גיטין, פרק ח
משנה א
הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְהִיא בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרָהּ -
הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
זְרָקוֹ לָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ,
אֲפִלּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה -
אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ -
הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
ברטנורא משנה א
הזורק. הרי זו מגורשת. דכתיב (דברים כ"ד) "ונתן בידה", ומדלא כתיב "ובידה יתננו", משמע ונתן מכל מקום. בין בחצרה בין בגנה בין בקרפיפה. והוא שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצרה.
קלתה. כלי שהנשים נותנות בו מטוה ומחטין.
הרי זו מגורשת. ואפילו היא בתוך ביתו, דמקום חיקה וקלתה קנוי לה, שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה.
משנה ב
אָמַר לָהּ: כִּנְסִי שְׁטָר חוֹב זֶה,
אוֹ שֶׁמְּצָאַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ -
אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: הֵא גִּטֵּךְ.
נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה,
נֵעוֹרָה, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ -
אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: הֵא גִּטֵּךְ.
הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ,
קָרוֹב לָהּ - מְגֹרֶשֶׁת;
קָרוֹב לוֹ - אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת;
מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה - מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
ברטנורא משנה ב
או שמצאתו מאחוריו. שהיה הגט על גבו ועקם גבו לה כדי שתטלנו.
אינו גט עד שיאמר טלי גטך. ולכי אמר "טלי גטך" מיהת הוי גט. אבל אם היה הגט על גבי קרקע, או על גבו או בגופו ולא עקם גבו או לא המציא גופו לה כדי שתטלנו, אפילו אמר טלי גטך אינו גט.
קוראה והרי היא גיטה. כשהיא קוראה בו רואה שהוא גטה.
קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת. כל שהיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו, זהו קרוב לה. וכל שהיא אינה יכולה לשמרו והוא יכול לשמרו זהו קרוב לו. שניהם יכולים לשמרו או שניהם אינם יכולים לשמרו, זהו מחצה על מחצה.
ולענין פסק הלכה אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה או לרשותה.
משנה ג
וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין.
וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב,
אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ: זְרֹק לִי חוֹבִי, וּזְרָקוֹ לוֹ;
קָרוֹב לַמַּלְוֶה - זָכָה הַלֹּוֶה;
קָרוֹב לַלֹּוֶה - הַלֹּוֶה חַיָּב;
מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה - שְׁנֵיהֶם יַחֲלקוּ.
הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ,
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג - הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
הוּא מִלְמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה וּזְרָקוֹ לָהּ,
כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגַּג, נִמְחַק, אוֹ נִשְֹרַף -
הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
ברטנורא משנה ג
אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי. בגמרא מוקמינן לה באומר זרוק לי חובי בתורת גטין, דכיון דאמר לו הכי הוה ליה לחוב זה דין גט, ואם זרק אותו הלוה קרוב למלוה ואבד, זכה הלוה ואינו חייב לשלם. ואם קרוב ללוה, הלוה חייב וכו'. אבל אם אמר לו זרוק לי חובי והפטר, מכיון שזרקו לו בכל ענין, פטור.
לאויר הגג. לפחות משלשה סמוך לקרקעית הגג, דכלבוד דמי.
מרשות הגג. יצא ממחיצת הגג ונכנס לתוך מחיצת המקום שהיא עומדת בו.
או נשרף הרי זו מגורשת. והוא שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר. שאם היתה הדליקה בחצר תחילה, מעיקרא לשריפה קאזיל ואינה מגורשת.
משנה ד
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פּוֹטֵר אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן;
וּבֵית הִלֵּל - אוֹסְרִין.
וְאֵיזֶהוּ גֵּט יָשָׁן?
כָּל שֶׁנִּתְיַחַד עִמָּהּ אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ.
ברטנורא משנה ד
בגט ישן. שכתב לגרש את אשתו, ואחר שנכתב הגט נתייחד עמה.
בית שמאי סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גטה קודם לבנה, שמא ישהה את הגט שנה או שנתים בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך זמן זה, ואחר כך יגרשנה בו, וכשיראו זמן הגט קודם ללידת הבן יהיו סבורים שנתן לה גט משעת כתיבה, והוי פגם שיאמרו מן הפנויה נולד.
ופסק ההלכה: לא יגרש אדם את אשתו בגט ישן. ואם גירש והלך הבעל למדינה אחרת, תנשא בו לכתחילהן.
משנה ה
כָּתַב לְשׁוּם מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת,
לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי, לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן,
לְבִנְיַן הַבַּיִת, לְחֻרְבַּן הַבַּיִת;
הָיָה בַּמִּזְרָח וְכָתַב: בַּמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב וְכָתַב: בַּמִּזְרָח -
תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה;
וְאֵין לָהּ לא כְּתֻבָּה, וְלא פֵּרוֹת, וְלא מְזוֹנוֹת, וְלא בְּלָאוֹת,
לא עַל זֶה וְלא עַל זֶה;
אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה - תַּחֲזִיר;
וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה.
וְלא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ;
וְלא זֶה וָזֶה זַכָּאִין
לא בִּמְצִיאָתָהּ, וְלא בְּמַעֲשֵֹה יָדֶיהָ, וְלא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ;
הָיְתָה בַּת יִשְֹרָאֵל - נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהֻנָּה,
בַּת לֵוִי - מִן הַמַּעֲשֵֹר,
בַּת כֹּהֵן - מִן הַתְּרוּמָה;
וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְיוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ;
וְאִם מֵתוּ -
אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלא מְיַבְּמִין.
שִׁנָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ -
תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
ברטנורא משנה ה
כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. אם היה בבבל, וכתב לחשבון שנות מלכות אדום, שאין להם מלכות במקום כתיבת הגט, תצא מזה ומזה. ונקראת מלכות [אדום] מלכות שאינה הוגנת, שאין לה לא כתב ולא לשון.
או שכתב לשם מלכות מדי. לפי שצריך לכתוב לשם המלכות של מדינה שהגט נכתב בה, משום שלום מלכות, שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו.
תצא מזה ומזה. אם נשאת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני.
ואין לה לא פירות ולא בלאות וכו'. כולה מתניתין מפרשה ביבמות פרק האשה רבה.
והולד ממזר מזה ומזה. מתניתין רבי מאיר היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר. ואינה הלכה.
משנה ו
כָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ: צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת,
הָלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ וְנִשְֹּׂאוּ, וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְלוֹנִיּוֹת -
תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
ברטנורא משנה ו
כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות. חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה.
הלכו הצרות של עריות.
ונשאו לשוק.
ונמצאו העריות אילונית, ואיגלאי מלתא שהיו קדושי המת בטעות, ונמצא שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה.
תצא מזה. מבעל שנישאת לו. ומן היבם.
וכל הדרכים האלו בה. וביבמות מוקמינן לה כרבי עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין, ואינה הלכה.
משנה ז
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ,
וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִשֵֹּׂאת לְאַחֵר,
וְנִמְצְאָה זֹאת שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית -
תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
ברטנורא משנה ז
ונשאת לאחר. דקיי"ל ביאת האחת פוטרת צרתה.
ונמצאת זו. שנתיבמה אילונית, ואין יבומיה יבומין. ונמצא שלא נפטרה צרתה, ונשאת לשוק בלא חליצה.
תצא מזה ומזה. מבעל זה ומיבמה הראשון.
משנה ח
כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ וְשׁוֹבָר לָאִשָּׁה,
וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ, וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה,
וּלְאַחַר זְמַן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ,
וְהַשּׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה -
תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם לְאַלְתַּר יָצָא - אֵין זֶה גֵּט,
אִם לְאַחַר זְמַן יָצָא - הֲרֵי זֶה גֵּט;
לא כָּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי.
כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ -
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלא נַעֲשָֹה הַתְּנַאי,
לא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
ברטנורא משנה ח
כתב סופר גט לאיש. לגרש בו אשתו.
ושובר לאשה. שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה.
וטעה הסופר. כשמסר להן השטרות.
ונתן גט לאשה ושובר לאיש. והם מסרו זה לזה.
והלכה זו ונשאת, כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה, וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר.
ורמב"ם גריס ונתן גט לאיש ושובר לאשה. ופירש "ונתן", שחשב שנתן גט לאיש ושובר לאשה, אבל הוא לא עשה אלא בהפך. ודחוק הוא.
אם לאלתר. כל זמן שלא נשאת יצא גט מתחת יד הבעל.
אינו גט. וצריכה גט אחר.
ואם לאחר שנשאת. הרי זה גט.
לא כל הימנו. אין הכל כדבריו של זה הראשון להאמינו.
לאבד זכותו של שני. שנשאה. דאמרינן קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שנשאת.
והלכה כרבי אליעזר.
משנה ט
הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בַּפֻּנְדְּקִי -
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי.
אֵימָתַי?
בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָרְשָׁה מִן הַנִּשֹּׂוּאִין;
וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי,
מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ.
כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ -
תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
ברטנורא משנה ט
ולנה עמו בפונדקי. ויש שם עדי יחוד ואין שם עדי ביאה.
בית הלל סברי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קידשה בביאה.
ובית שמאי סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה עד שיראוה שנבעלה.
גט קרח. שקשריו מרובין מעדיו. דתיקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים, שהיו כותבים גט פתאום לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולים להחזירן, ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס. וכותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק, ותופר, ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד שלישי. ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו, זהו קרח ופסול. דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחילה, וחיישינן דלמא הבעל אמר להו כולכם חתומו, והרי אחד שלא חתם. ואם נשאת אשה בגט זה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.
ומתניתין רבי מאיר היא, דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר. ואינה הלכה.
משנה י
גֵּט קֵרֵחַ,
הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו; דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קְרוֹבִים הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְאֵיזֶהוּ גֵּט קֵרֵחַ?
כָּל שֶׁקְּשָׁרָיו מְרֻבִּין מֵעֵדָיו.
ברטנורא משנה י
הכל משלימין עליו. ואפילו עבד, ואפילו פסול לעדות מחמת עבירה.
אלא קרוב שהוא ראוי להעיד בעדות אחרת. שאין עליו פסול עדות אלא קורבה. אבל עבד או גזלן לא. עבד דלמא אתי לאסוקי ליוחסין. וגזלן דלמא אתו למימר עבד תשובה. אבל קרוב, כולי עלמא ידעי ליה דקרוב הוא.
והלכה כבן ננס שהכל משלימין עליו. ומכל מקום אין חותם עליו אלא ע"א פסול בלבד, והשאר צריך שיהיו כלם כשרים.