מסכת יבמות

מחבר: יהודה שוורץ

פרק א - משנה א

חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם

                                                                                      עַד סוֹף הָעוֹלָם.

וְאֵלּוּ הֵן, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, בַּת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בְּנָהּ, וּבַת בִּתָּהּ,

חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו,

אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ,

וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ,

וְכַלָּתוֹ,

הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם.

 וְכֻלָּן אִם מֵתוּ, אוֹ מֵאֲנוּ, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ,    אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת.

וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בַּחֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חָמִיו

שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת אוֹ שֶּׁמֵּאֵנוּ:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת הכותרת חמש עשרה נשים והפרוט שבא בהמשך.

פרק א - משנה ב

כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן.   

הָיְתָה בִּתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו,

וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה, כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה.

הָלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי,

וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה,

כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.

כֵּיצַד אִם מֵתוּ צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת,

הָיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו,

וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, מֵתָה בִתּוֹ אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,

וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו, צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת.

וְכָל הַיְכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵאֲנָה, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הסיבוך הכרוך בקשרי המשפחה המסובכים שהמשנה דנה בהם.

פרק א - משנה ג

שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לַאֲחֵרִים, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת.

אִמּוֹ, וְאֵשֶׁת אָבִיו, וַאֲחוֹת אָבִיו, אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו,

וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו:

1.     עיצוב המשנה מתבקש בגלל הכותרת שש עריות והפרוט שלהן.

פרק א - משנה ד

בֵּית שַׁמַּאי    מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים,

וּבֵית הִלֵּל     אוֹסְרִים.

חָלְצוּ,           בֵּית שַׁמַּאי    פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה,

וּבֵית הִלֵּל     מַכְשִׁירִים

 נִתְיַבְּמוּ       בֵּית שַׁמַּאי    מַכְשִׁירִים,

וּבֵית הִלֵּל     פּוֹסְלִין.

אַף עַל פִּי      שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין,

אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין,

לֹא נִמְנְעוּ      בֵּית שַׁמַּאי    מִלִּשָּׂא נָשִׁים           מִבֵּית הִלֵּל,

וְלֹא בֵית הִלֵּל                             מִבֵּית שַׁמַּאי.

כָּל הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ      אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין,

לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טָהֳרוֹת              אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את מחלוקות בית שמאי ובית הלל לגבי סיבוכי אישות שונים.

2.     עיצוב חתימת המשנה מראה את העיקרון החשוב בנוגע להתנהלות בית שמאי ובית הלל למרות המחלוקות שביניהם.

פרק ב

פרק ב - משנה א

כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ.

שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, וְנוֹלַד לָהֶן אָח, וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וָמֵת,

 הָרִאשׁוֹנָה    יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ,

וְהַשְּׁנִיָּה        מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר                          וָמֵת,

הַשְּׁנִיָּה         חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

1.     עיצוב המשנה מבהיר יפה את ההבדל בין שתי הנשים בשני המצבים: ייבום, מאמר.

פרק ב - משנה ב

שְׁנֵי אַחִים וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְיִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶן אָח, וָמֵת,

 הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת   מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ,

וְהַשְּׁנִיָּה                  מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר,                                                     וָמֵת,

הַשְּׁנִיָּה                   חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,   מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה, אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה:

1.     עיצוב המשנה מראה את ההבדל בין שתי הנשים ובין שני המצבים כמו במשנה הקודמת. כן מראה העיצוב את המחלוקת בין תנא קמא לרבי שמעון.

פרק ב - משנה ג

כְּלָל אָמְרוּ בַיְבָמָה. כָּל שֶׁהִיא אִסּוּר עֶרְוָה,                         לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

אִסּוּרָהּ אִסּוּר מִצְוָה, וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה,      חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ,                        חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת החלוקה בין מצב האשה במד ימין לבין הדין בצד שמאל.

פרק ב - משנה ד

אִסּוּר מִצְוָה,          שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

אִסּוּר קְדֻשָּׁה,         אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּמַמְזֵר:

1.     עיצוב המשנה מתבקש מחמת ההבדל בין איסור מצוה לאיסור קדושה.

פרק ב - משנה ה

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם,         זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם,

וְאָחִיו לְכָל דָּבָר,                        

חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית.

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם,          פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם,

וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ,

וּבְנוֹ הוּא לְכָל דָּבָר,

חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית:

1.     עיצוב המשנה מראה את ההקבלה בין אח מכל מקום לבן מכל מקום.

פרק ב - משנה ו

מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן קִדֵּשׁ, נוֹתֵן גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ.

מֵת, וְלוֹ אָח אֶחָד,            חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן.

הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם,                    אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם.

קָדְמוּ וְכָנְסוּ                     אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:

1.     עיצוב המשנה מראה את המקרה בשורה הראשונה ואת שלשת האפשרויות בשורות הבאות.

פרק ב - משנה ז

שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,         זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ,   וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ,

זֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִטִּין,             וְזֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִטִּין.

מֵתוּ, לָזֶה אָח, וְלָזֶה אָח,            זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן,            וְזֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן.

לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם,       הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם

, קָדְמוּ וְכָנְסוּ,                           אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.

לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם,      אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת,

אָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה,       וְאָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה.

קָדְמוּ שְׁנַיִם וְחָלְצוּ,          לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנַיִם,   אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם.

קָדְמוּ וְכָנְסוּ,                    אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:

1.     עיצוב המשנה המורכבת הזאת מסייע להבין את הכותרת בשתי השורות הראשונות, ולהבחין בין המצבים השונים במקרה של הבלבול בין שתי אחיות.

פרק ב - משנה ח

מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם.           וְאִם קָדַם הַקָּטָן,             זָכָה.

הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה            וְנִשְׁתַּחְרְרָה,

אוֹ עַל הַנָּכְרִית        וְנִתְגַּיְּרָה,                         הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס.

וְאִם כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.

הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ,        וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ,       אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס, יוֹצִיא:

1.     עיצוב המשנה מראה את הדין היסודי של הייבום שהוא באח הגדול.

2.     העיצוב מראה את ההבדל בין שני המקרים: נטען על השפחה או נטען על אשת איש.

פרק ב - משנה ט

הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם,    לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ.

מֵת, הֲרַגְתִּיו, הֲרַגְנוּהוּ,      לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,                      הֲרַגְתִּיו,                           לֹא תִנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ.

הֲרַגְנוּהוּ,                         תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את החשד שיש בנוגע לשליח שמביא את הגט.

2.     העיצוב מחדד את חידושו של רבי היודה לעומת תנא קמא.

פרק ב - משנה י

הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעְלָהּ,                 הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה.

מֵאֲנָה, אוֹ שֶׁחָלְצָה בְפָנָיו,                                        יִשָּׂאֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵית דִּין.

וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים, וָמֵתוּ,                                   מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶם.

וְכֻלָּן שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים וְנִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ,          מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶן.

וְכֻלָּן מֻתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶן:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את המקרים שהשונים של חשד כלפי החכם או השליח.

פרק ג

פרק ג - משנה א

אַרְבָּעָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת,

הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.

וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ,                                         יוֹצִיאוּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים          יְקַיְּמוּ,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים           יוֹצִיאוּ:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המקרה ורומז לסיבה שבגללה הנשים של שני האחים חולצות ולא מתיבמות.

2.     העיצוב מבהיר את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

פרק ג - משנה ב

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִסּוּר עֶרְוָה,        אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ,

וְהַשֵּׁנִי אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן 

אִסּוּר מִצְוָה וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה,         חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

1.     העיצוב מבהיר את שני המקרים ואת ההלכה בכל מקרה.

פרק ג - משנה ג

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה,

                             הָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה,          וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה.

וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ,     אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ,             אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המקרה המיוחד ואת ההלכה ואת הכלל בשורה האחרונה.

פרק ג - משנה ד

שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין            שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ

,                                                         אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ,

אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ,

הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִסּוּר עֶרְוָה,      אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.

אִסּוּר מִצְוָה אוֹ אִסּוּר קְדֻשָּׁה,     חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:

עיצוב המשנה דומה לעיצוב משנה ב'. העיצוב מחדד את המקרים ואת  ההלכה בכל מקרה.

פרק ג - משנה ה

שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,         וְאֶחָד מֻפְנֶה,

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת,                                          וְעָשָׂה בָהּ מֻפְנֶה מַאֲמָר,

וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ,   וְהַלָּה תֵצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וּבַחֲלִיצָה, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ,                אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ                        וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את הסיבוך במקרה של שלשת האחים.

2.     העיצוב מחדד את מחלוקת בית שמאי ובית הלל ומבהיר את האמרה טרגית בשורה האחרונה.

פרק ג - משנה ו

שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,          וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית,

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת,                                וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת,

הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם    אֲחוֹת אִשָּׁה,

וּשְׁנִיָּה                              מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת,                                   נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית,

מֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית,  וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת,

הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה    מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה,

וּשְׁנִיָּה                    מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת,                                   נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את שני המקרים הדומים מאד, ומחדד את ההבדל בין שני המקרים.

פרק ג - משנה ז

שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,         וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית,

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת,                                          וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ,

וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי,                                              וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׂוּי נָכְרִית,

הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת.

שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,          וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית,

גֵּרֵשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ,                         וּמֵת נָשׂוּי נָכְרִית,

וּכְנָסָהּ הַמְּגָרֵשׁ, וָמֵת,

זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ,      וְכֻלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ,              צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת:

1.     עיצוב המשנה מבהיר את שני המקרים הדומים מאד אבל שונים בפרט אחד.

פרק ג - משנה ח

וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ בָהֶן קִדּוּשִׁין אוֹ גֵרוּשִׁין בְּסָפֵק, הֲרֵי אֵלּוּ צָרוֹת, חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.

 כֵּיצַד סְפֵק קִדּוּשִׁין,

זָרַק לָהּ קִדּוּשִׁין, סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ,         זֶהוּ סְפֵק קִדּוּשִׁין

 סְפֵק גֵּרוּשִׁין

כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמָן,

יֶשׁ בּוֹ זְמָן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד,                             זֶהוּ סְפֵק גֵּרוּשִׁין:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההגדרות של ספק קידושין וספק גירושין.

פרק ג - משנה ט

שְׁלֹשָׁה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלֹשׁ נָכְרִיוֹת,                  וּמֵת אַחַד מֵהֶן,

וְעָשָׂה בָהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר, וָמֵת,                          הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת,

שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה), וּמֵת אַחַד מֵהֶם יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ,

שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד, וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,            מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.

שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי,

הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת:

1.     העיצוב מראה שני מקרים שונים במשנה ואת ההלכה בכל מקרה.

פרק ג - משנה י

שְׁנַיִם שֶׁקִדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחֻפָּה הֶחֱלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה,

וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה,

הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים      מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ.

הָיוּ אַחִין,              מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח.

וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת,     מִשּׁוּם אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ.

וְאִם הָיוּ נִדּוֹת,        מִשּׁוּם נִדָּה.

וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים,            שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן.

וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד,    מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד.

וְאִם הָיוּ כֹהֲנוֹת,     נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה:

1.     עיצוב המשנה מראה את האפשרויות השונות לפתרון הטרגדיה של החלפת הנשים בשעת הכניסה לחופה.

פרק ד

פרק ד - משנה א

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת וְיָלָדָה,

בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא,

הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

אֵין הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא,

הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:

1.     עיצוב המשנה מחדד יפה את שני המצבים של לידת האשה החלוצה.

פרק ד - משנה ב

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת וְיָלָדָה,

בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא,                                          יוֹצִיא וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן.

וְאִם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא,                                        יְקַיֵּם.

סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן,

יוֹצִיא וְהַוָּלָד כָּשֵׁר,

וְחַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי

1.     עיצוב המשנה מראה את שלשת האפשרויות המסובכות במקרה של היבום.

פרק ד - משנה ג

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים,

מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל       שֶׁמּוֹכֶרֶת, וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּם.

מֵתָה,           מַה יַּעֲשׂוּ בִכְתֻבָּתָהּ וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִין עִמָּהּ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב

                   וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן, כְּתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל,

נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמָּהּ  

בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב:

1.     העיצוב מחדד את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע לנכסים של שומרת יבם.

פרק ד - משנה ד

כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן:

פרק ד - משנה ה

מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם.           לֹא רָצָה מְהַלְּכִין עַל כָּל הָאַחִין.

לֹא רָצוּ,

חוֹזְרִין אֵצֶל גָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ, עָלֶיךָ מִצְוָה,     אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם:

1.     עיצוב המשנה מחדד את העיקרון החשוב של סדר הייבום והחליצה בין האחים.

פרק ד - משנה ו

תָּלָה   בַקָּטָן           עַד שֶׁיַּגְדִּיל

          אוֹ בַגָּדוֹל      עַד שֶׁיָּבֹא מִמְּדִינַת הַיָּם,

אוֹ בַחֵרֵשׁ, אוֹ בַשּׁוֹטֶה,

אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ, עָלֶיךָ מִצְוָה,          אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם:

1.     משנתנו ממשיכה להציג את חובת האחרים ביבום או בחליצה.

פרק ד - משנה ז

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ,               הֲרֵי הוּא כְאֶחָד מִן הָאַחִין לַנַּחֲלָה.

וְאִם יֶשׁ שָׁם אָב נְכָסִים שֶׁל אָב.

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ,            זָכָה בַנְּכָסִים שֶׁל אָחִיו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,             בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אִם יֶשׁ שָׁם אָב, נְכָסִים שֶׁל אָב.

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ,               הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו.

הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ, וּבְאֵם אִמָּהּ, וּבְאֵם אָבִיהָ, וּבְבִתָּהּ, וּבְבַת בִּתָּהּ, וּבְבַת בְּנָהּ,

 וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּמֶת.

וְהָאַחִין מֻתָּרִין.

וְהִיא אֲסוּרָה בְאָבִיו, וּבַאֲבִי אָבִיו וּבִבְנוֹ, וּבְבֶן בְּנוֹ, בְּאָחִיו, וּבְבֶן אָחִיו.

מֻתָּר אָדָם    בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ,

וְאָסוּר          בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ:

1.     העיצוב מסייע להבחין במקרים השונים במשנה ארוכה ומורכת זאת.

פרק ד - משנה ח

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ,               וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, וָמֵת,     חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,     וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, וָמֵת,

הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם:

1.     העיצוב מסייע להבין את הדמיון בין שני המקרים.

פרק ד - משנה ט

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ,

מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אָמְרוּ,

אוֹמְרִים לוֹ, הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה.

חָלַץ לָהּ אָחִיו, אוֹ כְנָסָהּ,   יִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ.

מֵתָה הַיְּבָמָה,                   יִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ.

מֵת יָבָם,                          יוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה

1.     העיצוב מסייע להבין את האופציות השונות בשומרת יבם.

פרק ד - משנה י

הַיְבָמָה לֹא תַחֲלֹץ וְלֹא תִתְיַבֵּם,                      עַד שֶׁיֶּשׁ לָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

וְכֵן כָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים לֹא יִתְאָרְסוּ וְלֹא יִנָּשְׂאוּ,   עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

אֶחָד בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת,

אֶחָד גְּרוּשׁוֹת וְאֶחָד אַלְמָנוֹת,

אֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,   הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ,

וְהָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ, חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבִּיהוּדָה,

מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,      כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ, חוּץ מִן הָאַלְמָנָה, מִפְּנֵי הָאִבּוּל:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבחין בכל המקרים שיש להמתין בהם שלשה חדשים בין בעל ראשון לשני.

פרק ד - משנה יא

אַרְבָּעָה אַחִין נְשׂוּאִין אַרְבַּע נָשִׁים, וָמֵתוּ,

אִם רָצָה הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם לְיַבֵּם אֶת כֻּלָּן, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים, וָמֵת,

בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

הָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה, וְאַחַת פְּסוּלָה,        אִם הָיָה חוֹלֵץ,       חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה.

וְאִם הָיָה מְיַבֵּם,     מְיַבֵּם לַכְּשֵׁרָה

1.     העיצוב מחדד את שני המקרים ואת המיוחד בכל אחד מהם.

פרק ד - משנה יב

הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ,

יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,                               אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר.

וּמוֹדִים בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ,            שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים בנוגע לממזרות.

פרק ד - משנה יג

אֵיזֶהוּ מַמְזֵר,                   כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְלֹא יָבֹא

 דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר,      כָּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם.         וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,             כָּל שֶׁחַיָּבִים עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מָצָאתִי מְגִלַּת יֻחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ,

אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ,

לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ

. אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה,                מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.

גֵּרְשָׁהּ וָמֵתָה,                   מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.

נִשֵּׂאת לְאַחֵר וָמֵתָה,         מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.

יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה,                 מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.

 חָלַץ לָהּ וָמֵתָה,                מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ:

1.     עיצוב המשנה מראה שני נושאים. הגדרת הממזרות והמחלוקת סביבה ורשימת הנשים שמתו ושהאיש מותר באחות המתה.

פרק ה

פרק ה - משנה א

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

אֵין גֵּט אַחַר גֵּט, וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר,       וְלֹא בְעִילָה אַחַר בְּעִילָה,

וְלֹא חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה.

 וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵּט, וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר,

אֲבָל לֹא אַחַר בְּעִילָה

וְלֹא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם:

1.     עיצוב המשנה מבהיר היטב במה נחלקו החכמים על רבן גמליאל. נחלקו רק בשני המקרים הראשונים ובשניים האחרים הם מסכימים עם רבן גמליאל.

פרק ה - משנה ב

כֵּיצַד.

עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, וְנָתַן לָהּ גֵּט,        צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה.

עָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה,                           צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵט.

עָשָׂה מַאֲמָר וּבָעַל,                               הֲרֵי זוֹ כְמִצְוָתָהּ

1.     עיצוב המשנה המחולקת לשלשה מקרים מבהיר מה הוא הסדר הנכון ומתי יש לתקן .

פרק ה - משנה ג

נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר,                           צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה.

נָתַן גֵּט וּבָעַל,                                       צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה.

נָתַן גֵּט וְחָלַץ,                                      אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם.

חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל,

אוֹ בָעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ,      אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם.

אַחַת יְבָמָה אַחַת    לְיָבָם אֶחָד,

וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד:

1.     המשנה מעוצבת בהמשך למשנה הקודמת. העיצוב מבהיר מתי ההליך תקין ומתי יש להמשיך ולבצע עוד דבר.

פרק ה - משנה ד

כֵּיצַד

 עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ,      צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה.

מַאֲמָר בָּזוֹ וְגֵט בָּזוֹ,                    צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה.

מַאֲמָר בָּזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ,              צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה

 מַאֲמָר בָּזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ,                 הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט.

גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ,                          צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה

 גֵּט לָזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ,                   צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה.

גֵּט לָזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ,                    צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה.

גֵּט לָזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ,                       אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם:

1.     המשנה היא הסבר של שתי השורות האחרונות במשנה הקודמת. עיצוב המשנה מראה כיצד להשלים את ההליך בכל מקרה חוץ מהמקרה בשורה האחרונה.

פרק ה - משנה ה

חָלַץ וְחָלַץ,

אוֹ חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל,

אוֹ בָעַל וּבָעַל,

אוֹ בָעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ,      אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם,

בֵּין יָבָם אֶחָד          לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת,

בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין         לִיבָמָה אֶחָת:

1.     המשנה ממשיכה להדגים המקרים כמו במשנה הקודמת. העיצוב מסייע להבחין בין המקרים.

פרק ה - משנה ו

חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל,

אוֹ בָעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, וְנָתַן גֵּט וְחָלַץ,     אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם,

בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף.

וְהַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בַתְּחִלָּה,            אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם.

בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף,                                    יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְלוּם.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר,

אַחַת בְּעִילָה וְאַחַת חֲלִיצָה,

בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף,      אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם:

1.     עיצוב המשנה מראה את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי נחמיה בנוגע למעמד של הבעילה והחליצה.

פרק ו

פרק ו - משנה א

הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,      בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן

                             אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה, הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת,

הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס,

אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר,                            קָנָה

וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המסר העיקרי שלה שהבא על יבמתו בכל מצב קנה אותה לאשה.

פרק ו - משנה ב

וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אוֹ פְסוּלוֹת,

כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין,                    פָּסַל.

וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה:

1.     עיצוב המשנה מראה דוגמא נוספת לכך שלא חלק בין ביאה לביאה.

פרק ו - משנה ג

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מִן הָאֵרוּסִין           לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה.

 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן                                         מַכְשִׁירִין.

נִתְאַרְמְלוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ,       מִן הַנִּשּׂוּאִין פְּסוּלוֹת,

מִן הָאֵרוּסִין כְּשֵׁרוֹת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לבין רבי אליעזר ורבי שמעון בנוגע לכהן שהתחתן עם אשה האסורה לו בהקשר לאכילת תרומה.

פרק ו - משנה ד

כֹּהֵן גָּדוֹל      לֹא יִשָּׂא אַלְמָנָה, בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין,

וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת

 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן           מַכְשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת.

לֹא יִשָּׂא אֶת מֻכַּת עֵץ.

אֵרֵס אֶת הָאַלְמָנָה, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל,                     יִכְנֹס

 וּמַעֲשֶׂה בִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מָרְתָא בַת בַּיְתוֹס,

וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל,                                           וּכְנָסָהּ.

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי כֹהֵן הֶדְיוֹט,

וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר,        הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנֹס

. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו,                                                     חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם:

1.     עיצוב המשנה מראה שבמשנה שני נושאים. נשים האסורות לכהן גדול ונישואי כהן הדיוט שהפך תוך כדי התהליך לכהן גדול.

פרק ו - משנה ה

כֹּהֵן הֶדְיוֹט                      לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,            אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית,

שֶׁהִיא זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,            אֵין זוֹנָה אֶלָּא גִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְעִילַת זְנוּת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים בדבר מעמד האיילונית.

פרק ו - משנה ו

לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,         שְׁנֵי זְכָרִים.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,          זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם

 נָשָׂא אִשָּׁה, וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה,         אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל.

גֵּרְשָׁהּ,          מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר

                                                                   וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים.

וְאִם הִפִּילָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה.

הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר,

עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (בראשית א),

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ:

1.     במשנה נושאים אחדים. העיצוב מחדד את מצוות פריה ורביה ואת המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי . העיצוב מראה את המחלוקת בנוגע לשאלה מי חייב במצוות פריה ורביה. המשנה עוסקת גם בדין אשה שלא ילדה תוך עשר שנים.

פרק ז

פרק ז - משנה א

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

הִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל,

עַבְדֵי מְלוֹג              לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה,

עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל      יֹאכֵלוּ.

וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג,                   אִם מֵתוּ, מֵתוּ לָהּ, וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לָהּ.

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָן,                      הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה.

וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל,            אִם מֵתוּ, מֵתוּ לוֹ, וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לוֹ.

הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן,                          הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את החלוקה שבין עבדי מלוג לעבדי צאן ברזל בנוגע לאכילה בתרומה בנישואין שלא היו כדין..

פרק ז - משנה ב

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים,

בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל,      הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה.

וּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּסֵּת לְיִשְׂרָאֵל, וְהִכְנִיסָה לוֹ,

בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל,      הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההבדל בין שתי האפשרויות, בנוגע לאכילת העבדים בתרומה..

פרק ז - משנה ג

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן, וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת,         לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַּתְּרוּמָה,

מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר, שֶׁהָעֻבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל,

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

אָמְרוּ לוֹ, מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,

אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן, וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת,                  לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַתְּרוּמָה,

מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר:

1.     עיצוב המשנה מחדד את השיח שבין רבי יוסי לחבריו.

פרק ז - משנה ד

הָעֻבָּר, וְהַיָּבָם, וְהָאֵרוּסִין, וְהַחֵרֵשׁ, וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,        פּוֹסְלִין

וְלֹא מַאֲכִילִין.

 סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ,

סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא,

נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵת רִאשׁוֹן,             צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת

וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

1.     עיצוב המשנה מסמן שני חלקים. המקרים שפוסלים ולא מאכילים ודין הספק לגבי חליצה וייבום.

פרק ז - משנה ה

הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה, וְהַשּׁוֹטֶה                  לֹא פוֹסְלִים וְלֹא מַאֲכִילִים

 וְאִם אֵינָם רְאוּיִין לָבֹא בְיִשְׂרָאֵל,          הֲרֵי אֵלּוּ פוֹסְלִין.

כֵּיצַד, יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן,            תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

עִבְּרָה                                                 לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.

נֶחְתַּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ,                            תֹּאכַל.

כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל,                      לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.

עִבְּרָה,                                                לֹא תֹאכַל.

יָלְדָה,                                                 תֹּאכַל

 נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב.

הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה, וְאֵינוֹ פוֹסֵל מִשּׁוּם זָרַע.

כֵּיצַד,

בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן,

וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן,                   הֲרֵי זֶה עֶבֶד.

הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן                                        לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.

בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,                                                             תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל.

כֵּיצַד,

בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַת,

וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְעֶבֶד, אוֹ לְגוֹי, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן,          הֲרֵי זֶה מַמְזֵר

 הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,                                      תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,                                                             לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את שלשת המקרים במסובכים שבמשנה.  אונס מפתה ושוטה, עבד, ממזר.

פרק ז - משנה ו

כֹּהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים שֶׁהוּא פוֹסֵל.

כֵּיצַד,

בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַת,

וְהָלְכָה הַבַּת וְנִסֵּת לְכֹהֵן, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן,       הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל

עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,

מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ וּפוֹסֵל אֶת אֵם אִמּוֹ,

וְזֹאת אוֹמֶרֶת, לֹא כִבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל,                   שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרה המסובך שבו כהן גדול פוסל מלאכול בתרומה.

פרק ח

פרק ח - משנה א

הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים                                                לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה.

נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵּיהֶן,                                                      יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה.

פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, הֵן וְעַבְדֵיהֶן                        יֹאכְלוּ,

וּנְשֵׁיהֶן                                                                   לֹא יֹאכֵלוּ.

וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה,      הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכֵלוּ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין אלו כהנים וקרובי כהנים יכולים לאכול בתרומה ואלו לא.

פרק ח - משנה ב

אֵיזֶהוּ פְצוּעַ דַּכָּא,   כֹּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן.

וּכְרוּת שָׁפְכָה,         כֹּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד.

וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מֵהָעֲטָרָה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה,     כָּשֵׁר.

פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה,   מֻתָּרִין בְּגִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת,

וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבֹא בַקָּהָל,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג), לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה

 בִּקְהַל ה':

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרים של פצוע דכא וכרות שפכה.

פרק ח - משנה ג

עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי,                 אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם,

אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם               מֻתָּרוֹת מִיָּד.

מִצְרִי וַאֲדוֹמִי                   אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת,

אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת

 רַבִּי שִׁמְעוֹן                      מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים,

וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסּוּר עוֹלָם,

הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד,

מְקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת,

אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד.

אָמְרוּ לוֹ,                         אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה.

אָמַר לָהֶם,                       לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר מַמְזֵרִין וּנְתִינִין, אֲסוּרִין,

וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם,

                                      אֶחָד זְכָרִים, וְאֶחָד נְקֵבוֹת:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הויכוח שבין רבי שמעון לחכמים בנוגע לנקבות של מצרי ואדומי ואת הקל וחומר ופרכתו.

פרק ח - משנה ד

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,

וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,

וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ.

סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,                 מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.

סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,       מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר

 רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא

סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,                מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְפוּאָה.

סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,       מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה.

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא

עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם סְרִיס אָדָם,

וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ,

לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את הדיון סביב ההבדל בין סריס אדם לסריס חמה.

פרק ח - משנה ה

הַסָּרִיס                            לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם.

וְכֵן אַיְלוֹנִית                     לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ,     לֹא פְסָלָהּ

 בְּעָלָהּ,                            פְּסָלָהּ,                   מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְעִילַת זְנוּת

 וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין,    לֹא פְסָלוּהָ.

בְּעָלוּהָ,                                      פְּסָלוּהָ,        מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את דיני הסריס והאיילונית בנוגע לחליצה וייבום.

פרק ח - משנה ו

סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל,                 מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה

 רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים,

אַנְדְּרוֹגִינוֹס כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל,                מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר,       לֹא יַחֲלֹץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְסָרִיס.

אַנְדְּרוֹגִינוֹס                               נוֹשֵׂא, אֲבָל לֹא נִשָּׂא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס   חַיָּבִים עָלָיו סְקִילָה, כְּזָכָר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את דיני הסריס האנדרוגינוס והטומטום.

פרק ט

פרק ט - משנה א

יֵשׁ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן         וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן,

מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן              וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן,

מֻתָּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ,        וַאֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ.

וְאֵלוּ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן,

כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה            וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל,

חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְשֵׁרָה                                וְיֶשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר,

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל                     וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר,

מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת                           וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל,

מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן:

1.     עיצוב המשנה מעמיד כמה כללים והמשנה מבארת ומפרת כל אחד מהכללים. המשנה מציעה שלשה כללים ומפרטת במשנתנו את הראשון.

2.     הפרוט של הכלל הראשון לפי העיצוב מתחלק לארבע אפשרויות.

פרק ט - משנה ב

וְאֵלּוּ מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן.

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה              וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט,

כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה                                וְיֶשׁ לוֹ אָח חָלָל,

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת                          וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר,

מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל                       וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל,

מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן.

אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ,

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה               וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל

אוֹ כֹהֵן הֶדְיוֹט, כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה         וְיֶשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר,

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת                          וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל,

מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל                       וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר,

אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ.

וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וְלִיְבָמֵיהֶן:

1.     המשנה שלנו מפרטת שת שני הכללים הנוספים. עיצוב המשנה מראה ארבע אפשרויות בכל אחד מהכללים.

פרק ט - משנה ג

שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,

שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא שְׁנִיָּה לַיָּבָם,                 אֲסוּרָה לַבַּעַל וּמֻתֶּרֶת לַיָּבָם.

שְׁנִיָּה לַיָּבָם וְלֹא שְׁנִיָּה לַבַּעַל,                 אֲסוּרָה לַיָּבָם וּמֻתֶּרֶת לַבָּעַל.

שְׁנִיָּה לָזֶה וְלָזֶה,                                  אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה.

אֵין לָהּ לֹא כְתֻבָּה, וְלֹא פֵרוֹת,

וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְלָאוֹת,

וְהַוָּלָד כָּשֵׁר וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,

גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,

בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר,                             יֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה:

1.     עיצוב המשנה מחלק אותה לשתי קבוצות.

פרק ט - משנה ד

בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן,

וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,                                                        לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.

בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְלֵוִי, מְעֻבֶּרֶת מִלֵּוִי, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי,

וְכֵן בַּת לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל,                                                         לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

בַּת לֵוִי מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן,

וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי,                                                             לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה

 וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:

1.     עיצוב המשנה מראה את המגבלות שיש על מצבי הביניים בהם נמצאת האשה לגבי אכילת תרומה ומעשר.

פרק ט - משנה ה

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן,                       תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן,                              תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

נִסֵּת לְלֵוִי,                                           תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן,                              תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

נִסֵּת לְיִשְׂרָאֵל,                                     לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה, וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן,                              לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר.

מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל,                                תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי,                                     תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן,                                    לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין מתי האשה יכולה לאכול בתרומות ומעשרות ומתי הדבר נמנע ממנה.

פרק ט - משנה ו

בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל,                    לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן,                               לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.

נִשֵּׂאת לְלֵוִי,                                        תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן,                              תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

נִשֵּׂאת לְכֹהֵן,                                       תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן,                              תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן,                                    לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי,                                     לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל,                               חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ.

וְעַל זוֹ נֶאֱמַר (ויקרא כב), וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ

כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל:

1.     עיצוב המשנה מפרט את המקרים בהם בת כהן יכולה לאכול בתרומה ומעשר ומתי לא.

פרק י

פרק י - משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,

וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלֵךְ, וְנִסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעְלָהּ,

תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה.

וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת,

לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה.

אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר

וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה.

וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ,

וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ,

וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל,            נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה,

וּבַת לֵוִי                                     מִן הַמַּעֲשֵׂר,

וּבַת כֹּהֵן                                    מִן הַתְּרוּמָה.

וְאֵין יוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים אֶת כְּתֻבָּתָהּ.

וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה

חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר                 כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר,            הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,           בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ,

וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר.

וְאִם נִסֵּת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת,     מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:

1.     עיצוב המשנה מפרט את ההלכות במקרה של הטרגדיה שאשה חשבה שבעלה מת והתחתנה והנה הבעל הראשון חזר.

2.     עיצוב החלק השני של המשנה מסייע להבין את מחלוקת התנאים.

פרק י - משנה ב

נִסֵּת עַל פִּי בֵית דִּין,          תֵּצֵא, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.

לֹא נִסֵּת עַל פִּי בֵית דִּין,     תֵּצֵא, וְחַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן.

יָפֶה כֹּחַ בֵּית דִּין,              שֶׁפּוֹטְרָהּ מִן הַקָּרְבָּן.

הוֹרוּהָ בֵית דִּין לִנָּשֵׂא,       וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה      חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן,

שֶׁלֹּא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לִנָּשֵׂא:

1.     עיצוב המשנה מסמן את המקרים הנוגעים לאשה ששמעה שמת בעלה ואת ההלכה בכל מקרה .

פרק י - משנה ג

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,

וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ, וְנִשֵּׂאת,

וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים,

תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.

אָמְרוּ לָהּ, מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלֵךְ, וְנִתְיַבְּמָה,

וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ, חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים,          תֵּצֵא,

וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר

 אָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלֵךְ, וְנִסֵּת,

וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ, קַיָּם הָיָה וּמֵת,

תֵּצֵא וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר,

 וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר.

אָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלֵךְ, וְנִתְקַדְּשָׁה,

וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעְלָהּ,                                       מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ.

אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט,                        לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

אֶת זוֹ דָרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא,

וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ (ויקרא כא),

וְלֹא מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את התסבוכת שאליה נקלעה האשה שקיבלה מידע לא מדוייק על מות בעל ובנה.

פרק י - משנה ד

מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם,

וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ,

          וְאַחַר כָּךְ בָּאת אִשְׁתּוֹ,                                   מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ.

הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה,

וּשְׁנִיָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.

וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה,                                                מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה.

אָמְרוּ לוֹ, מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ,

וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ, קַיֶּמֶת הָיְתָה, וּמֵתָה,                   הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר,

וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

כָּל שֶׁפּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים,          פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

וְכָל שֶׁאֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים,   אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את התסבוכת שבה נמצא הבעל שאמרו לו שמתה אשתו והדבר לא היה נכון

2.     עיצוב שתי השורות האחרונות מחדד את העיקרון של רבי יוסי.

פרק י - משנה ה

אָמְרוּ לוֹ,      מֵתָה אִשְׁתְּךָ,          וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ,

מֵתָה,                    וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ,

מֵתָה,                    וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ,

מֵתָה,                    וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ,       וְנִמְצְאוּ כֻלָּן קַיָּמוֹת,

מֻתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, בַּשְּׁלִישִׁית, וּבַחֲמִישִׁית,

וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן,

וְאָסוּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית,                     וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה,

מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית,                        וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן,

וְאָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית,               וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרים המסובכים שבהם האשה מתה ובעלה התחתן עם אחותה.

פרק י - משנה ו

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, הוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי אַחִין, וְהָאַחִים פּוֹסְלִין עַל יָדוֹ,

אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסֵל תְּחִלָּה, וְהָאַחִין פּוֹסְלִין תְּחִלָּה וָסוֹף.

כֵּיצַד,

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,                           פָּסַל עַל יְדֵי אַחִין

 בָּאוּ עָלֶיהָ אַחִין, וְעָשׂוּ בָהּ מַאֲמָר, נָתְנוּ גֵט אוֹ חָלְצוּ,           פָּסְלוּ עַל יָדוֹ:

1.     עיצוב המשנה מראה את שתי האפשרויות של דין הילד בן תשע לגבי ייבום.

פרק י - משנה ז

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,

וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אָחִיו שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,    פָּסַל עַל יָדוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                                                            לֹא פָסַל:

1.     עיצוב המשנה ממשיך בדין יבם בן תשע.

פרק י - משנה ח

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,

וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ,                                                    פָּסַל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,                                                            לֹא פָסָל

. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמֵת,                 חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת,                                                               הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המשך דיני היבם בן תשע.

פרק י - משנה ט

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,

וּמִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵת,

אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל,

הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת,

וְהַשְּׁנִיָּה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת

. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,          מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.

אֶחָד   שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,

וְאֶחָד שֶׁהוּא בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת:

1.     המשנה חותמת את דיני בן התשע. העיצוב של המשנה מחדד את המצבים שהוא ייבם וגם התחתן עם אשה אחרת.

פרק יא

פרק יא - משנה א

נוֹשְׂאִין         עַל הָאֲנוּסָה            וְעַל הַמְפֻתָּה.         

הָאוֹנֵס                   וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה,      חַיָּב.

נוֹשֵׂא אָדָם    אֲנוּסַת אָבִיו           וּמְפֻתַּת אָבִיו,

אֲנוּסַת בְּנוֹ             וּמְפֻתַּת בְּנוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה   

אוֹסֵר           בַּאֲנוּסַת אָבִיו         וּמְפֻתַּת אָבִיו:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את החלוקה בין אנוסה למפותה בשני טורים.

פרק יא - משנה ב

הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בָנֶיהָ עִמָּהּ,                          לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין,

אֲפִלּוּ הוֹרָתוֹ שֶׁל     רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתוֹ בִקְדֻשָּׁה,

וְהַשֵּׁנִי הוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִקְדֻשָּׁה.

וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ בָנֶיהָ עִמָּהּ:

1.     העיצוב דשל המשנה מראה את דין ילדי הגיורת ודין ילדי השפחה.

פרק יא - משנה ג

חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ וַלְדוֹתֵיהֶן, הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וּמֵתוּ,

אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת,               וְאֶחָד מְיַבֵּם אוֹתָהּ.

הוּא וּשְׁלשָׁה חוֹלְצִים לְאַחֶרֶת,    וְאֶחָד מְיַבֵּם.

נִמְצְאוּ אַרְבַּע חֲלִיצוֹת וְיִבּוּם       לְכָל אַחַת וְאֶחָת:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת הסיבוך שבמקרה שבמשנה שאפשרות מימושו רחוקה עד מאד.

פרק יא - משנה ד

הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרֵב וְלָדָהּ בִּוְלַד כַּלָּתָהּ, הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבוֹת, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ,

בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו.

וּבְנֵי הַזְּקֵנָה, אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו.

מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים,

בְּנֵי הַתַּעֲרֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵנָה          חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין,

שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו,

וּבְנֵי הַכַּלָּה,                                אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את ההבדל בין שתי האפשרויות במקרים המסובכים עד מאד שבמשנה.

פרק יא - משנה ה

כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרֵב וְלָדָּהּ בִּוְלַד שִׁפְחָתָהּ,

הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה, וְחוֹלְקִים חֵלֶק אֶחָד בַּגֹּרֶן, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לְמֵתִים,

וְאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים, בֵּין כְּשֵׁרוֹת בֵּין פְּסוּלוֹת.

הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבוֹת, וְשִׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה,

נוֹשְׂאִין נָשִׁים רְאוּיוֹת לַכְּהֻנָּה, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לְמֵתִים.

וְאִם נִטְמְאוּ, אֵינָן סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.

וְאֵינָן אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה.    וְאִם אָכְלוּ, אֵינָן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וָחֹמֶשׁ.

וְאֵינָן חוֹלְקִין עַל הַגֹּרֶן.     וּמוֹכְרִין אֶת הַתְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.

וְאֵינָן חוֹלְקִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם קָדָשִׁים,

וְאֵין מוֹצִיאִין שֶׁלָּהֶם מִיָּדָם,

וּפְטוּרִין מִן הַזְּרֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּבָה,

וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב,

וְנוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים:

1.     עיצוב המשנה מתאר את ההתפתחות בנוגע לגורל שני הילדים שהתערבבו מיד לאחר לידתם. העיצוב מוביל לשורה האחרונה שהיא הכלל העקרוני של הלכותיה של המשנה.

פרק יא - משנה ו

מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת, וְיָלְדָה,

וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן.

הָיוּ לָהּ בָּנִים מִן הָרִאשׁוֹן וּבָנִים מִן הַשֵּׁנִי,        חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.

וְכֵן הוּא לָהֶם,                                               חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם.

הָיוּ לוֹ אַחִים מִן הָרִאשׁוֹן

וְאַחִים מִן הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם,               הוּא חוֹלֵץ וּמְיַבֵּם,

וְהֵם,                                                            אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם:

1.     המשנה ממשיכה בתאור מקרה מסובך. העיצוב מסייע להבין את דיני הייבום במקרה של הילד שנולד במעמד מסופק.

פרק יא - משנה ז

הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן, נוֹשֵׂא אִשָּׁה רְאוּיָה לְכֹהֵן, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְמֵתִים,

וְאִם נִטְמָא,            אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.

וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, וְאִם אָכַל,           אֵינוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ.

וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגֹּרֶן.

וּמוֹכֵר הַתְּרוּמָה,                                  וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ.

וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ,

וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַקָּדָשִׁים,               וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ.

וּפָטוּר מִן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.

וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב.

וְנוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים.

הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים,           הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם, וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו.

הוּא אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶם, וְהֵם אֵינָן מִטַּמְּאִין לוֹ.

הוּא אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אוֹתָן, אֲבָל הֵם יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ.

וּפָטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה,

וְעוֹלֶה בְמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק.

אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר אֶחָד נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרה המורכב שבו התערבבו שני התינוקות. זאת בדומה למשנה ה'. ואותו עיקרון חל גם במשנתנו.

פרק יב

פרק יב - משנה א

מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת

          חָלְצָה בְמִנְעָל,                  חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.

בְּאַנְפִּילִין,                        חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.

בְּסַנְדָּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ עָקֵב          כָּשֵׁר.

וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב,                 פָּסוּל.

מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה         חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.

מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה,       חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:

1.     עיצוב המשנה מראה יפה את ההלכות הנוגעות לדיינים הדנים בדין חליצה ואת סוג הנעל הכשרה לחליצה.

פרק יב - משנה ב

חָלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ אוֹ בְסַנְדָּל שֶׁל עֵץ,

אוֹ בְשֶׁל שְׂמֹאל בַּיָּמִין,                          חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.

חָלְצָה בְגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲלוֹךְ בּוֹ,

אוֹ בְקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֹב רַגְלוֹ,       חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.

חָלְצָה בַלַּיְלָה                                                                   חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה,

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר          פּוֹסֵל.

בַּשְּׂמֹאל                                                                           חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה,

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר          מַכְשִׁיר:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההלכות של הנעל הכשרה לחליצה וצורת החליצה הראויה.

פרק יב - משנה ג

חָלְצָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא קָרְאָה,                                חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.

קָרְאָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא חָלְצָה,                                חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.

חָלְצָה וְקָרְאָה, אֲבָל לֹא רָקְקָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                    חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,                     חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,            כָּכָה יֵעָשֶׂה (דברים כה),

כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה, מְעַכֵּב.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, מִשָּׁם רְאָיָה,

כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ,

כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בָאִישׁ:

1.     עיצוב המשנה מראה את חלקי מעשה החליצה. החליצה הדיבור והיריקה. העיצוב מחדד את המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי עקיבא.

פרק יב - משנה ד

הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָלְצָה, וְהַחוֹלֶצֶת לַקָּטָן,    חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.

קְטַנָּה שֶׁחָלְצָה                                                        תַּחֲלֹץ מִשֶּׁתַּגְדִּיל.

וְאִם לֹא חָלְצָה,                                                      חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את הדינים המיוחדים של חרשת וקטנה.

פרק יב - משנה ה

חָלְצָה בִשְׁנַיִם, אוֹ בִשְׁלֹשָׁה, וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל,         חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר             מַכְשִׁירִין

 וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁחָלַץ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּבֵית הָאֲסוּרִין,

וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא                 וְהִכְשִׁיר:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ה המחלוקת בין תנא קמא לתנאים האחרים.

פרק יב - משנה ו

מִצְוַת חֲלִיצָה.

בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין, וְהֵן מַשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כה) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו.

וְהִיא אוֹמֶרֶת,         מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה יַבְּמִי.

וְהוּא אוֹמֵר,           לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ.

וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים.

וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו,

רֹק הַנִּרְאֶה לַדַּיָּנִים.

וְעָנְתָה וְאָמְרָה        כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו,

עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין.

וּכְשֶׁהִקְרָא רַבִּי הֻרְקְנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר עֵיטָם וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה,

הֻחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִין כָּל הַפָּרָשָׁה.

וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל.

מִצְוָה בַדַּיָּנִין, וְלֹא מִצְוָה בַתַּלְמִידִים

 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר,

חֲלוּץ הַנָּעַל, חֲלוּץ הַנָּעַל, חֲלוּץ הַנָּעַל:

1.     עיצוב המשנה מחדד את תיאור התהליך כולו של החליצה לפי פסוקי התורה מההתחלה ועד הסוף.

פרק יג

פרק יג - משנה א

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                  אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת

 וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                   אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                  בַּבַּעַל וְלֹא בַיָּבָם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                    בַּבַּעַל וּבַיָּבָם.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                  בְּפָנָיו.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                    בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְפָנָיו.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,                  בְּבֵית דִּין.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,                    בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְבֵית דִּין.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי,          מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה,

אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי,                         אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר,

אֶלָּא מְמָאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל,

וּתְמָאֵן וְתִנָּשֵׂא:

1.     עיצוב המשנה מחדד את כל הנקודות שבהם נחלקו בית שמאי ובית הלל בעניין הממאנת.

פרק יג - משנה ב

אֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמָאֵן כֹּל שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ לְדַעְתָּה

 הִשִּׂיאוּהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ,              אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר,

כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ,

אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                    אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְלוּם, אֶלָּא כִמְפֻתָּה

 בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,   לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.

בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,    תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את דין הקטנה לגבי מיאון ואת דעות התנאים בנושא.

פרק יג - משנה ג

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,

כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ,          כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ.

וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ,       כְּאִלּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ:

1.     עיצוב המשנה מחדד את שני המצבים שאליהם מתייחס רבי אליעזר בן יעקב.

פרק יג - משנה ד

הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ,

הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו,          וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נָתַן לָהּ גֵּט,

הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו,        וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ,

מֵאֲנָה בוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,       מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ.

מֵאֲנָה בוֹ וְהֶחֱזִירָהּ,

נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,     אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ.

זֶה הַכְּלָל,     גֵּט אַחַר מֵאוּן,                                    אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ.

מֵאוּן אַחַר גֵּט,                                    מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבין את המקרים המורכסים לגבי ממאנת שגם קיבלה גט.

2.     עיצוב שתי השורות האחרונות מחדד את הבנת הכלל.

פרק יג - משנה ה

הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ      וְנִשֵּׂאת         לְאַחֵר           וְגֵרְשָׁהּ,

לְאַחֵר           וּמֵאֲנָה בוֹ,

לְאַחֵר           וְגֵרְשָׁהּ,

לְאַחֵר           וּמֵאֲנָה בוֹ,

כֹּל שֶׁיָּצָאת הֵימֶנּוּ בְגֵט,               אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ.

בְּמֵאוּן,                  מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המקרים שהתרחשו עם הממאנת ואת הדין שבכל מקרה.

פרק יג - משנה ו

הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ,               מֻתֶּרֶת לַיָּבָם.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר                    אוֹסֵר.

וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְתוֹמָה וְהֶחֱזִירָהּ,       מֻתֶּרֶת לַיָּבָם.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר                    אוֹסֵר.

קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה,          כִּיתוֹמָה בְחַיֵּי הָאָב.

הֶחֱזִירָהּ, דִּבְרֵי הַכֹּל,                            אֲסוּרָה לַיָּבָם:

1.     עיצוב המשנה מחדד את המחלוקת בין תנא קמא לרבי אליעזר בשני המקרים

פרק יג - משנה ז

שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת,

וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן,                                        תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת גְדוֹלָה וּקְטַנָּה, מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה,

תֵּצֵא הַקְּטַנָּה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,                    מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,                    אִם מֵאֲנָה, מֵאֲנָה. וְאִם לָאו, תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל,

וְתֵצֵא הַלָּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,                      אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו.

מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה:

1.     עיצוב המשנה מסייע להבנת המקרה המורכב של האחים שנשואים לשתי אחיות קטנות. העיצוב מחדד את הדעות השונות של התנאים.

פרק יג - משנה ח

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת,

בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.

קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת,                           אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת,                          בִּיאַת הַפִּקַּחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת,

וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַּחַת.

גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה,                           בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה,

וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההבדל בין המקרים השונים בנוגע לאדם שנשוי שתי קטנות ומת.

פרק יג - משנה ט

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת,

בָּא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה,

אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה,                              לֹא פָסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה.

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.

קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת,

אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת,                                      לֹא פָסַל אֶת הַקְּטַנָּה.

בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה,

אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה,                                       פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:

1.     העיצוב מחדד את ההבדלים בין המקרים השונים של הייבום של הקטנה.

פרק יג - משנה י

פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת,       בָּא יָבָם עַל הַפִּקַּחַת, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת,

אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת,                   לֹא פָסַל אֶת הַפִּקַּחַת.

בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַּחַת,

אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת,                   פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:

1.     עיצוב המשנה מחדד את ההבחנה בין שני המקרים ואת הדין השונה.

פרק יג - משנה יא

גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה,        בָּא יָבָם עַל הַגְּדוֹלָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה,

אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה,                    לֹא פָסַל אֶת הַגְּדוֹלָה.

בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה,

אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה,                   פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר,   מְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ:

1.     עיצוב המשנה גם כאן מחדד את ההבחנה בין שני המקרים ואת הדין השונה.

פרק יג - משנה יב

יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה,                      יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה.

בָּא עַל יְבָמָה גְדוֹלָה,                                      תְּגַדְּלֶנּוּ.

הַיְבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, לֹא נִבְעָלְתִּי,       כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ.

לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם,                                                 מְבַקְשִׁים הֵימֶנּוּ שְׁיַּחֲלֹץ לָהּ.

וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ      כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ: