חולין, פרק יב

משנה א

שִׁלּוּחַ הַקֵּן נוֹהֵג בָּאָרֶץ, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ,

בִּפְנֵי הַבַּיִת, וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת,

בַּחֻלִּין, אֲבָל לא בַּמֻּקְדָּשִׁין.

חֹמֶר בְּכִסּוּי הַדָּם מִשִּׁלּוּחַ הַקֵּן:

שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בַּחַיָּה, וּבָעוֹף, בַּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן;

וְשִׁלּוּחַ הַקֵּן אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּעוֹף,

וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן.

אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן?

כְּגוֹן אַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִין שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס.

אֲבָל אִם קִנְּנוּ בַּבַּיִת,

וְכֵן יוֹנֵי הַרְדְּסִיאוֹת - פָּטוּר מִשִּׁלּוּחַ.

ברטנורא משנה א

שלוח הקן.

אבל לא במוקדשין. משכחת מוקדשין דאילו היו חולין היו חייבים בשלוח הקן, כגון שהיה לו עוף והקדישו כשהוא ברשותו לבדק הבית, וברח ומצאו אחר כך רובץ על הקן והכירו. אי נמי, כגון שהקדיש גוזלות של שובכו למזבח לעולת נדבה, ואחר כך כשגדלו אותן גוזלות ברחו ויצאו וקננו במקום אחר, דמעיקרא כי אקדשינהו דידיה הוו וחל הקדש עלייהו, והשתא דמצאן, לאו מזומן הוא, ואי הוו חולין הוו מחייבי.

ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. דכתיב "כי יקרא", פרט למזומן.

שקננו בפרדס. שמרדו ויצאו מן הבית, ואינן חוזרות לבית ונעשו מדבריות. ופרדס לאו מזומן הוא מפני שיכולות לברוח.

הרדסיאות. שדרכן ליגדל עם בני אדם. ועל שם הורדוס המלך שהיה מתעסק בגידולן נקראו הרדסיאות על שמו.

משנה ב

עוֹף טָמֵא - פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר,

וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא -

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

קוֹרֵא זָכָר -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְחַיֵּב,

וַחֲכָמִים - פּוֹטְרִין.

ברטנורא משנה ב

עוף טמא פטור מלשלח. דכתיב "קן צפור", "עוף" משמע בין טהור בין טמא, "צפור" - טהור ולא טמא.

עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור. אע"ג דמינא דאפרוחים בר שלוח הוא, פטור. דקן צפור בעינן, שתהא האם המקננת טהורה.

ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא פטור. דאמר קרא "ואת הבנים תקח לך", לך ולא לכלביך.

קורא. בערבי קורין לו שונא"ר, ובלע"ז פרדי"ז. ודרכו שהזכר רובץ על הביצים כמו הנקבה. הלכך רבי אליעזר מחייב לשלח הזכר. אבל בשאר עופות מודה רבי אליעזר שזכר פטור, דאם אמר רחמנא, ולא אב. ואין הלכה רבי אליעזר.

משנה ג

הָיְתָה מְעוֹפֶפֶת:

בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן - חַיָּב לְשַׁלֵּחַ;

אֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן - פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד, אוֹ בֵּיצָה אַחַת -

חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, ו) "קַן" -

קֵן מִכָּל מָקוֹם.

הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין, אוֹ בֵּיצִים מוּזָרוֹת -

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל-הַבֵּיצִים" -

מָה אֶפְרוֹחִין בְּנֵי קַיָּמָא, אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא,

יָצְאוּ מוּזָרוֹת;

וּמָה הַבֵּיצִים צְרִיכִין לְאִמָּן,

אַף הָאֶפְרוֹחִין צְרִיכִין לְאִמָּן,

יָצְאוּ מַפְרִיחִין.

שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה,

אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים -

חַיָּב,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם שם, ז) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח".

אָמַר: הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים -

חַיָּב לְשַׁלֵּחַ,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם".

נָטַל הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם -

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

ברטנורא משנה ג

בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח. דאמר קרא "רובצת", ולא מעופפת. ומדכתב רובצת ולא כתב יושבת, שמע מינה דאם כנפיה נוגעות בקן חייבת.

שנאמר שלח. לעולם משמע.

נטל את הבנים וכו'. דכיון דנטל את הבנים הוי ליה קן מזומן.

משנה ד

הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים -

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל מִצְוַת לא תַעֲשֶֹה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵֹה -

אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ.

ברטנורא משנה ד

לוקה ואינו משלח. אף על גב דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו, הכא היינו טעמא, דסבר רבי יהודה שלח מעיקרא משמע, והכי קאמר קרא, לא תקח האם, אבל מה יש עליך לעשות כשתמצא הקן, שלח תשלח את האם, ואין כאן ניתק לעשה אלא עברת עשה ולא תעשה. ואין הלכה כרבי יהודה.

אין לוקין עליה. אם קיים עשה שבה. אבל אם לא קיים העשה, כגון הלוקח אם מעל הבנים ושחטה או מתה תחת ידו, לוקה.

משנה ה

לא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְצֹרָע.

וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְּאִסָּר,

אָמְרָה תּוֹרָה (שם) "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים",

קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

ברטנורא משנה ה

מצוה שהיא כאיסר. שאין בה חסרון כיס אלא דבר מועט.

סליק מסכת חולין