נדרים, פרק ו

משנה א

הַנּוֹדֵר מִן הַמְבֻשָּׁל, מֻתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק.

אָמַר: קוֹנָם תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם -

אָסוּר בְּמַעֲשֵֹה קְדֵרָה רַךְ, וּמֻתָּר בְּעָבֶה;

וּמֻתָּר בְּבֵיצַת טְרָמִיטָא, וּבִדְלַעַת הָרְמוּצָה.

ברטנורא משנה א

הנודר מן המבושל. שאמר "קונם מבושל עלי".

מותר בצלי ובשלוק. כל שנתבשל יותר מבישולו הראוי נקרא שלוק.

מעשה קדירה רך. שנאכל עם הפת.

עבה. שנאכל בלא פת.

ביצת טרמיטא. מבושלת במים חמים, ומשמרים אותה שלא תקפה.

ובדלעת הרמוצה. דלעת שטומנים אותה ברמץ, הוא אפר חם, ומתמתק בכך.

משנה ב

הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵֹה קְדֵרָה -

אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִמַּעֲשֵֹה רְתַחְתָּה.

אָמַר: קוֹנָם הַיּוֹרֵד לַקְּדֵרָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם -

אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִין בַּקְּדֵרָה.

ברטנורא משנה ב

ממעשה רתחתה. אוכל עשוי מקמח שהורתח בקדרה.

וכללא דמלתא, בנדרים הלך אחר לשון בני אדם לפי הזמן והמקום, ואי איכא דוכתא דקרו לצלי מבושל ולמבושל צלי, הנודר מן המבושל אסור בצלי, וכן כל כיוצא בזה. ואי רובא קרי ליה הכי ומיעוטא קרי ליה הכי, לא אמרינן זיל בתר רובא אלא הוי ספק נדרים, וכל ספק נדרים להחמיר.

משנה ג

מִן הַכָּבוּשׁ -

אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יָ רָק;

כָּבוּשׁ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם - אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁים.

מִן הַשָּׁלוּק -

אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָֹר;

שָׁלוּק שֶׁאֵינִי טוֹעֵם - אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלָקִים.

מִן הַצָּלִי -

אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָֹר; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;

צָלִי שֶׁאֵינִי טוֹעֵם - אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּיִם.

מִן הַמָּלִיחַ -

אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג;

מָלִיחַ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם - אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִים.

ברטנורא משנה ג

אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק. דסתם כבוש של ירק היא.

כבוש שאיני טועם. משמע כל מיני כבוש. וכן שלוק צלוי מליח, בלא ה"א, משמע כל מינים של שלוק ושל צלוי ושל מליח.

משנה ד

דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם -

אָסוּר בָּהֶן,

בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין מְלוּחִין בֵּין טְפֵלִין,

בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִין;

וּמֻתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה, וּבַצִּיר.

הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה -

אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה, וּמֻתָּר בַּצִּיר וּבַמֻּרְיָס.

הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה - אָסוּר בַּצִּיר וּבַמֻּרְיָס.

ברטנורא משנה ד

דג דגים שאינו טועם. לא דג ולא דגים והכל במשמע.

טפלין. מבלי מלח.

בטרית טרופה. דג שחותכים אותו חתיכות חתיכות ומוכרים אותו, ויש לו שם בפני עצמו ואינו בכלל דג ודגים.

ציר. מים היוצאים מן הדגים המלוחים.

ומורייס. שומן היוצא מדגים מלוחים.

צחנה. תערובת מיני דגים טרופים נקראים "צחנה". ודוגמתו במסכת ע"ז [דף מ'.] "ההיא ארבא דצחנתא".

ומותר בציר ובמורייס. הואיל ואין עיקר ממשות הדג מובלע בהם.

הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס. דכיון דהזכיר טרופה, מכל דבר שמעורב בו מין דג משמע.

משנה ה

הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב - מֻתָּר בַּקּוּם;

וְרַבִּי יוֹסֵי - אוֹסֵר.

מִן הַקּוּם - מֻתָּר בֶּחָלָב.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה - אָסוּר בָּהּ,

בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵלָה.

ברטנורא משנה ה

קום. הוא נסיובי דחלבא, מים היוצאים מן הגבינה.

אבא שאול אומר כו' בין מלוחה בין טפילה. דלא תימא "הגבינה" - המיוחדת שבגבינה משמע, ואין דרך לאכלה בלא מלח.

והלכה כאבא שאול.

משנה ו

הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָֹר - מֻתָּר בָּרֹטֶב, וּבַקִּיפָה;

וְרַבִּי יְהוּדָה - אוֹסֵר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

מַעֲשֶֹה וְאָסַר עָלַי רַבִּי טַרְפוֹן בֵּיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ.

אָמְרוּ לוֹ: וְכֵן הַדָּבָר!

אֵימָתַי?

בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר: בָּשָֹר זֶה עָלַי;

שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרַב בְּאַחֵר,

אִם יֶשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם - אָסוּר.

ברטנורא משנה ו

מותר ברוטב ובקיפה. רוטב הנקפה בשולי הקדרה נקרא קיפה.

רבי יהודה אוסר. הואיל ויש בו טעם בשר.

ואין הלכה כרבי יהודה.

אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי. דכיון דאמר בשר זה, שוייה עליה חתיכה דאיסורא ואסור בטעמו. אבל אם אמר "קונם בשר עלי", לא אסר עצמו אלא בדבר הנקרא בשר.

משנה ז

הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן -

מֻתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן.

אָמַר: קוֹנָם יַיִן זֶה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, וְנָפַל לַתַּבְשִׁיל,

אִם יֶשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם - הֲרֵי זֶה אָסוּר.

הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים - מֻתָּר בַּיַּיִן;

מִן הַזֵּיתִים - מֻתָּר בַּשֶּׁמֶן.

אָמַר: קוֹנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם -

אָסוּר בָּהֶן וּבַיּוֹצֵא מֵהֶן.

ברטנורא משנה ז

מותר בתבשיל שיש בו טעם יין. כרבנן דרבי יהודה.

משנה ח

הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים - מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים;

מִן הַסִּתְוָנִיּוֹת - מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת;

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר:

כָּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלַדְתּוֹ קְרוּיָה עָלָיו וְנוֹדֵר הֵימֶנּוּ -

אָסוּר אַף בַּיּוֹצֵא הֵימֶנּוּ;

וַחֲכָמִים - מַתִּירִין.

ברטנורא משנה ח

סתוניות. ענבים רעים הנשארים בגפנים בימות הסתיו, ואינם ראוים ליין ועושים מהם חומץ.

כל ששם תולדתו קרויה עליו. ואע"פ שנשתנה, נקרא על שם עיקרו. כמו, דבש תמרים, חומץ סתוניות.

וחכמים מתירין. איכא בין תנא קמא לחכמים, דתנא קמא סבר הנודר בסתוניות מותר בחומץ היוצא מהן ואסור בסתוניות, וחכמים מתירין בסתוניות עצמן, דכיון דסתוניות לאו בני אכילה נינהו, כי נדר מסתוניות דעתו על החומץ היוצא מהן, לא על הסתוניות עצמן.

והלכה כחכמים.

פירוש אחר, וחכמים מתירין חומץ הסתוניות כמו דבש תמרים, דסבירא להו לחכמים דבין בדברים הראויים לאכילה בין שאינן ראויין לאכילה, האוסר דבר אחד על עצמו מותר ביוצא ממנו.

משנה ט

הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן - מֻתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים;

מִן הַשֶּׁמֶן - מֻתָּר בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין;

מִן הַדְּבַשׁ - מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים;

מִן הַחֹמֶץ - מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת;

מִן הַכְּרֵישִׁין - מֻתָּר בַּקַּפְלוֹטוֹת;

מִן הַיָּרָק - מֻתָּר בְּיַרְקוֹת הַשָֹּׂדֶה,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם לְוַי.

ברטנורא משנה ט

קפלוטות. מין ממיני הכרתים הגדלים בארץ ישראל.

שהוא שם לווי. הבא לומר "ירקות שדה" צריך לחבר שם לירק ולומר "ירקות שדה". וכן כולם. אבל בשביעית לפי שאין ירקות גינה מצויין, שאין גדלין בלא עבודה, ואוכלים ירקות שדה, לפיכך "ירקות" סתם בשביעית הוו ירקות שדה. משא"כ בשאר שני השבוע.

משנה י

מִן הַכְּרוּב - אָסוּר בָּאִסְפַּרְגּוֹס;

מִן הָאִסְפַּרְגּוֹס - מֻתָּר בַּכְּרוּב.

מִן הַגְּרִיסִים - אָסוּר מִן הַמִּקְפָּה,

וְרַבִּי יוֹסֵי - מַתִּיר;

מִן הַמִּקְפָּה - מֻתָּר בַּגְּרִיסִין.

מִן הַמִּקְפָּה - אָסוּר בַּשּׁוּם,

וְרַבִּי יוֹסֵי - מַתִּיר;

מִן הַשּׁוּם - מֻתָּר בַּמִּקְפָּה.

מִן הָעֲדָשִׁים - אָסוּר בַּאֲשִׁישִׁין,

וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר;

מִן הָאֲשִׁישִׁים - מֻתָּר בָּעֲדָשִׁים.

חִטָּה חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם -

אָסוּר בָּהֶן, בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת.

גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם -

אָסוּר בָּהֶן, בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

קוֹנָם גְּרִיס אוֹ חִטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם -

מֻתָּר לָכֹס חַיִּים.

ברטנורא משנה י

אספרגוס. מין כרוב הוא, אלא שאין כרוב נקרא בשם אספרגוס.

פירוש אחר, אספרגוס, המים ששלקו בהם הכרוב.

מן הגריסין אסור במקפה. שאע"פ שהם נתונים לתוך המקפה, עדיין שם גריסין עליהם.

ורבי יוסי מתיר. דקסבר מקפה של גריסין מקרו, גריסין גרידא לא מקרו.

מקפה. תבשיל עב של קטנית או של ציקי קדרה.

הנודר מן המקפה אסור בשום. רגילים היו לתת שום בכל מקפה כדי שיתן טעם, והשום הוא המקפה.

אסור באשישין. פסולת של עדשים.

ואין הלכה כרבי יוסי בתלתא בבי דמתניתין.

חטה חטים שאיני טועם. חטה משמע פת אפויה, חטים משמע לכוס.