תענית, פרק ג
משנה א
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ הָאָמוּר בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה.
אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד.
וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְּשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם,
מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת.
ברטנורא משנה א
סדר תעניות האלו. האמורין בפרקין דלעיל, אינו אלא ברביעה ראשונה, אם עברו שלושה זמנין של רביעה של יורה, שהם שלושה במרחשון ושבעה ושבעה עשר, ולא ירדו גשמים, אז היו מתענין יחידים, ואחר כך מתענין הצבור שלוש עשרה תעניות על הסדר שאמר.
אבל. ירדו גשמים בעתן, וצמחו הזרעים ונשתנו, כמו "תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה", או שינוי אחר.
מתריעין עליהם מיד. בתעניות ראשונות. שכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין מיד בראשונות.
בין גשם לגשם. בין רביעה ראשונה לשניה.
מכת בצורת. סימן בצורת הוא.
משנה ב
יָרְדוּ לַצְּמָחִין, אֲבָל לא יָרְדוּ לָאִילָן,
לָאִילָן וְלא לַצְּמָחִים,
לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת
מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד.
ברטנורא משנה ב
ירדו לצמחים ולא לאילן. כגון שירדו בנחת, שזה יפה לצמחים ולעשבים, ואינו מועיל לאילנות.
לאילן ולא לצמחים. שירדו בכח.
לבורות שיחין ומערות. שמכניסין בהן מים לשתות.
משנה ג
וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְּשָׁמִים, כַּכָּתוּב (עמוס ד, ז)
"וְהִמְטַרְתִּי עַל-עִיר אֶחָת וְעַל-עִיר אַחַת לא אַמְטִיר,
חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר" וְגוֹ',
אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת,
וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלא מַתְרִיעוֹת.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. מַתְרִיעוֹת וְלא מִתְעַנּוֹת.
ברטנורא משנה ג
וכל סביבותיה מתענות. שאותה העיר שלא ירדו בה גשמים תלך לקנות תבואה בעיר שירדו בה ויהיה רעב.
משנה ד
וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפֹּלֶת
אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת;
וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלא מַתְרִיעוֹת.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. מַתְרִיעוֹת וְלא מִתְעַנּוֹת.
אֵיזֶהוּ דֶּבֶר?
עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי,
וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁל שָׁה מֵתִים בִּשְׁל שָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה
הֲרֵי זֶה דֶּבֶר;
פָּחוֹת מִכָּאן אֵין זֶה דֶּבֶר.
ברטנורא משנה ד
מפולת. שחומותיה הבריאות נופלות. אבל רעועות אין זו מפולת.
משנה ה
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם.
עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן,
עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל וְעַל חַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב.
מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת.
ברטנורא משנה ה
בכל מקום. ואפילו הערים הרחוקות ממנה הרבה, כדמפרש טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת.
שדפון - רוח שמפסיד את התבואה ומתרוקנת מן הזרע.
ירקון - תבואה שהכסיפו פניה. ויש מפרשים ירקון חולי שהופך פני אדם כמראה ירק השדה.
ועל חיה רעה שנראית ביום בישוב.
ועל החרב - חיילות העוברות ממקום למקום, ואע"פ שאינם באים להלחם עם אותה העיר.
משנה ו
מַעֲשֶֹה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם,
וְגָזְרוּ תַּעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִּמְלא פִּי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן.
וְעוֹד גָּזְרוּ תַּעֲנִית,
עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לא עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאוּ.
ברטנורא משנה ו
לעריהן. לארץ ישראל.
כמלוא פי תנור. שלקתה בשדפון כל כך תבואה, שהיה ראוי לעשות ממנה פת למלאות [פי] התנור.
באשקלון. בארץ פלשתים.
ועל שאכלו זאבים. דהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא.
על שנראה. באו בעיר.
משנה ז
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בַּשַּׁבָּת.
עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גּוֹיִם אוֹ נָהָר,
וְעַל סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לְעֶזְרָה וְלא לִצְעָקָה.
שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי אוֹמֵר. אַף עַל הַדֶּבֶר.
וְלא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
ברטנורא משנה ז
המטרפת. מתחבטת ומשתברת, כמו ביצה הטרופה בקערה.
לעזרה. לקבץ את העם שיבואו לעזור ולהושיע.
והלכה שאין תוקעים עליהם בשופר או בחצוצרות בשבת, אלא אם כן הוצרכו לתקוע לקבץ את העם, אבל מתענים וזועקים ומתחננים עליהם בשבת.
שמעון התימני. מתמנת היה.
אף על הדבר מתריעין בשבת.
ולא הודו לו חכמים להתריע על הדֶבֶר בשבת. אבל בחול מתריעין.
משנה ח
עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ;
חוּץ מֵרֹב גְּשָׁמִים.
מַעֲשֶֹה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל.
הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים.
אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַּנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ.
הִתְפַּלֵּל, וְלא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
מֶה עָשָֹה?
עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ,
וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
בָּנֶיךָ שָֹמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ.
נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל,
שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ.
הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין.
אָמַר: לא כָּךְ שָׁאַלְתִּי,
אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.
הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף.
אָמַר: לא כָּךְ שָׁאַלְתִּי,
אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה.
יָרְדוּ כְּתִקְּנָן,
עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְֹרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.
בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ,
כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן.
אָמַר לָהֶן: צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים.
שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח:
אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ נִדּוּי.
אֲבָל מָה אֶעֱשֶֹה לָךְ,
שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶֹה לָךְ רְצוֹנָךְ,
כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶֹה לוֹ רְצוֹנוֹ.
וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כג, כה) "יִשְֹמַח-אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ".
ברטנורא משנה ח
חוץ מרוב גשמים. לא שירדו הרבה כל כך שמקלקלין את התבואה, אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להן עוד, והן לטורח על בני אדם.
תנורי פסחים. של חרס הם ומטלטלין ממקום למקום.
שלא ימוקו בגשמים.
עג עוגה. רשם בקרקע רושם עגול כעין עוגה.
גשמי בורות. גשמים בשופע למלאות בורות.
אם נמחית. אם כולה מכוסה במים.
אבן טועים. אבן היתה בירושלים שכל מי שמוצא מציאה היה עומד עליה ומכריז מציאה מצאתי, ובאין בעליה ונותנין סימניה ונוטלין אותה. ואותה אבן נקראת "אבן טועים".
ומצאתי כתוב שהיתה גבוהה מאד ולא היה אפשר שתתכסה בגשמים אלא אם כן בא מבול לעולם.
לנדות. שמנדין על כבוד הרב.
מתחטא. מתגעגע.
משנה ט
הָיוּ מִתְעַנִּין, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה
לא יַשְׁלִימוּ,
לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה יַשְׁלִימוּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. קֹדֶם חֲצוֹת לא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ.
מַעֲשֶֹה שֶׁגָּזְרוּ תַּעֲנִית בְּלוּד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת.
אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן. צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׁוּ יוֹם טוֹב.
וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׁוּ יוֹם טוֹב,
וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל.
ברטנורא משנה ט
רבי אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו. והלכה כרבי אליעזר.
צאו אכלו ושתו. ולא אמר להן קראו הלל הגדול תחלה, שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מלאה ונפש שבעה.