מסכת סוטה

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם,      וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,   מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם       וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי שְׁנָיִם:

1.     עיצוב המשנה מתבקש והוא מבליט את הנקודה בה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע.

פרק א - משנה ב

כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ.

אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם,         אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי, וְדִבְּרָה עִמּוֹ,

עֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לְבֵיתָהּ     וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה.

נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר    וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְדֵי טֻמְאָה,

אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ       וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה

 וְאִם מֵת,                        חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבָּמֶת:

1.     עיצוב המשנה מראה את השלבים של הקינוי. דיבור, ואחר כך כניסה לבית הסתר.

פרק א - משנה ג

וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה,

הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ,

וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה,

וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה,

וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ,

וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ.

כֵּיצַד עוֹשֶׂה לָהּ,      מוֹלִיכָהּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם,

וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המקרים שבהם האשה אסורה.

2.     העיצוב מסייע לתיאור המסע של הבעל והאשה לירושלים

פרק א - משנה ד

הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם,

וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ כְדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת.

וְאוֹמְרִים לָהּ, בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה,               הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה,

הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה,          הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים.

עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמָּיִם.

וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ      דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשׁוֹמְעָן, הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת השיחה עם האשה בבית הדין בירושלים.

פרק א - משנה ה

אִם אָמְרָה    טְמֵאָה אָנִי, שׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצֵאת

 וְאִם אָמְרָה טְהוֹרָה אָנִי, מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁעַל פֶּתַח שַׁעַר נִקָּנוֹר,

 שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָעִים.

וְכֹהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ,          אִם נִקְרְעוּ נִקְרָעוּ,   אִם נִפְרְמוּ נִפְרָמוּ,

                                      עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ, וְסוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             אִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה,           לֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ.

וְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה,       לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ:

1.     המשנה ממשיכה בתיאור ההתנהלות של הכהן מול האשה. העיצוב מחדד את השלבים.

פרק א - משנה ו

הָיְתָה מִתְכַּסָּה בִלְבָנִים,              מְכַסָּהּ בִּשְׁחוֹרִים.

הָיוּ עָלֶיהָ כְלֵי זָהָב וְקַטְלָיאוֹת,    נְזָמִים וְטַבָּעוֹת,      מַעֲבִירִים מִמֶּנָּה כְּדֵי לְנַוְּלָהּ.

וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ.

וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת,   חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן.

וְכָל הַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ,      שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כג) 

וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה:

1.     עיצוב המשנה ממשיך להבהיר את התהליך של ביזוי האשה ומבהיר מי יכול לצפות במראה הזה.

פרק א - משנה ז

בַּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ.

הִיא קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵרָה,   הַמָּקוֹם נִוְּלָהּ.

הִיא גִלְּתָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵרָה,     הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ.

בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָה בָעֲבֵרָה תְחִלָּה      וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן,

לְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִלָּה          וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן. וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָלֵט:

1.     עיצוב המשנה מראה את המידה כנגד מידה שמתרחשת בטיפול בסוטה.

פרק א - משנה ח

שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו                        לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו,

שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו.

אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִשְׂעָרוֹ                       לְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ.

וּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּילַגְשֵׁי אָבִיו, לְפִיכָךְ נִתְּנוּ בוֹ עֶשֶׂר לוֹנְבִיּוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יח) וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב.

וּלְפִי שֶׁגָּנַב שְׁלשָׁה לְבָבוֹת, לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב יִשְׂרָאֵל,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם טו) וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל,

לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בוֹ שְׁלשָׁה שְׁבָטִים,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) וַיִּקַּח שְׁלשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם:

1.     המשנה מביאה עוד מקרים של מידה כנגד מידה לרעה. העיצוב מחדד את הבנת המקרים.

פרק א - משנה ט

וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה.

מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק,

לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.

יוֹסֵף זָכָה לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים.

מִי לָנוּ גָדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא משֶׁה.

משֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ.

מִי גָדוֹל מִמּשֶׁה, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְא.

לֹא עַל משֶׁה בִלְבַד אָמְרוּ,

אֶלָּא עַל כָּל הַצַּדִּיקִים

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ:

1.     המשנה מביאה דוגמאות של מידה כנגד מידה לטובה. העיצוב מחדד את המקרים השונים ואת הפסוקים המוכיחים.

פרק ב

פרק ב - משנה א

הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בְּתוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית    וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ.

כָּל הַמְּנָחוֹת תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלִי שָׁרֵת,   וְזוֹ תְּחִלָּתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְסוֹפָהּ

בִּכְלִי שָׁרֵת.

כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה,           וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבֹנָה.

כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּין,               וְזוֹ בָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין.

מִנְחַת הָעֹמֶר

אַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין

הִיא הָיְתָה בָאָה גֶרֶשׂ,                          וְזוֹ בָאָה קֶמַח.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה,               כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההשוואה בין מנחה רגילה למנחת הסוטה.

פרק ב - משנה ב

הָיָה מֵבִיא פְיָלִי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ          חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             רְבִיעִית.

כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט בַּכְּתָב,        כָּךְ מְמַעֵט בַּמָּיִם.

נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ   וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה,

וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ.

וּכְשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ,             נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ

וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבחין בשלבים של הכנת מי החטאת עם העפר להשקיית הסוטה.

פרק ב - משנה ג

בָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה,

מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כוֹתֵב

 מֵאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ וְגוֹ', וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְגוֹ'.

וְאֵינוֹ כוֹתֵב            וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ'.

וְכוֹתֵב                    יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ',

וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ.

וְאֵינוֹ כוֹתֵב            וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      לֹא הָיָה מַפְסִיק.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כוֹתֵב, אֶלָּא

יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ'

וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ וְגוֹ'.

וְאֵינוֹ כוֹתֵב            וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הדעות השונות בנוגע לפסוקים שכותבים על מגילת הסוטה.

פרק ב - משנה ד

אֵינוֹ כוֹתֵב    לֹא עַל הַלּוּחַ וְלֹא עַל הַנְּיָר וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא,

אֶלָּא            עַל הַמְּגִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּסֵּפֶר.

וְאֵינוֹ כוֹתֵב   לֹא בְקוֹמוֹס וְלֹא בְקַנְקַנְתּוֹם וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁרוֹשֵׁם,

אֶלָּא            בִדְיוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּמָחָה, כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִמָּחֵק:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את הדרך שיש לכתוב בה את מגילת הסוטה ומה הם הדברים הפסולים לכתיבה זאת.

פרק ב - משנה ה

עַל מַה הִיא אוֹמֶרֶת אָמֵן אָמֵן.

אָמֵן עַל הָאָלָה,                אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה.

אָמֵן מֵאִישׁ זֶה,                אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר.

אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה,

אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי.          וְאִם נִטְמֵאתִי, יָבֹאוּ בִי.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי,          אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין על מה נשבעת האשה בדבריה – אמן ואמן.

פרק ב - משנה ו

הַכֹּל שָׁוִין      שֶׁאֵינוֹ מַתְנֶה עִמָּהּ לֹא עַל קֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס        וְלֹא עַל מֵאַחַר שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ.

נִסְתְּרָה לְאַחֵר וְנִטְמֵאת     וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירָהּ,

לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.

זֶה הַכְּלָל      כֹּל שֶׁתִּבָּעֵל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ,

לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר על מה אין מחלוקת בין החכמים בנוגע למה שהאשה צריכה להישבע עליו.

פרק ג

פרק ג - משנה א

הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית     וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת,

וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ.

וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את השלבים של הקרבת מנחת הסוטה והנפתה.

פרק ג - משנה ב

הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר,        וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.

הָיָה מַשְׁקָהּ                      וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ          וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם.

אִם הִשְׁקָהּ   וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ,               כְּשֵׁרָה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המשך התהליך של הקרבת המנחה ואכילתה והשקאת האשה.

פרק ג - משנה ג

עַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה   אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה

מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת                   וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן.

וְאֵין מְגִלָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת.

נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה                וְאָמְרָה טְמֵאָה אָנִי,

הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין                  וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן.

נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה                וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה,

מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ               וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ:

1.     עיצוב המשנה מראה את השלבים של ההשקאה ואת הסיבוכים האפשריים בתהליך.

פרק ג - משנה ד

אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין,

וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ, שֶׁלֹּא תְטַמֵּא הָעֲזָרָה.

אִם יֶשׁ לָהּ זְכוּת,              הָיְתָה תוֹלָה לָהּ.

יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת,

יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים

                                      יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלשׁ שָׁנִים.

מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי,        חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה,

                                      תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,             רוֹצָה אִשָּׁה בְקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת.

הוּא הָיָה אוֹמֵר,               חָסִיד שׁוֹטֶה, וְרָשָׁע עָרוּם, וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה, וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין,

הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם:

1.     עיצוב המשנה מראה את גורלה של האשה אחרי שהיא שתתה מן המים.

2.     עיצוב המשנה מבהיר את החידוש הגדול שיש שזכות של האשה מצילה אותה מהעונש.

3.     עיצוב המשנה מראה את התוספות שנכנסו בדרך אסוציאטיבית למשנה בנוגע ללימוד תורה לנשים.

פרק ג - משנה ה

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   אֵין זְכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמָּרִים.

וְאִם אַתָּה אוֹמֵר, הַזְּכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמְאָרְרִים,

מַדְהֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כָל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת,

וּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ,

שֶׁאוֹמְרִים טְמֵאוֹת הֵן אֶלָּא שֶׁתָּלְתָה לָהֶן זְכוּת.

רַבִּי אוֹמֵר,             הַזְּכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמְאָרְרִים,

וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת, אֶלָּא מִתְנַוְּנָה וְהוֹלֶכֶת,

לְסוֹף הִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה:

1.     עיצוב המשנה מראה את המחלוקת העקרונית של רבי שמעון מול תנא קמא של המשנה הקודמת לגבי הזכות.

פרק ג - משנה ו

נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ      עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת            וְתִפָּדֶה,

וְאִם מִשֶּׁקָּדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת            וְתִשָּׂרֵף.

וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת,         הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ,

וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה,

וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה,

וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ,

וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ.

וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים, מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת:

1.     עיצוב המשנה מראה את הפרוט של המקרים שהמנחה של הסוטה נפסלת.

פרק ג - משנה ז

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן,          מִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת.

וְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל,            מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת.

מַה בֵּין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת,

מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת,                  מִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת.

כֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת,                        וְכֹהֵן אֵין מִתְחַלֵּל.

כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לְמֵתִים,              וְאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְמֵתִים.

כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים,         וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההשוואה שהמנה עושה בין דיני הכהן לדיני הכוהנת.

פרק ג - משנה ח

מַה בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה

          הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם,                              וְאֵין הָאִשָּׁה פוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת.

הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר,                   וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר.

הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו,               וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ.

הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ                            וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ

          הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ,                         וְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּהּ.

הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם,                               וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה.

הָאִישׁ נִתְלֶה,                                       וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית.

הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ,                            וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ:

1.     עיצוב המשנה מתבקש כדי להראות את כל ההשוואות שבין האיש לאשה.

פרק ד

פרק ד - משנה א

אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם,       לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה), אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ,

פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם.

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,

גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,

וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין

                                      לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:

1.     עיצוב המשנה מציג את המקרים של נשים שלא חל עליהם דין הסוטה.

פרק ד - משנה ב

וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה.

הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אָנִי,

וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה,

וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה.

אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ,

וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ,

נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה.

מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                  נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                    לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:

1.     עיצוב המשנה מראה שלש אפשרויות לגבי שתיה וכתובה. באפשרות השלישית העיצוב מחדד את מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

פרק ד - משנה ג

מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ,

לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן.

אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד,

לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,           יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה.

וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים,             אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את שתי המחלוקת שבמשנה. מחלוקת רבי מאיר וחכמים ומחלוקת תנא קמא ורבי אליעזר.

פרק ד - משנה ד

אֵשֶׁת כֹּהֵן               שׁוֹתָה           וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ.

אֵשֶׁת סָרִיס             שׁוֹתָה.

עַל יְדֵי כָל עֲרָיוֹת מְקַנִּין,             חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת שלשת ההלכות שבה.

פרק ד - משנה ה

וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן,

מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין.

לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ, לִכְשֶׁיֵּצֵא בַעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את החידוש שגם בית דין יכולים לקנא לאשה אם בעלה לא נמצא.

פרק ה

פרק ה - משנה א

כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ,       כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּבָאוּ, וּבָאוּ.

כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל,                 כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם) נִטְמְאָה, וְנִטְמָאָה,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב.

רַבִּי אוֹמֵר,                                שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמְאָה נִטְמָאָה,

אֶחָד לַבַּעַל                                 וְאֶחָד לַבּוֹעֵל:

1.     עיצוב המשנה מחדד את החידוש הגדול שבה דהיינו שהמים בודקים לא רק את האשה אלא גם את בעל.

פרק ה - משנה ב

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא

ויקרא יא) וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא,

אֵינוֹ אוֹמֵר טָמֵא אֶלָּא יִטְמָא,      לְטַמֵּא אֲחֵרִים,

לִמֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי

 אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר,

עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי, שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא.

וַהֲלֹא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא,

שֶׁנֶּאֱמַר, כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא:

1.     המשנה עוברת לנושא אחר בגלל איזכור דברי רבי עקיבא. עיצוב המשנה מבהיר את דרשתו של רבי עקיבא ואת תגובת רבי יהושע.

פרק ה - משנה ג

בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא 

(במדבר לה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ',

וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר (שם) מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב.

אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר       אֶלֶף אַמָּה,             שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה,

וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר     אַלְפַּיִם אַמָּה,         שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה.

הָא כֵיצַד,

אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ,    וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְּחוּם שַׁבָּת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר,

אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ,    וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים:

1.     עיצוב המשנה מחדד עוד דרשה מיוחדת של רבי עקיבא וכן את דברי רבי אליעזר החולק.

פרק ה - משנה ד

בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא

 (שמות טו), אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר,

שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר,          וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר,

מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁל משֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל,

לְכָךְ נֶאֱמַר לֵאמֹר.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר,                      כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע וְלֹא כְקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל:

1.     עיצוב המשנה מראה עוד משנה עם דרשה מיוחדת של רבי עקיבא ורבי נחמיה החולק.

פרק ה - משנה ה

בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוּרְקְנוֹס,

לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יג) הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל.

וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל, לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה,

תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כז) עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי,

מְלַמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ דוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ

                                      שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע,

וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד        שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה:

1.     המשנה מביאה עוד משנה במתכונת של המשניות הקודמות. העיצוב מחדד את דרשתו של  רבי יהושע בן הורקנוס ואת תגובתו של רבי יהושע.

פרק ו

פרק ו - משנה א

מִי שֶׁקִּנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה,         אֲפִלּוּ שָׁמַע מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                      עַד שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת המחלוקת בין רבי אליעזר לבין רבי יהושע.

פרק ו - משנה ב

אָמַר עֵד אֶחָד,        אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת,     לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה,            הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.

חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ,      הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת,

וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ,

אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את רשימת הנאמנים להעיד על האשה שנטמאת.

פרק ו - משנה ג

שֶׁהָיָה בְדִין,

וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם,

 עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנָיִם,

תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵד אֵין בָּהּ, כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ.

קַל וָחֹמֶר לָעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה,

וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד,

עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד,

תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר,

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם יט), עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים יָקוּם דָּבָר,

מַה לְּהַלָּן      עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים,

אַף כָּאן        עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את מדרש ההלכה בנוגע להבדל שבין העדות על הקינוי לבין העדות על הסתירה.

פרק ו - משנה ד

עֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת             וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת,

אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמֵאת       וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמֵאת,         הָיְתָה שׁוֹתָה.

אֶחָד אוֹמֵר נִטְמֵאת          וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת,       הָיְתָה שׁוֹתָה.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמֵאת     וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת,            לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה:

1.     עיצוב המשנה מתבקש בגלל שני הצדדים המתווכחים על העדות.

פרק ז

פרק ז - משנה א

אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן,

פָּרָשַׁת סוֹטָה, וּוִדּוּי מַעֲשֵׂר, קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן,

וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן:

1.     עיצוב המשנה פשוט. כותרת ורשימת נושאים הנאמרים בכל לשון.

פרק ז - משנה ב

וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

מִקְרָא בִכּוּרִים, וַחֲלִיצָה, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל,

וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם:

1.     עיצוב המשנה מתבקש בגלל הכותרת ורשימת הנושאים הנאמרים רק בלשון הקודש.

פרק ז - משנה ג

מִקְרָא בִכּוּרִים כֵּיצַד

דברים כו) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ,

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם כז) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ,

מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,

אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:

1.     עיצוב המשנה מחדד את מדרש ההלכה בנוגע למקרא ביכורים בלשון הקודש.

פרק ז - משנה ד

חֲלִיצָה כֵּיצַד

שם כה) וְעָנְתָה וְאָמְרָה,

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ,

מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה            לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,

אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                      וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה,         עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה

1.     כנ"ל לגבי חליצה.

פרק ז - משנה ה

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד.

כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן      

שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ',

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה,

 מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם,      אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם.

שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים       וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל,

וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע,

הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן,

 שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו

עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגו

. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים     וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה

                                                בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה,

וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן.

הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל         וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה

 (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה,

וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן,

עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.

וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְסִיד,

וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן

 שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּאֵר הֵיטֵב

וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים           וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן:

1.     עיצוב משנה ארוכה זאת מאפשר להתבונן בסדר הברכות והקללות ומדרש ההלכה בנידון.

פרק ז - משנה ו

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד,

בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת,    וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת.

בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ,           וּבַמְּדִינָה בְכִנּוּיוֹ.

בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן

כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן,                                      וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן,

חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט) וַיִּשָּׂא  אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם:

1.     עיצוב המשנה מראה את הדיוק לגבי ברכת כהנים בלשון הקודש וכן את סדר ברכת הכהנים במקדש ובמדינה.

פרק ז - משנה ז

בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד.

חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן,

וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד,

וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת (שם טז), וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר (שם כג).

וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר,

יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן.

          וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפִּקּוּדִים (במדבר כט) קוֹרֵא עַל פֶּה,

וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת,

עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ,

וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את סדר הקריאה והברכות של הכהן הגדול ביום הכיפורים.

פרק ז - משנה ח

פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד.

מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, בַּשְּׁמִינִי בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,

עוֹשִׂין לוֹ בִימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד וְגוֹ'.

חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן,

וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ,

וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב

                   אַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ (שם יז) לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת.

אָמְרוּ לוֹ, אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפָּס, אָחִינוּ אָתָּה אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה.

וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת אֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים א) עַד שְׁמַע, וּשְׁמַע (שם ו), וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (שם

 יא), עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר (שם יד), כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר (שם כו), וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ (שם יז),

 וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת (שם כח), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה.

בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן,

אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את סדר הקריאה ובתורה והברכות של המלך בפרשת ההקהל במוצאי שנת השמיטה.

פרק ח

פרק ח - משנה א

מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן,

זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה וְדִבֶּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

וְאָמַר אֲלֵיהֶם (שם) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם,

וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם, לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן, וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין,

שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם,

כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דה"ב כח) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה

וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלּוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם

וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם

וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן.

עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם.

אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְגוֹ' (דברים כ).

אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם,      מִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת.

אַל תִּירְאוּ,             מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין.

אַל תַּחְפְּזוּ,             מִקּוֹל קְרָנוֹת.

אַל תַּעַרְצוּ,             מִפְּנֵי קוֹל צְוָחוֹת.

כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם,

הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם.

פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ.

בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ.

וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן.

כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ',          זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן:

1.     עיצוב המשנה מראה את סדר הדברים של כהן משוח המלחמה אל העם בלשון הקודש.

פרק ח - משנה ב

וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר

מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְגוֹ' (שם

          אֶחָד הַבּוֹנֶה בֵית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת

          אֶחָד הַבּוֹנֶה, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה.

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ וְגוֹ' (שם).

אֶחָד הַנּוֹטֵעַ הַכֶּרֶם וְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַאֲפִלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת מִינִין.

אֶחָד הַנּוֹטֵעַ, וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ, וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב,

וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה.

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְגוֹ' (שם).

אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה,

אֲפִלּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם, וַאֲפִלּוּ שָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה, חוֹזֵר וּבָא לוֹ.

כֹּל אֵלּוּ שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה       וְחוֹזְרִין,

וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים:

1.     עיצוב המשנה מתבקש בגלל החלוקה בין בנה בית לנטע כרם לארס אשה.

פרק ח - משנה ג

וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין.

הַבּוֹנֶה בֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה, מִרְפֶּסֶת.

הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק.

הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא הָיָה חוֹזֵר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   אַף הַבּוֹנֶה בַיִת עַל מְכוֹנוֹ,           לֹא הָיָה חוֹזֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַבּוֹנֶה בֵית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן,     לֹא הָיָה חוֹזֵר:

1.     עיצוב המשנה מתאר את אלה שחוזרים או לא חוזרים מהיציאה למלחמה.

פרק ח - משנה ד

וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן.

בָּנָה בַיִת וַחֲנָכוֹ,

נָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ,

הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ,

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד), נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת.

לְבֵיתוֹ,                   זֶה בֵּיתוֹ.

יִהְיֶה,                    זֶה כַּרְמוֹ.

וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ,   זוֹ אִשְׁתּוֹ.

אֲשֶׁר לָקָח,             לְהָבִיא אֶת יְבִמְתּוֹ.

אֵינָן מַסְפִּיקִין מַיִם וּמָזוֹן וְאֵינָן מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים:

1.     עיצוב המשנה מראה את אלו שלא יוצאים בכלל.

פרק ח - משנה ה

(שם כ) וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ

מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,            הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, כְּמַשְׁמָעוֹ,

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר,    הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב

זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ,

לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, שֶׁיַּחֲזֹר בִּגְלָלָן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין,

הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב:

1.     עיצוב המשנה מבליט את המחלוקת בין התנאים לגבי פרוש הירא ורך הלבב.

פרק ח - משנה ו

(שם) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם,

וּבַעֲקֵבוֹ שֶׁל עָם. מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם, וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם

          וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן,

וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו,

שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד) נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם,

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם לא) וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים וְגוֹ':

1.     המשנה ממשיכה לתאר את סדר היציאה למלחמה. העיצוב מחדד את התנהלות השוטרים כלפי החיילים.

פרק ח - משנה ז

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,       בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת.

אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה,

הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,       בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה.

אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה,

הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ:

1.     המשנה חותמת את הפרק מלמדת את העיקרון שמלחמת חובה מחייבת את כולם וכל מה שנאמר במהלך הפרק מתייחס למלחמת רשות.

פרק ט

פרק ט - משנה א

עֶגְלָה עֲרוּפָה, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה וְגוֹ' וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ,

                             שְׁלשָׁה מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר    חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר זְקֵנֶיךָ, שְׁנַיִם, וְשֹׁפְטֶיךָ, שְׁנַיִם

                             וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד:

1.     הפרק עובר לדון בעגלה ערופה. עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יהודה לגבי מספר הזקנים.

פרק ט - משנה ב

נִמְצָא טָמוּן בְּגַל,     אוֹ תָלוּי בְּאִילָן,      אוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם,         לֹא הָיוּ עוֹרְפִין,

 שֶׁנֶּאֱמַר (שם)         בָּאֲדָמָה,                וְלֹא טָמוּן בְּגַל.

נֹפֵל,                       וְלֹא תָלוּי בְּאִילָן.

בַּשָּׂדֶה,                   וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר,

אוֹ לְעִיר שֶׁרֻבָּהּ נָכְרִים,

אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין                                       לֹא הָיוּ עוֹרְפִין.

אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין.

נִמְצָא מְכֻוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת,

שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר

                             וְאֵין יְרוּשָׁלַיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה:

1.     עיצוב המשנה מראה כמה נושאים הנוגעים לעגלה ערופה. איך מוצאים את ההרוג, באיזה מקום נמצא ההרוג וכיצד מודדים את המרחק מן העיר.

פרק ט - משנה ג

נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, מוֹלִיכִין        הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                                                            הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הבנת המחלוקת בין רבי אליעזר לבין רבי עקיבא.

פרק ט - משנה ד

מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                    מִטִּבּוּרוֹ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                     מֵחָטְמוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,        מִמְּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת הצגת הדעות של שלשת התנאים לגבי המקום המדויק בגופו של ההרוג שממנו היו מודדים.

פרק ט - משנה ה

נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהָלְכוּ לָהֶן.

זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ

אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל (שם),

וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ,

וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן.

וְאֵיתָן כְּמַשְׁמָעוֹ, קָשֶׁה

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן, כָּשֵׁר.

וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ.

וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרֹעַ וּמִלַּעֲבֹד,

וּמֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את בדר עריפת העגלה.

פרק ט - משנה ו

זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה,

          וְאוֹמְרִים, (שם) יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.

וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה, שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵן,

אֶלָּא   שֶׁלֹּא בָא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְלֹא מָזוֹן

 וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְלֹא לְוָיָה

 וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים (שם) כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה'

וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.

לֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר (שם) וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם,

אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַשַּׂרְתָּן,

אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה, הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם:

1.     עיצוב המשנה מראה את סדר התפילה של הזקנים והכהנים לאחר עריפת העגלה.

פרק ט - משנה ז

נִמְצָא הַהוֹרֵג          עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה,              תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר.

מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה,                      תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ,

שֶׁעַל סָפֵק בָּאתָה מִתְּחִלָּתָהּ,

כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ.

נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה         וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג,              הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המקרים שנמצא ההורג תוך כדי התהליך של עריפת העגלה או לאחר עריפתה.

פרק ט - משנה ח

עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג, וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא רָאִיתָ,

אִשָּׁה אוֹמֶרֶת רָאִיתִי וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא רָאִית,                             הָיוּ עוֹרְפִין.

עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רָאִיתָ,                         הָיוּ עוֹרְפִין.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים רָאִינוּ וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן לֹא רְאִיתֶם,                       לֹא הָיוּ עוֹרְפִין:

1.     עיצוב המשנה מתבק'ש מחמת הויכוח הקיים בין העדים.

פרק ט - משנה ט

מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִים,            בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה,

מִשֶּׁבָּא אֶלִיעֶזֶר בֶּן דִּינַאי, וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא,

חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ בֶּן הָרַצְחָן

 מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים,           פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן,

שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד) לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה

כִּי הֵם וְגוֹ'.

מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם,

בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת,

 שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז) אֵין אֶשְׁכּוֹל {כג} לֶאֱכֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת הנושאים השונים שבה שהמשותף להם שדברים התבטלו בזמן מסויים.

פרק ט - משנה י

יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל       הֶעֱבִיר הוֹדָיַת הַמַּעֲשֵׂר.

אַף הוּא בִטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִין וְאֶת הַנּוֹקְפִין.

עַד יָמָיו הָיָה פַטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלַיִם.

וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹל עַל הַדְּמָאי:

1.     עיצוב המשנה מראה עוד דברים שהתבטלו בזמן מסויים.

פרק ט - משנה יא

מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטְלָה הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד) בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן וְגוֹ':

1.     כנ"ל.

פרק ט - משנה יב

מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים,       בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים.

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,                בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים, וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב) הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר {כט} חָסִיד וְגוֹ'.

 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,          אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה,

וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,                         אַף נִטַּל שֹׁמֶן הַפֵּרוֹת:

1.     כנ"ל

פרק ט - משנה יג

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר,      

הַטָּהֳרָה                 נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ.

הַמַּעַשְׂרוֹת              נָטְלוּ אֶת שֹׁמֶן הַדָּגָן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים       כִּלּוּ אֶת הַכֹּל:

1.     עיצוב משנה אגדית זאת מראה את הירידה שירד עם ישראל  משחרב בית המקדש.

פרק ט - משנה יד

בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס    גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאֵרוּס.

בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל טִיטוּס          גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית.

בַּפֻּלְמוֹס הָאַחֲרוֹן              גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר,

וְרַבּוֹתֵינוּ                          הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר:

1.     עיצוב המשנה מראה את הגזרות השונות שגזרו לאחר החורבן.

פרק ט - משנה טו

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר,                      בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים.

מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי,                         בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים.

מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא,                        בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים.

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,                    פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם.

מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,    בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת.

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה,      פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים.

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא,                    בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה.

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא,        בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה.

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא,          פָּסְקוּ חֲסִידִים.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא,         שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים.

מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,          בָּטַל זִיו הַחָכְמָה

 מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן,         בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת.

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי,    בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי,                               בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא.

רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר,           מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין,

וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן,

וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל,

עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר,           מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא כְּעַמָּא דְאַרְעָא,

וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְדַלְדְּלָה,

וְאֵין מְבַקֵּשׁ עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר

וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת.

נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו.

וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת,

וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה

וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת

וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה

וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה

וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא

וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת

וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ

 וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים

וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אָמֵן:

1.     משנה ארוכה זאת החותמת את המסכת ממשיכה את הדברים שבטלו .

2.     באמצע המשנה יש אריכות דברים על המצב שיהיה בעיקבתא דמשיחא.

3.     חתימת המשנה בדבריו של רבי פנחס בן יאיר מעוצבת כמתבקש שדבר מביא דבר.