב משנה זאת גם מתבקש מחמת הכותרת "שלשה דברים".

פרק ג - משנה יב

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים         רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה         מַתִּיר,

וַחֲכָמִים                            אוֹסְרִין.

פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ,

וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב,

וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אֲבָל מְקַרְצְפִין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אֵין מְקָרְדִין אַף לֹא מְקַרְצְפִין:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת הכותרת "שלשה דברים".

2.    עיצוב החלק השני של המשנה מחדד את המחלוקת המשולשת בנוגע לניקוי הבהמה ביום טוב.

פרק ד

פרק ד - משנה א

אֵלּוּ דְבָרִים מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל.

בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         תֵּאָכֵל.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           לֹא תֵאָכֵל.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         שְׂאֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           זֶה וָזֶה בְּכַזָּיִת:

1.    עיצוב המשנה מתחייב מחמת הכותרת שבשורה הראשונה. עיצוב שתי המחלוקות מתבקש מן העיניין.

פרק ד - משנה ב

בְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב,           הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת

 וְאֶפְרוֹחַ שֶׁיָּצָא מִן הַבֵּיצָה,          הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהוּא אָסוּר.

הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         יַחְפֹּר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           לֹא יִשְׁחֹט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן.

וּמוֹדִים שֶׁאִם שָׁחַט,          שֶׁיַּחְפֹּר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה.

שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא:

1.    עיצוב המשנה מראה שהיא עוסקת בשני נושאים. נולד כיסוי הדם לאחר השחיטה . בראשון אין מחלוקת ובשני יש מחלוקת.

פרק ד - משנה ג

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         הֶבְקֵר לָעֲנִיִּים, הֶבְקֵר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           אֵינוֹ הֶבְקֵר,

עַד שֶׁיֻּבְקַר אַף לָעֲשִׁירִים כַּשְּׁמִטָּה.

כָּל עָמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל קַב קַב, וְאֶחָד שֶׁל אַרְבָּעָה קַבִּין, וּשְׁכָחוֹ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵינוֹ שִׁכְחָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           שִׁכְחָה:

1.    עיצוב המשנה מתחייב מחמת המחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל.

פרק ד - משנה ד

הָעֹמֶר שֶׁהוּא סָמוּךְ לַגַּפָּה וְלַגָּדִישׁ וְלַבָּקָר וְלַכֵּלִים, וּשְׁכָחוֹ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵינוֹ שִׁכְחָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           שִׁכְחָה:

1.    כנ"ל.

פרק ד - משנה ה

כֶּרֶם רְבָעִי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵין לוֹ חֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִעוּר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           יֶשׁ לוֹ חֹמֶשׁ וְיֶשׁ לוֹ בִעוּר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלְלוֹת, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִים לְעַצְמָן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           כֻּלּוֹ לַגָּת

1.    כנ"ל.

פרק ד - משנה ו

חָבִית שֶׁל זֵיתִים מְגֻלְגָּלִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַקֵּב.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           צָרִיךְ לְנַקֵּב.

וּמוֹדִים, שֶׁאִם נִקְּבָהּ וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים,

שֶׁהִיא טְהוֹרָה

 הַסָּךְ בְּשֶׁמֶן טָהוֹר וְנִטְמָא, יָרַד וְטָבַל,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְנַטֵּף, טָהוֹר

          וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן

 וְאִם הָיָה שֶׁמֶן טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ

          בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר

מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל,

טוֹפֵחַ וּמַטְפִּיחַ:

1.    עיצוב משנה זאת מתבקש מחמת מחלוקות בית שמאי ובית הלל. העיצוב מסייע להבין את הערת רבי יהודה.

פרק ד - משנה ז

הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת                        בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִינָר,

כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה.

וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה,

אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בְאִסָּר הָאִיטַלְקִי.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   פּוֹטֵר הוּא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט יָשָׁן,

וּבֵית הִלֵּל                                   אוֹסְרִין.

אֵיזֶהוּ גֵט יָשָׁן.

כָּל שֶׁנִּתְיַחֵד עִמָּהּ אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ.

הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְפֻנְדְּקִי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט שֵׁנִי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                     צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט שֵׁנִי.

אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין.

אֲבָל אִם נִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין,

אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט שֵׁנִי,

מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַס בָּהּ:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת המחלוקות בין בית שמאי לבית הלל בענייני קידושין וגיטין.

פרק ד - משנה ח

בֵּית שַׁמַּאי              מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִים,

וּבֵית הִלֵּל               אוֹסְרִין.

חָלְצוּ,

בֵּית שַׁמַּאי              פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה,

וּבֵית הִלֵּל               מַכְשִׁירִין.

נִתְיַבְּמוּ,

בֵּית שַׁמַּאי              מַכְשִׁירִין,

וּבֵית הִלֵּל               פּוֹסְלִין.

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ פוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין,

לֹא נִמְנְעוּ בֵית שַׁמַּאי         מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל,

וְלֹא בֵית הִלֵּל                    מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית שַׁמָּאי.

וְכָל הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין,

לֹא נִמְנְעוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂים טָהֳרוֹת אֵלּוּ עַל גַּב אֵלּוּ:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת המחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל.

2.    עיצוב החלק האחרון של המשנה (חמש השורות האחרונות) עקרוני וחשוב והעיצוב מסייע להבין את הבשורה שבדברים.

פרק ד - משנה ט

שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד מֻפְנֶה,

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת וְעָשָׂה בָהּ מֻפְנֶה מַאֲמָר,

וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַלָּה תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וַחֲלִיצָה,

וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ,                אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו:

1.    המשנה מעוצבת בצורה המחדדת את המקרה ומבהירה את מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

פרק ד - משנה י

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           שַׁבָּת אֶחָת.

הַמַּפֶּלֶת לְאוֹר שְׁמֹנִים וְאֶחָד,

בֵּית שַׁמַּאי                        פּוֹטְרִין מִן הַקָּרְבָּן,

וּבֵית הִלֵּל                         מְחַיְּבִין.

סָדִין בְּצִיצִית,

בֵּית שַׁמַּאי                        פּוֹטְרִין,

וּבֵית הִלֵּל                         מְחַיְּבִים.

כַּלְכָּלַת הַשַּׁבָּת,

בֵּית שַׁמַּאי                        פּוֹטְרִין,

וּבֵית הִלֵּל                         מְחַיְּבִין:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת הנושאים השונים שנחלקו בהם בית שמאי ובית הלל.

פרק ד - משנה יא

מִי שֶׁנָּדַר נְזִירוּת מְרֻבָּה וְהִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           נָזִיר בַּתְּחִלָּה.

מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ,

אֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּדַר שְׁתַּיִם וְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּדַר חָמֵשׁ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין כָּאן נְזִירוּת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם, שֶׁיִּהְיֶה נָזִיר שְׁתָּיִם:

1.    עיצוב המשנה מבהיר המקרים ומחדד המחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל.

פרק ד - משנה יב

אָדָם שֶׁהוּא נָתוּן תַּחַת הַסֶּדֶק,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           אָדָם חָלוּל הוּא,

וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת שבין בית שמאי לבית הלל.

פרק ה

פרק ה - משנה א

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁשָּׁה דְבָרִים מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל.

דַּם נְבֵלוֹת,

בֵּית שַׁמַּאי              מְטַהֲרִין,

וּבֵית הִלֵּל               מְטַמְּאִין.

בֵּיצַת הַנְּבֵלָה, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק, מֻתֶּרֶת. וְאִם לָאו, אֲסוּרָה,

כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי.

וּבֵית הִלֵּל               אוֹסְרִין.

וּמוֹדִים בְּבֵיצַת טְרֵפָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁגָּדְלָה בְאִסּוּר

 דַּם נָכְרִית וְדַם טָהֳרָה שֶׁל מְצֹרַעַת,

בֵּית שַׁמַּאי              מְטַהֲרִין.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ.

אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה,

כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִים אֶלָּא בְטוֹבָה.

הַחֵמֶת,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   צְרוּרָה עוֹמֶדֶת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                     אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרוּרָה:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת הכותרת "ששה דברים"

פרק ה - משנה ב

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שִׁשָּׁה דְבָרִים מִקֻּלֵי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל.

הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל,

כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           אֵינוֹ עוֹלֶה וְאֵינוֹ נֶאֱכָל.

תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל שֶׁמֶן, וַעֲנָבִים עַל יַיִן,

כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           אֵין תּוֹרְמִין

 הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         קִדֵּשׁ שׁוּרָה אַחַת,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           קִדֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.

הַמְּעִיסָה,

בֵּית שַׁמַּאי                        פּוֹטְרִין

וּבֵית הִלֵּל                         מְחַיְּבִין.

מַטְבִּילִין בְּחַרְדָּלִית,

כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           אֵין מַטְבִּילִין.

גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר עַרְבֵי פְסָחִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעָרְלָה, כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקָּבֶר:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת הכותרת "ששה דברים"

פרק ה - משנה ג

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה דְבָרִים מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל.

קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם,

כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם.

מֵי חַטָּאת שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן,

בֵּית שַׁמַּאי                        מְטַהֲרִין,

וּבֵית הִלֵּל                         מְטַמְּאִין

 הַקֶּצַח,

בֵּית שַׁמַּאי                        מְטַהֲרִין

וּבֵית הִלֵּל                         מְטַמְּאִין.

וְכֵן לַמַּעַשְׂרוֹת:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת הכותרת "שלשה דברים"

פרק ה - משנה ד

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שְׁנֵי דְבָרִים מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל.

דַּם יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                     מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ.

וּמוֹדִים בְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב                  שֶׁהוּא מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת הכותר "שני דברים". (הדבר הראשון במשנתנו והדבר השני במשנה הבאה).

פרק ה - משנה ה

אַרְבָּעָה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

מֵתוּ הַנְּשׂוּאִים לַאֲחָיוֹת,                        הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.

וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ,                       יוֹצִיאוּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּאי,             יְקַיְּמוּ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           יוֹצִיאוּ:

1.    כנ"ל.

פרק ה - משנה ו

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.

אָמְרוּ לוֹ,

עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל.

אָמַר לָהֶן,

מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,

                                                            שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ.

הוּא הָיָה מְטַמֵּא שְׂעַר הַפְּקֻדָּה וְדַם הַיָּרוֹק.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

הוּא הָיָה מַתִּיר שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בְחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ,

וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין מַשְׁקִין לֹא אֶת הַגִּיֹּרֶת וְלֹא אֶת שִׁפְחָה הַמְשֻׁחְרֶרֶת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַשְׁקִין.

אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְּכַרְכְּמִית שִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת שֶׁהָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם,

וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.

אָמַר לָהֶם,    דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ.

וְנִדּוּהוּ,

וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה,

שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא

כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל.

וְאֶת מִי נִדּוּ, אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲנוֹךְ,               שֶׁפִּקְפֵּק בְּטָהֳרַת יָדָיִם

          וּכְשֶׁמֵּת,        שָׁלְחוּ בֵית דִּין וְהִנִּיחוּ אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ.

מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ:

1.    משנה ארוכה זאת מעוצבת על חלקיה השונים.

2.    המשא ומתן בין חכמים לעקביא מפתיע. העיצוב מחדד את השיח ביניהם.

3.    המסורת האחרת על אלעזר בן חנוך מעוצבת ומבהירה .

פרק ה - משנה ז

בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ,

בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר.

אָמַר לוֹ,       וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ.

אָמַר לוֹ,       אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים.

אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי, וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן.

אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין.

מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין.

אָמַר לוֹ,       אַבָּא, פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ.

אָמַר לוֹ,       אֵינִי מַפְקִיד.

אָמַר לוֹ,       שֶׁמָּא עִילָה מָצָאתָ בִי.

אָמַר לוֹ,       לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ:

1.    עיצוב משנה זאת מחדד את השיחה הנוגעת ללב שבין הבן לאביו.

פרק ו

פרק ו - משנה א

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְבָרִים.

שֶׁמְּמָאֲנִים אֶת הַקְּטַנּוֹת,

וְשֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד,

וְשֶׁנִּסְקַל תַּרְנְגוֹל בִּירוּשָׁלַיִם עַל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ,

וְעַל הַיַּיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְנַסֵּךְ עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ,

וְעַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרַב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת חמשת הדברים שעליהם העיד רבי יהודה בן בבא.

פרק ו - משנה ב

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן אֱלִינָתָן אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי,

עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁהוּא טָמֵא,

שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,         לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי.

אָמְרוּ לוֹ,      וַהֲלֹא קַל וָחֹמֶר.

וּמַה מִן הַחַי שֶׁהוּא טָהוֹר, אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא,

הַמֵּת שֶׁהוּא טָמֵא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיֶה אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא.

אָמַר לָהֶם,    לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי.

דָּבָר אַחֵר,     מְרֻבָּה טֻמְאַת הַחַיִּים מִטֻּמְאַת הַמֵּתִים,

שֶׁהַחַי עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו, לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְגָדִים,

וְעַל גַּבָּיו מַדָּף לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין,

מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא:

1.    עיצוב המשנה מחדד את הויכוח ההלכתי בין התנאים.

פרק ו - משנה ג

כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבָר מִן הַחַי,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                      מְטַמֵּא,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא   מְטַהֲרִים

 עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבָר מִן הַחַי,

רַבִּי נְחוּנְיָא                       מְטַמֵּא,

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֲרִין.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר,     מָה רָאִיתָ לְטַמֵּא כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבָר מִן הַחַי.

אָמַר לָהֶם,                        מָצִינוּ אֵבֶר מִן הַחַי כְּמֵת שָׁלֵם.

מַה הַמֵּת, כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא,

אַף אֵבֶר מִן הַחַי, כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה טָמֵא.

אָמְרוּ לוֹ,                          לֹא, אִם טִמֵּאתָ כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת,

שֶׁכֵּן טִמֵּאתָ עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ,

תְּטַמֵּא כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבָר מִן הַחַי,

שֶׁכֵּן טִהַרְתָּ עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ הֵימֶנּוּ.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא,      מָה רָאִיתָ לְטַמֵּא עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבָר מִן הַחַי.

אָמַר לָהֶם,                        מָצִינוּ אֵבֶר מִן הַחַי כְּמֵת שָׁלֵם.

מַה הַמֵּת, עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא,

אַף אֵבֶר מִן הַחַי, עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה טָמֵא.

אָמְרוּ לוֹ,                          לֹא, אִם טִמֵּאתָ עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת,

שֶׁכֵּן טִמֵּאתָ כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ,

תְּטַמֵּא עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבָר מִן הַחַי,

שֶׁכֵּן טִהַרְתָּ כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר,     מָה רָאִיתָ לַחֲלֹק מִדּוֹתֶיךָ,

אוֹ טַמֵּא בִשְׁנֵיהֶם אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם.

אָמַר לָהֶם,                        מְרֻבָּה טֻמְאַת הַבָּשָׂר מִטֻּמְאַת הָעֲצָמוֹת,

שֶׁהַבָּשָׂר נוֹהֵג בַּנְּבֵלוֹת וּבַשְּׁרָצִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֲצָמוֹת.

דָּבָר אַחֵר,                         אֵבֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי, מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל.

חָסֵר הַבָּשָׂר,            טָמֵא.

חָסֵר הָעֶצֶם,            טָהוֹר.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא,      מָה רָאִיתָ לַחֲלֹק מִדּוֹתֶיךָ,

אוֹ טַמֵּא בִשְׁנֵיהֶם אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם.

אָמַר לָהֶם,                        מְרֻבָּה טֻמְאַת הָעֲצָמוֹת מִטֻּמְאַת הַבָּשָׂר,

שֶּׁהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי                        טָהוֹר

                                        וְאֵבָר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, וְהוּא כִבְרִיָּתוֹ,        טָמֵא.

דָּבָר אַחֵר,                         כַּזַּיִת בָּשָׂר מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל,

וְרֹב עֲצָמוֹת מְטַמְּאִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל.

חָסֵר הַבָּשָׂר,            טָהוֹר.

חָסֵר רֹב עֲצָמוֹת,     אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִלְּטַמֵּא בְאֹהֶל,

מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא.

דָּבָר אַחֵר,                         כָּל בְּשַׂר הַמֵּת, שֶׁהוּא פָחוֹת מִכַּזַּיִת,       טָהוֹר.

רֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל מֵת,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם רֹבַע,                     טְמֵאִין.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,       מָה רָאִיתָ לְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם.

אָמַר לָהֶם,                        לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּמֵּת, שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֹב וְרֹבַע וְרָקָב,

תֹּאמְרוּ בַחַי שֶׁאֵין בּוֹ רֹב וְרֹבַע וְרָקָב:

1.    למשנה ארוכה זאת יש תבנית שחוזרת על עצמה כמה פעמים. העיצוב מחדד את התבנים ומציג את ההקבלות בין המקרים השונים שהתבנית חוזרת בהם.

פרק ז

פרק ז - משנה א

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק

עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת,          שֶׁאֵין בּוֹ לַכֹּהֵן כְּלוּם,

שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                             חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן כְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                 אֵין חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן

אֶלָּא כְפִדְיוֹן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:

1.    עיצוב המשנה מתבקש כדי לעמוד על מחלוקת רבי אליעזר וחכמים.

פרק ז - משנה ב

הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק

עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים,               שֶׁהוּא טָהוֹר.

שֶׁמִּשְׁנָה רִאשׁוֹנָה,    חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים, לֹא פָסְלוּ צִירָן:

1.    עיצוב המשנה מתבקש בהשוואת משנה ראשונה לעדות רבי צדוק. 

פרק ז - משנה ג

הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק

עַל זוֹחֲלִין שֶׁרַבּוּ עַל הַנּוֹטְפִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים.

מַעֲשֶׂה הָיָה בְּבִירַת הַפִּלְיָא, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִכְשִׁירוּהוּ:

1.    העיצוב מתבקש בהשוואת עדות רבי צדוק עם סיפור המעשה.

פרק ז - משנה ד

הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק

עַל זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵה אֱגוֹז, שֶׁהֵן כְּשֵׁרִים.

מַעֲשֶׂה הָיָה בְאָהֳלְיָא, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהִכְשִׁירוּהוּ:

1.    כנ"ל.

פרק ז - משנה ה

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יָקִים אִישׁ הֲדַר

עַל קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ, שֶׁהוּא טָמֵא.

שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר         מְטַהֵר.

הֵעִיד רַבִּי פַּפְּיַס

עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירוּת,

שֶׁאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים, שֶׁמְּגַלֵּחַ הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים.

וְאִם גִלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד,            יָצָא,

שֶׁיּוֹם שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן:

1.    עיצוב המשנה מראה שתי עדויות שונות. כל אחת מהן מעוצבת בעצמה.

פרק ז - משנה ו

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפְּיַס

עַל וָלָד שֶׁל שְׁלָמִים, שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים.

שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר          שֶׁוְּלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             יִקְרָב.

אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס,

אֲנִי מֵעִיד שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים,

וַאֲכַלְנוּהָ בַפֶּסַח וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את המחלוקת שעליה העידו רבי יהושע ורבי פפיס וכן את המעשה שמביא רבי פפיס לחיזור עדותו.

פרק ז - משנה ז

הֵם הֵעִידוּ               עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים, שֶׁהֵן טְמֵאוֹת.

שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר         מְטַהֵר.

הֵם הֵעִידוּ               עַל תַּנּוּר שֶׁחִתְּכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, שֶׁהוּא טָמֵא.

שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר         מְטַהֵר.

הֵם הֵעִידוּ               שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּכָל אֲדָר.

שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים         עַד הַפּוּרִים

 הֵם הֵעִידוּ              שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנָאי.

וּמַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָלַךְ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהֶגְמוֹן בְּסוּרְיָא וְשָׁהָה לָבֹא,

וְעִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי לִכְשֶׁיִּרְצֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

וּכְשֶׁבָּא אָמַר רוֹצֶה אָנִי, וְנִמְצֵאת הַשָּׁנָה מְעֻבָּרֶת:

1.    עיצוב המשנה מראה את סדרת העדויות שממשיכים להעיד רבי יהושע ורבי פפיס.

2.    כדאי לציין את עדות התנאים על דעתו של רבי אליעזר בתנורו של עכנאי ועל העדות הנוגעת לרבן גמליאל בדבר עיבור השנה.

פרק ז - משנה ח

הֵעִיד מְנַחֵם בֶּן סִגְנַאי

עַל מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים         שֶׁהוּא טָמֵא,

וְשֶׁל צַבָּעִים             שֶׁהוּא טָהוֹר.

שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים                                                 חִלּוּף הַדְּבָרִים

1.    עיצוב המשנה מראה מה החשיבות של עדותו של מנחם בן סגנאי כלפי הדעה האחרת.

פרק ז - משנה ט

הֵעִיד רַבִּי נְחוּנְיָא בֶן גֻּדְגְּדָא

עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְגֵט.

וְעַל קְטַנָּה בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן,     שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה,

וְאִם מֵתָה, בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ.

וְעַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בַבִּירָה,          שֶׁיִּתֵּן אֶת דָּמָיו.

וְעַל הַחַטָּאת הַגְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לָרַבִּים, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת,

מִפְּנֵי תִקּוּן הַמִּזְבֵּחַ:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את סדרת העדויות של נחוניא בן גדגדא. כדאי לשים לב לעדות בנוגע לתקנת השבים המכונה תקנת מריש (קורה).

פרק ח

פרק ח - משנה א

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא

עַל דַּם נְבֵלוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר.

הֵעִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בְּתֵירָא

עַל אֵפֶר חַטָּאת שֶׁנָּגַע טָמֵא בְמִקְצָתוֹ, שֶׁטִּמֵּא אֶת כֻּלּוֹ.

 הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא,

עַל הַסֹּלֶת וְעַל הַקְּטֹרֶת וְהַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים 

שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָם, שֶׁפָּסַל אֶת כֻּלָּם:

1.    העיצוב מעמיד יפה את עדיות התנאים בזו אחר זו.

פרק ח - משנה ב

הֵעִיד רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה הַכֹּהֵן

עַל קְטַנָּה בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה

כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה.

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרַבִּי זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב

עַל תִּינוֹקֶת שֶׁהֻרְהֲנָה בְאַשְׁקְלוֹן, וְרִחֲקוּהָ בְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ,

וְעֵדֶיהָ מְעִידִים אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמָאָה.

אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים,

          אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם שֶׁהֻרְהֲנָה, הַאֲמִינוּ, שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמָאָה.

וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה, אַל תַּאֲמִינוּ שֶׁהֻרְהָנָה:

1.    עיצוב המשנה מראה את שתי העדויות השונות שבמשנה.

2.    בנוגע לעדות השנייה העיצוב מבליט את הוכוח בין החכמים בנוגע לתינוקת שהרהנה באשקלון.

פרק ח - משנה ג

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא

עַל אַלְמָנַת עִסָּה שֶׁהִיא כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה,

שֶׁהָעִסָּה כְשֵׁרָה לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,

קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה, שֶׁגָּזַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי

שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין עַל כָּךְ.

הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק, אֲבָל לֹא לְקָרֵב:

1.    עיצוב המשנה מסייע להאזין לויכוח שבין התנאים בנוגע לאלמנת עסה.

פרק ח - משנה ד

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר, אִישׁ צְרֵדָה,

עַל אַיִל קַמְצָא,                           דָּכָן.

וְעַל מַשְׁקֵה בֵית מִטְבְּחַיָּא,           דְּאִינּוּן דַּכְיָן.

וּדְיִקְרַב בְּמִיתָא,                         מִסְתָּאָב.

וְקָרוּ לֵיהּ,     יוֹסֵי שָׁרְיָא:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבחין בהלכות המנוסחות בארמית של רבי יוסי בן יועזר.

פרק ח - משנה ה

הֵעִיד רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם נְחֶמְיָה, אִישׁ בֵּית דְּלִי,

שֶׁמַּשִּׂיאִים הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ

עַל עֲצָמוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְדִיר הָעֵצִים,         אָמְרוּ חֲכָמִים,       

מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר:

1.    עיצוב המשנה מראה שלפנינו שתי עדויות שונות.

2.    לגבי עדות רבי יהושע העיצוב מבהיר מה הייתה כוונת חכמים.

פרק ח - משנה ו

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,

שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ בוֹנִים בַּהֵיכָל, עוֹשִׂים קְלָעִים לַהֵיכָל וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת,

אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִים מִבַּחוּץ וּבָעֲזָרָה בּוֹנִים מִבִּפְנִים.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

שָׁמַעְתִּי, שֶׁמַּקְרִיבִין                     אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת,

וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים               אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים,

קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,          אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה

          שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא:

1.    עיצוב המשנה מבליט את המעבר מהביטוי "העיד" לביטוי "שמעתי", וזאת בנוגע לנושאים הקשורים למקדש.

פרק ח - משנה ז

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי

          שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב,

אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ.

מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ,

וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ.

כְּגוֹן אֵלּוּ, אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם,

שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ'

וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם:

1.    משנה רעיונית זאת החותמת את המסכת מעוצבת באופן המבליט את ההיגדים והרעיונות של רבן יוחנן בן זכאי והתנאים האחרים בעיקבותיו.