מסכת גיטין

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם,                                צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                     אַף הַמֵּבִיא מִן הָרֶקֶם וּמִן הַחֶגֶר

 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                    אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלוֹד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                 אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם,

אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ

 וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִמְדִינַת הַיָּם          צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,      אֲפִלּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבנת הדעות השונות במשנה. ת"ק מול רבן גמליאל ורבי אליעזר, ת"ק מול חכמים, ות"ק מול רבן שמעון בן גמליאל.

2.    העיצוב מבליט את הביטוי המרכזי במשנה "בפני נכתב ובפני נחתם".

פרק א - משנה ב

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   מֵרֶקֶם לַמִּזְרָח        וְרֶקֶם כַּמִּזְרָח.

מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם,   וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם.

מֵעַכּוֹ לַצָּפוֹן,           וְעַכּוֹ כַּצָּפוֹן.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,    עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּטִּין:

1.    העיצוב מבהיר את המחלורת בין רבי יהודה לרבי מאיר בנוגע לעכו.

פרק א - משנה ג

הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,           אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם.

אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו.

הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם             וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם,

אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו:

1, עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין שורה 2 לשורה 4.

פרק א - משנה ד

אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים,   שָׁווּ לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא.

וְזוֹ אַחַד מִן הַדְּרָכִים                             שֶׁשָּׁווּ גִטֵּי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים:

1.    עיצוב משנה קצרה זאת מתבקש לאור ההקבלה בין המילים "שוו"

פרק א - משנה ה

כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי,                               פָּסוּל,          

חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים.

מַעֲשֶׂה, שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל

לִכְפַר עוֹתְנַאי

גֵּט אִשָּׁה  וְהָיוּ עֵדָיו עֵדֵי כוּתִים,             וְהִכְשִׁיר.

כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם,

אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶם גּוֹיִם,                            כְּשֵׁרִים,

חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                                           אַף אֵלּוּ כְשֵׁרִין,

לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְהֶדְיוֹט:

1.    עיצוב המשנה מראה את ההלכה הנוגעת לגיטי נשים בנוגע לחתימת כותי או גוי.

2.    העיצוב מראה את הויכוח בין ת"ק לבין רבי שמעון בנוגע לחתימת גוי על הגט.

 פרק א - משנה ו

הָאוֹמֵר,

תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי

וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי,   אִם רָצָה לַחֲזֹר בִּשְׁנֵיהֶן,               יַחֲזֹר,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,  

בְּגִטֵּי נָשִׁים,

אֲבָל לֹא בְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים,

לְפִי שֶׁזָּכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו.

שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ,            רַשַּׁאי.

וְשֶׁלֹּא לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ,       אֵינוֹ רַשָּׁאי.

אָמַר לָהֶם,              וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה

                              כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ.

אָמְרוּ לוֹ,                מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ.

הָאוֹמֵר,

תְּנו גט זֶה לְאִשְׁתִּי,

וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי, וּמֵת,              לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה.

תְּנוּ מָנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי,     וּמֵת,               יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני חלקים. השולח שליח לתת גט לאשה אם יכול לחזור בו, והשולח גט לאשה והוא מת לפני שהשליח מסר הגט.

2.    עיצוב החלק השני מקביל יפה את המקרה של גט למקרה של מסירת כסף.

פרק ב

פרק ב - משנה א

הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר,

בְּפָנַי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַי נֶחְתָּם,

בְּפָנַי נֶחְתָּם אֲבָל לֹא בְּפָנַי נִכְתָּב,

בְּפָנַי נִכְתַּב כֻּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ,

בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כֻּלּוֹ,                                       פָּסוּל.

אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם,                 פָּסוּל.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם,           פָּסוּל.

וְרַבִּי יְהוּדָה             מַכְשִׁיר

                    אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נֶחְתָּם,          כָּשֵׁר

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את כל המקרים בצד ימין ואת הדין בכל מקרה בצד שמאל.

פרק ב - משנה ב

נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם,      כָּשֵׁר.          

בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה,           פָּסוּל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן                                                                                    מַכְשִׁיר,

שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

כָּל הַגִּטִּין שֶׁנִּכְתְּבוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוּ בַלַּיְלָה,                                        פְּסוּלִין,

חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים:

1.    עיצוב המשנה מראה את המקרים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל

2.    העיצוב מחדד את המחלוקת בין ת"ק לבין רבי שמעון.

פרק ב - משנה ג

בַּכֹּל כּוֹתְבִין,                     בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, וּבְקוֹמוֹס, וּבְקַנְקַנְתּוֹם,

וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל קְיָמָא

 אֵין כּוֹתְבִין                      לֹא בְמַשְׁקִים, וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת,

וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם.

עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין,                עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁל פָּרָה, וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הַפָּרָה,

עַל יָד שֶׁל עֶבֶד, וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הָעָבֶד.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר,     אֵין כּוֹתְבִין   לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים,

וְלֹא עַל הָאֳכָלִין:

1.    עיצוב המשנה מחדד את ההנחיות לגבי חומרי כתיבת הגט ולגבי מה שעליו מותר לכתוב את הגט.

2.    העיצוב מחדד את ההבדל בין ת"ק לבין רבי יוסי הגלילי.

פרק ב - משנה ד

אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע.

כְּתָבוֹ בִמְחֻבָּר, תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ,                      כָּשֵׁר.

רַבִּי יְהוּדָה    פוֹסֵל, עַד שֶׁתְּהֵא כְתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר,

אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף.

וַחֲכָמִים        מַכְשִׁירִין

1.    במשנתנו שני חלקים. כתיבה על משהו שמחובר לקרקע וסוג הנייר שעליו אפשר לכתוב את הגט.

2.    העיצוב מבהיר את המחלוקת בחלק הראשון ואת המחלוקת בחלק השני.

פרק ב - משנה ה

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט,         אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן.

הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ              

וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ              שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו

 הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט,      חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְנָכְרִי:

1.    המשנה מציינת שני נושאים: מי כשר לכתוב הגט ומי כשר להביא אותו. עיצוב המשנה מסייע להבנת השאלה  מי כשר לכתוב את הגט ומי כשר להביא אותו.

פרק ב - משנה ו

קִבֵּל   הַקָּטָן וְהִגְדִּיל, חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקֵּחַ, סוּמָא וְנִתְפַּתֵּחַ,

שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה, נָכְרִי וְנִתְגַּיֵּר,                                                        פָּסוּל.

אֲבָל פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ וְחָזַר וְנִתְפַּקֵּחַ,

פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ,

שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה,                                                                  כָּשֵׁר.

זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְדַעַת                                                        כָּשֵׁר:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרים השונים הנובעים מהכלל שכתוב בשורה האחרונה.

פרק ב - משנה ז

אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ, נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּטָּהּ,

חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ.

מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ.

הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּטָּהּ,

וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר,         בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים: נאמנות נשים הנמצאות במתח מול האשה להביא לה את הגט, והאם האשה עצמה יכולה להביא את הגט של עצמה. 

פרק ג

פרק ג - משנה א

כָּל גֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִשָּׁה,                                                   פָּסוּל.

כֵּיצַד.

הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְשָׁמַע קוֹל סוֹפְרִים מַקְרִין,

אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת פְּלוֹנִית מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי,

וְאָמַר, זֶה שְּׁמִי וְזֶה שֵּׁם אִשְׁתִּי,                                  פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ

 יָתֵר מִכֵּן,     כָּתַב לְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ,

מְצָאוֹ בֶן עִירוֹ וְאָמַר לוֹ,

שְׁמִי כִשְׁמֶךָ וְשֵׁם אִשְׁתִּי כְשֵׁם אִשְׁתֶּךָ,                         פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ.

יָתֵר מִכֵּן,      הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים וּשְׁמוֹתֵיהֶן שָׁווֹת,

כָּתַב לְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַגְּדוֹלָה,                              לֹא יְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַקְּטַנָּה.

יָתֵר מִכֵּן,      אָמַר לַלַּבְלָר, כְּתֹב לְאֵיזוֹ שֶׁאֶרְצֶה אֲגָרֵשׁ,                   פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה את הכלל שבשורה הראשונה ואת ההדרגתיות של ארבע ההלכות שבמשנה (יתר מכן..)

פרק ג - משנה ב

הַכּוֹתֵב טָפְסֵי גִטִּין,           צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ

וּמְקוֹם הָאִשָּׁה

וּמְקוֹם הַזְּמַן.

שְׁטָרֵי מִלְוֶה,           צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַמַּלְוֶה,

מְקוֹם הַלֹּוֶה,

מְקוֹם הַמָּעוֹת

וּמְקוֹם הַזְּמַן.

שְׁטָרֵי מִקָּח,            צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַלּוֹקֵחַ

וּמְקוֹם הַמּוֹכֵר

וּמְקוֹם הַמָּעוֹת

וּמְקוֹם הַשָּׂדֶה

וּמְקוֹם הַזְּמַן,         מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה.

רַבִּי יְהוּדָה    פוֹסֵל בְּכֻלָּן.

רַבִּי אֶלְעָזָר   מַכְשִׁיר בְּכֻלָּן,

חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר )דברים כד)  וְכָתַב לָהּ, לִשְׁמָהּ:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה ברורה את הצורה בה יכול הסופר המכין שטרות להכין את הטפסים השונים.

2.    עיצוב המשנה מראה את שלש הדעות: ת"ק , רבי יהודה ורבי אלעזר.

3.    עיצוב המשנה מזמין דיון במקומות השונים שצריך להשאיר בטופס השטר, להשוותם זה לזה ולדון בשינויים ביניהם.

פרק ג - משנה ג

הַמֵּבִיא גֵט וְאָבַד הֵימֶנּוּ,                                  מְצָאוֹ לְאַלְתַּר,        כָּשֵׁר.

וְאִם לָאו,               פָּסוּל.

מְצָאוֹ בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא,                        אִם מַכִּירוֹ,             כָּשֵׁר.

הַמֵּבִיא גֵט וְהִנִּיחוֹ זָקֵן אוֹ חוֹלֶה נוֹתְנוֹ לָהּ       בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם.

בַּת יִשְׂרָאֵל הַנְּשׂוּאָה לְכֹהֵן

וְהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה      בְחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם.

הַשּׁוֹלֵחַ חַטָּאתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם,

מַקְרִיבִין אוֹתָהּ                                               בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם:

1.    עיצוב המשנה מסמן שני חלקים. האיש שאיבד את הגט שהכין, מקרים שבהם אדם בחזקת קיים.

2.    החלק השני מראה את המקרים שהמשותף להם הוא "בחזקת שהוא קיים".

פרק ג - משנה ד

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא לִפְנֵי חֲכָמִים וְקִיְּמוּ אֶת דְּבָרָיו.

עַל עִיר שֶׁהִקִּיפָהּ כַּרְקוֹם,

וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם,

וְעַל הַיּוֹצֵא לִדּוֹן,                         שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת קַיָּמִין.

אֲבָל עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְקוֹם,

וּסְפִינָה שֶׁאָבְדָה בַיָּם,

וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג                    נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי חַיִּים וְחֻמְרֵי מֵתִים,

בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,     לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה

1.    עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין שלשת הדברים הראשונים של רבי אלעזר בן פרטא, לבין שלשת הדברים האחרונים.

פרק ג - משנה ה

הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְחָלָה,                      הֲרֵי זֶה מְשַׁלְּחוֹ בְיַד אַחֵר

 וְאִם אָמַר לוֹ טֹל לִי הֵימֶנָּה חֵפֶץ פְּלוֹנִי,           לֹא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְיַד אַחֵר,

שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁיְּהֵא פִקְדוֹנוֹ בְיַד אַחֵר:

1.    עיצוב המשנה מבהיר היטב את שני המקרים שבמשנה ואת ההבדל ביניהם.

פרק ג - משנה ו

הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְחָלָה,             עוֹשֶׂה בֵית דִּין וּמְשַׁלְּחוֹ,

וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם, בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם.

וְאֵין שָׁלִיחַ אַחֲרוֹן                                 צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם,

אֶלָּא אוֹמֵר, שְׁלִיחַ בֵּית דִּין אָנִי:

1.    עיצוב המשנה מראה את המורכבות שבמקרה שהשליח המביא את הגט חלה.

פרק ג - משנה ז

הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי וְאֶת הֶעָנִי  

לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקָן,                         מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין,

וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא   מֵת הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי

אוֹ הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי.

מֵתוּ,                                                              צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין.

אִם הִלְוָן בִּפְנֵי בֵית דִּין                                    אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁים:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את שני  המצבים ואת שתי האפשרויות במצב השני.

פרק ג - משנה ח

הַמַּנִּיחַ          פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת,

מָעוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין.

אִם אָבְדוּ, הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לְעֵת,

דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בּוֹדְקִין אֶת הַיַּיִן,

בְּקָדִים שֶׁל מוֹצָאֵי הֶחָג,

וּבְהוֹצָאַת סְמָדַר

וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת מַיִם בַּבֹּסֶר:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדמיון העקרוני בינה לבין המשניות הקודמות, כשהמשותף הוא "בחזקת שהן קיימין". נושא משנתנו לא שייך לגיטין.

2.    עיצוב המשנה מאפשר להבין שרבי יהודה לא בא לחלוק על הדברים הקודמים, אלא הוא מביא הלכה אחרת בדר המועדים שיש לבדוק בהם את היין אם הוא לא התקלקל.

פרק ד

פרק ד - משנה א

הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ           וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ,

אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ

וְאָמַר לוֹ, גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לְךָ בָּטֵל הוּא,        הֲרֵי זֶה בָטֵל.

 קָדַם אֵצֶל אִשְׁתּוֹ              אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ וְאָמַר לָהּ,

גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִיךְ בָּטֵל הוּא,                   הֲרֵי זֶה בָטֵל.

אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ,                                                        שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ:

1.    עיצוב המשנה מראה שתי אפשרויות שבהן הבעל יכול לבטל את הגט שהוא שלח לאישתו, מול אפשרות שלישית שבה אין הוא יכול לבטל הגט.

2.    שלש האפשרויות מודגשות בעמודה בצד ימין.

פרק ד - משנה ב

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה בֵית דִּין בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְבַטְּלוֹ.

הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹשִׂין כֵּן,                      מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ.

וְהִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא כוֹתֵב,

אִישׁ פְּלוֹנִי וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ,

אִשָּׁה פְלוֹנִית וְכָל שׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהּ,                                מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

1.    עיצוב המשנה מראה יפה שתי תקנות של רבן גמליאל ששינה לעומת המצב שהיה בראשונה – מפני תיקון העולם.

פרק ד - משנה ג

אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ,

הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן

שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְתוֹמִים כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, וְגוֹבָה כְתֻבָּתָהּ.

 הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט,                                                              מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם.

הִלֵּל הִתְקִין פְּרוֹזְבּוּל                                                                     מִפְּנֵּי תִקּוּן הָעוֹלָם:

1.    עיצוב המשנה מראה שבמשנתנו שלשה נושאים שונים. הנושא הראשון קשור לצורת קבלת האשה את כתובתה מן היתומים. שני הנושאים האחרים קשורים לתקנות מפני תיקון העולם. חתימת העדים על הגט ופרוזבול.

2.    בנושא הראשון נמצאת הנוסחה "התקין רבן גמליאל" כמו במשניות הקודמות.

פרק ד - משנה ד

עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ,      אִם לְשׁוּם עֶבֶד,                 יִשְׁתַּעְבֵּד.

אִם לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין,          לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                                    בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד

 עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אַפּוֹתִיקִי לַאֲחֵרִים וְשִׁחְרְרוֹ,

שׁוּרַת הַדִּין, אֵין הָעֶבֶד חַיָּב כְּלוּם.

אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין,

וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                          אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר:

1.    עיצוב המשנה מראה שני מקרים שבשניהם רבן שמעון בן גמליאל חולק על תנא קמא. המקרה הראשון עבד שפדו אותו מהשבי, והמקרה השני עבד שעשאו רבו אפותיקי.

2.    גם במשנתנו יש הלכה שנקבעה מפני תיקון העולם כמו במשניות הקודמות.

פרק ד - משנה ה

מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין,

עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד,

דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי,

תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם.

לִשָּׂא שִׁפְחָה אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין.

בַּת חוֹרִין      אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עָבֶד.

יִבָּטֵל,           וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וְלִרְבִיָּה,

 שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה) לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ.

אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין,

וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו.

וְחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:

1.    גם במשנתנו תקנה מפני תיקון העולם. עיצוב המשנה מראה בצורה יפה את השיח שבין בית הלל לבית שמאי, עד הסכמת בית הלל לדברי בית שמאי.

2.    דברי בית הלל ובית שמאי מודגשים בצד ימין.

פרק ד - משנה ו

הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ,                                     יָצָא בֶן חוֹרִין.

אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִים יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן,                       מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם.

וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין,                                                מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                                    מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשְּׁבוּיִין.

וְאֵין לוֹקְחִים סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם

יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן,                   מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

1.    עיצוב המשנה מתבקש בגלל הסיומות של כל הדינים "מפני תיקון העולם".

פרק ד - משנה ז

הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רָע,                                      לֹא יַחֲזִיר.

מִשּׁוּם נֶדֶר,                                           לֹא יַחֲזִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בוֹ רַבִּים,                          לֹא יַחֲזִיר.

וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בוֹ רַבִּים,                             יַחֲזִיר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם,                    לֹא יַחֲזִיר.

וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם,                   יַחֲזִיר.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לֹא אָסְרוּ זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה,

מַעֲשֶׂה בְצַיְדָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ,

קוֹנָם אִם אֵינִי מְגָרְשֵׁךְ, וְגֵרְשָׁהּ.

וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה,                                             מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

1.    עיצוב המשנה מבליט את הנושא המרכזי שלה שהוא גירושי האשה מחמת נדר שנדרה.

2.    המעשה בסיפא של המשנה מעוצב בצורה המבליטה את "מפני תיקון העולם", שמתייחס למקרה שהאשה נדרה ולא האיש.

פרק ד - משנה ח

הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית

          רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                                                     לֹא יַחֲזִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                                                     יַחֲזִיר.

נִשֵּׂאת לְאַחֵר וְהָיוּ לָהּ בָּנִים הֵימֶנּוּ, וְהִיא תוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ,

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אוֹמְרִים לָהּ,                        שְׁתִיקוּתִיךְ יָפָה לִיךְ מִדִּבּוּרִיךְ:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את  ההלכה בשני המצבים של האיילונית.

פרק ד - משנה ט

הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לְגוֹי,                     אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ,

אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן.

הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְגוֹי וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל,

הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא מִמֶּנּוּ בִכּוּרִים,                           מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

1.    עיצוב המשנה מראה שני מקרים של קשרי מסחר בין יהודים לגויים. אדם המוכר עצמו או את בניו לגוי, ואדם המוכר שדהו לגוי.

פרק ה

פרק ה - משנה א

הַנִּזָּקִין         שָׁמִין לָהֶם              בְּעִדִּית 

וּבַעַל חוֹב                                    בְּבֵינוֹנִית,

וּכְתֻבַּת אִשָּׁה                               בְּזִבּוּרִית

 רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

אַף כְּתֻבַּת אִשָּׁה                          בְּבֵינוֹנִית:

1.    עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההדרגתיות מעידית לזיבורית ומהניזקין דרך בעל חוב ועד כתובת האשה.

פרק ה - משנה ב

אֵין נִפְרָעִין מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין,      וַאֲפִלּוּ הֵן זִבּוּרִית.

אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים                                                            אֶלָּא מִן הַזִּבּוּרִית:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים שיש בהם לשונות משותפים. המילים הראשונות בכל שורה והמילים האחרונות שבכל שורה.

פרק ה - משנה ג

אֵין מוֹצִיאִין           לַאֲכִילַת פֵּרוֹת

וּלְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת

וְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים,     מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם.

וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה, לֹא יִשָּׁבַע,                                                           מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

1.    עיצוב המשנה מבליט את הלשון המשותפת בשורה הראשונה (אין מוציאין – המוצא מציאה), ובשורה האחרונה (מפני תיקון העולם).

פרק ה - משנה ד

יְתוֹמִים        שֶׁסָּמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת

אוֹ שֶׁמִּנָּה לָהֶן אֲבִיהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס,                   חַיָּב לְעַשֵּׂר פֵּרוֹתֵיהֶן.

אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים,                                        יִשָּׁבֵעַ.

מִנָּהוּ בֵית דִּין,                                                לֹא יִשָּׁבֵעַ.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר,   חִלּוּף הַדְּבָרִים.

הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ                              בְּשׁוֹגֵג,          פָּטוּר.

בְּמֵזִיד,         חַיָּב.

הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּגְּלוּ בַמִּקְדָּשׁ                                  מְזִידִין,         חַיָּבִין:

1.    עיצוב המשנה מראה שבמשנתנו שני נושאים הקשורים ליתומים. מעשרות מפירות יתומים, שבועת האפוטרופוס של היתומים. ושני נושאים הקשורים לקלקולים שגורמים אנשים או כהנים.  

פרק ה - משנה ה

הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָה

עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ,                 שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְגֵט.

וְעַל קְטַנָּה בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן,               שֶׁאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה,

וְאִם מֵתָה,              בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ

 וְעַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בַבִּירָה,                   שֶׁיִּטֹּל אֶת דָּמָיו, מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשָּׁבִים.

וְעַל חַטָּאת הַגְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לָרַבִּים            שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת מִפְּנֵי תִקּוּן הַמִּזְבֵּחַ:

1.    עיצוב המשנה מראה את המקרים השונים שעליהם העיד רבי יוחנן בן גודגודה (בצד ימין)  והדין בכל מקרה (בצד שמאל).

פרק ה - משנה ו

לֹא הָיָה סִיקָרִיקוֹן בִּיהוּדָה בַהֲרוּגֵי מִלְחָמָה.

מֵהֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְאֵילָךְ, יֶשׁ בָּהּ סִיקָרִיקוֹן.

כֵּיצַד.

לָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת,                מִקָּחוֹ בָטֵל.

מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן,              מִקָּחוֹ קַיָּם.

לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה,                       מִקָּחוֹ בָטֵל.

מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ,                     מִקָּחוֹ קַיָּם.

זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה.

בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ,

הַלּוֹקֵחַ מִסִּיקָרִיקוֹן                                                  נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ

 אֵימָתַי

 בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִקַּח.

אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִקַּח,                                                   הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם.

רַבִּי הוֹשִׁיב בֵּית דִּין וְנִמְנוּ,

שֶׁאִם שָׁהֲתָה בִפְנֵי סִיקָרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,           כָּל הַקּוֹדֵם לִקַּח, זוֹכֶה,

אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ:

1.    עיצוב המשנה מראה את השינויים שהתרחשו בנוגע להלכות הקשורות לסיקריקון. בצד ימין נזכרים המקרים השונים ובצד שמאל הדין בכל מקרה.

פרק ה - משנה ז

חֵרֵשׁ                                 רוֹמֵז וְנִרְמָז.

וּבֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר,

קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ,           בְּמִטַּלְטְלִין

הַפָּעוֹטוֹת, מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר,            בְּמִטַּלְטְלִין:

1.    עיצוב המשנה מראה את הדמיון בנוגע לקניין מטלטלים, בין החרש לבין הפעוטות.

פרק ה - משנה ח

וְאֵלּוּ דְבָרִים אָמְרוּ                                                              מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל,                    מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן,                                                              מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה, מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן,                            מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים         יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גָּזֵל,                   מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                          גָּזֵל גָּמוּר.

מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן           יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל,                     מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                          גָּזֵל גָּמוּר.

עָנִי הַמְנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת,             מַה שֶּׁתַּחְתָּיו גָּזֵל,                        מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                          גָּזֵל גָּמוּר.

אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גוֹיִם בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה,                     מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:

1.    עיצוב המשנה מתבקש בגלל המשותף בכל ההלכות "מפני דרכי שלום".

פרק ה - משנה ט

מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית,

נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר,

אֲבָל לֹא תָבֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ.

אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ,

נָפָה וּכְבָרָה,

וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת עִמָּהּ,

אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע עִמָּהּ,     

לְפִי שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.

וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא                                                                      מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל,

וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן,                                                                         מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:

1.    עיצוב המשנה מראה את המשך רצף המקרים הנוהגים "מפני דרכי שלום".

2.    העיצוב מראה את הדמיון בין המקרים שבהם יש יחסי שכנות בין נשים שמקפידות יותר לבין כאלה שמקפידות פחות.

פרק ו

פרק ו - משנה א

הָאוֹמֵר         הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי

אוֹ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי,                                  אִם רָצָה לַחֲזֹר, יַחֲזֹר

 הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה, הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי,                                        אִם רָצָה לַחֲזֹר, לֹא יַחֲזֹר.

לְפִיכָךְ , אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל,

אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֵן לָהּ,                            אִם רָצָה לַחֲזֹר, יַחֲזֹר

 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

אַף הָאוֹמֶרֶת טֹל לִי גִטִּי,                                                     אִם רָצָה לַחֲזֹר, לֹא יַחֲזֹר:

1.    עיצוב המשנה מאפשר לראות את צורות ההתבטאות השונות של האיש או האשה בנוגע לגט (בצד ימין) ואת הדין בכל מקרה (בצד שמאל).

פרק ו - משנה ב

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה, הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי,           צְרִיכָה שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים,

שְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ אָמְרָה

וּשְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ קִבֵּל וְקָרַע,

אֲפִלּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִים,

אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן.

נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה,     הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּטָּהּ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,     אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת,

אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ בִּלְבָד.

וְכֹל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמֹר אֶת גִּטָּהּ,        אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ:

1.    עיצוב המשנה מלמד שיש בה שלשה נושאים. האשה שמינתה שליח לקבל עבורה את הגט מבעלה, גט של נערה המאורסה, וגט של מי שאינה יכולה לשמור עליו.

פרק ו - משנה ג

קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי,             אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ.

לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לַחֲזֹר,                 יַחֲזֹר, שֶׁאֵין קָטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ.

אֲבָל אִם אָמַר לוֹ אָבִיהָ,                        צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִטָּהּ,

אִם רָצָה לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר.

הָאוֹמֵר תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי,         וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,           פָּסוּל.

הֲרֵי הִיא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי,    וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,     כָּשֵׁר.

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְקִבְּלוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,           פָּסוּל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                                          מַכְשִׁיר.

הָבֵא לִי גִטִּי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי           וֶהֱבִיאוֹ לָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר,                     כָּשֵׁר:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שני נושאים. גט לקטנה, שליח של הבעל או של האשה לקבלת הגט.

2.    עיצוב החלק השני מראה מקרים אחדים בצד ימין והדין בכל מקרה בצד שמאל.

פרק ו - משנה ד

הָבֵא לִי גִטִּי,                               אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ.

הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי,                           אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה מִיָּד

 הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי,    אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר            אוֹסֵר מִיָּד:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את הניגוד בין שורה 1 לשורה 2.

2.    עיצוב שורות 3-4 מבהיר את המחלוקת בין ת"ק לרבי אליעזר.

פרק ו - משנה ה

הָאוֹמֵר, כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי,

גָּרְשׁוּהָ,

כִּתְבוּ אִגֶּרֶת וּתְנוּ לָהּ,                                                הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ.

פִּטְרוּהָ, פַּרְנְסוּהָ, עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּמּוֹס, עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי,      לֹא אָמַר כְּלוּם.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים,     הַיּוֹצֵא בְקוֹלָר וְאָמַר,

כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,                                                      הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ.

חָזְרוּ לוֹמַר,                       אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִשְׁיָרָא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר,   אַף הַמְּסֻכָּן:

1.    עיצוב המשנה מלמד שיש בה שני נושאים. הלשון המתאימה לגירושין, וגט עבור אנשים שעלולים למות.

2.    עיצוב החלק השני מראה את ההבדל בין מה שהיה נהוג בראשונה לבין מה שנוהג היום.

פרק ו - משנה ו

מִי שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לְבוֹר וְאָמַר,

כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ יִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ,                      הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ.

הַבָּרִיא שֶׁאָמַר, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,                                        רָצָה לְשַׂחֶק בָּהּ.

מַעֲשֶׂה בְּבָרִיא אֶחָד שֶׁאָמַר, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,

וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וּמֵת.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אָמְרוּ חֲכָמִים,

אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל, הֲרֵי זֶה גֵט.

אִם הָרוּחַ דְּחָאַתּוּ, אֵינוֹ גֵט:

1.    במשנתנו שני חלקים. מי שמבקש שיתנו גט לאשתו כי הוא בסכנת חיים, ומי שמבקש שיתנו גט לאשתו והוא איננו בסכנה.

2.    העיצוב של החלק השני מסייע להבנת שתי האפשרויות במקרה.

פרק ו - משנה ז

אָמַר לִשְׁנַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,

אוֹ לִשְׁלֹשָׁה, כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי,                 הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ.

אָמַר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,                        הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ,

מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין,

מְקֻבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,    שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ,

מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ, אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין,

שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,

שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ.

אָמַר לַעֲשָׂרָה, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,                      אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין.

כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ                                                    אֶחָד כּוֹתֵב וְכֻלָּם חוֹתְמִין.

לְפִיכָךְ, אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן,                              הֲרֵי זֶה גֵט בָּטֵל:

1.    עיצוב המשנה המורכבת הזאת מוביל להבנתה, ולהבנת המחלוקת בין רבי יוסי לבין ת"ק..

פרק ז

פרק ז - משנה א

מִי שֶׁאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס, וְאָמַר, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,         לֹא אָמַר כְּלוּם

אָמַר, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, וַאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס,

וְחָזַר וְאָמַר, אַל תִּכְתֹּבוּ,                                            אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם.

נִשְׁתַּתֵּק וְאָמְרוּ לוֹ נִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתֶּךָ, וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ,

בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים,

אִם אָמַר עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ:

1.    עיצוב המשנה מראה שלש אפשרויות בנוגע לגט של האדם החולה שאין דעתו מיושבת עליו.

פרק ז - משנה ב

אָמְרוּ לוֹ, נִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתֶּךָ,                  וְאָמַר לָהֶם כְּתֹבוּ

 אָמְרוּ  לַסּוֹפֵר וְכָתַב,

 וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ,

אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ,    הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל,

עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר כְּתֹב וְלָעֵדִים חֲתֹמוּ:

1.    עיצוב המשנה מבליט את הדרישה שבשורה האחרונה ושכל אפשרות אחרת פוסלת את הגט.

פרק ז - משנה ג

זֶה גִטֵּךְ אִם מַתִּי,

זֶה גִטֵּךְ אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה

זֶה גִטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה                                       לֹא אָמַר כְּלוּם

 מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי

 מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי,                                          הֲרֵי זֶה גֵט.

מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה,                                     גֵּט וְאֵינוֹ גֵט.

אִם מֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

זֶה גִטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה,

וְעָמַד וְהִלֵךְ בַּשּׁוּק וְחָלָה וּמֵת,

אוֹמְדִין אוֹתוֹ, אִם מֵחֲמַת חֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת,    הֲרֵי זֶה גֵט.

וְאִם לָאו,     אֵינוֹ גֵט:

1.    עיצוב המשנה מדייק את הלשונות שנוגעים לאדם חולה שמגרש את אשתו. מתי הגט חל ומתי לא.

2.    2. העיצוב מעמיד את הלשונות השונים בצד ימין ואת הדין בצד שמאל.

פרק ז - משנה ד

לֹא תִתְיַחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִפְנֵי עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה,

חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהּ בְּשִׁפְחָתָהּ.

מַה הִיא בְאוֹתָן הַיָּמִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרָשֶׁת

1.    עיצוב המשנה מראה שהיא ממשיכה את המשנה הקודמת, וקובעת מה דינה של האשה בתקופת הביניים עד שיתקיים התנאי.

פרק ז - משנה ה

הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז,              הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, וְתִתֵּן.

עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,

אִם נָתְנָה לוֹ בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,             מְגֹרֶשֶׁת

 וְאִם לָאו,              אֵינָה מְגֹרֶשֶׁת.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,

מַעֲשֶׂה בְצַיְדָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ,

הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי,

וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים,                             תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ:

1.    עיצוב המשנה מראה שיש בה שתי אפשרויות של תנאי ובהמשך מעשה שמביא רשב"ג.

פרק ז - משנה ו

הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא,

עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי,

כַּמָּה הִיא מֵנִיקָתוֹ, שְׁתֵּי שָׁנִים

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.

מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב,                                   הֲרֵי זֶה גֵט.

הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים,

עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים,

מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב

אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, שֶׁלֹּא בְהַקְפָּדָה,          אֵינוֹ גֵט.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                                              כָּזֶה גֵט.

כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, הֲרֵי זֶה גֵט:

1.    עיצוב המשנה מבהיר את סדרת התנאים שקובע הבעל לאשה כדי שהגט יחול.

2.    בצד ימין מפורטים התנאים ובצד שמאל הדין

פרק ז - משנה ז

הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,

וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל, הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֶס וְחָזַר,                      בָּטֵל תְּנָאוֹ.

הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,

וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה, וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי וְחָזַר,                   בָּטֵל תְּנָאוֹ

 הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,

וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר,                                    בָּטֵל תְּנָאוֹ.

הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,

הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחֵד עִמָּהּ,                      הֲרֵי זֶה גֵט:

1.    עיצוב המשנה מראה בצורה ברורה את התנאים השונים שקובע הבעל והאם התנאי מתקיים או לא.

2.    העיצוב מראה שלשה מקרים דומים שבהם בטל התנאי, ומקרה רביעי שונה שבו הגט חל.

3.    עיצוב המשנה מבליט את שירת המשנה.

פרק ז - משנה ח

הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,

וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,        אֵינוֹ גֵט.

הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,

וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,        הֲרֵי זֶה גֵט

1.    עיצוב המשנה מבהיר את ההבדל בין שני הניסוחים שמשפיעים על השאלה אם הגט יחול או לא.

פרק ז - משנה ט

אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי,

כָּתְבוּ גֵט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,        אֵינוֹ גֵט

 כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,

כָּתְבוּ בְתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,             אֵינוֹ גֵט.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                כָּזֶה גֵּט

 כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת,  

אִם הַגֵּט קָדַם לַמִּיתָה,      הֲרֵי זֶה גֵט.

וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט,     אֵינוֹ גֵט

                                        וְאִם אֵין יָדוּעַ, זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרָשֶׁת

1.    העיצוב מסייע להבחין בהבדלים הקטנים בין מקרה למקרה.

2.    העימוד האחיד מבליט את ההבדלים ומסייע להבחין בצד ימין במקרים השונים ובצד שמאל בדין. 

פרק ח

פרק ח - משנה א

הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ   וְהִיא בְתוֹךְ בֵּיתָהּ אוֹ בְתוֹךְ חֲצֵרָהּ,                   הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.

זְרָקוֹ לָהּ                 בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְתוֹךְ חֲצֵרוֹ,

אֲפִלּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה,               אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.

לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ,                           הֲרֵי זוֹ מְגֹרָשֶׁת:

1.    העיצוב מבהיר את ההבדל בין שלשת המקרים שבכל אחד מהם הבעל זרק את הגט לאשה.

פרק ח - משנה ב

אָמַר לָהּ, כִּנְסִי שְׁטָר חוֹב זֶה, אוֹ שֶׁמְּצָאָתוֹ מֵאֲחוֹרָיו,

קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִטָּהּ,     אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ, הֵא גִטֵּךְ

 נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה נֵעוֹרָה,

קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִטָּהּ,     אֵינוֹ גֵט, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא זֶה גִטֵּךְ

 הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ,

קָרוֹב לָהּ,               מְגֹרֶשֶׁת.

קָרוֹב לוֹ,                 אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.

מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה,    מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרָשֶׁת:

1.    עיצוב המשנה מראה שני מקרים ראשונים הדומים אחד לשני. המקרה השלישי מראה שלשה מצבים.

פרק ח - משנה ג

וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב.

אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ, זְרֹק לִי חוֹבִי, וּזְרָקוֹ לוֹ,

קָרוֹב לַמַּלְוֶה,                    זָכָה הַלֹּוֶה.

קָרוֹב לַלֹּוֶה,                      הַלֹּוֶה חַיָּב.

מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה,              שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ.

הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ,

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג,               הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.

הוּא מִלְמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה וּזְרָקוֹ לָהּ,

כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגַּג,

נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף                           הֲרֵי זוֹ מְגֹרָשֶׁת:

1.    עיצוב המשנה מראה שני מקרים של זריקה. זריקת שטר חוב וזריקת הגט.

2.    בזריקת הגט העיצוב מבליט שני מצבים. האשה על הגג והבעל זורק מלמטה, האשה למטה והבעל זורק מהגג.

פרק ח - משנה ד

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         פּוֹטֵר אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט יָשָׁן.

וּבֵית הִלֵּל                         אוֹסְרִין.

וְאֵיזֶהוּ גֵט יָשָׁן,                 כֹּל שֶׁנִּתְיַחֵד עִמָּהּ אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ

1.    עיצובה המשנה מתבקש בגין מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

פרק ח - משנה ה

כָּתַב   לְשׁוּם מַלְכוּת שְׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת,

לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן,

לְבִנְיַן הַבַּיִת

לְחֻרְבַּן הַבַּיִת

 הָיָה   בַמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב,

בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח,

תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,

וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה,

וְאֵין לָהּ        לֹא כְתֻבָּה

וְלֹא פֵרוֹת

וְלֹא מְזוֹנוֹת

וְלֹא בְלָאוֹת,

לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה.

אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר.

וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה.

וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ,

וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין   לֹא בִמְצִיאָתָהּ

וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ

וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

הָיְתָה           בַת יִשְׂרָאֵל,                       נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהֻנָּה.

בַּת לֵוִי,                             מִן הַמַּעֲשֵׂר.

בַּת כֹּהֵן,                           מִן הַתְּרוּמָה.

וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְיוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה        יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ.

וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה     חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.

שִׁנָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ,   תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,

וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָהּ:

1.    עיצוב המשנה מראה על מצבים שהגט פסול והתוצאות של הדבר מרחיקות לכת.

2.    בשתי השורות האחרונות עוד דוגמא של גט פסול שחלים כל הדרכים האלו שנמנו לעיל על האשה.

פרק ח - משנה ו

כָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת,

הָלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ וְנִשְּׂאוּ וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְלוֹנִיּוֹת,

תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,                                   וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָהּ:

1.    עיצוב המשנה מלמד על מקרה אחר שקשור למסכת כתובות שגם בו חלים כל הדרכים האלו באשה.

פרק ח - משנה ז

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר

וְנִמְצְאָה זֹאת שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית,

תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה                                    וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָהּ:

1.    גם משנה זאת מעוצבת כמו המשנה הקודמת.

פרק ח - משנה ח

כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ וְשׁוֹבֵר לָאִשָּׁה,

וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבֵר לָאִישׁ,       וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה,

וּלְאַחַר זְמַן   הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ,

וְשׁוֹבֵר מִיַּד הָאִשָּׁה,

תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,     וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לְאַלְתַּר יָצָא,     אֵין זֶה גֵט.

אִם לְאַחַר זְמַן יָצָא,          הֲרֵי זֶה גֵט.

לֹא כָל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי.

כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                             פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,

אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי

וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי,                                לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:

1.    עיצוב המשנה מחלק אותה לשני נושאים. בלבול בין הגט והשובר, ואדם שכתב גט והתחרט ולא מסר לה.

פרק ח - משנה ט

הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפֻנְדְּקִי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                   אֵינָהּ צְרִיכָהּ הֵימֶנּוּ גֵט שֵׁנִי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                     צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵט שֵׁנִי.

אֵימָתַי,         בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין.

וּמוֹדִים         בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין     

שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵט שֵׁנִי,

מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַס בָּהּ.

כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ,                         תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,

וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָהּ:

1.    עיצוב המשנה מחלק אותה לשניים. אדם שגרש את אשתו והיא לנה עמו אחר כך, וגט קרח (גט מקושר).

2.    בחלק הראשון העיצוב מבליט את ההבחנות בין המקרים השונים האם צריכה גט שני או לא.

פרק ח - משנה י

גֵּט קֵרֵחַ,       הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו,

דִּבְרֵי בֶן נַנָּס.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,

אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קְרוֹבִים הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאֵיזֶהוּ גֵּט קֵרֵחַ.     כֹּל שֶׁקְּשָׁרָיו מְרֻבִּין מֵעֵדָיו:

1.    משנתנו מסבירה דין בנוגע לגט קרח שהוזכר במשנה הקודמת. העיצוב מבליט את המחלוקת בין בן ננס לרבי עקיבא.

פרק ט

פרק ט - משנה א

הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לִפְלוֹנִי,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר                      מַתִּיר,

וַחֲכָמִים                            אוֹסְרִין.

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה.

יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ

וְיֹאמַר לָהּ                         הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם.

וְאִם כְּתָבוֹ בְתוֹכוֹ,             אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ,    פָּסוּל:

1.    המשנה עוברת לדון בלשון הגירושין שהאיש צריך להגיד לאשה ולכתוב בגט.

2.    העיצוב מבליט את הבעייתיות בלשון המסוייגת שאומר הבעל ("אלא לפלוני").

פרק ט - משנה ב

הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ,

לְאָחִי וּלְאָחִיךְ, לְעֶבֶד וּלְנָכְרִי  וּלְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין,                  כָּשֵׁר

 הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם,

אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל

גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,

בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין,

וּלְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין אֲפִלּוּ בַעֲבֵרָה,                                           פָּסוּל:

1.    עיצוב המשנה מלמד על שני כיוונים . האחד כאשר הבעל אוסר אותה על אנשים שמימלא אסורים עליה, והשני כאשר הבעל אוסר אותה על אנשים שאמנם אסורים עליה אבל הקידושין תופסים בהם.

פרק ט - משנה ג

גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט,                      הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

וְדֵין דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִנַּאי סֵפֶר תֵּרוּכִין וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין

וְגֵט פִּטּוּרִין, לִמְהָךְ לְהִתְנְסָבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבַּיִן.

גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר,          הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין

הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ:

1.    עיצוב המשנה מחדד את שתי הלשונות שמתאימים לגט כשר.

פרק ט - משנה ד

שְׁלֹשָׁה גִטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלָד כָּשֵׁר

          כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים

          יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן,

יֶשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד

 הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה גִטִּין פְּסוּלִין. וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלָד כָּשֵׁר.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים,         כָּשֵׁר

וְגוֹבָה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים,

שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט אֶלָּא       מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

1.    עיצוב המשנה מחלק אותה לשני חלקים. שלשה גיטין פסולין, ועמדת רבי אלעזר בנוגע לחתימת העדים על הגט.

פרק ט - משנה ה

שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלְחוּ שְׁנֵי גִטִּין שָׁוִין וְנִתְעָרְבוּ,

נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לָזוֹ וּשְׁנֵיהֶם לָזוֹ.

לְפִיכָךְ, אָבַד אַחַד מֵהֶן,     הֲרֵי הַשֵּׁנִי בָטֵל.

חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט,

אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה,   כֻּלָּן כְּשֵׁרִין,

וְיִנָּתֵן לְכָל אַחַת וְאֶחָת.

הָיָה כָתוּב טֹפֶס לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה,

אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ    כָּשֵׁר:

1.    העיצוב מחלק המשנה לשני חלקים. החלק הראשון שניים ששלחו, והחלק השני חמישה שכתבו. בחלק השני שתי אפשרויות.

פרק ט - משנה ו

שְׁנֵי גִטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְצַד זֶה

וּשְׁנַיִם עֵדִים עִבְרִים                    בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה

וּשְׁנַיִם עֵדִים יְוָנִים                      בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה,

אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ,                                           כָּשֵׁר

 עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי,

עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי         בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה,          שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את הסיבוך במצב המיוחד המתואר במשנה. שני גיטין במגילה אחת זה בצד זה ושני עדים חתומים מצד ימין כמו בכתב עברי ושני עדים חתומים מצד שמאל כמו בכתב לועזי. העיצוב מלמד על שתי אפשרויות. האחת כשרה והשנייה פסולה.

פרק ט - משנה ז

שִׁיֵּר מִקְצַת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַדַּף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה,                     כָּשֵׁר

 חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף, מִן הַצַּד, אוֹ מֵאַחֲרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט,            פָּסוּל.

הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע,                שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.

סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע,

אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ,                       כָּשֵׁר.

רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע,

אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ,                    כָּשֵׁר:

1.    עיצוב המשנה מאפשר להבין את המצבים השונים של כתיבת הגט וחתימות העדים. בצד ימין תיאור המצבים ובצד שמאל הדין.

פרק ט - משנה ח

גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית

                    יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית,

עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי,

כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד,                                     כָּשֵׁר.

אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד,                                      כָּשֵׁר.

בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד,                                  כָּשֵׁר.

אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, וְלֹא כָתַב עֵד, כָּשֵׁר.

וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין.

כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ,                         כָּשֵׁר.

גֵּט מְעֻשֶּׂה,                        בְּיִשְׂרָאֵל,                                                                  כָּשֵׁר.

 וּבְגוֹיִם,                                                                    פָּסוּל.

וּבְגוֹיִם,                             חוֹבְטִין אוֹתוֹ

וְאוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְךָ,             וְכָשֵׁר:

1.    עיצוב המשנה מחלק אותה לשני חלקים. צורות שונות של כתיבת שמות העדים, ומקרה שהכריחו את הבעל לתת גט.

2.    עיצוב המשנה מראה מקרים רבים של גט כשר ורק מקרה אחד של גט פסול.

פרק ט - משנה ט

יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר       מְקֻדֶּשֶׁת,                                    הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.

מְגֹרֶשֶׁת,                                      הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא

 אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא.

גֵּרַשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי

 זָרַק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ, סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ,        זוֹ הִיא אֲמַתְלָא:

1.    עיצוב המשנה מסייע להבין את השפעת דעת הקהל על מעמדה של האשה ועל ההסתייגות במקרה שיש אמתלא..

פרק ט - משנה י

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה,

                                        שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד), כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,           אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם), כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו:

1.    משנה זאת החותמת את המסכת מעלה נושא מהותי ביותר בנוגע לגירושין. מה היא הסיבה שבגללה יכול אדם לגרש את אשתו. עיצוב המשנה מראה את הדעות ההדרגתיות של שלשת התנאים, ואת הפסוק שעליו כל תנא מסתמך.