יבמות, פרק יג

משנה א

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲרוּסוֹת וּנְשׁוּאוֹת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בַּבַּעַל וְלא בַּיָּבָם;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּבַּעַל וּבַיָּבָם.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּפָנָיו;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּבֵית דִּין;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי:

מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי: אֵין בְּנוֹת יִשְֹרָאֵל הֶפְקֵר!

אֶלָּא מְמָאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וּתְמָאֵן וְתִנָּשֵֹא.

ברטנורא משנה א

בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות. יתומה שהשיאוה אמה ואחיה, אינה ממאנת אלא מן הארוסין.

בבעל. אבל אם מת ולא מיאנה בו, ונפלה לפני יבם, אינה יוצאה במיאון, אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ.

אין בנות ישראל הפקר. ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן. אלא ממאנת בזה ותמתין מליארס לאחר עד שתגדיל.

תמאן ותנשא. לאו למהדר ולמאן זמנא אחריתי, אלא הכי קאמר: ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל, או אם רוצה להנשא, ממאנת בבעלה ותנשא מיד, דתו לא ממאנת לבית שמאי, דנשואה היא.

משנה ב

אֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמָאֵן?

כָּל שֶׁהִשִֹּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ לְדַעְתָּהּ;

הִשִֹּׂיאוּהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ -

אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:

כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר קִדּוּשֶׁיהָ -

אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

אֵין מַעֲשֵֹה קְטַנָּה כְּלוּם, אֶלָּא כִּמְפֻתָּה;

בַּת יִשְֹרָאֵל לַכֹּהֵן - לא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה;

בַּת כֹּהֵן לְיִשְֹרָאֵל - תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

ברטנורא משנה ב

אין מעשה קטנה אלא כמפותה. דכמי שלא נישאת דמי.

ואין הלכה כרבי אליעזר.

והלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס. ופחותה מבת שש בחזקת שאינה יודעת לשמור קידושיה, ואינה צריכה למאן. ויותר מבת עשר, בחזקת שיודעת לשמור קידושיה ואע"פ שהיא סכלה ביותר. ומבת שש ועד בת עשר צריכה בדיקה אם יודעת לשמור קידושיה אם לאו. וממאנת הבת והולכת עד שתהא בת י"ב שנה ויום אחד ותביא סימנים. לאחר מכאן אינה ממאנת אפילו לא בא עליה. ואם בא עליה לאחר י"ב שנה ויום אחד, אף על פי שלא הביאה סימנים, חיישינן שמא נשרו הסימנים וקנאה.

משנה ג

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ - כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ;

וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ - כְּאִלּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ.

ברטנורא משנה ג

כל עכבה שהיא מן האיש. נתן לה גט, זו היא עכבה שהיא מן האיש, דכיון דלא מיאנה בו זו היא עכבה שאינה מן האיש, שלא נתעכבה אצלו משום אישות. ומתניתין מפרש לה ואזיל.

משנה ד

הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ -

הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו,

וְלא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נָתַן לָהּ גֵּט -

הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו,

וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ,

מֵאֲנָה בּוֹ וְנִשֵֹּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה -

מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

מֵאֲנָה בּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ,

נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵֹּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה -

אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ.

זֶה הַכְּלָל:

גֵּט אַחַר מֵאוּן - אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ;

מֵאוּן אַחַר גֵּט - מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

ברטנורא משנה ד

מותרת לחזור לו. אע"ג דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגרושין ונתארמלה, אסורה לראשון, אפילו הכי כי החזירה ומיאנה בו, אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטליה לגטא, ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משנישאת לאחר.

זה הכלל. כלומר אפילו פעמים הרבה גרשה והחזירה ומיאנה בו, אם נישאת לאחר מתוך גט, - אסורה לחזור לו, ומתוך מיאון מותרת לחזור לו.

משנה ה

הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ, וְנִשֵֹּׂאת לְאַחֵר, וְגֵרְשָׁהּ;

לְאַחֵר, וּמֵאֲנָה בּוֹ; לְאַחֵר, וְגֵרְשָׁהּ; לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בּוֹ;

כָּל שֶׁיָּצָאת הֵימֶנּוּ בְּגֵט - אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ;

בְּמֵאוּן - מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

ברטנורא משנה ה

לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונישאת לשלישי ומיאנה בו.

כל שיצתה ממנו בגט אסורה לחזור לו. אע"פ שיצתה משל אחריו במיאון, לא בטליה לגיטא דידיה.

משנה ו

הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וְהֶחֱזִירָהּ -

מֻתֶּרֶת לַיָּבָם;

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר - אוֹסֵר.

וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְתוֹמָה, וְהֶחֱזִירָהּ -

מֻתֶּרֶת לַיָּבָם;

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר - אוֹסֵר.

קְטַנָּה שֶׁהִשִֹּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה -

כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב;

הֶחֱזִירָהּ - דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרָה לַיָּבָם.

ברטנורא משנה ו

מותרת ליבם. ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילין היבמה לפני היבם, ומשעה שגירשה אחיו קיימא עליה באיסור אשת אח דהויא לה גרושת אחיו.

רבי אליעזר אוסר. דגזר כל הני אטו יתומה בחיי האב, דאמרינן לקמן במתניתין דלאחר חזרתה הרי היא כגרושה אפילו לרבנן.

ואין הלכה כרבי אליעזר.

כיתומה בחיי האב. אף על פי שהאב חי, הרי היא כיתומה לענין קדושין, דשוב אין לאב כוח לקבל קדושיה. ואם החזירה בקטנותה, אסורה ליבם אם מת בקטנותה, דקדושי חזרה אינן כלום הואיל ופקע רשות אב מינה והיא אין לה יד, והויא כגרושה ועומדת.

משנה ז

שְׁנֵי אַחִין

נְשׁוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת,

וּמֵת בַּעֲלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן -

תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה;

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.

גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה,

מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁל קְטַנָּה -

תֵּצֵא הַקְּטַנָּה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה;

מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מֵאֲנָה - מֵאֲנָה;

וְאִם לָאו -

תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו -

מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

ברטנורא משנה ז

תצא משום אחות אשה. ופטורה מן החליצה ומן היבום.

מת בעלה של גדולה. ונפלה לפני בעל הקטנה, זיקתה של גדולה שהיא מן התורה, אוסרת קטנה עליו משום דנישואיה דרבנן, והויא לה אחות זקוקתו. ומה יעשו.

רבי אליעזר אומר מלמדים הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואיה, ויהא מיבם את הגדולה.

והלכתא כותיה.

רבן גמליאל אומר. אין זיקת גדולה אוסרת את הקטנה, דסבר רבן גמליאל דלא אלימא זיקה לאסור את אשתו עליו, הלכך אם מיאנה – מוטב, ותתיבם הגדולה, ואם לאו, תמתין הקטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נישואיה דאורייתא, ואחר כך תצא הגדולה משום אחות אשה. אבל לחלוץ לגדולה לא, דפסל את הראשונה עליו משום אחות חלוצה.

אי לו. אוי לו. שמוציא את אשתו בגט, ואין מלמדין אותה למאן, דאמרינן שיתרחק אדם מן המיאונים.

משנה ח

מִי שֶׁהָיָה נָשׁוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וָמֵת -

בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ;

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.

קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת -

אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת -

בִּיאַת הַפִּקַּחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת,

וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַּחַת.

גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה -

בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה,

וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.

ברטנורא משנה ח

לשתי יתומות. נכריות.

או חליצתה. לאחר שתגדיל.

וכן שתי חרשות. כלומר כשם ששתי קטנות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה, כך בשתי חרשות. אבל חליצה ליכא למימר בחרשת, דלאו בת חליצה היא.

אחת קטנה ואחת חרשת. אע"ג דשתיהן אין נישואיהן נישואין גמורין, מכל מקום לא ידעינן בהי מינייהו ניחא ליה והיא חשיבא אשתו טפי.

ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה. דביאת מי שנשואיה נשואין גמורין, פוטרת אותה שאין נשואיה גמורין. אבל איפכא לא.

משנה ט

מִי שֶׁהָיָה נָשׁוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וָמֵת;

בָּא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה,

וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה -

לא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה;

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.

קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת;

בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה,

וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת -

לא פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה;

בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת,

וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה -

פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.

ברטנורא משנה ט

לא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה. ואי ראשונה קנויה היא, הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות. ואי לאו קנויה היא, הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו, ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו. אבל אחרונה לא, דילמא קנויות הוו, ומשבא על הראשונה קיימא היאך עליה באסור שני בתים.

פסל את החרשת. דשמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משוייר, והוה ליה שני בתים, דהכי מסקינן בגמרא דקטנה ספק אם היא קנויה לגמרי, הואיל וראויה לביאה לאחר זמן, ספק אם אינה קנויה כלל. וחרשת קנויה ומשויירת, כלומר קנויה במקצת ואינה קנויה קנין גמור. ואפילו הכי אם בא על החרשת אחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה. ממה נפשך: אי קטנה קנויה לגמרי, הרי קנאה וביאת החרשת שאחר כן לאו כלום היא. ואי אינה קנויה כלל, אף לאחיו לא היתה קנויה, ונכרית היא. אבל אם בא תחילה על החרשת ואחר כך על הקטנה, פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא, ופסל קנין החרשת שהוא קנין משוייר.

ואית ספרים דגרסי, אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה, דגזרינן אטו כשבא על החרשת וחזר ובא על הקטנה.

משנה י

פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת;

בָּא יָבָם עַל הַפִּקַּחַת,

וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת -

לא פָּסַל אֶת הַפִּקַּחַת;

בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת,

וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַּחַת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת -

פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.

משנה יא

גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה;

בָּא יָבָם עַל הַגְּדוֹלָה,

וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה -

לא פָּסַל אֶת הַגְּדוֹלָה;

בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה,

וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה -

פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.

ברטנורא משנה יא

רבי אליעזר אומר בכולן מלמדין.

והלכה כרבי אליעזר.

משנה יב

יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה -

יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה;

בָּא עַל יְבָמָה גְּדוֹלָה - תְּגַדְּלֶנּוּ.

הַיְבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם: לא נִבְעַלְתִּי -

כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלץ לָהּ;

לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם -

מְבַקְשִׁים הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלץ לָהּ.

וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ -

כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלץ לָהּ.

ברטנורא משנה יב

יגדלו זה עם זה. ואינו יכול לגרשה עד שיגדיל דגט קטן אינו גט.

היבמה שאמרה בתוך שלושים יום שכנסה היבם, "לא נבעלתי ליבם", והוא אומר "בעלתיך ודייך בגט", כופין אותו לחלוץ, דהיא נאמנת, דעד תלתין יומין מוקי אינש נפשיה ולא בעיל.

לאחר שלושים יום הוא נאמן, דלא מוקי איניש נפשיה מלבעול יותר משלושים יום. ומיהו איהי לא משתריא, דשויתה אנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה, ומבקשים ממנו שיחלוץ, אבל לא כופין, דהא הוא אומר שבעל. והא דכופין אותו לחלוץ תוך שלושים יום, ומבקשין אותו לחלוץ לאחר שלושים יום, ואין כופין ומבקשים לייבם, מוקי בגמרא כגון שגט יוצא מתחת ידה, שכיון שנתן גט לזיקתו נפסלה עליו, ומיהו בעיא חליצה למשרייה לעלמא. ואי אמרה היא נבעלתי, והוא אומר לא בעלתי, אין חוששים לדבריו ולא בעיא חליצה.

משנה יג

הַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיבָמָהּ, בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ -

כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלץ לָהּ;

לְאַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ -

מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלץ לָהּ.

וְאִם נִתְכַּוְּנָה לְכָךְ, אֲפִלּוּ בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ -

מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלץ לָהּ.

ברטנורא משנה יג

הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה, כופין אותו שיחלוץ לה. דלא אסקא דעתה שימות בעלה ותפול לפניו ליבום, ונוטלת כתובתה.

אבל לאחר מיתת בעלה הויא מורדת, וקיימא לן כותבין אגרת מרד על שומרת יבם.

ומבקשים ממנו לחלוץ. ויתן כתובתה אם ירצה, ואם לא רצה לחלוץ והיא מורדת בו ובאה להפסיד כתובתה, כופין אותו לחלוץ.