שבת, פרק יב
משנה א
הַבּוֹנֶה כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַיָּב?
הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא,
וְהַמְסַתֵּת, וְהַמַּכֶּה בַּפַּטִּישׁ וּבַמַּעֲצָד,
הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא חַיָּב.
זֶה הַכְּלָל.
כָּל הָעוֹשֶֹה מְלָאכָה וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בַּשַּׁבָּת - חַיָּב.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמַּכֶּה בַּקֻּרְנָס עַל הַסַּדָּן בְּשָׁעַת מְלָאכָה חַיָּב,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן מְלָאכָה.
ברטנורא משנה א
הבונה. שאמרו באבות מלאכות.
כמה יבנה ויהיה חייב. כל שהוא.
מסתת. מרבע את האבן או מחליקה ומתקנה, הכל לפי מנהג המקום. והיא תולדה דמכה בפטיש.
והמכה בפטיש. היא גמר מלאכה של חוצבי אבן, לאחר שחצב האבן מן ההר סביב והבדילה מכה עליה בפטיש מכה גדולה והיא מתפרקת ונופלת. וכל הגומר מלאכה בשבת תולדה דמכה בפטיש היא.
מעצד. קופיץ קטן.
והקודח. הנוקב.
כל שהוא. אכולהו קאי, אמסתת ואמכה בפטיש ובמעצד, והקודח.
ומלאכתו מתקיימת. שאין צריך להוסיף עליה.
קורנס. מרטי"ל.
סדן. אנקודינ"א בלע"ז.
מפני שהוא כמתקן מלאכה. אף על פי שאינו מכה על המלאכה אלא על הסדן, מתקן הוא, שכן מרדדי טסי משכן היו עושין, מכין על הטס שלוש הכאות, ועל הסדן הכאה אחת, להחליק הקורנס שלא יבקע הטס שהוא דק.
ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.
משנה ב
הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא,
הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם וְהַמְזָרֵד כָּל שֶׁהוּא חַיָּב.
הַמְלַקֵּט עֵצִים,
אִם לְתַקֵּן כָּל שֶׁהֵן,
אִם לְהֶסֵּק כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.
הַמְלַקֵּט עֲשָֹבִים,
אִם לְתַקֵּן כָּל שֶׁהֵן,
אִם לַבְּהֵמָה כִּמְלא פִּי הַגְּדִי.
ברטנורא משנה ב
המנכש. תולש עשבים רעים מתוך טובים.
פירוש אחר: חופר סביב עקרי הצמחים, והיא מלאכה מעין חרישה.
מקרסם. קוצץ ענפים יבשים מן האילן לתקנו.
מזרד. זרדים לחים חדשים של שנה זו, ופעמים שהן מרובים ומתגדלים ומכחישים כח האילן וקוצצין אותן ממנו.
אם לתקן את האילן או את הקרקע, וקצצו מן המחובר.
ביצה קלה. כגרוגרת מביצת תרנגולת, שהיא קלה להתבשל יותר משאר ביצים.
משנה ג
הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת,
בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְֹמֹאלוֹ,
בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת,
בְּכָל לָשׁוֹן חַיָּב.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לא חִיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רֹשֶׁם,
שֶׁכָּךְ הָיוּ כּוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן,
לֵידַע אֵיזֶהוּ בֶּן זוּגוֹ.
אָמַר רַבִּי: מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל,
שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל,
נֹחַ מִנָּחוֹר, דָּן מִדָּנִיֵּאל, גָּד מִגַּדִּיאֵל.
ברטנורא משנה ג
בין בימינו בין בשמאלו. באדם שהוא שולט בשתי ידיו, דאילו בשאר כל אדם כתיבת שמאל אינה כתיבה.
בין משם אחד. שתיהן אלפין.
משני שמות. אלף בית.
משני סממניות. אחד בדיו ואחד בסיקרא. ואית ספרים דגרסי משני סמניות כלומר משני סימנים, כגון שכותבים א' לסימן 'אחד', ו - ב' לסימן 'שנים'.
בכל לשון וכתב של כל אומה ואומה.
משום רושם. סימן שהיו עושין בקרשי המשכן, מפני שמפרקים אותן ולכשיקימוהו לא יחליפו סדר הקרשים. ואתא רבי יוסי למימר דאפילו לא כתב אלא שרשם שני רשימות בעלמא לסימן, חייב.
ואין הלכה כרבי יוסי.
מצינו שם קטן. כלומר אע"פ שלא נגמר מלאכתו, שנתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצתה, הואיל ואותו מקצת הויא תיבה ומתקיימת במקום אחר חייב, וכן הלכה.
משנה ד
הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּב.
כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם,
וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם,
עַל שְׁנֵי כָּתְלֵי זָוִיּוֹת,
וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקֵס, וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה חַיָּב.
הַכּוֹתֵב עַל בְּשָֹרוֹ חַיָּב.
הַמְסָרֵט עַל בְּשָֹרוֹ
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת,
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
ברטנורא משנה ד
בסם. אורפימנ"ט בלע"ז.
בסיקרא. מין אבן שצובע אדום.
בקומוס. מין עפר וצבעו שחור.
פירוש אחר: שרף אילן גומא בלע"ז.
בקנקנתום זא"ג בערבי, ובלע"ז ודריאו"לי.
ובכל דבר שהוא רושם. לאתויי מים ששרו בהם עפצים, גאלי"ש בלע"ז, שהוא רושם שרשומו מתקיים.
על שני כותלי זויות. אחת במזרח ואחת בצפון, סמוכות זו לזו במקצוע.
על שני לוחי פנקס. ספר שהחנוני כותב בו חשבונותיו. ואע"ג דלאו על לוח אחד הם, אם נהגין ונקראין זה עם זה כגון שכותבין על שני שפתי הלוחין הסמוכין זה לזה, חייב.
הכותב על בשרו בדיו.
והמשרט על בשרו בברזל עושה צורת אותיות בבשרו.
רבי יהושע פוטר. ואפילו הוציא דם, לפי שאין דרך כתיבה בכך. והלכה כרבי יהושע.
משנה ה
כָּתַב בְּמַשְׁקִין, בְּמֵי פֵרוֹת,
בַּאֲבַק דְּרָכִים, בַּאֲבַק הַסּוֹפְרִים,
וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם פָּטוּר;
לְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ;
כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב; כָּתַב עַל גַּבֵּי כְּתָב;
נִתְכַּוַּן לִכְתּוֹב חֵי"ת וְכָתַב שְׁנֵי זֵינִ"ין;
אֶחָד בָּאָרֶץ וְאֶחָד בַּקּוֹרָה;
כָּתַב עַל שְׁנֵי כָּתְלֵי הַבַּיִת,
עַל שְׁנֵי דַּפֵּי פִנְקֵס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה פָּטוּר.
כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַיֵּב,
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
ברטנורא משנה ה
במשקין. שמשחירין, כמו מי תותים וכיוצא בהן.
במי פירות. של כל שאר פירות.
באבק דרכים. כגון שסרט באצבעו צורת אותיות על החול והאבק שבדרכים.
באבק סופרים. עפרורית של קסת הסופר.
לאחר ידו. על גב ידו, שאחז הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב.
ובמרפקו. הפרק האמצעי שבזרוע.
אות אחת סמוך לכתב. אצל אות כתובה זיווג לה אחת והשלימה לשתים.
כתב על גבי כתב. העביר קולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם.
וכתב שני זיינין. שלא נראה הגג של חי"ת, אלא שני הרגלים נראה כאילו הם שני זייני"ן.
על שני כותלי הבית. שאינן במקצוע.
על שני דפי פנקס. שעשויין עמודים עמודים, כתב אות אחת בעמוד זה ואות אחת בעמוד זה, ואינו יכול לקרבן אלא אם כן יחתוך מה שמפסיק ביניהן. ותנא ברישא כותלי הבית המרוחקים זה מזה והדר תני דפי פנקס, ולא זו אף זו קתני.
אות אחת על שם נוטריקון. שעושה סימן נקודה עליה ומבינים מאותה האות תיבה שלימה, כגון קו"ף קרבן, מ"ם מעשר, תי"ו תרומה.
רבי יהושע בן בתירא אומר חייב. כיון שהכל מבינים מאותה האות תיבה שלימה, כאילו כתב אותיות של כל התיבה.
וחכמים פוטרין. שהרי לא כתב שתי אותיות. והלכה כחכמים.
משנה ו
הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת,
אַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם
רַבָּן גַּמְלִיאֵל - מְחַיֵּב,
וַחֲכָמִים - פּוֹטְרִין.
ברטנורא משנה ו
בשתי העלמות. לאחר שכתב אות אחת בשוגג נודע לו שעבר, וחזר ונעלם ממנו ושגג וכתב אות שניה בצדה.
אחת בשחרית ואחת בין הערבים. כיון דהוי ליה שהות בינתים כדי לידע הוה ליה כשתי העלמות.
רבן גמליאל מחייב. דסבר אין ידיעה לחצי שיעור לחלק שלא יצטרף עמו החצי האחר.
וחכמים פוטרין. דסברי הידיעה שבין שני חצאי שיעור מחלקת ביניהם ולא נעשה כאילו היו שני חצאי שיעור בהעלם אחת. והלכה כחכמים.