קינים, פרק ג

משנה א

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּכֹהֵן נִמְלָךְ;

אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵינוֹ נִמְלָךְ,

אַחַת לָזוֹ וְאַחַת לָזוֹ,

שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ,

שָׁלשׁ לָזוֹ וְשָׁלשׁ לָזוֹ,

עָשָֹה כֻּלָּן לְמַעְלָה -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;

כֻּלָּן לְמַטָּן -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;

חֶצְיָם לְמַעְלָה, וְחֶצְיָם לְמַטָּה,

אֶת שֶׁלְּמַעְלָה -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;

וְאֶת שֶׁלְּמַטָּה -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

ברטנורא משנה א  

במה דברים אמורים בכהן נמלך. אפירקא קמא קאי. והכי קאמרינן, במה דברים אמורים דחטאת שנתערבה בעולה שכולם ימותו, וכן אחת לזו ושתים לזו ושלוש לזו דהמועט כשר, הני מילי בכהן שבא להמלך ולשאול איך משפטן. אבל בכהן שאינו נמלך ועשה לדעת עצמו קן שלם למעלה לאשה אחת, עולה כשרה וחטאת פסולה. ואם עשה קן שלם למטה, חטאת כשרה ועולה פסולה. הלכך, אחת לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו כו' ועשה כולן למעלה, מחצה כשר דהיינו עולות, ומחצה פסול היינו חטאות. ואם עשה כולן למטה, חטאות כשרות ועולות פסולות.

וכל פרקא קמא מיירי לכתחילה, והאי פרקא מיירי דיעבד. ובאחת לזו ושתים לזו דאמרן לעיל בנמלך המועט כשר, הכא בלא נמלך המרובה כשר, כיון שעשה חציין למעלה וחציין למטה.

כיצד, הרי שמאחת לזו עשה אותו קן של אשה למעלה ומשני קינין של אשה אחרת עשה פרידה אחת מהן למעלה כדי שיהיו חציין למעלה, ונשארו שלוש פרידות למטה, הרי כשר שתי עולות למעלה ושתי חטאות למטה, הרי שני קינים כשרים ושלישי פסול, וזהו המרובה כשר. וכן שתים לזו ושלוש לזו, מן השני קינים יש ארבע פרידות למעלה, ועוד לקח פרידה אחת מן השלושה קנין, הרי חמש פרידות למעלה וחמש פרידות למטה, מן החמש פרידות של מעלה יש שלוש עולות, ושלמטה שלוש חטאות, הרי שלושה קינין כשרים, וזהו המרובה כשר, ומיהו עשר לזו ומאה לזו, אי אפשר למצוא בענין זה לפי שהן זוגות, וצריך לומר דהמרובה כשר דתנן במתניתין אינו חוזר אלא לאחת לזו ושתים לזו כו' שאינן זוגות, ואיידי דתנן לעיל בכהאי גוונא המועט כשר, תנא נמי בכהאי גוונא המרובה כשר באינו נמלך. ומיהו אף בעשר לזו ומאה לזו המרובה כשר, שאין פסול מהן אלא עשרה קנים, דשמא כל הקנים של אשה אחת למעלה ונפסלו החטאות, או כולן למטה ונפסלו העולות, ועל כרחך עשרה קנים שלימים פסולים.

את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול. כיון שעשה קן שלם למעלה. והואיל שקנים האלו לשתי נשים, יביאו קן אחד בשותפות ויתנו ביניהן, אם משל ראשון עולה ללאה, תהא באחרון חטאת ללאה, או איפכא. ודוקא עשה קן שלם למעלה, אבל אם חילק הקינים פרידה אחת למעלה ופרידה אחת למטה, הכל כשר, שאני אומר עולה למעלה וחטאת למטה, שהקנים מתפרשים בעשיית כהן.

משנה ב

אַחַת לָזוֹ, וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶֹר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ,

עָשָֹה כֻּלָּן לְמַעְלָה -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;

כֻּלָּן לְמַטָּן -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;

חֶצְיָן לְמַעְלָן, וְחֶצְיָן לְמַטָּן -

הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּנִּין,

וְלא יְהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּנִּין,

עַד שֶׁיְּהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן -

הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר.

ברטנורא משנה ב  

זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק כו'. כלומר, שקן אשה אחת אינו נחלק לשנים אלא קן אשה אחת למעלה וקן אשה אחרת למטה, מחצה כשר ומחצה פסול.

וכל מקום כו' כגון אחת לזו ושתים לזו, שיש מחלק של אשה אחת למעלה ולמטה, המרובה כשר כדפרישית.

משנה ג

חַטָּאת לָזוֹ וְעוֹלָה לָזוֹ,

עָשָֹה כֻּלָּן לְמַעְלָן -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;

כֻּלָּן לְמַטָּן -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;

חֶצְיָן לְמַעְלָן, וְחֶצְיָן לְמַטָּן -

שְׁתֵּיהֶן פְּסוּלוֹת,

שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:

חַטָּאת קְרֵבָה לְמַעְלָן, וְעוֹלָה לְמַטָּן.

ברטנורא משנה ג  

חטאת לזו ועולה לזו כו'. הא נמי קאי אדתני לעיל בפרק קמא, עולה שנתערבה בחטאת או איפכא, כולן ימותו. והני מילי בנמלך, אבל בלא נמלך על תערובתו ועשה קן למטה וקן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול. ואע"ג דאי אתי לאמלוכי אמרינן ליה לא תקריב, כדתניא ימותו כולן, השתא דלא נמלך אמרינן שכל אחד נעשה כהלכתו וכשר.

משנה ד

חַטָּאת וְעוֹלָה וּסְתוּמָה וּמְפֹרֶשֶׁת,

עָשָֹה כֻּלָּן לְמַעְלָן -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;

כֻּלָּן לְמַטָּה -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;

חֶצְיָן לְמַעְלָן, וְחֶצְיָן לְמַטָּן -

אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא סְתוּמָה,

וְהִיא מִתְחַלֶּקֶת בֵּינֵיהֶן.

ברטנורא משנה ד  

חטאת ועולה וסתומה ומפורשת. שתי נשים שלקחו שלושה קנין, זו צריכה עולה וקן שלם, דהיינו שתי עולות וחטאת אחת, וזו צריכה חטאת וקן שלם דהיינו שתי חטאות ועולה אחת, ופירשו אחד מן הקנין פרידה עולה לזו ופרידה חטאת לזו, ואחד מן הקנין הניחו סתומה שלא פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, והשלישית פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, אבל בעלים לא נתפרשו, הרי חטאת לזו ועולה לזו וקן סתומה וקן מפורשת, וצריך להקריב שני הקנין הללו סתם על שתיהן, העולות למעלה וחטאות למטה, ועולה לזו וחטאת לזו צריך להקריב לשם בעלים. ואם נתנם הכהן חציין למטה וחציין למעלה, אין כשרה אלא סתומה, דהי מינייהו דעבד עולה והי מינייהו דעבד חטאת, כשר, כיון שכל קן וקן היה בפני עצמו.

מתחלקת ביניהם. הואיל ובעירוב לקחום, האחת יצאה ידי חטאת והאחת יצאה ידי עולה.

משנה ה

חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחוֹבָה -

אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן חַטָּאת שֶׁבַּחוֹבָה.

חוֹבָה שְׁנַיִם בְּחַטָּאת -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

וְחַטָּאת שְׁנַיִם בְּחוֹבָה -

הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר.

וְכֵן עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחוֹבָה -

אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה.

חוֹבָה שְׁנַיִם בְּעוֹלָה -

מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

עוֹלָה שְׁנַיִם בְּחוֹבָה -

הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר.

ברטנורא משנה ה  

חטאת שנתערבה בחובה. כלומר הא דתנינן לעיל בפרק קמא חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה, שפעמים שעולה אותו מנין למחצה כשר ומחצה פסול, ופעמים שעולה לפחות ממחצה, ומפרש ואזיל כיצד.

חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול. פירוש, שני קינין חובה שיש בהן כפלים בחטאת כגון שהקריב מהן עולה אחת ונשתיירו שתי חטאות ועולה אחת.

מחצה כשר ומחצה פסול. שעולה אחת הנשארת אינו יכול להקריב שמא זהו שנקבע לחטאת, וחטאת המעורבת אינו יכול להקריב שמא היא העולה הנשארת, הלכך אינו מקריב אלא שתי החטאות, והחטאת המעורבת והעולה הנשארת פסולים, והיינו מחצה כשר ומחצה פסול.

חטאת שנים בחובה מנין שבחובה כשר. פירוש, כגון שקרבה חטאת אחת מן השני קינין ונשתיירו שתי עולות וחטאת אחת, הרי הן ד' פרידות עם חטאת שנתערבה ביניהן, והרי אינו יכול להקריב שתי העולות שמא יקח חטאת המעורבת, וגם שתי חטאות לא יקריב שמא יקח אותו שנקבע לעולה, הלכך אינו מקריב אלא חטאת אחת, הרי עולה אותו מנין הפחות שבחובה לפחות ממחצה כשר. וכהאי גוונא מפרשינן נמי וכן עולה שנתערבה בחובה.

משנה ו

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה:

הֲרֵי עָלַי קֵן כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר,

יָלְדָה זָכָר - מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים,

אַחַת לְנִדְרָהּ וְאַחַת לְחוֹבָתָהּ.

נְתָנָתַם לַכֹּהֵן,

וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׁוֹת שָׁלשׁ פְּרִידוֹת מִלְמַעְלָן

וְאַחַת מִלְּמַטָּן,

לא עָשָֹה כֵּן,

אֶלָּא עָשָֹה שְׁתַּיִם לְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן,

וְלא נִמְלַךְ -

צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד פְּרִידָה אַחַת,

וְיַקְרִיבֶנָּה לְמַעְלָן;

מִמִּין אֶחָד.

מִשְּׁנֵי מִינִין - תָּבִיא שְׁתַּיִם.

פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ -

צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד שָׁלשׁ פְּרִידוֹת;

מִמִּין אֶחָד.

מִשְּׁנֵי מִינִין -

תָּבִיא אַרְבַּע.

קָבְעָה נִדְרָהּ -

צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד חָמֵשׁ פְּרִידוֹת;

מִמִּין אֶחָד.

מִשְּׁנֵי מִינִין -

תָּבִיא שֵׁשׁ.

נְתָנָתַם לַכֹּהֵן, וְאֵין יָדוּעַ מַה נָּתְנָה,

הָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָֹה, וְאֵין יָדוּעַ מֶה עָשָֹה -

צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד אַרְבַּע פְּרִידוֹת לְנִדְרָהּ,

וּשְׁתַּיִם לְחוֹבָתָהּ, וְחַטָּאת אַחַת.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ:

כְּשֶׁהוּא חַי קוֹלוֹ אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא מֵת קוֹלוֹ שִׁבְעָה.

כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה?

שְׁתֵּי קַרְנָיו, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת; שְׁתֵּי שׁוֹקָיו, שְׁנֵי חֲלִילִין;

עוֹרוֹ לְתוֹף; מֵעָיו לִנְבָלִים; בְּנֵי מֵעָיו לְכִנּוֹרוֹת.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף צַמְרוֹ לִתְכֵלֶת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ,

כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן,

שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב, כ) "מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח".

אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה אֵינָן כֵּן,

אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם שם, יב) "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה".

ברטנורא משנה ו  

הרי עלי קן לכשאלד זכר. ביולדת עניה עסקינן. דאילו עשירה מביאה כבש לחובתה.

והכהן צריך לעשות שלוש למעלה. שקן נדבה שתיהן עולות וקן של חובה עולה למעלה וחטאת למטה, והוא לא עשה כן, אלא שתים למעלה ושתים למטה, ולא נמלך בה לדעת על מה הביאתן, ונפסלה פרידה אחת, הלכך צריכה שתביא פרידה אחרת ותקריבנה למעלה.

ממין אחד. כלומר, במה דברים אמורים, כשהיו ממין אחד. אבל היו השתי קנין שהביאה משני מינים, דהיינו קן אחד תורים וקן אחד בני יונה, צריכה להביא פרידה אחת תור ופרידה אחת בן יונה, כדי להשלים הפרידה שנפסלה, דלא ידעינן אם מן התורים אם מן בני יונה היתה, ותנן לעיל אין מביאים תורים כנגד בני יונה כו'.

פירשה נדרה. כשהביאה שני קינין לכהן פירשה ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי.

ממין אחד. כלומר אם שני קנין הללו היו ממין אחד דהיינו שניהן תורים או שניהן בני יונה, והקריב מהן הכהן שתים למעלה ושתים למטה, אין כשר אלא פרידה אחת מכל הארבע שהקריב, והיא העולה שבחובה, מידי דהוי אעולה שנתערבה בחובה דאמרן לעיל אין כשר אלא מנין עולות שבחובה, וצריכה להביא עוד שלוש פרידות ומקריב מהן אחת למטה והיא החטאת שבחובה, ושתים למעלה והוא הנדר.

משני מינים תביא ארבע. אם הביאה שני קינין משני מינים ופירשה נדרה ולא ידע הכהן איזה שתים מהן עשה למעלה ואיזה עשה למטה, צריכה להביא ארבע פרידות דשמא השתי תורים שהביאה לנדרה והן עולות נעשו למטה ונשאר עליה הנדר כולו, ושני בני יונה שהן חובה נעשו למעלה ונשאר עליה בן יונה אחד לחטאת מחובתה, או שמא שני בני יונה של חובה נעשו למטה ונשאר עליה בן יונה של עולה מחובתה.

קבעה נדרה. כגון שאמרה בשעת נדרה הרי עלי קן ממין פלוני. ופירשה נדרה דלעיל, לא פירשה כלום בשעת הנדר, אלא לאחר שנדרה סתם הרי עלי קן הביאה מאיזה מין שרצתה ואמרה אלו לנדרי.

צריכה להביא עוד חמש פרידות. הכא מיירי כגון שלאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה עם חובתה אל הכהן עשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה ולא ידע אם נדרה עשה למעלה וחובתה למטה אם להפך, והיא גם היא שכחה איזה מין קבעה לנדרה אם תורים אם בני יונה, צריכה להביא עוד חמש פרידות, דשמא הנדר נעשה למטה והחובה למעלה ואין כשר אלא עולה שבחובה בלבד ונשאר עליה חטאת של חובה ושתי עולות של הנדר, ומפני ששכחה באיזה מין קבעה נדרה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה ולעשות ארבעתן למעלה כדי לצאת ידי נדרה, וצריכה להביא נמי בן יונה או תור לחטאת להשלים חובתה, הרי חמש פרידות.

והני מילי, כשהביאה מתחילה נדרה וחובתה הכל ממין אחד. אבל אם ידעה שמתחילה הביאה נדרה וחובתה משני מינים ושכחה מאיזה מין קבעה נדרה, צריכא להביא שש פרידות, ארבע להשלים נדרה דהיינו שתי תורים ושני בני יונה כדאמרן לעיל, כיון שאינה יודעת באיזה מין קבעה לנדרה וצריכה לצאת ידי שניהם, ושתי תורים או שני בני יונה לעשות אחד חטאת ואחד עולה להשלים חובתה. והכא לא אמרינן דדי לה בבן יונה או תור לחטאת בלבד ותעלה לה העולה שהקריבה תחילה לשם חובה כדאמרן לעיל, דבשלמא כשהביאה ממין אחד, אינה צריכה להביא לעולת חובתה, ממה נפשך, אם אותן תורין שקבעה לנדרה נעשה למטה שתיהן, א"כ חובתה למעלה כולה ויצאה ידי חובתה מעולה, ואם חובתה נעשית עולה למטה וחטאת למעלה, א"כ נדרה נמי נעשית אחת למעלה ואחת למטה ויצאה ידי נדרה מתוך אחד, ושתי תורים שהביאה עכשיו באחת יצאה ידי נדרה ובאחת ידי עולת חובתה. ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה, השתי תורים שהביאה עכשיו באחת השלימה חובתה והאחת היא נדבה, וחטאת שמביאה עכשיו תביא על הספק ולא תאכל. ואם היו הראשונים יונים תביא עכשיו חטאתה בן יונה, ועולה אינה צריכה ממה נפשך כמו שאמרנו בתורים.

אבל כשהביאה שני מינים ושכחה איזה מין קבעה לנדרה ואיזה מין קבעה לחובתה וגם שכחה מה פירשה, ועשה הכהן כל מין ומין אחד למעלה ואחד למטה שהיה סבור ששניהם חובות סתומות, תביא ארבע לנדרה, שתי תורין ושני יונים, לפי שאינה יודעת איזה מין קבעה לנדרה, וגם שני מינין [צריכה לחטאת לזוגה לעולת חובתה], לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה, ואנן תור כנגד תור ויונה כנגד יונה בעינן.

נתנתם לכהן ואין ידוע כו'. כגון שקבעה נדרה וקבעה חובתה והביאה לכהן קן לנדרה וקן לחובתה ואינה יודעת מאיזה מין קבעה נדרה ומאיזה מין קבעה חובתה, או אם נתנה לכהן שני מינין או מין אחד והכהן אינו יודע אם עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה למעלה ומחצה למטה, הרי זו מביאה ארבע פרידות לנדרה שתי תורין ושני בני יונה, ומביאה גם כן שתים לחובתה אחת חטאת ואחת עולה מאיזה משני מינים שתרצה, ומביאה חטאת.

אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו'. כשם שהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד, וכשהוא מת שהיה ראוי שיפסוק קולו יוצאים ממנו שבעה קולות כדמפרש ואזיל, הכא נמי כשנדרה תחילה קודם שהביאה כלום לא היתה צריכה אלא קן לנדרה וקן לחובתה, ולאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה וחובתה, לפי שאינה יודעת מה קבעה ואין יודע הכהן מה הקריב, צריכה להביא ארבע פרידות לנדרה וארבע לחובתה כדאמרן.

קרניו לחצוצרות. לשופרות. דקרינן לשיפורא חצוצרתא.

אף צמרו. לעשות ממנו תכלת. עושים מצמרו מעיל שכולו תכלת ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול. ותנא קמא תכלת לא קא חשיב, לפי שאין התכלת משמיע קול אלא הפעמונים שעל שוליו סביב.

רבי שמעון בן עקשיא אומר. אף כל זה דומה להך מלתא, דכשם שכשהוא מת קולו שבעה, כך זקני תורה כל זמן שמזקינים ובאים לידי תשות כוח, הן מוסיפין חכמה.

שנאמר מסיר שפה לנאמנים. ובעמי הארץ משתעי קרא, דלעיל מיניה כתיב מסיר לב ראשי עם הארץ.

בישישים חכמה. היינו תלמידי חכמים. דאילו עמי הארץ, חכמת מה להם.

סליק מסכת קינים

הדרן עלך סדר קדשים