שבת, פרק יג
משנה א
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג חַיָּב.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין.
ברטנורא משנה א
רבי אליעזר אומר האורג שלושה חוטין בתחילה. אם זו תחלת אריגתו של בגד אינו חייב עד שיארוג שלושה חוטין, ואם מוסיף הוא על האריג, שיעורו באחד דמצטרף עם השאר.
ואין הלכה כרבי אליעזר.
משנה ב
הָעוֹשֶֹה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין,
בַּנִּירִין, בַּקֵּירוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַּל חַיָּב.
וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת,
וְהַקּוֹרֵע עַל מְנָת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְפִירוֹת.
ברטנורא משנה ב
שתי בתי נירין. שנתן שני חוטין של שתי בניר שקורין ליצ"ש.
בנירין. מפרש בגמרא שמרכיב שני פעמים [כל] חוט של שתי בניר ובפעם השלישית מרכיבו על חוט המורכב על הקנה.
בקירוס. יריעה ארוגה מסיב של דקל.
משנה ג
הַקּוֹרֵע בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ,
וְכָל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין.
וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן שִׁעוּרוֹ כִּמְתַקֵּן.
ברטנורא משנה ג
הקורע על מתו וכו'. במת שאינו חייב לקרוע עליו הוא דהוי מקלקל ופטור, אבל על מת שחייב לקרוע עליו, מתקן הוא וחייב.
ובחמתו וכל המקלקלים פטורין. הא מתניתין אדחיא לה, והלכה שהקורע בחמתו חייב, שאף ע"פ שמקלקל הוא אצל הבגד, מתקן הוא אצל יצרו ודעתו מתישבת עליו בכך.
משנה ד
שִׁעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה
כִּמְלא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל.
וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין
שִׁעוּרוֹ כִּמְלא הַסִּיט.
ברטנורא משנה ד
המלבן את הצמר, והמנפצו והצובעו והטווה ממנו, שהן כולן אבות מלאכות, שיעורן כדי שיטוה מאותו הצמר חוט ארוך כמלא רוחב הסיט כפול.
והסיט הוא כדי הפסק שיש בין אמה לאצבע כל מה שיוכל אדם להרחיבו, וכשיעור הריוח הזה שתי פעמים הוא הסיט כפול. וריוח שבין גודל לאצבע פעם אחת הוא גם כן כמלא רוחב הסיט כפול, מפני שיש בו כפלים כאותו שיש בין אמה לאצבע.
האורג שני חוטין. שיעורן ברוחב הבגד כמלא הסיט, שאע"פ שלא ארגן על פני כל רוחב הבגד חייב.
משנה ה
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת חַיָּב.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבָּיִת וְלֶחָצֵר וְלַבִּיבָרִין.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לא כָּל הַבִּיבָרִין שָׁוִין.
זֶה הַכְּלָל.
מְחֻסַּר צִידָה פָּטוּר,
וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צִידָה חַיָּב.
ברטנורא משנה ה
הצד צפור עד שהכניסו למגדל של עץ, ארמאריא"ו בלע"ז, חייב, שזו הוא צידתו, אבל אם הכניסו לבית אינו נצוד בכך.
וצבי. נצוד משהכניסו לבית ונעל בפניו, אבל אם הכניסו לגינה או לחצר אין זו צידה.
ולביברין. קרפיפות המוקפים חומה שמכניסין שם חיות ונשמרים שם.
כל המחוסר צידה. שקשה לתפשו שם, כגון שאינו מגיע לו בשחיה אחת ששוחה לתפשו.
והלכה כרבי שמעון בן גמליאל [דמפרש] למלתייהו דרבנן.
משנה ו
צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו חַיָּב.
נָעֲלוּ שְׁנַיִם פְּטוּרִין.
לא יָכוֹל אֶחָד לִנְעוֹל, וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם חַיָּבִין.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
ברטנורא משנה ו
צבי שנכנס מאליו לבית ונעל אחד בפניו, זו היא צידתו.
נעלו שנים פטורים. דהוו להו שנים שעשאוה.
לא יכול אחד לנעול. וארחיה הוא לנועלו בשנים והרי לכל אחד מלאכה דבלאו איהו לא מתעבדה.
ורבי שמעון פוטר. ואין הלכה כרבי שמעון.
משנה ז
יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלא מִלְאָהוּ,
יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְאָהוּ
הַשֵּׁנִי חַיָּב.
יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ
הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר.
הָא לְמַה זֶּה דּוֹמֶה?
לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ,
וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ.
ברטנורא משנה ז
השני חייב. שהוא צד אותו.
הא למה זה דומה. מאחר שנצוד על ידי ראשון.
לנועל את ביתו לשמרו. ולא לצוד.
ונמצא צבי שהוא נצוד כבר שמור בתוכו, כך זה אף על פי שעמד ראשון אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול. והשני פטור האמור במתניתין, פטור ומותר.