גיטין, פרק ז
משנה א
מִי שֶׁאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס, וְאָמַר: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי -
לא אָמַר כְּלוּם;
אָמַר: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי, וַאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס,
וְחָזַר וְאָמַר: אַל תִּכְתְּבוּ -
אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם.
נִשְׁתַּתַּק, וְאָמְרוּ לוֹ: נִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ?
וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ -
בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁל שָׁה פְּעָמִים,
אִם אָמַר עַל לָאו: לָאו, וְעַל הֵן: הֵן -
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
ברטנורא משנה א
מי שאחזו קורדייקוס. שנתבלבלה דעתו, מחמת שד השולט על השותה יין חדש.
אין בדבריו האחרונים כלום. ואין צריך לחזור ולשאלו אחר שנתישבה דעתו, אלא כותבין הגט וסומכים על דבריו הראשונים. ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט.
הרכין. הטה.
בודקין אותו. בדברים אחרים.
הרי אלו יכתבו ויתנו. אם הרכין על הגט הרכנת הן.
משנה ב
אָמְרוּ לוֹ: נִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ?
וְאָמַר לָהֶם: כְּתֹבוּ!
אָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב, וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ,
אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ, וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ -
הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל,
עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר: כְּתֹב! וְלָעֵדִים: חֲתֹמוּ!
ברטנורא משנה ב
אמרו לו. לבריא או לשכיב מרע חכם.
נכתוב גט לאשתך. שלא תזקק ליבם.
משנה ג
זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי,
זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה, זֶה גִּטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה -
לא אָמַר כְּלוּם.
מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי -
הֲרֵי זֶה גֵּט.
מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה - גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט;
אִם מֵת - חוֹלֶצֶת וְלא מִתְיַבֶּמֶת.
זֶה גִּטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה,
וְעָמַד וְהִלֵּךְ בַּשּׁוּק וְחָלָה וָמֵת -
אוֹמְדִין אוֹתוֹ:
אִם מֵחֲמַת חֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת - הֲרֵי זֶה גֵּט,
וְאִם לָאו - אֵינוֹ גֵּט.
ברטנורא משנה ג
זה גטך אם מתי. לא אמר כלום. דמשמע לכשאמות, ואין גט לאחר מיתה.
מחולי זה. משמע מחולי זה ואילך, וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה.
מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט. מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות, וכיון שמת נתקיים התנאי, ונמצא שהוא גט משעת נתינתו. אי חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום, ואמר לאחר מיתה יהא גט, ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי.
חולצת. שמא אינו גט.
ולא מתיבמת. שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה באסור כרת.
משנה ד
לא תִּתְיַחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים,
אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה;
חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהּ בְּשִׁפְחָתָהּ.
מַה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים?
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ;
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
ברטנורא משנה ד
לא תתיחד עמו. זה שנתן גט ואמר לה מהיום אם מתי, לא תתייחד עמו. שמא יבא עליה ותהא צריכה גט שני, דחיישינן שמא בעל לשם קדושין.
מה היא באותן הימים. לאו ארישא קאי באומר מהיום אם מתי, דההיא ודאי לכי מיית אגלאי מלתא דהוי גט משעת נתינה, והבא עליה פטור. אלא באומר לה במסירת הגט הרי זה גטך והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי, רבי יהודה סבר סמוך למיתה הוא דהוי גט ומקמי הכי אשת איש היא. ורבי יוסי סבר מכי יהיב לה גיטא, כל שעתא מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק, ואע"ג דחי טפי, אין ברירה, הלכך ספיקא היא, והבא עליה באשם תלוי.
משנה ה
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז -
הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן.
עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם,
אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם - מְגֹרֶשֶׁת;
וְאִם לָאו - אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
מַעֲשֶֹה בְּצַיְדָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ:
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי,
וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ -
וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּתֶּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ.
ברטנורא משנה ה
הרי זו מגורשת ותתן. מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט, וחייבת ליתן מה שהתנה עמה. ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן, אינה צריכה גט אחר, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו.
אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן. בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, אם אמר לה על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו, דוקא קאמר לה. רבן שמעון בן גמליאל אומר תתן לו את דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחה דידיה, ומעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו וכו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
משנה ו
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא,
עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי -
כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ?
שְׁתֵּי שָׁנִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁמוֹנָה עָשָֹר חֹדֶשׁ.
מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב - הֲרֵי זֶה גֵּט.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים,
עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים;
מֵת הַבֵּן, אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב,
אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב: אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה -
אֵינוֹ גֵּט.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּזֶה גֵּט.
כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה - הֲרֵי זֶה גֵּט.
ברטנורא משנה ו
על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני. בגמרא מוכח דכל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו או כמה תניק את בנו, כמפרש יום אחד דמי, ונתקיים התנאי אם תשמש את אביו או תניק את בנו יום אחד בלבד.
כמה היא מניקתו. כלומר כמה הוא זמן היניקה, שאם הניקתו יום אחד בזה הזמן, נתקיים התנאי.
שתי שנים. רבי יהודה אומר י"ח חודש. אבל אם הניקה אותו אחר ששלמו שתי שנים לרבנן וי"ח חדש לרבי יהודה, אין זו יניקה, ולא נתקיים התנאי.
ואין הלכה כרבי יהודה.
מת הבן. ולא הניקתו כלל.
או מת האב. ולא שמשתו.
הרי זה גט. דלאו לצעורה איכוין בתנאו, אלא להרווחה דידיה, והא לא אצטריך. ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה.
שלא בהקפדה. אע"פ שהיא לא הכעיסתו, ואין העכבה ממנה, אינו גט. וכל שכן אם היה בהקפדה.
כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
משנה ז
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, אִם לא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם;
וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל, הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרָס וְחָזַר -
בָּטֵל תְּנָאוֹ.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, אִם לא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁל שִׁים יוֹם;
וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה, וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי וְחָזַר -
בָּטֵל תְּנָאוֹ.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, אִם לא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם;
וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר -
בָּטֵל תְּנָאוֹ.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלשִׁים יוֹם;
הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹאִיל וְלא נִתְיַחַד עִמָּהּ -
הֲרֵי זֶה גֵּט.
ברטנורא משנה ז
הגיע לאנטיפטרס. מפרש בגמרא משנה זו, כגון דאתני שני תנאים:
[א] אי מטינא לגליל, לאלתר ליהוי גיטא.
[ב] ואי לא מטינא לגליל -
[ב1] אי משתהינן תלתין יומין ולא אתינא - ליהוי גיטא,
[ב2] ואי לא - לא ליהוי גיטא.
והלך והגיע לאנטיפרס שהוא סוף ארץ יהודה, וחזר קודם שלושים יום, בטל הגט. דלא לגליל מטא, ולא אשתהי תלתין יומין.
וכן אם היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי. שהוא בקצה גבול הגליל.
וכן אם היה הולך למדינת הים והגיע לעכו. שהוא בקצה גבול של ארץ ישראל וחזר בתוך שלושים יום, בטל הגט. שהרי לא הלך למדינת הים וגם לא נשתהה שלושים יום.
כל זמן שאעבור מנגד פניך שלושים יום. כשאשתהה שלושים יום עובר מנגד פניך אז יהא גט.
והיה הולך ובא וכו'. לאחר מכאן כשישתהה שלושים יום עובר מנגד פניה, יהא גט. ולא אמרינן הואיל ומעיקרא היה הולך ובא, ניחוש שמא פייס קטטה שביניהם ובטל גיטא, דמאחר שלא נתייחד עמה בשעה שהיה הולך ובא, לא חיישינן שמא פייס. ולכי מקיים תנאיה ושהה שלושים יום עובר מנגד פניה, הוי גיטא.
ובגמרא מוקי לה באומר בשעת התנאי על מנת כן אני מוסר לה הגט, שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי. וכן הלכה. שאם לא אמר כן בשעת התנאי, חיישינן שמא יבא בעל ויערער ויאמר פייסתי.
משנה ח
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, אִם לא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ;
וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ -
אֵינוֹ גֵּט.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ מֵעַכְשָׁו,
אִם לא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ;
וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ -
הֲרֵי זֶה גֵּט.
ברטנורא משנה ח
אינו גט. דכיון דלא אמר "מעכשיו", משמע לאחר שנים עשר חודש יהא גט, והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם.
משנה ט
אִם לא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ,
כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי;
כָּתְבוּ גֵּט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ,
וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ -
אֵינוֹ גֵּט.
כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
אִם לא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ;
כָּתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ -
אֵינוֹ גֵּט;
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּזֶה גֵּט.
כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ,
וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ, וָמֵת;
אִם הַגֵּט קָדַם לַמִּיתָה - הֲרֵי זֶה גֵּט,
וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט - אֵינוֹ גֵּט.
וְאִם אֵין יָדוּעַ -
זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.