תמורה, פרק א
משנה א
הַכֹּל מְמִירִים,
אֶחָד אֲנָשִׁים, וְאֶחָד נָשִׁים.
לא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר,
אֶלָּא, שֶׁאִם הֵמִיר - מוּמָר,
וְסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
הַכֹּהֲנִים מְמִירִים אֶת שֶׁלָּהֶם, וְיִשְֹרָאֵל מְמִירִים אֶת שֶׁלָּהֶם.
אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִים
לא בַּחַטָּאת, וְלא בָּאָשָׁם, וְלא בַּבְּכוֹר.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
וְכִי מִפְּנֵי מָה אֵין מְמִירִים בַּבְּכוֹר?
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: חַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וְהַבְּכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן,
מַה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין מְמִירִים בָּהֶם,
אַף הַבְּכוֹר לא יְמִירֶנּוּ בּוֹ.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
מַה לִּי אֵינוֹ מֵמִיר בַּחַטָּאת וּבָאָשָׁם,
שֶׁאֵין זָכִין בָּהֶן בְּחַיֵּיהֶם,
תֹּאמַר בַּבְּכוֹר שֶׁזָּכִין לוֹ בְּחַיָּיו?
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲלא כְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא כז, י)
"וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ",
הֵיכָן קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו?
בְּבֵית הַבְּעָלִים,
אַף תְּמוּרָה בְּבֵית הַבְּעָלִים.
ברטנורא משנה א
הכל ממירין הכל מתפיסין בקדושת תמורה, שתופסת קדושת תמורה בבהמת חולין, אם אמר זו תחת זו של הקדש. בין על פי אנשים בין על פי נשים, כגון אם המירה אשה תופסת קדושת תמורה על פיה. והכל דתנינן הכא, לאתויי יורש שאם המיר בקרבן שהפריש מורישו בחייו, תמורתו תמורה.
לא שאדם רשאי להמיר דהא כתיב לא ימיר. מומר. נתפסת עליה קדושה ושתיהן קדושות.
וסופג את הארבעים. לוקה על לאו דלא ימיר, ואע"ג דלאו שאין בו מעשה הוא. דקיי"ל כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם.
ואם תאמר, לאו הניתק לעשה הוא, דכתיב "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", ואין לוקין על לאו הניתק לעשה? יש לומר, דשאני הכא שהלאו כולל יותר מן העשה שבו, שכל מימר לוקה ואין כל מימר עושה תמורה, שהרי שותפים וצבור אין עושין תמורה, וכיון דאין העשה שוה ללאו לא מקרי לאו הניתק לעשה.
הכהנים ממירין את שלהן. קרבנות שהפריש הכהן להקריב לעצמו, אם המיר בו הכהן מתפיס בתמורה.
לא בחטאת ולא באשם. שנתן לו ישראל שיקריב לו, אם המיר בו הכהן אין עושה תמורה על ידו, דהא אין לו חלק בו, אלא משעת הקטרת אימורין ואילך זוכה בבשר, ואין אדם מתפיס בדבר שאינו שלו.
ולא בבכור. שנתן לו ישראל.
וכי מפני מה אין הכהנין ממירים בבכור. והלא כולו של כהן הוא ומחיים נותנים לו ואין ישראל מתכפר בו.
מה חטאת ואשם אין ממירין. דהא ודאי פשיטא לן דאין הכהנים זוכים בהן אלא מהקטרת אימורין ואילך.
מה לי אינו ממיר בחטאת ואשם. כלומר, דין הוא שאין כהנים ממירין בחטאת ואשם כו'.
והיה הוא ותמורתו. מקיש תמורה להקדש עצמו.
היכן קדושה חלה. על ההקדש, בבית בעלים.
אף תמורה. לא תחול אלא בבית בעלים, אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי, הלכך אין כהן ממיר בבכור. אבל ישראל אם המיר בו, נתפס בקדושה, שהרי ברשותו חלה הקדושה על הבכור. והלכה כרבי עקיבא.
משנה ב
מְמִירִין מִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן, וּמִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר,
מִן הַכְּבָשִֹים עַל הָעִזִּים, וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִֹים,
מִן הַזְּכָרִים עַל הַנְּקֵבוֹת, וּמִן הַנְּקֵבוֹת עַל הַזְּכָרִים,
מִן הַתְּמִימִים עַל בַּעֲלֵי מוּמִין,
וּמִבַּעֲלֵי מוּמִין עַל הַתְּמִימִים,
שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "לא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלא-יָמִיר אֹתוֹ,
טוֹב בְּרָע אוֹ-רַע בְּטוֹב".
אֵיזֶהוּ "טוֹב בְּרָע"?
בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָם.
מְמִירִים אֶחָד בִּשְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם בְּאֶחָד,
אֶחָד בְּמֵאָה, וּמֵאָה בְּאֶחָד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין מְמִירִים אֶלָּא אֶחָד בְּאֶחָד,
שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ" -
מַה "הוּא" מְיֻחָד, אַף "תְּמוּרָתוֹ" מְיֻחֶדֶת.
ברטנורא משנה ב
ממירין מן הבקר על הצאן וכו'. דכתיב בהמה בבהמה, וצאן ובקר זכרים ונקבות כולהו בהמה מקרו.
טוב ברע. טוב של חולין לא ימיר אותו ברע של קודש, ואם המר ימיר וגו', אלמא בעלי מומין עבדי תמורה. ואבעל מום חיילא תמורה, דכתיב או רע בטוב, דמשמע בעל מום של חולין בתם של קודש.
ואיזהו טוב ברע. כלומר, איזהו רע של קודש דעביד תמורה, כל שקדם הקדשו את מומו. אבל קדם מומו את הקדשו דלא חלה עליו קדושה, לא עביד תמורה. מדהוה מצי למכתב לא ימיר טוב ברע או רע [בו], והוה משמע [או רע] לא ימיר לא בטוב ולא ברע, בטוב בתרא דכתב רחמנא למה לי, לומר לך טוב מעיקרו, שבשעה שהוקדש היה תם ושוב נפל בו מום, עושה תמורה. רע מעיקרו, שנפל בו מום קודם שהוקדש, אין עושה תמורה.
ממירין אחד. של חולין בשנים של קודש, כגון שאמר הרי זו תחת אלו.
ושנים. דחולין באחד דקודשח, כגון הרי אלו תחת זו.
מה הוא מיוחד. דכתיב הוא. ואין הלכה כרבי שמעון.
משנה ג
אֵין מְמִירִין אֵבָרִים בְּעֻבָּרִים,
וְלא עֻבָּרִים בְּאֵבָרִים,
וְלא אֵבָרִים וְעֻבָּרִים בִּשְׁלֵמִים,
וְלא שְׁלֵמִים בָּהֶן.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְמִירִים אֵבָרִין בִּשְׁלֵמִים, וְלא שְׁלֵמִים בְּאֵבָרִין.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלא בַּמֻּקְדָּשִׁין, הָאוֹמֵר: רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה - כֻּלָּהּ עוֹלָה,
אַף כְּשֶׁיֹּאמַר: רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ תַּחַת זוֹ -
תְּהֵא כֻּלָּהּ תְּמוּרָה תַּחְתֶּיהָ.
ברטנורא משנה ג
אברים בעוברים. אברים דחולין בעוברים דקודש. שאם אמר תהא רגל בהמה זו תמורת עובר קודש שבמעי בהמה זו, אין הקדושה חלה על האבר.
ולא עוברים באברים. שאם אמר הרי עובר שבבהמת חולין זו תמורת רגל של בהמת קודש זו, אין העובר קדוש.
ולא עוברים ואברים של חולין, בשלימים דקודש.
ולא שלימים דחולין, בעוברים ואברים של קודש. ממירין אברים בשלימים. אמר הרי רגל בהמת חולין זו תמורת בהמת קודש זו, חלה תמורה על האבר ופשטה לה בכל הבהמה והויא תמורה כולה וקריבה.
ולא שלימים בהן. דאין כוח באבר אחד של בהמת קודש לעשות תמורה.
והלא במוקדשין. בתחלת ההקדש כשאומר רגלה של זו עולה.
כולה עולה. כדילפינן מקרא דכתיב (ויקרא כ"ז) כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קודש, כשהוא אומר יהיה קודש, לרבות את כולה. והלכה כתנא קמא.
משנה ד
אֵין הַמְדֻמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
אֵין הַמְחֻמָּץ מְחַמֵּץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
אֵין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִים פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה,
אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
ברטנורא משנה ד
אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר, בעינן מאה מן החולין לפי מה שיש תרומה בסאה זו של דמוע, ולא בעינן מאה סאה כנגד כל אותה סאה של דמוע, שאינה נחשבת כולה תרומה לאסור חולין שניים.
ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון. עיסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה לזרים. ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת של חולין וחמצתה, אינה אוסרתה אלא לפי חשבון שאור של תרומה שנתערב בה, ולא מתסרא אחרונה אלא אם כן נפל בה מן הראשונה שיעור גדול כל כך שיש בשאור של תרומה המעורב בה כדי לחמץ האחרונה בלא צירוף החולין המדומעים.
ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון. מקוה שיש בו אחד ועשרים סאים מי גשמים, ממלא בכתף תשעה עשר סאין ופותקן למקוה דרך המשכה והן טהורים. ואע"ג דשלושה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, השאיבה כשרה כשהיא דרך המשכה, והיה שם בראשונה רוב שיעור מקוה שהוא עשרים ואחד סאין מי גשמים. והיינו לפי חשבון, דאין השאובים פוסלים המקוה כשהן דרך המשכה אלא אם כן הן עשרים סאים מים שאובים, שאין שם רוב שיעור מקוה ממי גשמים.
כך נראה פירוש משנה זו, וכן פירשתיה במסכת תרומות פרק סאה תרומה.
אבל בגמרא הכי פירושא, לפי חשבון כלים, שאין שלושה לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה אלא אם כן נפלו למקוה משלושה כלים או פחות, אבל אם נפלו מארבעה כלים, או יותר אינן פוסלים, והיינו דקאמר ואין מים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון, שמחשבים הכלים שמהן נפלו שלושה לוגין מים למקוה, ומונין אותן, אם הם שלושה כלים או פחות פוסלים את המקוה. ואם משלושה כלים ולמעלה, אין פוסלין.
ומתניתין רבי יוסי בן חוני היא דהוא סבר שלושה לוגין שנפלו מיותר משלושה כלים אין פוסלין, ואינה הלכה.
משנה ה
אֵין מֵי חַטָּאת נַעֲשִֹין מֵי חַטָּאת,
אֶלָּא עִם מַתַּן אֵפֶר.
אֵין בֵּית הַפְּרַס עוֹשֶֹה בֵּית הַפְּרַס,
וְלא תְּרוּמָה אַחַר תְּרוּמָה,
וְלא תְּמוּרָה עוֹשָֹה תְּמוּרָה,
וְלא הַוָּלָד עוֹשֶֹה תְּמוּרָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַוָּלָד עוֹשֶֹה תְּמוּרָה.
אָמְרוּ לוֹ: הֶקְדֵּשׁ עוֹשֶֹה תְּמוּרָה,
לא הַוָּלָד וְלא תְּמוּרָה עוֹשִֹין תְּמוּרָה.
ברטנורא משנה ה
אין מי חטאת נעשים מי חטאת אלא עם מתן אפר. בשעה שנותן את האפר נעשים מי חטאת, הלכך בעינן שיהיו מים תחילה בכלי ואחר כך אפר. אבל נתן אפר תחילה ואחר כך מים, פסול, דהא לא היו שם מים בשעת מתן אפר כדי שיעשו מי חטאת, ותו לא מיעבדי מי חטאת. וקרא דכתיב (במדבר י"ט) "ונתן עליו מים חיים", לא שיתן המים על האפר, דהא כתיב מים חיים אל כלי, דמשמע המים נתונים אל הכלי ולא אל העפר, אלא, ונתן עליו, להזהיר שאחר שיתן האפר על המים יערבם באצבעו יפה ויחזיר המים שתחתיו עליו.
אין בית הפרס עושה בית הפרס. שדה שנחרש בה קבר, אם חזר וחרש בית הפרס ושדות שסביבותיו, לא מחזקינן לשאר שדות כבית הפרס ולומר שהמחרישה הוליכה העצמות לשדות שסביבותיה, דקבר אחד לא עביד בית הפרס. אלא כל אותה שדה שאבד בה הקבר שאין ידוע היכן הוא, ומלוא מענה לכאן ומלוא מענה לכאן לאותו דרך שרגילים בני הבקעה לחרוש שדותיהן, אם למזרח ומערב או צפון ודרום, דשמא לאחד משני ראשיה היה הקבר ומשם נתגלגל העצם לתוך אחת מן השדות שמכאן ומכאן, וכן שיערו חכמים דמלוא המענה ראויות העצמות ליגלגל על ידי המחרישה, טפי לא. וכמה מלוא מענה מאה אמה.
ואין תרומה אחר תרומה. השותפים שתרמו זה אחר זה, תרומת הראשון אינה תרומה, דכיון שחזר השני ותרם, גלי דעתיה דלא ניחא ליה בתרומת הראשון, והוי ליה ראשון תורם שלא מדעת חבירו, וכן השני.
ומתניתין רבי עקיבא היא, ואינה הלכה. אלא אם תרם הראשון כשיעור דהיינו אחד מחמשים, אין תרומת השני תרומה. ואם לא תרם הראשון אלא בעין רעה, כגון שתרם אחד מששים, תרומת השני תרומה.
ואין תמורה עושה תמורה. דאמר קרא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו.
ולא הולד עושה תמורה. דאמר קרא והיה הוא, ולא הולד.
רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה. דאמר קרא יהיה, לרבות את הולד. ורבנן סברי, יהיה, לרבות שוגג כמזיד, שאם סבר [להמיר] שחור [והמיר] את הלבן, דגבי קדשים לא קדיש משום דהוי הקדש בטעות, וגבי תמורה קדיש. והלכה כחכמים.
ומיהו אע"ג דאין תמורה עושה תמורה, קיימא לן ממירין וחוזרין וממירין בבהמה אחת, ואפילו כמה בהמות על בהמה אחת של הקדש, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, כולן תמורה.
משנה ו
הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָן עוֹשִֹין תְּמוּרָה,
שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא: "בִּבְהֵמָה".
הַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִים אֵינָן עוֹשִֹין תְּמוּרָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז, י) "לא-יָמִיר אֹתוֹ" -
יָחִיד עוֹשֶֹה תְּמוּרָה,
לא הַצִּבּוּר וְלא הַשֻּׁתָּפִים עוֹשִֹים תְּמוּרָה.
קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת אֵינָן עוֹשִֹין תְּמוּרָה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
וַהֲלא הַמַּעֲשֵֹר בַּכְּלָל הָיָה, וְלָמָּה יָצָא?
לְהַקִּישׁ אֵלָיו:
מַה מַּעֲשֵֹר קָרְבַּן יָחִיד, יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר;
מַה מַּעֲשֵֹר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ, יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת.
ברטנורא משנה ו
שלא נאמר אלא בבהמה. ואם המר ימיר בהמה בבהמה.
קדשי בדק הבית אין עושין תמורה. דגבי תמורה כתיב קרבן, וקדשי בדק הבית לא איקרו קרבן.
אמר רבי שמעון והלא המעשר בכלל היה. רבי שמעון סבירא ליה דקדשי בדק הבית איקרו קרבן, הלכך לא נפקא לן דלא עבדי תמורה אלא מהכא. והלא מעשר בכלל היה, בכלל כל הקדשים דעבדי תמורה.
ולמה יצא. דכתיב בדידיה דעושה תמורה, דכתיב גבי מעשר לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו.
מה מעשר קרבן יחיד. ועושה תמורה, אף כל קרבן יחיד עושה תמורה.
יצאו קרבנות צבור. והשותפין. דמעשר ליתיה בשותפות, כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות [דף כ"ו], יהיה לך ולא של שותפות.
יצאו קרבנות בדק הבית. דאע"ג דאקרו קרבן כדכתיב (במדבר ל"א) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב, אינו קרבן מזבח כמעשר.
ורבנן דאמרי לעיל קדשי בדק הבית לא אקרו קרבן, סברי, נהי דקרבן ה' אקרו, קרבן לה' לא אקרו כשאר קרבנות מזבח.