יומא, פרק ד
משנה א
טָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת.
אֶחָד כָּתוּב עָלָיו: 'לַשֵּׁם', וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו: 'לַעֲזָאזֵל'.
הַסְּגַן מִימִינוֹ, וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְֹּׂמֹאלוֹ.
אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּימִינוֹ,
הַסְּגַן אוֹמֵר לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ יְמִינְךָ!
וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּשְֹמֹאלוֹ -
רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ.
אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ שְֹמֹאלְךָ!
נְתָנָן עַל שְׁנֵי הַשְֹּׂעִירִים וְאוֹמֵר: 'לַה' חַטָּאת'.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר: חַטָּאת, אֶלָּא 'לַה' '.
וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
ברטנורא משנה א
טרף בקלפי. טרף - חטף ולקח פתאום בחטיפה בקלפי, ששנינו למעלה "וקלפי היתה שם". ולמה בחטיפה? כדי שלא יתכוין להכיר במשמושו איזה של שם ויטלנו בימין, לפי שסימן יפה היה כשהיה עולה בימין.
והעלה שני גורלות. אחד בימין ואחד בשמאל. והשעירים עומדים אחד לימין ואחד לשמאל, ונתן גורל שעלה בימין על שעיר של ימין, וגורל שעלה בשמאל על שעיר של שמאל.
לה' חטאת. שם המפורש היה מזכיר, והוא שם של יו"ד ה"א כמו שהוא נכתב.
ר' ישמעאל אומר לא היה צריך כו'. ואין הלכה כרבי ישמעאל.
והן עונים אחריו. כשמזכיר את השם.
משנה ב
קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָֹעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ,
וְהֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ,
וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ.
בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.
וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר.
אָנָּא הַשֵּׁם,
עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ,
אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲר ן עַם קְדֹשֶׁיךָ.
אָנָּא הַשֵּׁם,
כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים,
שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ,
אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ,
כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז, ל)
"כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם,
מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".
וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו.
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
ברטנורא משנה ב
לשון של זהורית. צמר צבוע אדום.
כנגד בית שלוחו. כנגד שער שיוציאוהו בו.
ולנשחט. היה קושר לשון של זהורית כנגד בית שחיטתו, כלומר בצוארו, והשתא לא אתי לאתחלופי בשעיר המשתלח, שזה בראשו וזה בצוארו. ותרווייהו בשאר שעירים לא מתחלפי, שאלו לשון של זהורית קשורה בהם ושעירים אחרים אין לשון של זהורית קשורה בהם.
עויתי פשעתי חטאתי. מתניתין רבי מאיר היא, דיליף מקרא דכתיב (ויקרא י"ו) "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם". אבל חכמים פליגי עליה ואמרי 'עונות' אלו זדונות, 'פשעים' אלו מרדים, 'חטאות' אלו שגגות. לאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים, חוזר ומתודה על השגגות? בתמיה. אלא אומר "חטאתי עויתי פשעתי". וכן בדוד הוא אומר (תהלים ק"ו) "חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו". והלכה כחכמים. ומהו זה שאמר משה (שמות ל"ד) "נושא עון ופשע וחטאה"? כך אמר משה לפני המקום: בשעה שישראל חוטאים ועושים תשובה, עשה להם זדונות כשגגות.
משנה ג
שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ,
וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרוֹבֵד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרַשׁ.
נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּח,
וּפִנָּה גֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחוֹתֶה מִן הַמְעֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת,
וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרוֹבֵד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה.
ברטנורא משנה ג
ממרס. מגיס ומנער ומערב בו, שלא יקפה כשישהה עד שיעשה עבודת הקטורת.
על הרובד הרביעי. כל שורה ושורה של אבני הרצפה קרויה רובד. ואי אפשר לפרש רובד הרביעי שבהיכל, שורה רביעית שבתוך ההיכל מפתח ההיכל ולפנים, דהא כתיב (ויקרא י"ו) "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד" וכו'. אלא תני רובד רביעי של היכל, כלומר רובד הרביעי שבעזרה, כשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה את הרובדין, ומניחו על הרובד הרביעי, ושם עומד הממרס בו. דאילו בתוך ההיכל אי אפשר כדאמרן.
וחותה את הגחלים ומניח את המחתה עד שיחפון בחפניו הקטורת ויתן לתוך הכף. ואח"כ יכניס כף ומחתה לפנים.
משנה ד
בְּכָל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב,
וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל זָהָב וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.
בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין
וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין,
וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל סְאָה וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין,
וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.
בְּכָל יוֹם הָיְתָה כְּבֵדָה, וְהַיּוֹם קַלָּה.
בְּכָל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה, וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה.
בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרֹק, וְהַיּוֹם אָדֹם; דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם.
בְּכָל יוֹם מַקְרִיב פְּרַס בְּשַׁחֲרִית וּפְרַס בֵּין הָעַרְבַּיִם,
וְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלא חָפְנָיו.
בְּכָל יוֹם הָיְתָה דַּקָּה,
וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.
ברטנורא משנה ד
בכל יום. כשחותה גחלים ממערכה שניה של קטורת, להכניס על מזבח הפנימי, לקטורת שחרית וערבית.
חותה בשל כסף ומערה בשל זהב. ואינו חותה בשל זהב, שחתיית הגחלים שוחקת הכלי ומחסרתו, והתורה חסה על ממונן של ישראל.
והיום חותה בשל זהב. שלא להטריח על כהן גדול לערות מכלי אל כלי.
כבדה. שהיה דופנה עבה.
והיום קלה. שהיה דופנה דק.
והיום ארוכה. כדי שתהא זרוע של כהן גדול מסייעתו.
והיום אדום. מזהב הקרוי זהב פרוים, על שם שדומה לדם פרים.
פרס. חצי מנה.
דקה מן הדקה. דכתיב (ויקרא י"ו) "ומלא חפניו קטורת סמים דקה". ומה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר (שמות ל') "ושחקת ממנה הדק"?! אלא לומר לך שקטורת של יום הכפורים תהא דקה מן הדקה.
משנה ה
בְּכָל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ
וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ,
וְהַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע.
בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר,
וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב.
ברטנורא משנה ה
בכל יום עולין במזרחו של כבש. דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, שהוא למזרח, שהרי הכבש בדרום, לכך עולין במזרחו של כבש שסמוך לפנות לימין.
והיום כהן גדול. משום כבודו, להראות חשיבותו שהוא כבן בית והולך במקום שהוא חפץ, מה שאין שאר כהנים רשאין לעשות כן.
משנה ו
בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת, וְהַיּוֹם חָמֵשׁ; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם שָׁלשׁ, וְהַיּוֹם אַרְבַּע.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם שְׁתַּיִם, וְהַיּוֹם שָׁלשׁ.
ברטנורא משנה ו
בכל יום היו שם. במזבח החיצון.
ארבע מערכות. של עצים שמבערים עליהם האש, אחת מערכה גדולה שמקריבין עליה התמיד, ואחת מערכה שניה שממנה נוטלים אש למזבח הקטורת, ואחת מערכה של קיום האש שלא תסור משם אש לעולם, ואחת מערכה של אברים ופדרים של תמיד של בין הערבים שלא נתעכלו מבערב ולא נשרפו, כל הלילה שורפין אותם במערכה זו. ומוסיפין ביוה"כ עוד מערכה אחת, ליטול ממנה גחלים לקטורת לפני ולפנים.
רבי יוסי אומר בכל יום שלוש. דשלשה קראי כתיב (ויקרא ו') "על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר" - זו מערכה גדולה. (שם) "ואש המזבח תוקד בו" - זו מערכה שניה של קטורת. (שם) "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה" - זו מערכה שלישית של קיום האש. ומערכה רביעית לאברים ופדרים שלא נתעכלו לית ליה לרבי יוסי, דסבירא ליה שאברים ופדרים שלא נתעכלו בצדי מערכה גדולה הם נשרפים.
רבי יהודה אומר בכל יום שתים. דלית ליה מערכה שלישית של קיום האש. ומקרא שלישי, של "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה", דריש ליה רבי יהודה שהמבעיר קסמים דקים כדי להצית האש על המערכההגדולה לא יצית על הרצפה, ויעלם כשהם דולקים למזבח, אלא ידליקם בראש המזבח. והלכה כר' יוסי.