שבת, פרק טו
משנה א
אֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן.
קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין.
וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן, כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְּאַחַת מִיָּדָיו
אֵין חַיָּבִין עָלָיו.
ברטנורא משנה א
אלו קשרים. קשר הגמלים. שנוקבים לגמל בחוטמו ונותנין בו רצועה וקושרים אותה קשר עולם. וכמו כן נוקבים בראש הספינה נקב ונותנין בו חבל וקושרין אותו קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם. והוי דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקים במשכן. וקשר של קיימא ואינו מעשה אומן, או מעשה אומן ואינו של קיימא, פטור אבל אסור, ואינו חייב עד שיהא של קיימא ומעשה אומן. ושאינו של קיימא ולא מעשה אומן מותר לכתחלה.
וכשם שחייב על קשרן כך חייב על התירן. שכן ציידי חלזון היו נצרכין לפרקים להתיר קשרי רשתות הקיימים כדי לקצרן או להרחיבן.
שיכול להתירו. דלא הדקיה.
אין חייבין עליו. ואפילו עשאו לקיימא.
ואין הלכה כרבי מאיר.
משנה ב
יֶשׁ לָךְ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן
כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין.
קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מַפְתֵּחַ חֲלוּקָהּ,
וְחוּטֵי סְבָכָה, וְשֶׁל פְּסִיקְיָא,
וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל,
וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָֹר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: קוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּצֵא.
קוֹשְׁרִין דְּלִי בַּפְּסִיקְיָא, אֲבָל לא בַּחֶבֶל;
רַבִּי יְהוּדָה - מַתִּיר.
כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה.
כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא, אֵין חַיָּבִין עָלָיו.
ברטנורא משנה ב
יש לך קשרים שאין חייבים עליהם. חטאת כמו שחייבים על קשר גמלים וקשר של ספנים, אלא פטור אבל אסור. ולא נזכרו קשרים הללו במשנה. ובגמרא מפרש כגון רצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטם הנאקה, וכמו כן חבל ארוך שקושרים בחבל העשוי כמין טבעת התלוי בנקב שבראש הספינה, ופעמים מניחה שם שבוע ושבועים ומתירה. וכן כל קשר שקושרים אותו לעמוד כך זמן ידוע, לא שיהיה קיים לעולם אין חייבין עליו.
קושרת אשה מפתחי חלוקה. כעין לשונות לכאן ולכאן וקושרים של ימין בכתף שמאל ושל שמאל בכתף ימין, דכיון דכל יומא שרי ליה, לא דמי לקשר של קיימא ומותר לכתחלה.
סבכה. מגבעת שעל הראש עשויה כעין רשת.
פסיקיא. אזור רחב וחוטין תלוין בראשו לקושרו בהן.
ונודות יין. של עור שכופפין פיהם וקושרין אותן. ואע"ג דאית לה תרתי איסרי, ולא אמרינן חד מינייהו בטולי מבטל לה והוי קשר של קיימא.
וקדירה של בשר. פעמים שקושר בה בגד סביב לפיה. ואע"פ שיש לה דדין שיכולין להוציא המרק מהן בלא היתר הקשר, אפילו הכי לא הוי קשר.
קושרין לפני בהמה. חבל ברוחב הפתח לנעול בפניה שלא תצא. וכן הלכה.
קושרין דלי בפסיקיא. על פי הבור שיהיה קשור ותלוי שם, דפסיקיא לא מבטל ליה התם.
אבל לא בחבל. דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא.
רבי יהודה מתיר. לא התיר רבי יהודה אלא בחבל של גרדי שצריך לו למלאכתו, ולא מבטל ליה התם, ורבנן סברי אי שרית ליה חבל של גרדי יקשור נמי בשאר חבלים, דחבל בחבל מיחלף.
והלכה כחכמים.
משנה ג
מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים,
וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לַשַּׁבָּת,
אֲבָל לא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת,
מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לַשַּׁבָּת,
וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
וְלא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בַּשַּׁבָּת.
ברטנורא משנה ג
מקפלין את הכלים. בגדים שפושטן מקפלן אפילו ארבעה וחמשה פעמים כדי לחזור וללבשם בו ביום, ולא שנו אלא באדם אחד, אבל בשני בני אדם לא, שנראים כמתקנין. ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בבגדים חדשים, שהם קשים ואינן ממהרים לקמוט, אבל ישנים קפולן מתקנן טפי ומיחזי כמתקן. ובחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים, אבל צבועים לא, שהצבועים קיפולן מתקנן ביותר. ובלבנים נמי לא אמרן אלא שאין לו בגדים אחרים להחליף, אבל יש לו בגדים אחרים להחליף לכבוד שבת אסור לקפל.
מיום הכפורים לשבת. כשחל יום הכיפורים להיות בערב שבת, לפי ששבת חמור מיום כפור.
ושל יום הכיפורים אינן קריבין בשבת. דהוי כעולת חול בשבת.
רבי עקיבא אומר. שוין הן ואין קרבנו של אחד מהן קרב בחבירו. והלכה כרבי עקיבא.