שבת, פרק יא
משנה א
הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד חַיָּב.
מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע
רַבִּי עֲקִיבָא - מְחַיֵּב,
וַחֲכָמִים - פּוֹטְרִין.
ברטנורא משנה א
הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים.
רשות היחיד הוא מקום שהוקף ארבע מחיצות גבוהות עשרה טפחים וביניהן ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יותר, על כן אפילו יש בו כמה מילין, אם הוקף לדירה, כגון מדינה שמוקפת חומה ודלתותיה נעולות בלילה. ומבואות שיש להן שלושה כתלין ולחי ברוח רביעית. וכן תל גבוה עשרה ורחב ארבעה, או חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה. ואפילו כלים, כגון ספינה ומגדל של עץ וכיוצא בהם, אם יש בהם ארבע על ארבע בגובה עשרה כל אלו רשות היחיד הן. ואויר רשות היחיד כרשות היחיד עד לרקיע. ועובי הכתלים של רשות היחיד נדון כרשות היחיד.
ורשות הרבים הוא כגון השווקים והרחובות, המדברות והדרכים המפולשים להם, והוא שיהיה רוחב הדרך ט"ז אמה ולא יהיה עליו תקרה, ואיכא למאן דאמר שצריך נמי שיהיו בוקעים בהם ששים רבוא בכל יום כדגלי מדבר. ואויר רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד עשרה טפחים, ולמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא.
ומקום שאין בו ארבע על ארבע, וגבוה משלושה טפחים ולמעלה, הוא מקום פטור, אפילו קוצים וברקנים וגללין ברשות הרבים גבוהים משלושה ולמעלה ואין בהם ארבע על ארבע הרי הן מקום פטור, וכן מקום המוקף מחיצות ואין בו ארבע על ארבע, או חריץ שאין בו ארבע על ארבע ועמקו משלושה ועד התהום הרי זה מקום פטור.
ומקום שהוקף ארבע מחיצות גובהן משלושה ועד עשרה, ויש בו ארבע על ארבע או יותר, או תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יותר גבוה משלושה ועד עשרה, או חריץ שיש בו ארבע על ארבע עמוק משלושה ועד עשרה, ומבוי סתום משלוש רוחותיו שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית, והים, והבקעה, כל אלו כרמלית הן. ופירוש כרמלית, כארמלית, כלומר כמו אלמנה שאינה בתולה ולא נשואה לבעל, כך רשות זו אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. ואויר כרמלית ככרמלית עד עשרה, ומעשרה ולמעלה בכרמלית הוי מקום פטור.
והמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או המכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב חטאת. מרשות היחיד לכרמלית, או מרשות הרבים לכרמלית, ומכרמלית לשתיהן פטור אבל אסור. מרשות היחיד או מרשות הרבים למקום פטור או ממקום פטור לשניהן, מותר לכתחלה. ואינו צריך לומר מכרמלית למקום פטור, או ממקום פטור לכרמלית, שהוא מותר.
והמעביר מתחלת ארבע אמות לסוף ארבע אמות ברשות הרבים, חייב חטאת. בכרמלית, פטור אבל אסור. ברשות היחיד ובמקום פטור, מותר לכתחלה לטלטל ולהעביר בכל הרשות כולו ואפילו הוא כמה מילין.
רבי עקיבא מחייב. דסבירא ליה מכי עבר החפץ באויר רשות הרבים בתוך עשרה הרי הוא כאילו נח. ורבנן סברי קלוטה בתוך עשרה באויר רשות הרבים לאו כמי שהונחה דמיא. אבל למעלה מעשרה שהוא מקום פטור כולי עלמא לא פליגי דפטור. והלכה כחכמים.
משנה ב
כֵּיצַד?
שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ פָּטוּר.
הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוּטָא אַחַת,
הַמּוֹשִׁיט חַיָּב, וְהַזּוֹרֵק פָּטוּר,
שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם.
שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, אֲבָל לא זוֹרְקִין.
חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָֹרָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה,
הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן חַיָּב.
פָּחוֹת מִכֵּן פָּטוּר.
ברטנורא משנה ב
כיצד. רבנן קאמרי ליה.
שתי גזוזטראות. והן נסרים יוצאים מכותל העליה ולחוץ על רשות הרבים, והגזוזטראות עצמן הן רשות היחיד, וכשהן זו כנגד זו בשני צדי רשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור, שלא מצינו זריקה והושטה במלאכת המשכן מרשות היחיד לרשות היחיד ורחב רשות הרבים מפסיק ביניהן.
היו שתיהן בדיוטא אחת. כלומר בעליה אחת באורך רשות הרבים, ויש הפסק רשות הרבים ביניהן.
הזורק פטור. הואיל ולמעלה מעשרה הוא, ולא מצינו זריקה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים במשכן. והמושיט חייב, ואע"פ שמושיט למעלה מעשרה, שמצינו הושטה כיוצא בה במשכן מרשות היחיד לרשות היחיד, ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהן.
שכן היתה עבודת הלוים. מושיטים מזה לזה למעלה מעשרה ואורך רשות הרבים באמצע. כיצד [שתי] עגלות זו אחר זו ברשות הרבים, ופורקי המשכן היו מושיטין לאותם שעל העגלות שאצלן הן סמוכות וקרובות, והן מושיטין לאלו שלפניהם, וכל אחת מהעגלות רשות היחיד הן.
אבל לא זורקים. שאין הקרשים נזרקין מפני כובדן.
חוליית הבור. עפר שמוציאין מחפירת הבור רגילין ליתן סביבות פי הבור כמין חומה להיקף, ואשמעינן דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה. ותני בור לעמקו ותני סלע לגבהו.
הנוטל מהן. ומניח ברשות הרבים, או הנוטל מרשות הרבים ונותן על גבן, חייב.
משנה ג
הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל,
לְמַעְלָה מֵעֲשָֹרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר,
לְמַטָּה מֵעֲשָֹרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ.
הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב.
זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגַּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת - פָּטוּר;
חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגַּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת - חַיָּב.
ברטנורא משנה ג
הזורק ארבע אמות בכותל. מתחלת ארבע לסוף ארבע, ונח בכותל הסמוך לרשות הרבים למעלה מעשרה טפחים, כגון שהיתה דבלה שמנה ונדבקה בכותל למעלה מעשרה באויר רשות הרבים, פטור, דכל למעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא.
למטה מעשרה כזורק בארץ. מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים, וחייב אע"פ שאין ממקום עקירת החפץ לכותל אלא ארבע אמות מצומצמות, לא אמרינן דעובי הדבלה ממעט בארבע אמות, ואין כאן מתחלת ארבע לסוף ארבע, דכיון שאינו מבטל את הדבילה בכותל, אין עביה ממעט כלום.
ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור. שהרי לא נתכוין לזריקה של חיוב.
ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב. והוא דנח משהו חוץ לארבע אמות קודם שנתגלגל לפנים.
משנה ד
הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר.
אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ,
הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב.
וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם?
פָּחוֹת מֵעֲשָֹרָה טְפָחִים.
רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ,
הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב.
ברטנורא משנה ד
הזורק בים. מתחלת ארבע לסוף ארבע פטור, דכרמלית הוא.
רקק מים. שאינם גבוהים מן הארץ ויש בהם רפש וטיט נקראים רקק.
ורשות הרבים מהלכת בו. שרבים מהלכים בו.
וכמה הוא רקק. כמה הוא עמקו דנימא אכתי רשות הרבים הוא ולא נעשה כרמלית.
ורקק מים ורשות הרבים מהלכת בו. האי דכפליה תנא למלתיה, לאשמועינן דאפילו רקק רחב ארבעה, הואיל והוא פחות מעשרה נדון כרשות הרבים. וכפל נמי ורשות הרבים מהלכת בו, לאשמעינן דאע"ג דאין מהלכים בו רבים אלא על ידי הדחק, הלוך על ידי הדחק שמיה הלוך.
משנה ה
הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם,
וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם,
וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ פָּטוּר.
סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ.
אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפוֹת
אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ.
ברטנורא משנה ה
מן הים ליבשה. מכרמלית לרשות הרבים.
מן הים לספינה. מכרמלית לרשות היחיד.
מטלטלין מזו לזו. אם הן של שני בני אדם מטלטלים על ידי עירוב דהוי להו כשתי חצירות.
מוקפות. סמוכות זו לזו, כמו אין מקיפין בבועי.
אין מטלטלין מזו לזו. דכי מפרשי מהדדי, כרמלית מפסקת ביניהן ובטל העירוב.
משנה ו
הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ,
קְלָטָהּ אַחֵר, קְלָטָהּ כֶּלֶב, אוֹ שֶׁנִּשְֹרְפָה - פָּטוּר.
זָרַק לַעֲשׁוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בָּאָדָם וּבֵין בַּבְּהֵמָה,
וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵֹית חַבּוּרָה - פָּטוּר.
זֶה הַכְּלָל.
כָּל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּבִין
עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה.
תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן,
תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה פְּטוּרִין,
עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה.
ברטנורא משנה ו
הזורק. בשבת בשוגג, ונזכר שהוא שבת לאחר שיצאת האבן מתחת ידו קודם שתנוח, אפילו לא קלטה אחר אלא שנחה כדרכה פטור, דהכי תנן לקמן עד שתהא תחלתן וסופן בשגגה, והאי תחלתו בשגגה וסופו מזיד, הואיל ונזכר שהוא שבת קודם שתנוח. ומתניתין הכי מיפרשא הזורק ונזכר לאחר שיצאה מתחת ידו, אי נמי לא נזכר אלא שקלטה אחר וכו' פטור, דהוה ליה שנים שעשאוה פטורים, הא נחה חייב חטאת, במה דברים אמורים כשחזר ושכח, אבל לא חזר ושכח פטור שכל חייבי וכו'.
זה הכלל. לאתויי נמי מעביר חפץ ממקום למקום, שאם עקר בשגגה ונזכר שהוא שבת קודם שיניח, פטור.