מסכת בבא קמא

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין

 הַשּׁוֹר                     וְהַבּוֹר                     וְהַמַּבְעֶה                           וְהַהֶבְעֵר

 לֹא הֲרֵי הַשּׁוֹר                                      כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה

                                                            וְלֹא הֲרֵי הַמַּבְעֶה

כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר.

וְלֹא זֶה וָזֶה,                                          שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים,

כַּהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים.

וְלֹא זֶה וָזֶה,                                          שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק,

כַּהֲרֵי הַבּוֹר,

שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק.

הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן,   שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק         וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ

 וּכְשֶׁהִזִּיק,

חָב הַמַּזִּיק

לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמיֵ נֶזֶק                     בְּמֵיטַב הָאָרֶץ:

1.    עיצוב המשנה במתכונת של טבלא מראה את החלוקה בין ארבע אבות הנזיקין ואת ההשוואות שהמשנה עורכת ביניהם.

2.    בשבע השורות האחרונות בולטת החזרה על הפועל היזיק. הצליל של המילה יוצר מנגינה מיוחדת למשנה הזאת. 

פרק א - משנה ב

כָּל שֶׁחַבְתִּי בִשְׁמִירָתוֹ,                                     הִכְשַׁרְתִּי אֶת נִזְקוֹ.

הִכְשַׁרְתִּי בְמִקְצָת נִזְקוֹ, חַבְתִּי בְתַשְׁלוּמִין        כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ.

נְכָסִים          שֶׁאֵין בָּהֶם מְעִילָה

נְכָסִים          שֶׁל בְּנֵי בְרִית,

נְכָסִים          הַמְיֻחָדִים,

וּבְכָל מָקוֹם חוּץ      מֵרְשׁוּת הַמְיֻחֶדֶת לַמַּזִּיק

וּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק.

וּכְשֶׁהִזִּיק

חָב הַמַּזִּיק  

לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק           בְּמֵיטַב הָאָרֶץ:

1.    העיצוב מראה שחתימת משנה זאת זהה לחתימתה של המשנה הקודמת. לבד מהחתימה, העיצוב מלמד שיש במשנה שלשה חלקים. מתי חייב אדם על ניזקי ממונו, על אלו נכסים הוא חייב, ובאיזה מקום שהזיק הוא חייב.

2.    למשנה סגנון חידתי (לשון ירושלמית כפי דברי הגמרא בדף ו:) והעיצוב מסייע לפצח את כוונת ההיגדים העמומים.

3.    העיצוב של החלק השני מבליט את שאלת הנכסים. העיצוב של החלק השלישי מבליט את שאלת המקום.

פרק א - משנה ג

שׁוּם כֶּסֶף, וְשָׁוֶה כֶסֶף,      

בִּפְנֵי בֵית דִּין, וְעַל פִּי עֵדִים בְּנֵי חוֹרִין בְּנֵי בְרִית.

וְהַנָּשִׁים בִּכְלָל הַנֶּזֶק.

וְהַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק בַּתַּשְׁלוּמִין:

1.    עיצוב משנה קצרה זאת מחייב להבין את ההיגדים הקצרים בפני עצמם ואת הקשר ביניהם. המשנה קובעת כיצד נקבעים תשלומי הנזק ועל סמך איזו עדות מחייבים את המזיק לשלם.

2.    העיצוב מלמד שכל שורה היא הלכה נפרדת. השורה הרביעית מלמדת שלפעמים גם הניזק וגם המזיק משתתפים בתשלום הנזק (שור תם משלם חצי נזק).  

פרק א - משנה ד

חֲמִשָּׁה תַמִּין וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִין,

הַבְּהֵמָה                  אֵינָהּ מוּעֶדֶת

לֹא לִגַּח

וְלֹא לִגֹּף

וְלֹא לִשֹּׁךְ 

וְלֹא לִרְבֹּץ

וְלֹא לִבְעֹט

הַשֵּׁן              מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ,

הָרֶגֶל            מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ,

וְשׁוֹר             הַמּוּעָד,

וְשׁוֹר             הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק,

וְהָאָדָם

הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ,             הֲרֵי אֵלּוּ מוּעָדִין

 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי תַרְבּוּת                 אֵינָן מוּעָדִין.

וְהַנָּחָשׁ                    מוּעָד לְעוֹלָם.

מַה בֵּין תָּם לְמוּעָד.           אֶלָּא שֶׁהַתָּם                      מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ,

וּמוּעָד                     מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּה:

1.    העיצוב מראה שבמשנתנו שלשה נושאים. רשימת התמים והמועדים,  חיות מסוכנות, ההבדל בין תם למועד.

2.    עיצוב החלק הראשון מבליט את שתי רשימות החמש חמש.

3.    עיצוב החלק השלישי מבליט את ההבדל בין תם למועד.

פרק ב

פרק ב - משנה א

כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת. לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ.

הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר.

הָיְתָה מְבַעֶטֶת אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ

וְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים,                     מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וְשִׁבְּרַתּוֹ, וְנָפַל עַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ,

עַל הָרִאשׁוֹן                       מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,

וְעַל הָאַחֲרוֹן                      מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר.

הָיָה דְלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלָיו,

אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים,               מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:

1.    העיצוב מראה שבמשנתנו שני חלקים נזק הבהמה המהלכת ונזק התרנגולין המהלכים.

2.    עיצוב הצד השמאלי מראה את הדין נזק שלם או חצי נזק. הדבר תלוי בצורת ההליכה. האם הליכה רגילה או הליכה לא שגרתית.  

פרק ב - משנה ב

כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת.            לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ.

הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת      לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת.

אָכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים,                מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק,

אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,                   פָּטוּר.

אִם נֶהֱנֵית,                                  מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.

כֵּיצַד                      מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.

אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה,                            מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.

מִצִּדֵּי הָרְחָבָה,                            מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה.

מִפֶּתַח הַחֲנוּת,                            מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.

מִתּוֹךְ הַחֲנוּת,                             מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה:

1.    משנתנו עוסקת בנזקי שן. העיצוב מראה היטב את שני החלקים. ההבדל בין אכילה רגילה לנזק באכילה לא נורמלית. ההבדל בדין בין המקומות שמהם אכלה הבהמה.

2.    העיצוב מבליט בחלק השני את ההבדל בין התשלום על הנזק או התשלום על הנאת הבהמה. 

פרק ב - משנה ג

הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגָּג וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים,             מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין.

הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ            לַגָּדִישׁ,

אָכַל   הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק      הַגָּדִישׁ,

עַל הַחֲרָרָה                        מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,

וְעַל הַגָּדִישׁ                        מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת ההבדל בין דין חצי נזק לדין נזק שלם. ובין החררה לבין הגדיש.

2.    עיצוב המשנה מבליט את העדר הטעם בחלק השני של המשנה.

פרק ב - משנה ד

אֵיזֶה הוּא תָם וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד.

מוּעָד,                     כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלשָׁה יָמִים.

וְתָם,                      מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

מוּעָד,                     שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים.

וְתָם,                      כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ.

1.    עיצוב המשנה מעמיד בהקבלה את דברי התנאים. העיצוב מסייע להבין את המחלוקת שביניהם.

פרק ב - משנה ה

שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק כֵּיצַד.

נָגַח, נָגַף, נָשַׁךְ, רָבַץ, בָּעַט,           בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,       מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק,

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר                                   נֶזֶק שָׁלֵם

                              וַחֲכָמִים אוֹמְרִים                                  חֲצִי נֶזֶק.

אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן,

וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהוּא פָטוּר,

הֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק                                     לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,

מְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,                 לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק,

אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק                         לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.

אָמְרוּ לוֹ,

דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן,

מַה בִרְשׁוּת הָרַבִּים            חֲצִי נֶזֶק,

אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק               חֲצִי נֶזֶק.

אָמַר לָהֶם,

אֲנִי לֹא אָדוּן קֶרֶן מִקֶּרֶן, אֲנִי אָדוּן קֶרֶן מֵרֶגֶל

 וּמַה בִמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הֶחְמִיר בַּקֶּרֶן,

מְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן.

אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן,

מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים            חֲצִי נֶזֶק,

אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק               חֲצִי נֶזֶק:

1.    עיצוב המשנה מסייע בהבלטת מילות המפתח של המשנה: רשות הרבים, רשות הניזק, חצי נזק, נזק שלם.

2.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המחלוקת בין ר' טרפון לחכמים בנוגע לנזק ברשות הניזק.

3.    עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין שני חלקי הקל וחומר, ואת עמדת החכמים שקובעים "דיו לבא מן הדין להיות כנידון".

פרק ב - משנה ו

אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם,            בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד,

בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן

 סִמֵּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ           וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים,             מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:

1.    עיצוב המשנה מבליט את היחס בין העיקרון שאדם מועד לעולם לבין הדוגמאות.

פרק ג

פרק ג - משנה א

הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ,                  פָּטוּר.

וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית                                                                       חַיָּב בְּנִזְקוֹ.

נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ,       חַיָּב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   בְּמִתְכַּוֵּן,                 חַיָּב.

בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן,           פָּטוּר:

1.    העיצוב מבליט את המקרים השונים ואת סדרת הדינים בצד שמאל.

2.     העיצוב מזמין את שאלת הגמרא על ההבדל בין שורה 1 לשורה 2 . כד – חבית.

3.    עיצוב דברי רבי יהודה מוביל לפרוש המילה מתכוון (לזכות בחרסים).

פרק ג - משנה ב

הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,       וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר,                חַיָּב בְּנִזְקוֹ

 הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית,

וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בְּקוֹצִים

 וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים,         וְהֻזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים,           חַיָּב בְּנִזְקָן:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה יפה את האחריות של האדם לנזקים שנגרמים בגללו ברשות הרבים.

2.    העיצוב מבהיר את שלשת המקרים בחלק השני של המשנה.

פרק ג - משנה ג

הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים,

וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר,                חַיָּב בְּנִזְקוֹ,

וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה

 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

כָּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם,

וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה.

הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר,                         חַיָּב בְּנִזְקוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדינים בצד שמאל. המזיק חייב בכל המקרים.

2.    הביטוי הכפול "וכל הקודם בהן זכה" מקביל ומראה את הקנס המוטל על מי שגורם נזק לציבור ברשות הרבים.  

פרק ג - משנה ד

שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה,

וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל,

וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן,                           הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי:

1.    עיצוב המשנה מובן והגיוני והוא מקל על הבנת הדין. (למה הראשון חייב אם נפל בשוגג?)

פרק ג - משנה ה

זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ,      וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ,

נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה,                 פָּטוּר,

שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ.

הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן,

נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה,                                     פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה.

וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה,                          חַיָּב

                              וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית עֲמֹד,                פָּטוּר.

הָיָה בַעַל חָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן,

נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה,                                     חַיָּב.

וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית,                            פָּטוּר.

וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה עֲמֹד,                  חַיָּב.

וְכֵן זֶה בָא בְנֵרוֹ       וְזֶה בְפִשְׁתָּנוֹ:

1.    העיצוב מראה את התקשורת בין בעל החבית לבעל הקורה. העיצוב מבליט את העובדה שאם אחד נתן לשני סימן והזהיר אותו אז הוא פטור. אבל אם האחד לא התחשב בשני הוא חייב.

2.    העיצוב מראה שיש לפנינו שלש אפשרויות של התקלות בין הקורה לחבית. יש לברר את ההבדל בין המקרים.

3.    השורה האחרונה מעוצבת בצורה המקבילה לחבית ולקורה.

פרק ג - משנה ו

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ,

אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים, וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה,                שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין

1.    העיצוב מבליט את העובדה שברשות הרבים יש לכל אחד רשות ללכת או לרוץ ולכן אם הזיקו פטורים.

פרק ג - משנה ז

הַמְבַקֵּעַ        בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד         וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

בִּרְשׁוּת הָרַבִּים        וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,

בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד         וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר          חַיָּב

1.    העיצוב מתבקש מההקבלות הלשוניות שבין השורות. התמונה העיקרית היא "המבקע---חייב".

2.    העיצוב מזמין התבוננות בכל אחד מהמקרים במשנה.

3.    ההקבלות הלשוניות מאד בולטות. ברשות – ברשות, והיזיק – והיזיק.

פרק ג - משנה ח

שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה,                        מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק

 שְׁנֵיהֶם מוּעָדִים,                                                      מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד,       מוּעָד בַּתָּם                        מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם,

תָּם בַּמּוּעָד                        מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.

וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָזֶה,                                מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם,                                        מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם,

אָדָם בְּתָם                        מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם,

תָּם בְּאָדָם                        מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,

אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם,       מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם:

1.    העיצוב מבליט את מילת המפתח במשנה זאת "משלם במותר".

2.    העיצוב מבליט את ההקבלה בין הדינים בחלק השמאלי.

פרק ג - משנה ט

שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה         שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם,

וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם,                                             נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר

 שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם   שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם,

וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם,

אָמַר רַבִּי מֵאִיר, עַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כא) 

וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וְכֵן הֲלָכָה,

קִיַּמְתָּ                     וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ,

וְלֹא קִיַּמְתָּ (שם)     וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן,

וְאֵיזֶה,

זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם,

וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז,

שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת,

וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת:

1.    עיצוב משנה זאת מראה שיש שלש אפשרויות שונות מבחינת ערכם של השוורים המעורבים בנגיחה. יש להבין כל מקרה לגופו

2.    העיצוב מסייע להבנת המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה  בהבנת הפסוקים ובקביעת הדין.

פרק ג - משנה י

יֵשׁ      חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ                                        וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ,

פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ                                      וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ.

שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ,                                                    פָּטוּר

          וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ,                                                   חַיָּב.

שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ,      פָּטוּר,

וְהוּא שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ,      חַיָּב.

שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ                                 חַיָּב,

וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ,                                פָּטוּר.

שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת                     חַיָּב,

וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת,                   פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:

1.    משנה זאת מעוצבת כמתבקש מהלשונות החוזרים בהשוואת דין האדם לדין השור.

2.    עיצוב המשפט האחרון במשנה מתייחס לארבעת השורות שלפני השורה האחרונה.

3.    להלן מוצעת אפשרות אחרת לעיצוב המשנה שיש בה יתרון גדול. היתרון בעיצוב זה – הקבלת השור לאדם בכל שורה, וכך נוצרת מעין שירה. כל שורה היא "בית", חלקה הראשון – "דלת", והחלק השני – "סוגר".

שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ,                                               פָּטוּר                     וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ,                                               חַיָּב.

שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ,           פָּטוּר,     וְהוּא שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ,               חַיָּב.

שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ                                         חַיָּב,       וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ,                         פָּטוּר.

שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת                           חַיָּב,       וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת,           פָּטוּר,

פרק ג - משנה יא

שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהֻזַּק,

זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא בְסֶלַע לָקָה,

הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד,

זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק,            שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.

אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד,                                    שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין.

הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,

הַנִּזָּק אוֹמֵר גָּדוֹל הִזִּיק,

וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק.

אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד

          הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק,

וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָם הִזִּיק,             הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

הָיוּ הַנִּזּוֹקִין שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,

וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,

הַנִּזָּק אוֹמֵר, גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן,

וּמַזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן.

אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד,

הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן,

וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָם אֶת הַגָּדוֹל וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן,

הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

1.    העיצוב מבליט את המקרה , הטיעונים וההלכה.

2.    עיצוב המשנה מחדד את העיקרון של "המוציא מחברו עליו הראיה". העיצוב מראה שיש ארבעה מקרים כאלה במשנה.

3.    העיצוב מראה שהמקרה של שניים הרודפים אחרי אחד הוא מקרה חריג שלא מבוסס על העיקרון של "המוציא מחבירו..."

פרק ד

פרק ד - משנה א

שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה,          יְשַׁלֵּם לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם.

וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר,             יַחֲזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו.

וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר,             יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו.

וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם    שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם,

וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם,

זֶה                          נוֹטֵל מָנֶה

וְזֶה                         נוֹטֵל מָנֶה.

חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם,

הָאַחֲרוֹן                  נוֹטֵל מָנֶה,

וְשֶׁלְּפָנָיו,                 זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז

וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז.

חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם,

הָאַחֲרוֹן                  נוֹטֵל מָנֶה,

וְשֶׁלְּפָנָיו,                 חֲמִשִּׁים זוּז,

וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, דִּינַר זָהָב:

1.    עיצוב המשנה מראה את ההתחשבנות לפי כל אחת מדעות התנאים.

פרק ד - משנה ב

שׁוֹר שֶׁהוּא    מוּעָד לְמִינוֹ            וְאֵינוֹ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ,

מוּעָד לְאָדָם            וְאֵינוֹ מוּעָד לִבְהֵמָה,

מוּעָד לִקְטַנִּים         וְאֵינוֹ מוּעָד לִגְדוֹלִים

 אֶת שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ                                         מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,

וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מוּעָד לוֹ          מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה,

הֲרֵי שֶׁהָיָה מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת וְאֵינוֹ מוּעָד לְחֹל.

אָמַר לָהֶם,

לַשַּׁבָּתוֹת                                               מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,

לִימוֹת הַחֹל                      מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

אֵימָתַי הוּא תָם.     מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יְמֵי שַׁבָּתוֹת:

1.    העיצוב מראה שיש שלשה נושאים במשנה. מועד ושאינו מועד, שבתות וימות החול, חזרת השור להיות תם.

2.     העיצוב מחייב לשאול במה השאלה ששאלו את רבי יהודה שונה מהדוגמאות בחלק הראשון של המשנה.

פרק ד - משנה ג

שׁוֹר    שֶׁל יִשְׂרָאֵל              שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ,

וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ             שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל,                         פָּטוּר,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) שׁוֹר רֵעֵהוּ, וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ.

שׁוֹר    שֶׁל יִשְׂרָאֵל              שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל נָכְרִי,                            פָּטוּר

          וְשֶׁל נָכְרִי                שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל,

בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד                                  מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:

1.    העיצוב מראה יפה את שני הנושאים במשנה: שור של הקדש, שור של נוכרי.

2.    העיצוב מבליט את ההלכה המיוחדת בשור של  נוכרי.

פרק ד - משנה ד

שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ                              שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,                     חַיָּב.

       וְשֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן,        שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ,                                        פָּטוּר.

שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן          שֶׁנָּגַח,                  בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס 

וּמְעִידִין לָהֶן בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפּוֹס.

נִתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ, נִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן,          חָזַר לְתַמּוּתוֹ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                                                        הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ.

שׁוֹר הָאִצְטָדִין אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) כִּי יִגַּח,           וְלֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ:

1.    העיצוב מראה את שלשת חלקי המשנה. שור של חרש שוטה וקטן, מה קורה אם השתנה מעמד החרש שוטה וקטן לטובה, שור האיצטדיון.

2.    העיצוב מחדד את המחלוקת שבין רבי מאיר לרבי יוסי.

פרק ד - משנה ה

שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וָמֵת,

מוּעָד,                     מְשַׁלֵּם כֹּפֶר

                              וְתָם,                      פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר.

וְזֶה וָזֶה                  חַיָּבִים מִיתָה

 וְכֵן בְּבֵן וְכֵן בְּבַת.

נָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה                                  נוֹתֵן שְׁלשִׁים סְלָעִים,

בֵּין שֶׁהוּא יָפֶה מָנֶה

וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דִּינָר אֶחָד:

1.    העיצוב מצביע על שני חלקים במשנה. שור שנגח אדם בן חורין, שור שנגח עבד או אמה.

2.    העיצוב מבליט את ההבדל בגובה התשלום. האם משלם כופר או שלשים סלעים.

פרק ד - משנה ו

שׁוֹר    שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בְּכֹתֶל         וְנָפַל עַל הָאָדָם,

נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה   וְהָרַג אֶת הָאָדָם,

לְנָכְרִי                     וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל,

לִנְפָלִים                   וְהָרַג בֶּן קְיָמָא,                 פָּטוּר:

1.    עיצוב המשנה על ארבעת השורות מחדד את הבנת העיקרון של הכוונה. אם השור התכוון לדבר אחד וקרה דבר אחר הדין הוא פטור.

פרק ד - משנה ז

שׁוֹר הָאִשָּׁה, שׁוֹר הַיְתוֹמִים, שׁוֹר הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס,

שׁוֹר הַמִּדְבָּר, שׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ, שׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִיתָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

שׁוֹר הַמִּדְבָּר, שׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ, שׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת,                         פְּטוּרִים מִן הַמִּיתָה,

לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים:

1.    העיצוב מראה יפה את שלשת השוורים שעליהם אין מחלוקת, לעומת שלשת השוורים שעליהם יש מחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה.

2.    השורה האחרונה שבה הנימוק לדין לפי רבי יהודה מחייבת מחשבה בנוגע לדעת ת"ק.

פרק ד - משנה ח

שׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִסָּקֵל   וְהִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו,     אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ.

שְׁחָטוֹ,                    בְּשָׂרוֹ אָסוּר.

וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ     הִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו,       מֻקְדָּשׁ.

וְאִם שְׁחָטוֹ,            בְּשָׂרוֹ מֻתָּר:

1.    העיצוב מבליט את שני המצבים של השור שחייב סקילה. לפני שנגמר הדין ואחרי שנגמר הדין, ואת ההלכה בכל מצב.

פרק ד - משנה ט

מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר,

נִכְנְסוּ תַחַת הַבְּעָלִים,

מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,

וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

קְשָׁרוֹ בְעָלָיו בְּמוֹסֵרָה, וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי,

וְיָצָא וְהִזִּיק, אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד        חַיָּב,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

תָּם                                                       חַיָּב

וּמוּעָד                                                   פָּטוּר,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו, וְשָׁמוּר הוּא זֶה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                                                   אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין

1.    העיצוב מלמד שבמשנתנו שני חלקים עיקריים. דין ארבעת השומרים בנוגע לשמירת השור במקום הבעלים, מחלוקת משולשת לגבי שור שבעליו קשר אותו או נעל בפניו (שמירה פחותה).

2.    העיצוב מבליט את הויכוח בין שלשת התנאים בנוגע לשור השמור שמירה רופפת.

פרק ה

פרק ה - משנה א

שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה                   וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ בְּצִדָּהּ,

וְאֵין יָדוּעַ      אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה,

אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה,                                         מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה

וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוָּלָד.

וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר           וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ,

וְאֵין יָדוּעַ      אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה,

אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה,                                         מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה

         וּרְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלָד:

1.    העיצוב מראה את שני המקרים המקבילים שבמשנה, ואת ההלכה המשותפת לשני המקרים.

2.    העיצוב מאפשר להשוות השוואה מדוקדקת את לשון המשנה בשני המקרים, גם בנוגע למקרה וגם בנוגע לדין.

פרק ה - משנה ב

הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת,

וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,                                 פָּטוּר.

וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן,                         בַּעַל הַקְּדֵרוֹת           חַיָּב.

וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת                     בַּעַל חָצֵר                חַיָּב.

הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת,

וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,                                 פָּטוּר.

וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן,                         בַּעַל הַפֵּרוֹת             חַיָּב.

וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת,                    בַּעַל הֶחָצֵר              חַיָּב:

1.    עיצוב המשנה מלמד על שני המקרים הדומים שבמשנה. מקרה הקדרות ומקרה הפירות.

2.    ההקבלה של הדין בצד שמאל בין כל השורות מסייע להבנת ההגיון ההלכתי.

פרק ה - משנה ג

הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת,

וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,             פָּטוּר.

נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,                חַיָּב.

נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו,                    חַיָּב.

הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ,                       מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר.

וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת,                                                                      בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב.

רַבִּי אוֹמֵר,                        בְּכֻלָּן אֵינוֹ חַיָּב,       עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמֹר:

1.    העיצוב מראה שבמשנה שתי אפשרויות עקרוניות. הכניס את השור לחצר חבירו ברשות או שלא ברשות. ההלכה בהתאם.

2.    העיצוב מראה שבאפשרות הראשונה יש חמשה מצבים שונים. 

פרק ה - משנה ד

שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ,              פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת.

וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ,            מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת.

כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת,

שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה     כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה

וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלָדָה

 אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,      אִם כֵּן, מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת, מַשְׁבַּחַת.

אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין, וְנוֹתֵן לַבַּעַל

                                                                                וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל, נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו.

הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ גִיּוֹרֶת,                           פָּטוּר:

1.    העיצוב מאפשר להבין את ההבדל בין המקרה בשורה 1 למקרה בשורה 2.

2.    העיצוב עוזר להבין את המחלוקת בין ת"ק לבין רשב"ג בנוגע לחישוב דמי הוולדות.

פרק ה - משנה ה

הַחוֹפֵר בּוֹר   בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד         וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים

 אוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד

                    בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד         וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר                    חַיָּב.

הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת,                      חַיָּב.

אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, חֲרִיצִין וּנְעִיצִין,                                       חַיָּב.

אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בּוֹר,

מַה בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית,       עֲשָׂרָה טְפָחִים,

אַף כֹּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית,         עֲשָׂרָה טְפָחִים.

הָיוּ פְחוּתִין מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת,                   פָּטוּר.

וְאִם הֻזַּק בּוֹ,                    חַיָּב

1.    העיצוב מראה שבמשנתנו שלשה נושאים. בור הפתוח לשתי רשויות, הגדרת הבור, דין בור שהוא פחות מעשרה טפחים.

2.    בחלק הראשון שלש אפשרויות שבכולן אותו הדין.

3.    בחלק השלישי יש להסביר את ההלכה שלכאורה לא מובנת.

פרק ה - משנה ו

בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין

 עָבַר עָלָיו               הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָּהוּ,

וְהַשֵּׁנִי וְלֹא כִסָּהוּ,                                           הַשֵּׁנִי חַיָּב.

כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן,       וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִסָּהוּ,                 הַשֵּׁנִי חַיָּב

 כִּסָּהוּ כָרָאוּי,         וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת,                       פָּטוּר.

לֹא כִסָּהוּ כָרָאוּי      וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת,                       חַיָּב.

נָפַל     לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה,                              חַיָּב.

לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה,                          פָּטוּר.

נָפַל לְתוֹכוֹ    שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ,

חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ,                 חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה

וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים.

נָפַל לְתוֹכוֹ    שׁוֹר חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן,               חַיָּב.

בֵּן אוֹ בַת עֶבֶד אוֹ אָמָה,              פָּטוּר:

1.    עיצוב המשנה מראה את פירוט המקרים השונים ביחס לניזקי הבור. הדינים בצד שמאל מחייבים מחשבה בכל מקרה ומקרה.

2.    העיצוב מבליט את הפועל "נפל" החורז את המקרים השונים.

3.    כיסוי הבור כראוי אף הוא חורז את החלק הראשון של המשנה.

פרק ה - משנה ז
אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה           לִנְפִילַת הַבּוֹר,

וּלְהַפְרָשַׁת הַר סִינַי,

וּלְתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל,

וְלַהֲשָׁבַת אֲבֵדָה,

לִפְרִיקָה,

לַחֲסִימָה,

לְכִלְאַיִם,

וּלְשַׁבָּת.

וְכֵן חַיָּה וָעוֹף                              כַּיּוֹצֵא בָהֶן.

אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.                             אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה:

1.    עיצוב המשנה מתבקש כדי לעמוד על כל הנושאים שבהם משמעותי השור והבהמה.

2.    חתימת המשנה במילים "דיבר הכתוב בהווה" מהווה עיקרון מכונן להרבה נושאים בתורה.

פרק ו

פרק ו - משנה א

הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר,    וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי,            וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה,      פָּטוּר.

לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי,        וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה,      חַיָּב.

נִפְרְצָה בַלַּיְלָה        

אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים          וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה,      פָּטוּר.

הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים,                                           לִסְטִים חַיָּבִים

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת המבנה הממושמע שלה. נעל – לא נעל, פרצוה ליסטים – הוציאוה ליסטים. והדין בהתאמה לכל מקרה.

2.    הלשון המשותפת לכל המקרים "ויצאה והזיקה", כולל לשורה האחרונה.

פרק ו - משנה ב

הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן,         וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה,      חַיָּב.

מְסָרָהּ לְרוֹעֶה,                  נִכְנָס רוֹעֶה תַּחְתָּיו.

נָפְלָה לְגִנָּה וְנֶהֱנֵית,            מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֶנֵית.

יָרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה,      מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה.

כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה,

שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָה שָׂדֶה,     כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

אָכְלָה פֵּרוֹת גְּמוּרִים מְשַׁלֶּמֶת פֵּרוֹת גְּמוּרִים.

אִם סְאָה סְאָה,

אִם סָאתַיִם סָאתָיִם:

1.    העיצוב מראה שני חלקים במשנה. האחריות של הבעלים או של הרועה, הבהמה שהזיקה בגינה.

2.    העיצוב מראה את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי שמעון בהערכת הנזק שגרמה הבהמה בגינה. 

פרק ו - משנה ג

הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת,

וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה,                      פָּטוּר.

וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן,                                             בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּב.

וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת,                                       בַּעַל הַשָּׂדֶה חַיָּב:

1.    העיצוב מראה שבמשנתנו שני מקרים: הקים גדיש בשדה חבירו שלא ברשותו, או שהקים ברשותו.

2.    העיצוב יוצר הקבלה בין בעל הגדיש לבין בעל השדה, דבר הנחוץ להבנת הדין במשנה.

פרק ו - משנה ד

הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן,                                   פָּטוּר בְּדִינֵי אָדָם

וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמָיִם.

שָׁלַח בְּיַד פִּקֵּחַ,                                                         הַפִּקֵּחַ                               חַיָּב

אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים,         הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים           חַיָּב

אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר,         הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר             חַיָּב.

בָּא אַחֵר וְלִבָּה,                                                         הַמְּלַבֶּה                            חַיָּב.

לִבְּתָה הָרוּחַ                                                              כֻּלָּן                              פְּטוּרִין.

הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה

וְאָכְלָה עֵצִים אוֹ אֲבָנִים, אוֹ עָפָר,                                                                      חַיָּב,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב)

כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים

וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה,

          שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה.

עָבְרָה גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת

אוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים, אוֹ נָהָר                                                                                    פָּטוּר.

הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ עַד כַּמָּה תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר,        רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלוּ הוּא בְאֶמְצַע בֵּית כּוֹר

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                     שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת כְּדֶרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                      חֲמִשִּׁים אַמָּה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                       שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה(שמות כב)  

הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵקָה:

1.    העיצוב מחלק משנה ארוכה ומורכבת זאת לארבעה חלקים. הדבר מסייע להבין עניינו של כל חלק בנפרד.

2.    העיצוב מסייע להבין את המחלוקת בין ארבעת התנאים בנוגע למרחק שיש לשמור כאשר אדם מדליק אש בתוך השדה שלו.

פרק ו - משנה ה

הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ, וְהָיוּ בּוֹ כֵלִים וְדָלָקוּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       יְשַׁלֵּם מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                       אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּין אוֹ שֶׁל שְׂעֹרִים

הָיָה גְדִי כָפוּת לוֹ וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ,              חַיָּב

 עֶבֶד כָּפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ,                    פָּטוּר.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה       בְּמַדְלִיק אֶת הַבִּירָה

                                                  שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ,

שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ בַּבָּתִּים:

1.    העיצוב מראה חלוקה לשלשה נושאים. גדיש שנשרף ובתוכו כלים, גדיש שנשרף ולדו גדי או עבד, אחריות האדם שהדליק בניין לגבי מה שבתוך הבניין.

2.    העיצוב מסייע להבין את המחלוקת בין חכמים לרבי יהודה במקרה הראשון ובמקרה השלישי.

3.    בנושא השני העיצוב מראה את ההבדל בין שני המקרים.

פרק ו - משנה ו

גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק,                                חַיָּב

גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת,

וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה,                 בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב

 הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ,                                            הַחֶנְוָנִי חַיָּב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                 בְּנֵר חֲנֻכָּה פָּטוּר

1.    העיצוב מראה שני נושאים במשנה. מקרה הגץ, ומקרה הגמל והפשתן.

2.    העיצוב מסייע להבין את ההבחנה בין שלש השורות האחרונות. הנר בתוך החנות, הנר מחוץ לחנות , ונר חנוכה.

פרק ז

פרק ז - משנה א

מְרֻבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה,

שֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל                    נוֹהֶגֶת           בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים

וּבֵין בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים,

וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה   אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה בִּלְבַד,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ וְגוֹ'.

אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב                             מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל,

וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב       מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה:

1.    העיצוב מחלק המשנה לשניים: השוואת תשלומי כפל לתשלומי ארבעה וחמישה, ודין הגונב מן הגנב.

2.    בשני החלקים העיצוב מבליט את ההשוואה בין שני המצבים. בחלק הראשון בין כפל לבין ארבעה וחמישה . ובחלק השני בין גניבה רגילה לבין גניבת שור ושה.

פרק ז - משנה ב

גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים

מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת,

גָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה,

גָּנַב וְטָבַח בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,

גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו,

גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ,

מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

גָּנַב וְטָבַח לִרְפוּאָה אוֹ לִכְלָבִים,

הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה,

הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בָּעֲזָרָה

                                                            מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן                                  פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:

1.    העיצוב מראה מקרים שבהם קובעת המשנה שמתקיים דין תשלומי ארבעה וחמישה אף שהיה מקום לפטור במקרים אלה מהקנס הזה. העיצוב מוביל לברור של ההוא אמינא לפטור מתשלומי ארבעה וחמישה.

2.    העיצוב מחייב לברר את נימוקו של רבי שמעון בשורה האחרונה (מה הם "שני אלו"?)

פרק ז - משנה ג

גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם,

וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,                                              מְשַׁלְּמִין הַכֹּל

 גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים,

אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין,                                הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל,

וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.

נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין,                                הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל,

וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.

אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם,                              בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה.

אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם,                              בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת,

שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה:

1.    העיצוב מראה יפה את השתלשלות המקרים שבהם העדים נתפסו כזוממים (בצד ימין) ואת הדין והעונש של העדים בכל מקרה (בצד שמאל).

2.    עיצוב שלש השורות האחרונות מראה הקבלה יפה בין הזמת אחד מהעדים האחרונים לבין הזמת אחד מן העדים הראשונים. 

פרק ז - משנה ד

גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם,

וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ,     מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל,

וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת,

גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה,

גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו, וּמֵת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר,

גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר,

מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל

וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם,                              מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

שֶׁאֵין חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם,                          פָּטוּר:

1.    העיצוב של המשנה מראה את היחס בין תשלומי כפל לתשלומי ארבעה וחמישה. ויש להשוות משנתנו למשנה ב' לעיל.

2.    העיצוב של הסיפא מבהיר את עמדת רבי שמעון.

פרק ז - משנה ה

מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ,

אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ בוֹ שֻׁתָּפוּת

 הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ,

הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר,                                            מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל

וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

גָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם

 אוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתָם וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם,

אוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם                 מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

אֲבָל גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם,                       פָּטוּר

1.    עיצוב המשנה המדברת על מקרים נדירים, מבהיר את הפטור מתשלומי ארבעה וחמישה במקרים שאינם רגילים.

פרק ז - משנה ו

הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים,        פָּטוּר.

הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת,   חַיָּב.

נְתָנוֹ לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ,

לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר,

וְהָיָה מוֹשְׁכוֹ, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים,                פָּטוּר.

הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת,   חַיָּב

1.    העיצוב של המשנה מראה שתי אפשרויות. האחת שהגנב עצמו מחזיק בבהמה והשניה שהוא מסר את הבהמה הנגנבת לאחר. הדין דומה בשני המקרים עלפי עיקרון זהה. ברשות בעלים פטור, מחוץ לרשות הבעלים חייב.  

פרק ז - משנה ז

אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא, וּבַמִּדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם                     מִפְּנֵי הַקָּדָשִׁים,

וְלֹא כֹהֲנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,                               מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת.

אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים                                        בְּכָל מָקוֹם.

לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב                                  אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת.

אֵין פּוֹרְסִין נִשְׁבִּים לַיּוֹנִים.                              אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשׁוּב

 שְׁלֹשִׁים רִיס:

1.    המשנה המעוצבת מפרטת כל הלכה בשורה נפרדת. המשותף לכל ההלכות הוא שמדובר על גידול בעלי חיים, בהקשרים שונים.

2.    חלק מההלכות הן בזוגות. שורה 1-2 , שורה 3-4 , שורה 6-7 .  ההלכה בשורה 5 עומדת בפני עצמה.

פרק ח

פרק ח - משנה א

הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים,

בְּנֶזֶק,           בְּצַעַר,           בְּרִפּוּי,          בְּשֶׁבֶת,          וּבְבֹשֶׁת.

בְּנֶזֶק כֵּיצַד.

סִמָּא אֶת עֵינוֹ, קָטַע אֶת יָדוֹ, שִׁבֵּר אֶת רַגְלוֹ,

רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכָּר בַּשּׁוּק

וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יָפֶה וְכַמָּה הוּא יָפֶה

 צַעַר,

כְּוָאוֹ בְשַׁפּוּד אוֹ בְמַסְמֵר וַאֲפִלּוּ עַל צִפָּרְנוֹ,

מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה,

אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטֹּל לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ.

רִפּוּי,

הִכָּהוּ חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ.

עָלוּ בוֹ צְמָחִים,       אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה,                      חַיָּב.

שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה,                    פָּטוּר.

חָיְתָה וְנִסְתְּרָה, חָיְתָה וְנִסְתְּרָה,                                חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ.

חָיְתָה כָל צָרְכָּהּ,                                                       אֵינוֹ חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ.

שֶׁבֶת,

רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין,

שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ.

בֹּשֶׁת,

הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ.

הַמְבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרֹם

הַמְבַיֵּשׁ אֶת הַסּוּמָא,

וְהַמְבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן                                 חַיָּב.

וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ,                                פָּטוּר.

נָפַל מִן הַגָּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ,                                חַיָּב עַל הַנֶּזֶק

וּפָטוּר עַל הַבֹּשֶׁת,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו,

אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבֹּשֶׁת           עַד שֶׁיְהֵא מִתְכַּוֵּן:

1.    משנה זאת מעוצבת ומחולקת על פי הכותרת שלה, המפרטת את חמשת התשלומים שחייב החובל באדם. המשנה הולכת ומפרטת כל תשלום ותשלום.

2.    העיצוב מראה בכל תשלום את ההיגיון הפנימי בתשלום ואת ההסתייגויות.

פרק ח - משנה ב

זֶה חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר,

שֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם                 נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת,      וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת,

וְשׁוֹר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא      נֶזֶק,                                           וּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת:

1.    העיצוב של המשנה מראה יפה את ההקבלה המתבקשת, בין נזק שגורם האדם לנזק שגורם השור.

פרק ח - משנה ג

הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה,

וְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,                         חַיָּב בְּכֻלָּן.

הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי,                                                   חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת,

בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ.

הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים,                                 חַיָּב בְּכֻלָּן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                     אֵין לָעֲבָדִים בֹּשֶׁת:

1.    העיצוב מראה שבמשנה שלשה חלקים. החובל בהוריו או החובל ביום הכיפורים, החובל בעבד עברי, החובל בעבד כנעני. בכל אחד מהחלקים יש הגיון אחר לחובה או לפטור מהתשלומים.

2.    העיצוב של החלק הראשון רומז לסיבה של חובת התשלומים, אף שהיה מקום לחשוב שיהיה פטור כי אולי יהיה חייב מיתה.

פרק ח - משנה ד

חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, פְּגִיעָתָן רָעָה.

הַחוֹבֵל בָּהֶן                       חַיָּב,

וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים        פְּטוּרִין.

הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה,        פְּגִיעָתָן רָעָה.

הַחוֹבֵל בָּהֶן                       חַיָּב,

וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בָּאֲחֵרִים,       פְּטוּרִין,

אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמָן.

נִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה, נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד,          חַיָּבִין לְשַׁלֵּם:

1.    עיצוב משנה זאת מקביל את הדין של חרש שוטה וקטן, לדין העבד והאשה, תוך ציון הדמיון והשוני.

2.    העיצוב מדגיש את הביטוי המשותף "פגיעתן רעה".

פרק ח - משנה ה

הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָהֶן חַבּוּרָה,

וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת,                          פָּטוּר מִכֻּלָּן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ.

וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ,                      פָּטוּר מִכֻּלָּן:

1.    העיצוב מראה שלש הלכות במשנה שבכולן פטור מתשלומי נזק. לשתי ההלכות הראשונות נימוק משותף. ולהלכה השלישית נימוק אחר שאיננו מפורש במשנה.

פרק ח - משנה ו

הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵרוֹ נוֹתֵן לוֹ                                    סֶלַע

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי,      מָנֶה

 סְטָרוֹ, נוֹתֵן לוֹ                                               מָאתַיִם זוּז.

לְאַחַר יָדוֹ נוֹתֵן לוֹ                                           אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.

צָרַם בְּאָזְנוֹ, תָּלַשׁ בִּשְׂעָרוֹ,

רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ רֻקּוֹ, הֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ,

פָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, נוֹתֵן                          אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.

זֶה הַכְּלָל הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,

אֲפִילוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,

רוֹאִין אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם

 שֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק,

בָּאת לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ              אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.

אָמַר לוֹ רַבִּי, תֶּן לִי זְמַן. וְנָתַן לוֹ זְמַן.

שְׁמָרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ

וְשָׁבַר אֶת הַכַּד בְּפָנֶיהָ,

וּבוֹ כְּאִסָּר שֶׁמֶן.

גִּלְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְהָיְתָה מְטַפַּחַת

וּמַנַּחַת יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ

 הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמַר לוֹ, רַבִּי, לָזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.

אָמַר לוֹ,       לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם.

הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי             פָּטוּר

 אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ,                                         חַיָּבִין.

וְהַקּוֹצֵץ נְטִיעוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי       פָּטוּר.

אֲחֵרִים שֶׁקָּצְצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו,                         חַיָּבִים

1.    עיצוב משנה ארוכה זאת מראה שיש בה נושאים אחדים: סכומי התשלום על נזקי בושת, עמדת רבי עקיבא בנוגע לתשלום בושת, החובל בעצמו או הקוצץ נטיעות עצמו.

2.    העיצוב של החלק הראשון מראה מקרים העולים ממקרה למקרה בחומרתם והתשלום בהתאם.

3.    העיצוב של החלק השני מראה את עמדתו של רבי עקיבא ואת המעשה שבא בעקבותיו.

4.    העיצוב של החלק השלישי מקביל ארבע הלכות דומות.  

פרק ח - משנה ז

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ אֵין נִמְחָל לוֹ              עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת וְגו

 וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים

וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְגוֹ'.

הָאוֹמֵר         סַמֵּא אֶת עֵינִי,

קְטַע אֶת יָדִי,

שְׁבֹר אֶת רַגְלִי,                            חַיָּב.

עַל מְנָת לִפְטֹר,                  חַיָּב.

קְרַע אֶת כְּסוּתִי,

שְׁבֹר אֶת כַּדִּי,                             חַיָּב.

עַל מְנָת לִפְטֹר,                  פָּטוּר

 עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי,

עַל מְנָת לִפְטֹר,                  חַיָּב בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ:

1.    עיצוב משנה זאת מראה שיש בה שני חלקים: חובת בקשת המחילה, בקשת אדם מאחר שיחבול בו.

2.    הביטוי בחלק השני "על מנת לפטור" משותף למקרים בחלק זה ומשמעו בקשת פטור מראש מתשלום הנזק.

פרק ט

פרק ט - משנה א

הַגּוֹזֵל           עֵצִים            וַעֲשָׂאָן כֵּלִים,

צֶמֶר             וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים,                  מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה.

גָּזַל               פָּרָה מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה,

רָחֵל טְעוּנָה, וּגְזָזָהּ,                               מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד,

 דְּמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִגָּזֵז.

גָּזַל פָּרָה, וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָלְדָה

 רָחֵל, וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ וּגְזָזָהּ,                                        מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה.

זֶה הַכְּלָל, כָּל הַגַּזְלָנִים                                               מְשַׁלְּמִין כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה:

1.    העיצוב מבליט את העיקרון המכונן של משנה זאת "כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה".

2.    העיצוב מבליטת את החידוש של המשנה, שהגזלן לא מחזיר את מה שהוא גזל במצבו עכשיו, אלא מחזיר את ערכו של הדבר הנגזל בשעת הגזילה.

3.    העיצוב מבליט את העובדה שהדוגמאות של המשנה הן בזוגות: עצים וצמר, פרה ורחל , ועוד פרה ורחל.

פרק ט - משנה ב

גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה,

עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ,                                    מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

בַּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ,                                 הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ.

גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק,

פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ,

יַיִן וְהֶחְמִיץ,                                          מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה.

מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל,

תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת,

חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח,

בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵרָה,

אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,

אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִסָּקֵל אוֹמֵר לוֹ,       הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ:

1.    העיצוב מבליט את ההבדל בין הדוגמאות שבהן משלם כשעת הגזלה, לבין הדוגמאות שבהן הוא מחזיר את הדבר הנגזל כפי שהוא עכשיו ("הרי שלך לפניך"). כמובן יש צורך להסביר את סיבת ההבדל בין שתי האפשרויות.

פרק ט - משנה ג

נָתַן לְאֻמָּנִין לְתַקֵּן, וְקִלְקְלוּ,                            חַיָּבִין לְשַׁלֵּם.

נָתַן לְחָרָשׁ שִׁדָּה, תֵּבָה וּמִגְדָּל לְתַקֵּן, וְקִלְקֵל,    חַיָּב לְשַׁלֵּם.

וְהַבַּנַּאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל,

וְשִׁבֵּר אֶת הָאֲבָנִים אוֹ שֶׁהִזִּיק,                        חַיָּב לְשַׁלֵּם.

הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר,                 פָּטוּר.

וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה,                     חַיָּב

1.    העיצוב מראה את הדין של בעלי מקצוע שקלקלו וחייבים לשלם.

2.    העיצוב מראה שאצל הבנאי יש שתי אפשריות.  

פרק ט - משנה ד

הַנּוֹתֵן צֶמֶר לְצַבָּע, וְהִקְדִּיחָתוֹ יוֹרָה,                נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ

 צְבָעוֹ כָאוּר, אִם הַשֶּׁבַח יוֹתֵר עַל הַיְצִיאָה        נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה,

וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח,    נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח.

לִצְבֹּעַ לוֹ        אָדֹם, וּצְבָעוֹ שָׁחֹר,

שָׁחֹר, וּצְבָעוֹ אָדֹם,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,                                            נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַיְצִיאָה,                            נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה

 וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח,                       נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המצבים שבהם הצבעי לא עמד בתנאים שסוכמו.

2.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בין רבי מאיר לבין רבי יהודה.

3.    העיצוב מחדד את קיומם של שלוש הלכות אפשריות: נתינת דמי צמרו, דמי היציאה או דמי השבח.

פרק ט - משנה ה

הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ            יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי.

לֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ                אֲבָל נוֹתֵן לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין.

וְאִם מֵת,                יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו.

1.    העיצוב מראה מה גדולה האחריות של הגזלן להשיב הגזלה לבעליה.

פרק ט - משנה ו

נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן               וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ,

מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן              וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ,

מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה       חוּץ מִפָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן,

אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו

 נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ            וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן,

מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ             וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן,

מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה       חוּץ מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן,   צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו:

1.    משנתנו היא המשך המשנה הקודמת. העיצוב מראה את היחס בין הקרן לחומש ואת המקרים שבהם לא צריך הגזלן ללכת אחרי הנגזל למקום רחוק.

פרק ט - משנה ז

נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ              הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ,

עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה.

וְכֵן בְּפִקָּדוֹן,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל

אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר,

הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ וְאָשָׁם

 הֵיכָן פִּקְדוֹנִי,                   אָמַר לוֹ אָבָד,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,                    וְאָמַר אָמֵן,

וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ,                        מְשַׁלֵּם קֶרֶן.

הוֹדָה מֵעַצְמוֹ,                                                 מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:

1.    העיצוב מראה כי המשנה משלימה את הגזלן המשלם קרן וחומש ועוברת לדין המכחיש את קבלת הפיקדון שהדינים שלו דומים לגזלן.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות מלמד על ההבדל בין הודה בעצמו, לבין מצב שהעדים מעידים על כך שהוא משקר.

פרק ט - משנה ח

הֵיכָן פִּקְדוֹנִי,          אָמַר לוֹ נִגְנָב,

מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי,          וְאָמַר אָמֵן,

וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ                            מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל

 הוֹדָה מֵעַצְמוֹ,                                                מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:

1.    משנתנו היא המשך המשנה הקודמת ודומה לה בעיצובה. העיצוב מקל על השוואת המשניות. המשנה ממשיכה להציג את ההבדל בין הודה מעצמו לבין העדים שמעידים על הגניבה.

פרק ט - משנה ט

הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו, וְנִשְׁבַּע לוֹ וּמֵת,            הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו

 וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ,               לֹוֶה וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים

1.    עצוב המשנה מבהיר את דרך ההערמה בשורה 2.

פרק ט - משנה י

הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, קוֹנָם אִי אַתָּה נֶהֱנֶה מִשֶּׁלִּי,  אִם מֵת,    יִירָשֶׁנּוּ

בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, אִם מֵת,     לֹא יִירָשֶׁנּוּ

 וְיַחֲזִיר לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו.

וְאִם אֵין לוֹ, לֹוֶה,             וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים.

1.    משנה זאת ממשיכה בהצעת דרך ההערמה כמו במשנה הקודמת. עיצוב המשנה מראה שני ניסוחים של האב לגבי הדרת בנו מהנכסים, והדין בהתאם.

פרק ט - משנה יא
הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת,

הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה)

וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו,

הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן

                                        מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו.

הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאָשָׁם, וּמֵת,

הַכֶּסֶף יִנָּתֵן לְבָנָיו,

וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין שהגוזל את הגר ומבקש לחזור בתשובה יכול לעשות זאת על פי הפסוקים בבמדבר ה'. בחלק השני של המשנה תאור הדין במקרה חריג שהגזלן מת תוך כדי המסע לירושלים.

פרק ט - משנה יב

נָתַן הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וּמֵת,

אֵין הַיּוֹרְשִׁים יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה.

נָתַן     הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב וְאָשָׁם לִידַעְיָה,            יָצָא.

אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה,

אִם קַיָּם הָאָשָׁם,                                   יַקְרִיבוּהוּ בְנֵי יְדַעְיָה,

וְאִם לֹא,                                               יַחֲזִיר וְיָבִיא אָשָׁם אַחֵר,

שֶׁהַמֵּבִיא גְזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ,               יָצָא

 הֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְזֵלוֹ,                  לֹא יָצָא.

נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ,                  אֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב

1.    המשנה ממשיכה בתיאור סיבוכים שנוצרו בדרך הכפרה שמבקש לקיים הגוזל את הגר. עיצוב המשנה מראה שתי בעיות. הגזלן שילם כבר לכוהנים ומת. הגזלן שילם למשמר כהנים אחד ובינתיים התחלפו המשמרות.

2.    העיצוב מבליט את הסדר הנכון בנוגע לתשלום הכסף לכוהנים והקרבת האשם.  

פרק י

פרק י - משנה א

הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם,          פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם.

וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת,                      חַיָּבִין לְשַׁלֵּם.

אֵין פּוֹרְטִין   לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין,

וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין,

וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה.

אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק:

1.    העיצוב מראה שני חלקים במשנה. דין ילדי הגזלן שנהנו מהגזלה, וכיצד ניתן לפרוט כסף במקום שיש חשש גזל.

פרק י - משנה ב

נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ              וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר,

גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ              וְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת,                הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ,

מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן.

הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִס אוֹ מִן הַלִּסְטִים,

אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים,

הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

וְכֵן נָחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים                                                 אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים,

הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה,

נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נָחִיל זֶה.

וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ.

וְאִם הִזִּיק,                       מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.

אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת סוֹכוֹ עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר,                           

אַף קוֹצֵץ                          וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים:

1.    העיצוב מראה שני נושאים במשנה: זכיה בחפצים שעברו דרך הגזלן כשיש ייאוש בעלים. דרך ההתנהלות עם נחיל של דבורים.

2.    העיצוב מבליט את הויכוח שבין רבי יוחנן בן ברוקא לבין בנו רבי ישמעאל בנוגע לחיתוך הענף שעליו יושב נחיל הדבורים.

פרק י - משנה ג

הַמַּכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אַחֵר,    וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר,

יִשָּׁבַע לוֹ לוֹקֵחַ כַּמָּה נָתַן, וְיִטֹּל.

וְאִם לָאו, לֹא כֹּל הֵימֶנּוּ,

שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מְכָרָן לְאַחֵר וּלְקָחָן זֶה הֵימֶנּוּ:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את שני המצבים האפשריים, במקרה שאדם רוצה להשיב לעצמו את הכלים או הספרים שנגנבו ממנו, זאת מבלי לפגוע בקונה התמים של הדברים האלה.

פרק י - משנה ד

זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ.

נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ,              

וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ,                          אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ

 וְאִם אָמַר, אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי,             חַיָּב לִתֵּן לוֹ.

שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ,

שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם

 הִנִּיחַ זֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ,                               אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ.

וְאִם אָמַר לוֹ אֲנִי אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת שֶׁלִּי,     חַיָּב לִתֵּן לוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה שני מקרים דומים שעיקרון ההלכתי שבהם משותף. העיצוב מאפשר לבצע השוואה מדויקת בין שני המקרים.

2.    העיצוב מאפשר להבין את ההבדל בין המקרה שאדם פעל על דעת עצמו לבין המקרה שהוא ערך תאום מראש עם חברו.

פרק י - משנה ה

הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וּנְטָלוּהוּ מְסִיקִין,

אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא,                 אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ,

וְאִם מֵחֲמַת הַגַּזְלָן                      חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת.

שְׁטָפָהּ נָהָר                                                     אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את המקרה של גזל ואת המקרה של השיטפון.

2.    העיצוב מבהיר יפה את שתי האפשרויות במקרה של הגזל.

פרק י - משנה ו

הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ.

בַּיִּשּׁוּב,                                       לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר

עַל מְנָת לָצֵאת בַּמִּדְבָּר,               יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר:

1.    העיצוב מציג שלשה מקרים שבכל אחד מהם שני מצבים שקובעים את הדין.

פרק י - משנה ז

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ,                           גְּזַלְתִּיךָ,

הִלְוִיתַנִי,

הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ    אִם הֶחֱזַרְתִּי לְךָ אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לְךָ,     חַיָּב לְשַׁלֵּם.

אֲבָל אִם אָמַר לוֹ,    אֵינִי יוֹדֵעַ      אִם גְּזַלְתִּיךָ,

אִם הִלְוִיתַנִי,

אִם הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי,                             פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:

1.    העיצוב מראה יפה את שתי האפשרויות של חוסר הוודאות ואת ההקבלה ההלכתית ביניהם.

פרק י - משנה ח

הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחֱזִירוֹ, וּמֵת אוֹ נִגְנַב    חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

לֹא יָדְעוּ בְעָלִים לֹא בִגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַחֲזִירָתוֹ,

וּמָנוּ אֶת הַצֹּאן וּשְׁלֵמָה הִיא,                           פָּטוּר:

1.    העיצוב מבהיר את שני המצבים שבהם התנהל הגנב. בראשון הגנב חייב ובשני הוא פטור.

פרק י - משנה ט

אֵין לוֹקְחִים           מִן הָרוֹעִים             צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים,

וְלֹא                        מִשּׁוֹמְרֵי פֵרוֹת        עֵצִים וּפֵרוֹת.

אֲבָל לוֹקְחִין           מִן הַנָּשִׁים               כְּלֵי צֶמֶר בִּיהוּדָה,

וּכְלֵי פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל,

וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן.

וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ לְהַטְמִין,       אָסוּר

 וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים                   מִכָּל מָקוֹם

1.    עיצוב המשנה מראה את המקרים שבהם יש חשש שהדברים שקונים הם גנובים ומקרים אחרים שאין בהם חשש כזה.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות מלמד שתי הלכות נוספות הקשורות לעיקרה של המשנה.

פרק י - משנה י

מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא,                         הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא,                                 הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.

הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין                    וְהֵן שֶׁלּוֹ.

יָתֵר מִכֵּן,                                              הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת

אִם הָיָה הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הַלָּבָן,

נוֹטֵל אֶת הַכֹּל                   וְהֵן שֶׁלּוֹ.

הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפֹּר בּוֹ,

וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ,     הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.

מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַמַּעֲצָד,                  הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ,

וּבַכַּשִּׁיל,                 שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.

וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת,           אַף הַנְּסֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה הלכות הנוגעות למה ששייך לבעל המקצוע ומה ששייך לבעל הבית בזמן הטיפול בבגדים, ובטיפול במוצרי עץ.

2.    עיצוב המשנה מראה מה הוא העיקרון שקובע מתי השאריות הן של בעל המקצוע ומתי השאריות הן של בעל הבית.

3.    העיצוב מעלה את החריזה "שלו-של בעל הבית", ומכאן השערה לפיה שורות 7-8 נכתבו למרות פשיטותן, כדי להשלם את החרוז "של בעל הבית".