מסכת מכות

מחבר: יהודה שוורץ

 פרק א - משנה א

כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין,

מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה

                    אֵין אוֹמְרִים יֵעָשֶׂה זֶה בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה תַחְתָּיו,

אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים.

מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב לִגְלוֹת

                    אֵין אוֹמְרִים יִגְלֶה זֶה תַחְתָּיו,                         אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים.

מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ,

וַהֲלֹא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לְמָחָר סוֹפוֹ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ,

אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ,

שֶׁאִם נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, וְאִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה בַעְלָהּ.

מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז

עַל מְנָת לִתְּנָן לוֹ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, וְהוּא אוֹמֵר מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים,

אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן וְיִהְיוּ בְיָדוֹ אֶלֶף זוּז,

בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים:

1.    עיצוב המשנה מביא דוגמאות למקרים שאי אפשר לבצע דין הזמה ככתבו וכלשונו, אלא העונש הוא מלקות או חישוב כספי.

פרק א - משנה ב

מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁחַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז,

וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,                          לוֹקִין וּמְשַׁלְּמִין,

שֶׁלֹּא הַשֵּׁם הַמְבִיאוֹ לִידֵי מַכּוֹת,

מְבִיאוֹ לִידֵי תַשְׁלוּמִין,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

כָּל הַמְשַׁלֵּם אֵינוֹ לוֹקֶה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים.

פרק א - משנה ג

מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים,

וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,      לוֹקִין שְׁמֹנִים,

מִשּׁוּם לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר (שמות כ),

וּמִשּׁוּם וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם (דברים יט),

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אֵינָן לוֹקִין אֶלָּא אַרְבָּעִים.

מְשַׁלְּשִׁין בְּמָמוֹן וְאֵין מְשַׁלְּשִׁין בְּמַכּוֹת.

כֵּיצַד,

הֱעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז,

וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,                מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם.

אֲבָל אִם הֱעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים,

וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,                כָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹקֶה אַרְבָּעִים:

1.    עיצוב המשנה בחלק הראשון מסייע להבנת המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בנוגע למספר המלקות.

2.    עיצוב החלק השני מראה את ההבדל בין העונש הנוגע לכסף לבין העונש הנוגע למלקות.

פרק א - משנה ד

אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין עַד שֶׁיָּזוֹמוּ אֶת עַצְמָן.

כֵּיצַד,

אָמְרוּ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ,

אָמְרוּ לָהֶן הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין,

שֶׁהֲרֵי נֶהֱרָג זֶה אוֹ הַהוֹרֵג הָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,

אֵין אֵלּוּ זוֹמְמִין

          אֲבָל אָמְרוּ לָהֶם הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין,

שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ

אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי

                                                                      הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶם

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את ההבחנה בין מקרה שההזמה נוגעת לבעלי הדין לבין המקרה שבו ההזמה נוגעת לעדים.

פרק א - משנה ה

בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם,

בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם,                אֲפִלּוּ מֵאָה,            כֻּלָּם יֵהָרֵגוּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                       אִסְטָסִית הִיא זוֹ,   וְאֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת

אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבָד:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת שבין תנא קמא לבין רבי יהודה.

פרק א - משנה ו

אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין,                   עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין,

שֶׁהֲרֵי הַצְּדוֹקִין אוֹמְרִים,                      עַד שֶׁיֵּהָרֵג,

שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ

 אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר

 (דברים יט) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וַהֲרֵי אָחִיו קַיָּם

                    וְאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ,

יָכוֹל מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵהָרֵגוּ,

תַּלְמוּד לוֹמַר, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ,

הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין

1.    עיצוב המשנה מבהיר יפה את המחלוקת של חכמים עם הצדוקים ואת ההוכחה מדברי הפסוקים לעמדת חכמים.

פרק א - משנה ז

עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת (שם יז),

אִם מִתְקַיֶּמֶת הָעֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פָרַט הַכָּתוּב בִּשְׁלשָׁה,

אֶלָּא לְהַקִּישׁ שְׁלשָׁה לִשְׁנַיִם,

מַה שְּׁלשָׁה מַזִּימִין אֶת הַשְּׁנַיִם

          אַף הַשְּׁנַיִם יָזוֹמּוֹ אֶת הַשְּׁלשָׁה.

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה,                                  תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים

 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

מַה שְּׁנַיִם אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם זוֹמְמִין,

אַף שְׁלשָׁה אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין.

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה,                                            תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,

לֹא בָא הַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת דִּינוֹ כַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ.

וְאִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב                    לַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה,

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְשַׁלֵּם שָׂכָר לַנִּטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה כְעוֹשֵׂי מִצְוָה:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לרבי עקיבא ואת דברי המוסר בסוף המשנה.

פרק א - משנה ח

מַה שְּׁנַיִם נִמְצָא אַחַד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל                  עֵדוּתָן בְּטֵלָה

 אַף שְׁלשָׁה נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל,              עֵדוּתָן בְּטֵלָה.

מִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה,               תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,       בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת.

אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת,          תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר.

רַבִּי אוֹמֵר,

אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת.

בִּזְמַן שֶׁהִתְרוּ בָהֶן,

אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהֶן,

מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִין שֶׁרָאוּ בְאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנָּפֶשׁ:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את המחלוקת בין תנא קמא לרבי.

פרק א - משנה ט

הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה            וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה

וְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָּאֶמְצַע

 בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ,                הֲרֵי אֵלּוּ עֵדוּת אַחַת.

וְאִם לָאו                                                        הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי עֵדֻיּוֹת.

לְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת,

הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין וְהַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה

 רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

לְעוֹלָם אֵין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ פִּי שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִין בּוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים

 דָּבָר אַחֵר,

עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, שֶׁלֹּא תְהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן

1.    עיצוב המשנה מסמן נושאים אחדים. דין שתי כיתות עדים, שתי דרשות על הפסוק "על פי שניים עדים".

פרק א - משנה י

מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵית דִּין             אֵין סוֹתְרִים אֶת דִּינוֹ.

כָּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ,

מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ

בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי,

וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו                                           הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג.

סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ

 סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת            אֶחָד בְּשָׁבוּעַ            נִקְרֵאת חָבְלָנִית.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר,

אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה.

רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים,

אִלּוּ הָיִינוּ בַסַּנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

אַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּיִשְׂרָאֵל:

1.    עיצוב המשנה מראה את הנושאים שבה. מי שנגמר דינו וברח, עדות על אדם שנגמר דינו בבית דין, סנהדרין חבלנית, הויכוח שבין רבי טרפון ורבי עקיבא מצד אחד לבין רבן שמעון בן גמליאל מהצד השני לגבי הקושי להעניש אדם בעונש מוות.

פרק ב

פרק ב - משנה א

אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין,

הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.

הָיָה מְעַגֵּל בְּמַעְגִּילָה          וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ,

הָיָה מְשַׁלְשֵׁל בְּחָבִית         וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ,

הָיָה יוֹרֵד בְּסֻלָּם                וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ,                         הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.

אֲבָל אִם הָיָה מוֹשֵׁךְ בְּמַעְגִּילָה     וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ,

הָיָה דוֹלֶה בְחָבִית וְנִפְסַק הַחֶבֶל   וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ,

הָיָה עוֹלֶה בְסֻלָּם                         וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ,                         הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.

זֶה הַכְּלָל,                                   כֹּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ,                     גּוֹלֶה.

וְשֶׁלֹּא בְדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ,                   אֵינוֹ גוֹלֶה.

נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ וְהָרַג,

רַבִּי אוֹמֵר,                                            אֵינוֹ גוֹלֶה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                 גּוֹלֶה.

מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ,

רַבִּי אוֹמֵר,                                            גּוֹלֶה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                 אֵינוֹ גוֹלֶה:

1.    המשנה מגדירה את החייבים בגלות. עיצוב המשנה מעמיד את ההקבלה בין אלה החייבים בגלות לאלה הפטורים.

2.    עיצוב החלק השני של המשנה מראה יפה את שתי המחלוקות שבין רבי לחכמים.

פרק ב - משנה ב

הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים          וְהָרַג,                      הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,

אִם מִכְּשֶׁיָּצְאתָה הָאֶבֶן מִיָּדוֹ

הוֹצִיא הַלָּז אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ,                         הֲרֵי זֶה פָטוּר.

זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲצֵרוֹ                 וְהָרַג,

אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לְשָׁם,   גּוֹלֶה.

וְאִם לָאו,                                   אֵינוֹ גוֹלֶה,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר,

מַה הַיַּעַר רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם,

יָצָא חֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵין רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר,

מַה חֲטָבַת עֵצִים     רְשׁוּת,

יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ

                    וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ,

וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין

1.    עיצוב המשנה ממשיך את תאור המקרים בהם יש חובת גלות לכאלה שאין חובה.

2.    עיצוב החלק השני של המשנה מבהיר את דברי אבא שאול שמדייק מדברי הפסוק.

פרק ב - משנה ג

הָאָב             גּוֹלֶה עַל יְדֵי הַבֵּן,

וְהַבֵּן             גּוֹלֶה עַל יְדֵי הָאָב.

הַכֹּל              גּוֹלִין עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל,

וְיִשְׂרָאֵל        גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן,       חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב.

וְגֵר תּוֹשָׁב אֵינוֹ גוֹלֶה אֶלָּא עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב

 הַסּוּמָא        אֵינוֹ גוֹלֶה,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

גּוֹלֶה.

הַשּׂוֹנֵא          אֵינוֹ גוֹלֶה.

רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר,

הַשּׂוֹנֵא          נֶהֱרָג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוּעָד

 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

יֵשׁ שׂוֹנֵא גוֹלֶה         וְיֵשׁ שׂוֹנֵא שֶׁאֵינוֹ גוֹלֶה.

זֶה הַכְּלָל,     כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לְדַעַת הָרַג   אֵינוֹ גוֹלֶה.

וְשֶׁלֹּא לְדַעַת הָרַג,    הֲרֵי זֶה גוֹלֶה:

1.    עיצוב המשנה מראה את ההסתייגויות השונות בנוגע לחובת גלות.

2.    העיצוב מחדד את המחלוקות במשנה לגבי סומא ולגבי שונא.

פרק ב - משנה ד

לְהֵיכָן גּוֹלִין,

לְעָרֵי מִקְלָט.

                    לַשָּׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְלַשָּׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן

וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְגוֹ'.

עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ       שָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

לֹא הָיוּ                   שָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת

                              שֶׁנֶּאֱמַר (שם) שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה,

עַד שֶׁיִּהְיוּ שֶׁשְׁתָּן קוֹלְטוֹת כְּאֶחָד:

1.    עיצוב המשנה מבליט את הזיקה של ערי המקלט שבארץ ישראל לשלש הערים בעבר הירדן.

פרק ב - משנה ה

וּמְכֻוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ וְגוֹ'.

וּמוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַדֶּרֶךְ, וִידַבְּרוּ אֵלָיו.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ:

1.    עיצוב המשנה מראה את ההתייחסות לדרכים המובילות לערי המקלט, ואת הצורך בהגנה על הגולה בדרכו לעיר המקלט מפני גואל הדם.

פרק ב - משנה ו

רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר

בַּתְּחִלָּה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט,

וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם.

מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין,                 הֲרָגוּהוּ.

וְשֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב מִיתָה,                              פְּטָרוּהוּ

                              מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת,                                 מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ וְגוֹ'.

אֶחָד   מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה

וְאֶחָד הַמְרֻבֶּה בִבְגָדִים

וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ,              מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה            מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ.

לְפִיכָךְ אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ.

מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל,                  הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.

אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל

וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו,

וּלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ,                          חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים: ההבחנה בין רוצח במזיד לרוצח בשוגג בתוך עיר המקלט, חזרת הגולה מעיר המקלט לאחר מות אחד הכהנים שהמשנה מציינת.

פרק ב - משנה ז

נִגְמַר דִּינוֹ בְלֹא כֹהֵן גָּדוֹל,

הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל,

וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג                                             אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם.

וְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה

וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת.

וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ,

וַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה,         אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם

 שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה,

שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ,

שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ,

שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ.

כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת,        כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט

 רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וּמְצָאוֹ גוֹאֵל הַדָּם,

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר,

מִצְוָה בְיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,

רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וְכָל אָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו.

אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם,

אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ הַתְּחוּם,

הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.

הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר   גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה.

וּבֶן לֵוִי                    גוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר:

1.    עיצוב משנה ארוכה זאת מלמד על נושאים אחדים. גולה שלא יוצא מעיר המקלט עד מותו, דין הגולה שיצא מעיר המקלט ללא רשות, הגדרת השטח של עיר המקלט.

פרק ב - משנה ח

כַּיּוֹצֵא בוֹ רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָטוֹ וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ,

יֹאמַר לָהֶם                       רוֹצֵחַ אָנִי.

אָמְרוּ לוֹ                           אַף עַל פִּי כֵן,           יְקַבֵּל מֵהֶן,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ.

מַעֲלִים הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר

                                                  לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר.

וְחוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

לֹא הָיָה חוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ:

1.    עיצוב המשנה מחדד את דינו של הגולה שרצו אנשי העיר לכבדו, העיצוב גם מחדד את שתי המחלוקות בין רבי מאיר לרבי יהודה בנוגע לתשלום שעל הגולה לשלם לבני לוי בתוך העיר ועל חזרתו של הגולה לתפקידיו אחר שהשלים את שהותו בעיר המקלט.

פרק ג

פרק ג - משנה א

וְאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין,

הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ,

וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה,

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר.

אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה,                חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת.

גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה,                אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשֵּׁם אֶחָד בִּלְבָד:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את רשימת הלוקין.

2.    עיצוב שתי השורות האחרונות מסייע להבין את דין הכהן הגדול ודין הכהן ההדיוט בהקבלה.

פרק ג - משנה ב

הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא,

וְהָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל, וְטָמֵא,

הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ,

וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,

וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה,

וְהָאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים

          אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ.

כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּב,

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר              כָּל שֶׁהוּא,

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים              כַּזַּיִת.

אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן,

אֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּאוֹכֵל נְמָלָה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב.

אָמְרוּ לוֹ,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִבְרִיָּתָהּ.

אָמַר לָהֶן,

אַף חִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּתָהּ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרים הנוספים שלוקים עליהם.

2.    עיצוב החלק השני שעוסק בשאלה מה היא הכמות של האוכל שלוקין עליה מסייע להבין את הדיון בין רבי שמעון וחכמים לגבי אכילת ברייה (נמלה או חיטה שלימה).

פרק ג - משנה ג

הָאוֹכֵל בִּכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן,

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים,

קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לַחוֹמָה,

הַשּׁוֹבֵר אֶת הַעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָּהוֹר,          הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים.

אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא,    אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים:

1.    עיצוב המשנה מוסיף לרשימת הלוקים. עיצוב שתי השורות האחרונות מבליט את ההקבלה בין המקרים שלוקין לבין אלה שלא לוקין בקשר לדיני קרבן פסח.

פרק ג - משנה ד

הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,             מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה.

זֶה הַכְּלָל,

כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים ולהבנת הכלל שקבעו חכמים בנוגע ללא תעשה שיש בו קום עשה.

פרק ג - משנה ה

הַקּוֹרֵחַ קָרְחָה בְרֹאשׁוֹ, וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ,

וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ, וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת,         חַיָּב.

שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים

אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד,                                           חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

עַל הָרֹאשׁ,    שְׁתַּיִם           אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן.

עַל הַזָּקָן,      שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן          וְאַחַת מִלְּמָטָּה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

אִם נְטָלוֹ כֻלּוֹ כְאַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת.

וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְתָעַר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

אֲפִלּוּ לִקְּטוֹ בְמַלְקֵט אוֹ בִרְהִיטְנִי, חַיָּב

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההבחנה בין חיוב מלקות פעם אחת לבין החיוב כמה וכמה פעמים.

2.    עיצוב המשנה מחדד את שתי המחלוקות שבין רבי אליעזר לחכמים בנוגע להשחתת הזקן.

פרק ג - משנה ו

הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע,

כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָתַב,

אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ בִּדְיוֹ וּבִכְחֹל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שָׁם הַשֵּׁם,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט) וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה':

1.    עיצוב המשנה מבהיר את השילוב שבין קעקוע לבין כתיבה.

2.    עיצוב דברי רבי שמעון מחדדים את דעתו שרק אם מקעקע שם עבודה זרה אז חייב.

פרק ג - משנה ז

נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַיַּיִן כָּל הַיּוֹם,                      אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת.

אָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה,    חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מההקבלה בין שתי השורות שלה.

פרק ג - משנה ח

הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵתִים כָּל הַיּוֹם,                                   אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת.

אָמְרוּ לוֹ אַל תִּטַּמֵּא, אַל תִּטַּמֵּא, וְהָיָה מִטַּמֵּא,          חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת

 הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם,                                                אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת.

אָמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלֵּחַ אַל תְּגַלֵּחַ וְהוּא מְגַלֵּחַ,                  חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

הָיָה לָבוּשׁ בְּכִלְאַיםִ כָּל הַיּוֹם,                                    אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת.

אָמְרוּ לוֹ אַל תִּלְבָּשׁ אַל תִּלְבָּשׁ וְהוּא פוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ,      חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת שלשת הנושאים שבה, שבכל אחד מהם יש הקבלה בין השורה הראשונה לשנייה.

פרק ג - משנה ט

יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמֹנָה לָאוִין,

הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר,

וְהֵן מֻקְדָּשִׁים,

בְּכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם,

וּבַשְּׁבִיעִית,

וְיוֹם טוֹב

 וְכֹהֵן וְנָזִיר בְּבֵית הַטֻּמְאָה.

חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר,

אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאָיִם.

אָמְרוּ לוֹ,

אֵינוֹ הַשֵּׁם.

אָמַר לָהֶם,

אַף לֹא הַנָּזִיר הוּא הַשֵּׁם:

1.    עיצוב המשנה מחדד את פירוט שמונת הלאוין

2.    העיצוב מבהיר את מחלוקת החכמים עם רבי לחנינא בן חכינאי.

פרק ג - משנה י

כַּמָּה מַלְקִין אוֹתוֹ,            אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת.

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) בְּמִסְפָּר אַרְבָּעִים,

מִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אַרְבָּעִים שְׁלֵמוֹת הוּא לוֹקֶה.

וְהֵיכָן הוּא לוֹקֶה אֶת הַיְתֵרָה, בֵּין כְּתֵפָיו

1.    עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יהודה האם מלקים 39 מלקות או 40 מלקות.

פרק ג - משנה יא

אֵין אוֹמְדִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְמַכּוֹת הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ.

אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל אַרְבָּעִים,

לָקָה מִקְצָת וְאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אַרְבָּעִים,         פָּטוּר.

אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה

          מִשֶּׁלָּקָה אָמְרוּ שֶׁיָּכוֹל הוּא לְקַבֵּל אַרְבָּעִים,                פָּטוּר.

עָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁנֵי לָאוִין,

אֲמָדוּהוּ אֹמֶד אֶחָד,                                                            לוֹקֶה וּפָטוּר.

וְאִם לָאו,                                             לוֹקֶה וּמִתְרַפֵּא וְחוֹזֵר וְלוֹקֶה:

1.    עיצוב המשנה מחדד את הבנת המקרים שמעריכים כי הלוקה לא מסוגל לסבול את כל המלקות שהוא חייב.

פרק ג - משנה יב

כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ,

כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד הֵילָךְ וְהֵילָךְ,

וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו,

אִם נִקְרְעוּ נִקְרָעוּ, וְאִם נִפְרְמוּ נִפְרָמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ

 וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאַחֲרָיו,               חַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ.

וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ,

כְּפוּלָה אֶחָד לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה,

וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת המציאות של ביצוע המלקות מבחינת השוט ומבחינת עמידת האדם המלקה ומבחינת צורה העמידה של הלוקה.

פרק ג - משנה יג

יָדָהּ טֶפַח וְרָחְבָּהּ טֶפַח, וְרֹאשָׁהּ מַגַּעַת עַל פִּי כְרֵסוֹ.

וּמַכֶּה אוֹתוֹ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו וּשְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו.

וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב אֶלָּא מֻטֶּה,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט.

וְהַמַּכֶּה מַכֶּה בְיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ:

1.    עיצוב המנשה מחדד את המשך התהליך של המלקות מבחינת החלוקה של המלקות לשלשה סבבים.

פרק ג - משנה יד

וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא  (שם כח) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ'

וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת וְגוֹ',

וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא

 (שם כט) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ',

וְחוֹתֵם (תהלים עח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ',

וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא.

וְאִם מֵת תַּחַת יָדוֹ,                                          פָּטוּר.

הוֹסִיף לוֹ עוֹד רְצוּעָה אַחַת וָמֵת,                     הֲרֵי זֶה גוֹלֶה עַל יָדוֹ.

נִתְקַלְקֵל בֵּין בְּרֶעִי בֵּין בְּמַיִם,                          פָּטוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                           הָאִישׁ בְּרֶעִי

וְהָאִשָּׁה בְּמָיִם:

1.    עיצוב המשנה מחדד את הבנת הספירה של 39 המלקות לפי קריאת הפסוקים.

2.    עיצוב החלק השני מוסיף פרטי הלכה במהלך ביצוע המלקות.

פרק ג - משנה טו

כָּל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת שֶׁלָּקוּ,     נִפְטְרוּ יְדֵי כְרֵתָתָן,

שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה) וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ,

כְּשֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ,

דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל

 אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל,

מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ,

הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח) וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת וְגוֹ',

וְאוֹמֵר (שם) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם.

הָא, כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה,

נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי אוֹמֵר,

הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים יב) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְגוֹ',

וּמָה אִם הַדָּם שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ, הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ מְקַבֵּל שָׂכָר

          גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמַּדְתָּן,

הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה

שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת:

1.    עיצוב המשנה הרעיונית לקראת חתימת המסכת מחדדת את הבנת מצבו של האדם לאחר שהוא ספג את המלקות והמשנה מוסיפה דברי חיזוק על שמירת המצוות.

פרק ג - משנה טז

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר,

רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל,

לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

1.    עיצוב משנה אחרונה זאת הקשורה למשנה הקודמת בגלל שבח קיום המצוות מחדדת את הדיוק מהפסוק המלמד זכות על עם ישראל.