מידות, פרק ג

משנה א

הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם.

עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה, זֶה הַיְסוֹד;

נִמְצָא שְׁלשִׁים עַל שְׁל שִׁים.

עָלָה חָמֵשׁ וְכָנַס אַמָּה, זֶה הַסּוֹבֵב;

נִמְצָא עֶשְֹרִים וּשְׁמוֹנֶה עַל עֶשְֹרִים וּשְׁמוֹנֶה.

מְקוֹם הַקְּרָנוֹת - אַמָּה מִזֶּה, וְאַמָּה מִזֶּה;

נִמְצָא עֶשְֹרִים וָשֵׁשׁ עַל עֶשְֹרִים וָשֵׁשׁ.

מְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים -

אַמָּה מִזֶּה, וְאַמָּה מִזֶּה;

נִמְצָא עֶשְֹרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְֹרִים וְאַרְבַּע מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִתְּחִלָּה לא הָיָה אֶלָּא שְׁמוֹנֶה וְעֶשְֹרִים עַל שְׁמוֹנֶה וְעֶשְֹרִים;

כּוֹנֵס וְעוֹלֶה בְּמִדָּה זוֹ, עַד שֶׁנִּמְצָא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה עֶשְֹרִים עַל עֶשְֹרִים;

וּכְשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה, הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם,

וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב,

כְּמִין גַּמָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מג, טז)

"וְהָאֲרִאֵיל שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְֹרֵה רֹחַב רָבוּעַ".

יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה?

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שם) "אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו" -

מְלַמֵּד שֶׁמִּן הָאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד, שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ.

וְחוּט שֶׁל סִקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע,

לְהַבְדִּיל בֵּין הַדָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לַדָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים.

וְהַיְסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָּל הַצָּפוֹן, וְעַל פְּנֵי כָּל הַמַּעֲרָב,

וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת, וּבַמִּזְרָח אַמָּה אַחַת.

ברטנורא משנה א

המזבח היה שלושים ושתים אמה על שלושים ושתים אמה. היה מביא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים, כל קרש ארכו שלושים ושתים אמות, ורוחב הקרש אמה והוא גבהו של הדפוס, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת מהותך, והוא נעשה מקשה אחת של שלושים ושתים אמה על שלושים ושתים אמה גבוה אמה. וזהו יסוד.

עלה אמה וכנס אמה. אחר שעלה היסוד לגובה אמה, מביא דפוס אחר שאורך כל קרש שלושים אמה ורוחב הקרש דהיינו גבהו של דפוס זה חמש אמות, ונתנו על היסוד, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת כראשון, ונדבק ביסוד ונעשה מקשה אחת של שלושים אמה על שלושים אמה עומד על היסוד.

וזה נקרא סובב. והוא גבוה מן היסוד חמש אמות. והיינו כנס אמה, שהוא מתקצר מן היסוד אמה לכל רוח.

וחוזר ומביא דפוס שלישי שהוא עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, גבוה שלוש אמות, ונותנו על הסובב, וממלאו כראשון, וזהו מקום המערכה שהוא ראשו של מזבח.

נמצא היסוד בולט ויוצא מן הסובב אמה לכל צד, והסובב בולט מן מקום מערכה אמה לכל צד. ואחר כך מביא דפוס אמה על אמה גובה אמה ונותנו על זוית המזבח וממלאו, והוא קרן המזבח. וכן לארבע זויות.

מקום הילוך רגלי הכהנים. שלא יהיו הכהנים צריכים להלך בין הקרנות, אלא מניחין אמה פנוי ממקום הקרנות ולפנים להילוך רגלי הכהנים.

מתחילה. בימי שלמה.

לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה. וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים.

וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד' אמות וכו'. נמצא יסודו שלושים ושתים על שלושים ושתים, ומקום מערכתו עשרים וארבע על עשרים וארבע.

ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב. גרסינן. והכי מייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים.

כמין גמא. גימל יונית שהוא כמין נו"ן הפוכה שלנו. והתם מפרש דמשום שיתין, דהיינו הנקבים שיורדין בהן הנסכים, הוסיפו למשוך המזבח לדרום ולמערב. דמעיקרא בימי שלמה דרשו, מזבח אדמה, אטום כאדמה שלא יהא חלול, וכשהיו מנסכים על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית היו הנסכים יורדין מן המזבח לרצפה ושותתים לבור שהיה כרוי שם אצל קרן דרומית מערבית סמוך למזבח, ולא היה בתוך המזבח.

ובני הגולה הוסיפו בבנין המזבח עד שהיה אותו בור קלוט לתוך המזבח, ופתחו נקבים לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים. שהם היו אומרים שתיה כאכילה, מה אכילה מתעכלת במזבח, דהיינו הקרבנות שנשרפים על גבי מזבח, אף שתיה דהיינו נסכים תבלע במזבח. וקרא דמזבח אדמה, דרשי ליה שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי כיפים ולא על גבי מחילות.

שנאמר והאריאל. מקרא הוא ביחזקאל (מ"ג) שהיה מתנבא על מדת בית שני ושלעתיד לבא.

ואריאל שתים עשרה. מדות מקום המערכה קאמר שתים עשרה.

אל ארבעת רבעיו. מלמד שמאמצעיתו מודד שתים עשרה אמה לכל רוח, והיינו עשרים וארבע על עשרים וארבע.

וחוט הסיקרא חוגרו באמצע. חוט אדום היה עשוי סביב למזבח באמצעו לסוף חמש אמות של גובהו, דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב.

להבדיל בין דמים העליונים. חטאת בהמה ועולת העוף שדמן נזרק למעלה מחוט הסיקרא.

לדמים התחתונים. לכל שאר קרבנות שזריקת דמן למטה מן החוט.

ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת. המזבח כולו היה בחלקו של בנימין, חוץ מאמה אחת על פני אורך הדרום ואמה אחת על פני אורך המזרח שהיה תופס מחלקו של יהודה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. ונמצאו שלוש קרנות המזבח בחלקו של בנימין, וקרן דרומית מזרחית בלבד היתה בחלקו של יהודה.

ולפי שבירך יעקב את בנימין "זאב יטרף בבקר יאכל עד" (בראשית מ"ט) ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, לפיכך לא עשו יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית, לפי שלא היתה בחלקו של טורף, ולא היו דמים ניתנים למטה באותו קרן. וכשהיו עושים דפוס מרובע ליסוד למלאותו אבנים וסיד וזפת ועופרת כדאמרן, היו משימים עץ או כל דבר באותו זוית של דרומית מזרחית, כדי שלא תתמלא הזוית ההיא, ואחר כך שומטין העץ ונשאר אותו קרן פנוי בלי יסוד. ומפני זה נקרא החלק האמצעי של מזבח "סובב", לפי שהוא מקיף וסובב כל הקרנות, מה שאין כן ביסוד.

משנה ב

וּבְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הָיוּ שְׁנֵי נְקָבִים,

כְּמִין שְׁנֵי חֹטָמִין דַּקִּין,

שֶׁהַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי וְעַל יְסוֹד דְּרוֹמִי -

יוֹרְדִין בָּהֶן, וּמִתְעָרְבִין בָּאַמָּה, וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן.

ברטנורא משנה ב

ובקרן מערבית דרומית. למטה באמה של יסוד היו שני נקבים.

שהדמים הניתנים על יסוד מערבי. כגון שיירי הדם של חטאות הפנימיות, שלאחר כל המתנות היה שופך שיירי הדם על יסוד מערבי.

ועל יסוד דרומי. שיירי הדם של חיצונות.

יורדין. דרך אותן נקבים, ומתערבים באמת המים שבעזרה, ומשם יוצאין לנחל קדרון. ובעלי גנות היו קונים אותן מן הגזברים לזבל בהן את הקרקע.

משנה ג

לְמַטָּה בָּרִצְפָּה בְּאוֹתָהּ הַקֶּרֶן -

מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה,

וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ.

שֶׁבּוֹ יוֹרְדִין לַשִּׁית, וּמְנַקִּין אוֹתוֹ.

וְכֶבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ,

שְׁל שִׁים וּשְׁתַּיִם עַל רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְֹרֵה,

וּרְבוּבָה הָיְתָה לוֹ בְּמַעֲרָבוֹ,

שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִים פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף.

ברטנורא משנה ג

באותו הקרן. של מערבית דרומית.

שבו יורדין לשית. לחלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים.

וכבש היה לדרומו של מזבח. כמין גשר משופע ועשוי מדרון שבו עולין ויורדין מן המזבח. שלא היה אפשר לעלות לו במעלות משום שנאמר (שמות כ') "ולא תעלה במעלות על מזבחי".

שלושים ושתים. ארכו היה נתון מדרום לצפון, ורחבו ממזרח למערב שש עשרה אמה.

ורבובה. כמין חלון חלול. ואמה על אמה היה, ובכבש עצמו למערבו היה עומד.

רבובה. כמו נבובה, לשון נבוב לחות.

נותנין פסולי חטאת העוף. שיהיו שם עד שיבואו לידי נותר ואחר כך יצאו לבית השריפה.

משנה ד

אֶחָד אַבְנֵי הַכֶּבֶשׁ, וְאֶחָד אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ -

מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם,

וְחוֹפְרִין לְמַטָּה מֵהַבְּתוּלָה,

וּמְבִיאִים מִשָּׁם אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, שֶׁלֹּא הוּנַף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל;

שֶׁהַבַּרְזֶל פּוֹסֵל בִּנְגִיעָה, וּבִפְגִימָה לְכָל דָּבָר.

נִפְגְּמָה אַחַת מֵהֶן -

הִיא פְּסוּלָה, וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת.

וּמְלַבְּנִים אוֹתָן פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה:

אַחַת בַּפֶּסַח, וְאַחַת בֶּחָג;

וְהַהֵיכָל - פַּעַם אַחַת בַּפֶּסַח.

רַבִּי אוֹמֵר: כָּל עֶרֶב שַׁבָּת מְלַבְּנִים אוֹתוֹ בְּמַפָּה, מִפְּנֵי הַדָּמִים.

לא הָיוּ סָדִין אוֹתָן בְּכָפִיס שֶׁל בַּרְזֶל,

שֶׁמָּא יִגַּע וְיִפְסֹל;

שֶׁהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם,

וְהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם,

אֵינוֹ בַדִּין שֶׁיּוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ.

ברטנורא משנה ד

מבקעת בית כרם. היו מביאים אותן.

מן הבתולה. קרקע שלא חפרו שם מעולם.

והפגימה. פוסלת באבנים, בכל דבר. ואפילו לא נפגמו בברזל.

ומלבנים אותן. בסיד, פעמים בשנה.

רבי אומר כו'. לא פליג אתנא קמא, אלא מוסיף לומר דבכל ערב שבת היו מקנחים אותן במפה מפני הדמים.

לא היו סדין אותו בכפים. אמלתיה דתנא קמא מהדר, כשהיו מלבנים אותן בסיד פעמים בשנה, לא היו סדין אותן בכפות של בנאים שרגילים לסוד בו.

משנה ה

וְטַבָּעוֹת הָיוּ לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ,

שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים:

אַרְבָּעָה שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ,

שֶׁעֲלֵיהֶן שׁוֹחֲטִין אֶת הַקֳּדָשִׁים.

בֵּית הַמִּטְבְּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ,

וְעָלָיו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין,

וּרְבִיעִין שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן,

וְאֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶם,

וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד,

שֶׁבָּהֶם תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין,

עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים.

ברטנורא משנה ה

וטבעות היו בצפונו של מזבח. לפי שלא היו כופתים את התמיד, כדתנן במסכת תמיד, התקין יוחנן כהן גדול עשרים וארבע טבעות לעשרים וארבעה משמרות כהונה, והיו קבועות ברצפה עשויות כמין קשת שהיו מכניסים בהן צואר בהמה בשעת שחיטה ונועצים ראש הטבעת בארץ. והיו לצפונו של מזבח, לפי שקדשי קדשים שחיטתן בצפון.

שמונה עמודים ננסים. עמודים של אבן נמוכין.

ורביעין של ארז. חתיכות מרובעות של ארז היו על העמודים.

ואונקליות. כעין מזלגות אנציני"ש בלע"ז.

היו קבועין. באותן רביעין של ארז, ותולין בהן הבהמה.

ושלושה סדרים. של אונקליות זו למעלה מזו היו בכל חתיכת עץ, לתלות בהמה גדולה או קטנה.

על שלחנות של שיש. שעליהן מדיחין הקרבים, לפי שהשיש מקרר ומצנן ושומר הבשר שלא יסריח.

משנה ו

הַכִּיּוֹר הָיָה בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, וּמָשׁוּךְ כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם.

בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שְׁתַּיִם וְעֶשְֹרִים אַמָּה;

וּשְׁתֵּים עֶשְֹרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם,

רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשִׁלְחָהּ אַמָּה.

אַמָּה, אַמָּה, וְרוֹבֵד שָׁלשׁ,

וְאַמָּה, אַמָּה, וְרוֹבֵד שָׁלשׁ.

וְהָעֶלְיוֹנָה -

אַמָּה, אַמָּה, וְרוֹבֵד אַרְבַּע.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעֶלְיוֹנָה - אַמָּה, אַמָּה, וְרוֹבֵד חָמֵשׁ.

ברטנורא משנה ו

הכי גרסינן, רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה, אמה אמה ורובד שלוש, אמה אמה ורובד שלוש, העליונה אמה אמה ורובד ארבע. רבי יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד חמש. כך כתב רבי ברוך שמצא בנוסחאות ישנות מדוייקות. והכי פירושה, רום, גובה המעלה, חצי אמה. כמו שהיו כולן.

ושלחה. דהיינו משך רוחב המעלה, שזהו מדרך הרגל, היה אמה. ומעלה שניה ושלישית, כל אחת היה שלחה אמה, והיינו אמה אמה דקתני.

ורובד שלוש. מעלה רביעית היה רחבה שלוש אמות. ורובד דקתני, היינו שורה של רצפה, כמו מוקף רובדים של אבן, על הרובד הרביעי שבעזרה. לפי שהרצפה היתה רחבה בלא מעלה, ומשום הכי לא אמר שלחה שלוש, אלא רובד שלוש, כלומר שורת הרצפה.

ואמה אמה. כלומר מעלה חמישית וששית, כל אחת היה שלחה אמה.

ורובד שלוש. ומעלה שביעית היה רחבה שלוש אמות.

העליונה אמה אמה ורובד ארבע. פירוש, המעלה העליונה שהיא המעלה של שתים עשרה לאחר ארבע מעלות שהיה לכל אחת אמה, המעלה העליונה היתה רחבה ארבע אמות עד האולם. נמצאו כל המעלות תשע עשרה אמות מן הראשונה עד האולם. ושלוש אמות רוחב של רצפה חלקה היה מן המזבח עד תחילת המעלות, הרי עשרים ושתים אמות בין האולם ולמזבח.

רבי יהודה אומר העליונה רובד חמש. עד האולם. דסבר לסוף שתי אמות של מזבח מתחילות המעלות.

משנה ז

פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה,

וְרָחְבּוֹ עֶשְֹרִים אַמָּה.

וְחָמֵשׁ מַלְתְּרָאוֹת שֶׁל מֵילַת הָיוּ עַל גַּבָּיו.

הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַפֶּתַח אַמָּה מִזֶּה, וְאַמָּה מִזֶּה.

שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה עוֹדֶפֶת עָלֶיהָ אַמָּה מִזֶּה, וְאַמָּה מִזֶּה;

נִמְצֵאת הָעֶלְיוֹנָה שְׁלשִׁים אַמָּה.

וְנִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים הָיָה בֵּין כָּל אַחַת וְאַחַת.

ברטנורא משנה ז

חמש אמלתראות. קורות מצויירות ומכויירות.

של מילת. של אילן שגדלים בו עפצים שקרויין מילין. כדאמרינן בגיטין [דף י"ט] חיישינן שמא במי מילין כתבו.

התחתונה. הקורה התחתונה מושכבת על משקוף הפתח לרחבו של פתח שהוא רחב עשרים אמה, והקורה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה, נמצא ארכה עשרים ושתים. וקורה שניה שלמעלה הימנה עודפת על הראשונה אמה מזה ואמה מזה, נמצא ארכה עשרים וארבעה. והשלישית עשרים ושש, והרביעית עשרים ושמונה, וחמישית שלושים.

ונדבך. שורה. כמו "נדבכים די אבן גלל" (עזרא ו') .

בין כל אחת ואחת. חמש קורות אלו לא היו נוגעות זו בזו, אלא שורה של בנין של אבנים היתה בין זו לזו.

משנה ח

וּכְלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז הָיוּ קְבוּעִין

מִכָּתְלוֹ שֶׁל הֵיכָל לְכָתְלוֹ שֶׁל אוּלָם,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְעַט.

וְשַׁרְשְׁרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ קְבוּעוֹת בְּתִקְרַת הָאוּלָם,

שֶׁבָּהֶן פִּרְחֵי כְהֻנָּה עוֹלִין, וְרוֹאִין אֶת הָעֲטָרוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ו, יד) "וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן-צְפַנְיָה,

לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה'".

גֶּפֶן שֶׁל זָהָב הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל,

וּמֻדְלָה עַל גַּבֵּי כְּלוֹנָסוֹת.

כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב עָלֶה, אוֹ גַּרְגִּיר, אוֹ אֶשְׁכּוֹל -

מֵבִיא וְתוֹלֶה בָּהּ.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּרַבִּי צָדוֹק:

מַעֲשֶֹה הָיָה, וְנִמְנוּ עָלֶיהָ שְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים.

ברטנורא משנה ח

שלא יבעטו. שלא יטו הכתלים ליפול מחמת גובהן, והיו הכלונסות הללו הנמשכים מכותל זה לכותל זה סומכים שני הכתלים שלא יפלו.

ורואין את העטרות. שבחלונות של היכל.

כל מי שהוא מתנדב זהב להיכל ורוצה שהזהב עצמו שהתנדב יתנוהו בהיכל לפי שהיה כולו מצופה זהב, היה עושה מאותו זהב שמתנדב כדמות גרגיר או עלה או אשכול ותולה בה.

ונמנו עליה שלוש מאות כהנים. מכובד הזהב מרובה שהיה בה, הוצרכו שלוש מאות כהנים לטלטלה ולפנותה ממקום למקום. וזה אחד מן המקומות שדברו חכמים לשון הבאי, דלאו דוקא שלוש מאות כהנים, ולא נתכוין רבי אליעזר ברבי צדוק אלא להודיע שזהב הרבה התנדבו שם.